הסכמות התניא

ד. הסכמות התניא

"בקש שלום ורדפהו" שייך ללימוד התורה ודרשת "'בקש שלום' במקומך 'ורדפהו' במקום אחר" שייכת למאחר חז"ל "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר". שלום הוא התורה, "בקש שלום", שאדה"ז מסביר שהיינו דבקות בתורה ובנותן התורה, מה שה' מתעבר בתורה כנ"ל. צריך "בקש שלום", אבל "דברי תורה עניים במקומם". מה המקום הטבעי של דברי תורה? מופיע גם בחת"ת של היום.

הסכמות חברי אדמו"ר הזקן ביום שלישי דתבוא

החת"ת של היום כולל את ההסכמות של שני החברים הטובים של אדמו"ר הזקן, רבי זושא מאניפולי והמהרי"ל מאניפולי. שניהם כתבו את ההסכמה באותו יום, יום ג' פרשת תבא שנת פדותינו. המהרי"ל כתב רק פרשת תבוא תקנ"ו, ורבי זושא כתב שנת פדותינו.

בכל אופן, שניהם ציינו שמדובר ב"שלישי" של פרשת תבוא. מה כתוב שם? אפשר לפתוח "עמודיה שבעה" ולראות ואפשר גם לזכור. בכלל, יום שלישי הוא משהו מאד חשוב, גם כי הסתלקות המגיד היתה יום שלישי של פרשת וישב וגם גאולת אדמו"ר הזקן היתה יום שלישי של פרשת וישב. שניהם הדגישו, שני עדים, שההסכמה ביום שלישי של פרשת תבוא. שני מאורעות י"ט כסלו היו ביום שלישי דווקא.

מה הקריאה של "שלישי" בכי תבוא? "את הוי' האמרת היום... והוי' האמירך היום". בתחלה רש"י אומר שלא יודע פשט המלה, אחר כך אומר שלשון הפרשה והבדלה ואחר כך שלשון תפארת. בחסידות כתוב שלשון אמירה, בלשון מפעיל – לגרום למישהו לדבר, לומר. "את הוי' האמרת היום", אנחנו מאמירים, עושים שה' יאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". האדם הזה הוא הצלם אלהים, הניצוץ, התעוררות הניצוץ. אנחנו גורמים לה' שהניצוץ יתעורר אצלו. וגם "הוי' האמירך היום להיות לו לעם סגֻלה" – הוא גורם שאנחנו נתעורר עם הניצוץ שלנו. בכל אופן, זה ה"שלישי" של פרשת כי תבוא.

מה המלה הראשונה של "שלישי" בפרשת תבוא? "הכל הולך אחר הפתיחה". שוב, זו ההסכמה על התניא. מתחיל "היום הזה הוי'", והמלה הקודמת היא "ודבש" – ר"ת "ודבש. היום הזה הוי'" הצירוף השמיני של שם הוי', הצירוף של חשון. צריך להסתכל בחת"ת אם יש עוד פרשיה שמתחילה "היום". משיח אמר לריב"ל שיבוא "היום", כנראה התכוון ל"שלישי" של פרשת תבוא.

גם בפסוקים הבאים כתוב "היום", "את הוי' האמרת היום" ו"הוי' האמירך היום" – שלשה "היום", "בתלת זימני הוי חזקה". מתחיל "היום" ועל כל אמירה-האמרה יש "היום". איפה יש עוד ג"פ "היום"? בשלש סעודות שבת – "אכלהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאהו בשדה". מי זוכר את הרמז של ר"א אבולעפיא? הוא אומר ש"היום" עולה אין, וג"פ "היום" של שבת היינו שלש בחינות אין. אמרנו שבהרבה מקומות שלשת הראשים שבכתר נקראים אין – יש שהם רדל"א, רישא דאין ורישא דאריך ויש שכולם אין – סעודות שבת הן אין-אין-אין, מלמטה למעלה שלשת הראשים שבכתר. גם בשלישי תבוא יש ג"פ "היום".

שנת פדותינו

בכל אופן, שניהם מסכימים באותו יום, ורבי זושא נותן סימן – פדותינו, שייך ל"פדה בשלום נפשי מקרב לי". יש עוד פסוק חשוב בתנ"ך שכתוב בו "פדה" – "בית יעקב אשר פדה את אברהם". תיכף נפתח את ספר ישעיהו ונראה את המשך אותו פסוק, קשור לקידוש ה'.

בדברים שדברנו שלשום, מה היתה ההשוואה בין אברהם לדוד? יש גם מעלה של אברהם בענין משיח. ההשוואה ששניהם רדיפה ושלום, רק שאצל דוד כתוב "פדה בשלום נפשי מקרב לי", הוא הלך לקרב – קרב נגד בנו אבשלום שמרד בו – אבל נפדה בשלום בזכות התורה, גמילות החסידות ותפלה עם הצבור. אבל על אברהם כתוב אחרת, "ירדפם יעבור שלום", גם כשהוא רודף אותם הוא לכתחילה אריבער בחינת שלום, הוא גם בחינת עיבור – "יעבור" – של מלך המשיח (ניצוץ המשיח מתעבר בו לגמרי, בסוד "יעבור"-עיבור בגימטריא רפח, כמבואר בכוונות "ויעבר" בכתבי האריז"ל – "ויעבֹר [ויעבֹר הראשון בתורה] אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" – שלמות רפח ניצוצין המתעברים במציאות כולה, שעל משיח לברר). גם ביציאת מצרים כתוב "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי בדמיך חיי", גם בחינת עיבור. ה' מתחיל להתעבר בנו ביציאת מצרים (כאשר בני ישראל יוצאים "ביד רמה", סוד "ירום" בה' עליות משיח כו' כנ"ל) והסיום הוא במתן תורה.

