ישר-הפוך-ישר

ד' שבט תשפ"ב – רשימת הרב

קדושת לוי בשלח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

משלשת הפסוקים הקודמים לקריעת ים סוף, "ויסע... ויבא... ויט..."[ב], עולה סוד שם עב – בכל אחד מהפסוקים עב אותיות, המרכיבות את עב השמות בני שלש האותיות שבו בסדר של ישר-הפוך-ישר[ג] (כלומר, בשם הראשון האות הראשונה מהפסוק "ויסע", האות האחרונה מהפסוק "ויבא" והאות הראשונה מהפסוק "ויט"; בשם השני האות השניה מהפסוק "ויסע", האות השניה מסוף הפסוק "ויבא" והאות השניה מהפסוק "ויט" וכו').

סדר הבריאה

רבי לוי יצחק מסביר[ד] ש"ישר" היינו האור הישר של הבריאה ו"הפוך" היינו האור החוזר של העולמות לשרשם (תופעה קבועה, כיום המנוחה שבא לאחר שבעת ימי הבריאה[ה]). לאור זאת הוא מסביר את הקשר של ישר-הפוך-ישר לקריעת ים סוף[ו]: הים נברא 'ישר', בבקיעתו הוא חזר לשרשו באור חוזר 'הפוך' ולאחר מכן הוא שב "לאיתנו"[ז] באור ישר. ה"ישר" השני איתן יותר מה"ישר" הראשון, דווקא בגלל ה"הפוך" שביניהם – כשטר שיצא עליו ערעור ושוב נתאשר בבית דין, וכשהים מאושר הוא שר את שירת הים... (ורמז: שלשה דברים יחד – שלשת שלבי הבריאה, ישר-הפוך-ישר – עולים "בראשית", אותיות תאב-שיר[ח])[ט].

[בתוך שם עב עצמו, יש כלל של עב שמות, בגימטריא חסד (ישר), המורכבים בפרט מ-ריו אותיות, בגימטריא גבורה (הפוך), אלא שהכל נכלל שוב בשם עב, הישר-האיתן האחרון, הכל בסוד "כלל ופרט וכלל" – בגימטריא איתן.]

ישר-הפוך-ישר הוא סדר התפתחות יסודי החוזר שוב ושוב. נסקור בקיצור כמה דוגמאות:

"ויאמר אלהים יהי אור [ישר] ויהי אור [חוזר] וירא אלהים את האור כי טוב [באישור האור והחזרתו לאיתנו כאור ישר]"[י] (הכל כלול ב"יהי אור", ר"ת ישר-הפוך-ישר).

זהו גם הסדר באור העינים – המציאות הישרה נתפסת באישון העין בהיפוך[יא] והתמונה מתיישרת שוב במח האדם (בסוד "ונח [ישר-צדיק] מצא חן [הפוך-משתקף] בעיני הוי'. אלה תולדֹת נח נח [ישר-איתן מוליד ונצחי] וגו'"[יב]). נקודת ההיפוך – שהיא מעין נקודת 'אין' בין 'יש' ל'יש' (כגרעין הנזרע ונרקב באדמה, כח המדמה, לפני צמיחתו המחודשת) – היא החיבור בין החפצא (המציאות הנראית, המבט האובייקטיבי) והגברא (התמונה המשתקפת בתוך האדם, המבט הסובייקטיבי), כך שכל סוגיות חפצא-גברא שייכות לסוד שם עב[יג].

שלשה קוים

עץ החיים של הספירות מבוסס על שלשה קוים – "חד אריך [ישר], חד קציר [הפוך] וחד בינוני [ישר]"[יד], כשדווקא ה"חד בינוני" – הישר האיתן והמאושר – הוא "הבריח התיכון המבריח מן הקצה [העליון, פנימיות הכתר[טו]] עד הקצה [התחתון, המציאות התחתונה]"[טז] (וכך ספר התניא, ספר של בינונים, שייך דווקא לקו הבינוני-האיתן – הגילוי הקבוע והיציב של עבודת ה', על רקע האור הישר של החסידות הכללית, המופיע גם בקדושת-לוי, ועל רקע תנועת ה"רצוא" והאור החוזר, ה'הפוך', שמופיע בקוצק וכיו"ב, ודוק).

