סוד הדם

בע"ה

מוצאי ט' תמוז תשפ"ג – כפ"ח (אנגלית)

התבוננות בקבלה ורפואה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

במסגרת ההתעוררות המחודשת של נושא 'המכללה התורנית' נתן הרב שיעור השייך ל'פקולטה לרפואה' – על סוד הדם בגוף האדם. פרק א מתייחס לדברי האבן-עזרא על הקשר בין הנפש והדם. פרק ב, עיקר השיעור, בונה פרצוף שלם של משמעויות לשוניות ותוכניות הטמונות בשם דם. בתוך הדברים מוסבר גם המבנה הקבלי הפנימי של רכיבי הדם והמבנה של סוגי הדם. תכלית כל ההתבוננות היא להבין את העצמה והחשיבות הטמונות בדם ולהגיע על ידי עבודה פנימית לזיכוך הדם – לזכות ל"דם נקי" בגשמיות וברוחניות.

א. הדם הוא הנפש

חזון המכללה התורנית

בחוברת שנקראת 'המכללה התורנית'[ב] משורטט רעיון-מבנה שפִתחנו לפני כמה עשורים. היתה סבה לכך שהנושא עלה כעת שוב[ג] ואנו מאד מקווים שהרעיון יצא מן הכח אל הפועל. חושבים על בנית מסלול שילמדו בו את הבסיס של כל הנושאים שיש כאן. בפרצוף של 'המכללה התורנית' יש את הנושאים שלומדים בעולם האקדמי מאורגנים לפי הסדר של הספירות. ברוב הנושאים יש לנו ספרים, או חומרים שמתאימים לספרים, על החיבור בינם לבין התורה.

לדוגמה, התחום של רפואה שנמצא כאן בתפארת – "תפארת גופא"[ד]. יש שלשה מלאכים ראשיים, מיכאל-גבריאל-רפאל, כנגד חסד-גבורה-תפארת[ה], כאשר רפאל – הרופא – הוא בתפארת. השרש של תפארת, פאר, הוא גם אותיות השרש רפא. רפואה וריפוי והגוף הם בתפארת. זו דוגמה – לכל נושא כאן יש ספירה. יש את תורת הנפש – פסיכולוגיה, שייכת כאן לדעת, נשמת התפארת, נשמת הרפואה ורפואת הנפש. צריך לחבר את הנשמה והגוף – דעת ותפארת. יש לנו ברוך ה' בית ספר שלם לתורת הנפש, כאן בישראל, וגם און-ליין סביב העולם – תורת הנפש על פי הבעל שם טוב. זו דוגמה אחת למשהו שכבר קיים.

הרעיון שאחרי ארבע שנות לימודי תואר ראשון אדם יכיר את הבסיס של הנושאים האלה עם חיבור לקבלה וחסידות, עם המבנה לפי הספירות ועם הבנה מה הדברים אומרים גם במישור הפיזי וגם ברוחניות. המסלול יהיה מוכר רשמית בצורה כלשהי. שוב, יש ספרים בנושאים השונים וגם עוד חומרים. המחשבה כעת היא שתלמיד יהיה בקיא בכל התחומים שיוכל לקבל תעודה של ידע-כללי הוליסטי לפי קבלה וחסידות.

יסוד הבריאות – הדם

זהו ההקשר הכללי של המפגש. בתוך הפרצוף השלם, היום נדבר על נושא ברפואה: כתוב בתניא[ו] שבריאות טובה תלויה במחזור הדם. אם הדם זורם טוב בכל הגוף, בלי חסימות, האדם בריא. אם יש חסימות לזרימה הטובה של הדם – האדם אינו בריא. כך כתוב בתניא, ומוסבר שהשכינה עצמה, בתוך עם ישראל, היא הזרימה של הדם.

למה רפואה מתחילה מהנושא של הדם? כתוב בתורה ש"הדם הוא הנפש"[ז]. זהו חידוש גדול – דם הוא משהו פיזי, אבל כתוב שהוא הנפש. פירוש אחד הוא[ח] שהנפש שורה בתוך הדם, יותר מכל שאר האברים או המערכות בגוף.

אנחנו אוהבים לעשות גימטריאות, תופעות מופלאות. לפני שנעמיק בעוד פירוש נאמר רמז חשוב: דם ועוד נפש בגימטריא דעת (וכפי שהזכרנו, בפרצוף המכללה התורנית בדעת נמצאת תורת הנפש[ט]) וכל הביטוי "הדם הוא הנפש" (המוסיף להנ"ל עוד כב, סוד כב אתוון דאורייתא) בגימטריא מלכות (כידוע[י], אותיות המילוי של דעת – דלת עין תו – הן לויתן, בגימטריא מלכות[יא]). בפרצוף של מערכות הגוף[יב] מערכת הדם היא בבינה – כפי שעוד יוזכר – לדעת שייכת מערכת העצבים ולמלכות שייכת מערכת העיכול. לבינה יש קשר פנימי גם עם הדעת (שהרי "אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת"[יג]) וגם עם המלכות (בסוד "הא [תתאה] בהא [עילאה] תליא"[יד], "כאמה בתה"[טו])[טז]. הרמז הזה נותן השראה למחקר באקדמיה שלנו, שיבדוק האם זרימת הדם התקינה משפיעה ישירות על העצבים ועל העיכול.

פירוש האבן-עזרא

כעת נסתכל באבן-עזרא – הפשטן הכי גדול במפרשי התורה, אפילו יותר מרש"י. רש"י הרבה פעמים מתבסס על דרשות חז"ל. הרבי אמר הרבה פעמים שרש"י נקרא "פשוטו של מקרא"[יז], אבל הקריאה הכי פשטנית של התורה היא של האבן עזרא.

בהרבה מקומות בתורה כתוב שהדם הוא הנפש, בצורות שונות, ואחת מהן בפרשת אחרי-מות בחומש ויקרא[יח]:

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת.