הסכמת בני המחבר – "דברי תורה עשירים במקום אחר"

אחרי שתי ההסכמות של החברים הכי טובים, גם בחת"ת של היום, יש את הסכמת בני המחבר – שלשת הבנים. בחתימות שלהם ככל שהבן יותר חשוב הוא אומר יותר תארי שבח על המחבר, אביהם, אדמו"ר הזקן. אדמו"ר האמצעי, הממשיך, שממלא מקום אביו (לגמרי), מוסיף על שני אחיו "קדוש ישראל" – תיכף נראה מה ענין "קדוש ישראל", בסוד "ויספו ענוים בהוי' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו" כנ"ל. "קדוש ישראל" הוא יותר משם הוי' – שם הוי' הוא מקום של צדיקים גמורים ו"קדוש ישראל" הוא מקום של בעלי תשובה שצדיקים גמורים לא יכולים לעמוד בו. בישעיהו כתוב על ה' שהוא "קדוש ישראל" וכאן אדמו"ר האמצעי כותב כאן על אביו שהוא "קדוש ישראל", מה שהבנים האחרים לא יכולים לכתוב.

בכל אופן, במכתבם הם כותבים – קצת בשינוי לשון – "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר". בתלמוד ירושלמי, המקור, כתוב "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר". צריך קודם כל לעשות את הגימטריא של הביטוי, אבל מה הענין? ממש "בקש שלום ורדפהו". הוא מסביר במאמר ש"שלום" היינו דברי תורה. יש לחפש דברי תורה "במקומם" – בישיבה, בבית המדרש, ויש לחפש אותם "במקום אחר".

העשירות "במקום אחר"

הרבה שואלים אם צריך לשלוח בחורים צעירים להודו לשליחות? זה נקרא "מקום אחר", יכול להיות גם מקום של סט"א, באמת מקום של סט"א, מלא עבודה זרה. אבל כתוב ש"דברי תורה עניים במקומם ועשירים [אם רוצים להתעשר, לשם עשירות בדברי תורה צריך להגיע ל]במקום אחר". "'בקש שלום' במקומך" היינו מוחין דאמא, תשובה עילאה, ו"'ורדפהו' במקום אחר" כבר מוחין דאבא, שעולה גם למוחין דכתר, מוחין דעתיקא. בכל אופן, גם למי שלא נוסע להודו, מהו "מקום אחר"? אם אתה רוצה להתעשר, "תפלה לעשיר", משה רבינו הוא עשיר בדברי תורה, צריך ללכת ל"מקום אחר".  מהו "מקום אחר" כאן בארץ? [תל אביב.] עוד לפני שנוסעים להודו, תל אביב בכלל, ובתוך תל אביב הטילת, הפאבים. יש הרבה "מקום אחר", סטרא אחרא. דווקא שם "דברי תורה עשירים במקום אחר".

למה הם עשירים שם? [כי יש להם כסף...] שמה נמצא הכסף. למה הוא נמצא שם? כי עשו נמצא שם. עשו קבל את העולם הזה בכלל, את כל הכסף של העולם הזה. מתי דברי תורה עשירים? מתי שהולכים לעשות שלום עם עשו, בגימטריא שלום, לקרב אותו. בזה תלויה ביאת המשיח, ואז דברי תורה מתעשרים – דווקא מה"מקום אחר" של עשו. אבל אם אתה במקומך, רק עם יהודים טובים שומרי תורה ומצוות, צדיקים, חסידים, דברי תורה עניים עדיין. "אין עני אלא בדעת" – דעת היא התקשרות.

גם בין חברים יש התקשרות, יושבים כאן ומתוועדים, כולנו חברים. אמרנו ששנה זו היא שנת ערבים-חברים, "כל ישראל ערבים זה בזה" ו"כל ישראל חברים". מה ההבדל? חברים הם קרובים בדעה, יהודים ש"רואים" אחד את השני. הבעל שם טוב אמר שאהבת ישראל היא לאחד שלא ראית מימיך. אם הוא קרוב אליך – אתה חבר. בערבים אני ערב על העברות של מישהו, על הזכּות של מישהו, שאם אינו זך עלי לזככו. ערבים היינו עם יהודים שהם בבחינת עשו, דווקא הרחוקים, מי שאיני רואה אותו בכלל, מי שנמצא ב"מקום אחר". בסימן השנה, תהא שנת ערבים חברים, ערבים קודמים ל-חברים – העיקר למצוא את היהודים להיות ערבים איתם. אחר כך גם תתוועד עם החברים שלך, עד שכולם יהיו חברים – מתחיל מערבים.