תיקון כוש

התוועדות פורים (ח"א)

ליל פורים תשפ"ג – רמת אביב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תיקון הכושי בפורים

"אחרית וראשית" – מכוש עד הדו

לחיים לחיים, פורים שמח.

המגילה פותחת "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המֹלך מהֹדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה". כתוב בכתבי האריז"ל[ב], בשם מדרש, שאחשורוש רומז לקב"ה – "שאחרית וראשית שלו". ככה דורשים את השם אחשורוש. כל פעם שכתוב רק "המלך", גם לפי דברי חז"ל הפשוטים והמוכרים[ג] זהו רמז לה', למלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל האריז"ל מוסיף שגם השם אחשורוש רומז לקב"ה "שאחרית וראשית שלו".

מה ה"אחרית" ומה ה"ראשית" אצלו? ה"אחרית" אצלו היא כוש וה"ראשית" שלו היא הֹדו[ד]. הרי "הוא המֹלך מהֹדו ועד כוש" – ככה פותחת המגילה, שזהו הגדר, ההגדרה, של אחשורוש, מלך שמולך מהדו ועד כוש. כתוב[ה] ש-כוש רומז לשם הוי' ב"ה – כו עולה הוי' ו-ש עולה מצפץ, הוי' באתב"ש, היינו שם הוי' כפי שהוא מסתתר בעולמות התחתונים. נמצא ש"כוש" רומז לדירה בתחתונים – הוי', שם העצם, דר בהוי' באתב"ש שבתחתונים (ש כנ"ל), בסוד "אני הוי' לא שניתי"[ו], גם בהתלבשותי ב-ש (שין לשון שינוי). לעומת סוד ההתלבשות בתחתונים, ב"אחרית", של "כוש", הרי "הֹדו" רומז לאור המקיף (הסובב כל עלמין בשוה) עליו נאמר "הודו על ארץ ושמים"[ז].

שוב, הראשית היא הדו והאחרית היא כוש, כסדר הפסוק, אבל פירוש השם אחשורוש הוא "שאחרית וראשית שלו". כלומר, הכוונה שבתיקון שלו קודם צריך לתקן את האחרית ומהאחרית להגיע לראשית[ח], בסוד אור חוזר ש"כל אור חוזר – חוזר לקדמותו ממש"[ט].

יש ביטוי במגלה "עד חצי המלכות"[י], שאחשורוש מוכן לתת לאסתר המלכה שמוצאת חן בעיניו. מהי חצי המלכות שלו? ארץ ישראל, בית המקדש, ככה חז"ל מפרשים[יא]. למה? כי היא באמצע, בין הודו לכוש. יש ראש-תוך-סוף – הסוף של אחשורוש הוא כוש, ההתחלה היא הדו, והאמצע הוא ארץ ישראל, בית המקדש. הוא מתחיל דווקא מהסוף, כי הוא "מלך שאחרית וראשית שלו".

פורים – תיקון היהודים והכושים

המגלה היא מגלה של יהודים, של "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי"[יב], "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"[יג], "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"[יד]. כל המגלה היא מגלה של יהודים. יהודים הם לשון הדו – לא הודים אלא יהודים, אבל אותו שרש, אותו ענין.

אם הדו רומזת ליהודים של המגילה אז כוש רומזת לכושים. כלומר, יש משהו בפורים, בחג הזה המיוחד, "אחת בשנה"[טו] עוד יותר מיום הכיפורים[טז], שהוא בא לתקן קודם כל את כוש, את הכושים. ומה הרמז? רמז מאד-מאד פשוט, שהמלה כושי שוה בדיוק פורים בגימטריא. תעשו את החשבון – כל אחד יכול לעשות את החשבון הזה, גם אחרי כמה 'לחיים'. כנראה שהחג הזה קודם בא לתקן את הכושי[יז].

ה'משונים' למעליותא

מי בתנ"ך נקרא כושי? [שאול המלך.] חז"ל אומרים[יח] ששאול המלך נקרא כושי, "כוש בן ימיני"[יט], אבל יש עוד מישהו, עוד מלך, כושי. יש מי שנקרא "עבד מלך הכושי"[כ]. מי זה? "עבד מלך" הוא ברוך בן נריה[כא], תלמיד מובהק של ירמיהו הנביא, אבל ה"כושי" שם הוא צדקיהו המלך[כב], בזמן החורבן, קצת לפני הנס של פורים – הקדמה לנס של פורים.

