שיח לישראל ולאומות

עיון בדברי רבי הילל על המשיח

קיצור מהלך השיעור

פתיחה

שנינו במסכת סנהדרין[א]: אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח. אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו? לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. ופירש רש"י: "אין משיח לישראל, שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה'". חזקיהו היה באמת דמות משיחית, "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג"[ב], אלא שלא אמר שירה ולכן לא היה משיח בפועל, ומכל מקום סובר רבי הילל שבזה כבר 'אכלו' ישראל את הבטחת המשיח. יש לדייק יותר בלשון רש"י "חזקיה היה משיח" היינו שלדעת רבי הילל חזקיה היה משיח ממש, ומה שביקש הקב"ה לעשותו משיח התקיים בפועל, בקשת ה' לדבר טוב אינה חוזרת ריקם (ואע"פ שלא אמר שירה יתכן שהתקבלו תחנוני הארץ "אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה").

ובהמשך הגמרא[ג]: רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. ופירש רש"י: "אין להם משיח לישראל, אלא הקדוש ברוך הוא ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו. שרי ליה מריה, ימחול לו הקדוש ברוך הוא שאמר דברים אשר לא כן".

הראשונים והאחרונים דנו בדברי רבי הילל, שלכאורה חולק על העיקר הגדול של ביאת המשיח (מי"ג עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם), וכמו שנראה בפשטות גם מהתגובה החריפה של רב יוסף. כבר עסקנו בסוגיה זו בעבר[ד], וכעת נוסיף בע"ה להתבונן בה, בהמשך לעיסוק בדמותו של חזקיהו (אמנם כיון שדברי רבי הילל נדחו, ההתבוננות בו היא הרבה 'על דרך האפשר' כדרכה של תורה).

פירושי רש"י והר"ן

מפירוש רש"י (שהועתק לעיל) עולה שרבי הילל לא כפר בגאולה העתידה ח"ו, אלא אמר שהגאולה תהיה ללא האישיות של המשיח, כי חזקיה כבר היה משיח ואילו בגאולה העתידה הקב"ה ימלוך לבדו (אכן רש"י מפרש כך רק בפעם השניה שהמימרה מובאת בגמרא, ואפשר שהוא מפני דיוק הלשון "אין להם משיח לישראל", לעומת הפעם הראשונה בה לא כתוב "להם" בגרסתנו, והיינו שאין להם-מתוכם משיח בשר ודם אלא רק הקב"ה). ומה שאמר רב יוסף "שרא ליה מריה" אין בזה כל משמעות שמדובר בכפירה ח"ו, אלא כמו שמצינו בעוד מקומות בש"ס שסותרים דעה מסוימת בלשון כזו, וכן רב יוסף סותר את דעת רבי הילל מכח פסוק מפורש[ה].

פירוש רש"י מובן יותר לפי דברי הר"ן[ו] בפירוש דברי רבי הילל: "שלא יהיו צריכין למלך המשיח לכבוש האומות אלא מיד בצאתם מן הגלות כבוד י"י יראה עליהם ויחיו המתים ויהנו מזיו השכינה". ו"כבר אכלוהו בימי חזקיה" היינו "שעיקר הטובה הגופנית היתה בימי חזקיה", ולכן הגאולה העתידה תהיה מעבר ישיר מחשך הגלות ליעודים המופלאים, מעולם הזה הישר לתחיית המתים.

מכל מקום, רב יוסף דחה את דברי רבי הילל, וודאי אנו מובטחים בביאת המשיח, מלך בשר ודם, "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"[ז] (לא רק תקופה ומצב של ימות המשיח אלא משיח אישי-פרסונלי). רב יוסף = משיח, הוא מאמין ובוטח גדול בביאת המשיח בימיו, ולעומת החכמים שאמרו "ייתי לא איחמיניה" הוא אמר "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"[ח] (רש"י "בטולא דכופיתא דחמריה, בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו" – רב יוסף היה סגי-נהור אבל האמין שעם ביאת המשיח יתרפא, משיח יפקח את עיניו והוא יראנו ממש).

