פלח הרמון – מגילת אסתר
ענין יביאו לבוש מלכות
סיכום שעורי שבת זכור ה'תשס"ב (לישיבת "דורשי יחודך").
דברי הרב באים בהערות, וליתר נוחות מופיעות גם כסדרן בסוף הקובץ.
יום ג' פ' שמיני רחבו"ת[א]
ענין יביאו לבוש מלכות כו' וסוס[ב] אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות כו'[ג]. הנה כל בחי' הנ"ל הם בחי' גאות והתנשאות[ד] וכל הג' בחי' הנ"ל לבש המלך מלכו של עולם בשעת מתן תורה[ה] אך על ישראל נמשכו רק בבחי' מקיף כו' בדרך רצוא ושוב[ו], אך עתה בימי הפורים מצד מסירות נפש קבלו כל ג' בחי' הנ"ל בבחי' פנימי כמבואר לעיל[ז] במאמר וקיבל היהודים[ח] באריכות ולזה אמר יביאו לבוש כו' וסוס כו' ואשר ניתן כתר מלכות כו' והלבישו את האיש כו' (∴ והאיש הוא מרדכי[ט] שהיה מקור כל הנשמות ישראל בדורו וממילא נמשכו כל ג' בחינות הנ"ל לכל נשמה בפרט כו' ∴) ויביאו הוא בבחינת פנימיות כו' וד"ל. אך לכאורה אינו מובן דבשלמא למעלה שייך גאות והתנשאות (∴כמאמר הגאוה כו' לחי עולמים[י] ∴) אך למטה ענין ההתנשאות הוא יש ופירוד ואם כן מה צורך להנשמה להתלבש בלבושים אלו כי הנשמה צריכה להיות בבחינת ביטול בתכלית שהוא ענין השפלות היפוך ההתנשאות ובזה נעשית כלי לקבל גילוי אלקות בתוכה כי אין אור אין סוף שורה אלא במי שבטל אליו כידוע וד"ל. גם להבין ענין (פ"ה דב"ב דע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש איך שייך לומר קדוש לפני נשמות שבגופים כו' (∴ ועיקר הענין יתבאר לקמן במאמר צאינה וראינה הקושיא והתירוץ על זה ∴) גם להבין ענין (דברים כ"ח) והיית רק למעלה כו'[יא] גדולתי למעלה מגדולתכם כו' (ב"ר פ' צ' ויק"ר פכ"ד) וגם להבין מארז"ל (שם שם) קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם כו' וגם להבין ענין (מיכה ז') מי א-ל כמוך נושא עון כו' לשארית נחלתו וארז"ל (פ"ק דר"ה די"ז ע"ב) למי נושא עון למי שמשים עצמו כשיריים ולכאורה אינו מובן כיון שהוא בחינת רב חסד[יב] (∴ כי י"ג תיקונין שאמר מיכה הם בעתיקא[יג] ונמשכים מבחי' רב חסד כו' ∴) ושם לעוצם רוממות החסד אין העוונות תופסים מקום כלל אם כן למה יומשך דוקא למי שמשים עצמו כשיריים הרי צריך למחול לכל מצד העדר תפיסת מקום[יד] כו' ומעין קושיא זאת יקשה גם כן בענין ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש כו' (פ"ח דיומא ד' פ"ו ע"א)[טו] כיון דסליחות עוונות הוא ממקור גבוה שאין העוונות תופסים שם מקום כלל אם כן איך שייך חילוקי מדריגות על זה כמו על ל"ת יוהכ"פ מכפר כו' ועל כריתות ומיתות ב"ד רח"ל אינו מועיל רק להיות תולה כו', ולכאורה אינו מובן כיון שנתעורר מקור הסליחה