באופן המותר

כ"ו שבט תש"נ – שכם

רשמים מביקור אצל הרבי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה סיפר הרב על ביקורו אצל הרבי בי' שבט תש"נ, והביא אתו את מאמר ד"ה "באתי לגני" תש"ל, אותו בקש שילמדו בישיבה יחד עם התוועדות ט"ו בשבט של אותה שנה. במהלך השיעור דובר על "קאי איניש אדעתיה דרביה" לרגל שנת הארבעים לנשיאות הרבי, וכן על רשמים ממהלך הביקור, מענות על המוסדות, דיבור בחלוקת דולרים, דיבור על תפלה בהר הבית ועוד.

המאמר וההתוועדות

נגנו ניגון.

לא מכירים את הניגון הזה? [דיון על הניגון בין התלמידים. טענה על שיבוש בחלק מהניגון]

הבאתי פה שני דברים מהרבי. הזדמנות מספקת שכל אחד יקח לעצמו גם הביתה, אחד הוא מאמר שיצא לי' שבט תש"נ, שנת הארבעים. זה מאמר שבא לפרש את הפרק האחרון מבין עשרים הפרקים של "באתי לגני". יש עשרים פרקים בהמשך המקורי של הרבי הקודם וכעת הסיום של המחזור השני. המאמר הזה הוא הסיום של המחזור הראשון שרק עכשיו הרבי הגיה.

[בספר חסר?] זה מה שיש בספר. אבל אם תשווה עכשיו את המאמר המוגה עם מה שיש בספר תראה שזה עולם חדש. זה המאמר המוגה של מה שבספר, שם הוא לפני הגהה, עכשיו הוא כבר משוכתב ומוגה בצורה אחרת לגמרי. בתש"ל היו שני מאמרים, בספר יש שני מאמרים, וזה כולל את שניהם יחד. יש בו גם הרבה השכלה וגם הרבה עבודה. שילוב מאד יפה של השכלה ועבודה בחב"ד, ממש בצורה נהדרת. את זה אני רוצה ללמוד כאן. זה מלפני 20 שנה, אבל הוא חדש בכך שרק עכשיו הרבי הגיה והוציא אותו לאור לקראת י' שבט השנה, 40 שנה לנשיאות הרבי.

הדבר השני הוא ההתוועדות, ממש מעכשיו. אחרי י' שבט היתה שבת ט"ו בשבט, וזו ההתוועדות שהתקיימה בט"ו בשבט השנה, כלומר זה חדש לגמרי. ויש פה הסבר מאד-מאד יפה על כל שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מה הם בעבודה. כל "ארץ חטה ושערה"[ב]. [באיזה מאמר?] זו התוועדות. עוד דבר, אני חושב שנלמד אותה, נדלג אל ההתוועדות הזאת, מהמאמר נלמד כאן.

השיחה על "שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל"

עכשיו שהייתי שם, ששומעים איך הרבי מדבר. דבר כזה לא יוצא בן-לילה. בן-לילה יוצא שני דברים, שתי הנחות, אבל זה יוצא כעבור כמה ימים, זה פלא, זה באמת פלא איך דבר כזה משוכלל יכול לצאת כעבור כמה ימים. [של מי ההערות?] או של המהדיר, כלומר מי שעורך את זה יודע לכתוב, או יש גם כן הערות חדשות של הרבי. יש גם כן הרבה דברים שהיו בשיחה – הכל היה בשיחה שוטפת, אבל לפי העורך יש הרבה חלקים מהשיחה השוטפת שהוא מוריד בתור הערה, בגלל שהוא עורך את זה כהבנתו. יש דברים שהרבי אמר בהתחלה שהוא שם אותם בסוף, הוא משחק כפי ההבנה, הוא מומחה כבר ארבעים שנה שצריך להיות ככה. יש שהוא משנה את הסדר לגמרי ויש שהוא מוריד למטה בהערות וכו' וכו'. אבל יש גם הערות שהרבי מוסיף בשעת ההגהה.