אמרנו שהנפש היא בדם – כאן כתוב שהדם הוא בנפש. מבין כל המקומות שכתוב על הקשר בין הדם והנפש, כאן הפירוש של האבן-עזרא הכי משמעותי:

"דמו בנפשו" – הוא דבק עם הנפש 

אי אפשר לומר שהדם בתוך הנפש, כי בדיוק ההפך – הנפש בתוך הדם. כמה פעמים בתורה הפירוש של 'ב...' הוא (לא 'בתוך' אלא) 'עם'. "דמו בנפשו" אומר שהדם הוא עם הנפש – הם הולכים ביחד, כתופעה סימולטאנית. אי אפשר דם ללא נפש ואי אפשר נפש ללא דם. זו המשמעות של "'דמו בנפשו' הוא דבק עם הנפש" – הדם בדבקות עם הנפש.

אפילו שהאבן-עזרא אומר פשט נקי, הרבה פעמים קשה להבין מה הוא מתכוון ולכן יש מפרשים עליו (כמו שיש הרבה-הרבה מפרשים על רש"י). כאן המפרש – "יהל אור", ב"מחוקקי יהודה" – אומר מה כוונתו בכך שהדם דבק בנפש: "כי מיום שנוצר הדם [כבר בעובר] נוצרת עמו גם נפש הבשר, ולא ימצא דם בלא נפש ולא נפש בלא דם"[יט]. מרגע שנוצרת צורת הדם – הדם הולך עם הנפש. כך הוא מפרש – נשמע נכון. יש לו עוד פירוש (ב"קרני אור"), שמסביר, כמו שאמרנו קודם, שה"ב[נפשו]" הוא כמו "עם".

אבל האבן עזרא ממשיך עם משהו יותר מדהים:

כי ידוע שהגידים היוצאים מפאת שמאל הלב מחולקים בחצי לדם ולרוח

ידוע שבכלי הדם היוצאים מצדו השמאלי של הלב שני מרכיבים – מרכיב אחד הוא הדם עצמו ומרכיב שני הוא הרוח, החמצן שהדם נושא ומפזר בכל חלקי הגוף. החמצן, שנמצא בתוך הדם – שבא מצד שמאל של הלב – בעצם נקרא "רוח חיים", כח החיים. הדם הוא ביחד עם הרוח, שלפי הפירוש שלו היא בדיוק כמו הנפש.

אחר כך הוא מביא דימוי מאד יפה לחיבור הדם עם הנפש (הרוח, החמצן):

כדמות שמן זית עם האור.

כמו שמן זית זך עם האור שמאיר כשמדליקים את הנר. בחסידות[כ] יש הרבה מאד ביאורים והתבוננויות על הנר, עם המרכיבים השונים שיש בו. הדלק של הנר הוא שמן זית, אבל התכלית היא להדליק אותו ואז יש אור – והאור הזה מחובר לשמן. הוא אומר שהאור קשור לשמן הזית כמו שהנפש קשורה לדם – הנפש היא האור והדם הוא השמן[כא]. זהו דימוי מאד יפה, ותיכף נראה שאחד המובנים העיקריים של דם, במשמעות הפנימית, הוא דימוי, לדמות דימויים נכונים. המפרש מוסיף: "כי כמו עמידת האור בשמן כן עמידת הרוח בהדם, והדם הוא המולידו ומקיימו". מענין אם הוא לוקח זאת ממקום אחר באבן עזרא.

זו התחלה יפה ביחס לדם.

סוד הנר

התורה אומרת כמה פעמים שהדם הוא הנפש. כאן הוא משתמש במלה רוח, אבל המלה בתורה היא נפש. בקבלה המושגים נפש ורוח הם שתי מדרגות שונות. מכיון שהדם נושא את כח החיים – החמצן – המילה "רוח" אפילו יותר מתאימה כאן.

הנפש היא הנמוכה ביותר מחמש מדרגות הנשמה – נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה[כב]. נפש-רוח-נשמה הן שלש המדרגות הפנימיות של הנשמה. בדרך כלל באריז"ל כתוב שאדם נולד עם שתי הרמות נפש-רוח[כג]. יש מקומות שכתוב רק נפש[כד], אבל בדרך כלל כתוב שיש נפש-רוח כבר ברחם[כה]. כשהאדם גדל הוא מקבל את הנשמה, ואם הוא זוכה הוא גם מקבל חיה ויחידה[כו] – אורות מקיפים, העומק של העל-מודע. מהיחידה מקבלים את כח מסירות הנפש, מסירות על קידוש השם, ומהחיה מקבלים את הדבקות בה'[כז]. הכל מתחיל מנפש, וכמו שאמרנו, באריז"ל בדרך כלל שתי המדרגות של נפש ורוח באות יחד. יוצא מכאן רמז שמתאים לאבן עזרא, שראשי התיבות של שתי המדרגות הבסיסיות, נפש-רוח, הם נר. אם יש שלש מדרגות – נפש-רוח-נשמה – ראשי התיבות הם נר"נ (נר ב'חן'[כח]).

לפעמים כתוב[כט] שנפש היינו כח התנועה בגוף. מובן עיקרי של נפש הוא רצון[ל], שהוא המניע הפנימי של כל ריצה-תזוזה. "כל חי מתנועע"[לא] – אתה לא יכול לזוז אם אתה לא חי, בשביל לזוז אתה צריך נפש[לב]. הכח הכי בסיסי של חיים נקרא תנועה, "כל חי מתנועע". זרימת הדם היא אולי החלק הכי חשוב בתנועת הגוף, אבל החיים עצמם מוגדרים על ידי תנועה. שתי המדרגות הללו, שהן התנועה הטבעית של הגוף ואבריו יחד עם רוח החיים (דהיינו תחלת מודעות החיים) הן שתי המדרגות של נפש-רוח, שראשי התיבות שלהן הם נר.

