בר מצוה שמואל הכהן הענדל

אור לי"ט תשרי ע"ה – קראון הייטס

ברכת כהנים

ברכת כהנים "באהבה"

שמואל, אתה כהן, והיום – היום ההולדת שלך – הוא האושפיזין של אהרן הכהן (וכל בני שבט הכהונה נקראו "אהרונים" כנודע[א]). עיקר ענינו וסגולתו של אהרן הוא שיש לו כח לברך את עם ישראל (ברכה שנמשכת מעצמותו יתברך ממש, כמבואר בדא"ח). הוא מברך את כל היהודים "באהבה" (אהרן הוא בחינת "אהבה רבה" כנודע, בהשואה לאברהם שגם הוא כהן – "אתה כהן לעולם" – שהנו "אהבת עולם"). שיהיה לך הרבה כח לברך הרבה יהודים באהבה. שיהיה לך חוש חסידי באהבת ישראל. איך מברכים על מצות ברכת כהנים? ["לברך את עמו ישראל באהבה"[ב].] נכון, זה העיקר – העיקר "באהבה".

נראה מי יודע – איך ברכת כהנים מרומזת במלה "באהבה"? יש שלש ברכות. כמה מילים יש בברכה הראשונה? [3.] בברכה השניה? [5.] בברכה השלישית? [7.] אז איך מרומז בזה? המלה "באהבה" מתחלקת בא-ה-בה. בא שוה 3 ("יברכך הוי' וישמרך"), ה שוה 5 ("יאר הוי' פניו אליך ויחנך") ו-בה שוה 7 ("ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום"). נמצא שכאשר אומרים את המלה "באהבה" יש לכוון למבנה הכללי של ברכת כהנים. אהבה היא פנימיות מדת החסד בנפש, ובמערכות הגוף היא מקבילה למערכת העצמות, לשלד (כמבואר בספר גוף נפש ונשמה) – רמח אברים-עצמות (רמח = אברהם, אבר מה, "חסד לאברהם", אהבת עולם כנ"ל), שהוא עיקר הבנין-מבנה של הגוף. וכך כאן בברכת כהנים, המבנה היסודי, ה"שלד", של 7‑5‑3, נבנה "באהבה" דווקא.

ברכת כהנים – גזרת מלך

[למה אומרים אחרי ברכת כהנים "רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו"?] כי המצוות הן גזרות, לא צריך לחשוב אחרת. הוא גם גזר לברך באהבה. זה מה ששמענו קודם שעיקר היהודי הוא קבלת עול מלכות שמים – לכן המצוה הראשונה של הבר-מצוה היא קריאת שמע (שמע ר"ת על מלכות שמים כנודע). קבלת עול מלכות שמים היא שמה שה' גוזר צריך לעשות. למה? כי ה' רוצה להיות מלך, ו"אין במלך בלא עם". אנחנו צריכים לקיים בדיוק מה שה' אומר, את כל גזרות המלך.

הטבת חלום – המרגוע של ברכת כהנים

[מה הקשר לחלומות? למה עושים הטבת חלום בברכת כהנים?] עיקר הברכה, קודם כל כתוב בתניא, "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו". העיקר, יסוד עבודת ה', הוא שהאדם יהיה רגוע. כשאדם חלם משהו לא טוב הוא לא רגוע (וכמו שנפסק בשלחן ערוך שעל חלום רע מותר להתענות אפילו בשבת). דבר ראשון, הכהנים צריכים לעשות שכולם יהיו רגועים – לכן על הכהנים להיטיב את כל החלומות. לכהן יש כח לברך-להיטיב גם את הממד הפנימי ביותר, הלא-מודע, של נפש המתברך מפיו, שמשם נובעים החלומות.

הרבי כתב לי פעם במכתב את המשפט הזה מהקדמת ספר התניא – "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל הדבר הקשה עליו בעבודת ה' ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדנו". ספר התניא הוא בשביל הדבר הזה. [על איזה ענין נאמר "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו"?] על ספר תניא קדישא – זה ההקדמה של הספר.