אז זו שיחה על ארץ ישראל, שיחה מאד יפה. כל עבודת שבעת המינים של ארץ ישראל, משהו מאד-מאד יפה. הרבי חילק פירות משבעת המינים בשבת, בהתוועדות, היתה סלסלה עצומה של פירות הארץ. בדרך כלל אין שיריים בחב"ד, אבל כאן היו שיריים של פירות ארץ ישראל, הרבי לקח קצת, מיד חטפו את השאר, עטו על זה "כמוצא שלל רב"[ג], לא היה מספיק לכולם אבל חטפו. הרבי הדגיש שלא דומים שבעת המינים שגדלים בחוץ לארץ לאותם שבעת המינים שגדלים בארץ ממש. אם יש כאן קצת שבעת המינים מחוץ לארץ זה רק בדיעבד, רק זכר, רק אלו שגדלו בארץ הם שבעת המינים האמתיים.

שתי התוועדויות

היום אנחנו לא לומדים את ההתוועדות כאן. כשקיבלתי בקבוק משקה מהרבי הכרזתי על התוועדות במגדל עדר מחר, ביום חמישי, והתוועדות כאן בישיבה ביום ראשון, בראש חודש אדר, "משנכנס אדר מרבין בשמחה"[ד]. לא ידעתי שאני אבוא היום. שם מקבלים בקבוק משקה על מנת להכריז התוועדות בפני הרבי. אז כאן הכרזתי על התוועדות שתתקיים בעזרת ה' ביום ראשון, ומחר בערב במגדל עדר. כל הציבור מוזמן.

"קאי איניש אדעתיה דרביה"

עיקר השיחה בשבת שלפני י' שבט היה מהי דעת שעולה במקום הכתר, כמו הסדר בפסוק "לב לדעת ועינים לראות ואזניים לשמוע"[ה] [כמו "ולא תתורו"[ו] לא?] לא, זה כביכול לדעת את האמונה.  [שם אין שם שמיעה – הלב לפני הראיה ב"לא תתרו". השמיעה נגררת אחרי הלב] בסדר, פשוט שעיניים כאילו נגררות אחרי הלב.

[ההתחדשות במה?] ההתחדשות היא שמישהו שדבוק בתורת הרב, ואחרי ארבעים שנה כתוב שהתלמיד עומד על דעת הרב[ז]. מה זה שהתלמיד עומד על דעת הרב? שהתלמיד עובר ממקומו. כמו שיש "אל דעות הוי'"[ח], שתי דעות, יש השקפה מלמטה למעלה, ויש השקפה – דעה – מלמעלה למטה. אז כעבור ארבעים שנה מעמידים אותך על דעת רבך, כלומר שאתה נעקר מדעת תחתון שלך, איך שהסתכלת על כל המציאות וכל הדעה שלך לגבי הכל, אתה נעקר ומעמידים אותך עם מציאות שלך, שהיא על יסוד ובסיס דעת רבך.

זה נקרא "קאי", "קאי" מלשון מעמידים אותך. הרבי הסביר ש"איניש" לא כתוב "תלמיד", זה דיוק נכון, לא כתוב ש'עומד תלמיד על דעת רבו', כתוב 'עומד אנוש על דעת רבו', איניש-אדם, אבל איניש מקביל לאנוש בלשון הקודש. זהו החלק האנוּש של האדם, כלומר הצד החלש שלו[ט]. הוא הסביר באריכות שהדבר בא להדגיש עוד יותר שעוקרים את כל המציאות ומעמידים אותה על מקום חדש, היות שעל מנת לעקור מציאות – יש משל מפורסם בחסידות[י] שאם רוצים לעקור בנין ולהעמיד אותו על יסוד חדש חייבים עם מנוף לחפור ולהוציא אותו מהיסוד שלו, מהחלק התחתון שבו, אם אתה רק תופס אותו באמצע אתה רק מעלה את האמצע ומפיל אותו, משאיר את התחתון, ועל מנת להעלות את הכל צריך מלמטה. ככה הוא אומר ש"איניש" הוא הצד החלש, התחתון של האדם, הצד האנוש שלו. גם זה, על מנת להעמיד אותו על מקום חדש – דוקא "איניש", חלק האיניש שבו צריכים לעקור-לעלות וממילא הכל מעליו, עומד עליו, להעמיד אותו לשתול אותו במקום חדש.

