כפירה, גאוה ובגידה

ליל פורים תשפ"ב – רמת אביב

התוועדות פורים (ח"ד)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

עמלק, האויב הנצחי והאכזר כנגד ישראל, הוא ראש כל הקליפות בנפש. בכללות מבואר בחסידות כי עמלק מחדיר בנפש ספק, ענינו גאוה והוא גורם גם לפגם הברית. בחלק נוסף מהתוועדות ליל פורים הוסברו שלשת הפגמים הללו, המעוררים בלב את השנאה לעמלק, ותיקוניהם על ידי אמונה (כנגד הכפירה), אמת (כנגד שקר הבגידה) וצדקה מתוך שפלות (כנגד הגאוה).

ספק, פגם הברית וגאוה

כשלומדים חסידות רואים שיש כמה תכונות של עמלק בנפש:

עמלק – האויב של פורים – הוא כופר בעיקר[ב]. לכאורה זהו הדבר הכי גרוע, שעמלק מטיל ספק באמונה[ג] – אמונה בה', אמונה בתורה.

אבל עמלק הוא לא רק כופר, אלא גם מטמא אותנו בפגם הברית – "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך"[ד], "אשר קרך" לשון קרי[ה] ו"ויזנב בך" הוא כבר פגם הברית שעשה לנו[ו]. התיקון של קרי הוא ה"יקר" – "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"[ז], "איש אשר המלך חפץ ביקרו"[ח], "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן"[ט]. עמלק עושה פגם הברית – תיכף נראה מה פירוש. אומרים כל הזמן את הביטוי פגם הברית, תיקון הברית – לא יודעים בכלל מה הכוונה, מה הפירוש.

מה הדבר השלישי של עמלק? כתוב[י] ש-עמלק בגימטריא רם – התרוממות והתנשאות של קליפה, גאוה, "ורם לבבך ושכחת"[יא], הוא מכניס בנו גאוה.

עוד פעם, עמלק מכניס לנו ספקות לראש, ספקות באמונה שמקררים אותנו, את ההתלהבות שלנו; הוא פוגם את הברית שלנו; והוא מכניס בנו ישות, גאוה. אם יש לנו גאוה, "ורם לבבך", יש שכחה. לכן כתוב "לא תשכח"[יב]. ה"לא תשכח" של עמלק היינו לא להפגע ממנו ב"ורם לבבך ושכחת את הוי' אלהיך"[יג].

גם הברית – בגידה

אנחנו פחות או יותר מבינים מהי גאוה. אפשר גם להבין מהי כפירה. אבל מהו פגם הברית? יש מלה פשוטה בשביל פגם הברית – פגם הברית הוא בגידה. בתורה, בפרשת סוטה, קוראים לכך מעילה[יד] – למעול בבעל – אבל גם בתנ"ך[טו] וגם בחז"ל[טז], וכל שכן בשפה המדוברת, קוראים לכך בגידה. בגידה בבן-ברית או בבת-ברית היא פגם הברית.

ברית היא קשר בין נשמות, לכן המלה פגם הברית שייכת לספירת היסוד. פנימיות היסוד היא אמת, שהיא ההיפך של שקר. פגם הברית, שהוא בגידה, הוא שקר[יז] – לשקר בבן ברית. יש לכרות ברית ויש לשקר רחמנא ליצלן. אז יש בעצם שלש מלים שהן אותו דבר – בגידה, מעילה ושקר. כל אלה באים מעמלק. מי שלא שנא אותו מספיק בגלל הכפירה שלו והגאוה שלו – שישנא אותו בגלל פגם הברית שלו, שהוא הבגידה. הוא מכניס בנו רוח של בגידה, מניע בגידה.

'מות לבוגד'

איך אומרים זאת באותיות של צבא? הרי אנחנו, עם ישראל, צבאות ה'[יח]. איך אומרים בלועזית שמישהו בוגד בתפקיד (וכל שכן שמשתף פעולה עם האויב)? traitor (טרייטער).

