אור וצבע - שיעור ראשון

אנו נכנסים ליום הראשון של חודש טבת שהוא הנר השישי של חג חנוכה, ובעצם היום הזה יש בו חפיפה, הוא גם היום האחרון של חודש כסלו, ל' כסלו, וגם היום הראשון של חודש טבת. אם כי שא' טבת הוא למחרת היום. בהמשך השיעורים שלנו בעזרת ה' אנו נעשה קשר בין הצבעים לבין החודשים, ואז יצא לנו שהתיאום הזה הוא בעצם חפיפה בין תכלת כהה – (יש הרבה מה להסביר בסוד התכלת, לא כמו שמקובל היום להגיד תכלת, נשאיר את זה כרגע–  ( לבין התכלת האמיתית לבין הכחול האמיתי, וזה החפיפה של היום הזה שהוא ל' כסלו וא' דר"ח טבת.

השם טבת הוא מלשון טוב, טוב זה קשור לאור "וירא אלוקים את האור כי טוב" הפעם הראשונה שכתוב טוב בתורה זה לאחר בריאת האור, הדבר הראשון שה' ברא, מבין כל הדברים שבמעשה בראשית שהקב"ה קרא להם טוב, היחיד שכתוב בפירוש את השם, מה ה' ראה, לאחר הבריאה עצמה שה' חוזר ואומר שאת הדבר הזה שהוא ברא אותו והנה זה טוב, זה רק נאמר לגבי האור, רק בו נאמר "וירא אלוקים את האור כי טוב" ולא בכל שאר הפעמים שביחד זה שבע פעמים, אחד מהסודות של כל השביעין חביבין.

גם נסביר בהמשך שיש קשר בין המילה צבע למילה שבע, הרי בעברית הצ' והש' מתחלפות באותיות השניים, והניקוד כאן הוא בדיוק אותו הדבר, צורת המשקל של המילה צבע הוא בדיוק כמו שבע ובאמת יש כאן התחלפות, ואנו יודעים שכל השביעין חביבין, וחוץ מזה שהעולם נברא בשבעה ימים ובתוך הששה ימים של מעשה בראשית, ששת ימי המעשה ממש, כתוב שבע פעמים טוב, הפעם השביעית זה כבר כולל את כל הבריאה כולה "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בקר יום השישי" שזה כבר כניסה ליום השבת קודש, ובהחלט הפעם השביעית שכתוב "והנה טוב מאוד" זה כנגד יום השבת. אם כי זה נאמר בפסוק שלפני יום השבת, אך סך הכל יש שבע פעמים טוב ורק הפעם הראשונה כתוב בפירוש בפסוק מה זה הטוב, הטוב זה האור "וירא אלוקים את האור כי טוב" אחר כל בריאה אחרת כתוב רק "וירא אלוקים כי טוב" אז באמת יש לומר וצריך לומר שכל טוב הוא גוון אחר של אותו אור שנברא ביום הראשון, כמו שנסביר באריכות שכל הגוונים וכל הצבעים יצאו מהאור הראשון, על האור הראשון כתוב בפיורש טוב.

"וירא אלוקים א ת  ה א ו ר " יש פירוש ידוע בקבלה ש-את האור שווה תריג, הביטוי הראשון בתורה ששווה תריג כנגד כללות מצוות התורה, בתוך האור הראשון יש כל תריג הגוונים, הרמ"ח מצוות עשה והשס"ה מצוות לא תעשה, שמתוך הגוונים אח"כ נעשים אברים, הרי כל מצוה היא כנגד איבר בגוף האדם, כנגד גיד בין גידי האדם של האדם, כל התרי"ג, גם הרמ"ח ובעיקר, כמו שנסביר בהמשך, עיקר הגוונים, הצבעים הם כנגד השס"ה מצוות לא תעשה, אפילו יותר מהרמ"ח, אבל הכל נכלל בבטוי הפשוט "את האור" בגימטריה תרי"ג ואת הדבר הזה ה' ראה כי טוב.

למה אנו מתחילים בטוב, פותחים בברכה, פותחים בטוב וגם מסיימים בטוב. הטוב הוא החודש שלנו חודש טבת מלשון טוב, טבת – הרבה טובות, כתוב בקבלה שהמילה טוב הוא החילוף באותיות אטב"ח למילה אחד,

אותיות אטב"ח הוא שכל אות מתחלפת עם האות הבת זוג, שביחד הסכום של שניהם הוא עשר, או עם זה עשרות זה מאה ובמאות – אלף, כל האותיות של אחד זה מ1 עד 9 – למטה מעשר, וא' מתחלפת בט, ח' בב' וד' בו', כמו שכתוב כאן על הלוח (***)

זאת אומרת ש-אחד מתחלף באותיות טבו לפי הצירוף "מה טבו אהליך יעקב" הצירוף ב' ט' ו' אותיות טוב, לפי הצירוף טבו, מה טבו, טבו כתוב בלי ו' ראשונה, אם כי שטוב הוא כאן החילוף של אחד, אז יש אחדות בתוך המילה טוב.

מצד שני אנו נפתח את הלימוד שלנו עם מאמר חז"ל שרואים שבלשון חז"ל טוב, שזה החילוף של אחד, הוא מלשון טובא, טובא זה הרבה, לכאורה ההיפך מאחדות, יש דבר אחד ויש טובא, מצד אחד טוב הוא אחד בחילוף אותיות, מצד שני טוב אומר הרבה, וצריך לומר שזה שורש של ההרבה בתוך האחד.

הרעיון הזה בא לידי בטוי מלא ונהדר מאוד במחלוקת מפורסמת של חז"ל של בית שמאי (ב"ש) ובית הלל (ב"ה), וגם אנו נקשר זאת עם המחלוקת העוד יותר מפורסמת שלהם בקשר לנרות חנוכה, שב"ש סוברים, שהמהדרין מן המהדרין מתחילים בנרות חנוכה ביום הראשון עם שמונה נרות, כל החנוכיה, וכל לילה פוחת והולך, ביום השני 7 נרות וביום השלישי 6 נרות וכך הלאה עד שביום האחרון – זאת חנוכה – הוא מגיע לאחד, כלומר שהסיום הוא היעד , שהיעד הוא מהרבה נרות לנר אחד, מתחיל מהרבה ומסיים באחד. לפי ב"ה זה הפוך, סברת ב"ה שמוסיף ועולה באור, מעלין בקודש ולא מורידין, לכן בליל הראשון מתחילים בנר אחד ובלילה השני 2 נרות וכל הלאה עוד נר ועוד נר, עד שמגיעים לשלימות של כל המנורה, שמונה נרות, זאת חנוכת המזבח.

יש עוד מחלוקת במשנה, במסכת ברכות פרק שמיני, שרוב המחלוקות בעיקר בעניינים הקשורים לסעודה בין ב"ש לב"ה שם, שאחת המחלוקות שלהם  איך מברכים על הנר, יש כמה נרות בין המצוות, כתוב כי נר מצוה, ויש כמה מצוות של נר, יש נר חנוכה ויש נר שבת ויש נר יו"ט ויש גם נר הבדלה. איך מברכים על נר הבדלה?

יש מחלוקת כמו שכתבנו על הלוח (***), שב"ש אומרים שמרכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שברא מאור האש" וב"ה אומרים כמו שאנו עושים, כידוע שב"ש במקום ב"ה אינה משנה ואנו פוסקים כב"ה עכ"פ בעוה"ז, כתוב שלעתיד לבוא שמשיח יבוא במהרה בימנו אנו נפסוק את ההלכה כב"ש, וכמבואר בחסידות שב"ה בעצמם אז יפסקו את ההלכה כב"ש, היינו שיסכימו שההלכה כב"ש לעתיד בביאת המשיח. מה ב"ה אומרים "בורא מאורי האש" כמו שאנו אומרים.

יש כאן 2 שנויים בולטים במחלוקת בין ב"ש לב"ה בברכת נר הבדלה, קודם כל באיזה לשון אומרים את הפועל, שב"ש אומרים שאומרים זאת בלשון עבר "שברא" וב"ה אומרים שאומרים זאת בלשון הווה "בורא", אלא שהגמ' לומדת שגם לפי דעת ב"ה בורא הוא גם משמע לשעבר, כמו הפסוק "יוצר אור ובורא חושך" שאומרים על ה' ומשבחים אותו שהוא יוצר אור ובורא חושך, מתי הוא עשה זאת בעבר, סימן שמה שאומרים זאת בל' הווה יוצר אור ובורא חושך, הכוונה היא גם על העבר. אם כי וודאי לפי הפנימיות של הדברים, שכתוב דוקא בלשון הווה, יוצר אור ובורא חושך, הכוונה היא שהקב"ה מחדש בטובו הכל יום תמיד  מעשה בראשית. וגם  כאן בטובו. אנו נשמע מכאן ולהבא שכל פעם שכתוב טוב, בטובו, בפנימיות זה גם משמע הרבה, הרבה גוונים ביחד.

