שאלה ותשובה בנושא הומיאופתיה

שאלה:

הסמינרים שהרב נתן בעבר על הומיאופתיה היו עבורי מהפכה וקריאת כיוון לבירור ההומיאופתיה מהשורש. אך כיון שהרב מעלה הסתייגויות ממצב ההומיאופתיה היום אני מבקש לברר ולהבין:

א. הרב כותב שההומיאופתיה מבוססת על ניתוחי מילים בשפה זרה וממילא אינה מכוונת ללשון הקדש ולשמות האמיתיים של החומרים. אך למעשה ברוב המקרים המידע שנאסף על כל חומר (remedy) מגיע מניסוי (proving) וניסיון מצטבר, ולאחר מכן אם לאחד המטפלים יש הבנה על שילוב המידע הזה עם שם החומר הוא יציין זאת. בפרט ששם התכשירים משתנה ממקום למקום ומשפה לשפה ולכן לא דורשים את שם התכשיר וגם לא את שמו המדעי.

בנוסף, איך ניתן לברר את התכשירים על פי שמותיהם בלשון הקדש, בעוד שבעברית ובמיוחד בשפת התורה יש מלאי מוגבל מאוד של שמות חומרים? בהומיאופתיה יש כיום מעל 6000 תכשירים ולרובם המוחלט אין שמות עבריים. ועוד, איך להתייחס לשמות המודרניים שניתנו בידי האקדמיה והבוטנאים?  האם להתייחס אליהם כהשגחה פרטית ולדרוש את השמות שלהם כדי להבין את מהות החומר? ועוד,  בהומיאופתיה משתמשים בנגזרות רבות ושילובים עם חומרים אחרים או תתי מין שונים, איך להתייחס לכל אחד מהם?

ב. הסתייגות נוספת של הרב היא שהגדרת ארבעת היסודות בהומיאופתיה שונה מההגדרות של תורת ישראל. אבל העניין הזה אינו עקרון יסודי שעליו מושתת הטיפול ההומיאופתי. גם בקרב ההומיאופתים יש חילוקי דעות בנושא, יש כאלה שלא משתמשים בכלל במודל ארבעת היסודות, ויש מטפלים רבים שמאמצים את השקפת התורה על ארבעת היסודות וההבנות הנגזרות מכך.

ג. הרב כותב שהדילול ההומיאופתי אין בו זכר ממשי ואינו מתאים למושגי הביטול בחז"ל. אבל
היום בעקבות ההתקדמות המדעית ניתן לגלות את חומר המקור בכל תכשיר גם אחרי שהוא דולל הרבה פעמים. גם אם נניח שמבחינה מדעית לא ניתן (עדיין) לראות את מולקולות החומר המקוריות, האם אין ערך לריפוי שלא ניתן להסבר מבחינה מדעית? בפרט שיש נסיון קליני רחב של ריפוי מובהק גם בדילול גבוה. לכאורה, כמו שהרב כותב בספרו רפואה שלמה על הערך הטיפולי בעיני הרופא, כוונת לבו ותפלתו, כך אפשר להניח שה' נתן בכל חומר איכויות ריפוי מסוימות שבאות לידי ביטוי בכל הרמות, גם במה שאינו נראה לעין באופן מדעי – האם מפגש של האדם עם האיכויות הללו שיכול להביא לריפוי אינו בעל ערך?

ד. האם מוגבלות של שיטה מסוימת היא סיבה לא להשתמש בה באופן גורף עד שהיא תתברר
באופן המדויק ביותר? הרי גם באלופתיה יש חסרונות רבים שהרב מונה, ובכל זאת אין הוראה לא להשתמש בשיטה זו עד שתתוקן.

ולסיום באופן אישי: אני עוסק בהומיאופתיה באופן יומיומי, מה המשמעות של הסתייגויות הרב מההומיאופתיה עלי באופן אישי?  האם הרב ימליץ להפסיק לעסוק בתחום זה?

