ההזדמנות שבחטא

בע"ה

ליל שבת דברים ד' מנחם-אב תשפ"ג – כפ"ח

כתר שם טוב פב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

במסגרת לימוד כתר שם טוב, מדי שבת בשבתו, נלמדה בשבת האחרונה תורה פב – תורה קצרה העוסקת בתהליך של שקיעת האדם בחטאים, ר"ל, והדרך שנותן לנו ה' ברחמיו לצאת ממנה.

הזדמנות פז

הגענו בכתר שם טוב לאות פב. עיקר החידוש כאן הוא במשפט הראשון:

שמעתי ממורי פירוש הענין בחטא א' שחטא אדם נזדמן לו חטא אחר כדי שישוב ממנו, עי"ז יהיה כפרת חטא א'.

הוא מסביר שאחרי שאדם חוטא פעם אחת מזדמן לו שוב אותו חטא – כתוב כאן "חטא אחר", אבל המפרשים מסבירים שהכוונה פעם נוספת אותו חטא – "באותו מקום, באותה אשה וכו'"[ב]. זו "הזדמנות פז", בסגנון של הרבי, לעשות תשובה ולתקן גם את החטא הקודם. כאשר הוא שב-נרתע מהחטא השני הוא מתקן גם את החטא הראשון. אמרנו "באותה אשה", אבל כוונת הבעל שם טוב כאן היא גם לדברים 'פשוטים' יותר, מצוות שאדם דש בעקביו. בפעם הראשונה הוא עשה את החטא ולא שם לב, אבל בפעם השניה הוא שם לב ויש לו הזדמנות לחזור בתשובה.

חטא וחיטוי

יש לחטא שלשה מובנים:

חטא במובן של עבירה.

חטא לשון חסרון – "והיינו אני ובני שלמה חטאים"[ג] – שקשור גם לעבירה. כאשר אדם חוטא הוא עושה איזה צמצום, איזה חלל, חור, בתוך הנפש שלו.

יש גם מובן הפוך – חטא לשון חיטוי. בפרק של בעלי התשובה, פרק נא בתהלים, שאדמו"ר האמצעי כותב[ד] שבעל תשובה צריך לומר אותו בבקר ובערב, חוזר שוב ושוב חטא במובן של עבירה[ה] אבל יש שם גם חטא במובן של חיטוי, "תחטאני באזוב ואטהר"[ו]. בתורה הטהרה-החיטוי מהטומאה הכי גדולה, טומאת מת (חלל כפשוטו), היא ב"מי נדה"[ז], שנקראים גם "מי חטאת"[ח]. טהרה שייכת לבינה – שהיא גם מקום התשובה.

כאן רואים את הקשר בין הדברים – החטא השני עצמו הוא הזדמנות לחיטוי-נקיון מהחטא הראשון. לא סתם חטא בגימטריא חי – יש כאן הזדמנות להחיות את החלל. כתוב "שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה"[ט], עם הרבה פירושים, וכאן אפשר לפרש ש"שכר עברה" הראשונה הוא ה"עברה" השניה דווקא, המעוררת לתשובה[י].

שלשה חטאים

אכן, היצר הרע מזהה שיש כאן הזדמנות פז לאדם לנצח אותו – והוא מתגבר כנגדו להחטיא אותו:

וכשרואה יצה"ר כך, מתגבר עליו בחטא ב',

ומ"מ הש"י מליץ בעדו.

למרות שהאדם חטא בפעם השניה, לא ניצל את ההזדמנות לעשות תשובה, ה' נותן לו עוד הזדמנות – החטא יזדמן לו פעם שלישית והוא יוכל להרתע ממנו ולעשות תשובה.

על שלשה פשעי ישראל כו',

מקור הביטוי הזה הוא בנבואת עמוס. עמוס מתחיל בנבואות דומות של "על שלשה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו" על הגוים – על דמשק[יא], עזה[יב], צור[יג], אדום[יד], בני עמון[טו] ומואב[טז] – אחר כך יש נבואת "על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו"[יז] ובסוף "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו"[יח]. המשמעות הפשוטה היא ש"על שלשה פשעי ישראל" ה' סולח ורק מהרביעי "לא אשיבנו" – הפוך ממה שכתוב כאן, שמהפעם השלישית האדם שקוע בחטא. כנראה צריך לחלק בין האובייקט לסובייקט – מצד החטא עצמו, האובייקט, ה' סולח "על שלשה פשעי ישראל", אבל מצד החוטא, הסובייקט, אחרי שלשה פשעים האדם כבר שקוע בחטא[יט] ובאופן טבעי אין לו התעוררות תשובה, כפי שהוא ממשיך כאן:

וכאשר חטא ג"פ אז נתלבש נפשו רוחו ונשמתו בקליפות,

לפי ההסבר כאן מובן למה דווקא בפעם השניה יש התעוררות של תשובה. הפעם הראשונה פוגמת בנפש, במעשה, במה שאדם דש בעקביו. בפעם השניה ההתמודדות היא על הרוח – יש התעוררות רגשית, וזו הזדמנות להתעורר בתשובה. גם היצר מתגבר אז, עם הרוח שלו, אבל יש הזדמנות להתגבר עליו ברוח של תשובה. [בפעם השלישית, כשה' מליץ בעדו, אין התעוררות?] הפעם השלישית היא הנשמה, יותר שכלי, וזו לא התעוררות מורגשת. [כתוב "עבר ושנה נעשה לו כהיתר"[כ], בחוויה שלו – בלי השכל – הוא לא מתעורר להרגיש שאסור.] כן, הוא יזכיר זאת בהמשך.