למה צדקיהו נקרא כושי? המפרשים מסבירים "מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה בצדקו מכל דורו" – כלומר, צדקיהו הוא צדיק גמור. "צדיק גמור" בתניא[כג] הוא דרגה שקשה אפילו לשער אותה. דברי המפרשים הם לפי דרשת חז"ל "מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו"[כד], הנדרשת באותה סוגיא גם על שאול המלך וגם על עוד 'כושים' צדיקים: משה רבינו התחתן עם "אשה כושית"[כה], ורש"י כותב[כו] שהיא היתה יפת מראה, רק שמכנים אותה כושית[כז], וכאן בסוגיא כתוב "מה כושית משונה בעורה אף צפורה משונה במעשיה". בכלל, על כל בני ישראל כתוב "הלא כבני כשיים אתם לי"[כח], פסוק מפורש בהפטרה, וגם עליהם נדרש "מה כושי משונה בעורו אף אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות" (ובתרגום שם "כבנין רחימין", בנים אהובים). אם כן, כמו שיש יהודים, יש כושים – "מהדו ועד כוש".

המלכים ה'כושים' – שאול וצדקיהו

נחזור למלך צדקיהו שנקרא כושי על שם היותו צדיק גמור: יש עוד כמה מקומות בחז"ל[כט] שאומרים שצדקיהו, כשמו כן הוא, היה צדיק גמור. אז למה בתנ"ך כתוב[ל] שהוא עשה את הרע בעיני ה', ככל המלכים הרשעים שקדמו לו, עבד עבודה זרה וכו'? אלה פסוקים מפורשים בתנ"ך! איך יתכן שכתוב במפורש שהוא היה מלך רע וחז"ל אומרים שהוא "משונה בצדקו" למעליותא, שהוא צדיק גמור?

הפירוש הוא שהוא בפני עצמו היה צדיק גמור, אבל היה בידו למחות בעם ישראל – הוא מלך, יש לו סמכות – והוא לא מיחה[לא]. היות שהוא לא מיחה בעם שלו, והעם שלו המשיך לעבוד עבודה זרה, לעשות את הרע בעיני ה' – הפסוק מייחס זאת אליו, שהוא עשה את הרע בעיני ה', כי מי שיש בידו למחות ולא מוחה נתפס באותו עון ונחשב כאילו הוא עצמו עשה[לב]. רואים שהפסוק רק מדבר על זה שהיה בידו למחות ולא מיחה, אבל הוא בינו לבין עצמו צדיק גמור – לכן קוראים לו הכושי.

קודם כל, יש פה לימוד מאד חשוב, שאפשר להיות צדיק גמור ושיהיה כתוב עליך בספר הזכרונות שאתה רשע גמור. חבל, לא צריך להגיע לזה... מה פירוש למחות? להשפיע, להיות שליח, להשפיע טוב, להאיר, לעזור לאנשים להתקדם, כמו הפתגם שלנו "מתקדמים ביחד"[לג]. מי שלא עושה את זה, מי שהוא רק 'א צדיק אין פעלץ', צדיק בתוך הבגד שלו, בתוך הפרווה המחממת שלו, שלא יוצא החוצה להשפיע על הזולת, הוא כמו צדקיהו המלך.

על המלך ה'כושי' הנוסף, שאול המלך, מביאים[לד] גם דרשה שלילית – "מה כושי זה אינו משתנה בעורו כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד". באותו אופן אפשר לומר שגם צדקיהו לא השתנה בכך שלא מיחה בעם ישראל. זהו אי-שינוי שלילי, אודותיו מדובר בפסוק "היהפֹך כושי עורו ונמר חברבֻרֹתיו גם אתם תוכלו להיטיב לִמֻדי הרע"[לה] (המדבר לשלילה אודות כל ישראל, ה"בני כֻשיים"[לו]). אכן, מכך שבאותו כינוי יש דרשה (עיקרית) למעליותא ודרשה הפוכה לגריעותא יש לומר שבכושים הללו עתיד להתקיים "היהפֹך כושי עורו" בניחותא, סוד "אתהפכא חשוכא לנהורא"[לז].