לגבי ברכת הפירות, בורא פרי הגפן, בורא מיני מזונות, אין מחלוקת, גם ב"ש סוברים שאומרים זאת בלשון הווה, למה? כי הבריאה היא תמידית, שבפירות ברור שהצמיחה היא בכל פעם מחדש, אבל לגבי האש לכאורה האש זה בריאה של העבר ולכן דווקא כאן יש את המחלוקת. לא לגבי שאר הברכות שכתוב בהם בל' הווה. וזו המחלוקת הראשונה האם אומרים שברא, היות שהבריאה הזו לכאורה היא חד פעמית בעבר, או שאומרים בורא בל' הווה, שלשון הווה גם משמע עבר, אך גם משמע הווה וגם משמע עתיד, כתוב שבמילה הווה יש בעצם את המשמעויות של כל הזמנים עבר הווה עתיד, אפשר לומר שזה כל הזמנים שבתוך ההוה, שההווה בעצמו כולל גם לפניו וגם לאחריו. זו מחלוקת הראשונה. המחלוקת השניה היא, האם אומרים את המילה מאור בל' יחיד או בל' רבים, שב"ש אומרים שמאור אומרים זאת יחד "שברא מאור האש", וב"ה אומרים שאומרים זאת בל' רבים, "בורא מאורי האש".

לגבי המחלוקת השניה כאן העתקתי את הלשונות על הלוח (***) של חז"ל בגמ', שחז"ל בגמ' אומרים שסברת ב"ש היא ש"חדא נהורא איכא בנורא" יש רק מאור אחד בתוך האש. יש כמה וכמה סיבות שאנו פותחים דוקא במאמר הזה כי יש בו הרבה יסודות והתאמות חשובות לנו, אחד מהם שאנו רואים זה ממש פלא.

יש אור ויש מאור, המאור הוא כמו השמש, המאורות נבראו ביום הרביעי של מעשה בראשית, האור, והאור הפשוט נברא ביום הראשון של מעשה בראשית. "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" אם כי שהמאור נברא לאחר האור, מקובל מיום רביעי ומהלאה לחשוב שהאור מתפשט מהמאור, קודם יש שמש ואח"כ האור מתפשט מהשמש, יוצא מהשמש. אם כי לפי סדר  הבריאה יש קודם אור פשוט, ורק אחר כך הוא מתגבש, 'מתעבה' בלשון הקבלה, התעבות האורות ואח"כ נעשה מהאור הפשוט מאור. מה אנו רואים מלשון חז"ל כאן, שהמילה מאור או נהורא פירושה צבע, והצבע וודאי כלול בתוך האור.

בדרך כלל בחסידות מאור הולך על העצם, המאור הוא גם שייך מאוד מאוד לחג חנוכה, חוץ מזה שהוא חג של אור, של נרות, חוץ מזה הוא גם חג של שמן. עיקר הנס שמצאו את הפח שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול, ובזכות המאור, השמן למאור, האור דלק שמונה ימים. מאור הוא תמיד בחסידות ובקבלה עצם, והאור הוא גילוי שמתפשט מהעצם, כאן אנו לכאורה ההיפך, קודם כל יש אור, וחז"ל חוקרים כמה צבעים יש בתוך האור הפשוט, וכל צבע נקרא מאור.

מה דעת ב"ש? הם סוברים ש"חדא נהורא איכא בנורא" יש רק צבע אחד פשוט חד מאור, בתוך האור של הנר. ב"ה אומרים לא, אני מסתכל בנר, הרי זה משהו מוחשי, וגם יש כלל גדול בחז"ל שאין מחלוקת במציאות, בא נסתכל כמה אור רואים בנר, הם אומרים שרואים הרבה מאורות באור הפשוט. איך הם אומרים זאת בתחילה? "טובא נהורא איכא בנורא" הרבה צבעים יש בנר. אחרי שמבטאים את המחלוקת שלהם, 2 הסברות שלהם, בלשון ארמי, שקודם אומרים שב"ש סוברים ש"חדא נהורא איכא בנורא" וב"ה סוברים שטובא, טובא זה הרבה, נהורא איכא בנורא, אח"כ הגמ' ממשיכה ומסיימת את הסוגיה הקצרה הזו ואומרת תנן התם, שלמדו במקום אחר בל' המשנה, בל' הקודש, שלחו להם ב"ה לב"ש את המסר הזה, הרבה מאורות יש באור, בלשון הקודש. בדיוק בלשון הזה שרשמנו על הלוח (***). א"כ קודם כל זה נאמר בל' הגמ' 2 סברות או חדא נהורא וכו' או טובא נהורא וכו', אח"כ הסיום של הסוגיה הוא "תנן התם שלחו להם ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור", בתוך אור אחד יש הרבה מאורות, מאורות זה כמו כוכבים. מסתכלים על אור אחד, ובתוך אור אחד, שלהבת אחת של נר יש הרבה כוכבים. כל כוכב הוא צבע.

נחזור למעשה בראשית, זה נותן לנו פירוש והבנה הרבה יותר עמוקה, משהו חדש לגמרי, במעשה בראשית, שביום ראשון נברא אור פשוט, אפילו אור גנוז, אח"כ ביום הרביעי שהוא ההתפשטות של היום הראשון, לפי הקבלה היום הראשון הוא החסד והיום הרביעי הוא הנצח, ההתפשטות של היום הראשון. ביום הראשון כתוב "יהי אור" וביום הרביעי כתוב "יהי מאורות" "יהי אור" זה ל' יחיד, "יהי מאורות" זה ל' רבים. "ואת המאורות" זה שניים, יש 2 מאורות גדולים, השמש והירח, החמה והלבנה, נסביר אותם ונדבר עליהם הרבה בהמשך. אך ביחד עם הלבנה, הירח, נבראו הרבה כוכבים, הרבה משרתים לירח.

אפילו בתקופה החדשה של המדע ממש, מה שנקרא היום מדע מודרני, עד לביאת המשיח שאז נקבל עוד יותר מדע מודרני, לעת עתה אפילו במדע המודרני, אנו לא אוהבים כל כך להזכיר את השמות של אותם גויים שהמציאו את ההמצאות שלהם, בכל אופן קשה לי להימלט מזה, במיוחד שאנו רוצים לחקור לעומק בשיעורים שלנו, יש כמה שכן נזכיר אותם אחד מהם הוא Newton, והוא בעצם הראשון שצעד את הצעד הראשון קדימה בהבנת האור והצבע, אפשר לומר שזה בעצם התגלית או הדבר הראשון שהוא עשה בחיים שלו, בהיותו צעיר מאוד, בערך בין 23 הוא גילה את התגלית החשובה שלו הראשונה בחיים, ביחס לאור וצבע, כמו שתיכף נסביר זאת, שהשורש שלו בקודש זה נובע בפירוש מהמחלוקת כאן בין ב"ש לב"ה, האם יש אור אחד או צבע אחד באור, או שיש הרבה צבעים באור.

אותו Newton בעצמו סבר, זאת אומרת שהוא נחשב מדען עם שכל, הוא סבר שיש קשר ישיר בין הצבעים ובין הכוכבים, הוא לא היה אסטורולוג חס ושלום, ובכל אופן הוא סבר 2 דברים, הוא סבר שיש קשר ישיר בין הצבעים ובין כוכבי הלכת, ושנית הוא סבר שהצבעים הם כנגד הטונים (tones), הצללים של הסולם של המוזיקה, נוטון סבר שיש קשר ישיר בין השבעה גוונים, אמרנו שצבע בעברית זה לשון צבע, והוא סבר שיש שבעה שאני רואה את הקשר של הצבעים, יש שבעה, והוא הראשון שזיהה שבעה צבעים וזה כנגד השבע פעמים טוב שבמעשה בראשית, שטוב זה טובא, ואיזה טובא, טובא נהורא איכא בנורא, הרבה מאורות יש באור הפשוט.

בצבע יש גם גילוי העצמי וגם חיצוני

אמרנו בהתחלה שהמאורות והצבעים זה קשור למאורות של מעשה בראשית, כתוב השמש והירח ואת הכוכבים.

אז מה יוצא: שיש משהו עצמי.

נחזור לחסידות: ששמן למאור הוא עצם לגבי האור, אור זה רק גילוי והתפשטות מהעצם, ויש משהו עצמי שחוזר להופיע בצבע שהוא רק חלק ומימד של האור. אבל במימד הזה (שהוא הרבה צבעים "טובא נהורא" לא רק צבע אחד – לפי ב"ה, שכך אנו פוסקים) יש משהו עצמי בצבע שאין אפילו באור, אם כי הייתי סובר על פי מידות, אנו גם נצטרך הרבה לדבר אודות הקשר הפסיכולגי בין הצבעים לבין המידות של הנפש, צבע זה לבוש משהו חיצוני, זה יכול להיות אפילו צבוע מל' צביעות כלומר דבר שאינו אמיתי, העמדת פנים שאינה על פי אמת בכלל, היינו שצבע בנפש זה אמור להיות תיקון הצביעות, שאדם לא יעמיד פנים של שקר, של חנופה.

