עליה להר הבית

בע"ה

י"ז טבת תש"נ – שכם

על מה הולכים בין המצוות הבוערות? לשנות את הטבע בחזרה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

תלמידי ישיבת קבר יוסף עסקו בלהט רב בעליה להר הבית מתוך חתירה וציפיה לכינון בית המקדש ולהעלאת המודעות לעיסוק בענינו. בעת ביקור של הרב יוסף אלבוים בישיבה, מראשי פעילי העליה להר הבית, התקים דיון בנושא בהשתתפותו של הרב, והוא תופס את חלקו הראשון של השיעור.

בדיון משתף הרב את הנהגתו האישית בנושא העליה לאור השפעת חמיו ובהתאם להוראת הרבי אליו. עיקר הדברים נסוב סביב משקל הפעילות לעליה להר ביחס לתחומים האחרים – הטיפול באויבינו הערבים והחזרה בתשובה – תוך שימת דגש על הפצת יהדות כעיקר.

בחלק השני של השיעור נלמדה שיחת הרבי לחנוכה הסמוך ליום השיעור, העוסקת בטבע היהודי לרצות בקיום תורה ומצוות ועל אי יכולת טבע העולם למנוע זאת ממנו. מהדברים עולה הקביעה כי הסיבה למניעה מיהודי מקיום מצוה מסויימת, כבנין בית המקדש, אינה מצד העולם, אלא משינוי טבע היהודי "מפני חטאינו". מכאן עולה המסקנה כי יש להתמקד בעיקר – שינוי טבע היהודי בחזרה – שיתחולל עם גילוי הרצון בקרב עם ישראל בבית המקדש (כולל הצעה מעשית).

בהמשך חזק הרב על עמדתו העקרונית בדבר הכרח סדר הקדימה בשלש מצוות הציבור: העמדת שלטון יהודי על פי הלכה, טיפול בבעיה הערבית, ובנית בית המקדש, וכל זאת מבלי לרפות את ידי העוסקים בכל אחת מהן בשום אופן ועם מתן רוח תומכת.

א. העיקר הוא הפצת יידישקייט

שני דיונים נפרדים בהלכה ובאגדה

.. לפי מה שהבנתי מהרב קוק, שזה לא רק איסור על פי הלכה, אלא יש בזה גם כן אגדה, והיות שיש בזה רעיון, אז הוא צריך להיות דיון בפני עצמו. בהלכה תמיד אפשר למצוא את הפתח, השאלה היא ההשקפה. לבי אומר לי. זה בגדר לבי אומר לי.

רקע מההנהגה האישית של הרב

קודם כל להקדים כמה מלים בקיצור: כידוע, מהראשונים שדיברו באופן של 'נעשה ונשמע' בענין הר הבית הוא חותני עליו השלום, שהיה מהראשונים שעלו להר הבית [ר' משה סגל], ועל כל פעולה שעשה הוא היה מדווח לרבי. לו יצוייר שהרבי לא היה מחזיק מזה לגביו לא היה הרבי נמנע מלענות לו. יש לו מאות מכתבים מהרבי, בכל מיני נושאים שונים, מכתבים רציניים ביותר. מכאן אני למד שלגביו לא היתה התנגדות, ולהיפך.

לגבַּי אישית, רק רקע כללי: בעקבותיו התחלתי גם אני לעלות. גם לפני פטירתו וגם לאחריה בכל פעם דיווחתי לרבי, אם כי שגם נקטתי בדיוק לפי השיטה של 'נעשה ונשמע', קודם לעשות[ב].

יש הרבה גדולים, אנשים רציניים, וחלילה וחס לבזות או לזלזל בכל אלו שמתנגדים-מהטעם-של "אף על פי שאתה תעשה כהלכה, יבואו יהודים אחרים רבים ולא יקפידו, ויעשו שלא כהלכה". הראשון בין אלה הוא ר' משה וובר שי' [הוא אירגן את השמירה], וזה שהוא דואג בפנימיות לבו לכלל ישראל – ולא אכפת לו שאני אעלה על פי הלכה בסדר – ושבעקבותי יבואו עוד הרבה יהודים ויעלו שלא-בסדר, הטיעון הזה הוא באמת טיעון. זה לא פשוט, שאני יכול לקחת אחריות לעבירות של יהודים אחרים.

[שאלה] לא יודע, כל זה הוא בדרך אגב. אני שומע את זה. אם זה באמת כיוון, שאני באמת הולך לבנות את בית המקדש.. אבל הפעולה הזאת אני לא יודע. מאוד קשה למדוד את ערך הפעולה הזאת, אם הוא באמת כיבוש, אם באמת בנין בית המקדש.