שתי תקופות בימות המשיח

הרמב"ם כותב "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה"[ט], ועוד אומר הרמב"ם "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג... אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד"[י]. כלומר, מלכות המשיח היא שלמות קיום התורה והמצוות בתוך גדרי העולם, גם מבלי שיתרחש שינוי נסי (אע"פ שהרמב"ם מותיר את הציור המדויק של ימות המשיח פתוח, "וכל אלו הדברים לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו"[יא]).

אמנם מוסבר[יב] שכל זה בתקופה הראשונה של ימות המשיח, אז ינהג העולם בכללו בדרך הטבע, והמצב של שלום ושפע גשמי יאפשר לעסוק בתכלית האמתית "שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"[יג]. אבל בתקופה השניה יתעלה העולם למדרגה נסית ויהיה שינוי בטבע העולם, כמו תחיית המתים.

אולם רבי הילל סבר שאין צורך בתקופה הראשונה, משיח בגשמיות, אלא מיד עם הגאולה תהיה תחיית המתים וגילוי אלקות לכולם (וממילא אין טעם בייעודים של הטובה הגשמית, וכבר 'יצאנו ידי חובתם' בימי חזקיהו). נמצא שלפי רבי הילל אין לנו תפיסה והשגה בימות המשיח, שהם רק בבחינה נסית ('עולם חדש'). ממילא הציפיה למשיח אינה ציפיה ממשית בתוך גדרי העולם, ובכך אנו קצת 'מתיאשים' מן הגאולה שתהיה בקרוב! אמנם הנס יכול להתרחש בכל יום, אבל זהו מעבר למציאות אחרת לגמרי, שאינה 'צומחת' מתוך המציאות הקיימת. המשיח לפי רבי הילל דומה לתיאור "קץ הימין" בסוף ספר דניאל, הכרוך בתחית המתים, "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו"[יד], ולכן הוא בלתי נודע, "כי סתֻמים וחתֻמים הדברים עד עת קץ"[טו].

רבי הלל הנשיא

כדי להבין יותר את דברי רבי הילל, יש להתבונן בדמותו. מלבד הלל הזקן (חברו של שמאי), מוזכרים בגמרא ובדברי חז"ל עוד חכמים בשם הלל סתם, רב הלל ורבי הלל, כאשר בדרך כלל כתוב הלל חסר ולפעמים הילל מלא, כמו אצלנו. התואר רבי הילל אומר שהוא מארץ ישראל (רבי הוא חכם סמוך בארץ ישראל), ונראה כדברי המפרשים[טז] שרבי הילל זה הוא רבי הילל הנשיא, מצאצאי רבי יהודה הנשיא ודור עשירי להלל הזקן (כמו בסדר "עשרה דורות מאדם עד נח... עשרה דורות מנח ועד אברהם"[יז], כאשר העשירי הוא התכלית, בחינת משיח[יח]).

רבי הילל הנשיא הוא שתיקן את לוח השנה שאנו נוהגים על פיו עד היום, כיון שראה שהסמיכה הולכת ונפסקת (מפני גזרות הרומאים ודלדול הישוב היהודי בארץ) ולא תהיה אפשרות לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין[יט]. עד אז החזיקו במסירות נפש בהמשך שלשלת הסמיכה וקידוש החדש, מתוך ציפיה לגאולה שתבוא במהרה. אבל רבי הילל החליט 'להתייאש' מאפשרות הגאולה בקרוב, השלים עם הגלות וקבע תקנות להחזיק את היהדות בזמן הגלות המרה המתרגשת ובאה.

אמנם הלל הוא לשון אור ("אור כי יהל"[כ]), שייך לאור הבֹקר של הגאולה ("בֹּקְרָן של ישראל"[כא]), אבל רבי הילל מלא יו"ד הוא אותיות לילה, חשך הלילה של הגלות! אם כן, נראה שרבי הילל הולך 'לשיטתו' – "אין משיח לישראל" והגאולה העתידה היא רק בציור רוחני שאין לנו בו השגה, וממילא כעת אנו צריכים להתנהל לפי 'כללי הגלות'.