זה סימן שצבע מאוד נותן את עצמו לחיצוניות, כמו שאומרים את המילה הזו בחסידות "חיצוניות", לשון צבוע, ויש משהו עצמי בדבר הזה של צבע, שלכן הוא נקרא מאור, כמו השמן עצמו, המאור שנמצא באור.

הסוגיה הזו בגמרא היא סוגיה קצרה מאוד וזה מאוד יוצא דופן שלאחר שאומרים סברה בל' התלמוד, אח"כ מביאים ברייתא וחוזרים לומר זאת פעם שניה בל' המשנה וזה דבר נדיר ביותר, את המהלך הקצר של הסוגיה תוכלו לראות בפרק שמיני במסכת ברכות, שלאחר שאומרים שב"ש אומרים שחדא נהורא איכא בנורא וב"ה אומרים שטובא וכו' חוזרים עוד הפעם תנן התם, ששלחו להם ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור, בתוך אור יש הרבה מאור.

מאור הוא שם צבע

א"כ הדבר שמתחדש לנו כאן הוא שהמילה מאור היא שם של צבע. אני יודע זאת עוד יותר בביטחה גמורה ברש"י, הוא מפרש על המילים "הרבה מאורות" הוא אומר שבשלהבת יש אדומה לבנה וירקרקה, היינו שבפשטות מאורות הכוונה צבעים והוא מציין אילו צבעים רואים באור, מאוד מעניין הסדר שלו, הוא אומר שבשלהבת, נצטרך להסביר זאת יותר בהמשך שיש מצוה להדליק את השלהבת עד שתהא עולה מאליה, שלהבת שמחזיקה מעמד ועולה מאליה לגמרי. רש"י כותב שבתוך השלהבת יש הרבה מאורות, לשון הרבה זה לא פחות משלש, הרבה זה יכול להיות 3 5 7 וגם נסביר זאת בהמשך שזה קשור לברכת כהנים, שהמבנה היסודי של ברכת כהנים היא 3 5 7  יברכך ה' וישמרך, אח"כ 5 תיבות ואח"כ 7 תיבות. הסדר הזה הוא המבנה היסודי של ברכת כהנים. וזה מרומז במושג הרבה, הרבה מאורות יש באור.

אמרנו שזה די נדיר שאחרי שאומרים את המחלוקת בל' הראשון, חוזרים עוד הפעם ואמרים בלשון המשנה, ל' הקודש, ורש"י מוכיח לנו שבאמת הפירוש של מאורות זה צבעים, בזה שאומר שלשה צבעים, אדום לבן ירקרק, שצריך להבין מה זה ירוק בכלל.

כל הסמינר אנו נחקור מהם השמות המקוריים של הצבעים בחז"ל.

אדום לבן ירוק – מבנה העין והצבעים שבה

איזה מן סדר זה? קודם אדום אח"כ לבן ואח"כ ירקרק, זה סדר משונה, או שנתחיל מלבן שזה הצבע הפשוט לכאורה, או שנתחיל מאדום שזה הצבע הצבוע יותר, סתם צבע זה אדום, סתם להיות צבוע זה אדום, ואם זה מתחיל באדום רש"י היה צריך לומר אדום ירקרק לבן, או ההיפך לבן ירקרק אדום, איזה מן סדר זה אדום ירקרק לבן. שזה צריך להבין.

יש עוד מילה עין, עין בתורה הוא צבע. הוא מעיין אך גם הוא צבע, צבע זה גם מאור וגם עין וגם גון. זה שצבע הוא גון, זה קשר מאוד ישיר למה שאמרנו קודם שגם אותו מדען סבר שיש קשר ישיר בין הגוונים לבין הניגונים, גון זה גם מלשון לנגן, בין הצבע לבין הטונים של הסולם של המוסיקה. עכשיו רק אומרים כמה מילות הקדמה, אבל אחד מהדברים שיש ארבעה לשונות נרדפים של צבע: צבע, גון, עין, וגם מאור. החידוש הכי גדול הוא במילה מאור "הרבה מאורות יש באור". הפסוק בשיר השירים אומר "עייניך" זה תואר של הכלה, גם נסביר בהמשך שאור וצבע זה כמו חתן וכלה, החתן הוא האור והצבע הוא הכלה, החתן משבח את הכלה שלו בשיר השירים שזה קודש הקודשים "עינייך בלוחות בחשבון" עינייך זה גם העניים כפשוטן וגם הצבעים שלה. מה הפשט, למה עין הוא שם נרדף לצבע, כי כל עין של בן אדם יש לו צבע אחר בפנים. מסביב לבת עין הצבעים הם הגוונים השונים שבעניים של בני האדם.

הזהר הקדוש מפרש את המילה שבת קודש, ששבת זה ש' בת, בת זה בת עין, בת עין שחור, שמהשחור שבבת עין מבהיק האור. האור יוצא מן החושך "כיתרון האור מן החושך", האור של העין מבהיק. לפי המדע הוא מקבל את האור דרך הקרניים, לפי הסוד יש גם כן הקרנה, שמקרין אור דרך העניים. פעם למדנו את זה באריכות במקום הזה, ולא נחזור על זה בפעם הזאת. אבל איך שלא יהיה, האור עובר דרך השחור. אבל מסביב לשחור יש גוון, כל אחד והגוון שלו. כשלומדים את סוד הצבעים בקבלה בדרך כלל מקשרים את זה באמת לגוונים של העין שאצל כל אחד ואחד.

מסביב לגוון הזה יש את הלובן, ובתוך הלובן יש אודם, ויש גם גידי דם שנראים תוך הלובן, ולכן האר"י והזהר מפרשים ששבת, ש', זה "אתא דאבהן" האות של האבות, אברהם יצחק ויעקב שהן חסד גבורה תפארת, ועל פי פשט בגוונים זה לבן אדום וירוק. ירוק הכוונה לצבע ביניים, בלשון חז"ל ירוק זה יכול להיות מה שאו קוראים ירוק, שאם רוצים לדייק הירוק שלנו, הוא ירוק ככרתי, כמו צמח של ירוק חדש, אבל ירוק יכול להיות גם צהוב, מה שאנו קוראים לו צהוב חדש, להיפך סתם ירוק שחז"ל אומרים זה צהוב, זה ירוק ככרכום או ירוק כחלמון של ביצה. אבל בעצם ירוק מסמל כל צבע אחר חוץ מאדום, אדום הוא הצבע בה' הידיעה, וכל מה שהוא לא אדום הוא ירוק, או שהוא לבן.

אם כן יש בעין, ה-ש', הג' אבות זה האות ש', עם הג' רשין שזה נקרא ג' רשי בתי האבות, וגם בזוהר הקדוש מפרש את המילה הראשונה בתורה בראשית, הוא מחלק זאת לשתי מילים: בת, ראשי. לפעמים קוראים זאת בת ראשי (ראש שלי, עם חיריק), אבל בדרך כלל קוראים זאת בת ראשי (עם ציירה), ראשי בתי אבות, שהבת זה הבת עין, השחור, המלכות, והראשי מטות זה הלבן האדום והירוק. לפי זה יש בעין לבן, מה שהוא מוקף לבן זה כמו האור אין סוף מסביב, הסובב כל עלמין, בתוך העין מה שסובב הוא הלבן, אבל בתוך הלבן יש חוטי אדום וזה נקרא גבורה, צמצום, כח הצמצום שבתוך הלבן. ובתוך הלבן והאדום יש ירוק, היינו שכל צבע מה שלא יהיה הצבע של העין, הוא נקרא ירוק, אם זה כחול אם זה חום מה שלא יהיה זה נקרא ירוק. יש גם עניים ירוקות, וכתוב בקבלה מה זה ירוק מה זה כחול, אבל כולם זה הצבע השלישי כנגד יעקב, הלבן זה כנגד אברהם, הירוק הוא כנגד יצחק, והצבע, כל אחד עם הצבע שלו הוא בחינת יעקב, הבת עין הוא השחור, זה דוד, המרכבה שבתוך העין, יש אברהם יצחק יעקב ודוד. האור מבהיק דרך דוד, כמו משיח בן דוד, האור זה אורו של מלך המשיח, שהוא מצאצאיו והוא יוצא מדוד,  מהשחור, מהבת  עין. וכל  זה הוא  סוד  שבת – ש' בת.

אמרנו שבשיר השירים החתן משבח את הכלה "עינייך בריכות בחשבון", אמרנו שעיניים זה גם עיניים כפשוטו וזה גם כל הגוונים.