ב. פרצוף משמעויות הדם

מה שנעשה כעת הוא ליצור – כמו שאנחנו אוהבים – 'פרצוף' של המשמעויות השונות של המלה דם בלשון הקדש. מההתבוננות הזו אפשר להבין את המשמעויות של הדם. כבר הזכרנו את התובנה שדם קשור לכח המדמה – בדם עצמו טמון הכח לדמות את הדברים ולהבין את החיבורים ביניהם, הכח שצריך בהתבוננות מהסוג הזה.

כתר: דממה

נתחיל מהתחלה – הכתר. כתר הוא העל-מודע, או חווית הדממה של הנשמה. המשמעות הראשונה של דם היא דומיה – "לך דֻמיה תהלה"[לג] (והתהלה הזו היא התחלה, הכתר). אומרים לה' שהתהלה שלך היא הדומיה, כי אי אפשר להבין אותך. כל שבח שאומר ימעיט בגדולה האמתית שלך, אז אני רק עומד בשתיקה לפניך: "'נורא תהִלֹת' – יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו, כמ"ש 'לך דֻמיה תהלה'"[לד]. זו המשמעות הראשונה של דם.

העובדה שהדם חיוני כל כך לקיום ולחיים הבסיסיים של האדם קשורה לכך שהשם אדם עצמו הוא מלשון דם[לה]. בפרצוף שלנו המשמעות של 'אדם' תהיה בתפארת. בכל אופן, כתוב[לו] שהשם אדם בא מלשון דממה והשם חוה בא מלשון דבור ("יחוה דעת"[לז]). זהו הסוד של חשמל – "חש" של דממה ו"מל" של דבור ("עתים חשות עתים ממללות"[לח]) – ביחוד של איש ואשה, היחוד של האיש הראשון והאשה הראשונה, אדם וחוה, יחוד של דממה-חוות דעת. בכל אופן, כאן מדובר על החוויה של לעמוד דומיה לפני ה', כי איני מסוגל לומר שום דבר אמתי על ה', ואת הגדולה של ה' אני רק יכול להרגיש בפנים, בלתי-אפשרי לבטא אותה.

מה הקשר של דומיה לדם? ראינו שהאבן עזרא משתמש במשל מאד יפה, שהנפש ביחס לדם היא כמו האור על השמן של הנר. מהו דם-דומיה? לעמוד דום. אבל בפשטות הדם לא עומד דום אף פעם – הוא תמיד מסתובב, "סובב סֹבב הולך הרוח"[לט] שבתוך הדם, יש דופק קבוע של "רצוא ושוב"[מ], אחרת האדם לא חי. אז מה בכל זאת הקשר בין דם לדומיה? כמה שהדם זורם חזק, כמו מים, הוא עושה זאת בחשאי. כשאני הולך לים ורואה את הגלים אני גם שומע אותם, זרימת המים עושה רעש, עושה קול. הייתי חושב שהדם שמסתובב מאד מהר בגוף שלי גם יעשה איזה קול – אבל איני שומע כלום, הוא זורם בחשאי, ממש כמו השמן[מא]. רק כשאני מודד את הדופק אפשר לשמוע אותו. היום במכשירים מסוימים של בדיקת בדם שומעים את הדופק, אבל באופן טבעי איני שומע את הדם – הוא זורם בדומיה. על סיבוב הדם אפשר לדרוש את הפסוקים "קול דממה דקה"[מב] ו"דממה וקול אשמע"[מג] – הדם הוא דממה, אבל יש בו איזה קול[מד]. הקול של הדם הוא דופק החיים שבו – זהו היחס בין הכתר לבין החכמה, הספירה הבאה שנסביר. שוב, יש בדם דממה וקול יחד – זו הקדמה חשובה.

חכמה: רוח החיים

מה המשמעות הבאה של דם? לפי האבן עזרא, הביטוי "הדם הוא הנפש" אומר שהדם הולך יחד עם רוח החיים, נושא את רוח החיים. החיים שייכים לחכמה, כח החיים של הגוף הוא חכמה, עליה כתוב "החכמה תחיה בעליה"[מה] ו"ימותו ולא בחכמה"[מו]. על החכמה כתוב גם "החכמה מאין תמצא"[מז]. זהו דבר חשוב ביחס לדם, שהתאים שלו מיוצרים במח העצם[מח], מתהווים כמו הבריאה יש מאין – מח העצם 'בורא' את הדם – יש בדם באופן מוחשי את ההתהוות מאין ששייכת לחכמה. ההסבר הפנימי[מט] הוא ש"החכמה מאין תמצא [בבינה]" – החכמה באה "מאין", מהכתר, אבל היא מקבלת קיום-מציאות באמא, שהיא "ראשית היש"[נ], ראשית המציאות – והרי הבינה היא מקום מערכת הדם בכלל, כנ"ל.

ארבעת רכיבי הדם

יוצאת מכאן עוד הקדמה חשובה, התבוננות במרכיבים של הדם. לדם יש ארבעה מרכיבים שונים – תאי דם לבנים, תאי דם אדומים, פלזמה וטסיות הדם (שיוצרות את קרישת הדם). אפשר לכוון את ארבעת המרכיבים כנגד אותיות שם הוי' ב"ה:

מאד ברור שהתאים הלבנים והתאים האדומים הם י-ה, אבא ואמא. כתוב בפירוש בגמרא[נא] שהלובן בא מאבא והאודם בא מאמא – יחס מובהק של לבן ואדום. הסברנו ש"החכמה מאין תמצא [בבינה]" – המציאות של הדם היא דווקא האדום שבו, שהרי 99% מתאי הדם הם התאים האדומים, שהם המעבירים את רוח החיים, החמצן, לכל הגוף (עיקר הענין של "הדם הוא הנפש", מערכת הדם שבבינה, כנ"ל). בעברית המלה אדום היא אחת המשמעויות של דם – באנגלית אין קשר בין blood ל-red, אלה מילים שונות, וכפי הידוע לנו גם אין תופעה מובהקת כזו בשפות אחרות. לעומת התאים האדומים, עיקר מציאות הדם עצמו, התאים הלבנים הם פחות מחצי אחוז, ותפקידם הוא המלחמה בגורמי מחלות, כחלק ממערכת החיסון שבגוף[נב]. המיעוט שייך לחכמה (היחס בין חכמה ובינה הוא צמצום והתפשטות[נג], מיעוט וריבוי כמותי) והכח של התאים הלבנים להלחם נובע מגבורה דעתיק המלובשת בחכמה[נד] (דאריך, ומשם מאירה לחכמה סתם, ודוק)[נה]. אם כן, התאים הלבנים והתאים האדומים הם באופן מאד ברור אבא ואמא.

