תורת בעלי התשובה

מוצאי כ"ה טבת תשפ"ב – אור הצפון, תל אביב

שבע ברכות שלום-הלל וברוריה שי' דאום (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בשיעור קצר לגרעין הפועל בתל-אביב, לרגל שמחת שבע-ברכות לבנו של רב הגרעין, דובר על עבודתם של בעלי תשובה (ובכל אחד מאתנו צריך להיות גם צדיק וגם בעל תשובה). בעל תשובה צריך להגיע לשלמות היראה – להיות ירא-שמים וגם שלם ושמח עם היראה שלו. בעל תשובה מקדים את "דבר הוי'", החויה האישית שמחברת אותו לה' בקשר ישיר ואינטימי, ומתוך כך להגיע לקיום ה"תורה" המסורה לנו מדור לדור.

שמחה ויראה

מזל טוב לחתן ולכלה! אנחנו נוהגים להתבונן ברמזי שמות החתן והכלה ולראות מה הם מלמדים אותם, וגם אותנו, שמשתתפים עם הזוג, שמחים אתו, וכך מקבלים את האור שלו.

החיבור של שמות החתן והכלה, שאומר על החיבור שלהם בעצמם, עולה 864 – מספר שבהשגחה פרטית אנחנו מדברים עליו מאז י"ט כסלו השנה, כי הוא עולה "עבדו את הוי' בשמחה"[ב]. יש עוד רמז פלאי שמחזק זאת: רק המלה שמחה במילוי אותיות (שמחה מלאה) – שין מם חית הא – שוה בדיוק אותו מספר! זה ממש פלא, מבחינת ההסתברות אין הרבה סיכוי שיכול להיות כזה דבר, ששמחה מלאה שוה "עבדו את הוי' בשמחה".

עוד יותר יפה: יש שני פסוקים "עבדו את הוי'" בתהלים – "עבדו את הוי' ביראה וגילו ברעדה"[ג] והפסוק שלנו, "עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה". והנה, אם נחלק ב-4 את ארבע המילים "עבדו את הוי' בשמחה" נקבל את הממוצע – יראה (וממילא, הוא גם ממוצע כל אות של שמחה במילוי)! יש פה קשר הדוק ופלאי בין השמחה והיראה. לכאורה, אלו מדות שונות ואפילו הפוכות, אבל רואים שיש ביניהן קשר אמתי ועצמי. לכן שני פסוקי "עבדו את הוי'" זקוקים לזה לזה ומשלימים זה את זה – ממש "הא בהא תליא". מה המסר הפשוט? בשביל להגיע לשמחה אמתית בבית, בחיים, צריך "יראת הוי' טהורה"[ד] – הכח של "אשה יראת הוי' היא תתהלל"[ה]. האשה היא "יראת הוי'" ו"היא תתהלל" – היא זוכה להתחתן עם הלל, ושיהיה ביניהם שלום. שלום-הלל וברוריה, וזו היראה הטהורה, "יראת הוי' טהורה" כתוב, היא יראה ברור – טהור כמו ברור, לשון ברוריה.

ציון וירושלים – צדיקים ובעלי תשובה

יש עוד ביטוי חשוב ומוכר בתנ"ך ששוה אותו מספר (864), וממילא גם הוא קשור – "ודבר הוי' מירושלם". הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלם" חוזר (באופן זהה) פעמיים בתנ"ך, בנביא ישעיהו[ו] ובנביא מיכה[ז]. מה ההבדל בין "כי מציון תצא תורה" ל"ודבר הוי' מירושלם"?

אחד הפירושים בחסידות[ח] הוא ש"ציון" הולך על תלמידי חכמים "המצויינים בהלכה"[ט], כולל יהודים שמצטיינים בשמירת ההלכה. כלומר, "ציון" היינו יהודים יראי שמים, שלמים, צדיקים. יש ביטוי "נקודת ציון"[י], כינוי לנקודת הצדיק שיש בפנימיות הלב של כל יהודי[יא]. כמו שאומרים, דער פינטלע איד, הנקודה היהודית – זו "נקודת ציון". על אנשים שזכו לגלות את הנקודה הזו כתוב "כי מציון תצא תורה", מהם יוצאת תורה לכל עם ישראל – תורה לשון הוראה[יב]. ומהו "דבר הוי' מירושלם"? עוד בחינה, שמתייחסת לבעלי תשובה.

"כי מציון תצא תורה" היינו תורה של צדיקים. מצד אחד, "ועמך כֻלם צדיקים"[יג], אבל לא כל אחד נולד וגדל צדיק. אם כן, צריך עוד סוג של תורה, שנקרא "דבר הוי'". בפשט "תורה" ו"דבר הוי'" הם אותו דבר, אבל מוזכרים כאן שני ביטויים – אלה שני דברים, או שני ממדים של אותו דבר. הממד שנקרא "דבר הוי'" שייך במיוחד לבעלי תשובה. כמו שיש נקודת ציון בכל אחד, כך יש את הירושלים של כל אחד. גם ליהודים שגרים כאן בתל אביב, יש את הירושלים שלהם. מהי ירושלים כאן? לדוגמה, המקום שאנחנו יושבים בו כעת – בית הכנסת הוא ירושלים, הירושלים של צפון תל אביב.

