תפלת הכהנים

שבת שופטים תשפ"ד – כפ"ח

הלכות תמידין ומוספין פ"ו ה"ד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

"על שלשה דברים העולם עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". בזמן הגלות עמוד העבודה הוא (רק) עמוד התפלה, אך העבודה כפשוטה היא עבודת הקרבנות בבית המקדש, שכאשר אין אנו זוכים לה בפועל אנו מקיימים אותה באופן של "ונשלמה פרים שפתינו", בלימוד הלכות הקרבנות. אכן, בית המקדש הוא, כמובן, גם "בית תפלה" כפשוטה, ותוך כדי עבודתם המאומצת של הכהנים הם גם עוצרים לתפלה. שיעור הרמב"ם שלפנינו מתחיל בפירוט התפלה שלהם ושרשיה ועונה על קושיא שמתעוררת מתוכם ומשם הוא 'ממריא' למבנים הפנימיים המסתתרים בתוך התפלה הזו.

תפלת הכהנים

בתיאור סדר העבודה בבית המקדש בכל יום כותב הרמב"ם[ב] על תפלת הכהנים תוך כדי עבודת התמיד של שחר, שהיה קרב לפנות בקר:

ואחר שמעלין האיברים לכבש מתכנסין כולן ללשכת הגזית והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום.

מקור דברי הרמב"ם במשנה במסכת תמיד[ג]:

אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת, וְהֵן בֵּרֵכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר, בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים...

ושם מרחיב הרמב"ם בפירוש המשניות:

כבר נתבאר בגמרא ברכות שהברכה הזאת שהיו מברכין תחלה היא אהבת עולם, ואחר כך כאשר תעלה השמש, כלומר התפשטות האור, מברכין יוצר אור, לפי שסדר ברכות אין מעכב כמו שנתבאר שם.

והטעם שקוראים עשרת הדברים בכל יום מפני שהן יסוד הצווי ותחלתו [ובתרגומים אחרים: עיקר הדת וראשיתו]. וכבר אמרו בגבולים בקשו לומר כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינים, ולא ביאר הבבלי מה היא תרעומת המינים, אבל נתבאר בתחילת ברכות ירושלמי, ואמרו בדין היה שיהו קוראין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קוראין אותן? מפני טינת המינים שלא יהיו אומרין אלו לבדן נתנו לו למשה בסיני, וכבר קבענו לשון זה בהלכות הירושלמי שחברנו.

ואחר כך אמר שהעם מברכין את העם שלש ברכות והם אמת ויציב, ורצה, ומודים, ושים שלום, לפי שהן כולן תפלה על ישראל, ולפיכך אמר בהם "וברכו את העם", וכל זה יהיה כשהם בלשכת הגזית. אבל ברכת כהנים הידועה והיא "יברכך ה' וכו'" הרי הם אומרים אותה על מעלות האולם אחר גמר עבודת התמיד כמו שיתבאר בפרק שאחר זה.

דברי הרמב"ם בפירוש המשניות מוסיפים לנו – מעבר לביאור על אמירת עשרת הדברות – שהכהנים לא השמיטו לחלוטין את ברכת "יוצר אור", אלא אחרו אותה לזמנה. עוד עולה מהם שתפלת הכהנים, שהוא מתאר ביד החזקה כרצף אחד, מתחלקת בעצם לשתי יחידות: היחידה ה'אישית', הכוללת את ברכת "אהבת עולם", עשרת הדברות וקריאת שמע, עם השלמת ברכת "יוצר אור" בהמשך – כלומר, ק"ש עם הברכות שלפניה, בצירוף המיוחד של עשרת הדברות – והיחידה ה'ציבורית', "מברכין את העם".

