זכות קרן ופירות

י"ג כסלו תשפ"הלא מוגה

יום שבת וישלח תשפ"ה – כפ"ח

אמונת ישראל, אתכפיא ואתהפכא – לימוד ב"חנה אריאל" למוהרי"א מהומיל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

סביב התוועדות י"ט כסלו, שנושאה היה "קרנו של משיח", נלמד מאמר מיוחד – יחסית קצר וקל להבנה – של רבי אייזיק מהומיל, על מאמר חז"ל "הזכות יש לה קרן ויש לה פירות". על רקע ביאורי האחרונים למאמר, בולט העומק של ביאור ההשכלה החב"די לדברים. ביאורו של רבי אייזיק גם נותן הבנה חדשה במהות של קיום המצוות על ידי עם ישראל ובתוספת של עבודת האתכפיא או האתהפכא בקיומן. שיעור קצר ומאיר עינים שמתפרסם לכבוד יום הילולת רבי אייזיק מהומיל (כ״ו אייר) שחל השבת. בהשגחה פרטית, גם תוכן המאמר – העוסק במעלה המיוחדת של יוסף הצדיק – שייך לעניינו של יום ההילולא, יסוד שביסוד.

קרן ופירות במצוות

חז"ל מלמדים [ב]:

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו".

המובן הפשוט הוא שלכל "זכות" – לא רק מצוה, אלא כל מעשה טוב, כולל מדת חסידות [ג] – יש קרן, שהיא השכר על המצוה המוגדרת עצמה (כפשט הפסוק "ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"[ד], שעל כל מעשה טוב יש תשלום תואם), וגם פירות, שהם תוספת על שכר המצוה הקצוב, "אמרו צדיק כי טוב [בשכר הקצוב על המצוה עצמה, הקרן] כי פרי מעלליהם [פירות נוספים על גבי שכר המצוה] יאכלו"[ה].

מה היחס בין הקביעה הזו לבין המצוות המיוחדות – ארבע מצוות במשנה [ו] ועשר מצוות בנוסח שאומרים בכל יום בתפלה (על פי הברייתא)[ז] – המנויות כ"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא"?

מדברי המהרש"א [ח] עולה שהיחוד של המצוות המנויות במשנה איננו באכילת הפירות בעולם הזה, אלא ב"והקרן קיימת לעולם הבא" – בכל מצוה האכילה בעולם הזה היא מפירות הקרן (והיא מפחיתה מהקרן השמורה) ואילו במצוות הללו יש פירות מיוחדים שאינם נוגעים בקרן.

הבן יהוידע מתרץ להיפך, שהחידוש במצוות אלו הוא האכילה בעולם הזה – "דשאר מצות גם הפירות יאכל בעולם הבא, אבל אלו דברים דנקיט בברייתא יאכל האדם מן הפירות גם בעולם הזה".

המקנה – שהוא כבר פירוש חסידי, של רבי פינחס בעל ההפלאה, תלמיד הרב המגיד ממעזריטש – מסביר שבכל המצוות הפירות הם "בפירות של עוה"ב שנותנים לו יותר מן השכר של המצוה לפי רוב החביבה של המצוה בעיני האדם העושה אותה", כתוספת על הקרן של המצוה, לעומת המצוות המנויות במשנה בהן יש פירות של המצוה עצמה הנאכלים בעולם הזה (כשכר על ההמתנה לאכילת שכר הקרן לעולם הבא [ט]). במושגים למדניים, אפשר לנסח שהקרן שייכת לחפצא (קיום המצוה בפני עצמו, "השכר של המצוה") והפירות שייכים לגברא (אופן הקיום של "האדם העושה אותה").

הביאור ש"זכות" כוללת מדת חסידות מקבל כאן טוּב טעם חסידי נוסף, בדגש הנדרש במצוות על זיכוך לב האדם (הגברא), שמביא לזהירות וזריזות בהידורי המצוה ורוב חביבות ושמחה של מצוה – מדות חסידות מובהקות בדרך מורנו הבעל שם טוב (כאשר "תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר"[י], כשעל גוף קיום המצוה ניתן להוסיף אין-סוף אור וגילוי בעבודתו הפנימית של האדם, עד לווארט החסידי שכל המצוות ניתנו כהיכי-תמצי לשמחה של מצוה [יא]).