למה אני אומר זאת? כי יש סיפור מאד יפה וחשוב[יט] של הרבי הקודם, שפעם אחת נסע ברכבת שיש בה מחלקה ראשונה. לידו ישב גנרל גדול של הצבא הרוסי. אותו גנרל לא היה שם בתפקיד, אז כדרכו הוא שתה ונעשה קצת פורים'דיק. הוא רואה שיש לידו יהודי מכובד, והוא פונה אליו בטענה ובאיום – פחד, מתוך שכרות הוא יכול לעשות כל מיני דברים, יכול גם לירות בו – 'למה הרגתם את האלקים שלי, את אותו האיש?!'. הרבי הקודם הוא ספירת הנצח[כ]. למה הענין קשור? קשור לסוד של "כליות יועצות"[כא] שדברנו עליו קודם – כליות יועצות איך להגיב עכשיו, מה צריך לומר. צריך לענות על המקום, מעכשיו לעכשיו, מהרגע להרגע. הוא שואל אותו – 'למה הרגתם את האלוקים שלי?!'. אפשר לצייר שהוא גם מוציא את האקדח. הרבי עונה לו – 'הוא היה בוגד! הוא היה טרייטר'. הוא אמר את המלים האלה ופתאום הפנים של אותו גנרל נפלו, כי כאיש צבא הוא יודע שבגידה היא הדבר הכי גרוע, הכי רע שיכול להיות. מי שבוגד – באמת מגיע לו שיהרגו אותו, צריך להרוג אותו. ככה הוא ענה על המקום.

חשוב מאד לדעת שבגידה היא פגם הברית. מי שפגום בברית לא יכול לקיים את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"[כב]. הפגם לא מתחיל מהברית עם ה' אלא מהברית בין אנשים, הוא מתחיל מהברית בין איש ואשה. בגידה היא לאו דווקא לבגוד בפועל – תתכן גם בגידה במחשבה.

זהו ווארט חשוב מאד: שלשה דברים של עמלק – בגידה, גאוה וכפירה. "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[כג] – איך מתקנים? מה שלש התכונות שמתקנות את פגמי עמלק?

תיקון הבגידה והכפירה – אמת ואמונה

פשוט שנגד הכפירה צריך אמונה – להתחזק באמונה. ממי מקבלים את הכח להתחזק באמונה? במלחמת עמלק כתוב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק"[כד]. יש כאן בעצם שני תיקונים: קודם כל, יש את המלה "ירים", שכנגד ה"רם" של עמלק, הגאוה שלו, "ורם לבבך ושכחת".

אבל עיקר הפשט הוא שיש כאן אמונה, כמפורש בפסוק הבא – "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" (וכמודגש בסימן של פרשת בשלח, שקוראים מחר בבקר בתורה, "יד אמונה" פסוקים)[כה]. מסבירים בחסידות[כו] מה הסימן שהיד היא אמונה, ולמה אמונה קשורה ליד בכלל – למה היא ידים ולא ראש, או משהו אחר? – פשט, כמו בנשיאת כפים, שאת היד אפשר להרים למעלה מהראש. היד, האמונה, מגיעה למעלה מהשכל. בשביל לגלות את האמונה צריך יד שאפשר להרים יותר גבוה מהשכל. מי שיכול להרים את היד מעל הראש הוא משה רבינו, ניצוץ משה שבכל אחד, ולכן "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". "וכאשר יניח ידו" – יסתפק בשכל, לא יגיע למעלה מהשכל – אז "וגבר עמלק". עמלק יכול להתעמת אתנו ואפילו לנצח אותנו בשכל, גם בויכוח שכלי. אנחנו גוברים עליו רק כאשר מתגלה הניצוץ של "כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", יד-אמונה. שוב, אמונה כנגד עמלק בגימטריא ספק.

מה כנגד פגם הברית, הבגידה? אמרנו שלבגידה יש עוד שתי מלים – מעילה ושקר. היות שפגם הברית היינו פגם היסוד, ופנימיות היסוד היא אמת – התיקון הוא אמת. יש אמונה ויש אמת. "איהו אמת, איהי אמונה"[כז] – דווקא "איהי אמונה" היא "אשת חיל עטרת בעלה"[כח], למעלה מהאמת. אמונה היא כנגד הכפירה של עמלק, מתגברת על הכפירה שלו, והאמת היא תיקון הבגידה. עוד פעם, מי שבוגד הוא שקרן, וצריך להיות איש אמת.

האמונה בעצמה מביאה לתיקון האמת, תיקון הברית, תיקון היסוד שהוא אבר התענוג. כתוב "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" – מבואר בחסידות[כט] ששמש היינו תענוג (המתגלה בברית, שמש לשון תשמיש), כאשר מתוקף האמונה מגיעים לתיקון התענוג (בלשון החסידות: מתוקף רדל"א – על ידי "חביון עז העצמות" שברדל"א[ל] – מגיעים לתיקון רישא דאין), האמונה מביאה לתיקון הברית[לא].