שעת מלחמה

[הרבי דיבר על ענין הארבעים שנה?] כן, ודאי, זה ה-נושא המרכזי של כל התקופה הזו, [שהרבי דיבר עליו?] כן ודאי. [ומה קורה לרבי? הוא דיבר על זה?] שוב, הרבי דיבר על כולנו, כולנו עכשיו במציאות חדשה לגמרי ממה שהיה לגמרי [לפי זה כולנו נעשנו רבי] בדיוק, זה מה שהרבי אמר. הוא אמר שעכשיו כל אחד כביכול עומד עם כל המציאות שלו, כולל ובעיקר המציאות החדשה שלו, הצד האנוש שבו, כולו מועבר ושתול ועומד על דעת רבו, כלומר על דעת הרבי, שיש לו היסוד של הרבי. קודם היה רק חסיד-מקבל, היה דעת מקבל, ועכשיו הוא הופך להיות דעת משפיע, כמו הרבי עצמו. זה מה שקורה בשנת הארבעים.

[היה לנו ויכוח עם תלמיד ממרכז הרב. הוא אמר שהעיקר שהוא יושב ללמוד ושילמד 15 שנה, ושהמקום הכי טוב להיות רגוע וללמוד הוא מרכז הרב] בדיוק מה שנתפסו גם כמה מהתלמידים שלנו בדעה והשקפה כזאת. [פעם שמעתי על שני גנרלים, אחד נעשה אלוף אחרי שעבר את כל הדרגות, ויש את מי שבאמצע מלחמה יודע מה לעשות, אמרו שעכשיו זו שעת מלחמה אז אי אפשר לחכות עד 40 שנה] כן, זה משהו טוב, זה מובא בחסידות [במרכז הרב אומרים שזו שעת שלום] זה ההבדל, הרבי אומר מלפני 40 שנה שהעולם בוער, שיש דלקה, זו הצלת נפשות, כמו בהלכות שבת לגבי דלקה[יא], ככה המצב של כל העולם, זה בכלל לא מצב רגוע שאפשר לשבת בשקט [זה כבר 200-300 שנה שככה העולם. כל שנה נקטפות אלפי נפשות מהיהדות].

טוב, עד כאן הקדמה. אולי נשיר עוד שיר שכולם מכירים. את זה באמת שרו בשבת האחרונה אצל הרבי, לפני שבאנו, והרבי עודד הרבה את הניגון הזה. [איזה ניגון?] הניגון שנעם אוהב. שרו את זה, זה היה הניגון האחרון ששרו בהתוועדות. כל התקופה הרבי לא כל כך עודד, אבל בניגון הזה היה יותר עידוד מבשאר [איזה הוא לא עודד?] כתבו ניגון חדש לכבוד "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" שכל הזמן שרים אותו [הרבי רצה?] לא, כך יש שמסבירים.

נגנו "תשכון תתגדל".

[שמו את הפסוק על הניגון הזה?] לא, זה סתם ניגון התוועדות. כתבו ניגון חדש על הפסוק הזה, זה הניגון ששרו רוב הזמן.

מענות מהרבי על המוסדות

הרבי גם קיבל את הישיבה בתור מושג, כביכול בתור הוא אמינא. אפילו שאלתי דרך המזכיר אם לשלוח לכאן בחורים מאמריקה ללמוד להצטרף לישיבה, הרבי לא ביטל את זה, הוא רק אמר "נאך נישט", שעוד לא הגיע הזמן לזה, אבל מכאן משמע שזה לא מופרך. מאמריקה או שלוחים מאיזה מקום.

[איך היתה השאלה הראשונה שאליה התקבלה ההסכמה?] השאלה הראשונה  היתה רק שהכנסתי את כל המוסדות שיש לי קשר איתם, דהיינו "גל עיני", כאן ומגדל עדר (מפורט לששה מוסדות: הישוב, גן בנים, גן בנות, חיידר בנים, בית ספר לבנות ומדרשה לקירוב רחוקים לעת עתה). היו שמונה מוסדות, ששה תחת מגדל עדר. הרבי גם אמר – אחת מההוראות של הרבי – שכל מוסד יכפיל את עצמו, כלומר שיאמץ לפחות עוד מוסד כזה.