[שאלה] הנזק? לא יודע. אני רק אומר שלבטל את דעתו של ר' משה וובר – זה לא מבוטל. אם כי שכשאני עליתי לא התחשבתי בדעתו. יש לפעמים דבר טוב שאתה רואה אצל אדם טוב אז זה מקבל יותר משמעות. בהחלט, כשאני רואה את זה על ר' משה וובר, שהוא אדם אמיתי, זה יותר חשוב, אני חושב על זה יותר, מה הוא עושה כאן. בקיצור, אי אפשר לבטל את זה.

בכל זאת, אישית לא התחשבתי בזה. חשבתי שלהיפך, יותר טוב 'נעשה ונשמע' כמו ששמענו עכשיו, ובמיוחד שמהראשונים שעשו את זה הוא חמי עליו השלום. הייתי מדווח מדי פעם, וגם אחרי הפטירה (של חמי), ובסוף סיפרו לי מהמזכירות שיצאה תשובה אישית אלי מהרבי. המזכיר לא זכר בדיוק מה היה כתוב שם, אבל התוכן הכללי היה שלילה – לא לעלות. זה לגבי. לא זכיתי משום מה, היה איזה בלבול בדרך שלא קיבלתי את המכתב לידיי.

הכל רק רקע, זה לא מה שאני רוצה לומר בכלל. מי שהתנגד לי, אם כי שוב, אני מעריך אותו מאוד מאוד כמו שעכשיו אמרתי, הוא אותו ר' משה וובר. הוא קצת ירד לחיי ואמר שאם אני לא אפסיק עם זה אז הוא יתבע אותי לבית דין וכו' וכו'. אז מה הוא טען? שאם זה שייך רק לי אין לו טענות עלי אישית. יש לו רק טענות, ראשית, שאני כאילו מזוהה עם חב"ד, שזה בשם חב"ד, מקלקל את שם חב"ד. אם לא זו היא דעת הרבי אז זו לא שיטת חב"ד. שנית, הדבר גם יכול להשפיע על הרבה אנשים אחרים שיעשו כמוני. עד כאן.

אכן לא קיבלתי את המכתב. ביקשתי כמה וכמה פעמים מהמזכירות שיחפשו לי את העותק, הובטח לי לכשירחיב. זה היה באמצע המשפט של הרבי, סיפור מורכב של עורכי דין והיו עסוקים ביותר, אז המזכיר הבטיח לי שבעוד חצי שנה יהיה לו זמן אולי לחפש בארכיון של המכתבים, אבל זה לא היה. אז לגבַּי אני לא יודע בדיוק, אלא אני סומך עליו, אפשר לסמוך עליו, שאם הוא אומר שלילה אז שלילה.

יש עוד מישהו, שכן קיבל מכתב מהרבי בנושא הזה. הוא למד בצמח צדק, הבן של הצלם אצל הרבי [פריידין]. הוא אף פעם לא עלה? [אני חושב שלא] הוא שאל אצל הרבי אם לעלות והרבי ענה לו – לא ראיתי את המכתב, אבל לפי מה ששמעתי התשובה היתה – שהיות שרוב הרבנים רובם ככולם אוסרים את העליה, על כן לא צריך למחלוקת של רבנים [כך הוא מסר לרב? לי הוא מסר שהרבי שלח לו "שיעשה כדעת רבני ארץ ישראל"] איך שלא יהיה, הרבי לא אמר שזה אסור.

ידוע שלגבי כל ענין העבודה בזמן הזה הרבי כמה וכמה שנים אמר לחסידים שלו לא להיות בירושלים בפסח, ובפסח שני, שלא להתחייב בקרבן פסח. זה דבר שהוא התייחס מאוד ברצינות. גם ההתייחסות הזאת היתה דרך ר' משה וובר, הוא היה הצינור-הכלי להתייחסות הזאת של הרבי. [הוא היה נוהג לצאת?] כן, כל שנה, עד שהרבי כתב לו שכבר לא צריך, שכבר פספסו, שכבר אין ידינו תקיפה על הענין הזה, בשנה מסויימת[ג].

עד כאן הרקע, לגבַּי, וממילא לגבי מה שיש לי לומר הלכה למעשה, שאני סומך על הרבי.

