שלשה מובנים של עולם

ספר השיחות תש"ה (6)

כ"ה תשרי ע"ה – קראון הייטס

נחזור למה שאמר בספר השיחות שעולם הוא היפך שם הוי', ובמלה עולם יש שלשה מובנים – עולם לשון העלם, הנחות העולם, סברות העולם.

נקרא זאת בפנים:

עולם לשון העלם

עולם העלם, סגור, מכוסה, מכוסה לעצמו מכוסה לזולת, ובעומק יותר הוא עיוור, מעוור. [מה ההבדל בין עוור ללשון נפעל של עוור?] עיוור היינו שלא רואים את הדבר. מעוור היינו שהדבר שרואים נראה כאילו היה דבר אחר [זה עוד יותר מטעה מלא לראות את הדבר.].

מציאות ה"יש" הרי משקרת, למרות שהנברא יודע שקיים "אין" המהווה אותו, אך כיוון שאין הוא משיג אותו, הוא קורא לו "אין", במילא אין הוא נמצא אצלו והוא מרגיש בתוכו כאילו מציאותו מעצמותו. כך הוא מרגיש לעצמו, ויתירה מזו כפי שהוא מראה את עצמו לזולת [לכל דבר יש שני צדדים – איך אתה בפני עצמך ואיך אתה מעמיד פנים בפני הזולת. אדם בפני עצמו מרגיש שמציאותו מעצמותו, וכל שכן שמראה לזולת ש'אני ואפסי עוד' ואתה צריך להתחשב בישות שלי.].

שלאמיתו של דבר הרי הסיבה מדוע ישנו ענין כזה, שהנברא ירגיש כאילו מציאותו מעצמותו, היא, מפני שהתהוותו היא מעצמותו יתברך, כפי שהרבי אומר באגרת הקדש "הוא לבדו בכחו ויכולתו כו'", אלא שלמעלה הרי זה באמת שמציאותו היא מעצמותו, ואילו בנברא הרי זה רק שנדמה לו כך [יש ביטוי בחסידות שכל פעם היצר הרע משנה לבוש ומשנה שם[1]. אחד השמות של היצר הרע הוא כח המדמה. עיקר כח המדמה השלילי הוא מה שכותב כאן – שנדמה לך שאתה קיים בפני עצמך.], וזה שקר [השקר משתלשל מהשרש, ששם הוא אמת, אבל אצלך זה שקר.]. זהו הענין של עולם מלשון העלם.

הנחות העולם

הנחות העולם היינו, מה שנוהים אחרי נימוס העולם [הוא משועבד, כמו במצרים, לנימוסי העולם, התרבות, החברה שהוא נמצא בתוכה.] שיסודו שקר [יסוד כל נימוסי העולם הוא שקר] ומרוצף בכזב, בשוא, בערמומיות ובכל מיני צבעים של שקר. זהו אחד בפה ואחד בלב.

למשל, כשאחד בא לבקש טובה מהשני והשני אינו רוצה לעשות לו טובה זו, מפני שהוא שונא לו בלבו, והוא בכלל אדם רע ובליעל [לא שונא אותו מסבה מסוימת, כי עשה לו משהו, אלא שבכלל הוא אדם רע ובליעל.]. אף על פי כן יענה לו, שהוא אמנם רוצה לעשות לו את הטובה אלא מפני טעם מסויים אין באפשרותו לעשות זאת, והוא מתלבש בלבוש של שקר. או יתירה מזו, שהוא אומר לו מקצת מן האמת [נקודה חשובה, שלכל שקר יש נקודת אמת בתחלתו – יותר גרוע לומר קצת אמת ולהמשיך בשקר, מלומר הכל שקר.] או כלל לא אמת, שאין הוא יכול לעשות זאת בגלל אדם אחר [אך זה 'לא מתחיל', לא קשור לאדם השני.], והאמת היא שזה רק מצד רוע לבבו.