אכן, הסוד של רבי הילל הוא "לילה כיום יאיר"[כב] (ראשי תבות "לכי מעטי את עצמך"[כג], מיעוט הלבנה בזמן הגלות) – להמשיך מעין "אורו של משיח" גם בזמן הגלות, והוא כענין גילוי אלקות ע"י אותות ומופתים של צדיקי הדורות[כד] (גם בתוקף חשך הגלות). רבי הילל התקין את הלוח על ידי סוד העבור, רמז למשיח הנמצא בעבור בזמן הגלות (סוד העבור = סוד הוי' ליראיו = שמחה = אור עולם). בנבואת ישעיהו נמצא "הֵילֵל בן שחר"[כה] ופירש"י שהוא כוכב נגה, כוכב הבקר (ורומז לשרי בבל) – כמו ששחר הוא משרש שחור אך הוא שוחר (מצפה) לאור הבקר, זמן תפלת שחרית, כך הילל הוא בסוד "ארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום"[כו], סוד תיקון קליפת נגה המעורב טוב ורע, אור וחשך, כאשר שרשו גבוה עד מאד, בעצמותו ית' "כחשיכה כאורה" כאחד ממש, וד"ל.

[הילל-לילה = בטחון, הבטחון כי "לילה כיום יאיר" = כהן, רמז ליעוד של "ממלכת כהנים וגוי קדוש"[כז] בהשפעת המשיח לאומות כפי שיתבאר. אולם הילל, לילה הוא גם אותיות יללה[כח] (היא תרועה, "אשרי העם יודעי תרועה"[כט]), היינו חבלי המשיח שרואה רב יוסף, וד"ל.]

משיח בן יוסף

שתי התקופות בימות המשיח הם בבחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד (הרמב"ם לא מזכיר את משיח בן יוסף, ונראה שלשיטתו האישיות של משיח בן דוד כוללת בתוכה את בחינת משיח בן יוסף, והיינו שתי התקופות של המשיח). משיח בן יוסף הוא "עולם כמנהגו נוהג", גאולה בדרך הטבע, שהרי הוא עוסק במלחמות (בפשטות משיח בן יוסף ימות במלחמת גוג ומגוג[ל], אלא שלפי הקבלה משיח בן דוד מתפלל עליו שלא ימות, כמו שמכוונים בתפלת "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין"[לא]), ואילו משיח בן דוד הוא הנהגה נסית, "עד דוד הגדיל"[לב].

רבי הילל 'מוותר' על תקופת משיח בן יוסף ועובר ישר לתקופת משיח בן דוד, 'גילוי אלקות נטו' ללא מלך וללא מלחמות. יש מי שמפרש קרוב לזה, "אין משיח לישראל" היינו אין משיח בן יוסף אלא רק משיח בן דוד (אלא שיש להמשיך ולומר שכיון שאין משיח בן יוסף ממילא אין מלחמות וכו' והכל גילוי אלקות כדברי הר"ן). חזקיהו המלך כבר היה משיח בן יוסף (כמפורש בדברי האר"י), ומה שיהיה הוא רק משיח בן דוד וממילא כבר אין צורך לאישיות של משיח ממש.

והרמז לכל זה: אין משיח לישראל = משיח בן יוסף משיח בן דוד! לפי זה אפשר לדרוש: "אין משיח לישראל", אין משיח אחד אלא שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד (וכיון שהעיקר הוא משיח בן דוד על כן ניתן לעבור מיד לגילוי אלקות ישיר).

אבל רב יוסף לא מוותר על בחינת משיח בן יוסף, ורמוז בדברי יעקב אבינו "רב עוד יוסף בני חי"[לג] – משיח בגשמיות דווקא, שאצלו יש מלחמות, עד מלחמת גוג ומגוג וחבלי משיח קשים, ובכל זאת "ייתי ואחמיניה" בקרוב. רבי הילל אמר "אין משיח לישראל", אין משיח אחד אלא שני משיחים, ואילו רב יוסף אומר "שרא ליה מריה לרבי הילל" = 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", כמו שה' אחד כך יש משיח אחד, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם אחד ולכן ודאי יש משיח בגשמיות ממש.

