אור וצבע - שיעור שלישי

בפרשת הקשת יש חלוקה מפורשת של 5 3 7  - 3 פעמים כתוב קשת 5 פעמים כתוב ענן ו7 פעמים כתוב ברית, בדיוק כמו המבנה של ברכת כהנים 3 5 7. התחלנו לחקור איך זה בתורת הצבעים 3 5 7. ובשיעור הקודם דובר ששלש זה כנגד שלש צבעי היסוד. אלא שמכאן נכנסנו באריכות להיכנס למחלוקת או לדעות השונות "אלו ואלו דברי אלקים חיים" והכל נכון, רק שזה שלש בחינות שונות של ג' צבעי היסוד כנגד 3 הפעמים שכתוב קשת. בסוף הסיכום היה שביחס לאור, התרכובת של האורות הוא אדיטיב לפי חיבור, שם שלשת צבעי היסוד הם הכחול אדום ירוק, מה שאנו קוראים ירוק, ולגבי חכמת הצילום והדפוס ששם יש נגטיב, ושם זה מתחיל להיות חומר ולא רק אור פשוט, שם שיטת התרכובת "מעשה מרכבה" של הצבעים הוא ספטרקטיב ולא אדיטיב, שם שלשת צבעי היסוד הם הממוצעים בין אלו, הילו שזה הצהוב והמגנטה שזה סגול ארגמן בין כחול לאדום, והסיהן שזה הטורקיז שבין כחול לירוק. ולגבי האומנות, שם זה כמו שתמיד היה מקובל מדורי דורות ששלשת צבעי היסוד הם האדום והכחול והצהוב.

וראינו שגם האור וגם הצילום, לפי שתי החכמות האלו הצבעים מתפרדים לעשרה כל אחד, "עשרה עשרה", כ' עמודי הקטורת, אלא שלפי שיטת האומנות הפירוט בסוף זה 12, מה שנשאר הוא כדי לגמור את הקטע הזה, מה זה ה5 וה7, איך רואים זאת באופן מובהק גם לפי אותה תורה, אותם הקדמות של צבע. נאמר את זה בעל פה, חבל שאין לנו להראות את מעגל הצבעים ואז זה היה הרבה יותר פשוט. אבל ננסה להסביר זאת וכל אחד יחזיק ראש וינסה לצייר לעצמו להבין את הצבעים.

ה5, כנגד ה5 פעמים ענן או ה5 תיבות של "יאר ה' פניו אליך ויחונך", ה3 זה כנגד "יברכך ה' וישמרך". בכללות יש 2 שיטות שיטת המדע ושיטת האומנות, לפי השיטה הראשונה – המדע, הפירוט שכבר מפרטים את הצבעים זה יוצא 10, ובזה עצמו יש 5 עיקריים ו5 משנים. ושם רואים באופן מובהק, אם מסתכלים למעגל צבעים, כיצד יש 5 עיקריים שהם ג' צבעי היסוד הירוק כחול אדום וגם אמרנו שהמרחק הקצר הוא בין הכחול לירוק, אבל בין הכחול לאדום ובין הירוק לאדום יש מרחק רב יותר, ולכן יש עוד מקום להכניס עוד צבע בניהם, עוד משנה משני הצדדים.

בין בכחול לאדום יש "פרפל או" נקרא לזה סגול בנתיים. אם כי כל המילים בעברית מאוד צריך הבהרה לאיזה צבע בדיוק אנו מתכוונים, אבל בנתיים נאמר שיש סגול בין הכחול לאדום, בין הירוק לאדום יש צהוב, אבל בין הכחול לירוק יש סיהן באמצע, אבל אין שם מרחק לעוד שני צבעים מכאן ומכאן, יוצא שאם מסתכלים על המעגל, רואים במרחקים שווים חמשה צבעים עיקריים שהם כחול, ואח"כ מגיעים לסגול בסיבוב בין הכחול לאדום , לאדום, לצהוב, לירוק. בין כל אחד מאלה יש אחד באמצע. שוב, במעגל של עשרה צבעים יש חמשה עיקריים שהם שלשת צבעי היסוד הראשונים הכחול האדום והירוק, ועוד שניים במרחקים שווים במעגל שהם הצהוב והסגול.

אם זוכרים את המעגל היותר ידוע של 12 צבעים, יש 3 צבעי יסוד ועד 3 צבעים משנים שהם הממוצעים, כי בין כל 2 צבעי יסוד יש אחד משנה, ויש עוד אחד באמצע בין הצבע היסוד לצבע המשנה, ולכן יש מרחקים שווים ויש 6, אחרי ה3 יש 6 עיקריים כאשר מחלקים לפי האומנות ל12 צבעים. ב6 יש את כל ה5 שמנינו ועוד כתום "אורנג'". לפי המדע האורנג' נמצא בין הצהוב לאדום אך הוא משני שבמשני, אין לו אותו ערך לחמשה הראשונים.

שוב, ננסה לעשות הלוח (***), ששם ציירנו ציור חובבני לגמרי, איך יוצא לפי שיטת האור והצילום העשרה צבעים, בין כל 2 יש אחד באמצע, אבל במרחקים שווים יש כחול סגול אדום צהוב ירוק, ובין כל צמד שניים יש עוד אחד באמצע שזה הממוצע בניהם. יש כאן 2 נקודות תורפה וסימנתי בהם חיצים, א) שבין הכחול לצהוב גם אמור להיות חזק כמו הראשונים אבל הוא הפסיד ופספס כי האבות שלו שמהן נוצר הם יותר מדי קרובים ולכן הוא לא זוכה שיש לו עוד אחד משנה שבמשנה בין 2 הצדדים שלו. ב) יש עוד אחד שמפסיד כאן, בין האדום לצהוב שהוא הכתום, שלפי שיטת ה12, הוא זוכה גם ל2 צבעים משני הצדדים שלו, אבל כאן הוא לא זוכה. למה? כי במקום צהוב כצבע יסוד השתמשנו בירוק.

לסיכום יש 2 שיוצאים מקופחים, הכתום יוצא מקופח שהוא לא חזק כמו ה5 שהם במרחקים שווים כאן, וגם הסיהן שהוא כעין יסוד בצילום, אבל במעגל המושלם הוא יוצא מקופח היות שאין מספיק רווח להשים עוד שני צבעים משני הצדדים שלו. זה המעגל הצבעים של האור ויש כאן באופן מובהק 5 ראשים ועד 5 משנים. אם כן גלינו כאן לפי השיטה הזו את ה5. גם לשיטת האומנות אם כי שיש 6, כי מתחילים לשיטת האומנות ב3 צבעי יסוד שהם הכחול אדום צהוב, יש עוד 3 משנים הכל במרחקים שוים, ב12 אין את הבעיה שיש כאן ב10, ב12 הכל מרחקים שווים ויש מספיק מקום להשים עוד משנה, משנה שבמנה, בכל אחד משני הצדדים של המשנים הראשונים, ומהם המשנים שם? הכתום והסגול והירוק שהם הצבעים שמשלים את הכחול אדום וצהוב.

אלא שיש אחד מהם שלא מופיע בקשת, הסגול הארגמן שנעמיק בזה הרבה בהמשך, ולכן כשמסתכלים על הקשת ואני עושה ששני הקצוות הכחול האדום ולא מתחשבים בעוד שני צבעים שעוד יותר גל קצר מאשר הכחול, רואים באמת בקשת שהכחול צהוב אדום הם במרחקים שווים, יש משהו בקשת שאם אני מצמצם את ה7 צבעים שבקשת ל5, ואז מכחול עד אדום עם צהוב באמצע, בדיוק לפי תפיסת האומנות, אז יש 5, כי בין הצהוב לאדום יש כתוב ובין הצהוב לכחול יש ירוק, והסגולים הם נסתרים.

