"בא מיכה והעמידן על שלש"

בע"ה

אור ל-ה' אלול תשפ"א – כפ"ח

מיכה פרק ו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור במיכה פרק ו – אליו הגיע הלימוד היומי בתנ"ך – הוסבר פסוק היסוד "הגיד לך אדם מה טוב ומה הוי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך", עליו אמרו חז"ל "בא מיכה והעמידן על שלש". שלשת הדברים בפסוק מכוונים כנגד שלשת הקוים של עולם התיקון – ימין-שמאל-אמצע – ורמוזים בחלקו הראשון של הפסוק. דגש מיוחד יש כאן על ההסבר הפנימי של "עשות משפט" – עשיית דין שהיא גופא "לפנים משורת הדין", "דין אמת לאמתו".

"בא מיכה והעמידן על שלש"

בסדר לימוד התנ"ך שלנו היום הגענו לפרק מאד חשוב בנ"ך – פרק ו של ספר מיכה. בפרק מופיע אחד הפסוקים העיקריים בכל התנ"ך שמובאים במאמר המפורסם בסוף מסכת מכות[ב], "דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה וכו'". אחר כך יש תהליך התעבות – "מהתעבות האורות [אורות בגימטריא תריג] נתהוו הכלים"[ג], מהרבה נעשה מעט ("כי אתם המעט מכל העמים"[ד] – "אתם ממעטין עצמכם"[ה], צמצום לשון ריכוז, על דרך "צמצם שכינתו בין שני בדי הארון"[ו]) – של העמדת התורה על יסודות מעטים יותר. בסוף הכל מגיע ל"בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'[ז]", אבל יש שלב חשוב עוד לפני כן – "בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר 'הגיד לך אדם מה טוב ומה הוי' דורש ממך כי עם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך'[ח]".

המפרשים[ט] מסבירים שהפסוק הזה במיכה הוא הפסוק המקביל למה שכתוב בתורה "ועתה ישראל מה הוי' אלהיך שֹאל מעמך כי אם ליראה את הוי' אלהיך וגו'"[י]. באותו פסוק מתוך היראה נמשך הכל – היראה היא דבר אחד שמוליד את הכל אחריו[יא]. שם כתוב "שֹאל מעמך" וכאן "דורש ממך", ובשניהם כתוב "מה". שם דורש רבי מאיר "אל תקרי 'מה' אלא 'מאה'" (על ידי תוספת האות א הוא מעלה את מספר האותיות בפסוק מ-99 ל-100!)[יב] – מאה ברכות בכל יום[יג].

יש משהו מיוחד בכך שדווקא מיכה העמידן על שלש, ובמדה מסוימת ה"העמידן על שלש" אפילו יותר חשוב מ"העמידן על אחת" בסוף. למה? כי כתוב שהתורה בעצם היא "אוריאן תליתאי"[יד], תורה משולשת. אם יש תריג מצוות בתורה וצריך להעמיד אותן על כך וכך עמודים, מתבקש להעמיד אותן על שלשה עמודים, "על שלשה דברים העולם עומד"[טו] – יותר מתבקש מעמוד אחד, שעל פי פשט לא הכי יציב[טז]. זו גופא הסבה לכך שהתורה משולשת וכל מה שקשור לתורה משולש – דווקא בגלל היציבות והתיקון. המספר שלש הוא תיקון[יז]. עולם התיקון הוא ימין-שמאל-אמצע[יח], וכמו שנסביר – גם כאן יש דוגמה מובהקת של ימין-שמאל-אמצע. שוב, יש משהו עצמי ביותר ב"בא מיכה והעמידן על שלש".

שמאל-ימין-אמצע

דבר ראשון, באמת צריך לראות איך הימין-שמאל-אמצע כאן נאמרו בלשון הנביא, "כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך":

הדבר הראשון הוא "עשות משפט" – כתוב כאן בגמרא שמשפט הוא דין ("'עשות משפט' זה הדין"), דין אמת[יט] (עד דין אמת לאמתו, כמו שנסביר).

אחר כך באה "אהבת חסד" – היפוך, דין הוא שמאל וחסד ואהבה הם ימין ("'אהבת חסד' זה גמילות חסדים").

אם מתחיל מדין וממשיך לחסד כבר אפשר להבין ש"הצנע לכת עם אלהיך" צריך להיות קו האמצע, שדווקא בו הצניעות. בספירות של קו האמצעי שייכת הצניעות במיוחד לספירת היסוד, ה"אות ברית קדש". הספירות נצח-הוד-יסוד נקראות שלש רגלים[כ] – יש הליכה ברגל ימין וברגל שמאל, אבל הצניעות של ההליכה, "הצנע לכת", היא היסוד. דורשים[כא] "הצנע" – ה-צ נע, התנועה של הצדיק. כמו שאוהבים לספר על הרבי ר' אלימלך[כב], שעל כל תנועה קטנה שלו, כל תנועת אצבע, כל פמליא של מעלה נהרה למטה לראות איך הצדיק נע – כי בתנועה קלה של הצדיק הוא בעצם מזיז ומסדר את כל העולמות, ממתיק את כל הדינים ומביא את העולם לתכלית הכוונה של בריאתו.