אמונת ישראל וקיום המצוות

על רקע הבנת הסוגיא ופירושיה נפנה לדבריו העמוקים והנפלאים של רבי אייזיק [יב]. גם הוא – כמו הבן יהוידע – מסביר שהפירות של כל זכות נאכלים לעולם הבא ורק הפירות של מצוות מיוחדות נאכלים בעולם הזה. גם הוא – כמו בעל המקנה – מקשר את ההבחנה בין הקרן לפירות להבחנה בין החפצא והגברא, אלא שאצלו היא בדיוק בכיוון ההפוך, כפי שנראה.

הוא מסביר ש"כל פעל הוי' למענהו"[יג], מכל הנבראים בעולם מגיעה פעולה לכבוד ה' ולעבודתו – על דרך מאמר חז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו"[יד] – אבל רצון ה' הוא שיעבדו אותו במודעות מלאה, לעשות לו נחת רוח (שנוחתת ומופיעה גם בעולם, בסופו של דבר), והכח לעשות זאת ניתן דווקא לעם ישראל:

והנה עיקר עבודתו על ידי ישראל דוקא, והוא שניתן בהם כח אלקי על ידי האמונה שכל מה שיעשו ישראל תומ"צ בעוה"ז הם ממשיכים חכמתו ורצונו העצמי', אשר על זה כתיב "באור פני מלך חיים ורצונו כעב כו'" למטה גם כן במצוה הגשמית. אך לא על ידי אומות העולם ומי שאינם מאמינים בה', עליהם כתיב וחסד לאומים חטאת, וכל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין, שכל חסד שעושים אומות העולם אינם עושים לטובת זולתם רק שיגיע לעצמו טובה ביתר שאת מכמו שהוא מקודם. מה שאין כן ישראל שיש בהם בחי' אמונה בה' שהוא מטיב לכל, על כן יש בהם גם כן בחינת ההטבה להחיות לזולתו ולא בכונת עצמו כלל. וכן בכל המצות אינו עושה רק מחמת כח אלקי שבקרבו. ועל כן הם דוקא ממשיכים אור אין סוף למטה בתורה ומצוות.

רבי אייזיק חוזר כאן על יסוד עיקרי בתורתו [טו], שדווקא עם ישראל זכה לאמונת אמת בה' (ומכאן שהגרעון של אומות העולם הוא חוסר אמונה בה', ואם מתעוררת בגוי אמונה אמתית בה' זהו סימן שיש לו שייכות לקדושת ישראל וראוי שיתגייר). הוא מוסיף כאן ענין חשוב – לאמונה יש כח לטהר את המדות שתהיינה לשמן. גם גוי שאינו מאמין מסוגל לעשות טוב, הוא יכול לעשות מעשי חסד, אבל הוא לא מסוגל ל"חסד של אמת" – חסד לשם שמים, ללא כל תמורה (שהוא החסד של עולם האצילות, החסד המיוחד של יוסף הצדיק, כדלקמן עוד). האמונה בה' כוללת את האמונה בטוב הבלתי-מותנה שלו – בדומה לאמונה שמתוארת אצל רבי חסדאי קרשקש [טז] – ולכן היא גם מזככת את מדותיו של היהודי המאמין שגם הן תופענה בטהרתן, כהטבה נקיה, ללא כל אינטרס [יז]. כך גם קיום המצוות שלו בא מאותה נקודת אמונה וטוּב אלקית, ולכן יש המשכת אלקות בקיום המצוות שלו (אלא שהגילוי הזה, בדרך כלל, נעלם בעולם הזה ויתגלה רק לעתיד לבוא – כדלקמן עוד).

במושגים דלעיל, בגברא של היהודי, מקיים המצוה, יש אמונה אמתית בה' וטוּב אמתי, נקי וטהור, ובזכותה יש פעולה אלקית בקיום המצוות שלו, בחפצא של כל מצוה. לאור זאת מסביר רבי אייזיק את המושגים קרן ופירות בכל המצוות:

ונמצא יש כאן ב' דברים. א' כח אלקי להמשיך רצון העליון למטה בהעלם ויגלה לעתיד לבוא, והוא הנק' קרן, שבטבעו להמשיך אא"ס אם יעשה מצות הבורא ית' מה שאין כן אומות העולם. והב' כח אלקי שיש בכל הנמצאים כמו דצח"מ להתקרב לעבודתו, וגם כן על ידי ישראל שעושה סוכה מעץ גשמי נמשך בסוכה גילוי אא"ס... וזהו הפירות שיש בכל מצוה. ונמצא הקרן הוא לעבודתו לה' בתומ"צ מחמת כח אלקי שבקרבו, והפירות הוא שעל ידי יתקרבו פרטי הנמצאים לעבודתו ית'.