'הפסק' בין "אהבת עולם" לק"ש

ה"ברכה אחת" שמצטרפת לקריאת שמע היא "אהבת עולם"[ד] – "ברכה אחת", יחידה ומיוחדת בכל התפלה[ה] – שיש לה קשר פנימי הדוק למצות אהבת ה' שבקריאת שמע. לפי קבלה, בברכת "אהבת עולם" נכנסים ל"היכל האהבה" בו שוהים עד סיום כל קריאת שמע (כאשר בברכת "יוצר אור" נמצאים בהיכלות נמוכים יותר וב"אמת ויציב" כבר עוברים להיכל הבא, "היכל הרצון")[ו] – אות נוסף לקשר ההדוק דווקא בין "אהבת עולם" וקריאת שמע, המצטרפות כאן יחד.

על סדר התפלה הזה – "אהבת עולם", עשרת הדברות וקריאת שמע – הקשה המאירי[ז]:

יש לתמוה היאך היו מפסיקין בין הברכה והמצוה ר"ל בין אהבת לשמע.

כיצד מפסיקים בין ברכות קריאת שמע – שכאן היינו "אהבת עולם", המיוחדת שבברכות קריאת שמע[ח] – למצות קריאת שמע? הרי בדרך כלל אסור להפסיק בין הברכה למצוה!

הוא מביא שלשה תירוצים – שנים בשם אחרים (שדעתו אינה נוחה מהם) ואחד שלו:

פירשו רבים שעשרת הדברות נתקנו לאנשי משמר בק"ש עצמה וכדרך שאנו מפסיקין בסמיכת גאולה לתפלה בה' שפתי דכיון דתקינו ליה כגאולה אריכתא דמי ואף כאן הואיל ונתקנה להם נתקנה ואינו הפסק ובטול סמיכות וכן באל מלך אחר שנתקן כן על פי הדרש להשלמת רמ"ח תיבות כמו שיתבאר.

כלומר, מכיון שיש תקנת חכמים לצרף את עשרת הדברות לקריאת שמע – שוב היא לא נחשבת כהפסק (כמו במקרים דומים, שתקנה אינה נחשבת כהפסק בין גאולה לתפלה[ט] וכיו"ב). אמנם, דעתו אינו נוחה מכך, משום שמהדיון על אמירת עשרת הדברות בגבולין משמע לו שזו אפשרות גם כשאין תקנה גמורה.

שיש מפרשים שכל שדומה למצוה אינו מפסיק בדבור כדין טול בריך הביאו מלח הביאו לפתן או אפילו גביל לתורי הואיל וכלם צורך לאכילה הם ואף עשרת הדברות דומות הם לק"ש כמו שאמרו בתלמוד המערב מפני מה קורין פרשיות הללו מפני שעשרת הדברות כלולות בהן...

מצינו[י] דוגמאות לכך שדבור מעניינה של המצוה איננו נחשב כהפסק, ועשרת הדברות הן מעניינה של קריאת שמע, ובעצם שלש פרשיות קריאת שמע כוללת את כולן, כפי שמפורט בסוגיא דנן בירושלמי כאן (כדלקמן, ומובא בסידורים רבים, וגם המאירי מצטט בשלמות בדבריו), ואמירתן אף נתקנה דווקא בשל כך. גם מכך דעתו של המאירי אינה נוחה:

ואף זה אינו מספיק לגמרי שמא לא אמרו שאינו הפסק אלא במה שמעכב את המעשה שהברכה באה עליו שהמלח והלפתן צורך המאכל הם וכן גביל לתורי הואיל ואסור לו לאכול עד שיאכיל את בהמתו אבל מה שאינו צורך הדבר אף על פי שדומה לו אפשר שהוא הפסק אם לא נתקן.

ולכן הוא מביא את התירוץ העיקרי לדעתו – שברכות קריאת שמע אינן ברכת המצוות במובנה הרגיל, אלא ברכות שתקנתן עומדת בפני עצמה והן רק נסמכו לקריאת שמע מצד תוכנן[יא], ולכן אין חובה לומר אותן בסמיכות למצוה (ומכאן גם הסבר פשוט לאפשרות של הכהנים לדחות את אמירת "יוצר אור" לאחר זמן[יב]):

ומ"מ עיקר הדברים לדעתי שאילו היו מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע לא היה להם להפסיק אף בדומה אלא במה שנתקן... אבל ברכות אלו עקרן לעצמן נתקנו כמו שביארנו ואין קריאת דברים שביניהם הפסק כלל.