ביה"כ אם כן יכפר על הכל כיון שאין שום דבר תופס מקום שם כו'. גם יש להבין הפסוק (מיכה ה') והי' שארית יעקב כטל כו' אשר לא ייחל לאיש כו' כארי' בבהמות יער כו' מה זה שהמשיל שארית יעקב לטל ולארי' כו' ומהו אשר לא ייחל לאיש כו'[טז]. והנה להבין כל הנ"ל יש להקדים מה שמקובלים ראשונים קראו לספירת החסד בשם גדולה כלשון הפסוק (דה"א כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת כו', והאריז"ל ותלמידיו קראו לספירה זאת בשם חסד כו'[יז] וצריך להבין מהות ספירת החסד מה ענינה. הנה אנו רואים למטה שיש ב' מיני חסד הא' חסד מצד השפלות[יח] כי מי שאינו שפל בעיניו אע"פ שמתעורר במדת החסד שבלבבו להשפיע[יט] לא ישפיע רק מותרות מה שנשתייר ממה שצריך לעצמו ולפעמים ידמה שאין לו מותרות כלל כי צריך הכל לעצמו ולא ישפיע כלום כו' מה שאין כן מי שהוא שפל בעיניו בתכלית כל האנשים הם אצלו במחשבתו גדולים ממנו[כ] ממילא חבירו הוא קודם אצלו בהשפעת חסד וטוב יותר ממנו ולכן יכול ליתן את כל אשר לו לזולתו וכמו אברהם אבינו ע"ה שהי' בעיניו בתכלית השפלות וכמו שאמר על עצמו (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר נתן את כל אשר לו לאורחים ולכן אין שייך אצלו מדת החומש כו'[כא]. והנה חסד זה נקרא חסד זוטא ולא מצד שהחסד הוא קטן כי כיון שהוא נותן את כל אשר יש לו אם כן הוא חסד גדול מאד רק שהכוונה שסיבת החסד הוא בחינת קטנות שהוא מחמת שהוא נבזה בעיניו בתכלית השפלות כו'[כב] וזהו חסד א' כו' וחסד הב' הוא בחינת שפע הבאה מצד הרוממות והתנשאות כמו המלך מרוב גדלותו ורו[מ]מותו אפילו חסד מעט שמשפיע יוכל להחיות רוב נפשות כל ימיהם ועוד שיוכל להשפיע הרבה ולבזבז כל האוצרות שלו בהשפעה והיינו כי מצד עוצם רוממותו אין כל דבר תופס מקום אצלו ולכן יוכל להשפיע שפע זאת לזולתו (∴ ונמצא שיש הפרש בין חסד הא' שבא מצד שהוא בעצמו אינו תופס מקום בעיניו כנ"ל, וחסד הב' הוא שהדבר שהוא משפיע אינו תופס מקום בעיניו מצד עוצם הרוממות שלו כו' ∴) והנמשל יובן למעלה בבחינת אור א"ס שיש ב' מיני חסד כי הנה תחלת ההשתלשלות היה מצד החסד שעלה ברצונו הפשוט להיטיב לזולתו ומחמת זה נעשה בחינת ירידה בעצמותו להיות מקור להשפעה כו' (∴ ואז נקרא בשם אין סוף כלומר אין סוף להתפשטותו כו' משא"כ על עצמותו ומהותו גם שם אין סוף לא יתכן לומר כמבואר במ"א ∴) וחסד זה נקרא חסד דא"ס ונקרא בשם גדולה (∴ וכמאמר ולגדולתו העצמי' אין חקר ∴) והנה גם החסד זה הגם שהוא מקור להשפעה מכל מקום הוא קדוש ומובדל מגדר גילוי שפע כו' (∴ וזהו אתה קדוש קדושת העצמות ושמך[כג] היינו מה שנעשה מקור להשפעה על ידי