וכשהוא נפגש לאחר מכן עם אותו אדם אחר שואל אותו האדם האחר [חבר שלו] מדוע היה עליך לומר שאינך עושה את הטובה בגללי, הרי יכולת לומר טעם אחר – הוא תובע ממנו מדוע לא אמר שקר עמוק יותר... [הרבי הקודם הוא סופר למופת, כך הוא מתאר את השקר של הנחות העולם.] – וכך הדבר בכל ענין, שככל שמרבים בשקרים וכזבים מתאים הדבר יותר להנחות העולם [הוא מכיר את המציאות, מסתדר עם כולם.].

[אחר כך הוא אומר משהו אחר, שקצת קשה להבין את הקשר:] או יהודי בן שבעים אומר "חכמה" של ילד בן שלש ומתפאר בכך, הוא שקוע ב"חכמות" של ילד בן שלש [כנראה יש איזה קשר בין הדברים, שאחד תלוי בשני].

עד כאן הנחות העולם. יש מאמר בהמשך שהוא מדבר בו על הנחות העולם – כמו שנראה – הכל קשור כאן בין השיחות והמאמרים. אבל קודם נשלים סברות העולם:

סברות העולם

סברות העולם. בחסידות מוזכר ביטוי זה בכמה ענינים: לא כסברת העולם שהנשמה היא שכל; לא כסברת העולם אשר התשובה באה על חטא ועוון; לא כסברת העולם אשר חסידות היא ענין מדות חסידיות, זה רק גופו של חסיד, ואילו חסיד הוא דבר אחר לגמרי.

[מסכם את שלשת הדברים] זה הענין של עולם שהוא היפך משם הוי'.

חסידות היפך מעולם

ואילו חסידות היא שם הוי'. חסידות היפך מעולם [זה תנועה של בעל תשובה, זה דין – יש הרבה דין ומצר בלהיות ההיפך מהעולם. שם הוי' הוא שם הרחמים, אבל מתחיל מלהיות הפוך – זה מצר.]. חסידות היא גלויה [רומז לסיפור שספרנו בבר מצוה, שלרבי המהר"ש היו הרבה שונאים בנפש בין העסקנים כי היה מדבר עם שרי הממשלה הכל פתוח, בלי להסתיר, בלי שקרים, בלי כזבים, בלי הנחות העולם.], גלויה לעצמו וגלויה לזולת. חסידות היא אור, היא מאירה לעצמו ומאירה לזולת [ואף על פי כן, כמו שאמרנו, בתודעה שהיא היפך העולם יש הרבה שונאים – כי אתה הולך נגד העולם.].

שלש המדרגות כנגד מוטבע-מורגש-מושכל

נסכם את הנ"ל: הרבי מסביר כאן שלמלה "עולם", שהוא היפך שם הוי', יש שלשה 'גוונים' – עולם לשון העלם, הנחות העולם, סברות העולם. וי"ל שהם כנגד שלש הרמות של הנפש (מלמטה למעלה), מוטבע (נה"י) מורגש (חג"ת) מושכל (חב"ד):

הטבע הראשוני של העולם (טבע מלשון "טובעו בים סוף" – האלקות טובעת בתוך העולם, ותוך כדי טביעתה במצולות העולם היא מטביעה את טבעה, מה שהיא "מציאותו מעצמותו" באמת, שמצד הרגשת העולם הופך להיות דמיון שוא ושקר גמור) הוא מה שהעולם מעלים ומסתיר אלקות, היינו פגם במוטבע שבנפש.

הנחות העולם מולידות באדם מדות מושחתות, פגם במורגש שבנפש, כמו שמתאר הרבי בענין "אחד בפה ואחד בלב".

סברות העולם היינו שיבוש בשכל, פגם במושכל שבנפש. ויש לומר ששלש הדוגמאות של סברות העולם (שיבוש בשכל) הן בעצמן כנגד חב"ד (לפי הסדר שהוא מביא אותן): סברת העולם שהנשמה היא שכל כנגד חכמה, סברת העולם שהתשובה היא על חטא ועוון כנגד בינה, וסברת העולם שחסידות היא מדות חסידיות כנגד דעת, וד"ל.