חיבור הדורות בכח הדעת

כח הדעת דבר מצוה – הכח להיות חוליה בשלשלת הדורות

באושפיזין החסידיים יש שתי שיטות כנודע, והיום הוא היום של הרבי הצמח צדק (כאשר מתחילים מהבעל שם טוב) ושל הרבי רש"ב (כאשר מתחילים מאדמו"ר הזקן). אי אפשר היה לקרוא לחתן הבר מצוה, שנולד היום לפני יג שנים, על שם הצמח צדק, מנחם מענדל, כי זה שמו של אביו שי'. וכן אי אפשר היה לקרוא לו על שם הרבי רש"ב, שלום-בער, כי זה שמו של אחיו הגדול שי'. ועל כן – יש לומר קצת בדרך צחות – קראו לו בשם שמואל, על שם הרבי מהר"ש, אף על פי שאין זה יום האושפיזין שלו, מפני שהוא סוד הממוצע המחבר את צמח צדק לרבי הרש"ב (שני האושפיזין החסידיים של היום)!

ביום הבר-מצוה הילד-שנעשה-איש מקבל דעת, נעשה בר-דעת[ג]. פנימיות הדעת הוא כח היחוד בנפש, הכח לשמש ממוצע המחבר בין שני קצוות. ובנוגע לממד הזמן היינו הכח של דור ההוה לחבר בין הדור הקודם לדור הבא אחריו, בין דור העבר לדור העתיד. והוא ענין גדול ועיקרי בהגיע כל אחד לגיל בר מצוה – מעתה הוא מסוגל, מכח הדעת שלו, לחבר בין הדורות. והוא על דרך שושלת התורה מדור לדור – כל דור הוא טבעת בשלשלת שמחברת את הדור הקודם לדור הבא, וכך מסורת תורתנו הקדושה (עליה נאמר "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד") נמשכת מדור לדור – "דור הֹלך ודור בא והארץ [סוד התורה שבעל פה] לעולם עֹמדת [מכח ה'דור הלך ודור בא']", ודוק.

הארת ניצוץ משה ביום בר המצוה

משה רבינו, רעיא מהימנא, הנו הדעת הכללית של כללות נשמות ישראל. עליו נאמר "כל השביעין חביבין", שהוא השביעי מאברהם אבינו, היהודי הראשון (המאמין הראשון – "תשורי מראש אמנה", ראש כל המאמינים. על משה נאמר "ורעה אמונה" – הוא ממשיך את האמונה של אברהם אבינו בדעת). ביום הבר-מצוה מאירה הניצוץ של משה רבינו שבכל יהודי (כמבואר בספר התניא בענין "אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא [יראת שמים, זה עתה ברכנו את הבר-מצוה להיות חסיד ירא שמים ולמדן, חיל של משה רבינו שבדור]").

סגולת דור הרבי רש"ב – "זה"

בדור של הרבי רש"ב אמרו החסידים שהוא השביעי מהבעל שם טוב, והרבי במאמר הראשון שלו בקבלת הנשיאות אמר שאנחנו הדור השביעי לאדמו"ר הזקן (על דרך שתי השיטות של מנין האושפיזין החסידיים הנ"ל, ולהעיר שהרבי חדש את השיטה השניה שמתחילים את האושפיזין מאדמו"ר הזקן).

גדולה נבואתו של משה רבינו שנתנבא ב"זה הדבר אשר צוה הוי'", באספקלריא המאירה (מה שאין כן שאר הנביאים שנתנבאו רק ב"כה אמר הוי'", באספקלריא שאינה מאירה). נמצא מכל הנ"ל שלדורו של הרבי רש"ב יש שתי סגולות – הוא הדור השביעי לבעל שם טוב והדור החמישי לאדמו"ר הזקן, סוד "זה".

תכונת ה"זה" המשתבח בכל דור

וכך בכל דור ודור יש את סוד ה"זה" שלו. הרבי הוא השביעי מאדמו"ר הזקן והחמישי מהרבי הצמח צדק (האושפיזין של היום כאשר מתחילים מהבעל שם טוב), שנקרא על שמו (והרבי ריי"ץ אמר עליו שיש לו את המוחין של הצמח צדק) – זה ה"זה" שלו. בהגדה של פסח נאמר "הרי זה משובח" ופירש הרבי רש"ב (שיש לו "זה" מיוחד כנ"ל) דהיינו שכל המרבה לספר ביציאת מצרים, להאיר ביציאה ממצרים (גם המצרים של הקדושה) הרי ה"זה" שלו משתבח ביותר.

