"כדויד חשבו להם כלי שיר"

בע"ה

כ"א מנחם-אב תשפ"א – כפ"ח

עמוס פרק ו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור קצר שמסר הרב בסדר הלימוד של פרק תנ"ך ביום נלמדה תוכחת הנביא עמוס לממלכת הצפון "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר!". הפסוק מבקר את הערצת עם ישראל לדוד המלך והנסיון לחקותו, בלי לזכור את ענינו המרכזי של דוד המלך – עמידה כנה וישירה מול ה' יתברך ונגינה לשם שמים.

'גם אני כמו דוד המלך'

בשיעור הנ"ך שלנו אתמול הגענו לפרק ו בעמוס. נלמד משהו קצר וחשוב מתוך פסוק ה, אחד מפסוקי התוכחה לממלכת הצפון שבפרק. הנביא מוכיח את האנשים ששקועים בתאוותיהם, ובין השאר אומר להם:

הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר.[ב]

הפריטה על הנבל, שמופיעה כאן בין שכיבה-סרוחה על מטות שן של עשירים וזלילת בשר (בפסוק הקודם) לסביאת יין (בפסוק הבא), נחשבת לחלק מחטא המשתאות המושחתים של עשירי ממלכת הצפון. המלה "הפֹרטים" היא מלה חד-פעמית שצריך להבין אותה. בכל אופן, בעיקר מענין כאן חלקו השני של הפסוק, "כדויד חשבו להם כלי שיר" – אותם פורטים על פי נבל חושבים את עצמם כמו דוד המלך.

דוד היה "יֹדע נגן"[ג], פרט על כינור ונבל – הכל לצורך עבודת ה', דבר טוב מאד. כאן עמוס מוכיח אנשים שחיקו אותו במודע – החבר'ה יושבים מסביב, כל אחד עם הגיטרה שלו, הנבל שלו, עושים שמח וחושבים ש'אנחנו כמו דוד המלך'. כפי שכותב רש"י, עמוס לא אומר שעשו זאת לשם עבודה זרה, אלא סתם לשם כיף.

זו תוכחה על כך שאתה מחקה את עבודת הקדש של צדיק עליון. קודם כל, לומדים כאן שכולם מעריצים את דוד המלך. מדובר בממלכת הצפון, לא בממלכת יהודה שמלכיה באו מבית דוד, אבל גם שם דוד המלך הוא דמות-המלך הכי נערצת בעם ישראל, ומעריצים אותו דווקא כי היה זמר ומנגן, "נעים זמִרות ישראל"[ד]. כל אחד חושב 'גם אני יכול להיות כמו דוד המלך'.

נקרא את פירושי הפסוק:

תרגום: התקנת כלי זמר

התרגום מתרגם פשוט, בלי כל מה שאמרנו:

דמנגן על פום נבלא כדויד אתקינו להון מני זמרא.

מפרש את "הפֹרטים" פשוט כנגינה ואת "חשבו להם" לא מפרש כ'החשיבו את עצמם' אלא שהתקינו להם כלי שיר. כנראה פעם כל מנגן רציני, כולל דוד, הכין לעצמו את כלי הנגינה. כך, דוד כמנגן בחסד, נעים זמירות ישראל, עשה לעצמו את כלי הנגינה שלו. גם לפי פירוש התרגום המנגנים כאן מחקים את דוד, אבל החיקוי בכך שהם מתקינים כלים.

רש"י ואבן עזרא: פריטת מלות השיר

רש"י מביא כאן, כמו במקומות רבים, את דברי מנחם – מנחם בן סרוק, מגדולי המדקדקים, שלפעמים רש"י מקבל את דבריו ולפעמים חולק עליו. המדקדקים אומרים שהמושג פריטה בפסוק דומה למושגים כלל ופרט כפי שהם מופיעים בלשון חז"ל ובלשון ימינו. זהו חידוש לפרש כך, כי המושגים הללו, "פרט" לעומת "כלל", לא מופיעים בתנ"ך במשמעות הזו. המלה "פרט" מאד שכיחה אצלנו, אבל איך שרש פרט מופיע בתנ"ך? חוץ מ"הפֹרטים על פי נבל" יש רק את "פרט כרמך"[ה] – זו ההופעה היחידה של השרש בתורה, ויש בה כנראה איזה מקור למושג פרט אצלנו:

"הפורטים על פי הנבל". מנחם חברו עם "ופרט כרמך".

יש כאן רמז יפה לדברי חז"ל ש"אין אומרים שירה אלא על היין"[ו] – הפסוק הבא הוא "השֹתים במזרקי יין", וגם "פֹרטים" לשון "פרט כרמך", כרם יין.