תיקון הגאוה – שפלות ומתן צדקה

אחרון-אחרון, מה ההיפך – שהוא התיקון – של הגאות, של הגאוה, "ורם לבבך ושכחת"? השפלות.

יש מאמר חז"ל[לב] עליו מבואר בחסידות[לג] שהעימות של ישראל ועמלק הוא העימות בין גאות ושפלות: הגמרא מספרת שהמן הרשע נכנס לבית מדרש בו יושב מרדכי ומלמד תינוקות של בית רבן. הוא שואל 'מה לומדים?' ומרדכי אומר לו שלומדים "הקומץ מנחה", שמישהו מביא קרבן מנחה כי הוא דל ואביון, דלי-דלות – הוא רק מוציא את הקומץ, קצת קמח, ומעלה לשמים הוא מתכפר וה' סולח לו. המן שומע זאת ואומר – בא הקומץ שלכם, טפת הקמח שלכם, ומבטל את עשרת אלפים ככר כסף שלי, בהם קנה את עם ישראל "להשמיד להרֹג ולאבד"[לד] כרצונו. מה לומדים מכאן? שאפילו המן הרשע רואה, מבין ומודה שטפת הנתינה שלנו, שאנחנו נותנים לה' באמת את קומץ המנחה, שקולה כנגד עשרת אלפים ככר כסף שלו ויותר מכך.

במאמר מוסגר: בחשבון פשוט, עשרת אלפים ככר כסף שהמן נתן לגנזי המלך בעד עם ישראל הם הרבה מאד כסף. לא מדובר במטבעות אלא בככרות (ככר שוה עמלק). כשכותבים את הדברים האלה אפשר להסתכל כמה שוה היום עשרת אלפים ככר כסף – השווי של עם ישראל אצל המן. אבל כמה שזהו הון עתק – הוא לא שוה כנגד קומץ המנחה של היהודי. עשרת אלפים ככר כסף של המן לא שוים כנגד מחצית השקל שלנו, שקודמת לשקלי המן וגוברת עליהם[לה].

"המעשה הוא העיקר"[לו], אולי מישהו שכח שהיום היה צריך לתת מחצית השקל שהוא עיקר הכח לנצח את עמלק. "מלוה הוי' חונן דל"[לז] – אותו דל שמביא קומץ מנחה ומתכפר. לנו יש מצוה להחיות אותו, לתת לו צדקה, ובמיוחד בפורים "כל הפושט יד נותנים לו"[לח] בלי הגבלה.

"כל הפושט יד נותנים לו" – אין יניקת החיצונים

למה בפורים "כל הפושט יד נותנים לו" ולא ביום אחר? מסביר האריז"ל[לט] שהגבאי שנותן צדקה כל השנה הוא ספירת היסוד שנותנת למלכות. היסוד נקרא גבאי צדקה, זהו הביטוי בקבלה. יש אפשרות של יניקה מהיסוד, לכן הוא צריך לדייק למי הוא נותן את הצדקה, שיהיה ראוי לקבל צדקה, שמא תצא ממנו יניקה לחיצונים. אבל בפורים יש הארה גדולה של יסוד אבא[מ], נשמת מרדכי הצדיק – "יסוד אבא ארוך ומתלבש ביסוד ז"א"[מא], והוא הגבאי-צדקה.

גבאי צדקה הוא כל אחד – כל אחד שמקיים בפורים מצות מתנות לאביונים – ספירת היסוד שנותנת מלכות, "בוץ וארגמן" שאמרנו קודם. האור בנתינה שלו כל כך גדול שלא צריך לחשוש מיניקת החיצונים, ככה מסביר האריז"ל את הכוונה. לכן הוא לא צריך לדייק, לבדוק בציציות, של המקבל. לא שהוא עלול לטעות אבל לא נורא – הוא כלל לא יטעה.

מה שאמרנו עד עכשיו הוא האריז"ל, אבל החסידות מוסיפה לזה שההתבוננות הפנימית היא שבפורים צריך להגיע למה שכתוב בפרקי אבות, מדת החסיד – בפורים צריך להיות חסידים אמתיים – "שלי שלך ושלך שלך"[מב]. זהו החסיד. כלומר, אנחנו שוים וכל מה שיש לי – שלך. אז לא יכולה להיות כאן יניקת החיצונים. אם מישהו פושט יד ונותנים לו במחשבה ש"שלי שלך" וכל שכן ש"שלך שלך" – אז אין שום חשש של יניקה.