למה המדע בוחר באמת בכחול אדום ירוק שהם צבעי הקשת, אם לוקחים 7 צבעים יש קצוות הכחול הכי כחול והאדום הכי אדום ובאמצע זה באמת ירוק, אך אם אני מצמצם רק לכחול, מהכחול הרגיל עד לאדום הרגיל באמצע יש את הצהוב, זה גם הסבר טוב לשני השיטות אם האמצע נופל על הירוק, שזה כאשר הקצוות הם גמורים, שמהסגול הכי עמוק עד לאדום האמצע בניהם הוא ירוק ולא אדום, אבל אם זה מהכחול המוכר לעין ועד לאדום, זה שבאמצע הוא צהוב. ורק כאן אני יכול להבחין ב3 5 7. אני כאילו מבחין בשלש, שאני משתמש בצבעי הקשת שהם צבעי "הספקטרון", אני מבחין כאן קודם ב3, הכחול האדום והצהוב, ובין אלו יש 2 משנים הכתום והירוק שביחד זה 5, ואם אני מרחיב את המבט, כל הכחולים, כל הקבוצה הזו כל הכחולים הם יחידה אחת.

לפי אורך הגל של הצבעים האלה לא היה צריך להיות בכחולים שום אדום, להיפך ככל שזה יותר כחול זה יותר רחוק מן האדום, אבל למרבית הפלא הצבע הזה "אינדגו" יש שמסתכלים עליו רואים שהוא כחול עמוק כזה – סגול, אבל רואים גם אדום. שוב, במיוחד באינדגו שהוא יותר כחול מכחול רגיל מבחינים בזה בקשת באדמומיות. התופעה הזו היא תקרב אותנו לצבע התכלת הסוד של כל הצבעים. המטרה מכל הצבעים זה לדעת מה התכלת של הציצית ושל המשכן, התכלת הוא איזשהו כחול אבל איך מיצרים אותו? מדם של חלזון, יש מושג דם כחול, בדך כלל דם הוא אדום ולכן קוראים לו דם מלשון אדום אבל יש מושג של דם כחול, אבל אפילו נאמר שיש אדם עם דם כחול, אם זה דם צריך להיות שם משהו אדום בתוך הדם של החלזון.

יותר מזה, אומרים שהתכלת דומה לרקיע ויש הרבה שסוברים שזה לא הרקיע שבעיצמו של יום אלא הרקיע שלפנות ערב. מה קורה לרקיע לפנות ערב? הוא מתאדם. זאת אומרת שהכחול לקראת השחור מקבל איזה התכללות של דמדומי חמה, ולמה קוראים לזה דמדומי חמה? מלשון דם. אמנם זה דם כחול של החלזון אבל זה דם ודם הוא אדום. בתור צבע, אם זה לגמרי מעורה אדום כחול זה ארגמנן ולא תכלת, תכלת זה יותר כחול מאשר אדום, ואם זה חצי חצי, אמרנו שעושים אחוזים של צבעי היסוד כמה אחוז מכל אחד צבעי היסוד. אם זה 50% 50% זה לא תכלת אלא ארגמן. ואם זה יותר אדום מכחול זה "שני".

אמרנו שבמלאכת המשכן יש שלשה ביחד, תכלת ארגמן ותולעת שני, למה שלשתם הולכים ביחד? כי שלשתם הם שלש האפשרויות של תערובת כחול אדום שהם הקצוות, שכולם יש להם זיקה לחלק הנסתר שבצבעים.

התכלת רובו כחול, ופנימיותו אדום. הארגמן שהוא צבע המלכות המפורש בחז"ל "שש ואגמן לבושה" "וארגמנה ילבש" זה פסוק בדניאל שמכאן לומדים חז"ל שמלך לובש ארגמן, זה חמישים חמשים, זה חצי. המול בנסתר מה שמול הירוק, אותו תדר ואורך גל. שני הוא קרוב לאדום ויש רק קצת כחול, הוא מתקרב לאדום, ומבחינה מסוימת הוא יותר אדום מאדום. הקצת כחול שבתוך האדום עושה את האדום יותר אדום מאדום, וקצת אדום בתוך הכחול עושה את הכחול ליותר כחול מכחול. ולכן באינדגו זה יותר לכיוון הכחול מאשר הכחול הרגיל, ועם כל זה יש בו מראה אדום.

יש הרבה אסמכתות לזה ואולי בהמשך נגיע לזה מה אמור להיות התכלת האמיתית. לא כמו שקוראין היום תכלת וגם לא כמו הצבע הנפוץ היום שמשתמשים בו בציצית. יש בחז"ל, שכאשר התכלת משתנה סימן שזה לא תכלת, תכלת זה צבע קבוע, וזה עיקר המעכב לתכלת שהוא בלתי משתנה כמו "אני הוי' לא שניתי".

הפסוק גם מונה אותם לפי הסדר "תכלת ארגמן ותולעת שני" ואח"כ ממשיך "שש ועיזים" כמו שהסברנו בשיעור הקודם שש ועיזים זה לבן שחור. מי שקרא את השמות האלה לראשונה זה נוטון, בשינוי המופרסם בתפיסה שלו, אחריו כבר אמרו הרבה אנשי מדע שהאינדגו הזה לא כולם מבחינים בזה, היינו שהוא די רזי, זה המדענים אמרו ולכן הרבה מהם רק יכתבו ששה צבעי הקשת בלי האינדיגו, וזה תופעה מובהקת במדע עצמו וזה עוד הוכחה מוחצת שהסוד כאן והרז של כל הקשת, הצבע בקשת שמצביע על הצבעים הנעלמים שלא רואים אותם בקשת, הוא הצבע הזה.

בספרי ההיסטוריה של המדע והצבע בזמנים הקדמונים כתוב בספרים שלא מכירים מה זה חילזון ומה זה דם חילזון ולא מכירים שום דבר, שם כתוב שלמלכים פעם בימי קדם היו מיצרים בגדי מלכות ארגמן, מאיזה יצור מהים, מהדם של יצור מהים ומאותו יצור היו מוציאים את צבע הארגמן, ולא קוראים לזה שם תכלת, אלא הארגמן של המלכות, אבל התיאור זה מצור, זה נקרא "טירהן פרופו"  אפרופו מצור, שזה היה יצור מהים שהיו מוציאים את הדם שלו והיו עושים בגדי מלכות. אם זה פרופו יכול להיות שהיום טועים בזיהוי, שזה רק תכלת ולא ארגמן, אבל אני מביא את זה בתור סימן לקירבה, התורה בעצמה אומרת "תכלת וארגמן" ובכל מקום שכתוב בתכלת כתוב לידו ארגמן, ולא תמיד כתוב לידו תולעת שני, בתחילת מלאכת המשכן בפרשת תרומה יש שלשתם ביחד וזה לפי הסדר, תכלת זה יותר כחול ארגמן זה חצי חצי ושני זה יותר אדום, אבל תכלת וארגמן הוא תמיד צמד בתורה, וזה שיש דבר כזה בהיסטוריה מימי קדם, שהיו מוציאים מהיצור בים את הצבע לבגדי המלכות זה ודאי אומר דרשני.

בהמשך אנו נפתח את ספרי הקבלה, יש רק ספר אחד בקבלה שדן באריכות בצבעים, ספר הפרדס של הרמ"ק, וזה הספר היחיד בקבלה שיש בו דיון מעמיק בכל הציטוטים מהזוהר גבי הצבע ומה היחס של כל צבע לספירות, ובהמשך אנו נעבור על שער הגוונים של הפרדס. והוא למשל מסביר שיש קשר במלכות גופא בין הארגמן לבין התכלת ששניהם במלכות. הארגמן הוא יותר לבוש פנימי של המלכות והתכלת הוא יותר לבוש חיצוני של המלכות, יש כמה ציטוטים בזוהר שהתכלת שומרת מכל יניקת חיצונים מהמלכות כאשר המלכות יורדת לברר בירורים בעולמות תחתונים, ואז היא צריכה להילחם עם הקליפה "להוציא יקר מזולל" "חיל בלע יקיאנו" לברר ניצוצות, וכדי לא להיות ניזק מהחיצונים היא צריכה בחוץ תכלת, שהיא שומרת מיניקת החיצונים, ואפילו כתוב בפירוש שתכלת שומרת מעין הרע. שאם יש יניקת החיצונים מה ששומר בפני זה הוא סוד צבע התכלת. ולכן שהמלך נמצא בביתו בארמון הוא לבוש ארגמן, אך כשהוא יוצא לתפקיד שלו הוא צריך גם להתלבש בבגד כליל תכלת, כמו שכתוב בכלים בתחילת ספר דברים, שכאשר היו אורזים את הכלים בשביל משא לשאת את הכלים ממקום למקום ומחניה לחניה היו מכסים את הכלים בעור תחש ומעליו בגד תכלת. זאת אומרת שהלבוש הכי חיצוני כאשר המלכות, הכלים, במצב של "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וינוסו אויבך" כדי לקיים את ה"קומה ה' וינוסו אויבך" וכו' צריך את הלבוש חיצוני הנראה לעין של כליל תכלת.