הקרן היא הטבע היהודי של האמונה והטוּב, שמאפשר לו להמשיך אור אין סוף בקיום מצוות הבורא. הפירות הם הכח האלקי שטמון בכל דבר בעולם – שהרי "כל פעל הוי' למענהו", כנ"ל – כח שיכול להתגלות רק על ידי קיום המצוות של ישראל (וכל דבר בבריאה מחכה – מיום הבריאה – שיהודי יפעל בו ויזכך אותו, יעלה ויקרב אותו לעבודת ה'[יח])[יט].

פירות בעולם הזה – אתכפיא ואתהפכא

אמנם, רבי אייזיק מאריך להסביר שככלל הסגולה המיוחדת של גילוי אלקות בעולם – בכח ישראל (קרן) ועל ידי המצוות (פירות) – נמצאת בהעלם גמור בעולם הזה ותתגלה רק לעתיד לבוא [כ]. עם זאת, יוצאות מהכלל הן המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, מצוות שיש בהן תוקף וגילוי אור מיוחד:

והנה כפי שנתבאר למעלה הפירות הם גם כן לעולם הבא. ואלו פירות אדם אוכל בעולם הזה הוא השכמת בית המדרש, שבזה ניכר תוקף גילוי אור. שבישיבת בית המדרש אין ניכר שום גילוי רק כמו כל המצות, אבל כשמשכים בבקר עושה המצוה ביתר שאת מכפי שצריך. וכה"ג כל המצות שעושה אותן ביתר שאת אזי ניכר בהן תוקף התקשרות הנבראים לעבודתו יתב'. אך הקרן הוא לעוה"ב דוקא.

כאשר יהודי מתאמץ למעלה מטבעו בקיום המצוה – כפי שמבואר בתניא [כא] בנוגע לבינוני שהוא "עובד אלהים"[כב], השונה פרקו מאה פעמים ואחת [כג], והדוגמה לכך במשנה היא "השכמת בית המדרש שחרית וערבית" – נמשך על ידי המצוה גילוי אור כזה שהפירות נאכלים-מתגלים גם בעולם הזה (רק הקרן שמורה לעולם הבא בלבד).

החידוש הגדול של רבי אייזיק הוא שהדברים אמורים דווקא ביחס לעבודת האתכפיא, המאמץ הגדול והלא-טבעי בקיום מצוות (מעבר לקיום מצוות 'רגיל', של הבינוני "אשר לא עבדו"). אבל ישנה מדרגה נוספת, מצוות בהן מתגלה הטבע היהודי, כשקיום המצוה אינו דורש אתכפיא, והמצוה נעשית בחשק גדול (כלומר, אתהפכא גמורה) – מצוות שהדוגמאות שלהן הן המצוות שבין אדם לחברו ("טוב לשמים וטוב לבריות", כלשון הסוגיא כאן):

ובמצות גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים הקרן נגלה גם כן בעוה"ז. כי מלבד שעושה טובה לזולתו ומחי' אותו ממש, הנה רצונו וחפצו בחסד זה ממש ובתשוקה נפלאה להחיות זולתו מצד התקשרות אהבה הטבעית שבנפשו האלקית לה' ע"י האמונה כו', נמצא שיש גילוי מן הקרן בזה העולם. ונמצא הפירות של מצוה זו יונקים בזה העולם מגילוי הקרן גופא. ועל כן יש במצות גמ"ח יתרון מעלה על שאר המצות, כמו על דרך משל פירות שיונקים מן העפר שבקרקע טובים מפירות שיונקים מזה שגדלים בעציץ מלא עפר, כי הם יונקים משרש כח הצומח שבארץ בגילוי יותר.

כלומר, על ידי קיום מצוות 'סתמי' יש קרן ופירות השמורים לעולם הבא; על ידי קיום מצוות באתכפיא יש קרן השמורה לעולם הבא ופירות שמתגלים גם בעולם הזה; ועל ידי קיום מצוות באתהפכא הפירות שמתגלים בעולם הזה הם גילוי מהקרן. בקיום מצוה באתכפיא יש תוקף לגלות אלקות בעולם, בחפצא, ולכן הפירות הם פירות גרידא, אבל בקיום מצוה באתהפכא – שמגלה את הטבע היהודי האמתי, טבע של אהבת ה' ואהבת ישראל (עד לאהבת כל הבריות כולן) – מתגלה גם משהו מהגברא, מהקרן של המצוה [כד] (אלא שגילוי זה הוא בדרך של "עצם והתפשטות", הארה מן העצם, ורק לעתיד לבוא נזכה לגילוי העצם בשלמות, בדרך של "העלם וגילוי"[כה], ודוק).