קשר עשרת הדברות וקריאת שמע

על אף שהמאירי דוחה (בעדינות) גם את התירוץ השני, ורואה בשלישי עיקר, ברור שתוכנו נכון, עיקרי ומשמעותי – יש קשר פנימי הדוק בין עשרת הדברות וקריאת שמע, ולכן הן נסמכות זו לזו[יג]. הקשר העיקרי, כפי שהוא כותב, הוא המופיע בירושלמי בסוגיין[יד]:

מפני שעשרת הדברות כלולין בהן:

אנכי ה' אלהיך – שמע ישראל ה' אלהינו.

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – ה' אחד.

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא – ואהבת את ה' אלהיך, מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר.

זכור את יום השבת לקדשו – למען תזכרו, רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה דכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה.

כבד את אביך ואת אמך – למען ירבו ימיכם וימי בניכם.

לא תרצח – ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל.

לא תנאף – לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכתיב תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי.

לא תגנוב – ואספת דגנך, ולא דגנו של חבירך.

לא תענה ברעך עד שקר – אני ה' אלהיכם, וכתיב וה' אלהים אמת. מהו אמת אמר רבי אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי אמר הקב"ה אם העדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ.

לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזוזות ביתך ביתך, ולא בית חבירך.

מעבר להקבלה המפורטת הזו[טו], את הסמיכות בין עשרת הדברות לקריאת שמע אנחנו מוצאים במפורש בתורה: לא כתוב בפירוש במשנה האם הכהנים אמרו את נוסח עשרת הדברות כפי שהוא כתוב בפעם הראשונה, בפרשת יתרו[טז], או כפי שהוא כתוב בפעם השניה, בפרשת ואתחנן[יז], אך סביר להניח שאמרו כפי הנוסח הראשון, שכולל כתר אותיות ורומז ל-תריג מצוות התורה ו-ז מצוות דרבנן[יח] (בעוד בפרשת ואתחנן יש בעשרת הדברות 708 אותיות, תוספת של נחל אותיות, בסוד "הנחל היֹרד מן ההר"[יט], הנזכר רק בחומש דברים). בכל אופן, בפרשת ואתחנן מופיעות עשרת הדברות וכמעט מיד אחריהן "שמע ישראל".

ורמזים להשלמה שיש כאן: בשלש הפרשיות של קריאת שמע, בלי התוספת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[כ], יש בדיוק 1000 אותיות, וכאשר מצרפים להן את כתר האותיות של עשרת הדברים עולה הכל 1620, כ פעמים "אנכי", התגלות ה' במתן תורה (כ גופא היא סוד הכתר[כא], ה-כ הנוספת ב'אני' והופכת אותו ל"אנכי" של מתן תורה[כב]). הרמז מובהק עוד יותר כאשר מוסיפים גם את כד האותיות של "ברוך שם כבוד מלכות לעולם ועד", שאזי עולה עולה הכל 1644 – "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"! ועוד יש לומר שהאותיות רבתי בשמע ישראל, "שמע... אחד" רומזות בעצמן לעשרה דברות.

שלשה רגלים

עולה שיש קשר מיוחד בין ברכת "אהבת עולם" לקריאת שמע וגם קשר מיוחד בין עשרת הדברות לקריאת שמע, עד שהן נכנסות כמעין 'הפסק' – שבאמת אין בו כל הפסק – בין "אהבת עולם" לקריאת שמע. מתבקש, אם כן, למצוא את הקשר הפנימי שיש בתוך השלישיה הזו.