הפלזמה, שנושאת הרבה מינרלים ודברים חיוניים לגוף, היא ה-ו של שם הוי' – היא מביאה לגוף הרבה חומרים חשובים. הגיוון של החומרים מתאים ל-ו, שמורכב מכל מדות הלב, וה-ו גם מכוונת לגוף ("תפארת גופא") שהחומרים הללו נחוצים עבורו.

בסוף, יכולת הקרישה של הדם (הטסיות) – שבלעדיה האדם נמצא בסכנת נפשות – שייכת למלכות, הסיום, הכח שעוצר דברים, כאמור במלך "זה יעצֹר בעמי"[נו].

אם כן, ראינו כאן י-ה-ו-ה של הדם:

יתאים לבנים

התאים אדומים

ופלזמה

הטסיות

ארבעה סוגי דם

אם כבר, נוסיף כאן עוד מבנה של הדם – ארבעה סוגים של דם. עירוי הדם הראשון – בשבילו צריך לדעת סוג הדם – היה בסך הכל לפני כמאה שנים.

יש ארבעה סוגים עיקריים של דם – A, B, AB ו-O. הניתוח של סוגי הדם הוא לפי תאי הדם האדומים, שהם עיקר מציאות הדם (כנ"ל) – בסוג A יש אנטיגן A, בסוג B יש אנטיגן B, בסוג AB יש את שני האנטיגנים ובסוג O אין אף אחד מהאנטיגנים (כאשר בפלזמה המצב הוא הפוך – בסוג A יש נוגדן נגד אנטיגן B, בסוג B יש נוגדן נגד אנטיגן A, בסוג AB לא קיים אף נוגדן ובסוג O קיימים שני הנוגדנים). נאמר בפשטות ש-A הוא חכמה, B הוא בינה, ה-ו היא חיבור שלהם, AB, והמלכות, "דלית לה מגרמה כלום"[נז], היא O (שאין בו אף אנטיגן, ולכן הוא יכול לתרום לכולם – המלך הוא 'נשמה כללית' שדווקא מתוך העדר-המציאות שלו, שפלותו העצמית, יכול להיטיב לכל):

ידם A

הדם B

ודם AB

הדם O

חוץ מהחלוקה לסוגי דם, כל סוג דם יכול להיות חיובי או שלילי – בכל דרגה יש חסד וגבורה (כנודע).

זו התבוננות פשוטה לתלמיד רפואה איך להבין את סוגי הדם לפי קבלה. גם כאן, אפשר להציע כיוון מחקר באקדמיה שלנו – לבחון האם אפשר לזהות מאפיינים באישיות שתואמים את ההקבלה לסוג הדם (יושם לב כי בעוד שההקבלה של שני סוגי הדם התחתונים, AB ו-O היא תוכנית, לא מצאנו הסבר טוב למה A ו-B מוגדרים כך, וממילא יתכן גם שאפשר להפוך ביניהם – גם בהקבלה לחכמה ובינה – ואם עושים מחקר ובונים ניסויים צריך לקחת זאת בחשבון)[נח].

בינה: כח המדמה

נחזור לפרצוף העיקרי שלנו: מה כבר אמרנו? הדממה של הדם היא הכתר ורוח החיים של הדם היא החכמה. מהי הבינה? מכיון שבפרצוף של מערכות הגוף מערכת הדם שייכת לבינה, כנ"ל, מתאים להרחיב במשמעות שלה יותר מבשאר הספירות:

כתוב במגלת אסתר[נט] שמרדכי אמר לאסתר שתכנס לאחשורוש להתחנן על עמה. היא השיבה שיש בכך סכנה כי "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית... ואני לא נקראתי לבוא המלך זה שלשים יום"[ס]. הוא ענה "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים"[סא] – ההפך, זהו לא הזמן לדממה, את צריכה לדבר! – ואם תשתקי, "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו"[סב]. המילה החשובה לנו כאן היא "אל תדמי בנפשך" – זו המשמעות החשובה הבאה של דם.

בדרך כלל כח המדמה מתפרש כדמיון. אבל כאן, אם מסתכלים בתרגום התנ"ך לאנגלית, "אל תדמי" לא מתורגם don't imagine, 'אל תדמייני', אלא don't think, 'אל תחשבי'. יש משהו בדם שהוא מציין את הכח לחשוב משהו, מחשבה מסוימת שיש לך בראש, שכאן היא המחשבה "להמלט בית המלך". אפשר היה לומר 'אל תדמייני', אבל "אל תדמי" הולך כאן עם המחשבה. המשמעות הזו של דם, כח המדמה, שייכת לאמא, בינה. "בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש"[סג] – יש לה כח חזק לדמיין תסריטים. כאן יש תסריט אחד, שהיא תשתוק ותינצל, והוא אומר לה שלא תדמיין אותו. אנחנו אוהבים[סד] גימטריא יפה בהמשך הפסוק הזה – "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" עולה השגחה פרטית. זהו ביטוי יפה של השגחה פרטית בתנ"ך. בכל אופן, היכולת לדמיין או לחשוב, לצייר במח שלי תסריט מסוים, היא הבינה של כח הדם. הכוונה שהדם עצמו, הדם הגשמי, נושא איתו את הכח הרוחני הזה. אם הדם הוא טהור – הדמיונות שלך יהיו טהורים. אם לא – לא.