איך אפשר להגיע למדה כזו, "שלי שלך ושלך שלך"? רק אחד שביסוד שלו תיקן את הבגידה, שביסוד שלו מאיר יסוד אבא – יסוד אבא הוא בטול. הארת הבטול עושה אותנו, כל עם ישראל, שוים – כולנו שוים, כולנו יחד.

תיקון "הנשים יתנו יקר"

הזכרנו שתיקון הקרי הוא "יקר", "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן"[מג]. למה כתוב בפסוק "יתנו יקר", בלשון זכר? יש שני ווארטים בחסידות מה פירוש "הנשים יתנו":

הווארט הראשון[מד] ש"הנשים" היינו כאלה שפגמו בברית, מתוך תאות נשים, נכנסה בהם קליפת עמלק בגוון של בגידה. מה התיקון שלהם? "יתנו יקר". ה"יקר" הוא כמו ב"וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", שחז"ל דורשים[מה] כ"תפילין שבראש" – מלשון "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך"[מו], "יקר" לשון קרא, "אשר קרך בדרך". או שדורשים[מז] כנגד מצות מתנות לאביונים. "'אורה' זו תורה" היינו מצות מקרא מגלה, "'שמחה' זה יום טוב", מצות סעודת פורים מחר, "'ששון' זו מילה" היינו מצות משלוח מנות – במשלוח מנות מתקנים את המילה, ואז אפשר להשפיע בלי חשבון – מתנות לאביונים שהם "יקר". מה הקשר? כמו שאדמו"ר הזקן גילה לצמח צדק, אם נותנים צדקה לעני המח מזדכך אלף פעמים ככה[מח]. תפילין של ראש הם המוחין והזיכוך שלהם תלוי במתנות לאביונים. מתנות לאביונים מזככות את המוחין, ואז "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך". מתנות לאביונים הן נתינת כסף, וכאשר אתה נותן כסף לעני אתה מלוה לה', כמו שהזכרנו – "מלוה הוי' חונן דל וגמולו ישלם לו", ה' ישלם. הווארט בחסידות ש"בעליהן" רומז לה' ו"וכל הנשים" היינו אלה שפגמו בברית מתוך תאות נשים. במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא – מי ששקוע בתאות נשים הוא נשים, ותיקונו לתת יקר לה' על ידי הנתינה לעניים.

או, פירוש שני[מט], "וכל הנשים יתנו" – שוב, גברים, לא נשים, "יתנו" לשון זכר – "נשים" לשון שכחה, אלה שקליפת השכחה של עמלק נכנסה בהם, "ורם לבבך ושכחת". גם התיקון שלהם לתת "יקר".

כתוב ש"ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים"[נ] – איך? שנותנים צדקה. לכן הרמב"ם כותב[נא] שהמצוה הכי שמחה והכי נעלית של פורים – יותר מקריאת המגלה, יותר מסעודת פורים, יותר מ"עד דלא ידע", יותר ממשלוח מנות – היא מתנות לאביונים. היא מבטלת את כל הגזרה, לכן קוראים שקלים לפני אדר[נב] ונותנים מחצית שקל בתענית אסתר[נג] – ומי שלא נתן יכול עוד להשלים. האדם נותן מחצית והקב"ה משלים מחצית, או שהחבר משלים מחצית, רומז לתיקון הברית, שצריך שנים כדי להשלים את השקל, תיקון שיקול הדעת. זהו פירוש "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• עמלק גורם לספק – כפירה; לגאוה (עמלק בגימטריא רם); ולפגם הברית – בגידה.
• פגם הברית מתחיל מפגיעה בקשר בין אנשים – בגידה בברית עם בן-בת זוג.
• בגידה יכולה להיות גם במחשבה.
• תיקון הכפירה הוא באמונה שמקבלים ממשה רבינו – "ויהי ידיו אמונה".
• תיקון הבגידה הוא במדת האמת.
• תיקון הגאוה הוא בשפלות המתבטאת בצדקה מתוך תודעת "שלי שלך ושלך שלך".
• מצדקה 'חסידית' – בתודעת החסיד "שלי שלך ושלך שלך" – אין יניקה לחיצונים.
• הארת הבטול של יסוד אבא עושה את כולנו שוים.
• נתינת צדקה מזככת את המוחין – בסוד תפילין שבראש.
• בנתינת צדקה מלווים לה' ומפרנסים אותו.