כל סוד הגוונים, הצבעים, נקרא עיניים. ו"עינייך בריכות בחשבון" זה רמז שכשמדברים על גוונים וצבעים צריך לעשות הרבה חשבונות, שכמה שיותר חשבונות ממשיכים יותר ברכות: "עינייך בריכות", מלשון ברכות. אם רוצים להמשיך הרבה ברכות דרך הצבעים, גם צריך להשתמש בהרבה חשבונות. וזה גם כאן הקדמה שדוקא בסמינר הזה נעשה בעזרת ה' הרבה גימטראיות.

גם נשים לב שאע"פ שהנושא שלנו הוא מדעי, ואנו ננסה לעשות זאת כמה שיותר מדעי, נכלול בזה הרבה מימצאים של המדע, בכל אופן, אולי יותר מכל נושא אחר, הנושא הזה קשור מאוד מאוד ללשון הקודש, לשמות המקוריים של הצבעים כאן והכל, איך זה נאמר בלשון הקודש. הנושא הזה של אור וצבע הוא נושא מובהק של לשון, ביחד עם מדע. וככל שהוא קשור ללשון, למילים, מתבקש מאוד לבדוק ולהתבונן במילים בכל הרבדים שלהם, וידוע שהרובד התחתון שהוא הבסיס מלמטה, הוא החשבון. ולכן מאוד מתבקש כאן, שה"עינייך" הצבעים שלך "בריכות" ממשיכות ברכה "בחשבון" על ידי חשבון. וזו הקדמה.

ניקח את הדוגמא הזו, שכאן חז"ל מפתיעים אותנו, שלאחר שאומרים "טובא" לשון טבת, שלכן פתחתי בנושא הזה, כי הוא קשור לראש חדש טבת, שטבת זה טוב, אך טוב זה הרבה אור, וזה גם על פי פשט שמגיעים לטבת, מתקרבים לסוף חנוכה שלפי ב"הזה הריבוי הכי גדול של האור ה"טובא נהורא" הרבה אור, שכבר 6 נרות מדליקים ומחר 7 שזה א' טבת ממש, ובסיום שזה 'זאת חנוכה' מדליקים את כל נרות חנוכה "טובא נהורא איכא בנורא".כמה שמגלים את כל הפוטנציאל שהיה בתוך הנר האחד.

אמרתי עוד מילה בלועזית "פוטנציאל" (potential) כח. ידוע כלל גדול בין ב"ש לב"ה, שזה אחד מהיסודות של המחלוקות שלהם בכל הש"ס. בכל מקום ב"ש סוברים "אזלינן בתר הכח" הולכים אחרי המצב כמו שהוא בכח, וב"ה סוברים הפוך "אזלינן בתר בפועל" שהולכים, היינו שפוסקים את ההלכה, מסתכלים על המציאות כמו שהיא בפועל, לא כמו שהיא בכח.

ב"ש תמיד מתחשבים עם המציאות כפי שהיא בכח, ולפי זה פוסקים וקובעים את ההלכה, היינו בקובעים את המציאות, כפי שהמציאות בכח, מה שאין כן ב"ה קובעים את המציאות להלכה כפי שהמציאות בפועל לא כמו בכח.

אמרנו שאם מסתכלים בנר, אז ב"ה לכאורה צודקים וכך הם באמת שלחו לב"ש, כשאני מסתכל אני רואה הרבה מאורות, הרבה צבעים, לא רק צבע אחד, ולכן אני אומר שצריך לברך "בורא מאורי האש" לא שברא מאור האש.

איך באמת ב"ש סוברים אחרת? האם הם לא שמו לב, לא הסתכלו אף פעם על הנר? לא יכול להיות. אלא מה, שב"ש לשיטתם, שמה שקובע זה המציאות בכח, ומה שבכח הוא גם כן מה שהיה הוא גם מה שיהיה.

נסביר את נקודה זו יותר לעומק, נחזור לאותו מדען (Newton) שהוא הראשון שהתחיל לפתח את התאוריה של אור וצבע במדע של ימינו, הוא היה אז בגיל 23, גיל זיו, אחד המספרים שהכי משחק כאן, הכי משמעותי בשבילנו זה זיו.

אור = 9 פעמים זיו.

23 הוא המספר הראשוני של האור. זה המספר הראשוני העשירי שבין המספרים הראשוניים "העשירי יהיה קדש", הוא 23.

אם אקח את כל 4 המילים שאמרנו קודם, המילות הנרדפים של צבע: צבע עין גון ומאור, אם נחבר אותם, את זה לא כתבתי על הלוח, יצא 23 פעמים הוי'.

צבע עין גון מאור = 162 + 130 + 59 + 247 = 598 = 23 * 26

מהו הוא עשה? מה היתה הדעה הרווחת לפניו, של הקדמונים היוונים (שהחג הזה הוא ניצחון של תורת ישראל נגד תורת יון)? היוונים הקודמים בין היתר סברו שצבע הוא תכונה איכותית בתוך החפץ נושא הצבע. כלומר, שאם המחברת הזו אדומה, האדום הוא כאן בתוך החפץ, בתוך הגשם. עוד יותר סברו, ידעו שאם מקרינים קרן של אור דרך מנסרה (prism) של זכוכית, אז הוא מתפרד, נעשה הפרדת צבעים ורואים את כל גווני הקשת דרך המנסרה.

איפה הצבעים האלה נמצאים? חקרו ודרשו, יש אפילו ספרי מחקר של עם ישראל שגם שם זה כתוב, זה שזה היה נדמה סימן שיש בזה משהו, אך לפי המדע של היום זה מופרך, אבל סברו שהצבע נמצא בתוך הזכוכית. בשביל מה צריך את האור? רק לגלות אותו, כמו קריסטל, שהצבעים הם בתוך הקריסטל, וכשמקרינים על זה אור, האור הוא פשוט, אין צבעים בתוך האור אבל האור מעורר את הצבע והוא מקרין ומגלה את הצבע שנמצא בתוך הקריסטל.

אפילו מי שלא למד, היום זה דוגמא מצוינת איך שההנחות היסוד של המדע כל כך חודרים לתודעה של האנשים שבדור, שפעם סברו, זה נשמע מצחיק – מצחיק זה גם דבר טוב, צחוק צחוק, אבל זה גם דבר חשוב – בכל אופן מי הראשון שהפריך את התיאוריה הזו? אותו אחד, Newton. איך הוא הפריך את זה? יש ששואלים שאלה כזו האם האבטיח הוא אדום לפני שפותחים אותו, פעם חשבו שוודאי הוא אדום לפני שפותחים אותו, אבל היום יודעים שזה לא נכון, אין לו שום צבע לפני שהאדום נופל עליו. לפני שהוא סופג (זה סוד הסופגניה של חנוכה…) מה שהוא צריך לספוג, ולפני שהוא מחזיר משהו צריך להחזיר, שכל זה אנו נדבר באריכות בהמשך בעזרת ה'. אז אין בו שום צבע. יש בו בכח לפי המבנה הכימי והקריסטל של כל מתחת וכל חומר, הוא ודאי נכון, מוכן ומזומן לספוג מימדים מושגים של האור, ולהחזיר, בתור אור חוזר, מה שהוא מחזיר שזה הצבע שנראה לעניים שלנו. אבל לא שהצבע היה בתוכו.

בדיוק להיפך, אם רוצים לדייק לפי המדע של היום, מה שנמצא בתוכו, זה כל מה שלא רואים, כל הצבעים חוץ מהאדום. באבטיח שפותחים אותו והוא אדום, מה שהוא בעצמו זה כל הגוונים חוץ מהאדום. זה מה שנמצא בתוכו, והאדום הוא מה שמחזיר וזה נקרא אור חוזר.

עוד הפעם, פעם חשבו שאם האבטיח הוא אדום, גם לפני שפותחים אותו הוא אדום, והאדום הזה הוא בתוכו. אותו דבר המנסרה  חשבו שכל הגוונים כל הספקטרום (spectrum) נמצא בכח בתוך המנסרה והראשון שהפריך את זה  הוא אותו אחד.

ואיך הוא הפריך את זה, על ידי ניסויים, כי כל השיטה המודרנית כדי להוכיח אותה צריך ניסויים, הוא לקח מנסרה אחת, ודרך המנסרה הוא העביר קרן של אור פשוט, ובאמת הוא נפרד כדרכו לכל שבעת גווני הקשת. ואחר כך הוא החכים – לקח עוד מנסרה הפוכה, ואז כל מה שנפתח אצלו, כל הגוונים, הכל חזר להיות אור אחד פשוט. והניסוי הפשוט הזה, ועוד כמה ניסויים שלא נאריך בהם, הוא הוכיח שבעצם הגוונים היו בתוך האור, הם יצאו מהאור ואחר כך חזרו לאור.

בעצם הוא עשה כמו הציור כאן למטה בלוח (***) הוא לקח דבר אחד פשוט והוא הפעיל אותו, הוא עשה שהוא יתחלק לשבע ואח"כ הוא הראה איך כל השבע חוזרים להיות אור אחד פשוט. וזו היתה הוכחה בשבילו שריבוי ה"טובא" הוא בתוך האור, הוא לא בתוך המנסרה – האמצעי. יש באמת אמצעי שמגלה את ה"טובא", את ההרבה, אבל כל ההרבה היו הכל באור הפשוט.