התלבשות בשתי מדות חסד דא"ס ומלכות דא"ס הוא גם כן קדוש כו' וד"ל ∴) אך השפע שנתגלה ממנו הוא בחינת הארה בעלמא מעצם המקור (∴ והוא ענין הקו וחוט הנמשך על ידי צמצום, ושפע זאת הגם שהוא מחי' ריבוי רבבות עולמות לאין שיעור מכל מקום אינה תופסת מקום כלל לגבי עצם המקור ולכן נקראת בשם גדולה כו' ∴) ואינה תופסת כלל בעצם המקור כו'. והנה על דרך זה הוא למטה יותר חסד דא"ק וחסד דאריך ועתיק גם כן נק' בשם גדולה מצד שהוא בבחינת א"ס (וכידוע בספרי הקבלה אשר כתר הוא הא"ס כו' וד"ל) וזהו חסד הא' שיתכן לקרותו בשם גדולה להיותו בא מצד הרוממות, והב' הוא בחינת חסד דז"א שנקרא חסד זוטא להיותו מוגבל בכלי והוא בא מצד הביטול ושפלות הנמשך בו מבחינת חכמה כח מ"ה והשפעה הנמשכת מחסד זה נקראת חסד כו' להיותו בא מצד עוצם הביטול כי גם למעלה שייך ביטול והיינו לעצמות אור א"ס דלאו מכל אינון מדות כלל כו' וד"ל[כד].
והנה בזה יובן שני פסוקים הא' מש"א (תהלים מ"ח) גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו כו' וארז"ל (זח"ג דף ה' ע"א) אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' והב' הוא מש"א (שם קמ"ה) גדול ה' כו' ולגדולתו אין חקר כו' כי פסוק הא' דגדול בעיר אלקינו מדבר בבחינת חסד דז"א שנקרא ג"כ גדול כי אף על פי שהוא בא ונמשך ע"י צמצום עצמותו להתלבש במדת החסד דאצילות מ"מ הוא גדול מכל המדות כי הוא כולל מתחלה בתוכו כל המדות וממנו יצאו מהעלם אל הגילוי ולכן נק' החסד יומם (עי' זח"ג דק"ג ע"ב) מחמת דאזיל עם כולהו יומין כי השפעת כל המדות ממקורם שהוא הבינה כו' הוא על ידי אמצעות החסד כי הוא נאצל מבחינת הבינה ואחר כך על ידו נאצלו כל המדות ממקורם דבינה כו' אך סיבת אצילותו הוא בחינת השפלות כמאמר (מגילה דל"א ע"א) במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שהוא צמצום גדול בעצמות אור א"ס להתלבש במדת החסד דאצילות וכוונת הצמצום הוא בכדי להתלבש אחר כך בעיר אלקינו שהוא בחינת מלוכה שנק' עיר להיות מקור כל צירופי אותיות דעשרה מאמרות כו' (וכידוע דהאבנים הם האותיות בלי צירוף והצירופים נק' בתים ומקור כל הצירופים נק' בחינת עיר כו' וד"ל). והנה זהו חסד דז"א ונקרא זעיר שמורה על בחינת קטנות שהוא הצמצום דאור א"ס שהוא מניח עצמותו דלאו מכל אינון מדות כלל ומקטין ומצמצם את עצמו להתלבש בבחינת כלי החסד כו' אך פסוק הב' דלגדולתו אין חקר מדבר בבחינת חסד דעתיק ואריך (∴ ולמעלה עד רום המעלות בבחינת חסד דא"ס שהוא בחינת גדולתו העצמי' ממש כו' ∴) שבהם מאיר בחינת א"ס כו' שהוא בחינת גדולתו העצמי ולכן נק' אריך להיותו מתפשט בבחינת א"ס כו' וד"ל.