כחו של יוסף הצדיק

את הכח המיוחד של המצוות שיש בהן גילוי מן הקרן גם בעולם הזה קושר רבי אייזיק לדמותו של יוסף הצדיק, שלוקח את סגולת יעקב אבינו – ישראל-סבא, בו טמונה הסגולה העצמית של עם ישראל לדורותיו – ומגלה אותה בעולם. בכך פותח המאמר, במעלת ה"חסד של אמת" שעושה יוסף [כו] (עם אביו [כז] וגם עם אחיו, עמם הוא גומל טובה תחת רעה [כח], בלי שיש בידם – כגרים במקום בו הוא המושל – יכולת להשיב לו טובה):

ובכך הוא מסיים:

וזהו אלה תולדות יעקב, י' עקב, י' הוא בחי' חכמה כח מה בחי' ביטול שיש בכל נפש אלקית להוי' בטבעו שלא לכפור בו ית' ח"ו. אך בפועל יכול לעבור עבירות, ע"כ צריך להמשיך בחי' יו"ד הנ"ל עד עקב חיצוני' הגוף וסוף מעשה בפועל ממש. וזהו תולדות יעקב, בחי' ההולדה עד עקב הוא מדתו של יוסף שהוא גילוי הקרן במצוה בפו"מ.

את האמונה היהודית, ה"קרן" שלו, צריך להחדיר בתוך המודעות – שלא יהיה "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא"[כט], העובר עבירות עם כל אמונתו השלמה – ובתוך העולם כולו, בקיום המצוות, וזהו כחו המיוחד של יוסף הצדיק.

נספח: המאמר המלא

אלה תולדות יעקב יוסף. ויש לדקדק דהלא הי' ליעקב י"ב שבטים ולמה תלה ענין ההולדה ביוסף. אך הנה ידוע דיוסף נק' צדיק, וכתיב צדיק חונן ונותן. וענין צדיק הוא הנותן צדקה וגמילות חסדים עם זולתו, וזהו מדתו של יוסף. וחסד של אמת הוא חסד שעושים עם המתים שאין מצפה לתשלום גמול. והנה אחז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעוה"ב כו' גמ"ח והשכמת בהמ"ד דוקא (ולא ישיבת בהמ"ד אף שהוא ג"כ מצוה, אין לה פירות, רק בעוה"ב). ולהבין זה, מהו הקרן והפירות. וגם יש להבין המאמר זכות יש לה קרן ויש לה פירות, עבירה קרן יש לה פירות אין לה.

הנה כתיב כל פעל ה' למענהו, שכל הנבראים וכל המציאות שישנו בעולם דצח"מ וכה"ג הוא רק לעבודתו ית', וגם רשע ליום רעה יגיע מזה פעולת עבודתו ית', שבהגיע עונש על אוה"ע או על הרשעים יראו אחרים ויפחדו לעשות רק רע לעבוד אותו. וע"ז נאמר באבוד רשעים רנה. כי הנה הוא בעצמו מלך מרומם ומתנשא מימות עולם, רק שעלה ברצונו לברוא כו' שיעבדו אותו. והנה עיקר עבודתו ע"י ישראל דוקא, והוא שניתן בהם כח אלקי ע"י האמונה שכל מה שיעשו ישראל תומ"צ בעוה"ז הם ממשיכים חכמתו ורצונו העצמי', אשר ע"ז כתיב באור פני מלך חיים ורצונו כעב כו' למטה ג"כ במצוה הגשמי'. אך לא ע"י אוה"ע ומי שאינם מאמינים בה', עליהם כתיב וחסד לאומים חטאת, וכל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין, שכל חסד שעושים אוה"ע אינם עושים לטובת זולתם רק שיגיע לעצמו טובה ביתר שאת מכמו שהוא מקודם. משא"כ ישראל שיש בהם בחי' אמונה בה' שהוא מטיב לכל, ע"כ יש בהם ג"כ בחי' ההטבה להחיות לזולתו ולא בכונת עצמו כלל. וכן בכל המצות אינו עושה רק מחמת כח אלקי שבקרבו. וע"כ הם דוקא ממשיכים אא"ס למטה בתומ"צ. אך אינו נגלה כלל בעוה"ז, רק לעוה"ב יתענגו מזה. עד"מ שיתענג אדם בראותו שהמלך מתענג מפעולתו שעשה רצון המלך, ועד"ז ממש הוא בעוה"ב. וכ"ש הוא, שאין ערך ויחס לתענוגי האדם בעוה"ז החומרי לתענוגי עוה"ב בכמה אלפים הבדלות. וזהו כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, שבעוה"ב הוא רק בדרך סגולה. כמו ההפרש שבין סגולה לרפואה, שהרפואה היא נכנסת לתוך גופו כמו המאכל להשביע רעב הוא בטבעו, והרפואה היא באה בערך אותו החולי, משא"כ בדרך סגולה הוא כמו השמות הקדושים שמרפאים את החולי שאינו מערך החולאת. כך הוא י"ה שממשיכים אא"ס המרומם לבדו והמתנשא מימות עולם בעוה"ז הגשמי, הוא רק בדרך סגולה לבד. וכעת עדיין הוא בהעלם, ונגלה לעוה"ב. והכל ע"י ישראל. ונמצא יש כאן ב' דברים. א' כח אלקי להמשיך רצון העליון למטה בהעלם ויגלה לע"ל, והוא הנק' קרן, שבטבעו להמשיך אא"ס אם יעשה מצות הבורא ית' משא"כ אוה"ע. והב' כח אלקי שיש בכל הנמצאים כמו דצח"מ להתקרב לעבודתו, וג"כ ע"י ישראל שעושה סוכה מעץ גשמי נמשך בסוכה גילוי אא"ס ג"כ בדרך סגולה, וזהו הפירות שיש בכל מצוה. ונמצא הקרן הוא לעבודתו לה' בתומ"צ מחמת כח אלקי שבקרבו, והפירות הוא שעל ידי יתקרבו פרטי הנמצאים לעבודתו ית'.