"כושי... בן יהודי"

מאד מענין שיש אדם אחד בתנ"ך שהשם הפרטי שלו הוא "יהודי", כמו שגם היום נותנים את השם הזה כשם פרטי. מי ההורים שלו? מה היחוס שלו? כתוב בתנ"ך "יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי"[לח]. הסבא רבא שלו הוא כושי והוא יהודי. הוא היה שר בממשלה שבא לבקש מברוך בן נריה, התלמיד של ירמיהו, שיקרא באזניו ובאזני שאר השרים את המגלה שכתב מפי ירמיהו – ירמיהו הכתיב וברוך כתב[לט] – שבעצם היא מגלת איכה[מ]. אז יש כזה יהודי ומשמע מהפסוק שהוא בסדר, שהוא היה צדיק, היהודי הזה – יהודי בן נתניהו בן שלמיהו (שלמיהו הוא שלום, 'שלום עכשיו') בן כושי. עד כאן הפסוק מייחס אותו – מיהודי עד כושי, ממש "מהדו ועד כוש".

הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת

מה זה בעבודת ה' להיות כושי למעליותא? זו התבוננות של פורים, פורים שוה כושי. יש פתגם עממי 'הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת'[מא] (כושי בגימטריא שלו – 'הכושי עשה את שלו' היינו שעשה את כל שביכולתו, כל מה שציפו ממנו לעשות). מה זה אומר לי בעבודת ה' יתברך? שגם אני עשיתי את שלי – אני יכול ללכת. מה הכוונה? זו התודעה של אחד שעושה הרבה ולא מחזיק טובה לעצמו[מב]. זהו מאמר רבן יוחנן בן זכאי בפרקי אבות "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת"[מג], על דרך שהכושי נוצר לשם עבדות[מד] (מאז קללת חם[מה])[מו]. זו משימה עילאית בעבודת ה' – שאדם לא יחזיק טובה לעצמו, 'לא עשיתי כלום', הרי "ממך הכל ומידך נתנו לך"[מז] והאדם בעבודתו אינו אלא כמסייע שאין בו ממש[מח] (ועל השכר שהוא מקבל מה' נאמר "לך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"[מט], כאילו הוא עשה בעצמו, כנודע ממורנו הבעל שם טוב[נ], ואליבא דאמת 'לא מגיע לי כלום'). זו העבודה של להיות כושי בקדושה. כנראה שכך היו כל הכושים שכתוב עליהם שהם צדיקים, כל מי שה' קורא לו כושי למעליותא, מתוך חביבות – גם שאול היה צדיק גמור, גם צדקיהו צדיק גמור וכל בני ישראל "ועמך כֻלם צדיקים"[נא].

הכושי הוא מי שמחזיק את עצמו לא בהיר, לא לבן, אלא מחזיק את עצמו בשחרות. מה הכוונה? כתוב ש"כתר עליון אף על גב דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם איהו קדם עילת העילות"[נב]. הדרגה הכי גבוהה בנפש היא "כתר כל הכתרים", מה שמתגלה בפורים[נג], "עד דלא ידע"[נד], "רישא דלא ידע ולא אתידע", אמונה פשוטה. אף על פי שזהו אור צח, אור מצוחצח, הוא שחור בפני עילת העילות, בפני ה' יתברך. זהו אותו ענין, אחד שהוא שחור בינו לבין ה', שאין לו שום בהירות עצמית, הוא מרגיש ההיפך – הוא אותו אחד שלומד הרבה תורה ועושה הרבה מצוות ועוזר הרבה לאנשים, מתנדב הרבה לעזור, ולא מחזיק טובה לעצמו.

"הוא הסובב את כל ארץ כוש"

אם רוצים להתבונן בתיקון של כוש צריך להסתכל, כמו שמסבירים תמיד[נה], בהופעה הראשונה של המושג בתורה. הפעם הראשונה שכתוב כוש בתורה היא בנהרות היוצאים מגן עדן – "ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש"[נו]. המדרש[נז] מקשר בפירוש את הפסוק הזה לסיפור שלנו, הסיפור של המגילה, ודורש שהנהר השני רומז לגלות מדי "שהעמידה את המן הרשע" אשר נהג כנחש (הרמוז בשם הנהר, גיחון, כמו "על גחונך תלך"[נח] שנאמר בקללת הנחש), "'הוא הסובב את כל ארץ כוש' שנאמר 'מהדו ועד כוש'".