מענה:

קודם כל, העיקר – ברכה שהשם יתברך יעזור בידך להיות ציר נאמן וצנור להביא ארוכה ומרפא לרבים!

הסתייגות אינה בטול ח"ו. לכל שיטה שאיננה, לעת עתה, מבוררת כל צרכה, יש הסתייגויות (וכך לכל חכמה, משבע חכמות העולם, יש הסתייגות, שעל זה נאמר "סיג לחכמה שתיקה" – כל רגע של שתיקה, של הרגשת 'איני יודע', עוזר במאד לברר יותר את החכמה).

היות שיש כמה דוגמאות מובהקות בתורה לרפואת דומה בדומה, רפואת הקב"ה (ועבדיו הנביאים), יש קודם כל ללמוד מהם את מרבית האמיתות ביחס להומאופתיה, מהעץ המר שממתיק את המים המרים, מסוד הקטרת שבה סם המות וגם סם חיים, מפרה אדמה, המטהר ומטמא, עליה נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", ומעל כולם נחש הנחשת – שדוקא שם רואים את חשיבות הדיוק בשם, בלשון הקדש, וגם הקשר בין הדומם (נחשת, מתכת, מתכת התפארת-רפואה) לחי ומדבר (נחש-אדם-נח [סוד נח-נחש-נחשת]).

יש לנו לחתור לבנות את ההומאופתיה על פי סודות לשון הקדש (אין צורך לסמוך על האקדמיה – אם כי אפשר להעזר בתובנות שלהם), ובעיקר על פי פנימיות התורה (כמו שלפוטון אנחנו קוראים אגל [טל] ולאלקטרון קוראים אופן ["האופן בתוך האופן"] וכיוצא בזה). לא חייבים להגיע ל-6000 שמות מחודשים, העיקר החומרים הכלליים יותר. חשוב מאד שהמטפל והמטופל ידעו ויתבוננו, תוך כדי הטיפול, בסודות לשון הקדש, זה יעזור מאד.

בנוגע לדילול: אין התנגדות לדילול שואף לאפס, יש בזה גם הגיון על פי סוד, שכל יש חדש צריך לצמוח מאין, ו"אין מזל לישראל" (היינו הומאופתיה מה שאין כן לאומות העולם מתאים יותר אלופתיה, מלחמת-נגד) בגימטריא קטרת כנודע. רק שאני עדיין מחפש לזה מקור מובהק בתורה (יש כמה מקורות מובהקים שמתוך המעט, המוחשי, צומח נס הריבוי המופלג).

שוב, העיקר להפוך את זה לקדש, לגילוי של פנימיות תורת ישראל, הגם שעל פי ההשגחה העליונה זה התחדש בעת החדשה על ידי אינו יהודי (שמאד הסתמך על השמות בלועזית, שעל זה היתה הבקורת), אבל כך הדרך, "ברישא חשוכא והדר נהורא", "כיתרון האור מן החשך" דוקא.

גם הבנת ארבעת היסודות, בעולם-שנה-נפש, חשובה מאד ברפואת העתיד, "דומה בדומה". עצם היכולת לדמות מילתא למילתא, סוד גזרה שוה שצריך לקבל איש מפי איש עד משה רבינו, מבוסס על ההבנה הנכונה של אש-רוח-מים-עפר, ארבעת היסודות הפשוטים, והקבלתם לדומם-צומח-חי-מדבר, ארבעת היסודות המורכבים.

כלומר שכל ה'הסתייגויות' הן בעצם רק כיווני דרך, ליתר דיוק והתקדמות בשיטת הריפוי דומה בדומה הנקרא הומאופתיה (ובאמת גם מלה זו צריך להחליף, ולהתרגל לקרוא לזה רפואת דומה בדומה).

בברכת הצלחה רבה!