כאן רש"י מקבל את דברי מנחם:

ורואה אני את דבריו, שהמשורר על פי כלי זמר מחתך את הדבור בפרוטרוט

אנחנו קוראים פריטה לנגינה על מיתרים, אבל רש"י אומר שהכוונה היא לשירה המלווה בנגינה. כמו אצל הלוים, "עיקר שירה בפה"[ז] – השירה היא ה"עבֹדת עבודה"[ח], והנגינה רק מלווה את השירה. כאן פריטה היא חיתוך לחלקים חתוכים, כאשר יחד עם הנגון בכלי המנגן שר בהברות חתוכות –

הכל לפי נעימות קול הכלי להגביה ולהנמיך.

לפי המלודיה בכלי מתאימים את הדיבור, כפי שידוע גם היום. לעתים אפילו מעוותים את ההברות כדי להתאים למנגינה – כששרים פסוק באיזו מנגינה החיתוך של הברות הדבור לא נעשה דווקא לפי הדקדוק, אלא באופן שיתאים לעליות והירידות של המנגינה. זהו פירוש חשוב, קודם כל ביחס למלה פרט.

האבן עזרא אומר משהו דומה, אבל עם גוון נוסף:

"הפֹרטים". הם שידעו לעשות שירים חתוכים בניגונים בלי חרוז.

גם הוא מפרש שפריטה היא לשון חיתוך, כמו רש"י, אבל משום מה אומר שהשירים (שירה בפה) הם עם ניגונים בלי חרוז. למה הוא כותב "בלי חרוז"? כנראה כל שיר הוא פרט, כל פעם משהו אחר, כפי שעוד נראה. חרוז הוא משהו שחוזר על עצמו בסדר קבוע וה"פֹרטים" מנגנים כל פעם משהו אחר, בלי חזרה.

"תענגות בני האדם"

רש"י ממשיך לפרש את חלקו השני של הפסוק, כפי שכבר הזכרנו בשמו:

"כדויד חשבו להם וגו'" – חשבו כלי שיר שלהם ככלי שיר של דוד [הם חושבים שהנגינה שלהם בקומזיץ היא כמו הנגינה של דוד המלך, אך זו טעות:] שהם [כלי השיר של דוד] לשמים ואלו להתענג.

על מה התוכחה? אם הם היו מנגנים לעבודה זרה חומרת הענין היתה מובנת. כך, המנגן הראשון באנושות הוא יובל[ט], לגביו רש"י כותב בפירוש שעשה לשם עבודה זרה – ברור שזהו חטא. כאן הנביא לא אומר שמנגנים לשם עבודה זרה, אלא רק כדי להתענג, לכיף – יושבים סביב המדורה, עושים קומזיץ ושרים. כנראה הם שרים פסוקים, בדיוק כמו היום. אם הם שרים פסוקי תהלים הם באמת שרים את מה שדוד המלך שר, הם שרים פסוקי-קדש אך גם זהו חלק מהתוכחה, כי הכל נעשה בשביל התענוג שלהם ולא לשם שמים.

כך רואים גם בפסוק הבא:

הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף.

מדובר באנשים שמתענגים, לא מתחשבים במצוקת העם, בשבר של העם ("שבר יוסף"), ורק עושים כיף. החטא של ממלכת הצפון הוא שאנשיה היו מעונגים. גם בתורה התוכחה מדברת על נשים מעונגות וכו'[י]. כאן פרט עיקרי בתוכחה הוא שפורטים על הנבל לשם תענוג ומדמים את עצמם לדוד המלך.

כתוב כאן "דויד" מלא, ב-י, כפי שכתוב תמיד בדברי הימים. למה? כי כאשר רוצים לשבח את דוד כותבים את שמו מלא[יא]. הם כותבים אותו כאן בצורת השבח, הכי טוב שלו, אבל רק בשביל הנאה אישית. מהי ההנאה האישית כאן? הישות שלהם. [יש כאן פגם היסוד?] ודאי, כל תענוג לא לשם שמים הוא פגם ביסוד. דוד הוא בחינת מלכות, הוא הנשמה הכללית של ספירת המלכות. תוספת אות ה-י בדויד מלא רומזת לספירת היסוד (שבה סוד הטפה הזרעית), יחוד יסוד ומלכות (מה ש"דוד מלך ישראל חי וקים"[יב]). ורמז מובהק: יסוד-מלכות עולה דויד ברבוע (סוד "ומספר את רבע ישראל"[יג], וד"ל)!

שוב, חטא ממלכת הצפון, בשלו היא נחרבה, הוא היותה ממלכה וחברה של תענוג. כך גם בתוכחה של האזינו, עוד לפני התוכחה על חטאים ועל עבודה זרה, באה קודם כל התוכחה על השקיעה בתענוגות[יד], "תענֻגות בני האדם"[טו], הגורמת לכל החטאים:

יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר. וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.