מדרש נוסף[נט] קושר את הדברים ממש לתוכן שהסברנו עד עכשיו בענין "אחרית וראשית שלו" – "עדיין לא עמד כוש והוא אומר 'את כל ארץ כוש'? אתמהא! אלא 'מגיד מראשית אחרית'". אם כן, מפורש במדרש ש"כוש" הוא "אחרית" (מתאים גם לכך שזו המלה העשירית-האחרונה בפסוק, כנגד המלכות-האחרית). אכן, ה' "מגיד מראשית אחרית" ועד כדי כך שהוא מקדים את ה"אחרית" ל"ראשית", הכל מכח "הוא הסובב", אור הסובב כל עלמין, שאין בו ראשית ואחרית. כוש, עליו מדובר כאן, הוא בנו בכורו של חם (שלמעליותא היינו חמימות בעבודת ה'[ס]) ואביו של נמרוד (שגם לפעולותיו יש פירוש למעליותא, דווקא על פי פשוטו של מקרא, כדברי האבן עזרא[סא]).

בהקבלת ארבעת הנהרות, פישון-גיחון-חדקל-פרת, לארבע החיות שבמרכבה, אריה-שור-נשר-אדם, הגיחון הסובב את כוש שייך ל"פני שור" (גיחון לשון שור נגח[סב]) שכנגד הגבורה – משם כח הצמצום, הגורם לשחרות הכושי, ומשם גם כח העבודה שלו (קו שמאל הוא קו העבודה[סג], ובפרט הוא בא מהסובב הנסתר, בסוד "ועבד הלוי הוא"[סד]).

ב. "איש יהודי... איש ימיני"

מהו ה"יהודי"? יש כמה פירושים בחז"ל[סה] ל"איש יהודי היה בשושן הבירה". הרי "איש יהודי" משמע שהוא משבט יהודה, ועל פי פשט הוא לא משבט יהודה, כמו שהפסוק עצמו מסיים "איש ימיני", שהוא משבט בנימין.

יש ארבעה פירושים בגמרא ליישב את הסתירה-לכאורה הזו בין "איש יהודי" ל"איש ימיני":

"מוכתר בנמוסו"

הפירוש הראשון, של רב נחמן – שאמר על עצמו שהוא ראוי להיות משיח[סו] – שהוא נקרא "איש יהודי" כתואר כבוד, תואר מלכותי, "מוכתר בנמוסו" בלשון רב נחמן. הוא "מוכתר בנמוסו" של מלכות והיות שיהודה הוא שבט המלכות התואר לאיש מלכותי, ראוי למלכות, הוא "איש יהודי".

אמהות מיהודה

אחר כך בא רבי יהושע בן לוי שאומר משהו פשוט – למה  הוא גם "איש יהודי" וגם "איש ימיני", מתייחס גם לשבט יהודה וגם לשבט בנימין? כי אמנם אכן אביו מבנימין, לכן הוא שייך לשבט בנימין, אבל אמא שלו מיהודה, לכן הוא מתייחס גם לשבט יהודה. סימן שהיחוס של האמא הוא מאד חשוב.

גם על שמשון הגבור כתוב כך[סז]: מאיזה שבט הוא? משבט דן. מי אביו? מנוח. מנוח הוא משבט דן. אבל מי אמא שלו? חז"ל אומרים שהיא צללפונית, ששמה מופיע בפירוש בדברי הימים ("הצללפוני"[סח]) כבת לשבט יהודה. כנראה הרבה מהשבטים התחתנו עם בנות משבט יהודה, שבט המלכות, ולכן יש יחוס ליהודה. לכן בעצם כולנו יהודים – הרי השם יהודי הוא על שם האמא, היחוס היהודי, סימן שהרבה אמהות של כל השבטים הן בעצם מיהודה ומתאים לקרוא לכולנו יהודים.

בכל אופן, זהו פירוש מאד פשוט, של רבי יהושע בן לוי, שמתחילים לייחס אותו על שם אמא שלו – "איש יהודי היה בשושן הבירה", יש פה בן אדם שאמו שלו יהודיה, יהודית, לכן הוא יהודי, ובסוף באים גם לאבא שלו, "איש ימיני". אחרי כל האבות, "בן יאיר, בן שמעי, בן קיש", שכולם מבנימין, מסיימים ב"איש ימיני".

בזכות מי נולד מרדכי?

