התוועדות יום הולדת ה-עא לרב

ברית בנימין אופן

כ"ז חשון ע"ו – כפר חב"ד

א. "אכן"

נגנו "יום ליבשה", "יפרח בימיו צדיק".

רמזי בנימין

לחיים לחיים, מזל טוב, לכבוד בנימין הצדיק – הוא בן-ימין, נולד בארץ ישראל, היחיד מבין השבטים שנולד כאן בארץ. בנימין שוה בצלם – "בצלם אלהים עשה את האדם", "חביב אדם שנברא בצלם". יש ג אבות ו-­יב שבטים. השבט האחרון שנולד הוא בנימין, ומכיון ש"נעוץ סופן בתחלתן" יש לו קשר מיוחד לאברהם אבינו. אברהם שוה "בצלם אלהים" ו-­בנימין שוה "בצלם".

בצלם הוא מספר חשוב מאד, בגימטריא "אנכי אנכי", "אנכי אנכי הוא מֹחה פשעיך למעני", "אנכי אנכי הוא מנחמכם". אנכי הוא ט ברבוע, ו"אנכי אנכי" הוא "כפלים לתושיה" – "אנכי להוי' אנכי אשירה", כפלים ממתן תורה, כפי שדרשו חז"ל. אחרי חטא אדם הראשון ה"צלם אלהים" מיוחד לאדם מישראל לפי הקבלה. אצל בנימין הצדיק מאיר ה"בצלם" שהוא פעמיים "אנכי".

נעשה עוד רמז למספר הזה: קודם כל, בנימין כותבים מלא – ככה הוא נכתב בלידה, וגם כשיעקב אבינו מברך אותו בפרשת "ויחי" ("בנימין זאב יטרף וגו'") כתוב מלא, עם שש אותיות, בן-ימין (יש ז פעמים "בנימין" מלא בתורה, כולן בחומש בראשית, מלידת בנימין עד לפעם השביעית, החביבה, "בנימין זאב [ז-אב] וגו'"). ברוב הפעמים בתורה הוא כתוב חסר (כד פעמים), ואז שוה 152, אבל במקומות עיקריים – בלידתו ("ואביו קרא לו בנימין"), בברכתו מפי יעקב – הוא כתוב מלא, בגימטריא "בצלם". אז הוא בפירוש בן-ימין. בנימין הוא הכי ימני מכל השבטים, ימין קיצוני. "ואתה לך לקץ ותנוח תעמֹד לגֹרלך לקץ הימין", סיום ספר דניאל, הוא תחית המתים – זה הפירוש של "קץ הימין"[1]. בפרט בנימין שגר ביצהר, שהרי "קץ הימין" שוה יצהר כפי שדרשנו פעם. בנימין שגר ביצהר – אין לשער...

"אכן אתה אל מסתתר" – אי-הבנת מעלת עבודה עברית

נשיר שיר, ותיכף נסביר את הקשר שלו למה שדברנו עכשיו – שיר ידוע בחב"ד, "אכן אתה אל מסתתר"[2]. לחיים לחיים. [שרו פעם ראשונה]. כעת נסביר ואז נשיר שוב ונכוון מה שצריך לכוון:

אנחנו כאן בארץ ישראל, ארץ הימין, כולנו כאן צריכים להיות כאן מאד ימניים, ולהבין בערך של עבודה עברית – גם שייך לימין – וכל זמן שיש הרבה יהודים, אפילו כאן בעיה בכפר חב"ד, שעדיין לא מבינים לעומק ולא נוגע לצפור נפשם הערך של עבודה עברית כאן בארץ, על זה נאמר "אכן אתה אל מסתתר". המשך הפסוק הוא "אלהי ישראל מושיע" – בסוף, מתוך זה ש"אכן אתה אל מסתתר", יבוא "אלהי ישראל" ויושיע אותנו. בכל אופן, נכוון שכל זמן שלא מכירים בערך של עבודה עברית כמו שאבא של בנימין מכיר בזה, כל זמן שלא מקפידים על עבודה עברית, זה "אל מסתתר". שם א-ל הוא חסד, בתיקון המדינה החסד כולל עבודה עברית. [אבל אין עובדים עבריים.] זה לא נכון, האבא של בנימין יסביר לך, זו שטיפת מח של השמאל הקיצוני. אנחנו כאן הימין הקיצוני, כל כך קיצוני שהגענו בדיוק לאמצע, כמו שהרמב"ם אומר – צריך ללכת לקצה האחרון כדי להגיע לאמצע. כעת נשיר שוב עם הכוונה הזו.

