בע"ה

שו"ת עם דורשי יחודך

כה אלול סו – דורשי יחודך, יצהר

סיכום שיעור מפי הרב יצחק גינזבורג[1]

הרבי אומר שיום יסוד הישיבה – טו אלול, יום יסוד תומכי תמימים – זה קשור עם זה ש-טו באלול זה שלושים יום קודם חג הסוכות, זמן שמחתנו, וצריך לדרוש בהלכות החג. כל הישיבה כדי לדרוש בהלכות החג – להוסיף יותר ויותר שמחה בעבודת ה' (וזה שיש באמצע ר"ה ויו"כ לא משנה). כל יום צריך להוסיף יותר ויותר בשמחה (כולל ר"ה ויו"כ). הבעל שם טוב אמר שבא לעולם ב-חי אלול להוסיף חיות באלול, שיותר אין בכיה וכו' בתשובה, והכל בשמחה – מוסיף והולך – עד לשמחת תורה, שלמעלה מתפיסתנו, וזו השמחה של ביאת המשיח, בקרוב ממש.

[יום בריאת העולם, שתהיה בריאה חדשה. היום, יום ראשון של מעשה בראשית, יש חמש פעמים "אור" – צריך להחליט באיזה איברים יאירו, מהפה, מהידים וכו'. תנצל את היום להחליט.]

שאלה: איך עושים תשובה באלול?

תשובה: כל תשובה מתחילה מזה שיש ה' שאוהב אותנו, בדרך משל ודוגמה כמו בן יחיד שנולד להוריו לעת זקנה (כיצחק לאברהם ושרה) כך ה' אוהב כל יהודי, והלואי שיכולנו להחזיר לו כאהבתו לנו. התשובה זה להרגיש את עוצמת אהבת ה' לנו. אין יותר בכי של מרירות, אך יש בכי של שמחה – כאשר משיגים משהו שגדול מהתפיסה שלנו. "בבכי יבואו" זה בכי של שמחה בהבנה כמה ה' אוהב אותנו.

שאלה: מותר להכנס לקבר יוסף גם כשאין צבא ומסוכן?

תשובה: היו דברים שכתוב שגדולי ישראל כמו הרמב"ם עשו בזמן שזה לא יום ולא לילה. אם יש לך זמן כזה, שלא יום ולא לילה, זה זמן מצוין להכנס – אם אתה במדרגה זו. יש גם יהודים שרואים ואינם נראים. כך כתוב שפינחס הכהן היה רואה ואינו נראה – וכל יהודי יכול להיות כך. דווקא פינחס, שעושה מעשה פינחס, זוכה להיות רואה ואינו נראה – אז אפשר ללכת לאן שרוצים ומתי שרוצים.

לצדיקים אין מגבלות. אנחנו, שאיננו במדרגה של רואה ואינו נראה – רובנו – יש לנו גוף ויש לנו כל מיני מגבלות. לצדיק אין מגבלות, ולכן הצדיק יכול להיות איפה שהוא רוצה – בטוח. אם אני מתגעגע להיות אצל הצדיק ולא יכול להיות משום מה, מאיזו סיבה שלא תהיה, בטוח שהצדיק בא אלי. אם אני אנוס מלהגיע לצדיק מאיזו סיבה שלא תהיה הצדיק בא אלי, כי אין לו מגבלות. אם אתה באמת אוהב את יוסף הצדיק ורוצה להגיע אליו – בטוח שהוא בא אליך. ועוד, במקום רצונו ומחשבתו של האדם שם הוא נמצא, ויותר, כאשר מדובר בצדיק, לא רק שאתה שם אלא גם הוא בא אליך.

שאלה: מה הענין של סיבוב שערים?

תשובה: הענין של סיבוב שערים זה שנים – קודם כל לחזק את הזיקה בתודעה שלנו, בראש ובלב, להר הבית ובית המקדש. וגם – תוך כדי הגדרת יעד, בית המקדש – זה לבנות ציבור. יכול להיות שהדבר העיקרי כאן בסיבוב שערים זה לבנות ציבור, שבאמת רוצה להגיע לבית המקדש, ואף שיתכן שאי אפשר להגיע ישר – "דרך ארוכה וקצרה" – אך אם הציבור נוצר אפשר לומר לו שצריך ללכת בדרך ארוכה וקצרה, ויהיה מישהו ללכת בדרך זו. מוסבר אצלנו שללכת בדרך ארוכה וקצרה זה להמליך מלך ("ריכא") ואז דרכו ואיתו להגיע לבית המקדש. עיקר הענין לבנות ציבור חדש – ציבור שרוצה משיח ומקדש.

שאלה: האם יש חשיבות לתפילת ותיקין לגבי תפלות יותר מאוחרות.