העיקר הוא הפצת יידישקייט, גם דרך התעסקות בהר הבית

אבל עכשיו אני רוצה להתייחס לעצם הענין. שוב, אם זה היה תלוי רק בי, אז כמו שנהגתי קודם הייתי ממשיך לנהוג היום אותו הדבר. [הרבי עצמו יכול לענות שוב?] הרבי בפירוש יכול לומר משהו אחר לגמרי כל יום [אולי הוא לא ענה בכלל. אולי זה נאבד לא במקרה. אולי מישהו איבד, או שלא היה. אולי אפשר לשאול את הרבי עצמו?] לכן אני רוצה לומר כאן כמה דברים שהרבי אומר לאחרונה, שהוא אומר אותם גם בפומבי, שמאוד מאוד שייכים לענין הזה, והוא מה שרציתי בעיקר לומר.

שוב, למעשה, אני חושב שהשכל שלי עובד מאוד כמו הרב אלבוים ועודד, אם זה היה תלוי רק בשכל שלי והגישה שלי אישית. אבל כמו כל אחד שיש לו מורה דרך, אני כפוף כמובן, וצריך לבטל את עצמי למה שהמורה דרך אומר.

ניקח כמה דוגמאות של ההתייחסות של הרבי לענינים כגון אלו בזמן האחרון: ידוע שבזמן האחרון גם גנדי וגם גרשון סלומון היו אצל הרבי, והמכנה המשותף שהיה משמע ממה שאמר לשניהם הוא שאינו סותר את השיטה של זה ולא של זה, כך בפירוש – לא של גנדי והטרנספר ולא של סלומון של הר הבית עם אבן הפינה והכל. הוא לא סותר לא את זה ולא את זה. אלא שהוא אמר להם שהמכנה המשותף לשניהם, העיקר שעליהם לחשוב ולהתבונן, הוא שבזכות ההתעסקות שלהם והמעמד שכל אחד קבע לעצמו – שישתמשו עם ההשפעה הציבורית להשפיע על עם ישראל כולו להכיר את הזיקה שלו לתורה ומצוות בכלל. כלומר להפיץ יידישקייט, להפיץ יהדות, בזכות הענין שלהם. לא לפרוש. הענין שלהם לכשעצמו חיובי, אבל (בנוסף) התכלית שהם יכולים לנצל אותו הוא להפיץ דרכו יידישקייט בכללות. זה המכנה המשותף של שני הדברים.

אם יש לנו פה ברוך ה' יהודי יקר ועוד יהודים שהנקודה-הענין שלהם הוא הר הבית, והענין שלהם הוא בית המקדש, היום הלכה למעשה – אז חלילה וחס להרפות את ענינם. אם הרבי לא יכול בעצמו כרגע היום לצאת בריש גלי ולומר לכולם לעשות כך, כמו שבועז רוצה – זה לא אומר שהוא שולל זאת מאנשים שאינם מזוהים עם חב"ד כרגע, שהם יקחו את הענין הזה על עצמם, על כתפם, על שכמם. ועל כן נדמה לי שהרבי ודאי וּודאי שמח שיש קבוצה של אנשים שלוקחים את הענין על שכמם.

לפי שתי הנוסחאות (במענה הרבי לפריידין) זה לא משנה, הם אותו הדבר. אם הרבי אומר "לפי רבני ארץ ישראל", זה אומר כמו שאני שמעתי או תרגמתי את זה, שהכוונה היא שלא חסר לו עוד מחלוקת, כך אני הבנתי את הענין. לא חסר לו עוד מחלוקת בענין שהוא לא ה-ענין שלו. כמובן, ה-ענין שלו הוא מה שהוא חושב כענין, בה"א הידיעה, בכלל לגבי קדימת הדרך לקראת הגאולה השלימה.

שוב, אם יש דבר כזה, הוא עצמו חיובי, אם כי שעדיין התועלת העיקרית (הרצויה, היא) שהפעולה הזאת תהיה בכותרות (באופן) שאפשר לנצל את הענין לעורר את עם ישראל לחזור בתשובה. כאשר עם ישראל יחזור בתשובה המשיח יבוא וכל אחד צריך לנצל את הענין שלו להחזיר את עם ישראל בתשובה.

זו הגישה והשיטה של הרבי. זו הקדמה ב'.