סוד "אכן"  (הקשר ליום ההולדת, לברית ולשם הרך הנימול)

המלה המיוחדת כאן היא המלה הראשונה, "אכן". איך התרגום מתרגם אותה? "בקושטא", באמת. יש שרש"י כותב פירוש על "אכן" – "באמת". המלה "אכן" לא מופיעה הרבה פעמים בתנ"ך – סך הכל מופיעה חי פעמים בכל התנ"ך. מלים קרובות, כמו "כן" ו"לכן", מופיעות מאות פעמים, אבל המלה "אכן" הרבה יותר נדירה. יש לכך קשר גם לברית וגם לנו, שהגענו ל-­אכן שנים.

מה השייכות של המלה "אכן" לברית? אכן במספר קטן, 1‑2‑5, שוה 8. אם מתרגמים את המספר קטן לאותיות, יוצאת המלה אבה. כתוב בחסידות[3] שאהבה היא מלשון אבה, רצון חזק, תשוקה – "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". אם כן, אכן בקטן הוא אבה, 8 (במספר סדורי הוא עולה 26 כמנין שם הוי' ב"ה). יש מקום שחז"ל[4] דורשים את ה-­8 (שמונה ימי מילה) כ-­הג, "ביום הגמל את יצחק", ביום ה-­ג מל, כאן ה-­ג (אב) לפני ה-­ה. כך מן הדין, כי יום הלידה הוא יום מיוחד (א), אחר כך עוד יומיים (ב) משלימים ליחידה של שלשה ימים ללידה, ואז עוד חמשה ימים (ה) כדי להגיע ל"וביום השמיני ימול בשר ערלתו". אם כן, בכל ברית מילה יש נקודה של "אכן".

נעשה תרגיל בחשבון: נקח את המספרים במספר הרגיל – 1, 20, 50 – ונעשה מהם סדרה רבועית. ההפרשים הם 19 ו-­30 והבסיס הוא 11. ההפרש הבא יהיה 41 והמספר הבא יהיה 91, מספר מאד חשוב. בעצם הוספנו אמ ל-­ן וקבלנו אמן. התחלנו מהמלה אכן וקבלנו אמן. כעת כל ארבעת המספרים הראשונים בסדרה שוים בנימין. אם כן, לא רק שרומז גם ליום ההולדת וגם לברית, אלא בהשגחה פרטית גם לשם הרך הנימול. השם שלו יוצא מסוד המלה אכן. "אכן", בקושטא, באמת מתייחס לבנימין הצדיק (צדיק אמת) – בנימין הוא אכן-אמן.

פרצוף "אכן"

נתחיל עם דרוש קצר על המלה הזו, "אכן". אמרנו שיש חי פעמים "אכן" בכל התנ"ך. אכן במספר רגיל הוא 71, שוה "וחי בהם", ויש חי "אכן" בתנ"ך. נבחר מתוך חי הפעמים את שבע הפעמים העיקריות, המיוחדות, ונעשה מהן כדרכנו פרצוף[5] – בעצם זה תת-פרצוף לגבי כל ה-­חי. מתוך ה-­חי יש פעמיים "אכן" בתורה ועוד טז פעמים בנ"ך.

"אכן יש הוי' במקום הזה"

היות ש"הכל הולך אחר הפתיחה" הכי חשובה היא הפעם הראשונה, היא הכלל שקובע הכל, ונקרא אותה בתחלת שבוע הבא – תחלת פרשת "ויצא", ושם אומר יעקב אחרי החלום שלו "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי"[6]. נראה כמה רמזים מופלאים במלים האלה. שוב, זו הפעם הראשונה שיש "אכן" – היא הקובעת, הכי חשובה, שבקושטא, באמת (מדת יעקב – "תתן אמת ליעקב" – היינו בפרט היסוד-הברית שבו, התכללות נשמת יוסף בו, בסוד "אלה תֹלדות יעקב יוסף"), חידוש והפתעה, "יש הוי' במקום הזה"! חידוש מופלא כל כך, ש"ואנכי לא ידעתי" – אם הייתי יודע לא הייתי ישן כאן, אבל בהשגחה פרטית לא ידעתי, ישנתי וה' התגלה אלי בחלום הסולם, "סֻלם דא צלותא".

