לשונות חבה בספירת העומר

שביעי של פסח תשפ"ד – כפ"ח

כוונת שיר השירים לימי הספירה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

כינויי החבה של הדוד לרעיה

בכל שנה אנחנו משתדלים ללמוד כוונה חדשה לספירת העומר. המגילה של חג הפסח היא מגילת שיר השירים – שיר האהבה בין הדוד העליון, הקב"ה, והרעיה, כנסת ישראל. עם מגילת האהבה הזו ממשיכים לחיות בכל ימי ספירת העומר, אותה ממשיל ספר הזהר[ב] לספירה של כלה הנטהרת לחתנה, עד חג השבועות (בו קוראים את מגלת רות, אם המלכות, שהיתה ההשראה של שלמה המלך בכתיבת מגילת שיר השירים[ג]). לכן מתאים לחפש בתוך שיר השירים שבע מדרגות המכוונות לשבע מדות הלב המתכללות זו בזו ב-מט ימי הספירה ולכוון בהן בימי הספירה.

בכינויי החבה של הדוד לרעיה יש חטיבה ידועה של ארבע מדרגות – "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי"[ד]. בדרך כלל מוסברות המדרגות הללו כעליה של מוטבע-מורגש-מושכל-כתר[ה], אך בהתבוננות היום נחפש להשלים את ארבע המדרגות לשבע, שבעה כינויים של הדוד לרעיה, ולכוון הכל כנגד מדות הלב.

על כינויי החבה אומר המדרש "לא זז מחבבה עד שקראה 'בתי', לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי', לא זז מחבבה עד שקראה 'אמי'"[ו]. כל הסדר של "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי" נכלל ב"לא זז מחבבה עד שקראת 'אחותי'" – מ"אחֹתי" עד "תמתי" שדרשו חז"ל כ"תאומתי"[ז] – כאשר מעליו יש את "אמי" ומתחתיו את "בתי". בשיר השירים נאמר "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו"[ח], שדרשו חז"ל "'ביום חתונתו' זה מתן תורה 'וביום שמחת לבו' זה בנין בית המקדש"[ט], אך בפשט מדובר באמו של החתן ולא בפניה שלו אל הכלה. גם הכינוי "בתי" לא מופיע בשיר השירים, והקרוב אליו ביותר הוא הכינוי של הכלה "בת נדיב"[י].

איזה כינויים נוספים יש לכלה? הכינוי הראשון והרווח של הכלה, מתחלת שיר השירים, הוא "רעיתי"[יא]. עוד לפני שהוא נכלל ברביעיה של "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי" מצטרף אליו ביטוי חבה נוסף אחר – "רעיתי יפתי"[יב]. גם ל"אחֹתי" מצטרף עוד לפני הרביעיה כינוי נוסף – "אחֹתי כלה"[יג]. בהתבוננות איזה כינוי שביעי ישלים כאן את המבנה חשבתי שאפשר לצרף את "השולמית"[יד], אבל בסופו של דבר ההכרעה היתה להשלים בכינוי שהוזכר – "בת נדיב".

ההקבלה לשבע הספירות

כיצד ניתן להקביל את שבעת כינויי החבה לשבע מדות הלב?

הפשוט ביותר, לפי הערכים שאנחנו משתמשים בהם תמיד, הוא ש"תמתי" שייך לספירת ההוד שפנימיותה תמימות[טו] ("תמתי" היינו סוד "עבודה תמה", "עבודה שאין אחריה עבודה"[טז], שאחריה יש להודות לה'). בהסבר הרגיל לארבע המדרגות "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי" זהו הכינוי השייך לכתר, ואכן מפורש[יז] שלספירת ההוד (ולתמימות שבה) יש קשר מיוחד לכתר (ולאמונה שבו). אהבת "תמתי" היא אהבה עצמית – כאהבה לבן התם, שאינו מתעטר במעלות חיצוניות[יח], דוגמת האהבה האין-סופית ליהודים הפשוטים – לעומת האהבה ל"יונתי" או "יפתי" שקשורה למעלות המיוחדות של הכלה[יט].

"אחֹתי" רומז לסוד ה"אחוונא"[כ] של סוכות (רמז לאחדות ישראל טבעית ופשוטה[כא], "אחֹתי" בגימטריא אחדות) – שני בדי ערבה שבלולב, שכנגד נצח והוד[כב]. מכיון שההוד כבר 'תפוס' כאן "אחֹתי" יהיה שייך לנצח, כאשר "אחֹתי"-"תמתי" ("תאומתי") הן בני זוג בנצח והוד (ספירות המוטבע, בהן האהבה הטבעית של אח ואחות, מדרגת "אחֹתי" בהסבר השגור).

עוד פשוט ש"רעיתי", אהבה רגשית שעיקרה "אהבה כאש"[כג], שייכת לספירת הגבורה (לה שייך במיוחד המושג רֵע, אותיות רַע).