ומענין לענין, שזה דבר מאוד חשוב, שיש כאן דוגמא שבספירה אחת יש כמה גוונים, וזה כלל גדול, ולכן זה לא פשוט לתת רק צבע אחד לספירה אחת, יכול להיות אותו צבע ששיך גם כאן וגם כאן, ובדרך כלל המפתח הבין איך זה יכול להיות, ולדוגמא בצבע התכלת שהוא בקבלה לפעמים כח החכמה ולפעמים בספירת הגבורה ולפעמים בספירת המלכות. וכאשר התכלת הוא עם הרבה לבן הוא גם כן בחסד. וכדי להבין כל בחינה בפני עצמה, השיטה הכי חשובה שבכל ספירה, שספירה זה גם מלשון אור ומלשון צבע, יש כלי פנימי ויש כלי אמצעי ויש כלי חיצוני. ובפירוש כשנגיע לפרדס הוא יסביר לנו, לדוגמא בספירת הגבורה, שכלי הפנימי הוא האדום והכלי האמצעי הוא התכלת והחיצוני הוא שחור. כל ספירה מתלבשת בשלשה לבושים, כמו שכל אחד ואחת מתלבש בשלשה לבושים וכל בגד ובגד לא חיב להיות הכל שחור או הכל לבן, וגם אלו שהולכים בשחור יש להם חולצה לבנה, לא הכל באותו צבע, להיפך צריך גיוון.

וזה כלל גדול בקבלה ובתכונות הנפש, אם רוצים להשתמש בצבע בתור ריפוי, חייבים לדעת שזה לא חד משמעי שהצבע הוא תמיד כאן. וזה בכלל כלל גדול, שצריך להישמר בכל תחום מחד משמעויות, אבל במיוחד צבע שעצם הנושא הוא מאוד מגוון, וכל ספירה יש לה כמה בגדים, וכל בגד הוא בצבע אחר.

וכדי להבין את הספירה לנכון, לדוגמא כח הגבורה צריך להבין מה זה שבפנים אדום ומעליו תכלת ועל גביו שחור. ומה הפעולה וההנהגה, שלכל ספירה יש הרבה פעולות, פעולות מגוונות, שזה גם נקרא ההנהגות, צריך לדעת מה הנהגת הגבורה בלבוש האדום, וכו'.

כל לבוש זה כדי לפעול, וזה גם כלל גדול שהפרדס מסביר בהתחלה, שמתלבשים בבגדים מתאימים לפעולה מסוימת, כמו אותו כהן שתורם את הדשן הוא מתלבש בבגדים מסוימים וכשהוא עושה עבודה אחרת הוא מתלבש בבגדים יותר מכובדים, פועל מתלבש בבגדים של פועל וכו', הלבושים הם לפי התפקיד והשליחות. הלבושים הם הצבעים. ויש אחד שמתלבש בהרבה לבושים. ואפילו המלכות. מה כתוב על המלכות באשת חיל? "שש וארגמן לבושה" רק שעל גבי השש וארגמן צריך לבוש כליל תכלת, מה זה שש? שש זה לבן, אם כן במלכות הבגד הכי פנימי הוא הלבן, ועל הלבן הארגמן, ועליו התכלת. "שש ואגמן לבושה" והכיסוי החיצוני הוא בגד כליל תכלת כמו שבמלאכת המשכן, במיוחד כשהמלכות יורדת לתפקד תפקידה שזה לברר ניצוצות בעולמות תחתונים ושם היא במלחמה, ולכן היא חייבת מעליה כדי להישמר כליל תכלת. זה היה מענין לענין.

נחזור לענין, אנו רואים שגם לפי שיטת האומנות יש 5, שזה השש אבל בלי הסגול כי הוא יותר מסתתר. ה5 הנראים לפי הסדר הם כחול צהוב אדום, שאני מחבר את הצהוב והאדום אני מקבל כתום וכשאני מרכיב את הכחול והצהוב אני מקבל ירוק. לפי שיטת האור, יש שם סגול אבל לא כתום, ולפי שיטת הפיגמנטים ה5 העקריים הם הכתום בלי הסגול.

נסתכל על הלוח (***) נוטון הוא הראשון שזיהה את השבעה צבעים, ומה האסמכתא בתורה? ה7 בריתות, 7 פעמים ברית בפרשת הקשת, ויש לומר שכל גוון שמבחינים בקשת הוא ברית, ולכן כתוב 7 פעמים ברית. אבל יש 5 פעמים ענן ו3 פעמים קשת. הוא נוטון התאים את זה כמו שכבר אמרנו לצלילם ולסולם הנגינה, כמו שכתבנו כאן על הלוח (***), במקום דו רה אנו אוהבים להשתמש בשיטה האמרקאית שיש לזה מקור לא כל כך טהור שדו זה נקרא סי, אי וכו', ונוטן אמר שאדום זה סי, ואח"כ זה לפי הסדר, ואם מצמצמים לשלש זה הקוד היסודי של סי הי ג'י, ואם אני כולל את כל החמש יש את כל חמשת הצלילים סי די הי הף ג'י, בלי היי בי, ואם זה 7 זה הכל עד תחילת האוקטבה הבאה, שגם אפשר לראות בזה מעין שביעי שזה גם אוקטבה שלימה. אם כן השלמנו את הנושא של ה3 5 7 שבפרשת הקשת.

בשיעור הקודם כלל לא הספקנו להתבונן מה כתוב בלוח הזה (***) שהוא גם נושא שרמזנו להם בשיעור הראשון אמש, מה שכתוב על הלוח הזה הוא מושגי היסוד ואיך שהם מתאימים לספירות העליונות דוקא והיינו המוחין, כל דבר שורשו במוחין. בנתיים לא נזכיר את החשך שהוא הכתר, אבל באור וצבע אמרנו הרבה פעמים שהיחס בין אור לצבע הוא אבא ואמא שהוא חכמה ובינה, אבל יש עוד מושג במיוחד בחג הזה חנוכה, של יופי, ואם כן יש 3 מושגים אור צבע ויופי, והם בשורש כנגד חב"ד. גם בצבע גופא יש 3 מרכיבים צבע בהירות עוצמה, שזה גם כנגד חב"ד בתוך המושג צבע עצמו, הבהירות זה החכמה שזה הכי קרוב לאור, הצבע הוא לבן שזה הבינה, והעוצמה הוא הדעת, ויש בזה הרבה מערכות בתוך מערכות שאנו צריכים להתבונן בזה, אבל המושגים של אור צבע, ויופי שזה השלימות של אור וצבע, התפארת הפאר, ביחד זה חב"ד, אלא שמעליהם זה הכתר העל מודע, מה שלא מופיע בתודעה של האדם וזה חושך על שם זה שלא מודע והא נעלם, והואר מבריק כברק המבריק מתוך החושך, וזה החכמה.

א"כ, יש את החושך בכתר "ישת חושך סתרו" וראשית הגילוי באור, כפי הסגנון שבחסידות, זה האור של החכמה, שאור אין לו עדיין מציאות, מציאות זה מסע, ואנו יודעים שאפילו החלקקים של האור אין להם מסע, יש כאן משהו "מה" יש אור, אבל אין מציאות של דבר מוחשי, וברגע שיש מציאות יש כבר צבע, כתוב שהבינה זה ראשית המציאות, החכמה זה ראשית הגילוי אבל אין עדיין מציאות. וזה בדיוק היחס בין האור לצבע, שאור זה ראשית הגלוי וצבע הוא ראשית המציאות, אבל החיבור שלהם והמיזוג הנכון בניהם הוא מה שנותן את היופי.