אבל חשבתי על זה שרוצים בשנה הבאה לפתוח כאן חיידר, אז אם דבר כזה יכול להיות, קודם כל צריך לעשות גם בנים וגם בנות, שני מוסדות, יש עכשיו ענין להכפיל מוסדות, כמה שיותר מוסדות. הסיום הזה, שאתה עומד על דעת הרב, הוא שאתה הופך להיות מוסד, לשון נוסד-יסוד, מושג. אתה הופך להיות מוסד של הרבי. אז הוא הכניס, ובנוכחות הרבי התשובה היתה "אזכיר על הציון". נוסח ההסכמה הוא הברכה "אזכיר על הציון", שזה מתקבל.

אחר כך המזכיר עצמו ביקש בשמי מהרבי אישית האם לשלוח בחורים [אבל הראשון זה נקרא הסכמה שהרבי יודע על המוסדות האלה?] לפני השאלה הזאת הכנסנו דו"ח מפורט שישראל כתב על הישיבה כאן, ועוד דו"ח על מגדל עדר ו"גל עיני". על "גל עיני" הרבי מקבל הרבה זמן דו"חות מפורטים על המוסדות הללו, על כל מה שקורה. כעבור כמה ימים, אחרי הגשת הדו"ח – פשוט עכשיו שאלתי, הכנסתי רשימה של כל המוסדות שיש לנו בקיצור עם בקשה שהם יתקבלו בתור מוסדות של הרבי. [אז על זה הוא נתן את ההסכמה] כן. [יש בקשות שנדחות?] ודאי [יש בקשות שלא מעיזים להגיש] יש בקשות – או שנדחות או שלא מתקבלות.

דברי הרבי בחלוקת דולרים

מצד כל האנשים שם היתה התעניינות על כאן בשכם [מצד הציבור שם?] מצד הציבור, כן. [מי התעניין?] כל אחד שרק הכיר אותי, או שלא הכיר, או שהתעניין אז כולם התענינו. למשל בדולרים, יש דבר שנקרא "בית חיינו", שמדווחים על כל מה שהרבי אומר בחלוקת הדולרים, שלפעמים מישהו בא ומבקש משהו מיוחד, או יש משפט יותר מהרגיל אז כותבים אותו. אז גם המשפט שהוא אמר לי כתבו אותו ושמו אותי שם בתור "ראש ישיבה בשכם", זה מה שכתבו שם.

היה משפט שהרבי אמר ש"ה' יברך כל אחד ואחד בכל מקום שהוא נמצא, ובפרט בארץ הקודש, ביתר שאת וביתר עוז". זה היה משפט על מה שביקשתי עבור רפי. ביקשתי עבור המוסדות ובמיוחד עבור רפי, אמרתי שיש לנו פה אחד, שהרבי יודע שיושב בכלא. [מה הפירוש בפרט בארץ הקודש? הרי לא ביקשת על מישהו שהוא לא בארץ הקודש] נכון, כל זה היה אתערותא דלעילא התשובה הזאת, לא היה לפי מה שאמרתי [בפרט היות והם נמצאים כולם בארץ הקודש] כן בודאי. ביקשתי על שלשה דברים: על הישיבה ועל מגדל עדר ועל רפי בפרטיות, הרבי כלל מזה, כביכול נתעורר מזה לברך ברכה כללית, ש"ה' יברך את כולם בפרט כל מי שנמצא בארץ ביתר שאת ויתר עוז".

באמת צריך להסביר מה זה "יתר שאת ויתר עז"[יב]. [זה פשוט, זה ברכה של שמעון ולוי...] מה שראובן הפסיד הוא מה שהרבי ברך. מה זה "שאת" ו"עז"? "שאת" ו"עז" הם כהונה ומלכות, ככה רש"י מסביר פשט[יג]. אז "יתר שאת ויתר עז" אלו שני הכתרים, כתר תורה הוא מופקר לכולם[יד], גם אפילו בחוץ לארץ. אם כי שהרבי ציטט את זה, גם בשיחה הזאת נדמה לי ש"וזהב הארץ ההִוא טוב"[טו] כתוב בירושלמי[טז] על תורת ארץ ישראל, ש"אין תורה כתורת ארץ ישראל", חוץ מזה, אבל בכללות התורה שייכת לכולם, מה שאין כן כהונה, בתור שימוש בתפקיד הכהן, ודאי מלכות שייכת לארץ במיוחד. למי שנמצא בארץ שייך "יתר שאת ויתר עז", זה פשט.

[זה היה יום ראשון אחרי?] זה היה יום ראשון של שבת יתרו, אחרי ט"ו בשבט. אפילו לא חשבתי על זה, הפרשה של אותו יום ראשון היא הפרשה הראשונה שכתוב יתרו, "וישמע יתרו"[יז].

תפלה בהר הבית – "באופן המותר"

[מה הוא אמר על הר הבית? סיפרו] כן, זה סיפרתי בטלפון שהר הבית היה משהו מאד מיוחד לפי הערכתי. יש יחידות כללית והרבי שם דיבר[יח] על כך שבכל מקום שמתפללים צריך לפנות לכיוון הקודש, שאם עומדים בחוץ לארץ צריך לפנות לארץ ישראל, ואם עומדים בארץ ישראל צריך לפנות לירושלים, ואם עומדים בירושלים צריך לפנות להר הבית, ואם עומדים – הוא אמר את זה בלשון הזה הווה – על הר הבית באופן המותר, פונים לקודש הקודשים. [הוא המשיך אחר כך עוד?] לא.

[הוא לא ציטט את המשנה] אחרי שהוא מאחל שנגיע לארץ ישראל וזה – אז הוא אומר שכולנו נתוועד יחד בקודש הקודשים, כלומר שכל עם ישראל יגיע עד לקודש הקודשים ממש, בפנים. אבל כאן הוא רק דיבר לגבי תפלה, אז הוא אמר "על הר הבית באופן המותר", את זה כולנו שמענו במלוא אוזננו, וממש מאד התפעלתי מזה. [שיש אופן המותר] כן.

אחר כך שכתבו את זה, שזה בא בכתב, כמובן ששינו וצנזרו את המשפט הזה [מה זאת אומרת "כמובן"? מה ההוא אמינא? אני שואל בכל הרצינות, לפי איך שהענין מתואר יש שם מלכות ומלך, שח"ו איש לא מרים את ידו ורגלו, ופה "כמובן" ששינו? מה זה? – "רבם דקרו"] יש לפעמים יש סיפורים כאלה, לא על הדבר הזה, שהרבי אמר דבר ולא צנזרו והרבי הקפיד שכתבו איך שהוא אמר אותו. יש גם סיפורים כאלה, שכאילו היה צריך להיות ברור שזה דבר שנאמר ולא ראוי לבוא בכתב. [זה היה לפני הארבעים שנה או אחרי?] זה היה לפני...

[זה מעלה לרב גם הרהורים לגבי אותו מכתב שלכאורה נשלח אל הרב עם תשובה שלילית מהרבי, מהמזכירות, על הר הבית?] אז גם שאלתי, ביום האחרון שאלתי את המזכיר שם שאחראי על זה [הרב גרונר?] כן, מה לגבי אותו מכתב, אולי הוא יכול לחפש לי אותן, כמו שהבטיח לי פעם שיחפש לי. הוא כאילו ביטל את זה כלאחר יד, הוא אמר שיש סיכוי שזה יצא באגרות קודש... זו היתה התשובה שלו. עכשיו מוציאים את כל המכתבים של הרבי, אז יש סיכוי. [הם בתשי"ח? איפה הם עכשיו?] משהו כזה.

[השאלה אם יש לנו זכות לפרסם את ההקלטה הזאת?] אז יש דברים כמו שעכשיו אמרתי, יש לפעמים שהרבי אמר משהו והקפיד שלא יכתבו אותו, יש מציאות כזאת.