סוד הברית ב"אכן" הראשון

רק "יש הוי' במקום הזה" שוה ישראל (השם שיעקב עתיד לקבל) ו"אכן יש הוי' במקום הזה" שוה ברית, רמז מיוחד לברית מילה (ברית = טוב פעמים לו, "אמרו צדיק כי טוב" – צדיק = זה פעמים טוב, שליש ברית. ב"אכן יש הוי' במקום הזה" יש "הזה"-טוב-הוי' במ"ק אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות = לו, ו ברבוע שעולה ח במשולש, סוד לו הצדיקים שבדור, והוא עולה "אכן יש הוי' במקום הזה" כל תבה במספר קטן מספרי – 8 4 8 8 8, ודוק). כשעושים ברית מילה לתינוק, בתוך הברית מילה של היהודי מתגלה הקב"ה ("יש הוי'").

חידוש שכתוב בתניא והרבי חוזר עליו פעם אחר פעם, שעיקר החידוש בבחירת ישראל הוא לדעת שה' בוחר בגוף של יהודי (דבר הקשור גם למעלה של עבודה עברית). הרי הנשמה היא בלאו הכי "חלק אלוה ממעל ממש", לא צריך לבחור בה, אין בזה חידוש. החידוש הוא שה' בוחר בגוף של היהודי, שהגוף שלי קדוש, ועל זה נאמר "אכן יש הוי' במקום הזה" – מקום ברית המילה בפרט. "יש הוי' במקום הזה" היינו שה' בוחר "במקום הזה", בברית של היהודי ובכל הגוף של היהודי (המרוכז באבר הברית כנודע). את הדבר הזה אפילו יעקב אבינו לא ידע, "ואנכי לא ידעתי". כמה שוה "ואנכי לא ידעתי"? ברית = "אכן יש הוי' במקום הזה"! אחד המקומות שיש משוואה מפורשת בתוך התורה, כפתור ופרח, שהתורה עושה משוואה – "אכן יש הוי' במקום הזה [=] ואנכי לא ידעתי".

יש משהו עצמי ש"אכן יש הוי' במקום הזה" חייב להיות במדרגה של "ואנכי לא ידעתי", כי בא מאנכי (אנכי-אנכי, בגימטריא בנימין, הבן האחרון שיוולד ליעקב, ודווקא בארץ ישראל שמרכזה הוא "במקום הזה"), דרגה של אמונה פשוטה (ראשי תבות אף כנודע, בגימטריא אנכי). "ימין" הוא לשון אמונה (כמ"ש "כי תאמינו וכי תשמאילו"). אברהם הוא שרש הימין, על אברהם כתוב "והאמִן בהוי'", האמונה היא הקץ מלמטה למעלה, הקץ העליון – זה נקרא הימין הקיצוני. השמאל הקיצוני הוא הקץ התחתון, למטה מטה, כמו ששרים "תורידם לבאר שחת" עם שמונה ירידות, הקיצוני ביותר – נשאיר זאת לי"ט כסלו. בכל אופן, הימין הקיצוני הוא לעלות עד ל"קץ הימין". המלה ברית שוה אמונה פנים ואחור (אמונה מונה ונה נה ה א אמ אמו אמונ אמונה). בכל אופן, זו הפעם הראשונה שיש "אכן" בתורה – ברית מילה, אכן, 8 במספר קטן.

יש יום אחד בשנה שהסוד הזה מתגלה באופן מיוחד, יום שבגימטריא "יש הוי'" – פורים, היום של "עד דלא ידע", "ואנכי לא ידעתי". מה הקשר בין פורים לברית מילה? שנים נולדו מהולים, יעקב ומשה, אבל יום הברית של משה – הטפת דם ברית – הוא בפורים, "יש הוי'". יש פה הרבה רמזים יפים, "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". נקשר גם לפשט, מהו ה"מקום הזה" בפשט? הר הבית, "מרום מראשון מקום מקדשנו". גם, כמו שהיהודים לא יודעים את הערך של עבודה עברית גם לא יודעים בדיוק את הערך של הר הבית. אברהם אבינו הכיר בערך שלו, ואמר שאם לא תתן לי את הר הבית כאילו לא נתת לי כלום, אבל אפילו יעקב אבינו לא הכיר בתחלה, לא ידע ש"אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים"[7], מה שמתגלה לו אז. אם כן, בתורה יש פעמיים "אכן", סוד ברית וסוד המספר 71.