ביאור: נח-נחש-נחשת

ב"נחש נחשת", לשון נופל על לשון, יש לפי הפשט קשר בין דומם לחי – נחשת היא דומם ונחש הוא חי. אך יש בזה גם רמז לדרגת האדם-המדבר, שהרי נחש נחשת מתחיל בנח (מסוג האדם-המדבר),

וההסבר: הנחש הוא האויב, הלעומת זה, של האדם, "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", וכן הוא עמלק ביחס לישראל[א]. אך בדור העשירי לאדם ("העשירי קדש"), נח, כבר באה הנחה לעולם, וראשית תיקון הנחש הוא בדמות נח, "נח איש צדיק תמים" (נוטריקון נחשת) – הנחש היה ראוי להיות "שמש גדול"[ב] וכן נח "התקין כלי מחרשה"[ג]. נמצא שנח היה הרופא ההומיאופת הראשון, סוד "נח מצא חן", דומה בדומה.

תיקון הנחש הוא תפקיד המשיח – משיח = נחש כנודע – כאשר הנחש יחזור להיות שמש גדול לאדם. והיום, היינו המדע והטכנולוגיה, וכן שיטת דומה בדומה ברפואה (סוד נחש הנחשת כפי שהוסבר).

בהמשך לרמז נח-נחש-נחשת: הכל מתחיל מ-נ, נ-נח-נחש-נחשת, היינו 'אחוריים' של המלה נחשת, התפתחות המלה (בסוד "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע"[ד]). קשור לשער הנו"ן (שער החמשים של "חמשים שערי בינה", ידיעת האלקות) שבו יש המתקת כל הגבורות (הנחש דהיום) בשרשן, להיות "יתרון האור מן החשך" דווקא.

ורמזים: נח נחש = יצחק יצחק, אליו יאמרו בעתיד "כי אתה אבינו", יצחק לשון צחוק ושעשוע שיתקיים לעתיד עם הנחש, "ושעשע יונק על חור פתן"). נ נח נחש נחשת = 1224 = 4 פעמים אשה (הערך הממוצע) = ג פעמים אמונה (כאשר אמונה = ששת צירופי טוב).

יש נחש הקדמוני ויש נחש דקדושה, שמו של ישי אבי דוד (שמואל-ב יז, כה), והוא הלעומת זה של נחש מלך עמון (שהציל את אחיו של דוד בן ישי בברחו ממלך מואב, ראה שמואל-ב י, ב).

הנחש מתגבר על האדם בעקב ("ואתה תשופנו עקב"), אבל יעקב אבינו מתגבר על הנחש, "לא נחש ביעקב" כאשר העקב של יעקב הורג את ראש הנחש ("הוא ישפך ראש"). והנה אשת ישי היא נצבת (ב"ב צא, א) = נחש ביעקב, "לא נחש ביעקב" = נחש הקדמוני, לא נחש של הקליפה אלא נחש של הקדושה.  נחש = משיח כנודע ודוד נקרא "משיח אלהי יעקב".

ועוד רמזים: דוד במילוי, דלת וו דלת = 880. נחש במילוי, נון חית שין = 884. וביחד = 1764 = 42 ברבוע, אמת פנים ואחור (א אמ אמת אמת מת ת) – "תתן אמת ליעקב [נחש ביעקב]". נחש ישי ועוד נחש ישי בהכאה פרטית (נ פעמים י וכו') = 6578 = 26 פעמים 253, משולש כב, "מוצא פי הוי'", מספר אברי הנוקבא (לשיטת רבי עקיבא) = אבנר, שר צבא משיח בן דוד.

כשם שיש קשר בין "נחש" ליעקב, כך יש קשר ליוסף הצדיק (עיקרו של יעקב, "גופא ובריתא חשבינן חד") – יוסף אומר "נחש ינחש איש אשר כמני". יוסף הצדיק היינו מדת היסוד ("צדיק יסוד עולם"), הנחש של הקדושה (אכן בניחוש יש ממוצע בין טוב לרע, כמו הדיון בהלכה על הניחוש של אליעזר ויונתן, היינו הנחש של קליפת נגה, "עץ הדעת טוב ורע" וד"ל, וראה בכל זה ב'טעם מצוה' פרשת ויחי).