רמז לכך שאור וצבע ויופי הם כנגד חב"ד אנו מוצאים בתפילה בבוקר "מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו" שכתוב ששלשת הבטויים האלה הם כנגד החב"ד ולפי זה כל המשפט הזה הוא נאמר לחב"דניקים, כי זה כנגד חב"ד, אבל כולנו חבדניקים, כל עם ישראל הוא עם חכם ונבון. א"כ, מה שאנו שרים ומבטאים את האושר שלנו הוא על שם המוחין שאנו זוכים לרשת ולקבל מלמעלה "מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו" יש כמה ניגונים על זה ואפשר לשמוע אח"כ.

"מה טוב חלקינו" כתוב שזה נאמר על האור, כמו שכבר הזכרנו כמה פעמים שעל האור כתוב "וירא אלקים את האור כי טוב", וזה שהאור הוא מכונה "חלק" סימן שבאמת ידעו רבותינו הקדושים שהאור הוא חלקיקים ולא רק גלים, שיש לו 2 תופעות ותכונות, תכונת החלק ותכונת הגל, וחוץ מהביטוי הזה "מה טוב חלקינו" כתוב גם כן שכאשר  אתה תופס חלק מהעצם אתה תופס בכולו, על הנשמה גם נאמר "כי נר ה' נשמת אדם" שהיא האור של ה', כתוב עליה גם חלק "חלק אלוקה ממעל ממש".

יש עוד פסוק שבו כתוב בפירוש בקבלה שיש בו שני דמויים שונים, אחד של חלק ואחד של גל, "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" פסוק בשירת האזינו. הפסוק "חלק אלוקה ממעל" הוא פסוק מספר איוב, שהוא לא מהחומש, בתורה כתוב "חלק הוי'" ולכאורה זה יותר גבוה אפילו מחלק אלוקה, א"כ כל נשמה היא חלקיק מהאור אין סוף, יש עוד המון פירושים מה זה חלק אלוקה ממעל ממש.  אבל מהו הדימוי השני "יעקב חבל נחלתו" זה גם מוסבר בספר התניא ובספרי החסידות וכן גם בספרי הפשט, שחבל זה שניים שקשורים אחד למעלה ואחד למטה והתקשורת בניהם ומה שמחבר אותם הוא על ידי החבל, איך נעשה התקשורת בניהם על ידי החבל? ע"י גלים. חבל שמנענעים אותו מלמטה הוא מתנענע למטה וכן להיפך. איך המסר עובר מלמטה למעלה ומלמעה למטה? ע"י תנועה גלית. ולא ע"י חלקיקים, כל הענין של אור כמו שמוגדר במדע הכל הוא כדי להעביר מסרים ולהעברת מידע, איך מעבירים מידע בחבל? ע"י גלים. יש שמעבירים מידע ע"י חלקיקים.

"חלק" שווה מנחם, השם של המשיח, "חלקיק" שווה אברהם, רמ"ח, היהודי הראשון, אברהם הוא חלקיק ומנחם הוא חלק. איך שלא יהיה, כל יהודי הוא חלק ה' "חלק אלוקה ממעל ממש" ועיקר התקשורת בנינו לבין הקב"ה הוא ע"י הגלים שעוברים באמצעות החבל שמחבר בנינו לבין אבינו שבשמים. ולכן כתוב בתניא שצריך מאוד להקפיד על מצוות מעשיות, כי כל עבירה היא פועלת ניתוק וקורעת נים אחד מכל החבל, והמושג כרת כמו שמוסבר בקבלה הוא שכל החבל נפסק, רק שלמזלינו יש אפשרות גם אחרי הכרת לחזור בתשובה וביתר שאת ויתר עז, ע"י קשר כפול ומכופל יותר מאשר בתחילה כמו שמסביר באריכות בספר התניא באיגרת התשובה.

א"כ הרמז הראשון לכך שיש חלק וגל, וזה גם עוד נושא שלם בפני עצמו, באור שהוא בעצם מעביר מידע בין ריבונו של עולם, בין א"ס לבין הנשמה, הוא קודם כל בפסוק "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" המילים חלק וחבל הם גם מאוד דומים, בשניהם יש אותיות "חל" "ותתחלחל המלכה", חלק וגם חבל, אלא שבחלק יש ק' ובחבל יש ב', אם יהיה יותר זמן אולי נגיע עוד יותר מה זה החלק ומה זה החבל.

אבל יש עוד פסוק בספר איוב שאומר זאת עוד יותר בצורה מופלאה את הסוד של האור שהוא גם חלק וגם גל, וזה הביטוי בסופו של איוב שה' מתגלה אליו ושואל אותו 50 שאלות בסוד מעשה בראשית "האם ידעת" וכו' ואח"כ "מרביץ בו" 50 שאלות והעיקר להכניע אותו טוטלית, שירגיש את האפסיות שלו, כמה שהוא קטן ואין ולא מבין, ואז הוא יקבל את הדין שהקב"ה עשה איתו, שהקב"ה כולו טוב וכל מה שעשה זה לטובה אלא שהוא לא מבין את רזי עולם וזה הסיום של ספר איוב.

בין היתר של הקושיות לאיוב היא הקושיה "מי הוליד אגלי טל" אמרנו שהנושא של אור וצבע הוא נושא של שבת, ו"אגלי טל" בהשגחה פרטית אחד מהספרים הכי חשובים בנגלה על הלכות שבת "טל"  - לט' מלאכות. ספר של הגוגצבע'ר על מלאכות שבת.

מה הפירוש "מי הוליד אגלי טל"? מה זה "אגלי" מילה שמופיע פעם אחת בתנ"ך, מה זה "אגלי" עם א', על פי פשט זה טיפה, אבל זה טיפה שנגזרת מגל. הפשטנים מסבירים שכאשר יש הרבה טיפות של טל על פני הארץ, מתקבל תנועה או דימוי גלית, וכל כך יש דימוי גלית עד שכל טיפה בפני עצמה נקראת על שם הגל, וכאן יש גם שטל הוא מלשון מים "טל אורות טליך", טל הוא גם ביטוי שמסמל אור, שבתוך ה"טל אורות" יש "אגלי" שזה טיפות שמופיעות בגלים, וזה ממש חיבור מיניה וביה, כמו שגם היום מוסבר במדע שזה תופעה אחת ולא 2 דברים שונים. לא במדע לפני 50 שנה אלא במדע הכי חדיש, שהפוטונים בעצמם עושים את התופעה של הגל. ואין לך מקור יותר מובהק לרז הזה של הבריאה של מעשה בראשית מאשר הביטוי הזה "אגלי טל". טיפה שנגזרת מגל, וזה סוד הטל הפיזי בעצמו, שהוא התעבות האורות, הגשם גם נקרא אור "יפיץ נען אורו", הענן, דיברנו קודם על העננים, חוץ מזה שהוא עושה צבע והוא מחשיך בחושך שלו והופך את האור לצבע, חוץ מזה הוא מפיץ אור, הענן מפיץ אור, ואיזה אור? גשם. שוב קשר בין גשם כמו המבול לבין צבע. "ונתתי גשמיכם בעיתם" "אם בחוקתי תלכו". הפסוק אומר "יפיץ ענן אורו" ויש אור שזה גשם ויש טל "טל אורות טליך" שהפסוק הזה מדבר על טל תחיה של תחית התמים, שאין לך תופעה צבעית יותר מזו, שזה מה שחוזר מלמטה למעלה, שהצבע מה שהיה קבור באדמה פתאום מופיע וצץ ומציץ, וזה תופעה מוחשית של תחיית המתים שכתוב "הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך" שזה טל תחיה.

