"לך לך"

אור ל-ו' חשון תשפ"ו – פתח תקוה (פרידמן)

שבע ברכות בלוך (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

הציווי הראשון של ה' ליהודי הראשון הוא "לך לך" – רק מאז, בגיל שבעים וחמש, אנחנו פוגשים את חיי עבודת ה' הפעילים של אברהם אבינו. שיעור קצר מסביר את הכח המיוחד הטמון ב"לך לך", ציווי שנותן כח של שליחות וכולל בתוכו הדרכה כיצד לממש את השליחות – בתנועה של "רצוא ושוב" שכל כולה "לפני הוי'". תכליתה של תנועה זו היא להשאר מחובר לה', "לפני הוי'", גם כאשר האדם עוסק בתיקון המציאות התחתונה, וכך להמשיך את ה' למטה, שיקרא "אלהי הארץ", דהיינו לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. הציווי "לך לך"  אומר לכל אחד מאתנו – יש לך יעד-יעוד, שבעזרת ה' תגיע אליו בשליחות מסורה של "אתהלך לפני הוי'", אבל יש לך גם זמן קצוב לביצוע משימת חייך. לך תנצל את הזמן!

ההתחלה מ"לך לך"

שמענו כעת שהתורה לא מפרטת את מעשיו הגדולים ומסירות נפשו של אברהם – עליהם מסופר במדרש – עד שה' אומר לו "לך לך"[ב], בגיל שבעים וחמש[ג], משום שהחיים האמיתיים של היהודי מתחילים מרגע קבלת השליחות שלו מאת ה' (בעוד שלפני כן הוא פעל לפי ההבנה שלו, מכח עצמו, שלא כ"ציר נאמן לשֹלחיו"[ד])[ה]. באותו אופן, גם החיים של כל אחד מבני הזוג מתחילים באמת כשהם מתחתנים ויוצאים לשליחות המשותפת.

בלוח "היום יום"[ו] מובא שמ"לך לך" התחילה עבודת הבירורים. כלומר, עם כל הגדולה של אברהם עד כאן – הוא עדיין לא היה מסוגל לעסוק בעבודת הבירורים. עבודת הבירורים היא להעלות את הניצוץ הטוב מתוך הקליפה, לגאול את רפח הניצוצות הקדושים שנפלו בשבירה, ואת זה אפשר לעשות רק מכח ציווי ה'[ז].

סוד המאה ב"לך לך"

"לך לך" שוה בגימטריא 100, וכתובים בזה שני פירושים:

לפי פירוש אחד[ח], ה-100 כאן רומז לאברהם – בגיל מאה תזכה להוליד בן-ממשיך, ובכך להנציח את עצמך. יצחק אבינו נולד לאברהם ושרה בנס, כאשר אברהם היה בגיל ק ושרה בגיל צ. לפי הרמז הידוע[ט], אלו ה-צ וה-ק של השם יצחק. ה-י של יצחק רומזת לעשרה נסיונות בהם התנסה אברהם אבינו וה-ח שלו רומזת לכך שיצחק הוא הראשון שנימול לשמונה ימים.

זה פירוש אחד, שהתכל'ס של "לך לך" היא שתגיע לגיל מאה ותוליד בן, "כי ביצחק יקרא לך זרע"[י] – "'ביצחק' ולא כל יצחק"[יא], אלא יעקב שיוצא מיצחק. כך נשלמים שלשת האבות – "אין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב"[יב], סוד המרכבה, "האבות הן הן המרכבה[יג]" לגילוי סוד ה' בעולם, ה' 'רוכב' עליהם, מגיע ליעדו בזכות המרכבה שלו. מהו היעד? "דירה בתחתונים"[יד]. עד כאן פירוש אחד.

יש עוד פירוש^ז, אפילו יותר פשוט: בן כמה היה אברהם כשנאמר לו "לך לך"? כמו שכבר אמרנו, התורה כותבת בפירוש שהוא היה בן שבעים וחמש. כמה שנים הוא חי סה"כ? מאה שבעים וחמש[טו], גם כתוב בפירוש[טז]. כלומר, נשארו לו עוד "לך לך" שנים. ה' אומר לו – "לך לך", נשארו לך עוד מאה שנים לחיות, והם עיקר החיים שלך. כל אחד מקבל את הזמן הקצוב לשליחות שלו – "ימים [בגימטריא 100, 'לך לך'] יוצרו ולו אחד ['אחד היה אברהם]' בהם"[יז]. "לך לך" אומר לכל אחד ואחד – יש לך עוד מאה שנים לחיות (כאשר "בן מאה כאילו מת וכו'"[יח], דהיינו בן מאה מקבלת השליחות), תנצל את הזמן!

"לך לך" ב"רצוא ושוב"

ב"לך לך" יש שני פירושים בחסידות[יט]:

לפי פירוש אחד "לך לך" היינו הליכה מלמטה למעלה, לך אל שרש הנשמה שלך ("לְךָ", אליך, אל שרשך).