אם יש כמה מצוות בוערות, השאלה היא על מה הולכים

הקדמה ג' היא כך: שמענו פה שני דברים, שעל שני הדברים האלו צריך לעשות חושבים. עכשיו יותר עניני: שמענו שהמצוה-הענין של בית המקדש – שהיא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[ד] – היא על אותו משקל של מצות הנחת תפלין בכל יום. זה צריך עיון. זו נקודה אחת. היא בוודאי ובוודאי מתרי"ג מצוות התורה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אבל השאלה היא אם היא כיום נוהגת בדיוק כמו מצות תפלין. זה ענין אחד.

הנקודה השניה, היא שאפילו אם תימצי לומר שכן – שתיכף נראה שלא פשוט שאותו דבר – נשאלת בכל זאת השאלה שישראל כאן העיר, שאני אנסח אותה במלים כאלו: "על מה הולכים?". אם יש כמה דברים לעשות, שכולם חשובים, כולם נוהגים, שזה נוהג וזה נוהג וזה נוהג, יש שלשה דברים שנוהגים, דברים קשים ליישום, לא פשוט ליישם אותם, צריך כמה שיותר כחות מאוגדים יחד, צריך להחליט על מה הולכים. אם מחליטים שצריך ללכת על דבר אחד אז בזבוז כח ופיזור נפש ללכת על כמה דברים ביחד.

הענין של על מה הולכים כולל גם את השאלה של המקדש ודבר נוסף שנידוש כאן בישיבה (שדובר כשלא הייתי נוכח, בדיון עם הרב וסרמן), האם הולכים בעיקר על התעצמות עם הבעיה הערבית בארץ ופתרון הבעיה הזאת. האם היא עיקר הראש, שיש פה זרים, או שגם זה לא הדבר שהולכים עליו.

הענין הזה 'על מה הולכים' הוא אצלנו התואר גם בנושא של היום, וגם בנושא שמדברים כאן כל הזמן. האם הדבר שהולכים עליו הוא הגעה לדעה מוסכמת והפצת שיטה בעם לגבי הבעיות הפנימיות של הארץ (החל מבעית הזרים) וכאילו שזהו מפתח הגאולה – אז נלך על הראש הזה, או שגם זה לא הוא הדבר שהולכים עליו, כמו שאמרנו קודם במלים פשוטות, שהולכים על החזרת העם בתשובה.

[[[הפסקה בהקלטה]]]

ב. להחזיר את הטבע של ישראל לרצות את בית המקדש

לנס חנוכה יש אחיזה בטבע

(חלקו הבא של השיעור מתיחס לשיחת הרבי בחנוכה[ה], זמן קצר לפני השיעור שלפנינו)

כולם שואלים למה עושים שמונה ימים חנוכה ולא שבעה? הרי היה מספיק שמן ליום אחד. הבית יוסף מתרץ תירוץ אחד[ו], וכך מקובל על ידי רוב האחרונים, שמציאת פח השמן גם כן נחשבת לנס, ולהיפך, היא הסיבה לכל הנס. במיוחד לפי איך שאנחנו מסבירים בסוד ה'[ז] שמציאת הפח היא כנגד החכמה והנס שדלק אחר כך הוא כנגד הבינה, כלומר ששורש הנס הוא המציאה.

ההדלקה שמונה ימים היא נס שלמעלה מדרך הטבע לכאורה. זה לא טבעי. אבל מציאת פח השמן, עם כל הקושי וכל החידוש שבה, אבל בכל זאת זה מצאו את הפח בתוך האדמה, מישהו טמן-הטמין אותו שם, הוא לא ירד מהשמים. אם זה היה צריך להיות נס גמור היה צריך לרדת מהשמים פח שמן טהור, ואחר כך להדליק ממנו שמונה ימים, אבל עובדה שלא כך.

בזה הרבי מאריך ומסביר שגם הנס הזה, היות שהוא הסיבה גם להדלקה שמונה ימים, כלומר שכל הנס יש לו אחיזה מלמטה, בטבע. להוכיח שאפילו במצב של הסתרת פנים גמורה, טמון בתוך הטבע-המציאות פח שמן טהור שממנו מדליקים שמונה ימים.

עד כאן.

הטבע לא יכול להתנגד לקיום תורה ומצוות

אחרי זה הוא ממשיך כך[ח]:

ויש להוסיף באמור שבנס השמן דחנוכה מודגש שטבע העולם נעשה ראוי לקיום המצוות [הנס הזה מדגיש לנו שטבע העולם מזדכך להיעשות יותר ראוי לקבל את כל קיום מצוות התורה, כלומר גם המצוות של המקדש כמו שנסביר תיכף]. שבענין זה נכללת גם הנתינת כח לקיום המצוות בתכלית השלימות.