וזהו זכות יש לה קרן ופירות. ועבירה קרן יש לה ופירות אין לה. כי הנה באדם כתיב אחור וקדם צרתני, שאם יעסוק בתומ"צ הוא קדם למעשה בראשית הנבראים והנמצאים מצד בחי' הקרן והפירות הנ"ל, אמנם אם יעבור ח"ו רצון הבורא ית' הוא אחור למעשה בראשית (כי פרטי הנמצאים מצד עצמן בדרך גדילתו לא יעברו רצון הבורא ית' היפוך מה שנבראו), וע"כ אין לו פירות אבל קרן יש לה. דהנה אם עשה עבירה בזדון הוא כמו ע"ז. כי הנה ע"ז הוא שעושה לו פסל או אל אחר וממשיך על נפשו מס"מ שהוא שרש קליפות הרע, וא"כ בכל עבירה אם לא שממשיך עליו ממשלת זדון איך יוכל לעבור פי הוי' ורצונו. אך בזה יש חילוקים ופרטים רבים, יש שעובר עבירות קלות שאין חייב עליהם רק מלקות לנקות נפשו בזה, ויש שעושה כו'. וע"ז נאמר תייסרך רעתך, רעתך שהמשיך עליו ממשל זדון דוקא תייסרו. וע"ז נאמר נפת תטופנה שפתי זרה, שבעוה"ז כל מה שעשה הוא דרך ישר בעיניו, שמדומה בעיניו כאלו אינו עושה שום רע. והנה כפי שנת' למעלה הפירות הם ג"כ לעוה"ב. ואלו פירות אדם אוכל בעוה"ז הוא השכמת בהמ"ד, שבזה ניכר תוקף גילוי אור. שבישיבת בהמ"ד אין ניכר שום גילוי רק כמו כל המצות, אבל כשמשכים בבקר עושה המצוה ביתר שאת מכפי שצריך. וכה"ג כל המצות שעושה אותן ביתר שאת אזי ניכר בהן תוקף התקשרות הנבראים לעבודתו יתב'. אך הקרן הוא לעוה"ב דוקא. ובמצות גמ"ח בין לעניים בין לעשירים הקרן נגלה ג"כ בעוה"ז. כי מלבד שעושה טובה לזולתו ומחי' אותו ממש, הנה רצונו וחפצו בחסד זה ממש ובתשוקה נפלאה להחיות זולתו מצד התקשרות אה' הטבעי' שבנפשו האלקית לה' ע"י האמונה כו', נמצא שיש גילוי מן הקרן בזה העולם. ונמצא הפירות של מצוה זו יונקים בזה העולם מגילוי הקרן גופא. וע"כ יש במצות גמ"ח יתרון מעלה על שאר המצות, כמו עד"מ פירות שיונקים מן העפר שבקרקע טובים מפירות שיונקים מזה שגדלים בעציץ מלא עפר, כי הם יונקים משרש כח הצומח שבארץ בגילוי יותר.