אין ויש במשיח

מורנו הבעל שם טוב מפרש[לד] "אֵין מזל לישראל"[לה] – "אַיִן מזל לישראל", האין האלקי הוא המזל של ישראל. בדרך זו יש לדרוש גם בדברי רבי הילל "אַיִן משיח לישראל"[לו] – גילוי האין האלקי בנשמת כל אחד ואחת מישראל, גילוי ה"חלק אלוה ממעל ממש" שבו, הוא הוא ה'משיח' של ישראל (ואין צורך בתקופה הראשונה של מלך המשיח).

כלומר, ה'יש' של המשיח הוא מה ש"אכלוהו בימי חזקיה", ומה שיהיה לעתיד הוא ה'אין' של המשיח, גילוי אלקות. כך הוסבר (בשיעור הקודם) כי המשיחיות של חזקיהו היתה בבחינת יש, ומשום כך הוא לא זכה להיות משיח (פגם של ישות בדקות, שעל כן ברצונו הלא-מודע הוא לא רצה לחוות את הפחד מאשור, הפחד שמבטל את הישות). אלו דברי רבי הילל "אין להם משיח לישראל" – המשיח שאתם מצפים אליו, בבחינת יש, כבר היה, והוא הוא חזקיה (הישות, החוזק, של המשיח). המשיח האמיתי הוא "אַיִן משיח", משיח בבחינת אין שאין לנו בו השגה כלל וכלל, כשם שאין לנו השגה בעצמותו יתברך. במקום חזקיהו, התחזקות בישועה דרך מלך בשר ודם, יש לקיים "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'"[לז], ורק הקב"ה בכבודו ובעצמו יגאלנו.

ורמז: "אין משיח לישראל" ס"ת נחל – "נפשנו חכתה להוי'"[לח], לא למשיח אלא לה' דוקא, היינו הנחל העולה מלמטה למעלה, שכנגדו יש נחל היורד מלמעלה, "הנחל היֹרד מן ההר"[לט] סוד "נצר חסד לאלפים"[מ] – המזל העליון (ממנו יונק אבא-חכמה, "נחל נֹבע מקור חכמה"[מא]), עליו נאמר "אין מזל לישראל" ו"אין משיח לישראל", וד"ל.

משיח ומקדש לאומות

יש מי שמפרש[מב] "אין להם משיח לישראל" היינו שביאת המשיח איננה (בעיקר) בעבור ישראל אלא בעבור אומות העולם! היינו שעיקר פעולתו של המשיח היא "המהפכה הרביעית", פעולה ביחס לאומות העולם, ופחות עבור ישראל (הגויים 'חייבים משיח' יותר מישראל[מג]).

הוסבר (בשיעור הקודם) כי אצל חזקיהו התקיימו ארבע הפעולות-שלבים הראשונים של המשיח שמונה הרמב"ם בהלכות מלכים[מד]: "[א] הוגה בתורה ועוסק במצוות... ויכוף כל ישראל לילך בה". [ב] וילחם מלחמות ה'. [ג] ובנה מקדש במקומו [המקדש כבר היה קיים וחזקיהו חזק את עבודתו]. [ד] וקבץ נדחי ישראל [חיבור עם עשרת השבטים]". אבל הפעולה החמישית (משיחית ביותר), תיקון העולם כולו – זה לא התקיים בו.

אכן, בהלכות מלכים כתוב לפי הנוסח המקורי של הרמב"ם "וכל הדברים האלו [של אותו האיש הנוצרי ושל מייסד האסלם] אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר 'כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד'[מה]... כשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום". כלומר, תיקון העולם אינו פעולה של המשיח עצמו, אלא עצת ה' "לתקן את העולם כולו", וממילא אין זה מוגדר בתפקידיו של המשיח כמו השלבים הקודמים (שבהם הוא נבחן). אלא שבנוסח שבדפוס (מפני הצנזורה) נכתב "ויתקן העולם כולו" ומתייחס למשיח. אם כן, רבי הילל סובר ש"כבר אכלוהו בימי חזקיה" היינו שאז התקיימו ארבע פעולות המשיח, ואילו הפעולה החמישית יכולה להתקיים בידי הקב"ה לבדו ללא 'תיווך' של המשיח (ומכל מקום נדחו דברי רבי הילל).