הדעה השלישית בגמרא היא "רבנן אמרי", משהו אחר, שהמשפחות (השבטים) היו מתגרות זו בזו מי זכאי בצדיק הזה, במרדכי הצדיק:

שבט יהודה אומרים – אני זכאי, אני גרמתי ללידה שלו. איך מרדכי נולד? כתוב שהוא נולד משמעי בן גרא. הוא נקרא "בן שמעי" – מי השמעי הזה? שמעי בן גרא. מיהו שמעי בן גרא? אותו אחד שקלל את דוד המלך כאשר הוא ברח מאבשלום[סט]. היתה ביכולת דוד – כמו שאבישי בן צרויה רצה לעשות[ע] – לפגוע בו מיד, להרוג אותו, כי הוא מקלל את המלך. אבל דוד המלך, שהיה בבריחה מאבשלום בנו, אמר ש'כרגע אין לי דין מלכות'[עא] ו"הוי' אמר לו קלל"[עב]. יש על זה פרק שלם בספר התניא[עג], שהכח שלו לקלל – הכח שבא לפה שלו, לגוף שלו – בא מה', "הוי' אמר לו קלל". הוא לא שכח זאת. בסוף ימיו, בצוואה שלו, כשהוא מצווה את שלמה בנו[עד], הוא אומר לא לשכוח ש"הוא קללני קללה נמרצת", תדאג לגמור אתו את החשבון, וככה באמת שלמה עשה[עה]. בכל אופן, דוד היה יכול להרוג את שמעי על המקום. הוא שלט על עצמו, אפשר לומר שלט על היצר, ולא הרג אותו. מאותו שמעי, אחרי הסיפור הזה, נולד מרדכי הצדיק. לכן שבט יהודה באים ואומרים 'אני ילדתי אותו. אני, דוד המלך, זכאי בלידת מרדכי הצדיק, כי אם הייתי פוגע בו – הוא לא היה נולד, לא היה בא לעולם'[עו]. בנימין אומרים – 'מה פתאום? הוא ממני! הוא שלי!'. זו המשמעות של התגרות השבטים זה בזה מי זכאי בצדיק הזה, במרדכי.

לכן, כדי לצאת ידי שניהם, ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים"[עז], "צדק צדק תרדוף"[עח], גם אתה צודק וגם אתה צודק בסיפור הזה[עט], קודם אומרים לשבט יהודה 'אתה צודק', בכך שדוד לא הרג את שמעי – מרדכי הוא הזכות שלך. לכן מתחילים "איש יהודי" – זהו הביטוי העיקרי, "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" – ורק בסוף מוסיפים שהוא "איש ימיני".

יהודי – כופר בעבודה זרה

הכי מפורסמת היא דעת רבי יוחנן, הדעה הרביעית-האחרונה בגמרא. תעשו את החשבון ותראו שגם רבי יוחנן שוה פורים[פ]. הוא מופיע הרבה בגמרא בכלל ובפרט במסכת מגילה, יש הרבה פירושים שלו לפסוקים. רבי יוחנן הוא האמורא העיקרי של ארץ ישראל והמהדיר של התלמוד הירושלמי[פא]. תלמוד ירושלמי הוא מוחין דאבא[פב], "אוירא דארץ ישראל מחכים"[פג]. לכן רבי זירא צם מאה צומות כדי לשכוח את התלמוד בבלי ולזכות להגיע להבין את התלמוד ירושלמי[פד]. שוב, רבי יוחנן הוא האמורא העיקרי בתלמוד ירושלמי ואפשר לומר שהוא הדרשן העיקרי בפסוקי מגלת אסתר.

רבי יוחנן מסביר 'מיהו יהודי?' – "אמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". זו הדעה הכי מפורסמת, עד שכמעט לא מכירים את הדעות הקודמות. מרדכי נקרא "איש יהודי" כי הוא כופר בעבודה זרה. מיהו יהודי? מי שכופר בעבודה זרה. מי שמאמין בה' באמונה שלמה, ובהיותו "כופר בעבודה זרה" הוא גם מוכן ומזומן לקיים את מצות מחית עמלק. "כופר" הכוונה שהוא שונא אותו ומוכן לקיים את המצוה של ה' "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"[פה].

ארבע הדעות בסוד הוי'

אלה ארבע דעות, שאפשר לכוון אותן גם כנגד י-ה-ו-ה:

הדעה הראשונה, ש"מוכתר בנמוסו", היא עצם ה-י, עצם השרש של יהודה – שרש המלכות הוא בכתר[פו], "כתר עליון איהו כתר מלכות"[פז], שהוא קוצו של י, ובחכמה[פח], ב-י.

