חשבון של אהבה

בע"ה

א' אלול תשפ"ב – כפ"ח

אהבה גלויה בחדש אלול – הרחבת המכתב לתחלת שנת הלימודים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

ביום החזרה לספסלי הלימודים, ראש חדש אלול, שלח הרב מכתב לתלמידים ולתלמידות החוזרים ללימוד התורה הקדושה – מכתב העוסק בעבודת חדש אלול, חדש החשבון וחדש האהבה, ובאוירה המתבקשת מתוך כך במוסדות הלימוד. בדברים לקמן יש הרחבה והעמקה בחשבון האהבה בו עוסקים בחדש אלול, תוך הדגשה שתכלית החשבון היא להגיע לאהבה גלויה – הרגשת קרבת ה' בלב המתעורר וביטוי האהבה בדיבור ממותק. האהבה הגלויה הזו, עם התשובה הנלווית אליה, היא המרפא לכל תחלואי ופגמי השנה שחלפה והכח לזכות אותנו בשנה טובה ומתוקה.

רפואה באלול ל"חולת אהבה"

במכתב שכתבנו לכבוד החזרה ללימודים הדגש היה שבחדש אלול, חדש החשבון וחדש האהבה, חשבון הנפש הוא על האהבה, אהבת ה' ("אני לדודי ודודי לי") ואהבת ישראל ("איש לרעהו ומתנות לאביונים").

חדש אלול הוא חדש הרחמים, כאשר גילוי רחמי ה' מביא רפואה לנפש – "גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם, שנאמר 'ארפא משובתם אֹהבם נדבה'[ב]"[ג] (ותשובת אלול, בגימטריא בינה, היא תשובה מרחימו עילאה דבינה, עליה נאמר "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[ד]). ימי הריחוק מה', ימי בין המצרים בחדשים תמוז-אב, פועלים בנפש המתגעגעת לאלקות חולי אהבה, עד שהיא מבקשת "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני"[ה] ("אשישות" היינו עיסוק ב"יינה של תורה"[ו] ו"תפוחים" היינו קיום מצוות בהידור)[ז].

הרפואה לנפש חולת האהבה היא הרגשת הקירוב לה', "קרוב הוי' לכל קֹראיו"[ח], של "אני לדודי ודודי לי". שיא הקרבה לה' הוא בעשרת ימי תשובה, עליהם נאמר[ט] "דרשו הוי' בהמצאו קראֻהו בהיותו קרוב"[י]. כידוע, י ימי התשובה רמוזים ב-י של "[אני לדודי ודודי] לי"[יא] והקירוב שבהם הוא שיא תהליך התקרבות שמתחיל באלול – הזמן בו "המלך בשדה" והוא "מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם"[יב].

אהבה שמחה

כשהנפש "חולת אהבה", משום שכל אהבת ה' היא געגועים מרחוק בלבד, אין באהבה זו שמחה גלויה. תכלית החשבון של חדש אלול היא להגיע לאהבה מקרוב, כפי שקוראים בסיום חדש אלול – ב"פרשת התשובה"[יג] – "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשֹתו"[יד] (פסוק היסוד של ספר התניא[טו]). האהבה הגלויה, מתוך קירוב, היא אהבה שמחה מאד. השמחה היא סימנה של האהבה הרצויה והחשבון אודות האהבה של אלול צריך לבחון עד כמה האהבה היא שמחה, והרמז: אהבה שמחה בגימטריא חשבון[טז].

החויה הפנימית של הנפש בהיותה "חולת אהבה" היא בכי במסתרים על הגלות – "'במסתרים תבכה נפשי מפני גוה'[יז] מפני גאוותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם"[יח]. כשזוכים לשמחה של אהבה החויה הפנימית היא התעוררות הלב, "לבי ער"[יט], והאהבה באה לידי ביטוי בדברי אהבה וחסד[כ] – הכל בסוד "באו חשבון [אהבה שמחה, כנ"ל, ומתוך כך] תבנה ותכונן עיר [לשון התעוררות, 'ולבי ער'] סיחון [לשון שיחה נאה[כא], שיחה בין רעים ודודים, עד לסוד הזיווג המכונה גם הוא דיבור[כב]]"[כג].

ורמז: "חשבון... עיר סיחון"[כד] עולה הלכה פעמים אהבה[כה]. מכיון שב"חשבון... עיר סיחון" יש אהבה אותיות ממוצע כל אות הוא הלכה. ה'הלכה' של חדש אלול היא אהבה באופן של "חשבון... עיר סיחון" – אהבה שמחה המתגלה בלב ער ובדבור ראוי.