והנה על דרך זה הוא ההפרש בין בחי' החסד שבעולם התוהו ובין בחינת החסד שבעולם התיקון שהחסד שבעולם התוהו הוא בבחינת א"ס כו' מצד שהאור שבו אינו מוגבל בכלי (∴ כידוע דבתוהו הוא ריבוי האור ומיעוט הכלי לכן אין בכח הכלי להגביל את האור וזהו מאמרם לא יכול הכלי לסבול האור כו' ∴) לכן נקרא בשם גדולה ולכן מקובלים ראשונים שדברו בעולם התוהו לכן קראו לחסד בשם גדולה מה שאין כן החסד שבעולם התיקון שהוא אור מוגבל בכלי לכן נקרא חסד מצד שבא מחמת השפלות וצמצום כנ"ל ולכן האריז"ל שדיבר בעולם התיקון לכן קרא למדה זאת בשם חסד ולא בשם גדולה כו' (∴ והגם שהאריז"ל דיבר בפרצופים העליונים מאד כמו עתיק ואריך וא"ק שהחסד שבהם הוא בבחינת א"ס ואם כן למה קרא למדת החסד שבהם בשם חסד כו' היינו מצד שאף על פי שאינם מוגבלים בכלים מכל מקום יש בהם שרשי הכלים בהעלם מה שאין כן החסד דתוהו הוא למעלה אפילו משרשי הכלים כידוע וד"ל ∴)[כה].
והנה שני מיני חסד הנ"ל הם בבחינת הקדושה כנ"ל באריכות אך יש מדריגה שלישית[כו] בבחינת החסד והוא בחינת חסד דישמעאל[כז] שהוא בחינת חסד דקליפה כמארז"ל (ב"ב ד"י ע"ב) על פסוק וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד) שכל צדקה שאוה"ע עושין אינו אלא להתייהר כו' ולכאורה אינו מובן למה הוא חטא כיון שמכל מקום עושה טובה עם זולתו כו'[כח] אך הכוונה שהוא חסד נפול שנפל מבחינת גדולתו העצמי שהוא בחינת החסד שבעולם התוהו ועל ידי שבירת הכלים נמשך החסד למטה בקליפה (∴ וכל נפילה נקראת בשם חטאת מלשון חיסרון וריקנות מצד שנחסר ממנו אורו כמו שהוא בשרשו כו' ולכן נעשה בחינת יש וזהו גם כן ענין המיתה מצד דנפל מדריג' קרו בי' וימת כו' (זח"ג דק"ה ע"ב) ∴) ולכן למעלה הוא מצד בחינת רוממות בעצם (∴ ואין ההשפעה תופס מקום בעצם מצד שהוא רק זיו מן העצמות ולכן סיבת ההשפעה הוא העדר תפיסת מקום של ההשפעה כו' ∴) נמשך ההשפעה וכאן הוא מצד גסות הרוח בא סיבת ההשפעה (∴ ולכן הוא יש נפרד מה שאין כן למעלה נקרא יש אמיתי כו' וד"ל ∴). והנה בחינת החסד שמצד רוממות העצמי' נק' ורב חסד ומצד רוממותו כולא קמיה כלא חשיבי לזאת לא יוכל להתגלות רק בבחינת אין שהוא הביטול ושפלות כי כל מה שהוא בחינת יש ודבר הוא היפוך האמת (דבאמת קמיה כלא חשיב) לזאת לא יוכל להתגלות בו ומסולק הוא ממנו רק בדרך נפילה ושבירה הוא מקבל ממנו כנ"ל שהוא השפעה בהעלם ובריחוק מקום כו' אבל בבחינת קירוב היינו לקבל השפעתו ולהיות כלי אל ההשפעה זה אי אפשר רק בדבר שהוא בחינת ביטול ושפלות שזהו בחינת מ"ה ואין זהו בחינת כלי לקבל שפע הרוממות בקירוב גמור להיות כלי ממש אל השפע כו' (∴ וכמאמר (ישעי' נ"ז) מרום וקדוש אשכון ואת מי אשכון את דכא ושפל רוח וכנ"ל במאמר וקבל בענין שתי שמות דס"ג ומ"ה כו' ∴) והנה עם הקדמות הנ"ל יובן ענין מי א-ל כמוך כו' כי שם א-ל הוא בחינת חסד ובחינת מי א-ל כמוך הוא חסד העצמי שבבחינת א"ס שהוא מרומם מכל בחי' ההשתלשלות ולית דכוותי' כו' ולכן