רד"ק: פרט, פריטה על מיתר, פרוטה

הרד"ק כותב כמה פירושים. בפירוש הראשון הוא כותב כמו רש"י, ש"הפֹרטים" הוא כמו "ופרט כרמך", וכותב בפירוש שמכאן לקחו חז"ל את המושגים כלל ופרט:

"הפורטים על פי הנבל". מן "ופרט כרמך", ובדברי רז"ל פרט וכלל היא ענין היחידות וההבדל מן הכלל, רוצה לומר שאומרים שיריהם על פי הנבל כל מעלה ומעלה בשיר על פי נגון הנבל שלא תדמה אחת לאחרת בניגונה,

כל שיר אצלם הוא משהו מיוחד, לא שגרה, לא שיר כללי אלא שיר פרטי – הפרט נבדל מן הכלל, יוצא מן הכלל. בחז"ל יש "כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל" – צריך להחזיר את הפרט לכלל.

הפירוש השני שלו הוא המקור לשימוש שלנו היום – פריטה על מיתרים (המפרידה-פורטת את המיתרים זה מזה, שכל אחד ינוע באופן פרטי לפי הצליל שצריך להפיק ממנו):

או פירוש פורטים מיתרי הנבל כל אחד לפי הניגון

גם הפירוש השלישי שלו מתאר הנהגה שיש גם בימינו – נגינה ברחוב כדי לאסוף כסף:

ויש מפרשים פורטים מענין פרוטה בדברי רז"ל כלומר נותנים כל אחד פרוטה למנגן,

כלומר, הם חושבים שהם דוד המלך – אבל בעצם הם פשוט הולכים לקבץ נדבות...

בסוף הוא מזכיר גם את התרגום שכבר הבאנו:

ויונתן תרגם דמנגן על פום נבלא.

לזכור את ה'

הרד"ק ממשיך להסביר את החלק השני של הפסוק:

"כדוד חשבו להם כלי שיר". כמו דוד שהיה "יודע נגן", והיה יודע מיני הנגון בכל כלי שיר כן הם חושבים שהם יודעים כמוהו

הם חושבים שהם בקיאים במוזיקה כמו דוד המלך, כל אחד חושב 'הנה אני דוד המלך' – זו 'נפילת אחוריים' של תודעת כנסת ישראל (המלכות, בחינת דוד כנ"ל). בעצם, אותה נפילת אחוריים מתחילה כבר אצל שלמה המלך, בנו של דוד המולך אחריו (וממנו החלה התדרדרות המלכות, כשעבר על מצוות המלך וכו', כפשוט). והרמז: "כדויד חשבו להם כלי שיר"[טז] עולה 1005, סוד "ויהי שירו חמשה ואלף"[יז] האמור בשלמה!

המצודות, שלוקח את פירוש הפסוק כמעט מלה במלה מהרד"ק (בפירושו הראשון ל"הפֹרטים"), מחדד את ההבדל בין המנגנים לדוד:

המה חושבים את עצמם בדבר כלי השיר להיות כדוד מלך ישראל לנגן על כלי שיר כמו שנגן הוא, וכאומר הלא אין להם ערך וייחוס עמו הוא שר שיר ה' והמה לא כן.

אפילו שהשבח של דוד הוא "יֹדע נגן", לא כתוב בפירוש 'יודע נגן לה'', צריך להבין שהוא שר לה' – "והמה לא כן". שוב, לא מדובר בעבודה זרה, רק "לא כן" – לא לשם הקב"ה אלא לשם התענוג, ההנאה האישית.

הרד"ק מסיים את דבריו:

ורוצה לומר בכל הספור הזה שכל עסקיהם בכל מיני תענוג ואת השם ית' לא זכרו.

הבעיה שגרמה לגלות עשרת השבטים היא שהם מתעדנים ולא חושבים על הקב"ה. זהו פסוק שחשוב לזכור – המחשבה שאתה כמו דוד המלך לחטא תחשב, אתה לא כמו דוד המלך! הם לא עובדים את ה' – בעצם הם עובדים את דוד המלך... הם מעריכים באמת את דוד המלך, זוכרים אותו, ולא זוכרים את ה' יתברך. גם היום, את הגיבורים שלנו כולם זוכרים, מזכירים אותם בסילודין, אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו לא כל כך בזכרון שלנו, של ה'עמך'.

[אבל אומרים שכאשר יהודי אומר תהלים הוא צריך לדמיין שהוא כדוד המלך, "כאילו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו"[יח].] כך באמת ראוי להיות, שיהיה לשם שמים. מה הכוונה "כאילו אמרם דוד המלך"? שהוא אמר לשם שמים.

[כנגד איזו ספירה הנבל?] תפארת. [לא כנור?] בפרק האחרון של תהלים נבל וכנור הולכים יחד, ולפי הכוונה של הספירות שם שניהם תפארת[יט] – שתי בחינות.