שרש היסוד הוא דווקא באמא, סוד "שאול מרחֹבות הנהר"[כג] (ולהעיר ששאול המלך, ששרשו באותו שאול מרחובות הנהר, כמבואר באר"י[כד], הצטיין במיוחד במדת הצניעות שלו, "נחבא אל הכלים"[כה], אותם כלים שנתהוו מהתעבות האורות כנ"ל, וכמבואר בחז"ל[כו]). אמא היא עלמא דאתכסיא, לכן יש מפרשים[כז] ש"הצנע לכת" שייך לתשובה – "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[כח]. יש דין, יש חסד ויש עבודת התשובה – תשובה אל ה' ("שובה ישראל עד הוי' אלהיך"[כט]) היא בין אדם למקום. שני הדברים הראשונים, "עשות משפט ואהבת חסד", הם בעיקר בין אדם לחברו. אבל על "הצנע לכת" כתוב בפירוש שהוא "עם אלהיך" – בין אדם למקום[ל], שייך ל"הנסתרֹת להוי' אלהינו"[לא]. העיקר של "הנסתרֹת" הוא ה עילאה, אמא, והיא שרש היסוד (בסוד שאול מרחובות הנהר כנ"ל). שוב, "הצנע לכת" הוא היסוד, הקו האמצעי, אבל השרש שלו באמא.

אם כן, יש בפסוק הזה צירוף של שלשה דברים, כנגד שלשת הקוים, וסדר הצירוף שלהם הוא שמאל-ימין-אמצע (היו) – הצירוף של ספירת ההוד דווקא[לב], הודיה למעלה מטעם ודעת, "תמים תהיה עם הוי' אלהיך"[לג] (פנימיות ההוד היא תמימות[לד]), פסוק עיקרי בפרשת השבוע שלנו, פרשת שֹפטים. מיכה, השם של הנביא, במספר הקטן האחרון שלו ("מספר קטן מספרי"), שוה 3 – לכן מתאים שיעמיד את כל תריג מצוות על שלש. שלש פעמים מיכה גופא עולה הוד (י-ה) ברבוע.

"הגיד לך אדם, מה טוב, ומה הוי' דורש ממך"

יש רמז מאד יפה, שלא ראיתי כתוב אבל הוא מאד מתבקש[לה]: תחלת הפסוק, לפני שלשת הדברים – "עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" – היא "הגיד לך אדם מה טוב ומה הוי' דורש ממך". יש כאן שלשה חלקים:

"הגיד לך אדם" – "הגיד" לשון קשה[לו], ו"אדם" הוא לפעמים "דין אמת". אם כן, "הגיד לך אדם" רומז ל"עשות משפט".

אחר כך, הכי מפורש, "מה טוב" רומז ל"אהבת חסד". שם האתנחתא של הפסוק – בסוף "הגיד לך אדם מה טוב".

אחר כך, כל החלק הבא של הפסוק הוא משפט בפני עצמו, שמתחיל "ומה הוי' דורש ממך". כמו שאמרנו, "עשות משפט ואהבת חסד" הם בעיקר בין אדם לחברו, וכאן היינו "הגיד לך אדם ['עשות משפט'] מה טוב ['ואהבת חסד']". אחר כך יש בין האדם למקום – "הצנע לכת עם אלהיך", ששרשו באמא, "הנסתרֹת להוי' אלהינו" – הרמוז ב"ומה הוי' דורש ממך".

אם כן, אפשר לומר בהחלט שתחלת הפסוק רומזת לסדר שלשת הדברים של "בא מיכה והעמידן על שלש".

רמזי הפסוק

אחרי לימוד התוכן, יש עוד כמה רמזים מאד יפים בפסוק הזה:

המלה הראשונה היא "הגיד" שעולה כב, כמו כב אותיות התורה, והמלה האחרונה של הפסוק היא "אלהיך", ששוה 66. אם כן, היחס בין המלה הראשונה והמלה האחרונה הוא 1 ל-3 (יחס הרומז ל"בא מיכה והעמידן על שלש"), 22 ו-66. אבל אמרנו שיש אתנחתא במקום שלא הייתי חושב שתהיה, מיד בהתחלה, אחרי "הגיד לך אדם מה טוב". האתנחתא מחלקת את הפסוק לשני משפטים – המשפט הראשון (שהתחיל "הגיד") נגמר "טוב" והמשפט השני (שנגמר "אלהיך") מתחיל "ומה". "טוב" שוה 17 ו"ומה" שוה 51 – בדיוק אותו יחס, של 1 ל-3! אם נחבר את ארבע המלים יחד – הגיד-טוב (תחלת וסוף המשפט השני), ומה-אלהיך (תחלת וסוף המשפט השני) – נקבל יוסף (ו פעמים הוי', ד פעמים טוב-טובה, אהוה-אהוי, תרין עטרין דדעת[לז], "גם בלא דעת נפש לא טוב"[לח]), הוא הצדיק שמקיים את שלשת הדברים של "בא מיכה והעמידן על שלש".