כך לכל אחד ואחד יש את ה"זה" שלו, ועליו לשבחו כל ימי חייו. עיקר הכח לשבח את ה"זה" מקבלים ביום הבר-מצוה, היינו סוד הדעת שמחברת בין הדורות (הדור הקודם והדור הבא כנ"ל) וכן מחברת בין הדור השביעי שלפניו לבין הדור החמישי שלפניו. אצל משה רבינו עצמו היינו החיבור בין דורו של אברהם אבינו לדורו של יעקב אבינו, והרי על הקשר העצמי בין משה ליעקב נאמר "משה מלגאו ויעקב מלבר". בין האבות, יעקב הוא עמוד התורה, ועל משה נאמר "תורה צוה לנו משה" וכן "זכרו תורת משה עבדי".

[המשך למחרת, אור לכ' תשרי:]

קבלת רוח הקדש בבר מצוה

מעלת כל רבי כממוצע מחבר

לבר מצוה קוראים שמואל, על שם הרבי מהר"ש, והיום הוא האושפיזין החסידי. אם כי יום בר המצוה היה י"ט, האושפיזין של הצמח צדק, אבל לקרוא לילד שנולד על שם הצמח צדק אי אפשר היה בגלל האבא, וגם היה האושפיזין של הרבי רש"ב לפי השיטה השניה, שהרבי אמר שאפשר להתחיל מאדמו"ר הזקן, ולקרוא לו שלום-בער גם לא היה שייך, בגלל האח הגדול (שכעת זכינו לשמוע), אז קראו לו על שם הרבי שמחבר אותם.

כל רבי הוא ענין בפני עצמו וכל רבי הוא גם טבעת בשלשלת מהבעל שם טוב עד למלך המשיח. כטבעת בשלשלת כל רבי הוא ממוצע המחבר וידוע שלממוצע המחבר יש מעלה ביחס לשני הדברים שהוא מחבר. כך כל רבי ביחס לשני הרביים שלפניו ואחריו וכך הרבי מהר"ש כממוצע המחבר ביחס לצמח צדק והרבי רש"ב, שני האושפיזין של בר המצוה.

בכל אופן, כעת מוצאי יום ההולדת שחל ממש באושפיזין של השם שלו, הרבי מהר"ש, אז נאמר כמה דברים אודות הרבי מהר"ש, לכתחילה אריבער.

שמיעת המתחולל בשמים לאחר בר המצוה של הרבי מהר"ש

הרבי הקודם מביא בספר השיחות תש"ה, בדיוק לפני שבעים שנה, שכאשר הרבי מהר"ש נעשה בר מצוה, ראש השנה לאחר בר המצוה שלו היה בשנת תר"ח. אז הוא זכה לשמוע בליל ראש השנה, כשהיהודים בסוף התפלה בלילה הראשון של ראש השנה מאחלים זה לזה "לשנה טובה תכתב ותחתם", ושני המלאכים שמלוים כל יהודי (כפי שכתוב בגמרא) נמצאים בשיא ההתפעלות – עולים לשמים ללמד זכות על עם ישראל וממשיכים את כל הברכות – מאהבת ישראל התמימה כאשר יהודי מאחל שנה טובה לחבר שלו.

אז כתוב, הרבי הקודם מביא, שכאשר הרבי מהר"ש נעשה בר מצוה הוא זכה לחוש ולהרגיש ממש את הענג הגדול בשמים של המלאכים, שבהתפעלות שומעים את היהודים מברכים זה את זה שנה טובה באהבת ישראל אמתית. הוא אומר שאז הוא שמע כי הוא היה בר מצוה – שאז מקבלים דעת, שאצל רבי זה רוח הקדש ממש, והדוגמה היא הרגשת הענג האין סופי מאהבת ישראל התמימה. על בצלאל כתוב "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", ורש"י מסביר שדעת היא רוח הקדש. בר מצוה נעשה בר דעת – שני ה'בר'ים שהא בהא תליא.

רוח הקדש – חוש באהבת ישראל

דעת היא סוג של רוח הקדש, ולפי הסיפור של הרבי מהר"ש בבר מצוה מקבלים דעת שהיא רוח הקדש. מהי רוח הקדש הזו? חוש חסידי פנימי באהבת ישראל – לשמוע את הענג הכי גדול שזה עושה למעלה. כמה שאני מכיר את שמואל שלנו יש לו חוש טוב מאד באהבת ישראל, לעזור ליהודי, להיטיב ליהודי. מהיום הוא ירגיש את כל הענג, כל השמחה שנעשית, כשיהודי עושה טובה ליהודי או עוזר לו אפילו בדבור, מברך ומאחל ליהודי אחר שנה טובה.