דווקא הנס של מציאת פח השמן מכשירה את העולם לשלימות קיום המצוות, מה שאף פעם לא היה בעבר. "ושם נעשה .. לפניך .. כמצות רצונך"[ט], רק לעתיד לבוא נקיים את כל המצוות בשלימותן, ונתינת הכח לזה היא ענין מציאת פח השמן, שיש בו:

גם נתינת כח לקיום המצוות בתכלית השלימות, בגאולה האמתית והשלימה.

איך זה מכשיר את העולם? אמרנו למעלה קודם, שלא יתכן שהטבע יתנגד לתורה ומצוות, היות שהעולם נברא בשביל תורה ומצוות. לכאורה, אומר הרבי, יש קושיה עצומה על כך:

ובהקדמה: לכאורה יש להקשות על האמור לעיל שהרי ישנם ריבוי מצוות, ועד לרוב המצוות [מה שתלוי בעקיפין בבית המקדש הן יותר מחצי] שאי אפשר לקיימן בזמן הגלות ובפרט בחוץ לארץ.

את רוב תרי"ג מצוות אי אפשר לקיים בזמן הגלות, ואנחנו עדיין בזמן הגלות, ובפרט בחוץ לארץ אי אפשר לקיים.

שינוי טבע ישראל ברצון בבית המקדש

הרבי הקודם, אם לא נתנו לו להניח תפלין, אמר שלא יתכן, זו אחיזת עיניים. לא יתכן שגם הקומוניסט הכי גדול בעולם יכול למנוע ממני הנחת תפלין. זה נסיון וצריך לעמוד נגדו בתוקף. ברגע שאני עומד נגדו בתוקף לגבי הנחת תפלין שהוא אוסר עלי – הקליפה תיפול ותתבטל מאליה. אז למה אין אותה גישה לגבי בנין בית המקדש? עכשיו הרבי אומר דבר מאוד מאוד חשוב, זה ה-עיקר, עיקר העיקרים של כל הנושא הזה, והדבר הזה הוא לא פעם ראשונה שהרבי אמר אותו, גם לפני כמה שנים הרבי דיבר על כך.

והביאור בזה: אף על פי שכללות ענין הגלות הוא היפך טבע העולם [כל הגלות היא נגד הטבע. זה שעם ישראל בגלות, המצב של גלות, הוא מצב הפכי לטבע האמתי של העולם. שהרי העולם] נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, כדי שישראל יוכלו לקיים את כל תרי"ג מצוות התורה. [מה הכי נוגד את טבע העולם?] החל מסיבת הגלות. [ומה הביא לגלות?] "מפני חטאינו גלינו מארצנו"[י], היפך טבעו של יהודי [שלפי דברי הרמב"ם[יא]] שרוצה להיות מישראל, לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות.

כך הרמב"ם אומר, שטבע יהודי שרוצה את כל המצוות ולהתרחק מהעבירות. ואם כן זה שיהודי חוטא אין לך דבר שהוא נגד הטבע יותר מזה, וזו הסיבה לגלות, שהיא גם כן נגד הטבע של העולם. כלומר, אם היהודי מתדרדר ומגיע למצב שנגד הטבע העצמי שלו הוא מפיל אתו גם את כל העולם כולו, העולם הגוי, שכל העולם כולו עכשיו מתדרדר ונופל למצב שנגד הטבע.

ורצון זה מתגלה ופועל על ההנהגה במעשה בפועל [הוא חוזר על הרמב"ם. הרצון שכל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות – משפיע על המעשה שלו בפועל]. מכל מקום, כיון שבפועל היה שינוי לפי שעה

כלומר, בכל עם ישראל היה שינוי שפתאום לא רצו את המצוות. למה נחרב הבית? למה אין בית? אין בית בגלל שלא רצו יותר את המצוה הזאת, נגד הטבע שלנו. הרי יהודי רוצה את כל התורה ואת כל המצוות, זה טבע היהודי, כך הרמב"ם פוסק. אז למה אין בית? צריך לומר שלפני החורבן משהו קרה עם הרצון של עם ישראל לבית המקדש. והדבר הזה מתבטא בדיוק בדברים ששמענו קודם, מה שהרב פישר ענה לרב אלבוים. הרב פישר לא צריך בכלל למחות שום דבר. שידברו על בית המקדש מהיום עד מחר ויביאו את כל ההוכחות שצריך בית המקדש, כמו שאמרו כאן קודם ש"משום מה זה לא מענין אותי". משום מה לא ירוצו מחר בבוקר להר הבית. זה חטא. חס ושלום, לא טוב כך, אבל עם ישראל הגיע למצב של ירידה כזו שהוא בוגד בטבע שלו. הוא הגיע לבגידה בטבע והבגידה הזאת כל כך פנימית אצלו, בתוך עם ישראל, שהיא שינתה את הטבע שלו לעת עתה, כך הביטוי כאן. יש שינוי טבע בעם ישראל לעת עתה. כלומר, גם על פי תורה, כמו שיסביר תיכף, יש מקום בהלכה לומר שטבע היהודי ושל כל עם ישראל השתנה, לגריעותא, לעת עתה. השינוי לגריעותא לעת-עתה תופס גם להלכה, כמו שנראה איך שמסביר זאת.