עוד רמז יפה מאד: רק החלק של בין אדם לחברו – בלי התשובה שלמעלה ממדות האדם, למעלה ממדידה והגבלה, שצריכה להיות בצניעות – "הגיד לך אדם מה טוב ומה הוי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד" עולה 2628, משולש חסד בדיוק. כלומר, בלי המלה "חסד" הכל עולה משולש עא והמלה "חסד" בסוף משלימה למשולש של חסד. מה זה מלמד אותי? שהכל חסד – עד "חסד" הכל חסד.

אחר כך, "והצנע לכת עם אלהיך" קובע ברכה לעצמו, בחינה בפני עצמו: "הצנע לכת עם אלהיך" עולה 841, 29 ברבוע שהוא 21 בהשראה (כלומר, אהיה ברבוע, אמת, ועוד היה ברבוע, 400, ה-ת של "לכת").

נמצא שכל הפסוק רומז ליחוד "חסד ואמת", כאשר הצניעות היא מדת האמת, פנימיות ספירת היסוד, כנ"ל.

"עשות משפט" – הדין שלפנים משורת הדין

ענין אחרון חביב, קשור למה שלמדנו לאחרונה[לט], על ההבדל בין "'המעשה' זה מדת הדין, 'אשר יעשון' זה לפנים משורת הדין"[מ], ההבדל בין התוצאה (שם העצם "מעשה") והפעולה (הפועל "יעשון"):

כאן כתוב "עשות משפט", לכאורה נגד הכלל שאמרנו – הרי "משפט" הוא לכאורה "דין" ו"עשות" הוא הפעולה (שהיא "לפני משורת הדין", כל מה שהוסבר על לעשות-לעשות-לעשות, "טאן ניט אפטאן"). איך נסביר? זו תוספת מאד חשובה לענין: הווארט הוא שגם במדת הדין יש לפנים משורת הדין, "עשות" בלי סוף – "עשות משפט".

מה הכוונה? "דין אמת לאמתו" (שלא דברנו עליו בשיעור שם). יש "דין אמת" אבל חז"ל עושים ענין מ"דין אמת לאמתו"[מא] – מה זאת אומרת? הסברנו[מב] ש"דין אמת לאמתו" בהחלט יכול להראות משהו אחר לגמרי מאשר מדת הדין, דין אמת (ועל דרך הווארט שאמר רבי נחמן לרבי נתן, שלהיות רב בישראל היינו בודאי אמת, דין אמת, אך לאו דווקא אמת לאמתו[מג], וד"ל). יש דיין שרואה שה"מעשה", הדין אמת בשו"ע, הוא כך וכך, אבל אם הוא דן "דין אמת לאמתו" יכול לצאת הפוך ממש, כי אצלו הדין עצמו הוא לפנים משורת הדין. כמו שאמרנו[מד] ברמז הראשון של תשפ"ב, תהא שנת פנים בפנים – מהפנימיות של הדיין, הוא דן ברחמים, "פנים בפנים". לכן, אם הוא כל הזמן ב"עשות משפט" הדין שלו הוא בהחלט בבחינת לפנים משורת הדין. גם במלה משפט, שמסבירים כדין, יש רחמים – "משפט רחמי"[מה]. רק אז הדין יוצא "דין אמת לאמתו", "עשות משפט", משפט שבבחינת לפנים משורת הדין בתוך מדת הדין גופא – תכלית מה שה' רוצה מכל משפטי התורה, התכלית של מעשה בראשית, "לעשות"[מו], "ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"[מז].

עד כאן כמה רמזים יפים על הפסוק של מיכה.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• הגדרת עמודי-תורה מעטים היא בסוד "מהתעבות האורות [תריג] נתהוו הכלים".
• יש משהו עצמי ל"אוריאן תליתאי" ב"העמידן על שלש" – סוד היציבות והתיקון – יותר מב"העמידן על אחת".
• "הצנע לכת" הוא סוד ה-צדיק נע – תנועת הצדיק הפועלת בכל העולמות.
• נצח והוד הן סוד ה"לכת" וכח היסוד הוא "הצנע [לכת]".
• "מאה ברכות בכל יום" הן מאה כלים (בגימטריא מאה) לגילוי אור ה' בעולם.
• "עשות משפט", בפעולת עשיה בלתי פוסקת, היינו דין-לפנים-משורת-הדין – "דין אמת לאמתו" המגלה את ה"משפט רחמי" מפנימיותו של הדיין.