זה מזכיר לנו המון דברים מהחסידות וקבלה. זה קודם כל מזכיר לנו את ההמשך תער"ב של הרבי הרש"ב ששם מחדש את הענין של שרש האורות לפני הצמצום, שיש שם אחדות פשוטה ויש את השורש של האורות של הספירות, לא של הכלים של הספירות, לא נסביר זאת לעומק, אבל כל הגוונים השונים של האור, הכל נמצא באור הפשוט. לא כמו שסברו מקובלים ראשונים, לא כך, שאין את שורש הגוונים בתוך האור הפשוט.

הנסוי הזה שלוקחים קרן של אור פשוט והוא נפרד לשבעה גוונים, ואח"כ עושים את זה הפוך וכל השבעה גוונים הופכים להיות אור לבן פשוט, אור השמש אור היום הבהיר הפשוט, זה מזכיר לנו עוד דבר, זה מזכיר לנו את הפסוק "אני ראשון אני אחרון ומבלעדי אין אלוקים" שהזהר אומר: "ומבלעדי אין אלוקים" – באמצעותא, באמצע. "אני ראשון" - לפני בריאת העולם לפני הצמצום הראשון. "אני אחרון" - לאחר סוף כל השית אלפי שנין דהוה עלמא, סוף כל העולם. אבל גם "ומבלעדי אין אלוקים" – באמצע. גם בהווה שרואים הרבה גוונים תדעו שאין אלוקים, שהכל הוא אחד. וכך הפסוק אומר בישעיה. "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים" רק הוי' הוא האלוקים.

מתי מכוונים את הפסוק הזה? כשאומרים "שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד" כתוב "ה' אלוקינו ה'" ואח"כ אומרים אחד. אומרים שה' הראשון זה אני ראשון, אני זה שם הוי' "אני הוי לא שניתי'" אח"כ אומרים ה' שני. ובאמצע יש אלוקינו. האלוקינו באמצע הוא "ומבלעדי אין אלוקים". עוד הפעם, שמע ישראל זה יחודא עילאה, שמע ישראל וכו', הוי' זה אני ראשון, והוי' השני לאחר האלוקינו זה אני אחרון, ומבלעדי אין אלוקים, באמצע, ההוה זה האמצע.

נחזור לב"ש וב"ה, ב"ש רוצה להרגיש ולבא בברכה את האני ראשון, וממילא מה שהיה הוא שיהיה גם האני האחרון. עוד הפעם, למה זה ככה, כי ב"ש מחשיבים את הבכח, את הפונטציאל, משא"כ ב"ה מחפשים את הבפועל, את האמצעיתא, המצב שבאמצע.

יש עוד מחלוקת בין ב"ש לב"ה, לגבי שבת האם צריך לקנות כל דבר באמצע השבוע לכבוד שבת, או שאומרים ברוך ה' יום יום, שכל דבר קונים אותו כדי לקיים את "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" "בכל דרכיך דעהו" גם היום, ברוך ה' יום יום, שיבוא ערב שבת נמצא משהו עוד יותר טוב, הכי טוב בשביל שבת, אך לא צריך לשמור את כל הדברים הטובים בשביל שבת. כך סוברים ב"ה. משא"כ ב"ש סוברים, לא, "זכור את יום השבת לקדשו" צריך לזכור אותו מתחילת השבוע, לזכור רק את היעד. "אני ראשון" זה כמו השבת שעברה, "ואני אחרון" זה כמו השבת הבאה. "ומבלעדי אין אלוקים" זה ששת ימי המעשה שבאמצע, שוב רואים שב"ה חי את הבפועל, ובמילא הוא חי את ה"טובא נהורא איכא בנורא" הרבה מאורות יש באור. את המצב של ההתפשטות. לכן הוא סובר שהיעד של חנוכה הוא להגיע להכי הרבה נרות.

כמה פעמים משמע בקבלה שלעתיד לבוא כשנפסוק כמו ב"ש, על פי פשט יש רק שמונה ימי חנוכה, ודעת ב"ש היא להתחיל עם שמונה, כל יום פוחת והולך עד שביום השמיני מתצמצמים וחוזרים לאחד. אבל יש דרך תיאורטית לחבר את שניהם ביחד לעשות כמו שאנו עושים, מהיום הראשון עד היום השמיני מ1- עד 8 ואחר כך, כשמגיעים לזאת חנוכה לחזור משמונה לשבע, רק שיש סברה שאומרים שכיון שהגענו למספר שמונה שהוא אין סוף עכשיו הוא הולך מעצמו "מסה קריטית" (critical mass) כך זה נקרא במדע. שהשמונה מתעגל עד אין סוף ממש. הוא ה"מסה הקריטית" להגיע לאין סוף ממש. זה הפשט. אבל אם רוצים לחבר את שתי הדעות של ב"ה וב"ש בזה אחר זה, פשוט נעשה כמו שעושים היום, מ1- עד 8 ואח"כ ביום שלמחרת היום השמיני נחזור לשבע וכך הלאה ויהיה לנו חג של חמשה עשר יום של 3 5 7. 3+5 שווה 8 ועוג 7 שווה 15. אמרנו שברכת כהנים זה 3 5 7 , 3 5 כך החג מתחלק, כל 8 מתחלק ל3 5, בסוד "ביום הגמל את יצחק" הגמל – ה, ג, מל, שהיום השמיני למילה הוא ה ג. וזה המילה הגמל. מתי ה8- מתחלק ל3- 5,  בסוד חיתוך זהב (the Golden Section). זהו גם נושא גדול שפעם למדנו, ובהזדמנות נלמד את זה יותר. חיתוך זהב זה נקרא לחתוך קו לשני הקטעים שיש להם יחס הכי בעל חן, וצריך זה בכל המימדים ובכל הטבע, כך ה' ברא את העולם. אין כאן המקום להאריך בזה, אבל החיתוך הזהב האידאלי הוא לקחת את 8 ולחתוך אותו ל5 3, תיכף נראה דוגמא לחיתוך הזהב הזה.

זה גם קשור עם המילה משיח. משיח כותבים אותו במספרים 3 5 8 , גימטריה 358 זה כמו נוסחה, כמו צופן.. 3+5 שווה 8, 358 זה משיח שזה החיתוך זהב האדיאלי במספרים שבין אחד לעשר. אז גם כאן 3 5 7 , קודם השמונה ימים שלנו זה מתחלק לשלש וחמש, שזה 2 הברכות הראשונות של ברכת כהנים, אח"כ יש עוד 7 שזה לרדת משמונה לאחד לפי דעת ב"ש, להוסיף עוד שבע, ואז מגיעים ל י-ה. עכשיו אני זורק הרבה מספרים וענינים, כשנחזור נראה אותם בהמשך בעזרת ה' יותר בישוב הדעת.

מה הדוגמא כאן ששלש וחמש נותן שמונה? אמרנו שהדבר הכי בולט כאן בסוגיה זה שבסוף מביאים את הלשון "טובא נהורא איכא בנורא" בלשון הקודש ואמרים "הרבה מאורות יש באור". אז כאן בתוך הביטוי הזה "הרבה מאורות יש באור" לפי הרעיון שלנו ש"עינייך ברוכות בחשבון" יש כאן 2 ביטויים משניים:

הרבה מאורות = 865 = 5 פעמים 173

יש באור = 519 = 3 פעמים 173

זאת אומרת שסך הכל כל הבטוי

הרבה מאורות יש באור = 1384 = 8 פעמים 173.

רק שהשמונה פעמים 173 מתחלק באופן מדויק כמו חיתוך זהב לחמש פעמים ושלש פעמים אותו מספר, שזה לפי הכלל שאמרנו עכשיו ששמונה מתחלק בחיתוך זהב לחמש ושלש, בסוד משיח.

מה זה ה- 173, המכנה המשותף של שני החלקים של המשפט?

בדרך כלל אומרים בקבלה ש 173 זה ההתחלה של עשרת הדיברות אנכי הוי' אלהיך, שלש המילים הראשונות של עשרת הדיברות שזה - "אנכי מי שאנכי העצמות", הוי' – סובב כל עלמין, "אלוקיך" – ממלא כל עלמין, שהכל זה אחד. שאנכי העצמות אני הוי' – שם הוי', ואני אלוקיך, הכח והחיות שלך, שזה ממלא כל עלמין "אלוקיך", הוי' זה סובב כל עלמין. כמו נס, הנהגה ניסית, ואלוקיך זה הנהגה טבעית, ואנכי זה עצמות ה' אנכי מי שאנכי, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

מה עוד ששוה 173? יש ענין לדרוש בכבוד האכסניה הרוחני שלנו, שזה הגוף המארגן את הסמינר הזה קוראים לו גל עיני, על שם הפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" כתוב שגם גל עיני שווה 173, מה זה גל עיני? זה גילוי כל הצבעים, אמרנו שעניים זה צבע, ולפי זה גל עיני זה הגילוי וההתגלות וגם המעגל, גל עיני גם מלשון מעגל, של ענין הצבעים. וכל הצבעים האפשריים. ולפי זה יוצא ש"הרבה מאורות" שזה הרבה צבעים שווה 5 פעמים גל עיני, ו"יש באור" שווה שלש פעמים גל עיני, וביחד זה 8 פעמים.