אינו שורה ונמשך בגילוי רק לשארית נחלתו כו' למי שמשים עצמו כשיריים והיינו שהוא בתכלית הביטול ושפלות ולכן לו דייקא נושא עון כו' מצד שמתגלה בו רוממות העצמית שאין העוונות תופסים מקום כלל מה שאין כן במי שהוא יש ודבר אינו כלי לקבל רוממות העצמי' בגילוי ואיך יהי' נושא עוונו כו' וכידוע בענין כי גאה גאה[כט] אתגאה על גיוותנייא כו' שמצד רוממות העצמית כל דבר שהוא בבחינת יש הוא מסולק להיות שהוא היפוך גילוי שפעו כי כשמתגלה שפעו כולא קמיה כלא חשיב כו' וכיון שהוא מסולק ממנו לכן אין נמשך אליו סליחות עוונות כו'[ל]. ובזה יובן גם כן ענין הקושיא השניה שהוא מעין קושיא הנ"ל בענין ד' חילוקי כפרה כי לכאורה כיון שנתגלה רוממות העצמית אם כן כל העוונות אינם תופסים מקום כלל אך עם הנ"ל שגם לגילוי רוממות העצמית צריך להיות למטה בחינת כלי לזה שהוא ענין הביטול ושפלות שנק' מ"ה ובכלי זאת הוא מתגלה כנ"ל אך אם אין כלי זאת אינו מתגלה כלל לזאת צריך להיות בחינת קו המדה דחכמה למדוד האור לפי ערך בחינת הכלי כי לפי ערך בחינת הביטול ככה יתגלה בו רוממות העצמי' ולכן בבחינת התורה שהוא בחינת קו המדה בא אופן המדידה זאת גם כן שלפי ערך העוונות צריך להיות בחינת הביטול והשפלות שישכון בו רוממות העצמות לכפר העון לכן לעוונות החמורים ביותר כמו כריתות ומיתות ב"ד צ"ל יסורים ח"ו שממרקין[לא] כו' כי פועלים בו ביטול ושפלות ביותר וממילא נמשך גילוי רוממות העצמיות ביותר לכפר גם עוונות אלו כו' וד"ל[לב].
וזהו מה שנק' בזהר (ח"א דל"א ע"א) י"ג מדות הרחמים בשם י"ג מכילין דרחמי להיות שגם הרחמים באים במדה ושיעור שהוא גילוי רוממות שמשפיע חסד ורחמים כנ"ל ואף על פי כן בא במדה ושיעור לפי ערך בחינת מ"ה שהוא בחינת הביטול ושפלות של המקבל כו' וד"ל. אך יש בחינת רחמים גדולים והיינו כאשר נגלה רוממות העצמי' כמו שהוא מצד עצמו בלתי אתעדל"ת אז אינו במדה ושיעור כלל כו' וד"ל. (∴ ואפשר לומר שזהו בחינת למעני אעשה כו' (ישעי' מ"ח) וזהו מחוק ברחמיך הרבים[לג] אבל לא על ידי יסורים כו' וד"ל ∴). והנה ידוע דבחינת חסד דישמעאל הנ"ל שנפל בבחינת שבירה מבחינת גדולה ורוממות העצמית שבבחינת התוהו הכוונה בבחינת נפילה ושבירה הנ"ל בכדי שיתברר אחר כך על ידי ירידת הנשמה (∴ שנקראת יעקב ישראל[לד] כו' ∴) בגוף בכדי שיתעלה לשרשו בבחינת גדולה ורוממות העצמי' הנ"ל ואופן הבירור הוא בב' אופנים שמה שיוכל להתברר יעלה לשרשו וימשיך תוספת אורות ומה שלא יוכל להתברר ידחה למטה ולעת קץ יעביר אותו לגמרי כמ"ש (זכרי' י"ג) ואת רוח הטומאה אעביר (∴ ואיבודו זהו תיקונו כי על ידי זה יתגלה אור יותר עליון מלמעלה יותר ממה שמאיר על ידי המתבררים ועולים למעלה וכן הל"ת יותר גבוהים ממ"ע כידוע בענין (זח"א דכ"ד ע"א וח"ג דק"ו ע"ב ובת"ז בכ"מ) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח כמבואר במ"א[לה] ∴) וכל זה יתגלה בנשמות שבגופים וזהו ירידה לצורך עלי' כו' וד"ל[לו].