לאן ניתן לשייך את "יפתי"? אפשרות אחת היא לספירת התפארת, שענינה יפי, אבל בשמונה לשונות של יפי[כד] הלשון יפי עצמו הוא בחסד (בסוד "יפת מראה"[כה] האמור בשרה אמנו, אשת אברהם איש החסד), וכך מתאים להקבלה כאן (וכן יפתי עולה "פרו ורבו"[כו], מצוה המתקיימת מתוך אהבה, פנימיות החסד). לפי זה, "יונתי" שייך לתפארת – "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה"[כז], הכל מדגיש את תפארת הכלה ביפי המראה (מצד החכמה-הראיה) ועריבות הקול (מצד הבינה-השמיעה). "יונתי" היא בסוד "עיניך יונים"[כח], המקום העיקרי בו מתבטא פאר הכלה – "כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה"[כט]. עבודת "יונתי" – שכנגד המושכל בהסבר השגור – היא "לאסתכלא ביקרא דמלכא"[ל] (ב"יקר תפארת גדולתו"), ההתבוננות השייכת בפרט לתפארת[לא]. אם כן, שלשת הכינויים הראשונים בשיר השירים – "רעיתי", "יפתי" ו"יונתי" – הם כנגד החג"ת, עיקר הרגש.

שני הכינויים שנותרו שונים במשקל שלהם מכינויי החבה עד כה. הכינוי "כלה" עצמו מתאים לספירת המלכות, כפשוט. המלה "בת" פירושה מדה, כבפסוק "אלפים בת יכיל"[לב], ו"נדיב" היינו חסד ואהבה – "בתו של אברהם אבינו שנקרא 'נדיב'"[לג] – כל החסדים מתקבצים בספירת היסוד[לד], שהיא הכלי-ה"בת" לחסדים, ה"נדיב". על "בת נדיב" נאמר "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב". הבעל שם טוב מסביר[לה] שכאשר הצדיק ("ועמך כֻלם צדיקים"[לו]) יורד למטה עליו לנעול נעלים כדי שלא יתלכלך בעולמות התחתונים באופן שימנע ממנו לעלות חזרה, "רחצתי את רגלי איככה אטנפם"[לז] – שמירה של ה"צדיק יסוד עולם"[לח] בעיקר מפגם היסוד, פגם הברית (עליו נאמר "נכתם עונך לפני"[לט], ר"ת נעל[מ]).

ולסיכום[מא]:

חסד יפתי		גבורה רעיתי
	תפארת יונתי
נצח אחֹתי		הוד תמתי
	יסוד בת נדיב
	מלכות כלה

ה'חותמת' של ההקבלה היא התבוננות ברמז של כל הכינויים[מב]: בשיר השירים הכלה לא נקראת 'אהובתי', אבל כל השיר אומר אהבה (יש בו ט פעמים אהבה פסוקים ובהם חי, ט-ט, לשונות אהבה[מג]: "על כן עלמות אהבוך"[מד], "מישרים אהבוך"[מה], "הגידה לי שאהבה נפשי"[מו], "ודגלו עלי אהבה"[מז], "כי חולת אהבה אני"[מח], "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה"[מט], "בקשתי את שאהבה נפשי"[נ], "אבקשה את שאהבה נפשי"[נא], "את שאהבה נפשי ראיתם"[נב], "עד שמצאתי את שאהבה נפשי"[נג], "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה"[נד], "תוכו רצוף אהבה"[נה], "שחולת אהבה אני"[נו], "אהבה בתענוגים"[נז], "מה תעירו ומה תעֹררו את האהבה"[נח], "כי עזה כמות אהבה"[נט], "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה... אם יתן איש את כל ביתו באהבה"[ס]). בשבעת כינויי החבה רק הכינוי של היסוד, "בת נדיב", הוא בפני עצמו כפולה של אהבה – לו (לאה) פעמים אהבה. אך כאשר מצרפים יחד את הכינויים הנוספים – יפתי רעיתי יונתי אחֹתי תמתי כלה – הם עולים 230 פעמים אהבה, כך שכל שבעת הכינויים עולים 3458, מספר שהוא גם כפולת 7 וגם כפולת 13, 7 פעמים (ממוצע כל מלה) 13 פעמים 38, העולה גם יעקב (ז"פ הוי', יד"פ 13) פעמים חוה. על יעקב נאמר "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"[סא] ונשותיו הן בסוד תיקון חוה[סב].

בימי הספירה מתכללים שבעת כינויי החבה, מיפתי שביפתי ביום הראשון עד לכלה שבכלה בערב שבועות. היום, שביעי של פסח, הוא יסוד שבחסד – בת נדיב שביפתי (המדגיש את צניעות היפי – "מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב", בסוד "בשתים יכסה רגליו"[סג] הרומז למדת הצניעות[סד]). בבית היהודי, בימי הספירה מתאים שכל איש יפנה לאשתו בכינויי חבה לפי ענינו של יום...