מה עוד יש כאן, יש מושג בקבלה שלכל מספר יש את המקור שלו. מה המקור של המספר? אם לקחנו מספר כמו 865 ושאלנו וחיפשנו מה הם המרכיבים הראשוניים של המספר, אמרנו שזה 5  ו 173. 173 הוא מספר ראשוני שלא מתחלק ע"י שום מספר אחר. 5 הוא כמובן מספר ראשוני וגם שלש. כל המספרים כאן הם המרכיבים הראשונים של הביטוי הראשון.

אם מחליפים את המקום הסידורי של המספר הראשוני, הרי מקודם אמרנו לדוגמא ש 23 הוא ראשוני והוא העשירי של המספר הראשוני, המקום הסידורי של 23 בסדרת המספרים הראשוניים הוא 10. מה לגבי 173? הוא הראשוני ה41-. אמרנו שהסוד של אותו מספר 173 בקבלה הוא "אנכי ה' אלוקיך" פתיחת עשרת הדיברות, ובדיבור הראשון "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" יש 41 אותיות, הוא פותח באות א "אנכי", וגומר באות מ "מבית עבדים". כלומר שהסימן שלו, הסימן של כל פסוק הוא האות הראשונה שלו והאות האחרונה, הסימן של הדיבור הראשון של עשרת הדיברות הוא "אם" "אם בחוקתי תלכו", ויש לו אם אותיות.

אור וצבע – אבא ואמא

בהמשך אנו נאריך להסביר את הרמז, כמו שאמרנו קודם, שאור וצבע זה חתן וכלה, ועוד יותר אור וצבע זה אבא ואמא בקבלה. אור הוא אבא בכל ספרי הסוד והקבלה, צבע הוא אמא, רק שהצבע, האמא, יש לה שבעה בנים, לכן הצבע מתחלק לשבע, אבל המושג צבע הוא מושג של אמא.

שוב, הדיבור הראשון אנכי, יש שם אם אותיות, הסימן של הפסוק הוא אם, והביטוי הראשון שלו "אנכי הוי' אלוקיך" הוא המספר הראשוני ה-אם. המספר הראשוני ה41- לפי סדרת המספרים הראשוניים.

מקור של מספר זה להחליף את המספרים הראשוניים במספר הסידורי שלהם, ואח"כ להכפיל אותם ביחד. 8 הוא 2 כפול 2 כפול 2. אז אין פה מה לצמצם. וכן 2 הוא המספר הראשוני ה2-. אם אני מחפש את המקור של 8 פעמים גל עיני, שזה כנגד שמונת ימי החנוכה, כל יום הוא כנגד גל עיני חדש מימי החנוכה, מה יצא לנו מכל החשבון עד עכשיו, הרבה מאורות יש באור הוא 5 פעמים גל עיני, ועוד 3 פעמים גל עיני. סך הכל 8 פעמים גל עיני, כנגד שמונת ימי החנוכה כל יום גל עיני אחד.

אבל אם אני מחפש את המקור של כל ה8- פעמים גל עיני, זה 8 פעמים 41, במקום 8 פעמים 173, המקור של המספר הזה בקבלה הוא 8 פעמים 41, שזה שווה 328, המילה חשך, המקור במרכאות, כי זה מושג בתורת החשבון, ה"מקור" של "הרבה מאורות יש באור" הוא חשך. זה חידוש, שהחשך הוא המקור של האור. כאן אנו רואים עוד רמז מופלא בענין הזה.

יש עוד חשבון, אמרנו "עינייך ברוכות בחשבון" צריך הרבה צורות בחשבון, יש עוד צורה של חשבון בקבלה שנקרא "מספר קידמי": הערך של כל אות הוא הסכום של כל האותיות מ – א' ועד אותה אות ועד בכלל.

היינו שהערך של חשך (חשך מזכיר ח', הח' של חנוכה), חשך מא' ועד ח' זה כמו כמה נרות של חנוכה שזה 36 נרות שזה המספר הקידמי של ח', אח"כ המספר הקידמי של ש' זה סכום כל האותיות מא' ועד ש' שזה 21 אותיות. יוצא 1095. המספר הקידמי של כ (חשך) הוא 75, מא' עד י' זה 55 ועוד 20  של כ' זה 75, אם מחברים כולם ביחד, 36 ועוד 1095 ועוד 75 שווה הכל 1206,

שזה אור, חשך שווה אור. איך 1206 שווה אור? כאשר הא' שווה אלף, השלימות של הא' הוא אלף. שוב, יש כאן גימטריה של חשך שווה אור, איך? חשך במספר קידמי שזה גם כל הכח הצפון בו מקדמא דנא, החשך הקידמי והקדמון הוא אור, ולא סתם אור אלא אור גדול שהא' שווה 1000.

אור ישר ואור חוזר

איפה יש את הביטוי אור גדול? זה פסוק בישעיה, הפסוק היחיד. יש עוד פסוק אחד בכל התנ"ך שהמילה אור מופיעה פעמיים, כמו הפסוק המקורי של אור, "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". זה גם כן כמו שנסביר בהמשך שהאור הראשון נקרא אור ישר והאור השני נקרא אור חוזר.

"יהי אור": זה אור ישר האור שמקרין על החפץ.

"ויהי אור": זה אור חוזר. אור חוזר הוא צבע.

זה שיש אור וצבע מרומז בתחילה בפסוק הראשון של האור. "ויאמר אלוקים יהי אור" זה אור ישר "ויהי אור" זה אור חוזר, אח"כ "וירא אלוקים את האור" שזה בעיקר האור החוזר הזה "כי טוב" טוב זה יפה.

יפי

גם נסביר בהמשך שמאור וצבע נעשה יפי. יש אולי מי שזוכר שבפעמים שלמדנו בחנוכה למדנו על המושגים של אור ויופי, ובקיצור נמרץ, היה צריך להדפיס את הדפים שלנו על כוונת חנוכה, כשאומרים את הברכה להדליק נר חנוכה, יש יג מילים לפי האריז"ל, אח"כ יש 8 נרות, אז יש סוד שה-יג מילים של הברכה הן כנגד ה-יג מילים הנרדפות למילה אור בלשון הקודש. אור, בהק, זוהר נהר, וכו' (נהר זה נהרא), יש יג' מילים נרדפות של אור, לדוגמא היום שזה היום השישי זה צהר, "צהר תעשה לתיבה", למושג יופי יש 8 מילים נרדפות של יופי, יופי, שפר וטוב, מלשון טובת מראה.

אמרנו שטבת זה מלשון טוב, יש כמה דברים בטוב, זה גם טוב מוסרי טוב לעומת רע, וגם יפה וגם הרבה "טובא", הפשט של "וירא אלקים את האור כי טוב" זה כבר לאחר האור והצבע שרואים אותו ואז זה יופי. עוד הפעם: בדרך כלל מסבירים את הסוד של חנוכה, שחנוכה הברכה היא כנגד האורות, והנרות הם היופי, בפעם הזאת בשיעורים שלנו בימים האלה אנו מסבירים שיש ממוצע בין אור פשוט ליופי שזה הצבע.

אור צבע יפי

הקדמה מאוד חשובה שנסביר זאת יותר בהמשך השיעור:

המושג צבע הוא ממוצע בתורה בין אור פשוט למושג יופי. ובעצם שלשת המושגים מרומזים בשלש פעמים הראשונות של התורה, הכל במילה אור, "ויאמר אלוקים יהי אור" זה האור הפשוט, אור ישר. "ויהי אור" זה אור חוזר שהוא בחינת צבע, "וירא אלוקים את האור כי טוב" זה כבר יופי. יש אור וצבע והיופי. ולפני שלשתם יש חשך.

אור וחשך – חשמל

יש עוד מילה שעוד לא הזכרנו חשמל, שזה אור וחשך ביחד, חש זה לשון חשך, ומל זה לשון מול, גילוי אור, העלם וגילוי, ובאמת בזהר, אולי בשיעור הבא נתחיל במאמר הזהר, שהזהר אומר שבתחילת הבריאה היתה קודם כל חשמל, ואח"כ מתוך החשמל יצא אור, אור לבן ואח"כ אור אדום. החשמל הוא בעצמו נשיאת ההפכים של חשך ואור. החש הוא העלם והמל הוא גילוי, זאת אומרת שהחש הוא חשך, ולכן החשך מתחיל באותיות חש, הוא שותק הוא בחשאי.