שרש הנשמה של כל יהודי (בהיותו בן אברהם, המאמין הראשון) הוא בחינת "אין מזל לישראל"[כ]. כידוע, כתוב במדרש[כא] שכל האבות נקראו בשם ישראל – גם אברהם הוא ישראל וגם יצחק הוא ישראל. העליה לשרש ישראל בכלל והאבות בפרט – ובמיוחד שרשו של אברהם, בהיותו היהודי הראשון – אומרת להגיע לאין האלקי, שהוא השרש האמתי. יש את האין של היש ויש את האין האמתי[כב] – השרש האמתי הוא האין האמתי של ה', שבו "אין עוד מלבדו"[כג], לא רק האין של היש (שבו כבר משוער היש העתיד להיות).

אבל יש פירוש הפוך בחסידות, ש"לך לך" היינו מלמעלה למטה, משרש הנשמה "אל הארץ אשר אראך". לפי הפירוש הראשון "הארץ אשר אראך" היא הארץ העליונה, אבל הפשט הוא הארץ התחתונה, ארץ ישראל, שהיא המקום "אשר הוי' אלהיך דרש אתה תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה"[כד]. "לך לך" אל המקום בו תוכל לגלות אלקות, שה' יהיה "אלהי הארץ" (לא רק "אלהי השמים")[כה], זה התכל'ס.

יש לחבר את שני הפירושים יחד, ואזי "לך לך" אומר "רצוא ושוב" – "רצוא" מלמטה למעלה ו"שוב" מלמעלה למטה, "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"[כו].

"התהלך לפני"

בתחלת ספר המאמרים "אתהלך – לאזניא" מסביר אדמו"ר את הפסוק "אתהלך לפני הוי' בארצות החיים"[כז]. הוא מסביר שדווקא בארץ החיים – שהיא ארץ ישראל[כח] – אפשר להיות בבחינת "אתהלך לפני הוי'". מובנה של התהלכות זו ("אתהלך" לשון התפעל) היא הליכה הלוך וחזור, "רצוא ושוב" (וכמו שכתוב בסמוך ל"לך לך", "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה"[כט], ומבואר[ל] ש"הלוך ונסוע" הוא הדרגה הגבוהה ביותר של "רצוא ושוב" – לא רק "שוב לאחור" או "שוב למקום"[לא], אלא "שוב לאחד"[לב], "כי אחד קראתיו"[לג], "אחד היה אברהם"[לד], וד"ל). ה"רצוא ושוב" של "אתהלך" הוא "לפני הוי'", דהיינו לנכח פני ה'. ב"שוב" – לקיים את שליחותי למטה (כולל גם זמני נפילה וריחוק) – איני פונה עורף לה', ח"ו, אלא ממשיך לעמוד "לפני הוי'".

אם כן, תחלת פרשת לך לך קשורה לסיום הפרשה, פרשת ברית המילה, בה כתוב "התהלך לפני והיה תמים"[לה]. יש "לך לך" מלמטה למעלה, ב"רצוא", ו"לך לך" מלמעלה למטה, ב"שוב", ושניהם יחד נקראים "התהלך לפני", כמו "אתהלך לפני הוי' בארצות החיים".

צריך להתמסר לשליחות ולהתרכז בה (מתוך אהבה עזה לאותה נשמה שבאים לקרב, לאותו ניצוץ שבאים להעלות), אבל כל הזמן  להיות קשור למשלח – הקב"ה הוא המשלח, גם הרבי הוא המשלח (מכחו של הקב"ה, סוד "שליח עושה שליח"[לו]). גם כאשר הולכים מלמעלה למטה, אל השליחות, הפנים, הפנימיות, היא "לפני הוי'" (כאשר הפניה הכנה אל הזולת, מכל הלב, היא יחסית החיצוניות של השליח – החיצוניות היא הכלי, כידוע, והרי שרש הכלים גבוה משרש האורות[לז], מעלת "ואהבת לרעך כמוך"[לח] על "ואהבת את הוי' אלהיך"[לט], כנודע[מ]). כשעושים כך אפשר להצליח בעבודת הבירורים. מהי עבודת הבירורים? להצליח לקרב יהודים, וגם אינם-יהודים, חסידי אומות העולם. רק אז מתחילה עבודת הבירורים, "לך לך" (ונשלמת עם חלות השם אברהם, להיות "אב המון גוים"[מא]).

אברהם ושרה קרבו אנשים להאמין בה' אחד ולעבוד רק אותו, כמו שכתוב (מיד בתחלת פרשתנו) "את הנפש אשר עשו בחרן"[מב], אבל – כמו שכתוב בפירוש בחז"ל – זה עוד לא היה גיור כהלכה, שלכן הוא לא החזיק מעמד לאחר מות אברהם ושרה[מג]. "הנפש אשר עשו בחרן" הם "מתיהדים", כמו "רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"[מד]. גם "הנפש" הזו היא משהו (התורה משבחת את אברהם ושרה בכך – "אברהם מגייר האנשים, שרה מגיירת הנשים"[מה]), אבל עוד לא התכל'ס, עדיין "אשר עשו בחרן", "מקום חרון אף של מקום בעולם"[מו].

עד כאן המשך לווארט ששמענו ושייך לפרשה – ווארט שגם מחבר את תחלת הפרשה עם סופה, "לך לך" עם "התהלך לפני והיה תמים"[מז], "נעוץ תחלתן בסופן"[מח].