נחזור למה שרשום פה, יש "מה טוב חלקינו" שזה נאמר על האור כי טוב, וזה מצד החכמה ומצד האבא, ומכאן הגענו לתופעה ולפרדוקוס שיש באור החלק והגל, שזה החבל וזה נקרא "אגלי טל", אולי נאמר עוד רמז ונשתמש בזה יותר בהמשך, הביטוי המיוחד "אגלי טל" שווה 83, שזה מספר המחלות שיש בעולם כמו שחז"ל אומרים, וזה מספר ההלכות שברמב"ם שהוא היה רופא, ובספר היסוד שלו שהוא "משנה תורה היד החזקה" חילק זאת ל83 הלכות, כמו שמזכיר זאת הוא בעצמו בהקדמתו לרמב"ם, וברור, על אף שהוא לא מזכיר זאת בפירוש, שהמספר הזה קשור לריפוי ל83 מחלות שיש בעולם, שהתורה היא המרפא "החש בראשו יעסוק בתורה" שהיא הריפוי הפנימי והרוחני, והרמב"ם הוא רופא גם בגשמיות וגם ברוחניות, שזה ע"י המשנה תורה, שבהלכה מחלק ל"אגלי טל" הלכות.

גם המילה הראשונה בתורה "בראשית" שהיא כוללת את כל מעשה בראשית וכל התכלית של כוונת בריאת העולם לשם מה ברא ה' את העולם, המספר פג' הוא מספר ראשוני שלא מתחלק, יש לנו כאן הרבה חכמת המספר, ובחכמת המספר העיקר הוא הראשוני, וכתוב שהראשוני העיקרי שהוא תמיד המספר הכי גדול, הראשוני היסודי של "בראשית" הוא פג', "בראשית" הוא 913, והוא 11 פעם פג', גם 11 הוא ראשוני. והסוד של מעשה בראשית הוא 11 פעמים "אגלי טל".

אגלי טל הוא נאמר בלשון רבים, אגלי ולא אגל, וכתוב בקבלה שהבראשית הוא יא' צמדים של א"ל ב"ם, יש כב' אותיות בא' ב' שלנו, וכשמחלקים אותם לשני חלוקות שוות, ומחברים לצמדים, שהא' מתחברת לל' והב' למ' וכך הלאה עד הסוף וזה נקרא "א"ל ב"ם". הבריאה היתה ע"י צירוף וזיווג של הפנים והאחור של הא"ב, הפנים אלו יא' אותיות ראשונות ואחור הוא היא' אותיות האחרונות מל' עד ת', וכשמחברים אותם לפי הסדר א"ל ב"ם עד כ"ת, רק שני הצמדים הראשונים א"ל ב"ם שווה חכמה ולכן בספרי הקבלה כתוב "כולם בחכמה עשית – כולם בא"ל ב"ם עשית", שהחכמה של מעשה בראשית זה יא' צמדים של אותיות יא' אגלי טל, כל צמד נקרא אגלי טל, 2 טיפות ביחד, ויש בכל הא' ב' י"א פעמים "אגלי טל", ויא' פעמים אגלי טל שווה "בראשית".

אנו גם נמצא את המספר הזה אגלי טל, פג', בעוד הרבה מקומות, אפילו אם נתבונן אצלנו, ה3 5 7, אם ניקח כל מספר בריבוע, 3 בריבוע שווה 9, 5 בריבוע שווה 25, 7 בריבוע שווה 49, וביחד זה שווה פג', וזה גם אחד מהסודות שכתוב בקבלה, שמאין יוצא המספר הזה של פג' – חיבור השיכלול, ריבוע זה התכללות או שיכלול, והשיכלול של כל אחד מהמספרים האלו 3 5 7 , כל אחד בריבוע, שווה פג' "אגלי טל". כל זה היה הרבה מאמר מוסגר לגבי "מה טוב חלקינו", שזה האור, בחינת חכמה.

אח"כ יש "מה נעים גורלינו" נועם זה אמא, "ויהי נועם מעשה ידינו כוננהו" "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" נועם זה הרגשת הנעים שזה אמא, גורל זה מעגל מלשון גל, הר' בגורל היא אות נוספת, גורל מלשון גל ומעגל, איזה צבע אתה מקבל על פי הגורל, כמו לקחת דיסק או עיגול ולסובב אותו ובשבילך אישית כל אחד זה הצבע שהוא מקבל. הגורל הוא כאילו סתמי, אבל הכל מכוון, מתעלומות החכמה של בורא העולם, שכל אחד בגורל יקבל בחינה אישית, שהיא לא החלק, הוא משותף לכולם "מה טוב חלקינו", אבל הגורל הוא משהו אישי, זה פרט. החלק הוא כלל והגורל הוא פרט. כל יהודי מקבל גורל וצבע נעים "מה נעים גורלינו", גוון נעים.

כתוב שגורל – כך מסביר אדמו"ר הזקן בספר התניא – הוא מצוה מיוחדת, שאף שכל יהודי חייב בכל המצוות, יש מצוה מיוחדת שזה באופן אישי קשור לתיקון הנשמה שלו. שעל זה היו שואלים "אבוך במה היה זהיר טפי"? זה מאמר רז"ל ששאלו אחד אבא שלך באיזה מצוה היה זהיר ביותר, האבא היה צדיק ובודאי קיים והקפיד לשמור את כל תרי"ג מצוות התורה ומה הפירוש "אבוך במה היה זהיר טפי"? ומכאן מסביר אדמו"ר הזקן באיגרת שלימה בספר התניא שמוקדשת להסביר את הסוד הזה, שהמצוה המיוחדת שזה הזהיר טפי שלך, הוא הגורל שלך.

אמרנו שכל מצוה הוא גוון, וא"כ כל יהודי יש לו מלבד הצד השווה לכל היהודים, שכולם מחויבים בכל המצוות ומקבלים על עצמם עול מלכות שמים בשלימות, בכל זאת לכל אחד יש מצוה שבה זהיר טפי. לזהות את הזהיר טפי, זה חכמת הצבע, שיש לכל אחד גוון מיוחד שזה גם המצוה המיוחדת שלו. היחס בין אור לצבא הוא גם יחס בין תורה למצוות, אור זה תורה "תורה אור", ומצוות, כל המצוות, אמרנו שחז"ל אומרים שיש שס"ה גוונים כנגד שס"ה לא תעשה, אבל ודאי יש גם בחינה שכנגד רמ"ח מצוות תעשה, סך הכל "את האור" שווה תרי"ג, שזה כל הגוונים שיוצאים מהאור. ובתוך התרי"ג יש את הזהיר טפי.

מפרשים את הבטוי הזה "זהיר טפי" גם מלשון זוהר, ולא רק מלשון להיזהר, שלשון זוהר זה מלשון להיזהר "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", זאת אומרת, שאיך האדם יודע מה באמת המצוה המיוחדת שלו, כי הוא מרגיש איזה ענין או מצוה אחת שיהודי עושה, וכשמקיים זאת פתאום מרגיש אור גדול יותר מכל דבר אחר, והאור גדול שמרגיש זה הסימן משמים שזה הזהיר טפי שלו. שבזה הוא זוהר ביותר "זהיר טפי".

נקח דוגמא, פעם שאלו את הרבי למה הוא מדפיס כל כך הרבה ספרי חסידות? לא מספיק כמה ספרים, הרי הלואי וילמדו ויתמידו וישקדו על ספר התניא ועוד ספרי יסוד, למה צריך כל כך הרבה ספרים להדפיס? בתחילת הנשיאות הוא ענה על השאלה הזו ואמר שהוא רוצה להגיע לתרי"ג ספרים בספריית קה"ת (זה ההוצאה לאור של חב"ד) ואז אני מקוה מאוד שכל אחד יוכל למצוא ספר מבין התרי"ג ספרים ה613 ספרים שידבר אליו אישית וזה יעורר את הנשמה שלו אישית. וזה דוגמא שהתרי"ג מבחינת התורה זה שווה לכולם.

אבל  לא מבחינת המצוה, שזה כלל גדול, כי לכאורה למה צריך מצוות בכלל, למה לא מספיק השכל? המצוות זה בשביל להדליק אותך בלב, כמו להדליק נר חנוכה, צריך להדליק אותך, אמנם יש הרבה אור בתורה אך כדי להדליק את הנשמה הפרטית שלך צריך למצוא את המצוה המעשית ממש שזה גוון של אור חוזר, ההכי מתאים לשרש נשמתך, שזה התיקון של שרש נשמתך. ועל כל הנושא הזה כתוב "מה נעים גורלינו" וזה הגורל של כל אחד, וכשהוא זוכה למצוא את הגורל שלו – כמה נעים הגורל.