לאהוב מרחוק ומקרוב

נמצא שיש שתי בחינות אהבה – אהבה מרחוק ואהבה מקרוב. בגימטריא, אהבה מרחוק ועוד אהבה מקרוב עולות יום פעמים אחד, בסוד "ויהי ערב [אהבה מרחוק] ויהי בקר [אהבה מקרוב] יום אחד [האהבה של 'אחד היה אברהם'[כו], 'אברהם אֹהבי'[כז]]"[כח].

דווקא האהבה מרחוק, אהבה של "חולת אהבה", היא הרקע לאהבה הגדולה מקרוב של חדש אלול. "מנהג ישראל תורה" ללמוד בימי אלול תקוני זהר[כט] – עיסוק ברזין דרזין לו מסוגל דווקא מי ש"לבו דואג בקרבו"[ל]. הדאגה שלפני אלול היא הרקע לגילוי האהבה באלול עצמו, כשהכלי לכך הוא לימוד דברי אגדה (בהם טמונים כל הסודות) המושכים את הלב[לא] להרגיש "קרבת אלהים לי טוב"[לב].

על כל מה שנתבאר עד כה יש לדרוש את פסוק הנחמה והרפואה של ישעיהו הנביא: "בורא ניב שפתים [תיקון הדיבור, 'סיחון'] שלום שלום לרחוק ולקרוב [אהבה מרחוק ואהבה מקרוב] אמר הוי' ורפאתיו [בחדש הרפואה, אלול]"[לג].

המתקת אלול מדור לדור

דוגמה להתקרבות מרחוק יש בעקדת יצחק, בה מתייחדים אברהם (שמדתו אהבה-קירוב) ויצחק (שמדתו יראה-ריחוק)[לד] (עם עקדת יצחק מתעצמים במיוחד השנה, שנת תשפ"ב[לה]): העקדה מתחילה ב"וירא את המקום מרחֹק"[לו], כשבמהלך כל הנסיון אהבת ה' היא מרחוק, אך על ידי העמידה בנסיון הופך ה' להיות קרוב וגלוי, "בהר הוי' יראה"[לז] (ראית מהות האהבה של אלול). "אברהם קראו הר"[לח] היינו בהירות האהבה של אברהם אבינו מצד עצמו, אלא שבנסיון העקדה הוא נכלל במדת היראה-הריחוק של יצחק (שעל כן כשעמד בנסיון נאמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה"[לט]) ובתכלית העמידה בנסיון גם יצחק הגיע לשיא האהבה כאשר פשט את צווארו על גבי המזבח (והרמז: "חולת אהבת אני" הוא כפולת 37[מ] ו"כי חולת אהבה אני" הוא כפולת 137[מא], גילאי יצחק אבינו ואברהם אבינו בעקדה).

כמו העקדה, גם חדש אלול עצמו כולל את שתי הבחינות – "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא"[מב]. מחד, נותר בו 'רשימו' מהריחוק שקדם לו ומהבכי שהוא מעורר, ולכן נדרש[מג] עליו "ובכתה... ירח ימים"[מד]. מאידך, הוא חדש של אהבה רווית שמחה על הקירוב העצום והאהבה הרבה לה' ולישראל, כנ"ל.

האיזון בין שתי תנועות הנפש משתנה עם הזמן. בעבר התחושה העיקרית עם הגעת אלול היתה פחד אלקים מפני הימים הנוראים הבאים, "זוחלים ורועדים מיום בואך"[מה], עד שכבר בשבת מברכין אלול 'אפילו הדגים בנהר רועדים'[מו]. מאז הופעת מורנו הבעל שם טוב הולך ומתעצם מדור לדור החידוש שלו, המצפין את יראת הימים הנוראים בתוך ציפוי של אהבה ושמחה בקרבת ה'[מז] – הכל בתנועת "לאכללא שמאלא בימינא"[מח].

גם את תנועת הנפש של בריחה לעיר מקלט באלול, המתבטאת בחזרה ל"דברי תורה קולטין", צריך לכלול בעבודה העיקרית של הפצת תורה באופן של "אתהלכה ברחבה"[מט] השייך לנשמות מקו הימין[נ], המתבטא בחדש אלול במבצע שופר – להגיע לכל מקום, לתקוע בשופר ולהסביר שהמסר הפנימי של השופר הוא השתפרות ("שפרו מעשיכם"[נא]), הכל מתוך אהבת ישראל לבבית המבטאת בדברי אהבה וחסד .

הפניה להרגשת הקירוב העצום והאהבה הרבה לה' ולישראל היא הסגולה העיקרית לברכת שנה טובה ומתוקה – "טובה" מצד ההכרה ש"טוב הוי' לכל"[נב] ו"טוב הוי' לקֹוו"[נג] ו"מתוקה" מצד המתיקות שבאהבת ישראל, "כל ישראל ערבים [לחיך, ומתוקים[נד]] זה לזה"[נה].