שלמות היראה

מהי ירושלים? שלמות היראה[יד]. בדיוק הנושא שפתחנו בו. בכלל, למה קוראים למקום הזה ירושלים[טו]? אברהם אבינו, שמדתו מדת האהבה, קרא להר הבית יִרְאֶה – "ויקרא אברהם שם המקום ההוא הוי' יִרְאֶה אשר יאמר היום בהר הוי' יֵרָאֶה"[טז] – גם מלשון ראִיָה אך גם עם רמז ליראה[יז] (שהרי שם אמר לו ה' "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה"[יח]). מלכי-צדק, שהוא שם בן נח, תשעה דורות לפני אברהם אבינו, נקרא "מלך שלם"[יט]. כלומר, המקום במקורו נקרא רק "שלם", לא "ירושלם", ואברהם הוסיף את השם "יראה". לכבוד אברהם, היהודי הראשון – מלכי-צדק אינו יהודי – מקדימים את ה"יראה" של אברהם ל"שלם" של מלכי-צדק וביחד השם הוא יראה-שלם, ירושלם, יראה-שלמה. צריך יראה שלמה.

לפי ההסבר שהבאנו, יראה שלמה שייכת דווקא לבעלי תשובה. זהו חידוש בפני עצמו. מהי שלמות היראה? מתי היראה שלמה? לפי מה שדברנו קודם, יראה שלמה היא יראה שיש בה שמחה (הסבר המבוסס גם על הגימטריא ש"ודבר הוי' מירושלם" שוה "עבדו את הוי' בשמחה". השלמות של היראה היא השמחה מהיראה. כדאי רק לחשוב על הענין, לנסות לחוות את החויה הזו, שאני ירא ואני שמח מכך. כתוב בחסידות שירא הוא גם רגיש[כ] – אני רגיש למישהו אז אני ירא. שלמות היראה משמעה גם שאני ירא ושלם עם כך שאני ירא. יש אחד שלא שלם עם מי שהוא. להיות שלם היינו להיות שמח עם מה שאני, מה שזיכו לי. הצדיק מגלה בתוכו את ציון, אבל דווקא מי שחוזר בתשובה צריך לגלות בתוכו את ירושלים, היראה השלמה. צריך את שניהם, אנחנו גם צדיקים וגם בעלי תשובה. בעל תשובה צריך להיות קודם בבחינת "ירושלם" ואז הוא זוכה ל"דבר הוי'".

"דבר הוי'" – תורה של בעלי תשובה

מהו "דבר הוי'" ביחס ל"תורה"? ב"דבר הוי'", קודם כל, מורגש שה' מדבר. כמובן, אני מאמין שהתורה מהשמים, התורה מה', אבל המושג "תורה" הוא כמו שאומרים היום 'מסורת'. אני יהודי, רוצה לשמור על המסורת שלי, שהיא הזהות שלי, ולמסורת שלי קוראים "תורה", התורה שקבלתי מאבותי. הפסוק אומר "זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארֹממנהו"[כא] – "תורה" היא מה שקבלתי מאבותי, "אלהי אבי", לא החויה הישירה שלי של האלקות, אבל "דבר הוי'" היינו מה שה' מדבר אלי באופן אישי, באופן פרטי, באופן אינטימי, "זה אלי". הקשר האינטימי שלי עם ה', שבא לידי ביטוי בתפלה דווקא, הוא ה"דבר הוי'" של בעל תשובה.

בפסוק כתוב קודם "זה אלי" ואחר כך "אלהי אבי"[כב]. כך גם אומרים כל יום בתפלה "אלהינו ואלהי אבותינו" – קודם "אלהינו" ואחר כך "ואלהי אבותינו"[כג]. כלומר, קודם צריך לעורר את נקודת התשובה. בפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים" הצדיקים קודמים לבעלי תשובה. זהו פסוק של תורה, אבל בתפלות[כד], וגם בשירת הים, מקדימים את החויה האישית – חוית התשובה האישית שלי, הקשר האינטימי שלי עם הקב"ה – עוד לפני התורה. אני מאמין בתורה, קבלתי תורה, אני רוצה לשמור על התורה – אבל צריך את ה"ודבר הוי' מירושלים", הוא מה שמחבר אותי. על פניו, בגלוי רואים "עבדו את הוי' בשמחה" – שמחה מלאה – אבל כשמתבוננים רואים שיש פה ירושלים, שיש יראה בתוך השמחה ושמחה בתוך היראה, חיבור מלא בשני הכיוונים.

עד כאן פרק ראשון, רק הגימטריא של שמות החתן והכלה.