האחרון זה "מה יפה ירושתינו"  וכאן בפירוש יפה מלשון יופי. הדעת נקראת בקבלה ובחסידות "ברא בוכרא" – הבן הבכור שיורש 2 חלקים, מבחינת ירושה, הבן יורש את האבא, וכך הדעת יורשת את החכמה, את האור. וזה יסביר לנו למה בכל השנים הקודמות כשדיברנו על אור החנוכה דיברנו בדוקא בנוגע לחנוכה על הקשר בין אור ליופי ודילגנו על הצבע שבאמצע, כי הדעת יותר נוטה לחכמה והיא מקבלת בעיקר מהחכמה. הנר הוא נר של "שמן זית זך" שמסוגל לזיכרון, הקשר המיוחד שהדעת יורשת מהחכמה זה הזיכרון "זכר ימות עולם… שאל אבי ויגדך".

כתוב שזה שמקפידים החסידים בפרט וכך גם מנהג כל ישראל להדליק בשמן זית זך כתוב שזה גם תיקון הברית וגם תיקון הזיכרון – השמן זית של חנוכה. וזה קשור ליופי, הקשר בין דעת לבין החכמה. בביטוי הזה "מה יפה ירושתינו" זה בצורה הכי פשוטה למי שמתמצא בערכים של הקבלה, רומז לספירת הדעת.

אם כן הבאנו אסמכתא מאוד מאוד יפה, שאור הוא חכמה וצבע הוא בינה ויופי דעת, וכשלוקחים את המילים האלה "אור וצבע" שכך הוא השם ללימוד שלנו בימים אלה. אור זה שווה 207, וצבע 162 כמו "בצלם", שניהם ביחד כמו אבא ואמא שהם "תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין" שווים ביחד 369, ולמעלה מהם יש חשך, שזה שווה כמו שהסברנו 8 פעמים מא, הם, ואור וצבע שזה 369 זה עוד מא אחד – 9 פעמים מא. חושך בכתר הוא ח' פעמים מא', ואור וצבע זה ט' פעמים מא, שהרי ישנם 4 שלבים כתר חכמה בינה דעת, ויש 2 אפשרויות לעשות מהם שלישיה, או כח"ב – כתר חכמה בינה, או חב"ד – חכמה בינה דעת. ותכף נסביר זאת. ובשלישיה העליונה של חושך אור צבע, יש משהו מובהק בחשבון של המילים האלה, שחשך זה ח' פעמים מא' ואור וצבע ביחד בתור "שני רעין דלא מתפרשין לעלמין" שווה ט' פעמים מא, וביחד זה טוב פעמים מא, שטוב זה ט' ועוד ח' ושווה ביחד – 17.

שני המספרים האלו טוב ומא' שניהם ראשוניים, והם מופיעים בתנ"ך אצל המלך רחבעם שהוא מלך בגיל מא', והוא מלך 17 שנה ונפטר בגיל ח"ן. כתוב שח"ן אחד מהסודות שלו, כשם שהוא רמוז בתנ"ך הוא מא' ועוד 17, וכאן זה מא' כפול, פעמים 17. אבל שני המרכיבים האלו מופיעים במפורש בתנ"ך אצל המלך רחבעם, וכתוב בקבלה שאם רחבעם היה זוכה הוא היה משיח, אבל הוא לא זכה והוא לא  היה בסדר, למה הוא יכל להיות משיח? כי הוא בן שלמה בן דוד, וכתוב שמשיח צריך להיות לא רק בן דוד אלא גם מבן שלמה, ומי שהוא בן שלמה בן דוד הוא רחבעם, שזה מלשון רחובות הנהר, ושלמה המלך הוא 15, כנגד היום ה15 של החודש שאז "קיימא סיהרא באשלמותא" כיון שהוא הדור ה15 מאברהם אבינו, ואם היינו זוכים הוא היה ממשיך להתרחב ולהתפשט, אבל במקום זה בדרך הטבע הלבנה התחילה להתמעט. ובדור של רחבעם התחיל המיעוט, אבל היה אפשרות שבמקום המיעוט זה ימשיך להתרחב ולכן האבא שלו קרא אותו בשם רחבעם, שזה ימשיך גם אחר הדור ה15 שהוא כנגד היום ה15 של החודש, שהתנועה של עם ישראל עדיין תמשיך להתפשט, ואם זה יכול להתגבר על הנטיה הטבעית להתמעט, אלא יתרחב ואז הוא יגיע למרחב העצמי שזה הענין של ביאת המשיח שזה לא רק כדי להחשיב אצלנו את רחבעם, כי אם יש לו כאלה מספרים שקשורים לחיים שלו יש כאן סוד מאוד חשוב, המא' והיז'.

כאן החושך הוא ח' פעמים מא' והאור וצבע זה ט' פעמים מא' וביחד זה טו"ב פעמים מא', יש הרבה תופעות במתמתיקה בין המספרים טוב ובין שני הראשונים 17 ו41, אולי אח"כ נוכל להראות למי שמעניין אותו, שיש משהו ממש יחודי גמור לשני הראשוניים האלו 17 ו41, שהם המרכיבים הראשוניים של חשך אור צבע.

רק אור וצבע שזה ט' פעמים מא', כתוב שהוא שווה "באור פניך", בתפילה כשאומרים "באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד", הביטוי "באור פניך" יש שם את המילה אור ובשאר האותיות "בפניך" שווה לצבע, שיש גם כן טובא נהורא איכא בפנים. שוב, אור ועוד צבע שווה באור פניך, בהמשך בעזרת ה' נקדיש שיעור אחד לאור וצל, שיש שני בטויים קשורים, יש ביטוי אחד "באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", כתוב בחסידות שאומרים את זה מכוונים, תשמעו כדי שנפנים את הכוונה הזו, שאומרים "באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו" עוד לפני שאומרים "תורת חיים ואהבת חסד" כתוב לכוון באור פניך נתת לנו, ששם הוי' יהיה אלוקיך, בעיקר מה שה' נותן לנו זה שה' יהיה אלוקיך, וזה העיקר ממה שיוצא מ"אור פניך" שנהיה נחלתינו, שהוא יהיה אלוקינו. ואחרי שה' נותן לנו שה' יהיה אלוקיך אז בא ההמשך "תורת חיים ואהבת חסד", אך קודם צריך להיות "באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו".

יש ביטוי דומה בתהילים "בצל פניך תסתירני" זה שצריך להיות אור וצל, שזה נושא חדש שלא הזכרנו אותו, שצל כמובן קשור לחושך, אך זה לא בדיוק חושך, צל זה משהו באמצע בין האור והחושך "צילא דמיהמנותא" צל האמונה. אולי כן הזכרנו את הצל בקשר למילה מצולע, "טבעתי ביון מצולה ואין בו מעמד" יון (עם ציירה) זה לשון יון (עם פתח), טבעתי מלשון טבע כמו צבע, וצריך להיזהר שלא לטבוע ביון מצולה, במצולה של יון. כתוב ששלש האותיות יון רומזות לטביעה בתוך המצולה, בתוך הצל, יון, הי' היא נקודה אחת תלויה באויר והו' הוא קו שממשיך את הי' עד לקרקע והנ' שיורדת לתהום. וכשהופכים את היון אז זה נוי, אחד מהשמונה לשונות של יופי, נוי. אבל הפסוק כאילו בא להסביר את סוד של המילה יון "טבעתי ביון מצולה" והטביעה מרומזת במילה יון שזה לטבוע בתוך הצל.