תשובה: אם אתה מתפלל הכי טוב ותיקין, זה יותר טוב מהתפלות האחרות. גם לפי שו"ע וגם לפי מנהג חסידים תפלה זה משהו איכותי, והשאלה מתי ואיך אתה מתפלל הכי טוב – זו השורה התחתונה. אם מוסיף לך לראות את השמש זורחת, שאתה מתפלל עם הטבע, זה טוב מאד. אבל אם תתפלל עוד יותר טוב קצת יותר מאוחר, אחרי שלמדת משהו ונתת צדקה למישהו – חפשת איזה עני בשטח לתת לו צדקה (זה יכול לקחת הרבה זמן) – וטבלת במקוה, אז זה יותר טוב. השאלה מתי מתפללים הכי טוב.

יש "תלמיד ותיק" ויש מי שמתפלל ותיקין. צריך קודם להיות "תלמיד ותיק" = 1000 = ישראל בעל שם טוב. כתוב שהיו זמנים שהתפלל בעצמו ותיקין, אך כתוב גם שאמר שממנו ואילך אין יותר זמן תפלה. העיקר להיות "תלמיד ותיק", חסיד. יש ווארט אצל חסידי פולין, שאם אתה מתפלל עם הרבי אז הרבי הוא השו"ע, ואם אתה לא מתפלל עם הרבי אז השו"ע הוא הרבי. חסיד שמתפלל עם הרבי, והרבי מתפלל מאוחר (באמשינוב יכול להתפלל מחר תפלת שבת), אז הרבי זה השו"ע. אם אתה לא מתפלל עם הרבי אז השו"ע זה הרבי. כך אומרים חסידי פולין, אך ידוע שבחב"ד כל אחד יכול להיות קצת רבי – אז אם אתה רבי, אם אתה זוכה לגלות את ניצוץ הרבי שבך (לא סתם שאתה בעל גאוה, אלא שאתה באמת קשור לרבי – יש לך רבי ואתה קשור אליו, אך אינך נמצא כרגע ב-ד אמותיו) אז הרבי זה השו"ע. שנזכה שהרבי יהיה השו"ע.

אם יש ישיבה, אם יש מסגרת, אז עושים פשוט מסירות נפש. יש ענין של מסירות נפש, ובתוך ישיבה מסירות נפש זה לשמור את הסדרים, להתפלל עם המנין, ללמוד את המסכת שכולם לומדים. זה יכול להיות קשה מאד, מעצמי אני יודע, זה ממש מסירות נפש – זה חינוך למסירות נפש בישיבה, להיות חלק ממסגרת. יש כאלה שביום הראשון שנכנסו למסגרת – בגיל ארבע-חמש – כבר הגיעו שאלו את אבא ואמא מתי כבר יגמר הדבר הזה. אומרים לו שעוד חמש-עשרה שנים, אבל תסיים זאת ותצא לחפשית. אצל עבד עברי זה בשנה השביעית, אצל תלמיד ישיבה יכול להיות כמה שמיטות. בכל אופן יש סיכוי – עוד לא אבדה תקוותנו – אך בנתיים מסירות נפש למען כלל ישראל.

שאלה: מתי שמגיעים לקבר של צדיק אפשר להתפלל אליו בגוף ראשון, כמו לה'?

תשובה: לא להתפלל אליו, אבל אפשר לדבר עמו בגוף ראשון – לבקש ממנו את התפלות שלו, שימשיך טוב, כמו שמדברים עם רבי. לא מתפללים אליו, אבל מדברים בגוף ראשון.

שאלה: בתפלה יש מקומות שאתה מתפלל בלשון נקבה – "נקדישך ונעריצך", "מודים אנחנו לך" – למה?

תשובה: זה סוף פסוק, אז לפי דקדוק זה הלשון – אך זה לא לשון נקבה.

שאלה: שמענו שהרב אמר שמי שמתעסק בעניני ארץ ישראל שיניח רבינו תם – מה הקשר?

תשובה: שאלה טובה, שחשבתי שכולם יודעים – אך אם לא צריך להסביר. יש תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי. בלשון הפנימיות תלמוד בבלי נקרא מוחין דאמא. בחז"ל כתוב "'במחשכים הושבני כמתי עולם' זה תלמוד בבלי". תלמוד ירושלמי – ארץ ישראל – זה אור (כמו "יהי אור" היום במעשה בראשית), זה מוחין דאבא. מוחין דאמא, בינה, זה הרבה שקלא וטריא ושאלות ותשובות – כשיושבים בחשך צריך הרבה לשאול ולהשיב עד שמבררים – לכן הבבלי הרבה יותר מפותח, כי יוצא מחושך ואי-הבנה ודורש הרבה מאמצים של לימוד עד להבנה. זה מוחין דאמא. מוחין דאבא זה שלכתחילה יש לך חוש – עוד לפני תחלת הסוגיא יש לך מפתח, אתה יודע על מה אתה הולך. כתוב שבארץ ישראל יש "אוירא דארץ ישראל מחכים" – חכמה, מוחין דאבא, ולכן יש כאן אור (ארץ ישראל = אור הכתר). "תמיד עיני ה"א בה מרשית שנה עד אחרית שנה" – היות שיש הרבה אור הדברים אמורים להיות יותר פשוטים, עם פחות קושיות וסיבוכים. לדאבוננו לא כך, יש המון סיבוכים וערפל בציבור, אך לא אמור להיות כך – אמור להיות פחות או יותר ברור, הרבה יותר מחו"ל. כדי להגיע לתודעה הבהירה – מה רוצים לעשות, מה נכון (ארץ ישראל שלנו, בפשטות, בלי שאלות), "הודאי שמו כן תהלתו" – זה מוחין דאבא, ירושלמי, ותפלין דר"ת ממשיך מוחין דאבא. תפלין דרש"י מתאים לתלמוד בבלי – מוחין דאמא – ובשביל הבהירות של ארץ ישראל צריך רבינו תם. אפילו כתוב שבדור הקודם עשו חפירות, ומצאו שבארץ ישראל התפלין העתיקות הן ר"ת, והתפלין שמצאו בבבל זה רש"י. יש אפילו הוכחה ארכיאולוגית שבא"י ר"ת ובחו"ל רש"י. אנו פוסקים עדיין כבבלי, שוה לכל נפש, ומניחים רש"י, אך יש ענין גדול בא"י להניח ר"ת. "החכמה תעז לחכם" – בשביל להלחם על הארץ ולרשת אותה צריך עוז של קדושה, והחכמה נותנת את העוז, זה תפלין של ר"ת.

