ד' שבט ע"א

הקאליסקר ואדמו"ר הזקן

היום הוא ההילולא של הקאליסקר, רבי אברהם מקאליסק. ידוע כל מה שמספרים עליו ועל הקשר שלו לאדמו"ר הזקן במסורת חב"ד, אבל בסלונים מספרים שאדמו"ר הזקן שאל אותו: למה אתה חולק עלי, הרי כל הדברים שאני מלמד שמענו מפי המגיד. רבי אברהם ענה: נכון, אבל אצל המגיד היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וברגע שהרגיש שכבר לא מדברת – היה מפסיק, אפילו באמצע דיבור או מלה, ואתה לא מפסיק. זאת אומרת, מצד תוכן הדברים אין הבדל, אבל מצד החויה של השראת השכינה יש הבדל.

מעבר לכך שלרבי אברהם לא היה חוש באופן של "שכינה מדברת מתוך גרונו" של אדמו"ר הזקן, היתה ביניהם מחלוקת אם העיקר הוא התוכן או החויה של השראת שכינה. לפי הקאליסקר העיקר הוא החויה של השראת שכינה ופחות חשוב התוכן (רבי נחמן התפעל שכאשר הוא אמר תורה היה זמן שלא שמעו שום מלים אלא רק קול – אצלו העיקר הקול). אדמו"ר הזקן הסביר שהעיקר הוא התוכן, האותיות והשכל, משום שזה מה שנשאר לדורות, בעוד שהחויה היא רגעית. מחד, בחב"ד הכל הוא המשך של משה רבינו, שהיה "כבד פה וכבד לשון", אבל היו מברכים – כמו שאדמו"ר מהר"ש בירך את הרבי הריי"צ – שיאמרו חסידות "בשפה ברורה". אחרי הסתלקות המגיד אדמו"ר הזקן התחנן לשאר התלמידים להפחית אורות ולהרבות כלים, כדי שהדברים יתקבלו וישארו לדורות.