אבל יש גם משהו מאוד חיובי בצל, כתוב שדוקא המקיפים של הנשמה, המדריגות הכי גבוהות ועמוקות של הנשמה הם צללים "אך בצלם התהלך איש", יש את האור התודעה של הנשמה ולמעלה מהתודעה יש 2 בחינות של צל, לכל יהודי יש חיה יחידה, צל וצל למעלה מצל, בבואה ובבואה שלמעלה מבבואה, ורק ליהודי יש לו את שני הצללים שלמעלה מהראש של הנשמה. כל זה הקדמה לעוד נושא שבעזרת ה' נקדיש פרק זמן יותר ארוך לדבר בזה, שיש שני ביטויים שצריך לבקש בהם ביחד, מצד אחד "באור פניך" ומצד שני "בצל פניך", אני רוצה באור פניך, ומה אני רוצה מאור פניך? שבצל כנפיך תסתירני.

ה"בצל כנפיך תסתירני" קשור לתכלת של הציצית, כמו שהסברנו קודם בשם הרמ"ק והזוהר הקדוש שתכלת הוא מציל, צל גם מלשון הצלה, הוא מציל ועושה את האדם מוצל בעצם, התכלת הוא בסוד "בצל כנפיך תסתירני", מי שזקוק לשמירה מפני כל מזיק מה שלא יהיה או מפני עין הרע, הצבע שכתוב בזוהר הוא תכלת, וגם כשיוצאים ולא רק כשצריך להסתתר בבית, להיפך כשיוצאים החוצה ואני לא סוגר את עצמי בבית מתוך חשש ופחד, זה לא הענין, זה לא יהודי, להיפך כשאני יוצא להילחם כמו המלכות שיוצאת להילחם אז צריך את הבגד "כליל תכלת", שזה "בצל כנפיך תסתירני". וה"באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד" כל הה' אלוקינו שנותן לנו זה נקרא באור פניך.

איך הגענו ל2 הבחינות של באור פניך ובצל כנפיך? הגענו מהגימטריה, הרבה דברים יפים יוצאים מהגימטריות למי שלא הכי אוהב גימטריות, יש הרבה עניינים יפים שיוצאים מהם כמו הענין הזה. שהגימטריה של אור וצבע שווה באור פניך שזה ה9 פעמים מא.

אבל כשמצרפים את המילה השלישית כאן כאשר מתחילים מהאור – יופי, יש 469, שזה אור צבע ויופי כנגד חב"ד וכנגד "מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו" והוא מספר התיבות של מעשה בראשית, בכל מעשה בראשית מ"בראשית ברא אלקים וכו'" ועד "ויוכלו השמים" בסופו "אשר ברא אלקים לעשות". סך הכל של המילים של מעשה בראשית בתורה הם 469, אור צבע יופי.

המספר הזה הוא ז' פעמים המילה ז', כשכותבים את המילה ז' במילוי, זין, זה 67, וז' פעמים זין, 69, זה 469, מספר המילים בז' ימי בראשית. יש ז' ימי בראשית ומספר המילים שבז' ימי בראשית הוא אור צבע יופי, ז פעמים זין, יש עוד הרבה על המספר הזה ואין כאן המקום להאריך בזה.

מה שרצינו לסיים את השיעור הזה במשהו בעבודה, ולא רמזים וגימטריות אלא משהו בעבודת הנפש, בחסידות, יש כאן 2 שלישיות או חשך אור צבע או אור צבע יופי, היינו או כתר חכמה בינה או חכמה בינה דעת. וכל אחד בפני עצמו הוא יונק ומשקף את סוד חש מל מל, כל המוחין האלו החושך והאור והיופי הכל יוצא מהחשמל, כך כתוב בזוהר, מסוד החשמל כמו שרמזנו בשיעורים הקודמים. חשמל לפי הקבלה והחסידות, הבעש"ט מחלק זאת לשלשה שלבים בכל עבודת ה', בין תורה בין תפילה בין חסד או מצוות, האדם צריך להיות קודם חש, אח"כ מל מלשון ברית מילה ואח"כ מל מלשון "מי ימלל גברות ה'" ובחנוכה אומרים "מי ימלל גבורות ישראל" ובכל אופן המל השני מלשון דיבור הוא מהפסוק "מי ימלל". יש עוד פסוק בתורה "מי מלל לאברהם".

הבעש"ט אומר שחש מל מל בעבודה הוא הכנעה הבדלה המתקה, הנושא הכי יסודי בכל מה שנוגע לעבודת ה', החש זה שתיקה שזה הכנעה שאדם שותק הוא מכניע את האגו שלו ואת האני שלו, ואח"כ הבדלה שפתאום הצד הטוב מתגלה, או שיש הבדלה בין הטוב והרע וכאשר הרע נבדל גם הטוב נבדל. זאת אומרת שכאשר הרע נבדל זה רעה לו שהוא נזרק החוצה, ואז הטוב מתקומם, וזה הבדלה, שכל זמן שיש ערבוב של טוב ורע "אור וחשך משתמשים בערבוביא" האדם צריך להיות בהכנעה, צריך לשתוק. כשהאדם מרגיש כמו בתחילה הבריאה שאצלו יש ערבוביה, לא תערובת צבעים חיובית אלא פשוט ערבוביה, בלאגן בנפש, זה נקרא ש"אור וחושך משתמשים בערבבוביא" ואז צריך לשתוק ולהיכנע, כי אם אדם שותק כמו שצריך מלמעלה מזכים אותו ברגע של כריתה, כריתת ברית, אברהם אבינו שתק 99 שנים יחסית עד שזכה לקבל את הברית מלמעלה, תוך כדי השתיקה הוא גם עשה הרבה דברים, הוא גם עשה אנשים לפי ספר יצירה, הוא התעסק בהרבה דברים מעניינים, אבל בעצם הוא שתק 99 שנים עד שקיבל את הברית מילה מלמעלה "וכרות איתו הברית".

אח"כ שכורתים את המילה, ברית מילה, אז אפשר לפתוח את הפה "פתח פיך ויאירו דבריך" ואז הדברים מאירים שיוצאים מהפה, כמו בששת ימי בראשית "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" הדברים מאירים והאור הוא מתוק, יש פסוק בקהלת "כי מתוק האור" הוא מתוק וממתיק את המציאות. וזה המל מלשון דיבור.

שוב, החש מל מל בעבודת ה' זה הכנעה הבדלה המתקה, חש מלשון שתיקה, מל ראשון מלשון ברית מילה ומל שני מלשון מי ימלל, ויש חש מל מל של בעל תשובה שקשור עם הבינוני של התניא ויש חש מל מל של הצדיק, מישהו שלא עבר את הדרך. החש מל מל של צדיק הוא אור צבע יופי, והחש מל מל של בעל תשובה ושל בינוני של התניא הוא חושך אור צבע.

אצל הצדיק גילוי אור, שאור מתגלה לו וכל הזמן אור מתגלה לו וזה נקרא בלשון הבעש"ט נביעת א"ס, כל הזמן הוא נמצא בביטול, ואם הוא לא היה בביטול מידי הוא היה זוכה לקבל את נביעת הא"ס. חויית האור אצל הצדיק היא חויית ביטול. בתוך האור שכולל בתוכו את כל הצבעים, שחווים את האור לפני שמזהים את הספקטרום של הצבעים, יחסית האדם נמצא בחש, חש זה גם מלשון תחושה, שיש לו תחושה כללית של אור, אבל אין זיהוי עדיין של צבעים מסוימים. הבדלה זה שהאדם זוכה להכיר את הגוון המיוחד לי, שזה הצבעים. המתקה שזה גם יפה וגם מייפה את המציאות, הוא גם מופיע, צדיק הוא מהודר, היום הוא היום השביעי של חנוכה, הכוונה שהיא הדר, יוסף הצדיק נקרא הדר, וגם בחנוכה יש ענין של "מהדרין מן המהדרין" וצדיק הוא ההדר של העולם, היסוד בקבלה נקרא "הידורא דגופא" ההידור של הגוף, הצדיק הוא יפה. בעל תשובה הוא לא כל כך יפה בחיצוניות, או בינוני. לצדיק קוראים פאר הדור, מי שהוא הפאר של הדור הוא הצדיק, ועם היופי שלו הוא הכי יפה "מלך ביופיו תחיזנה עיניך" וביופי שלו הוא גם מיפה את המציאות. וזה סדר של חב"ד. של צדיק. אור בבחינת חש, הכנעה וביטול, והמל הראשון זה בחינת הבדלה, להבחין ולזהות את הגורל, ואח"כ ההשפעה על העולם שזה המל השני, הדיבור. ואצל הצדיק ההשפעה על העולם שזה תכלית הכוונה להיות משפיע זה ה"מה יפה ירושתינו", היופי. וזה מרומז במעשה בראשית לפני החטא של אדם הראשון, שכולנו צדיקים, שזה מספר התיבות של מעשה בראשית כמו שאמרנו, אור צבע יופי.