חשך ואור – שמן ויין

"שמן למאור" למה השמן הוא למאור? כי שמן הוא בחשאי, למה מאור קשור לחשך דוקא? אמרנו שמאור זה צבע וצבע זה חשך שחוזר לאחר האור הפשוט.

מה הרמז, כתוב "שמן בחשאי"  השמן נוזל בחשאי, היין עושה קול כשמוזגים אותו ולכן הוא גם כן מעורר קול, אבל שמן נמזג בחשאי "שמן זית זך" ובגלל שהוא חשאי הוא בחי' חשך, הוא לא מגלה את עצמו אלא הוא בהצנע לכת.

עוד הפעם, שמן שהוא הולך הוא הולך בצניעות וזה נקרא "הצנע לכת" שמן בחשאי. יין שהוא הולך, כלומר שמוליכים אותו ומוזגים אותו, הוא עושה קול, ולכן כששותים אותו הוא שר "אין אומרים שירה אלא על היין" זה נקרא בחי' הנביאים המשוררים, הנביא הוא בחינת יין כי הוא שר ועושה קול. והכהן הוא עושה עבודתו בחשאי וברעותא דליבא, הוא השמן, לכן חג חנוכה הוא חג של כהנים ונס הניצחון היה ע"י כהנים וגם השמן הטהור היה נמצא חתום בחותמו של כהן גדול של מתתיהו הכהן הגדול, זה הכל נקרא חשאי שזה בחינת החשך שקדם לאור, אבל הוא חוזר להופיע בצבע, ולכן יש עוד שילוב שזה עוד שלב שהוא יופי.

פתחנו שיש רק עוד פסוק אחד בכל התנ"ך שהמילה אור מופיעה פעמיים, והיות שיש אך ורק פסוק אחד בתורה שהמילה אור מופיעה פעמיים, חוץ מהפסוק הראשון, ודאי וודאי שהפסוק השני שכתוב בא לפרש, שהרי הפסוק השני כתוב בנביא וכתוב שכל דברי הנביא הם פירוש לדברי תורה שהכל בא לפרש את התורה.

מה הפסוק הזה שכתוב בו פעמיים אור, שהוא אחד מהפסוקים שמכוונים אותנו בחג החנוכה: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם".

באופן הכי מובהק הפסוק הזה מפרש, וזה דוגמא יפיפיה איך שפסוק בנביא בעצם הוא פירוש של פסוק מקורי בתורה, בתורה כתוב "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" והרקע של הפסוק הזה הוא חשך, "ברישא חשוכא והדר נהורא" "כבריאתו של עולם" זה מאמר חז"ל, נסביר זאת יותר בהמשך, כאן זה אותו הדבר, העם זה עלינו עם ישראל, ההולכים בארץ, שארץ זה גם כינוי לעם ישראל "והארץ היתה תהו ובהו וחשך…". "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" פתאום ראו אור גדול, מה זה אור גדול? אור גדול זה אור שלא שווה רק 207 אלא אור ששוה 1206, זה אור גדול, כי הא' כאן הוא גדול הוא לא 1 הוא 1000, מי זוכה לאור גדול, מי שהלך בחושך "כיתרון האור מן החושך" כלומר שהאור בעצמו שיוצא מן החושך הוא 1206 ולא רק 207.

כתוב אח"כ "יושבי בארץ צלמות" זה גם חוזר לאותו פסוק, "וחשך על פני תהום" מה זה תהום? כתוב בקבלה שתהום זה אותיות המות, צלמות, התהום זו המצולה ותהום זה אותיות המות, אז התהום זה צלמות, זה מה שכתוב "יושבי בארץ צלמות" שזה מרמז לפסוק הקודם "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום".

"אור נגה עליהם": מה זה "אור נגה"? יש עוד פסוק שכתוב בו 'אור נוגה'. נוגה זה גם אחד מה-יג שמות נרדפים של אור, זה החמישי, הוא היה הכוונה של אתמול בחנוכה, כל יום הוא משהו מיוחד. יש עוד פסוק שמגלה לנו מה המשמעות של אור נוגה. כתוב "אורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". מה זה "הולך ואור עד נכון היום"? זה כמו מוסיף והולך ואור של חנוכה, זה מצב שמעלה ומהפך את החשך של הלילה לאור של היום, מה שנקרא "אילת השחר" אנו גם נסביר הרבה בהמשך על המילה שחר, שזה לשון שחור אך זה תחילת האור של הבוקר אילת השחר, הכח הרוחני שהופך חושך לאור הוא נקרא נוגה, אור נוגה.

איך עוד רואים את זה? יש פסוק שאומר את זה, ויש מי שאומר זאת לפני הדלקת נר חנוכה "כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי". יש כמה פסוקים שמכוונים לפני הדלקת נר חנוכה, אחד מהם הוא "כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי". מה זה "יגיה", זה לקחת את החשך שלי ולהפוך אותו לאור, או במילים אחרות יש אור גדול של אור ישר שיורד מלמעלה מהשמים לאדם, ויש אור נוגה שזה עולה מלמטה למעלה בסוד אור חוזר. עוד הפעם: בפסוק הזה הוא גם כמו הפסוק הראשון "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" שהראשון הוא אור ישר והשני הוא האור חוזר. האור חוזר הוא האור של "כיתרון האור מן החשך" כמו שאמרנו קודם שהאבטיח לפני שפתחו אותו הוא לא היה אדום הוא היה חשך, אבל שפותחים אותו הוא אדום וזה "ויהי אור" אז האדום הזה הוא "כיתרון האור מן החשך" שזה "ויהי אור" ורק אח"כ כתוב "וירא אלקים את האור כי טוב".

אמרנו כל גילוי אור זה שייך לגל עיני, מעגל גוונים וצבעים, גל – מעגל, עיני – הרבה גוונים וצבעים. הפעם הראשונה שהמילה טוב כתובה בתורה "וירא אלקים את האור כי טוב" והיא המילה ה-גל בתורה, זה הטוב, הגל עיני.

שוב, הפסוק אומר "העם ההולכים בחושך" שזה כנגד "והארץ היתה תהו ובהו" הם "ראו אור גדול", ואח"כ כתוב "יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" שאור נגה עליהם זה כמו בהילו נרו עלי ראשי, זה אור חוזר שמקיף כמו הילה. היינו שיושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם, כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי, אורך צדיקים כאור נוגה, שזה הולך ואור עד נכון היום, זה כח של הפיכת חשך לאור זה אור נגה עליהם, שזה כנגד ויהי אור.

אמרנו שהמספר הראשון של אור הוא 23, שכל אחד יכתוב את זה במחברת או בלוח הלב והמוח. החלק הראשון של הפסוק הזה "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" יש בו 6 מילים ו23- אותיות, בדיוק כמו הפסוק "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". חוץ מזה שה23- הוא הראשוני העיקרי של אור, הפסוק שלו "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" יש בו 23 אותיות, וכך גם החלק הראשון של הפסוק "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול". היה פסוק קודם בנביא "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" גם פסוק של אור אלא שכתוב בו רק פעם אחת אור, והוא גם פסוק של 6 מילים ו23- אותיות, הפסוק העיקרי של אור בכתובים, אין הרבה אור בתנ"ך המליה אור היא מילה מאוד נדירה בתנ"ך למרבית הפלא, הפסוק החשוב ביותר בכל הכתובים הוא "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" שזה גם 6 מילים ו23 אותיות, אותו מבנה בכל הפסוקים האלה.

אם נתבונן בפסוק שלנו "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" קודם כל נשים לב ש"ראו" זה צירוף אותיות של אור, אותם אותיות. אם אור מתחלק ב23- גם ראו מתחלק ב23-. יש עוד מילה שמתחלקת ב23: "העם", העם זה 115, 5 פעמים 23, בחלק הראשון של הפסוק יש "העם ראו אור" שלש מילים שמתחלקות ב23- לפי 5 9 9:

העם זה 5 פעמים 23, ראו זה 9 פעמים 23, אור זה גם 9 פעמים 23, ביחד 5 ועוד 9 ועוד 9 זה 23 פעמים 23, 23 בריבוע.

נסתכל בחלק השני של הפסוק "יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" כאן המילה הראשונה שמתחלקת ל23 היא המילה הראשונה, כמו שהמילה הראשונה של החלק הראשון היא כפולה שזה 23 "העם", כך המילה הראשונה של החלק השני "ישבי" שיושבי זה ישבי (בלי ו')

322 = 14 פעם 23.

מה מתחלק בחלק השני ל23-? יושבי ואור, אור זה 9 פעמים. כמה זה 14 ועוד 9? בדיוק אותו דבר, 23. היינו שיש 23 בריבוע בחלק השני, ובעצם "העם ראו" שווה ישבי, והחלק השני זה יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. עוד הפעם, יש פה משוואה מאוד יפיפיה שכל חלק משני חלקי הפסוק יש 23, זיו, בריבוע.