(בחו"ל אין ענין בר"ת?). חסידים – בפרט מאז הבעש"ט – אמרו "מאך דא ארץ ישראל", ולכן נוהגים בכך בכל מקום. עד הדור האחרון התחילו להניח ר"ת רק מהחתונה ואילך – כי אז על פי סוד מקבלים מוחין דאבא – ורק היו צדיקים שאמרו להניח מהבר-מצוה (כי יש מקור הלכתי ורוחני), כמו הקומארנאר. אך בדורנו הרבי גם אומר כך – בתחלת הנישואין לא הניחו ר"ת לפני שמונה-עשרה, לפני החתונה, אך הרבי אמר (וקשר זאת למלחמה על ארץ ישראל) שצריך שכולם יניחו תפלין של ר"ת מבר-מצוה.

(למה תפלין של ר"ת זה מוחין דאבא?). לפי סדר הפרשיות – הויות באמצע – בו צירופו י-ה-ה-ו שכתוב ששייך לאבא (הפשט כרש"י כי זה הצירוף הפשוט של הוי' – ההבדל כמו בין ניסן לאייר, ובהשגח"פ כל מה שקשור בדורות האחרונים לשיבת ציון קשור לחדש אייר, בו מאיר צירוף י-ה-ה-ו, זה ממש סימן מובהק, וכל מה שקשור לאייר זה תפלין דר"ת במיוחד). מאמר חז"ל מפורש שיש מקום בראש לשני זוגות תפלין – הספרדים מניחים אפילו שנים ביחד. יש פסוק בשביל זה – "שמר תם וראה ישר" (האריז"ל כותב), ושם מקדימים ר"ת לפני רש"י. "כי אחרית לאיש שלום" – תפלין שר שלום (יש ראב"ד – צריך לחפש אותו בפסוק).

(מותר להתפלל בר"ת?). מנהג אשכנזים להתפלל ברש"י ואז להניח ר"ת ולקרוא ק"ש וכו'. אך אם אין משום מה רש"י – שיתפלל בר"ת ואחר כך יניח רש"י.

(להלכה צריך להניח היום ר"ת?). יש פוסקים, לא חסידים, שאומרים שלא צריך. החסידים אומרים שצריך. כמו זקן – בחור בחברון אין לו זקן, למה? יש פוסקים לא-חסידים שאומרים שמותר להתגלח (ובישיבות ליטאיות אמרו שצריך לגלח משום יוהרה, ר"ל), וחסידים אומרים לא לגלח. אותו דבר.

שאלה: למה לומדים גמרא? למה הממשלה אוהבת את הערבים ושונאת אותנו? למה המשיח לא בא?

תשובה: שלוש שאלות מצוינות, והא בהא תליא. כתוב – אפשר פעם לבקש שילמדו כאן קטע ממאמר של רבי אייזיק מהומיל – שבגמרא, אפילו יותר מקבלה וחסידות, יש צורת חשיבה יהודית. ליהודי יש שכל, וגם לגוי להבדיל יש שכל, וגוי יכול להיות מדען, וכך יהודי – ובדרך כלל יותר טוב – וכשיהודי לומד מדע, אם לא שמגלה משהו חדש כאינשטיין (בגלל הברקה יהודית), אי אפשר לראות הבדל בשכל. אבל גמרא גוי לא יכול ללמוד – זה נגד השכל שלו. גמרא מפתחת חשיבה יהודית מקורית אפילו יותר מללמוד קבלה וחסידות. בגלל שלא לומדים גמרא, ולא מפתחים את החשיבה היהודית המקורית, לכן האנשים שיושבים בכסאות אוהבים את הערבים יותר מהיהודים – השכל שלהם מתוכנת הפוך מהשכל היהודי האמיתי. בגלל שלא לומדים גמרא אוהבים יותר את הערבים, ולכן משיח לא בא.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכולם. שנפרוץ! "ופרצת" – שנה של פעילות, של לימוד ושל "ופרצת".