ועבירה גוררת עבירה,

כאן הוא מזכיר כבר את המשך המשנה של "שכר עברה עברה" – "עברה גוררת עברה".

ודרכי התשובה נמנע ממנו עד שירוחם משמים.

הבעל שם טוב, האוהב ישראל הגדול, אומר כאן דבר קשה מאד – ש"דרכי התשובה נמנע ממנו"! אכן, "עד שירוחם משמים" והוא ודאי ירוחם משמים, שהרי "מרובה מדה טובה ממדת פורענות"[כא] ו"לא ידח ממנו נדח"[כב].

הדרך לתשובה

וז"ש הנביא נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך וכו'

איזה נביא אמר זאת? ירמיהו הנביא במגלת איכה, בפרק בו כל האלפא-ביתא חוזרת שלש פעמים – פסוק שבהשגחה פרטית נקרא השבוע. גם כשיבוא משיח יקראו איכה בתשעה באב, שיהיה יום טוב[כג]. הנוסח כאן, "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך" הוא כפי שאנחנו אומרים בסליחות, אבל הפסוק המקורי הוא "נחפשה דרכינו ונחקֹרה ונשובה עד הוי'"[כד], "עד ועד בכלל". "עד הוי'" בגימטריא שלמות של מאה.

כי אחר שנעשה הכל כמישור בעיניו ע"י כי השמן לב העם הזה, וצריך חיפוש וחיקור שידע שחטא, אז ישוב עדיו ית', וק"ל.

"השמן לב העם הזה"[כה] הוא פסוק בנבואת ישעיהו, אחרי "קדוש קדוש קדוש"[כו], פסוק שמסיים "ולבבו יבין ושב ורפא לו" – אחד הפסוקים החשובים של תשובה. רואים שה"ירוחם משמים" היינו שנותנים לו כח בשכל לחקור ולהעמיק כדי שיכיר את החטא שלו ויוכל לחזור עליו בתשובה.

יש שלשה פעלים בפסוק – "נחפשה... ונחקֹרה ונשובה". מה הגימטריא של "ונחקרה" (כמו הכתיב בפסוק)? 369 – בדיוק כמו "ונשובה", כי שרש חקר שוה לשרש שוב. רואים שיש איזה קשר ביניהם, הם גם מופיעים סמוכים בפסוק. צריך להסביר ששלשת הפעלים שייכים למוחין, הכח למצוא את החטא ולחזור בתשובה אחרי שהלב השמין ושקע בעבירות. "ונשובה" שייך בכל מקום לבינה וכאן יש קשר מיוחד בין "ונשובה" ל"ונחקרה" – קשר של בינה ודעת ("אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת"[כז]). לגבי חיפוש כתוב "אחפש את ירושלם בנרות"[כח], פסוק שחז"ל קושרים[כט] לביעור חמץ. מה העבירה העיקרית שאדם כלל לא מודע אליה, וצריך חיפוש וחקירה? הישות שלו, להכיר שהכל הוא עושה מתוך אגו. פעם בשנה יש הזדמנות של בדיקת וביעור חמץ לחפש את כל החמץ-הישות. החיפוש הזה הוא באור הנר – אור ששייך לחכמה-בטול.

אם כן, מה הצירוף כאן? חכמה-דעת-בינה – יוה – הצירוף ששייך לספירת הנצח. הנצח הוא המדה-הכח של משה רבינו[ל], בטול היש בתכלית, המאפשר תמיד תשובה מעליתא, שעל כן "משה זכה לבינה"[לא] (סוד התשובה, כנ"ל) – זהו כח תשובה נצחי, גם למי ששקוע בחטא עד שעליו נאמר "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים"[לב], שמכוחו ניתן לנצח את החטא בכל מקרה ו"אין לך דבר העומד בפני התשובה"[לג] של משה רבינו[לד].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• חטא הוא לשון חסרון – כל חטא עושה חלל בנפש.
• "שכר עברה עברה" – אחרי שאדם חוטא ה' מזמן לו שוב אותו חטא כהזדמנות לחיטוי וטהרה.
• החטא הראשון פוגם בנפש, במעשה, והחטא השני מגיע לרוח, תחום הרגש, לכן טמונה בו גם הזדמנות להתעוררות רוח תשובה.
• ה' מצדו סולח "על שלשה פשעי ישראל" אך מצד האדם אחרי שלשה חטאים הוא שקוע בחטא (כל הנר"נ) וזקוק לרחמי ה' כדי לשוב.
• רחמי ה' מאפשרים לאדם להכיר את חטאו – "נחפשה דרכינו ונחקֹרה ונשובה עד הוי'".
• העבירה הנעלמת העיקרית היא ישות סמויה.
• משה רבינו מעניק לעם ישראל כח תשובה נצחי – על כל דבר ומכל מצב.