דמיון מודרך חיובי ושלילי

הדמיונות יכולים להתדרדר ולהיות דבר מאד גרוע, עד כדי כך שרבי נחמן אומר[סה] שהכינוי של יצר הרע הוא "כח המדמה", כי הוא יכול לבנות לאדם הרבה דמיונות ולגרום לו לחיות בהם. יש מדרגות שונות של בינה, של אמא, וכח המדמה השלילי הוא האחוריים של המדרגה הנמוכה של הבינה[סו].

אנחנו מדברים[סז], במיוחד בתורת הנפש, על הנושא של דמיון מודרך. יכול להיות דמיון חיובי, אפילו הבעל שם טוב עצמו אמר[סח] שאדם צריך לדמות את עצמו עולה מעולם לעולם – אני בעשיה, עולה ליצירה וכו'. אבל זהו דבר טוב רק למי שיודע מה שהוא עושה – שהחויה שלו היא חויה אמתית. דימוי שהוא ודאי טוב וחיובי הוא מה שכתוב בחסידות 'חשוב טוב – יהיה טוב'[סט]. הדמיון הזה הוא לא רק בסדר, בדיעבד, הוא לכתחילה לגמרי. כשנכנסים לרופא בישראל לא כל כך מרגישים זאת... תחשוב חיובי, תהיה אופטימי! זהו דמיון מודרך חיובי. אבל משאר סוגי הדמיון – שאתה כאן ושם, בשביל להעביר טראומות מעבר – אנחנו לא כל כך מרוצים, כי זהו כח המדמה הלא-מבורר. כמו שרבי נחמן אומר, כח המדמה עצמו הוא יצר הרע. יש כל מיני תסריטים שאפשר לדמיין – אבל הם לא אמתיים.

דעת: דימוי מילתא למילתא (גזרה שוה)

אם כן, היו לנו עד כאן כתר-חכמה-בינה. המשמעות הבאה היא בדעת. הכח הפנימי של הדעת הוא יחוד[ע] – הכח לעשות יחודים, כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"[עא]. החיבור הראשוני של הדעת בתורה הוא בין איש ואשתו. בקבלה המושג יחוד הוא מאד יסודי – כל הכוונות בתפלות נקראות יחודים.

בנגלה שבתורה יחוד הוא הכח של "גזרה שוה" – לראות שיש שני פסוקים או ציוויים דומים, בהם יש שימוש באותם מילים או ביטויים, המעיד שצריך לחבר בין ההלכות של אותם דברים. הלימוד הזה נקרא "גזרה שוה", אבל כתוב[עב] שאדם לא יכול לדרוש מעצמו גזרה שוה – רק אם קבל אותו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו. למה? כי אם הדימוי הוא לא נכון – יש בו נפילה לכח המדמה השלילי, חיבור בין דברים שבאמת אין ביניהם חיבור[עג]. משה רבינו הוא הדעת של עם ישראל[עד] – גזרה-שוה שבאה ממנו היא הכח של הדעת דקדושה לחבר בין שני דברים שיש ביניהם קשר, ומכיון שיש ביניהם גזרה-שוה אמתית אפשר ללמוד מההלכות של אחד לשני וכו'. זהו הכח של "מדמה מילתא למילתא"[עה].

לדמיין, כמו שאמרנו, פירושו לבנות איזה תסריט במח שלך. אבל כאן עוד משמעות, שונה – לא רק לדמיין משהו אלא לדמות בין דברים, לראות את הדמיון והקשר בין שני דברים שונים. רואים ששני דברים דומים אחד לשני, כמו שהסברנו, ואם הם מאד דומים – שוים במשהו – אפשר ללמוד פרטים מהאחד לרעהו. שוב, הדעת היא דימוי מילתא למילתא באופן אמתי ונכון. כדי לעשות זאת בצורה אמתית אתה צריך להיות מחובר למשה רבינו[עו]. בתניא כתוב שבכל יהודי יש ניצוץ משה רבינו, ולהתחבר למשה רבינו היינו לגלות את הניצוץ הזה בתוכך, הניצוץ שהוא המדמה מילתא למילתא.

חג"ת: התדמות, אדום ואדם

צבע אדום

כבר אמרנו שדם הוא אדום – זו משמעות המלה דם, ש-99% אחוז מהתאים שבו הם תאים אדומים. אבל הדם הוא גם לבן, יש בו תאים לבנים. גם הפלזמה – השקופה-צהבהבה – היא יותר לבנה מאדומה. בכללות הדם הוא אדום, אבל יש בו גם לובן – הוא הרכבה של צבעים. אמרנו שרוח החיים של הדם היא חכמה, אבל הלובן של הדם הוא החסד. קודם אמרנו שתאים לבנים ותאים אדומים הם חכמה ובינה, אבל בכללות הצבע האדום בקבלה הוא גבורה[עז]. שוב, באנגלית דם ואדום הם מלים אחרות, אבל בעברית זו אותה מילה.

כתוב[עח] שסתם צבע בתורה הוא אדום. כעת קראנו בארץ על פרה אדומה. בחו"ל יקראו זאת השבת. אם אתם רוצים לקרוא השבת את שתי הפרשות אתם מוזמנים לכאן... יש חתן שהגיע מחו"ל אז נקרא את שתי הפרשות. פרשת פרה אדומה מגלה שיש משהו סודי באדום – הכח לטהר מטומאת מת. בתורה יש צבע, כמו צבע של פנים – מהו הצבע? אדום. לא ירוק או צהוב או כחול. סתם צבע הוא אדום. משהו יכול להיות או לבן או צבעוני. גם בכתר יש לבן, "לבן העליון" – שם הלובן הוא שקוף. משהו יכול להיות שקוף, לבן או אדום (כלומר, צבעוני). בספקטרום אדום הוא קצה אחד, אבל בכל הצבעים שעל הספקטרום יש גם אדום – הצד הנסתר של הספקטרום הוא גווני ארגמן[עט]. העובדה שבדם עצמו יש כדוריות לבנות וכדוריות אדומות. הצבע האדום הוא גבורה.