כיון שבפועל היה שינוי לפי שעה בהטבע דישראל, וממילא גם בטבע העולם.

היות שלעת עתה היה שינוי בטבע היהודים, גם כל טבע העולם השתנה, ועכשיו טבע העולם כולו הוא באמת להתנגד לבנין בית המקדש. הטבע של רוסיה הסובייטית הוא לא להתנגד להנחת תפלין, אף על פי שיגזרו אלף גזירות על זה ואם הרבי הקודם יעמוד בתוקף נגדו הוא יפיל את ההתנגדות. למה? בגלל שיהודים עדיין רוצים בהנחת תפלין. כל זמן שיהודים עדיין רוצים בהנחת תפלין לא יתכן שהעולם באמת יתנגד לזה. יכולים רק להיות נסיונות בזה. אבל בדבר שטבע היהודי השתנה, כלומר שעם ישראל לא רוצה יותר, ה' ירחם עלינו, במצוות של המקדש, לעת עתה השינוי הזה בטבע שלנו עושה שינוי אמתי לעת עתה גם בטבע העולם, שהוא מתנגד עכשיו לכל מעמד שאנחנו כיחידים מתוכנו נעשה לחידוש העבודה והמקדש.

איך זה מתבטא הלכה למעשה?

הרי מצד הטבע בהווה כל זמן משך הגלות, קיום המצוות התלויות בארץ ישראל ובבית המקדש ובמעשה בפועל – דַיָם שיהיו באופן של "ונשלמה פרים שפתינו", שעל ידי זה נעשית העבודה אז בשלימות האפשרית אז.

הוא אומר שיהודי מושלם גם למטה וגם למעלה כלפי שמיא. בינתיים הפרט שלם. בזמן הגלות, כשיהודי מקיים את עבודות המקדש על ידי "ונשלמה פרים שפתינו", הוא מקיים בשלימות את כל עבודות בית המקדש לפי התנאים של עכשיו. הוא לא מרגיש בעצמו חסרון. עם כל תיקון חצות שהוא בוכה על חורבן הבית, יש עוד מקום בנפש שאחרי שהוא שילם את הפרים בשפתיו הוא שָלֵם, הוא עשה את כל מה שהוא יכול לעשות.

שאלה: סליחה שאני מתפרץ. הרבי מתעקש להיות כמו מאה שנה, שתפלין לא מענין אותם, ומזוזה לא מעניין אותם, אם זה מענין אותם זה רק כמו 'יידישקייט', וכל הראש של היהודים התהפך. כל השאלות של הערבים ושל בית המקדש מתנקזות לשאלה אחת: שאולי כמו שהרב אלבוים אמר, יהודים רוצים ראש חדש...

תשובה: גם איתך אני מסכים. וכעין זה יש שיחה[יב] יפה וחשובה מאוד שהרבי מתלונן על יהודֵי בני ברק שכאשר התחילו את היישוב לא חידשו מיד את מצוות לקט שכחה ופאה. מצאו כל מיני אסמכתות, הסתמכו על הרמ"א[יג], שמנמק שהסיבה שלא מקיימים את המצוות האלו היום מכיון שגויים יקחו את זה. הרבי אומר בשיחה – מה פתאום, היום יש רוב יהודי בארץ (זאת הפעם היחידה שהוא קורא לתקופה שלנו 'מאה שנה מאז חידוש המושבות בארץ ישראל'). מאז 'חידוש המושבות בארץ ישראל' המציאות השתנתה כאן, ואין יותר שום טעם לא להתחשב במצוות לקט שכחה ופאה, שהן מצוות מהתורה, ואין יותר טעם להסתמך על הרמ"א בשלחן ערוך, כיון שזה לא שייך לזמן הזה.