ונקודה חשובה: בית המקדש השלישי והנצחי יבנה דוקא על הרקע של תיקון העולם כולו. "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים"[מו]. "ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו... והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולֹתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"[מז], הגרים המצטרפים לישראל הם ה'פרי' של המהפכה הרביעית (גרי צדק או לפחות גרי תושב), ובפסוק הבא (סיכום הנבואה) "נאם אדני אלהים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו", היינו שהשלב החמישי בא על גבי השלב הרביעי, כפירוש ראב"ע "עוד אקבץ גרים על נקבצי ישראל".

מהפסוק "והביאותים אל הר קדשי" עולה כי עיקר ענינו של המקדש הוא תפלה, "בית תפלתי... בית תפלה לכל העמים" (בדומה למה שמוגש בתפלת שלמה בחנוכת המקדש), ואילו עבודת הקרבנות טפלה יחסית, תפלות כנגד קרבנות. ואף אפשר לדרוש: על ידי "בית תפלתי" נחשב כאילו הקריבו קרבנות על גבי המזבח, "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" (כאשר "בית תפלתי" היינו גם שהקב"ה עצמו מתפלל שם, כדרשת חז"ל[מח]).

ממילא, רבי הילל אומר שהגאולה היא מצב עתידי-נסי, כמו עולם התחיה, שעליו נאמר "מצוות בטלות לעתיד לבוא"[מט], ו"כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה"[נ], עבודת הקרבנות כפשוטה בטלה (ולבסוף גם קרבן תודה כפשוטו בטל) ונותרת עבודת התפלה הרוחנית, "הלואי יתפלל אדם כל היום כולו"[נא]. דעה זו מתאימה למה שנראה מדברי הרמב"ם במורה נבוכים שעבודת הקרבנות היא לשלול עבודה זרה ומשמע שלעתיד לא יהיה צורך בקרבנות מן החי. אמנם הלכה למעשה היא כדברי הרמב"ם בהלכות, המדגיש כי בביאת המשיח יבנה המקדש ויקריבו בו כל הקרבנות, "סדר העבודה" כפשוטו (לכל הפחות בתקופה הראשונה, הטבעית).

סיכום

מכל זה עולה שרבי הילל 'מוותר' על משיח בן יוסף איש המלחמות, ומתעצם עם משיח בן דוד, משיח השלום והאור והרוחניות בלבד. לכן לדעתו אין צורך בארבעת השלבים הראשונים בהופעת המשיח שמנה הרמב"ם, אלא רק השלב החמישי, המשיק להופעה נסית של מקדש מסוג אחר לגמרי.

בציור של רבי הילל, אין מקום ואין צורך ב'כפיה דתית' (שמזכיר הרמב"ם בשלב הראשון, אע"פ שגם בדברי הרמב"ם ניתן לפרש שהכפיה היא בדרכי נעם ושלום); אין מלחמות בכלל, גם לא 'מלחמות המשיח' (בדומה לדברי רבי נחמן שמשיח יכבוש את כל העולם בלי יריה אחת); ולא יבנה בית המקדש לישראל לשם הקרבת קרבנות אלא בעיקר כ'מרכז רוחני' לכל העולם. העיקר הוא קיום "לעבדו שכם אחד".

מכאן אפשר להפליג ולומר שלדעת רבי הילל 'קופצים' מיד למצב של "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"[נב], קדושת הארץ מתפשטת (אם בציור 'טבעי' של הרחבת הגבולות כמוזכר בהלכה, ואם בציור נסי כלשהו), ואז אין צורך בקיבוץ גלויות כפשוטו (חזרת ישראל לארץ, "כל יושביה עליה", היובל נוהג ומקבלים גר תושב וכו') אלא כל אחד ואחד נשאר במקום השליחות שלו ומגלה שם את השראת השכינה (כמסופר על השראת השכינה במעזבוז אצל הבעל שם טוב).

"אחרי הדברים והאמת האלה"[נג] יש לזכור כי דברי רבי הילל נדחו, אבל בהחלט אפשר לקבל מהם השראה תוך כדי הציפיה הודאית לביאת המשיח ובנין בית המקדש במהרה בימינו.