תשובה תתאה – להשתחרר מהנחות העולם (ולהשתמש בהן לעבודת ה')

כעת נראה איפה הוא משתמש במושג "הנחות העולם" בתוך המאמרים – (עמ' 30 בספר). נאמר בעל פה כי אין לנו הרבה זמן:

הרבי אומר שיש תשובה תתאה ותשובה עילאה. תשובה תתאה היא לצאת מהנחות העולם ותשובה עילאה לתקן את הטעויות והעוותים בעבודת ה'. יש הרבה פירושים בתשובה תתאה ותשובה עילאה וכך מפרש כאן. הוא מביא באריכות שכל הדרכים בחזקת סכנה, גם מי שרוצה להיות עובד ה', להיות חסיד של הרבי – עבודת ה' היא לא גשר של ברזל, היא מלאה אפשרויות לטעות. תשובה עילאה היא לצאת מהטעויות של העבודה שלך. אתה רוצה להיות עובד ה' אבל אתה עושה הרבה טעויות. כדי לתקן זאת צריך לעשות לתשובה עילאה, אבל אי אפשר להגיע לתשובה עילאה בלי לעשות תשובה תתאה – שהיא לתקן את הזיקה הראשונה שלך להנחות העולם.

זה מאמר של שבת תשובה, על "שובה ישראל עד הוי' אלהיך כי כשלת בעונך" – בכשלון בעון יש כמה בחינות, וכתוב במאמר:

ובכללות הן שתי מדריגות, המכשולים הבאים מצד העיקום כשהולכים ונמשכים אחר הנחות העולם שעל זה צריך תשובה תתאה על כל פנים ופירוש עד בעוד שהוא רחמים [הוא הביא בתחלת המאמר מרבי מאיר ש"עד הוי' אלהיך" היינו "בעוד שמאירה מדת הרחמים בעולם", צריך ללמוד את כל המאמר.] שלמעלה מרחמים על מי שנמשך אחרי הנחות העולם [אם נולדת בזה ונמשכת אחרי זה בתחלה מרחמים עליך, שאולי אפשר להציל אותך, נותנים לך כח באתעדל"ע להתגבר על זה.] ונותנים לו כח לא לבד להתגבר על עצמו שלא להיות נמשך אחרי הנחות העולם אלא שבכחו לברר את הראוי להשתמש בו בעבודת השי"ת וכמאמר מורנו הבעל שם טוב נ"ע דכל מה שהאדם רואה ושומע הוא הוראה מלמעלה בענין עבודתו בסור מרע ועשה טוב [בפשטות נשמע כאן שצריך לעבוד בשני הקוים של סור מרע, ואח"כ עשה טוב, לא כפי הפירוש שהסור מרע נעשה על ידי העשה טוב, וכנ"ל באריכות. הענין של הנחות העולם הוא נושא חשוב אצל הרבי הקודם – מביא גם ב"באתי לגני" באות ה' (בענין שטות דקדושה, שלמעלה מטעם ודעת, לעומת שטות דקליפה, שלמטה מטעם ודעת.], דאחד העקרים בהנחות העולם הוא הפשיטות והקרירות אז אזוי בעדארף זיין בכמה עניני נימוס [בעולם קוראים לזה שהוא 'יקה', שיש זמן לכל דבר, כך צריך להיות, ולא זזים מזה.] וצריך להשתמש בזה בעניני עבודה כמו להתפלל תפלה בצבור בקביעות עתים לתורה וכן בכמה עניני הנהגה עם בני ביתו [זה קצת חידוש] ועם זולתו וכן בעניני הלבושים [שצריך להיות מסודר] והכל הוא בפשיטות ובקרירות אז אזוי בעדארף זיין און ניט אנדערש, דהנהגה כזו מועלת בראשית העבודה שיהיה שייך לעבודה מסודרת ומכל שכן שנשמר מכמה מכשולים...

אחר כך מסביר מה הן הטעויות בעבודה.