התוספת המיוחדת בבית המקדש, עשרת הדברות, מזכירה מיד את חג השבועות, "זמן מתן תורתנו", בו שמענו את עשרת הדברות בפעם הראשונה, ובו קוראים אותן כל שנה מחדש (קריאה בה ראוי שישתתפו כולם, אנשים נשים וטף, כפי שעורר במיוחד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש[כג]). זו כבר השראה להתבוננות בשלישיה דנן בהקבלה לאחת השלישיות המובהקות השייכות למקדש – שלשת הרגלים, בהם עולים לרגל לבית המקדש.

ברכת "אהבת עולם" שייכת לחג הפסח, המכוון בפרט כנגד אברהם אבינו[כד], "אברהם אֹהבי"[כה], וכל עניינו הוא לגלות את אהבת ה' לישראל וכנגדה אהבת ישראל לה' ("זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"[כו])[כז]. כך מוסבר[כח] שעניננו של פסח בכלל הוא חסד ואהבה, כאשר פרטי המצוות שבו שייכות לגבורה-יראה.

המלה "שמע" רומזת לשמיני עצרת, יום הקליטה[כט], בו זוכים לשמיעה-הבנה-הפנמה של כל עניני חגי תשרי (אחרי מילת ערלת האזן בפרט[ל]). שמיני עצרת הוא השיא של "זמן שמחתנו" (וסיכום חגי תשרי בכלל) – שמחה היא פנימיות ספירת הבינה של "שמע" (וכדלקמן עוד) – בסוד השמחה הרמוזה במלים "שמע... אחד", אותיות "עד אשמח"[לא] (וכן השרשים שמע-שמח מתחלפים, בחילוף האותיות ח-ע שמן הגרון, שהוא בחינת בינה[לב]).

אם כן, הסדר של "אהבת עולם"-עשרת הדברות-קריאת שמע הוא-הוא סדר שלשת הרגלים, פסח-שבועות-סוכות, בהם עולים לבית המקדש "שלש פעמים בשנה"[לג], והם מתגלים בפרט בכל יום בתפלת הכהנים במקדש (וכשם שיש חשש "טינת המינים" בקביעת עשרת הדברות בקריאת שמע, כך חולקים המינים דווקא על קביעות עצרת, חג השבועות, חמשים יום לאחר הפסח[לד] – "וספרתם לכם ממחרת השבת... עד ממחרת השבת השביעִת תספרו חמשים יום"[לה]).

סוד הוי'

אכן, כפי שהוזכר, בנוסף לשלישיה זו, הנאמרת ברצף, יאמרו הכהנים בהמשך גם את ברכת "יוצר אור". את ארבעת מרכיבי תפלת הכהנים ה'פרטית' ניתן לכוון כנגד אותיות שם הוי' ב"ה:

עשרת (י) הדברות הם כנגד ה-י שבשם. אמנם לא אומרים את עשרת הדברות בגבולין כדי שהמינים לא יטענו שהם בלבד מה שקבל משה מסיני[לו], אבל באמת "עשרת הדברים"[לז] הם "כתר תורה"[לח], התמצית הכוללת את כל התורה כולה (וכנ"ל ש-כתר כוללות את כל מצוות התורה) – "עיקר הדת וראשיתו", בסוד "ראשית חכמה"[לט] – ו"אורייתא מחכמה נפקת"[מ].

"שמע ישראל" היינו עבודת השמיעה-ההתבוננות, השייכת לבינה, ה עילאה. החיבור המיוחד של עשרת הדברות עם קריאת שמע, כנ"ל, הוא בסוד "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[מא] – יחוד החכמה והבינה.

ברכת "אהבת עולם", הכניסה להיכל האהבה, שייכת כמובן למדת האהבה, פנימיות החסד, ראשית כל מדות הלב, בסוד "חסד דאזיל עם כולהו יומין"[מב], והיא מכוונות כנגד ה-ו שבשם, כללות שש המדות (ומקורה בעטרא דחסדים שבדעת, "מפתחא דכליל שית"[מג]).