ראיה מדין גרות שבזמן הגלות קימת שלמות בלי בית המקדש

מה הראיה שבגלות ההלכה גם כן משתנית לפי האפשרות, שאתה שלם בלי עבודת המקדש? מה הראיה לכך בעבודה שבזמן הגלות יש שלימות ללא מקדש במידה מסויימת? אז הוא אומר כאן[יד] שהראיה לדבר היא מדין גרות:

וראיה לדבר מדין גירות, דאף שבזמן הבית קרבנו עכבו להיות גר גמור [שאינו גר גמור עד שמביא קרבן, כך הרמב"ם פוסק], הרי בזמן הזה נעשה גר גמור גם לענין נישואין בנין עדי עד, עד סוף כל הדורות [לכל הדברים החמורים בתורה, לבוא בקהל ולהקים בנין עדי עד] על ידי מילה וטבילה בלבד" [ובלשון הרוגצ'ובר הוא מביא מצפנת פענח] ולא מֶחסַר כלל בשביל הקרבן.

זו לשון הגאון מרוגוצ'וב בפירוש דברי הרמב"ם. שבזמן הזה לא צריך הגר להרגיש בנפשו שום חסרון בגירות שלו, וכך גם אנחנו שמקבלים אותו. אין שום חסרון בגירות שלו בכך שלא יכול להביא קרבן. על זה הרבי דיבר בארוכה במקום אחר. הוא אומר כאן בסוף[טו]:

ועל פי זה יתורצו כמה שאלות, ולכל לראש השאלה העיקרית: למה עשה ה' ככה, שיחסרו מבני ישראל המצוות התלויות בבית המקדש? ובפרט שישראל ובית המקדש הם ענין אחד, כמובן מה שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי (לא בתוכו אלא) בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מישראל, בלבו פנימה, שהלב הוא בדוגמת המזבח, וכמו שבמזבח יש מזבח החיצון ומזבח הפנימי, כך יש בלב חיצוניות הלב ופנימיות הלב, כולל גם מה שנאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", שגם ענין זה ישנו בלב כל אחד ואחד מישראל.

כל מהות היהודי היא בית המקדש, אז איך יתכן שאין בית המקדש? זהו מאמר המוסגר. הדבר יתכן רק אם נבין שאנחנו שינינו את הטבע של עצמנו וממילא העולם גם כן נשתנה בטבעו.

להדליק חנוכיה בהר הבית

מה יוצא מזה? מה הוא רוצה? השיחה הזאת היא לא מרה שחורה. הרי עכשיו אנחנו רוצים לשנות את הטבע בחזרה. הרבי לא בא כאן להשלים עם שינוי הטבע לגריעותא. כל השיחה הזאת באה באמצע שרוצה לומר איך נוכל אנחנו להתחיל להפוך את הטבע של עם ישראל בחזרה? הוא אומר שזו חנוכה. כל השיחה הזאת היא לחנוכה. הוא אומר שנס חנוכה והמנורה של חנוכה הם התחלת הפיכת הטבע של עם ישראל בחזרה.

לכן שאלתי לפני כמה ימים למה לא חשבו להדליק חנוכיה על הר הבית? לפי השיחה הזאת יוצא שהדבר שהכי היה משפיע על תיקון הר הבית היה להדליק מנורה של חנוכה על הר הבית. בגלל שבהמשך הוא מסביר שזו המצוה היחידה שעדיין קיימת, היא לא בטלה מעבודת המקדש. המצוה היחידה שהיא מעין עבודת המקדש ממש היא נר חנוכה, שלא רק שהיא נוהגת בזמן הזה, אלא שהיא הכי חביבה[טז].

ישראל אמר שיש יהודים שבטבע לא מענינת אותם הנחת תפלין, אבל ידוע, ומדובר אצלנו באריכות בהרבה מקומות, שהמצוה שהכי חביבה על כל ישראל היא נר חנוכה, הכי בטבע. זהו גם הדבר שהכי קרוב לעבודת המקדש, שהוא משום 'עבודה', יותר מכל מצוה אחרת. אין מצוה דוגמתה. אם כי שהיא מצוה מדרבנן, אבל זו מצוה של עבודת המקדש ממש. לכן הרבי אומר שכאן בתוך נר חנוכה, כמו פח השמן הטהור (שחתום בחותמו של כהן גדול) שהיה טמון, כך בתוך פח השמן הטהור טמון סוד התחלת שינוי הטבע של עצמנו בחזרה, וממילא גם טבע העולם כולו בחזרה. זה הענין של של מצות נר חנוכה.