הפירוש השני הוא פשוט – וכל המבנה בעצם מתבקש ממנו – פירוש רבי יהושע בן לוי שנקרא "יהודי" על שם אמא שלו, משבט יהודה. הפירוש הזה כנגד אמא, ה ראשונה של שם הוי'. הזכרנו קודם שרב נחמן אמר על עצמו שהוא משיח. רבי יהושע בן לוי, כמו שאנחנו לומדים באריכות[פט], שאל את המשיח "לאימת אתי מר?"[צ]. מתאים שהמשיח יהיה בסוד ה-י ומי ששואל אותו מתי הוא בא כנגד ה עילאה (בסוד "מי דקיימא לשאלה"[צא]).

מריבת השבטים מי גרם ללידת מרדכי, מי זכאי למרדכי, היא כמו מחלוקת בין הקצוות, בין מדות הלב – ב-ו של שם הוי'.

אבל הכל הוא כדי ללמוד את הענין של כפירה בעבודה זרה, שאמרנו שהיא גם הכח למחות את עמלק – זו המלכות. הדעה של רבי יוחנן כאן, שיהודי הוא מי שכופר בעבודה זרה, היא המלכות כאן של המבנה, ה תתאה, לכן היא גם מה שהכי מתקבל ונזכר על דעת כולם.

סיכום

שוב, במה פתחנו? בכך שצריך קודם להיות "מלך שאחרית שלו" – כוש. בעצם, זהו תיקון של אמונה. גם יהודי, לשון הוד, הוא אמונה, אבל כוש הוא השחרות של הרדל"א, שאף על פי שהוא אור צח ואור מצוחצח – אוכם איהו, שחור, בפני עילת העילות. הדבר מתבטא, כפי שאמרנו, בכך שהכושי עובד בנאמנות ואחר כך הולך – שהוא לא מחזיק טובה לעצמו. כל אחד צריך ללמוד מהמדות הטובות האלה, מכאן חוזרים להודו, ה"יהודי". שוב, צריך להבין שבאותו אחד בתנ"ך בין היהודי לבין הכושי יש נתניהו ושלמיהו – אלה האבות שלו – "יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי". "יהודי" הוא "איש יהודי" ו"כושי" בגימטריא פורים. שיהיה לנו פורים שמח!

נגנו "פורים פורים פורים לנו".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• אחשורוש, הרומז למלך "שאחרית וראשית שלו", מלמד שסדר התיקון בפורים הוא מאחרית לראשית.
• הראשית והאחרית של אחשורוש הם הדו וכוש – "מהדו ועד כוש" – וסדר התיקון הוא מכוש עד הדו.
• פורים הוא חג של יהודים (תיקון הדו) ועולה בגימטריא כושי (תיקון כוש), בסוד "יהודי בן נתניהו בין שלמיהו בן כושי".
• היהודים הכושים הם כושים למעליותא – משונים במעשיהם לטובה.
• יתכן צדיק גמור שיחשב לרשע גמור משום שאינו מוחה בחוטאים האחרים.
• מחאה פירושה השפעה טובה, שליחות ועזרה לזולת להתקדם – "מתקדמים ביחד".
• על יהודי לחיות בתודעת 'הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת': גם אחרי מיצוי כל כוחותיו ויכולותיו, כפי המוטל עליו, אל לו להחזיק טובה לעצמו.
• עבד ה' הכושי מרגיש 'שחור' מול ה' – למרות כל המעלות שזכה להן.
• הכוחות המיוחדים של "כוש" מתגלים, באופן של "מגיד מראשית אחרית", כבר בראשית הבריאה – "ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש".
• שבט יהודה הוא שבט המלכות לכן כל מי שמוכתר בגינוני מלכות והנהגה נקרא "איש יהודי".
• אמהות רבות בכל השבטים הן מיהודה – לכן כל מי שמתייחס לעם ישראל (יחוס שנקבע על פי האם) נקרא יהודי.
• בזכות השליטה העצמית של דוד המלך נולד מרדכי היהודי.
• יהודי הוא המודה בה' ומאמין בו ומתוך כך כופר בעבודה זרה – שונא את הניגוד לה' ומזומן למחותו.
• תכלית תיקון פורים – "מהדו ועד כוש" – היא תיקון האמונה.