בעליות שבתפלה ברכת "יוצר אור" היא הכניסה לעולם הבריאה, החל מהמלכות דבריאה, והיא מכוונת כנגד "היכל לבנת הספיר", ההיכל בו מתיחסים היסוד והמלכות. גם ההתבוננות בהתחדשות הבריאה בכל יום ובהתפעלות השרפים, החיות ואופני הקדש מתאימה לספירת המלכות ממנה מתהווים העולמות ולהתפעלות מהמלך מתוך התבוננות במשרתיו[מד]. לכן ברכת "יוצר אור" מכוונת כאן כנגד המלכות, ה תתאה ששם.

ולסיכום:

י עשרת הדברות

ה קריאת שמע

ו אהבת עולם

ה יוצר אור

ובסוד צירופי שם הוי' ב"ה[מה]: לפי הסדר הרגיל של ברכות קריאת שמע – "יוצר אור", "אהבת עולם", עשרת הדברות וקריאת שמע – הצירוף הוא ה-ו-י-ה, הצירוף החמישי של שם הוי', המאיר בחדש מנחם-אב (שמדתו הפנימית היא שפלות[מו]). לפי הסדר שאמרו הכהנים בפועל – "אהבת עולם", עשרת הדברות, קריאת שמע ו"יוצר אור" – הצירוף הוא ו-י-ה-ה, הצירוף התשיעי של שם הוי', המאיר בחדש כסלו (שמדתו הפנימית היא בטחון[מז], והוא חדש הכהנים-החשמונאים).

פרצוף תפלת הכהנים

עד כאן עסקה ההתבוננות בעיקר בתפלה ה'פרטית' של הכהנים, אך ראוי להתבונן גם במבנה השלם של תפלת הכהנים הנאמרת בלשכת הגזית תוך כדי הקרבת התמיד, בדיוק כלשון הרמב"ם:

אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום

יש כאן 'פרצוף' שלם לפי הסדר:

ברכת "אהבת עולם" היא ברכת האהבה-החסד.

את עשרת הדברות שמענו "מפי הגבורה"[מח].

שתי הפרשיות הראשונות-העיקריות של שמע מצטרפות יחד כנגד התפארת – "שמע" היינו סוד השליש העליון של התפארת (סוד "עץ החיים"[מט]), המכוסה עדיין ביסוד אמא[נ] (סוד השמיעה, כנ"ל). "והיה אם שמוע" מכוון כנגד שני השלישים התחתונים של התפארת, שבסוד "עץ הדעת טוב ורע"[נא], שעל כן יש בפרשיה זו שכר ועונש.

פרשת "ויאמר", השלישית בקריאת שמע, היא כנגד נצח והוד – הציציות שעל הכנף (שולי הבגד, אימרא, הרמוז ב"ויאמר") הן בסוד נצח והוד ש"לבר מגופא"[נב] (ביחס לטלית, המלבוש העשוי "לכבוד ולתפארת"[נג], בסוד "תפארת גופא"[נד]). כך, קרח, שחלק על משה ואהרן – שבסוד נצח והוד[נה] – בטא זאת במחלוקת על הצורך בהטלת הציציות בנוסף על הבגד עצמו ("טלית שכולה תכלת")[נו]. פרשת ציצית, בה נאמר "ולא תתורו", מסיימת את פרשת שלח והיא תיקון המרגלים שתרו את הארץ באופן שלילי – תיקון התיור שנעשה ברגלים (נצח והוד).

ברכת "אמת ויציב" מכוונת כנגד היסוד – פנימיות היסוד היא אמת (מלה הפותחת את הברכה וחוזרת בה שמונה פעמים[נז]) ו-טו הווין שבתחלת הברכה הם בסוד טו היסודות של כל פרצופי האצילות[נח].

ברכות "רצה" ו"שים שלום" שייכות יחד למלכות והן בסוד ציון (יסוד המלכות) וירושלים (המלכות עצמה)[נט]: ברכת "רצה", המסתיימת "המחזיר שכינתו לציון", היא בסוד נקודת ציון (היסוד שבמלכות), וברכת "שים שלום" שייכת לירושלים, העיר עליה פורס ה' סוכת שלום[ס], "שאלו שלום ירושלם"[סא].

ולסיכום: