סוד האמונה

י"א שבט תשפ"הכפר חב"דלא מוגה

ליל שבת בשלח ורשימת י"א שבט תשפ"ה – כפ"ח

פרצוף האמונה בתנ"ך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

בין פרשת בשלח, שכולה בסימן אמונה, לפרשת יתרו, בה המצוה הראשונה בתורה על האמונה, נעמיק בסוד רכישת האמונה בנפש, ההתגברות של האמונה על הכפירה ופרצוף שלם של הופעות המלה "אמונה" בתנ"ך. קצר וקולע.

אמונה ודעת

מתן תורה פותח "אנכי הוי' אלהיך"[ב] ומכאן למד הרמב"ם את מצות האמנת אלקות – המצוה הראשונה במנין שלו. בספר המצוות (לפי התרגום השגור) כותב הרמב"ם שהמצוה היא "להאמין" וביד החזקה הוא כותב שהמצוה היא "לידע"[ג], ובא הביאור [ד] שעיקר המצוה הוא להפנים את האמונה לדעת – שהאמונה לא תשאר מקיף מלמעלה (שאזי יתכן ש"גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא"[ה]), אלא שתכנס בפנימיות ותפעל על האדם בכל דרכיו.

לפי ההסבר הזה, מהאמונה (המקיפה) מגיעים אל הדעת (הפנימית). אמנם, מבואר בחסידות [ו] שישנה גם דרך הפוכה, בה מהדעת מגיעים אל האמונה – מתוך העמקה בדעת ככל שניתן עולים אל האמונה שלמעלה מטעם ודעת לגמרי. על כך נאמר ש"תכלית הידיעה שלא נדע", או, באופן מדויק יותר, "תכלית הידיעה שנדע שלא נדע"[ז]. כשאומרים "תכלית הידיעה שלא נדע" הכוונה שיש 'קפיצה' – מגיעים אל תכלית הידיעה ומשם עולים למה שאין בו שום ידיעה. אבל כשאומרים "תכלית הידיעה שנדע שלא נדע" מובן שגם במה שלא נדע יש ידיעה מסוימת, דעת-הכרה-הרגשה פנימית במה שלא נדע [ח]. כל אמונה מקיפה, שלמעלה מטעם ודעת, היא בגדר השראה, אבל באופן הראשון זו 'השראה על', המרחפת לגמרי מלמעלה, ובאופן השני זו 'השראה ב...', השראה שיש לה אחיזה גם בפנימיות [ט].

בעצם, יש כאן תהליך שלם: בתחלה יש המשכה מלמעלה למטה של האמונה, שהיא טבע בנפשות ישראל, אל הדעת. זו אתערותא דלעילא – הנפעלת גם בכח הצדיק, "רעיא מהימנא", שזן ומפרנס את האמונה בפנימיות הדעת של נשמות ישראל [י] – הקודמת לאתערותא דלתתא. בשלב השני יש עבודה של האדם, באתערותא דלתתא, להעמיק בדעת עד שיזכה לאמונה – זו תנועה של עליה מהדעת אל האמונה השורה מלמעלה. בשלב השלישי נמשכת האמונה שלמעלה מטעם ודעת לשרות בתוך הדעת, באתערותא דלעילא הבאה לאחר האתערותא דלתתא (ממקום שאין האתערותא דלתתא יכולה להגיע אליו, כנודע [יא]). זהו תהליך של ירידה-צורך-עליה-צורך-ירידה (שהוא היחוד השלם בין איש, שענינו ירידה-צורך-עליה, לאשה, שענינה עליה-צורך-ירידה, כידוע אצלנו [יב]).

אמונה מלאה

המלה אמונה מופיעה בתורה בפעם הראשונה ("הכל הולך אחר הפתיחה"[יג]) בסוף פרשת בשלח, במלחמת עמלק, בפסוק "ויהי ידיו אמונה"[יד]. והנה, כאשר ממלאים את המלה אמונה – אלף מם וו נון הא – היא עולה בגימטריא כפירה (315)! "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[טו], לאמונה מלאה ושלמה (בסוד "השם שלם" ו"הכסא שלם"[טז], בעקבות הנצחון הסופי על עמלק [יז]) יש כח לבטל את הכפירה (הכפירה של עמלק, "אשר קרך בדרך"[יח], המטיל ספק באמונה [יט] ומקרר את ישראל בכפור הכפירה)[כ].

כהמשך לביטוי "ויהי ידיו אמונה" נתנו בעלי המסורה סימן לכל פסוקי הפרשה – יד אמונה. יד האמונה רמוזה גם בביטוי "יד רמה"[כא] שבפתיחת פרשת בשלח, אותו מתרגם אונקלוס "ריש גלי", שבלשון הקבלה הוא הראש העליון שבכתר (הגלוי משום שאינו מתלבש בשום לבוש, רישא דלא ידע ולא אתידע, שהוא סוד האמונה בנפש, כנודע [כב]). בין שלש הידים שביציאת מצרים [כג] – "היד הגדֹלה"[כד] (יד ימין), "היד החזקה"[כה] (יד שמאל) ו"יד רמה" – זו היד ה'אמצעית', העולה מתוך הגוף מעלה-מעלה, דרך הראש-המוחין ועד לכתר ולראש העליון שבו, כח האמונה [כו]. לפי זה, מילוי המלה אמונה הוא בעצם סוד מילוי היד, שבתורה פירושו מינוי לגדולה [כז] – יש למלא את האמונה כדי לתת גדולה וכח ביד להכרית את הכפירה ולממש את האמונה בעולם. תמיד צריך למלא את היד, כדי לזכות ל"מלא כף נחת"[כח] (והסימן: יד במילוי – יוד דלת – עולה ב"פ ברכה, ממוצע כל אות במילוי, "מעשה ידיו ברכת"[כט]).

פרצוף האמונה

בתורה מופיעה המלה אמונה רק עוד פעם אחת, "אל אמונה ואין עול"[ל], ובנ"ך היא מופיעה (ללא אות שימושית או בצורת פועל, 'אמונה בטהרתה') עוד ז פעמים [לא] – "אמונה אֹמן"[לב], "מבקש אמונה"[לג], "ורעה אמונה"[לד], "דרך אמונה"[לה], "כל מצותיך אמונה"[לו], "יפיח אמונה"[לז], "ועֹשי אמונה רצונו"[לח].

יש לסדר את המבנה הפנימי של האמונות כ'פרצוף' של הספירות:

"כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אֹמן" בכתר (הרחוק-מופלא מן התודעה, למעלה מטעם ודעת לגמרי, בו תוקף האמונה, "אמונה אֹמן").

"אל אמונה" בחכמה, סוד "אל נהירו דחכמתא"[לט] (שנדרש על הפסוק "השמים מספרים כבוד אל"[מ], סוד "כבוד נאצל"[מא], לב נתיבות חכמה עילאה).

"מבקש אמונה" בבינה, בה "מבקשי הוי' יבינו כל [נ שערי בינה]"[מב] – ההתבוננות באלקות ש"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"[מג] היינו בקשה בשכל שה' יגלה לנו את סוד האמונה שמעל לשכל לגמרי (סוד "אהיה [בכתר] אשר אהיה [בבינה]"[מד], גילוי עתיקא באמא [מה])[מו].

"ורעה אמונה" בדעת, סוד רעיא מהימנא, משה רבינו, דעת כלל ישראל [מז], המפנים את האמונה לדעת, כנ"ל ("רעה" מתחלף ב"דעה", כנודע [מח]).

"ויהי ידיו אמונה" בחסד וגבורה, שתי הידים (היינו סוד תכלית בירור רפח, חסד-גבורה, על ידי אמונה [מט]).

"כל מצותיך אמונה" בתפארת, מקום כללות מצות התורה, כנודע [נ].

"ועֹשי אמונה רצונו" בנצח והוד, כוחות המעשה בפועל (הוצאה מן הכח לפועל ממש), והוא מקום גילוי רצון העליון (גם מלשון "רץ לדבר מצוה"[נא] בשתי רגליו, נצח והוד).

"דרך אמונה" ביסוד, הנקרא "דרך" סתם [נב] (והיינו "דרך מצותיך בחרתי", הדרך של "כל מצותיך אמונה" שבתפארת, סוד יעקב-יוסף, "גופא [דאורייתא, תריג מצות] ובריתא [תיקון דרך החיים] חשבינן חד"[נג], כאשר "בחרתי" היינו המשכה מדעת, עיקר כח הבחירה [נד], ליסוד [נה]).

"יפיח אמונה" במלכות – "יפיח" היינו יבטא בפה, סוד "מלכות פה" (המשך הפסוק הוא "יגיד צדק", "צדק מלכותא קדישא"[נו]).

ולסיכום:

	כתר "אמונה אֹמן"
חכמה "אל אמונה"		בינה "מבקש אמונה"
	דעת ורעה אמונה"
	חסד-גבורה "ויהי ידיו אמונה"
	תפארת "כל מצותיך אמונה"
	נצח-הוד "ועֹשי אמונה רצונו"
	יסוד "דרך אמונה"
	מלכות "יפיח אמונה"