זה קיצור השיחה.

חשיבות סדר הקדימה בשלש מצוות הציבור

לעניננו, רק שוב בשתי מלים. יש דברים, דיברנו על כך הרבה מאוד עם נועם ועם עוד, שאם אתה הולך לעשות דבר שנקרא 'לדפוק את הראש בקיר' בסוף מה שיהיה לך הוא כאב ראש. לכן, כמו שהרבי כאן אומר, הדרך לשנות את הטבע בחזרה היא נר חנוכה. לפי עניות דעתי, ואני מקוה שזה גם מקובל על הרבי, זה כל הפירוש הפנימי של סדר הקדימה של שלש מצוות הציבור.

מה ההלכה הזאת אומרת, שקודם מלך ואחר כך מלחמות ואחר כך מקדש? שזו הדרך להחזיר עטרה ליושנה, לתקן את טבע עם ישראל. כך אני מפרש את ההלכה של שלש המצוות. אם אתה רוצה לשנות את הטבע אצלנו וממילא לשנות את הטבע בעולם, שלא תהיה התנגדות לבית המקדש, לא פנימית ולא חיצונית – הדבר תלוי קודם כל שתהיה מלכות על פי תורה, ושילחמו מלחמות. מלחמות היינו "הבעיה של הערבים". כל הבעיה עם הערבים שייכת למצוה ב', כל ענין המקדש הוא מצוה ג' ומצוה א' היא מלך. ומה הפירוש מלך? "יכוף את עם ישראל ללכת בדרך התורה לחזק את בדקה"[יז], דהיינו החזרת העם בתשובה, אבל בצורה כזאת שבפירוש חושבים לקראת מלכות.

שוב, זה עיקר ההסבר, ומה שנדמה לי מאוד מאוד ברור. מה אנחנו אומרים עכשיו? זה לא גזירת הכתוב גרידא הענין של קְדימת מלך לפני מלחמות לפני מקדש. זה דבר שמאוד מאוד מובן, וזה בעצם מה שאנחנו מדברים כל הזמן, שמאוד מאוד מובן בשכל, שזו ה-דרך לשנות את הטבע בחזרה. עד שלא משנים את טבע עם ישראל בחזרה אז יש לך באמת התנגדות מבית ומבחוץ לענין של המקדש.

ואם כי, שוב, אני חוזר להתחלה-התחלה. מאוד מאוד חשוב שיש אנשים – שלפי דעתי זה באמת ניצוץ של רוח הקודש של נביאים – שכל כך אכפת להם, שזה הענין שלהם, זו המצוה, זה החלק בתורה. הרי לכל אחד יש חלק בתורה, אז מסתמא הרב אלבוים וחמי עליו השלום וכולם זה שייך לחלק שלהם בתורה, ומענינם ודאי להילחם על הדבר הזה ולהמשיך ביתר שאת וביתר עז וה' יעזור. אבל ברגע זה יש גם לדעת שבעזרת ה' כשהדברים יתפרסמו יותר ויותר, עיקר מה שמשמש ממש ברגע ההווה, הוא האמצעי הכי טוב לעורר את עם ישראל לכל הערכים הנצחיים של עם ישראל, שהם כל התורה והמצוות. אבל לגבי הנושא הזה, על מה הולכים בכלל, צריך ללכת בדרך של שינוי הטבע בחזרה אחרי אלפיים שנה, כמו שאמרנו. מאוד קשה אחרי אלפיים שנה לעשות דבר שלא עשינו אלפיים שנה, זה הדבר הראשון.

מה שאמרת הוא בדיוק מה שהרבי אומר, שלא סתם מאוד קשה, אלא כל כך קשה אחרי אלפיים שנה לחשוב-לעשות עוד הפעם על בית המקדש, שבאמת משהו קרה. זה מה שהוא כותב כאן, שבאמת משהו קרה בתוך העצמוֹת של עם ישראל, וממילא גם בתוך העולם. לא סתם קשה. עד שלא תרפא את זה הדבר לא יתכן. ["לא ייתכן"?!] לא ייתכן בשלימות. לכן צריך להחליט על מה הולכים.

[אז המשמעות היא שעלול להיות חס ושלום שנצליח לבנות בית מקדש ואף על פי כן תהיה לו התנגדות פנימית וחיצונית? טוב, גם בית מקדש כזה אנחנו רוצים] בסדר, תעלו ותעשו, לא "לא נעלה בהר", אלא צריך לעלות בהר.