והנה בזה יובנו כל הקושיות הנ"ל כי הנה מבואר למעלה שעצם הרוממות (∴ שהוא בחינת שם ס"ג ∴) אינו מתגלה רק במי שהוא בתכלית השפלות (∴ שהוא בחינת שם מ"ה ∴) אך כל זה הוא עכשיו שעדיין לא נתברר יש הנפרד בשלימות ולכן בבחינת התנשאות יש בזה תערובות רע[לז] מחסד דישמעאל ולא ישכון בו רוממות העצמי' רק בבחינת השפלות דייקא אבל לע"ל כאשר יעביר רוח הטומאה לגמרי ויתברר החסד דישמעאל שנפל בשבירה מה שיוכל להתברר בשלימות ויוכלל בקדושה שהוא ענין שלימות הבירורים (∴ שזהו קץ הגאולה דמשיח כו' ∴) אז יעלה לשרשו ויעורר עצם הרוממות ויתגלה בנשמות ישראל[לח] שלא על ידי אמצעות הביטול דמ"ה וזהו בחי' יותר עליונה ממה שמתגלה על ידי הביטול דמ"ה שאינו רק הארה מרוממות העצמות משא"כ גילוי דלע"ל הוא עצם הרוממות כמ"ש בעצמותו ממש. וזהו הענין שבבחינת המלכות מקור נשמות ישראל תתעלה לעתיד לבחינת אריך אנפין וכמאמרם ז"ל (פ"ח דיומא דע"ו ע"א) כי כסא דמלכא משיחא רכ"א לוגין[לט] (ופי' הרה"מ נ"ע שזהו בחינת ארך אפים כו') כי כסא דמלכא משיחא הוא בחינת המלכות ותתעלה לבחינת ארך אפים שהוא בחינת אריך אנפין כו' וע"פ הסבר[מ] היינו גילוי רוממות העצמית במלכות שהוא למעלה מבחינת מ"ה דחכמה כו' (∴ וזהו גילוי מיש ליש [מיש] האמיתי ליש התחתון[מא] דנשמות בגופים ולא כמו עכשיו שהגילוי הוא מיש לאין ומאין ליש שזהו גילוי הרוממות על ידי שם מ"ה ועיין בבאורי זהר פ' בשלח במאמר משריין ורתיכין בסופו וזה לשונו ממדריגה כו' הרי נעשה מהיש הנפרד יש אמיתי יעו"ש היטב כו' וד"ל ∴) וזהו ענין יביאו לבוש מלכות כו' וסוס כו' ואשר ניתן כתר מלכות כו' שזהו ענין לבושי גיאות הנמשכים מיש האמיתי[מב] גדולתו העצמי' והלבישו את האיש כו' שיאירו בנשמות ישראל כמו שהוא שלא על ידי אמצעית שם מ"ה שזהו לע"ל (∴ ובפורים האיר מעין לע"ל לכן לע"ל לא יתבטלו ימי הפורים כנ"ל במאמרים דוקיבל ושרביט הזהב יעו"ש ∴) וזהו מש"א והיה שארית יעקב כו' שעכשיו מקבל גילוי אור א"ס על ידי שם מ"ה לכן נק' שארית יעקב אבל לע"ל יהי' כטל מאת ה' שהוא ענין גילוי רוממות העצמי' כמו שהוא שיתגלה בו ולכן לא יקווה לאיש שהוא בחי' ביטול דשם מ"ה כי יתגלה בו בחי' רוממות העצמי' כמו שהוא שלא ע"י אמצעות שם מ"ה כנ"ל. וזהו גם כן ענין הב' שיהי' כאריה בבהמות יער כי הנה ידוע באוה"ח הקדוש שלכן ארי' חיה טמאה מצד שבשרשו הוא יותר