אבל בעל תשובה הוא מתחיל מחושך, "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד שם" והסיבה היא, כי צדיק לא יכול לעמוד במקום החושך הוא עומד רק בקרן אור, אבל בעל כורחו בעל תשובה עומד בחושך ויושב בחושך. יש פסוק שנסביר אותו בהמשך בעזרת ה' "כי אשב בחושך ה' אור לי" שזה גם פסוק של חנוכה. המצב הקיומי שלו הוא חושך אצל הבעל תשובה. יש חושך לגריעותא שזה נקרא חושך תחתון, אבל החושך התחתון משקף בדרך נסתרת ביותר את החושך העליון. ומי שחשוך לו למטה זה סימן שיש קשר לנשמה שלו גם להעלם העצמי של הא"ס ב"ה. ובמצב של חושך הוא ודאי חש מלשון שתיקה, כשהאדם לא מבין משהו, והוא לא מסוגל להבין וזה היפך האור, אומרים לו "שתוק, כך עלה במחשבה לפני" שמחשבה לפני זה בחינת חושך ולא אור, וזה נאמר למשה רבינו שראה את היסורים שעתידים לייסר את רבי עקיבא והוא התלונן כלפי שמיא, וה' אמר לו כך, וגם לעשרה הרוגי מלכות גופא נאמר להם שתוק כי אם תוסיפו לטעון אני הופך את העולם למים, כך אומרים בפיוט, וכך נאמר גם על רבי עקיבא "שתוק כך עלה במחשבה לפני". ודרגה זו היא החושך של הכתר שנקרא "מוחא סתימאה" של הכתר.

אח"כ הגילוי אור, שזה החידוש, כי אצל הצדיק האור זה הטבע וזה בפשיטות, האור זה פשיטא, אך אצל הבעל תשובה האור זה חידוש. יש בזה גריעותא ויש בזה מעלויתא, חידוש לכאורה זה גריעותא כי יותר טוב שזה טבע וזה כל הזמן, אבל יש משהו בחידוש שהוא גם מעליותא, שזה "אור חדש בציון תאיר" חידוש אמיתי גם לגבי הצדיק שכל הזמן יש לו אור. בגלל שזה סוג אחר של אור, זה אור שיצא מן החושך "כיתרון האור מן החושך" זה אור גדול "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" לא סתם אור כמו שדיברנו על הפסוק הזה בשיעורים קודמים. החושך במספר קידמי שווה אור, הא' שווה אלף שזה אור גדול מאוד. ומה שלא אמרנו זה הסיום שם שאור גדול שווה נר, ובכל נר וכך בחנוכה כאשר מברכים להדליק נר חנוכה הכוונה שבתוך הנר הקטן יש בצימצום, מלשון ריכוז ולא מלשון סילוק, יש צמצום ריכוז של אור גדול בתוך הנר הקטן, ולכן אור גדול שווה נר. וכך הבעל תשובה רואה את האור גדול הזה החדש שמאיר בציון, שזה חידוש אמיתי לכולם, והוא רואה את זה בנר קטן בתוך הנשמה שלו ושל החבר שלו.

עיקר הגלוי של בעל תשובה כתוב בחסידות שזה לגלות נקודות טובות אצל כל יהודי ויהודי, שעל ידי כך הוא בא להרבות במצות אהבת ישראל, הוא רואה אור גדול שווה נר, נר קטן זה נשמה של יהודי, ואת כל האור הגדול הוא רואה מצומם ומרוכז בנר קטן. והאור הזה הוא החידוש האמיתי של ביאת המשיח "תורה חדשה" "אור חדש בציון תאיר", שזה המל של ההבדלה, התגלות פתאומית, שפתאום הטוב מזדכך ומזדהה, ואח"כ הצבע שזה כל מעגל וכל מגוון התכונות הנפשיות, שהוא זוכה לפרט את האור, מתוך כלל ישראל לפרט את ההשתייכות לשבטים, לשבטי י-ה, שהרי מעגל הצבעים, יב' הצבעים של האומנות זה כנגד השבטים, בשבילו זה הסיום וההמתקה, אצלו המילול והדיבור זה היכולת מתוך האור החדש לתרגם וליישם על דרך "חנוך לנער על פי דרכו" לזהות את הדרך או הצבע המיוחד של כל אחד, ולחנך אותו על פי הצבע. וגם אני בעצמי להזדהות עם הצבע המיוחד של "מה נעים גורלינו" ולהגיע למצב של "יחד שבטי ישראל".

התפקיד של הצדיק הוא להיות "אנא סימנא בעלמא" הצדיק זה כמו רשב"י, אני היופי של העולם, פאר הדור. משא"כ הבעל תשובה התכלית שלו לא להיות היופי של הדור, להיפך, הוא צריך להיות אחד העם, אם כי שאחד העם זה המלך, אבל לפי הפשט זה אחד מפשוטי העם, והפשוט, האור החדש שהוא זוכה לו זה נקרא הגלוי של אור גדול בתוך נר קטן של חנוכה, ואח"כ הפירוט לכל נשמות ולכל פרטי עם ישראל, לראות את זה משתקף במעגל הצבעים של העם שלנו, כמה יפה כולנו ביחד וכמה הרמוניה, בינה זה ארמוניה, חכמה זה אחד כמו שאמרנו שאור זה אחד אבל צבע זה הרבה, הרבה צבעים זה ארמוניות, לא רק נוטון דימה את הצבעים לטונים של המוזיקה, דוקא האומנים של היום הכי הכי, יש אחד קוראים לו איטן, שהוא הכי שפיץ של הדור האחרון, ממש מספר אחד, החידוש הכי גדול שלו, שאם משתמשים במעגל הצבעים של 12 ע"י חיבורים גיאומטריים, בתוך המעגל יוצרים אקורדים של צבעים.

שוב, כמו שיש אקרודים במוזיקה, התאוריה הכי שפיץ בצבע היום היא איך עושים אקורדים של צבעים, דוקא לא לפי שיטת האור אלא לפי שיטת הפגמנטים. והיכולת הזו לעשות אקורדים של צבעים, האומן, זה ההמתקה של הבעל תשובה, זה הסיום החש מל מל של הבעל תשובה. ההפתעה של אור גדול בנר קטן שזה נקרא "אור חדש בציון תאיר" שלכל יהודי יש את זה בנשמה שלו, זה ההבדלה שלו, המל הראשון.

זהו נושא מאוד חשוב בעבודת ה', ולסיכום, שהחושך אור צבע, יחסית כח"ב הוא נוקבא וחב"ד הוא דכורא בקבלה, דוקא השלישיה כתר חכמה בינה זה שייך לנקבה, והשלישיה חכמה בינה דעת זה שייך לזכר, היות שנשים דעתן קלה ובמקום דעת, השלישיה של האשה היא כתר "אשת חיל עטרת בעלה". "נקיבה תסובב גבר" שזה בעל תשובה ביחס לצדיק גמור לפי תורת הקבלה והחסידות, ולכן דוקא הבעל תשובה, שהרי "סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין" ו"משיח אתא לאתבייא צדיקייא בתיובתא" המשיח בא להחזיר את הצדיקים שהם יעשו תשובה, מחב"ד לכח"ב. אם כי שלכאורה יש בזה גריעותא שמאדים את הפאר הדור שלי שזה הדעת, היופי האישי, התכלית, אבל מה שמרויחים זה ש"יתרון האור מהחושך" שעל זה נאמר שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם" שכח"ב זה נוקבא וחב"ד זה דוכרא, וכל אחד יש את החש מל מל שלו. ובזה נסיים את השיעור הזה.