אדום הוא גם שם של מישהו מאד חשוב בתורה – "עשו הוא אֱדוֹם"[פ]. השם שלו אדום, למה? כי הוא נולד אדום – "ויצא הראשון אדמוני"[פא]. עשו הוא דמות מאד צבעונית, הדמות הכי צבעונית בתורה, כי הוא אדום. יש עוד אחד שנקרא אדום, "אדמוני עם יפה עינים"[פב] – דוד המלך. שני אנשים שנקראים "אדמוני" – עשו ודוד. דוד הוא תיקון של עשו[פג]. אדום הוא גבורה. אדום הוא גם שם נרדף לשפיכות דמים, רצח – יצחק ברך את בנו עשו "על חרבך תחיה"[פד]. אם כן, אדום ואֶדום הם גבורה.

לגבורה מצטרפת גם משמעות נוספת – תדהמה – המופיעה פעם אחת בתנ"ך, בפסוק "למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע"[פה]. יש מי שמפרש תדהמה במובן של רוגז[פו] ויש מי שמפרש במובן של בהלה[פז] – שני מובנים השייכים לגבורה-יראה[פח].

התדמות

במקביל, יש בדם גם לבן, שהוא חסד. יש משהו של אהבה וחסד גם בדם – דם הוא לא רק גבורה, הוא מעורב משניהם. מענין שדווקא הלבן שבדם, האהבה-החסד שבו, הוא הלוחם כנגד המחלות – הבריאות, "בראשית ברא" (שפרשו חסידים 'קודם כל תהיה בריא'[פט]), שייכת ל"עולם חסד יבנה"[צ]. אנחנו יודעים[צא] ש-גבורה שוה שלש פעמים חסד, וביחד – ד"פ חסד – הם רפח, מספר הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים[צב]. התפקיד שלנו, המשימה שלנו, להחזיר את הניצוצות האלה למקור האלוקי שלהם.

אם כן, אמרנו שהדם הוא גם חסד וגם גבורה, הוא נושא את הכח להיות טוב, לבבי, וגם את הגבורה. יש בדם גם חסד וגם גבורה. [מה המלה לצד של החסד? האדום הוא הגבורה, אבל מה המשמעות של 'דם' ששייכת ללבן?] אחת המשמעויות של דם היא התדמות לה'. יש מצוה בתורה, "והלכת בדרכיו"[צג], להתדמות לה', וההתדמות הזו היא להיות טוב, רחמן ובעל-חסד – "מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון"[צד].

כבר הזכרנו בהתחלה שהמלה "אדם" שייכת לתפארת – הגוף עצמו. הנפש היא הדעת, הבחינה של משה, והגוף הוא תפארת. הפסוק שמקשר את המושג אדם לתפארת הוא "כתפארת אדם לשבת בית"[צה]. האדם בתפארת ויש לו שתי זרועות – ימין ושמאל, חסד וגבורה. בימין יש כח של "וימינו תחבקני"[צו] דווקא מכיון שכוח החיים שלו הוא דם, כשאדם נברא כתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"[צז]. כמה מפרשים בקבלה אומרים[צח] שצלם ודמות היינו זכר ונקבה – צלם הוא הגורם הזכרי ודמות היא הגורם הנקבי. אמרנו קודם שהכח של דמיון-מחשבה שייך לאמא, ה"בינה יתרה" של האשה, אבל באופן בסיסי להתדמות לה' פירושו להיות כמוהו.

כעת נאמר משהו בסגנון של הספר The Wondering Jew, שעושה גם משחקי מילים באנגלית: במלה 'לייק' באנגלית (like) יש גם משמעות של דמיון, שמשהו דומה למשהו (looks like), וגם משמעות של חבה, אני מחבב אותך (I like you). למה 'לייק' פירושו גם דמיון וגם חיבה? הדבר הפשוט שנאמר הוא שאם משהו דומה לי אני מחבב אותו. יש מציאת חן כי אני מוצא דמיון. 'יו לייק מי' בעברית היינו 'אתה מוצא חן בעיני' – מציאת חן היא בעינים. למה? כי יש דמיון בסיסי מסוים בינינו. זו תופעה יפה באנגלית.

בעברית יש לנו ספר שלם[צט] שמבוסס על שני ביטויים של חבה בעברית – מציאת חן ונשיאת חן. אנחנו מסבירים זאת בין חתן וכלה, כאשר מציאת חן היא דמיון ונשיאת חן מבוססת על ניגוד. הדמיון שייך למדרגה של "פתחי לי אחֹתי"[ק], הקומה הבסיסית של אחוה בין בני זוג – שיש מעליה עוד קומות[קא] – באה מתוך תחושה של דמיון, שיש לנו אותו שורש נשמה. לתחושה הזו קוראים מציאת חן – אני מוצא אותך בי ואתה מוצא אותי בך. אבל נשיאת חן היא הרגשה שהאדם השני הוא, באופן מסוים, מנוגד אלי – שאנחנו ניגודים משלימים. שוב, לתחושת ההשלמה בין שני ניגודים קוראים נשיאת חן, אבל תחושת הדמיון הבסיסי והעמוק היא מציאת חן. אלה שני סוגי של שידוכים – יש שידוך שנקרא מציאת חן ויש שידוך שנקרא נשיאת חן. הביטוי נשיאת חן מופיע במקום אחד בתנ"ך – במגלה שכעת הזכרנו – לגבי אסתר המלכה, "נֹשאת חן בעיני כל רֹאיה"[קב]. יש בתנ"ך עשרות פעמים מציאת חן ונשיאת חן אחת. הקשר בין דומים נקרא מציאת חן.