סדר שלשת הקוים הוא גם סדרם של שלשת האבות, אברהם-יצחק-יעקב, כאשר דווקא "יעקב אשר פדה את אברהם"[יז] מחזיר את אברהם לאיתנו הראשון (ה'מאושר') – היותו "איתן האזרחי"[יח], שעתיד לזרוח לנצח (לאחר שבעקדת יצחק נכלל במדת ה'הפוך' של יצחק אבינו ונדרש כח עצמי כדי להחזירו למציאות), הכל בסוד בריאת העולם "בהבראם"-"באברהם"[יט] (שבו גופא ב בחינות אברהם, הישר הראשון והישר השני-האיתן שאחרי ההפוך, "אברם הוא אברהם"[כ]). כמובן, זה גם סדר שלשת הרגלים שכנגד חסד-גבורה-תפארת – "שלש רגלים תחג לי בשנה"[כא] (עד ל'אישור' הכל ב"כל האזרח בישראל ישבו בסֻכֹת"[כב], סוד "איתן האזרחי" כנ"ל).

סדר העבודה

בסדר של אריך-קציר-בינוני מודגש כי רגע ההיפוך הוא רגע קצר ביחס לסדר הישר והקבוע שלפניו ואחריו, כפי שבולט בדוגמאות השונות – קריעת ים סוף ביחס למצב הקבוע לפני ואחרי; יום השבת ביחס לששת ימי המעשה שלפני ואחרי כל שבת[כג] (כאשר השבת-המנוחה נותנת תוקף חדש ואיתן לפעול במציאות באופן מתוקן); רגע ההיפוך באישון העין (כהרף עין). על רגע ההיפוך נאמר "אין לך אדם שאין לו שעה"[כד] – שעה אחת של חזרה לשרשו האמתי באין, שמכחה הוא עתיד לחזור לאיתנו ("תנאו הראשון", התנאי בו נברא לכתחילה, גם אם היה מעדיף להשאר לכתחילה – ודווקא אלו רחמי ה' האמתיים של הקו האמצעי, קו הרחמים[כה]). אכן, לעתיד לבוא, כאשר יאמר ליצחק (ה'הפוך') "כי אתה אבינו"[כו], יהיה אפשר להשאר בנקודת האין זמן ארוך (כפי שדווקא יצחק האריך ימים בין האבות).

בעבודת השי"ת, ה'ישר' היינו קיום כל הכתוב בהלכה כסדר וכראוי, ה'הפוך' הוא בחינה של הוראת שעה הנדרשת לפרקים לזמן קצר (כולל הוראת שעה עליה נאמר "'בכל דרכיך דעהו' – אפילו לדבר עברה"[כז] ו"גדולה עברה לשמה"[כח]), וה'ישר' האחרון הוא כאשר זוכה האדם שה' מסכים עמו והופך את הוראת השעה שלו להלכה קבועה לדורות[כט]. אותה הוראת שעה היא על דרך "דבר הוי' מירושלם" המיוחד והאישי לבעלי תשובה המחזיר אותם לקיום הקבוע של "כי מציון תצא תורה"[ל] (כאשר בסופו של דבר גם בעלי התשובה יחזרו להיות צדיקים), כפי שדובר לאחרונה[לא]. זו גם נקודת ה"שטות דקדושה" אודותה מדבר הרבי הריי"צ במאמר "באתי לגני", המביאה בסופו של דבר לעמידה הישרה של המשכן כולו – "עצי שטים עֹמדים"[לב], וד"ל.