הפסוק הזה הוא אמור להיות הבן זוג, כמו שאמרנו שהפסוק היחיד שכתוב בו אור פעמיים בפסוק אחד, כמו הפסוק "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" וא"כ ההתבוננות של זה בדיוק מקביל, החלק הראשון של הפסוק הוא בדיוק כנגד "יהי אור" שזה אור ישר. והחלק השני הוא אור חוזר, שבעצם אור חוזר הוא כבר בסוד צבע.

נסיים את השיעור הזה הראשון שאמרנו שזה בעיקר הקדמות, יש הרבה מספרים וצריך להיות מוכנים למספרים.

נעשה רק עוד הקדמה מאוד מאוד חשובה שנאריך בזה בהמשך בעזרת ה', המילה צבע. אמרנו שאור זה מילה נדירה, אבל המילה צבע על אחת כמה וכמה שהיא מילה נדירה מאוד. אמרנו שיש כמה שמות נרדפים:

גון, שזה לא בתנ"ך

עין – זה כן בתנ"ך ועין במושג של צבע הוא נדיר,

וכמובן שמאור, המילה מאור מופיעה, אבל מאור במובן של צבע זה דוקא במאמר רז"ל "הרבה מאורות יש באור". צבע.

המילה שמאוד רווחת בתורה היא שבע כמובן, שבע זה אולי המספר והמושג הכי אהוב בתורה. יש הרבה שבע, אפילו בפרשת השבוע של חנוכה פרשת מקץ יש הרבה שבע, שבע שנים ושבע פרות ושבע שיבולים, אבל צבע אין בחומש. יש 4 פעמים צבע בלבד בכל התנ"ך.

צבע – אצבע

אבל מהשרש של צבע יש מילה אחת שהיא די שכיחה ולא נדירה לגמרי, וזה שמוסיפים למילה צבע א' בהתחלה "אצבע", שלפי רוב הדעות של הלשון אצבע זה משרש צבע. מה הפסוק הכי חשוב של אצבע? "אצבע אלקים" שזה במכת כינים שהיא כנגד ספירת ההוד המכה השלישית, כמו שאמרנו שהשרש של המילה צבע היא באמא בבינה, אבל היות ש"בינה עד הוד אתפשטת", לכן הצבע מתרכז בלב במידת ההוד.

המושג צבע מתחיל בספירת הבינה, אמא, אבל במיקום שלו בלב הוא בהוד שכנגד ההוד היא מכת כינים, שההוד זה היופי של היום, הנר השישי של חנוכה שג"כ השמונה נרות זה מבינה עד מלכות והשישית זה ההוד. מחר זה הדר זה היסוד. "וזאת חנוכה" הנר השמיני זה החן, הלשונות של יופי הם לפי הסדר: שפר הראשון "ימי שפר", יופי  טוב  פאר  נוי  הוד  הדר  חן, אלו שמונת המילים הנרדפות של יופי, מתחיל משפר ונגמר בחן, והשישי, היום הוא הוד כנגד ספירת ההוד, יש מה שבהוד שהוא מרכז את הצבעים בלב ושם במכת ההוד שזה מכת הכינים כתוב הביטוי המופרסם "אצבע אלקים", שזה קשור עם הבריאה.

מה זה אצבע, למה מוסיפים א' לצבע? למה בתורה אין צבע בפני עצמו? יש רק א' מצורף לצבע ואז יש אצבע? אצבע זה הצבעה, כמו מי שמצביע, זה זיהוי, צריך להצביע למלך, כמו שהיום עושים הצבעה. צבע זה להצביע, זה נקרא שהעם בוחר את המלך. אור זה ה', כמו השמש, שמש הוי' מאיר אור על המלך. יש משיח, כמו שהרבי אמר שצריך לזהות את המשיח. האור זה שה' מזהה את המשיח כמו שיש הרבה סיפורים בתנ"ך שפתאום השמים נפתחים וקרן אור יורד על המיועד, האור שהוא אור ישר זה שה' מצביע על המשיח, שהוא המלך המשיח. צבע זה שמצביעים, עושים בחירות, "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם" שהעם מצביע, כמו שאמרנו קודם שסתם אור זה אור ישר וצבע זה אור חוזר. שצבע זה הצבעה. למה באמת יש א' לפני צבע, איזה א', א' של המילה אור. היינו שהמילה אצבע זה הרכב – "מעשה מרכבה" – של אור וצבע, אור זה רק בראשי תיבות, והצבע הוא בשלימותו.

אם זה כבר ראשי תיבות אור צבע, אולי בצבע גופא (יש גם ראשי תבות) שזה רק רמז ונרחיב על זה בשיעורים הבאים בעזרת ה'.

לפי המדע ולפי ההסבר היום של תורת הצבעים, צבע מורכב משלשה מימדים שבאנגלית זה – hue, brightness, saturation. brightness גם קוראים לזה ווילוי (value???). יש צבע ויש בהירות ויש עוצמה. בכל תורת הצבע היום הוא מורכב משלשת המימדים, הצבע, כחול אדום או ירוק, כמה לבן יש בזה שזה הבהירות, וכמה הצבע בולט ורב עוצמה ולא דומה לאפור, הוא לא אפרורי, שהמילה בעברית של זה היא עוצמה, כמה הצבע בעוצמתו. וזה שלשה מימדים שונים.

ממדי הצבע

עוד הפעם, מציירים את זה, כמו שנראה זאת בהמשך שמציירים זאת ממש כמרחב של שלשה מימדים. כדי להצביע, אמרנו שצבע זה להצביע ולזהות, שכדי להצביע ולזהות צבע צריך מרחב של לפחות שלשה מימדים. הכי מודרני, אולי רק בעשור האחרון, שיש כל מיני דעות חדשות, שאולי צריך להוסיף עוד מימד כדי לזהות צבעים. אבל לפי פשט במדע, זיהוי של צבע הוא זיהוי של שלשה מימדים.

הצבע בעצמו הוא מימד של עיגול כמו מעגל,

הווליו (value?) – (brightness) הוא מימד של גובה מעלה ומטה,

וה-saturation הוא מימד שיוצא ונכנס – התפשטות שנקרא לזה "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה".

עוד הפעם: יש מימד של מעלה ומטה שזה מימד הבהירות, יש מימד של מיקום מסביב לקו של מעלה ומטה שזה נקרא צבע, ויש כמה כל צבע יש לו כח שפורץ בכיוון שלו שיוצא מהמקל של הבהירות, וזה הדבר הכי יסודי בהבנת תורת הצבעים של המדע. וזה ראשי תיבות צב"ע, צבע בהירות עוצמה. זאת אומרת שהמילה אצבע יותר מכל מילה אחרת כוללת בראשי תיבות וסימן של כל המרכיבים וכל המימדים של החכמה הזו "אצבע אלקים" אצב"ע – אור צבע בהירות עוצמה. שהבהירות זה גם מרכיב של אור בתוך הצבע, אור שהוא כבר לבן, אור פשוט הוא לא לבן הוא פשוט, אבל אור חוזר להופיע במושג צבע אז הוא נעשה לבן, כמו שכתוב בזהר שמהחשמל המקורי יוצא קודם אור לבן, אח"כ אור אדום.

שוב, יש אור ויש צבע, ויש בהירות של הצבע שזה מימד נוסף, ואח"כ יש עוד מימד נוסף של ופרצת, כמה הצבע הוא עצמו ללא שום אפור בצבע הזה, שהוא טהור, טהור ועוצמה זה אותו ענין כאן, וזה כח שמציירים אותו בתלת מימדים, הציור הוא vector שיוצא מהקו המקורי מתפשט במרחב של ד' רוחות העולם, אם הקו הראשון הוא מעלה ומטה אז העוצמה זה היכולת לפרוץ לד' רוחות העולם, אבל המעגל שזה עוד מימד מסביב לקו, הוא הצבע עצמו הוא נקרא מעגל הצבעים. כל צבע בטהרתו מופיע במקום אחר בקו הראשוני, יותר גבוה כלומר צהוב טהור שפורץ הוא יותר בהיר מאשר כחול טהור שפורץ.

שוב, כל אחד יכול להיות בכל מקום, אבל אם אני אשים את הצהוב במקום הכחול, אני אקבל צהוב כהה ולא צהוב טהור. גם צהוב וגם כחול יכולים להיות כהים מאוד או בהירים מאוד, אבל הכחול הבהיר לא יהיה בעל עוצמה, לא יהיה טהור, הצהוב הכהה גם לא יהיה טהור. זאת אומרת שכל צבע יש לו מקום עצמי בסולם הבהירות, איפה שעוצמתו של הצבע מגיע למקסימום. כח הפורץ שבו.

כל זה ממש בקיצור נמרץ מה שהיום נקרא תורת הצבעים, שלשה מימדים של צבע, והכל רמוז במילה אצבע, והיא המילה היחידה המופיעה בחומש של השרש צבע, אצבע אלקים, אור צבע בהירות עוצמה, וזה נמשיך בעזרת ה' מחר, עד כאן.