אם כן, המלה דמות היא להיות 'לייק' ה' – כמו ה' – שפירושו גם לחבב את ה'. אני לא יכול להתדמות לה' ללא אהבת ה'. כשהאהבה הזו באה עם הדמיון, ההתדמות, היא ספירת החסד. אמרנו שדמות היא המושג הנשי וצלם הוא המושג הגברי. צריך להבין כאן את הקשר של דמות לממד הנשי. בדרך כלל מסבירים[קג] שאיש הוא חסד ואשה היא גבורה, ולפעמים מסבירים הפוך, כמו שרואים בטבע – שנשים הן יותר אוהבות מגברים.

אם כן, השלמנו כעת את החסד ואת הגבורה ובעצם גם את התפארת, "כתפארת אדם".

נו"ה: דם ודמים

כעת הגענו לנצח והוד, שתי ספירות מחוברות ("תרין פלגי גופא"[קד]). בגוף נצח והוד הם שתי הרגלים[קה], הבטחון והתמימות[קו], שיש בהן כח להביא רגש לפעולה – כח הפעולה בנשמה. טרם נתנו מקום למלה דם בעצמה – לאיפה הדם עצמו שייך? דברנו על משמעויות שונות שקשורות לשער 'דם', אבל מה לגבי דם עצמו? במקום אחד בישעיהו הדם נקרא בשם של אחת מעשר הספירות – שם של אחת הספירות שכוונתו דם – בפסוק "ויז נצחם על בגדי"[קז]. הדם נקרא הנצח של הנשמה. הדם הוא הנצח של האדם – אדם בתפארת והדם בנצח, "איהו בנצח"[קח]. נצח הוא סיום קו ימין של הספירות. תחילת קו ימין היא החכמה – "רוח החיים" שבדם – וסיום קו ימין, שיש בו השתקפות ואור חוזר, הוא הדם עצמו.

כל המובנים שאמרנו כעת היו מהמקרא. יש מובן אחד של דם במלה של חז"ל – דמים, במובן של ממון[קט]. למה דם הוא ממון? כי הוא זורם, הוא הזרימה של הכלכלה – הזרימה של הכלכלה היא כסף[קי]. כלכלה – כמו שאפשר לראות בפרצוף של 'המכללה התורנית' – שייכת להוד (בחוברת 'המכללה התורנית' יש לכך הסבר קצר, ובספר הנושא יוסבר יותר בהרחבה). שוב, התזרים של הכלכלה הוא כסף, כמו זרימת הדם, ולכן המובן של דמים שייך להוד.

יסוד: כריתה ו"והלכת בדרכיו"

קודם הזכרנו את המצוה בתורה להתדמות לה' – "מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון". ב-תריג מצוות זו המצוה "והלכת בדרכיו" שחז"ל קוראים "מצוה להתדמות אליו". כל המדות אליהן צריך להתדמות מתחילות מחסד, אבל הביטוי כאן הוא "והלכת" – הליכה היא בשתי רגלים, נצח והוד, אי אפשר ללכת ברגל אחת. הליכה בדרך ה' פירושה להיות צדיק, "מה הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק"[קיא]. מהו "צדיק גמור" בתניא? מי שהולך בשלמות בדרך ה', "צדיק יסוד עולם"[קיב]. ההתדמות לה' במדת החסד מתבטאת במדות השייכות לחסד ורחמים, הנהגה שלפנים משורת הדין, מדותיו של החסיד, אבל ה"צדיק" של היסוד הוא לא 'חסיד' אלא 'צודק' – אל היסוד מתנקזים גם ה החסדים וגם ה הגבורות[קיג] והוא הולך בדרכי ה' במדת האמת-המיצוע, בלי לנטות משורת הדין של "תורת אמת"[קיד].

בקבלה[קטו] גם היסוד נקרא רגל, 'הרגל השלישית' – יש רגל ימין, רגל שמאל והרגל האמצעית. הרגל שבאמצע, שמייחדת ימין ושמאל, היא היסוד – "צדיק יסוד עולם" – מי שמקיים את מצות "והלכת בדרכיו", מצוה להתדמות אליו. רגל היא גם לשון הרגל טוב – בחסד ההתדמות נובעת מתוך מודעות ורצון להיטיב ואילו ביסוד, ההתדמות של הצדיק, היא הליכה בדרך הטובה בטבע יהודי, כהרגל טבעי חיובי.

המצוה להתדמות לה' היא הצד החיובי של היסוד, אבל יש עוד משמעות של דם – שרש דמה שמופיע במשמעויות שונות של כריתה וכליון[קטז]. הכריתה והכליון הם הלעומת-זה של כריתת הברית שבספירת היסוד.

מלכות: אדמה ודֹמן

אחרון חביב, שמשלים את הפרצוף, הוא המובן של המלכות. אמרנו שהאדם הוא תפארת, "כתפארת אדם לשבת בית", ואמרנו שהשם אדם הוא מלשון דם. אבל בתורה כתוב "וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה"[קיז]. התורה אומרת בפירוש שאדם הוא מלשון אדמה. גם באדמה יש אדמימות[קיח], כאשר יש סוגי אדמה אדומים עוד יותר מאחרים.

היחוד של האדם והאדמה, שהוא נברא ממנה – "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר"[קיט] – הוא ספירת המלכות. אתמול ב"ה היתה לנו חתונה של אחד הנכדים. החתן אמר את המאמר של הרבי "לכה דודי לקראת כלה" תשי"ד, המסיים שהכלה היא הסוד של "הכל היה מן העפר" – זהו השרש של המלכות ברדל"א, באמונה פשוטה, מעל לשרש של החתן. זו הסבה לכך ש"אשת חיל עטרת בעלה"[קכ], כי "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", "עפר מן האדמה" החוזר להיות "דֹמן על פני האדמה"[קכא] ו"דֹמן לאדמה"[קכב].