גבוה מכל הד' בחינות שבמרכבה לכן לא יוכל להתלבש למטה רק ביותר נמוך שהוא חי' טמאה כו' וזהו שלע"ל יהי' שארית יעקב כמו בחי' ארי' בשרשו שהוא תכלית הקדושה כו' וד"ל. ומעתה יש להבין ענין גדולתי למעלה מגדולתכם כו' וענין עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו' ואף על פי כן קדושתי למעלה מקדושתכם כו'. כי הנה מבואר בע"ח שער הכללי' פ"ב אשר לכן יש לנו כח להעלות עד ראש אריך אנפין מצד שקודם התיקון היתה נקודת המלכות במקום שעתה הוא ראש אריך אנפין כו' וממילא מובן שבחינת אריך אנפין יתעלה למעלה מעלה יותר כו' (∴ כיון שכל הדברים יתעלו למקורם כמו שהיו בתחילה כו'[מג] ∴) והנה בבחי' עליות המלכות לא"א יש ב' בחי' הא' העליה לבחינת מדות דא"א והב' שתעלה עוד לג' ראשונות דא"א כו' (∴ וכמאמר (ישעי' ל') והי' אור הלבנה כאור החמה הם בחי' זו"נ הנק' שימשא וסיהרא כו' והיינו שיהיו שוין בקומתן ויעלו שניהם לז"ת דא"א ואח"כ אמר ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים והיינו שז"א יעלה לבחי' בינה דא"א או בינה דע"י כו' ועיין בסידור במאמר ששת ימים השני והגם שלא הוזכר בפסוק עלי' זאת רק לבחי' אור החמה שהוא בחי' ז"א אך לפ"ד שגם המלכות תעלה עלי' זאת כי זה הכלל בכ"מ דעולה עמו כו' ∴) והנה בחינת עליית המלכות לז"ת תקרא בשם גדולה כו' ועלייתה לבחי' המוחין תקרא בשם קדושה כו' כי קדושה הוא במוחין וגדולה הוא במדות וזהו עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש מצד ששרשם הוא במלכות דאצילות מקור נשמות ישראל ולכן כאשר תעלה המלכות לבחינת המוחין דא"א אזי יעלו גם נשמות הצדיקים עמה ויהיו מרכבה לבחינת קדושת עצמותו ועל ידם יומשך קדושת עצמותו בעולמות וזהו מה שיאמרו לפניהם קדוש כמו שעכשיו אומרים המלאכים לפני ש' ה' קדוש ועי"ז ממשיכין קדושה בנפשם כן לע"ל יהי' המשכת הקדושה בהם על ידי צדיקים ולכן יאמרו לפניהם קדוש כו', אך אעפ"כ גדולתי למעלה מגדולתכם כי אף על פי שתעלה המלכות לבחינת ז"ת דא"א ונקראת גדולה אעפ"כ גדולתי למעלה מגדולתכם כי המדות דא"א יתעלו יותר כנ"ל וכן הוא עד"ז שהוא ענין קדושתי למעלה מקדושתכם כי אף שתעלה המלכות לבחינת ג"ר דא"א הנק' קדושה מ"מ יתעלו המוחין עוד יותר וזהו ענין קדושתי למעלה מקדושתכם כו' וד"ל[מד].
ביאורי הרב
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.