לידת שמואל – לידת שנה טובה

אמרנו, גימטריא ידועה, ששמואל שוה שנה טובה. ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה היא לידת שמואל. למה קוראים על לידת שמואל? בין היתר כי לידת שמואל היא לידת שנה טובה, שמואל בגימטריא שנה טובה. מי כמו שמואל שיכול להרגיש את התענוג שנעשה כשיהודי אומר בלב טהור לחבר שלו "לשנה טובה תכתב ותחתם".

זה סיפור קצר שמספר הרבי הקודם. הוא ספר זאת בערב ראש השנה תש"ה, לפני שבעים שנה.

דרך הרבי מהר"ש – דיבור ברור ופתוח

עסקנות בדרך אחרת

באותו ספר שיחות בי"ג תשרי, ההילולא של הרבי מהר"ש, הוא כותב כמה סיפורים עליו. דבר אחד שתפס אותי מאד, שרציתי לחזור עליו, הוא שהרבי מהר"ש – כמו כל הרביים בחב"ד – עסק מאד בעסקנות ציבורית. הוא אומר שהרבי מהר"ש זכה להרבה מתנגדים – לא מתנגדים לחסידות אלא לאופן העסקנות שלו. הוא כותב יותר חריף, שהיו לו הרבה שונאים בנפש מהעסקנים האחרים.

למה? הוא כותב כמה סיבות. קודם כל, שהוא אף פעם לא התייעץ איתם, הוא לא התחשב בדעתם בכלל. היו בעיות של הצבור, גזרות נגד היהודים, והוא לא התחשב ולא התייעץ איתם בכלל. לא רק זה, אלא שהוא נקט בשיטה שהייתה ההפך הגמור מהשיטה שלהם. מה היתה השיטה שלו? מסביר הרבי הקודם שהשיטה של הרבי מהר"ש היתה לדבר דבורים ברורים – כל הדבורים שלו עם שרי הממשלה הגוים היו דוגרי, דברים ברורים, הכל פתוח ("קלאָרע דיבורים און אָפן"). זה בדיוק הפוך מהשיטה של סתם עסקן ציבורי, ובזכות זה הוא זכה שכולם שנאו אותו.

זה הרבי מהר"ש, ואחר כך הרבי הקודם כותב שכך גם נהג בנו, הרבי רש"ב. אבל נראה שהדבר הזה היה מאד חזק ובולט אצל הרבי מהר"ש. זה מאד מתאים לו בתור לכתחילה אריבער. יש גם הרבה דברים שהרבי שלנו דומה לרבי המהר"ש – שמואל – הכל גלוי, פתוח, ברור. לא להתחשב בדעת עסקני הצבור אם נוגע לפשרות, לא להתפשר על שום אמת של תורה כלל וכלל.

לדבר ברור ופתוח בעניני ארץ ישראל ובחירת ישראל

כל אחד יכול לחשוב ולהתבונן שגם אצלנו, בקרבנו, יש כל מיני עסקנים שרוצים ליפות, לעשות קוסמטיקה. כך בענינים שמאד נוגעים לנו – עניני שלמות ארץ ישראל – הכל לומר בלשון חלקות, שימצא חן בעיני הגוים, כאילו שצריכים להתחשב בגוים. הרבי הלך בדרך של הרבי מהר"ש, שאומרים דברים ברורים.

הדבר העיקרי, שזה קלארע דבורים ואפנע דבורים – שהכל ברור ופתוח – הוא שיש הבדלה בין ישראל לעמים, וכמו שאנו אומרים בתפלות החג "אתה בחרתנו מכל העמים". הקב"ה בחר בעם ישראל – לא מזלזלים בעמים, אבל צריך להסביר ושיהיה גם אומץ בלב לומר בצורה הכי ברורה "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", כל מה שאנחנו אומרים בתפלת חג מתחיל מ"אתה בחרתנו מכל העמים".

זה יסוד היסודות של חיל של הרבי שהולך בדרך של הרבי. לומדים זאת מהשיחה על הרבי מהר"ש – לא משנה איך מגיבים לך, אפילו אם יש שונאים בגלל הדבר הזה. ככה חייבים לפעול כדי להביא משיח, כדי לבטל גזרות מעם ישראל – צריך להיות דוגרי וברור. כל המשפחה שלנו, אני חושב שגם בטבע הולכים בדרך הזו – שהכל "קלארע דיבורים און אפן". לא מדברים בסודות, הכל דיבורים ישירים בלי להסתיר שום דבר, גם כשמדברים לגוים, והעיקר לדבר גלוי אודות שלמות עם ישראל, שלמות תורת ישראל ושלמות ארץ ישראל, כאשר הכל הא בהא תליא.