באנגלית כל אלה הן מילים שונות – earth, red, blood ו-man – אבל בעברית רואים מיד שהן אותו דבר, אדמה-אדום-דם-אדם. אנחנו חיים על פני האדמה ואנחנו דורכים על אדמומית – כי אדמה היא אדומה[קכג]. לפעמים צבע האדמה הוא חום, אבל גם זהו סוג של אדום, והאדם נברא ממנו.

היחוד העיקרי הוא יחוד ספירת התפארת וספירת המלכות, קוב"ה ושכינתיה, שבפרצוף שבנינו כעת היינו יחוד אדם-אדמה. גם אחרי הבריאה שלו מאדמה האדם נותר מחובר לאדמה, עליו לעבוד את האדמה[קכד]. לפני החטא לא היתה לו בעיה להביא פרנסה לאשתו, אבל אחרי החטא הוא צריך לעבוד קשה כדי להיות בטוח שיהיה מזון על השלחן[קכה].

לסיכום:

	כתר דממה
חכמה רוח החיים בדם		בינה כח המדמה
	דעת דימוי
חסד התדמות		גבורה אדום; נדהם
	תפארת אדם
נצח דם		הוד דמים
	יסוד "והלכת בדרכיו" (התדמות) וכריתה (שרש דמה)
	מלכות אדמה; דֹמן

"דם נקי"

מה התכל'ס של כל ההתבוננות שעשינו? בכלל, בכל חיבור של תורה ומדע אנו מחפשים הפריה הדדית[קכו] – חידושי תורה שנולדים מהחיבור, חשיפת התוכן הרוחני של המציאות החיצונית ואפילו כיווני חשיבה אפשריים למחקר. כאן בפרט השאיפה היא שההתבוננות עצמה, והעבודה הפנימית הנובעת ממנה, תביא אותנו לניקוי הדם.

הביטוי המתאים לדם המזוכך הוא "דם נקי". זהו ביטוי שחוזר בתנ"ך שוב ושוב[קכז] ביחס לשפיכת דמו של מי שאין בו עוון, אך לעניננו נסביר ש"דם נקי" הוא דמו של הצדיק (שעל שפיכת דמו נאמר "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרֹג"[קכח]), כמו בפסוק "יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו", והרמז – "דם נקי" עולה צדיק[קכט]! כלומר, התורה רומזת שהצדק של הנפש תלוי בדם ומתגלה בו. כשם שיש דברים שניתן לדעת על ידי חכמת הפרצוף וחכמת כף היד (למי שיש בידו ידע אמיתי בכך, שאינו מצוי כלל בדורנו[קל]), על אחת וכמה וכמה שיש ידע הטמון בדם, שהוא עיקר ושרש הכל[קלא]. זו גם הסבה שכאשר מישהו לא חש בטוב הרופא ישלח אותו קודם כל לעשות בדיקות דם[קלב] – הכל אמור להתגלות בדם, כמו בגשמיות גכמבום ברוחניות. כאשר הדם נקי וזרימתו סדירה וחלקה האדם בריא ואינו יודע חולי ומכאוב (בסוד מזל "ונקה"[קלג] – שרש הנקיות ושרש הבינה[קלד], מערכת הדם – העולה "איני יודע"[קלה], על דרך דברי הרבי ר' זושא שמעולם לא ידע שום צער[קלו]).

שוב, כאשר מתבוננים היטב בפרצוף הדם שלנו, ומנסים לברר היטב ולתקן את כח המדמה ולהתקשר למשה רבינו – עבודת הבינה בפרצוף דנן, שהיא כנגד מערכת הדם עצמה (כנ"ל) – מנקים את הדם. "דם נקי" בגימטריא נצחון (מתאים לכך שהמלה דם עצמה היתה בנצח בפרצוף שלנו) – כאשר הדם נקי בתכלית מושג הנצחון על מלאך המות וזוכים לחיים נצחיים.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• יסוד הבריאות הוא מערכת דם תקינה – "הדם הוא הנפש".
• הדם ורוח החיים הם "כדמות שמן הזית עם האור".
• בסיס הקיום הוא נפש-רוח – תנועה ורוח חיים.
• הדם זורם במרץ אך בחשאי – מביע ש"לך דֻמיה תהלה".
• התהוות תאי הדם ממח העצם היא כבריאה יש מאין.
• ארבעת רכיבי הדם בסוד הוי': תאים לבנים, תאים אדומים, פלזמה, טסיות.
• ארבעת סוגי הדם בסוד הוי': A, B, AB, O.
• בעל סוג דם O הוא טיפוס מלכותי – "לית ליה מגרמיה כלום" ולכן הוא יכול לתרום לכולם.
• דמיונות-דימויים טהורים תלויים בדם טהור.
• דמיון מודרך חיובי הוא "חשוב טוב – יהיה טוב".
• כח המדמה אינו מבורר ולכן דמיון מודרך הוא לרוב בעייתי.
• דימוי מילתא למילתא באמת תלוי במשה רבינו – כח הדעת של כל ישראל.
• דווקא התאים הלבנים – האהבה והחסד שבדם – לוחמים במחלות.
• בסיס החבה הוא מציאת הדומה.
• התדמות לה' תלויה באהבת ה'.
• ממון נקרא דמים כי הוא הדם המזרים את הכלכלה.
• ההתדמות לה' בחסד היא למדות ההשפעה שלו, מתוך רצון להיטיב, וההתדמות לה' ביסוד היא לכל מידותיו וצדקתו, בהרגל יהודי טבעי.
• האדם נוצר מהאדמה וישוב לאדמה ובמשך חייו עליו להיות מחובר לאדמה ולעבוד אותה.
• בדם – יותר מבדברים אחרים – מתבטאת צדקת האדם ומתבטאות מדותיו הטובות.
• תכלית ההתבוננות בדם היא לזכות ל"דם נקי" – דם שאינו יודע כאב ומנצח את מלאך המות.