אחדות בין אנשים לנשים – "באופן המותר"

בכל זאת, זה גם מענין, גם דבר שחוזר על עצמו הרבה פעמים, בשיחה אחת אם הרבי משתמש באיזה ביטוי בלתי רגיל אז הוא כופל אותו ומשתמש בו גם בהקשר אחר . בביטוי "באופן המותר" הוא השתמש בשיחה הזאת של היחידות פעמיים: בנוגע להר הבית, מי שנמצא על הר הבית באופן המותר שיפנה לכיוון המקדש וקודש הקודשים, והיות שזה היה בשבת שירה – אז הוא דיבר על שירת משה, "אז ישיר"[יט] ושירת מרים, ואיך שצריכה להיות אחדות בין האנשים לנשים. היחידות היתה גם בצורה שהאנשים עמדו מצד אחד והנשים בצד השני, והרבי דיבר כמה פעמים בשבועות האלה, אחד מהנושאים שהוא חזר כמה פעמים שצריכה להיות אחדות בין אנשים ובין נשים, בין קהל אנשים וקהל הנשים.

[באיזה אופן למשל?] "באופן המותר"... גם פה שהוא דיבר על שצריכה להיות שירת אנשים יחד עם נשים "באופן המותר". [גם שם מחקו?] לא... כאן השאירו את זה... אפשר אולי לדרוש גזרה שוה בין שני הדברים. אבל היו פה שני ענינים שהרבי הדגיש "באופן המותר", שזה הר הבית ואחדות בין אנשים לבין נשים. גם בבית המקדש היתה עזרת נשים.

[מה הכוונה? שילמדו את אותו החומר? שיהיה שלום בית במשפחה?] שילמדו, שיפיצו, שידברו יחד, צריך לחשוב מה זה בדיוק, שתתבטא בזה אחדות בין אנשים ובין הנשים.  הדוגמה מהתורה היתה שירה, ששרו יחד אותו דבר, רק שעשו את זה "באופן המותר", אבל היה פה שיתוף ואחדות. "ותקח מרים"[כ], התורה מדגישה כאן שהיו פה גם אנשים וגם נשים, היתה אחדות ביניהם.

קריאת המכתבים על ידי הרבי

[אתה רואה בזה היתר בכל הענין של הר הבית?] אני לא יודע. אבל זו ודאי היתה הפתעה [בטח הרבי אמר את זה בשבילך] יכול להיות. [אם שולחים מכתב על הנושא הזה, אפשר לכתוב עכשיו מכתב להזכיר את מה שהרבי אמר "באופן המותר", לשאול האם להבין מזה שמותר להתפלל בהר הבית.] כן, בהחלט.

[הרבי מקבל את כל המכתבים או שיש מסננת? שלא כל המכתבים מגיעים לרבי?] לא, הכל מגיע ולפעמים הרבי לא עונה. למה הרבי לא עונה? לא אנחנו יודעים.

לי זה פשוט, עד כמה שידוע לי הכל מגיע. בזמן האחרון יש שינוי הנהגה איפה הרבי מעיין במכתבים. למשל פעם, עד לזמן האחרון ממש, הרבי היה קורא את כל המכתבים אצלו בחדר, ועכשיו יתכן שרוב המכתבים הוא לוקח וקורא אותם באוהל, ביחד עם התפלות.

[כדי לקבל מושג, כמה מכתבים יש?] יש אלפי מכתבים כל יום. אומרים שיש יותר מכתבים כאן מאשר הבית הלבן באמריקה [לגבי האוהל, כשהרבי נמצא שם יש מישהו שם?] הרבי בא ואם יש מישהו שם אז יוצאים משם, אבל הרבי נמצא לא באותו מקום שכולם עומדים, יש לו חדרון צר אבל מקורה שהוא עומד שם, בשלג ובגשם, שעות על גבי שעות. [אבל זה עם גג?] כן, יש תקרה שם.

[לשם הוא לוקח את כל המכתבים?] כן, זה חבילות עצומות, יש כמה פעמים בשבוע. מה ששולחים לשם הם כל הפ"נים, הפדיונות, הבקשות והתפלות, אז אותם ודאי הוא קורא שם. עכשיו לאחרונה שמעתי שגם בכלל את כל המכתבים הוא לוקח וקורא אותם שם. מה שכן, פותחים את המכתבים שהרבי לא יצטרך לפתוח בעצמו אם הוא סגור. הרבי ביום ראשון שלפני י' שבט חילק דולרים לציבור של כ-15,000 אנשים שעברו.