"אורות דתהו" – לומר "אנא אמלוך"

"לכתחילה אריבער" כנגד הנחות העולם (כולל העולם החסידי)

נסיים בעוד ווארט: אנחנו יודעים שבכ"ח ניסן הרבי אמר "עשו כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח". איך עושים זאת? הרבי אמר נוסחא – "אורות דתהו אבער בכלים דתיקון". הדגש, החידוש, הוא שצריך להתחיל מאורות דתהו. הענין הזה של "לכתחילה אריבער" של הרבי מהר"ש – "העולם אומר שאם אי אפשר להתכופף ולעבור מלמטה אז בדיעבר לקפוץ מלמעלה, און איך זאג לכתחילה אריבער" – הוא כבר אורות דתהו.

ידוע שגם בכתבי האבא, הרבי הצמח צדק, כתובה דעת העולם – שאם אי אפשר מלמטה צריך לקפוץ מלמעלה. כלומר, ה"איך זאג לכתחילה אריבער" הוא גם לכאורה נגד דעת אביו – ענין שלם שדובר פעם באריכות (וגם בא בכתובים). זה אורות דתהו.

"אורות דתהו בכלים דתיקון" – "אנא אמלוך" מתוך בטול לתורה ומצוות

מי שלומד חסידות יודע מה המהות של עולם התהו – לגריעותא – שכל מלך שם אמר "אנא אמלוך", ולכן היה "וימלך... וימת". ה"אנא אמלוך", עצמת האורות שלו, שבר את הכלים שלו – מציאות העולם לא היתה מוכנה לקבל את העצמה הזו, ונשבר העסק, התמוטט.

אם בשביל להביא משיח צריך "אורות דתהו אבער בכלים דתיקון" – זו הנוסחא של הרבי – סימן שגם אנחנו, אני אומר כהצעה מעשית, החלטה טובה, גם אנחנו בארץ ישראל, "ארץ אשר עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה [אותיות תשרי] ועד אחרית שנה", עד אחרית טובה, צריכים לקיים "שום תשים עליך מלך". כתוב בזהר "'שום' לעילא 'תשים' לתתא" – צריך לשים את הקב"ה מלך למעלה, הכל כדי שנוכל לשים למטה מלך בשר ודם.

שוב, מה שהרבי אומר שלהביא משיח היינו "אורות דתהו" היינו שצריכים לומר "אנא אמלוך", החל מארץ ישראל. רק מה? צריך להיות עם בטול מוחלט, כלים דתיקון, תורה ומצוות.

"כל אשר ביכלתכם" מתחיל רק באמירת "אנא אמלוך" בארץ ישראל

מאד יפה – מדברים על כל הנסים שקורים בעולם, ואיך היום הערבים הורגים אחד את השני, 'מופתים' של מלך המשיח. הכל טוב מאד – לא רק שהורגים, גם דברים טובים שקורים... – אבל לצאת ידי חובת "עשו כל אשר ביכלתכם... אורות דתהו אבל בכלים דתיקון" לא התחלנו.

המציאות היום בארץ ישראל, ממשלה נגד התורה, זה חילול ה' הכי גדול. עד שלא יקומו פרחי כהונה – כמו ששמענו קודם – שהם לגמרי אורות דתהו, ויהפכו את המצב באמירת "אנא אמלוך", שאנחנו נמלוך, זה לא ה"אורות דתהו" שהרבי אמר (שוב, שצריך להיות בכלים דתיקון). את זה אני מאחל לאבא של הבר מצוה, שעדיין בגדר פרחי כהונה, ולילדים כאן, שהם ודאי פרחי כהונה. צריך מלך מבית דוד, אבל צריך לשם כך כח של פרחי כהונה.

זו הדרך של הרבי מהר"ש, אף שיש הרבה שונאים – לא להסתפק במה שקורה ולא להתחשב בדעות מסביב. צריך "אנא אמלוך", אחרת זה לא אורות דתהו. שיהיו "אורות דתהו בכלים דתיקון" ב"ארץ אשר עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". שנזכה לשתי הבחינות שהרב הזכיר קודם – "משיח צדקנו" ו"המלך המשיח" (עד לשנים האחרונות הרבי תמיד השתמש בבטוי "משיח צדקנו" ורק בשנים האחרונות הרבי התחיל להדגיש את מלכותו של משיח באמרו "המלך המשיח") – שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.