"אכן נודע הדבר"

מה הפעם השניה והאחרונה בתורה שיש את המלה "אכן"? בתחלת פרשת שמות. את ה"אכן" הראשון אומר יעקב אבינו ואת ה"אכן" השני-האחרון אומר משה רבינו, "משה מלגאו יעקב מלבר". משה רבינו אומר "אכן נודע הדבר"[8] – הדבר שהייתי תמה עליו, מה פתאום ישראל בגלות, אכן נודע הדבר שאין ביניהם אהבת ישראל, שלא מקפידים על עבודה עברית... [המצרים הקפידו על זה.] בכל אופן, אלה שני ה"אכן" בתורה (שהוא סוד ברית וסוד המספר 71) – "אכן יש הוי' במקום הזה" ו"אכן נודע הדבר".

"אכן רוח היא באנוש"

נקח עוד 5 פעמים מהנ"ך להשלים ל-­7. אחד הוא מה שפתחנו בו את השיעור, "אכן אתה אל מסתתר".

איזה עוד "אכן" חשוב יש? יש בסוף ספר איוב, אליהוא בן ברכאל – בגימטריא משיח – אומר "אכן רוח היא באנוש"[9]. כמו שהכל הולך אחר הפתיחה, אחרי ה"אכן" הראשון, כאן "הכל הולך אחר החיתום" – הפעם האחרונה בתנ"ך שיש את המלה "אכן", בסוף ספר איוב. אליהוא המתין בשקט ובנימוס להקשיב לזקנים רעי איוב שדברו הרבה 'שטויות'. שומעים לפעמים זקנים שמדברים שטויות, אבל בחור מנומס – יושב שם, מקשיב בשקט, אבל בסוף הוא לא שותק לעולם (על דרך "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער").

הוא נותן להם לגמור, לסיים את הדברים שלהם, ואומר אחר כך "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה", אתם הזקנים בעלי הימים ורוב השנים אמורים לדעת, "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם". אלה דברים (יסורי איוב) שתלויים ברוח הקדש, ובמיוחד מה שנוגע להנהגת הכלל, במיוחד בזמנים קשים. אמרנו זאת לא מזמן, דברי הרבי הריי"צ לנטורי קרתא שדברו על המצב בארץ. הוא ענה שבזמנים האלה, ובכלל, הנהגת הכלל – לדעת מה התורה אומרת לגבי השאלות הגורליות בארץ ישראל בעקבתא דעקבתא דמשיחא – זה רק בעל רוח הקדש. לא שייך לגאון, לא שייך לחסיד ואפילו לא לאדמו"ר, אלא אם כן הרבי הזה הוא באמת המשה רבינו שבדור, יש לו רוח הקדש, ואז הוא יכול לקבל החלטות ולומר דעות לגבי הנהגות הכלל. גם אליהוא בן ברכאל מסיק אותה מסקנה. יש הרבה גדולי תורה כאן, אבל "אמרתי ימים ידברו וגו' אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם". בקושטא, באמת, הרוח היא רוח הקדש. יש שמסבירים שכל ה"אמרתי ימים ידברו" היינו חכמה בבחינת אחור, לא לראות את הדבר פנים בפנים, "אכן רוח היא באנוש ונשמת ש-די תבינם" זו ידיעת פנים. ואכן זה פסוק מאד חשוב.

"אכן חלינו הוא נשא וגו'"

אליהוא בן ברכאל שוה משיח, אבל יש פסוק שמדבר בפירוש על משיח. בפרק נג בישעיהו, הפרק של סבל משיח – הסבל של עם ישראל, שלפי חז"ל הולך על משיח עצמו – "אכן חלינו הוא נשא ומכאֹבנו סבלם וגו'"[10] (קשור ליסורי איוב). בהמשך כתוב "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח". איך זה מתחיל? מי שחלק את הפרקים בישעיהו לא עשה זאת הכי מכוון לפי הפשט. הענין מתחיל שלשה פסוקים קודם, בסוף פרק נב. הפסוק הראשון של פרשה זו – פרשה הכי חשובה בתנ"ך של משיח – הוא הפסוק הכי חשוב של משיח, "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", חמש עליות של מלך המשיח. הפסוק השביעי-החביב בפרשה זו הוא "אכן חלינו הוא נשא ומכאבנו סבלם וגו'". אם כן, זהו גם "אכן" מאד חשוב – "אכן" של תואר מלך המשיח (אשר "לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו").

"אכן כאדם תמותון" ו"אכן שמע אלהים"

יש שני פסוקים בתהלים, מתוך כמה פסוקים בתהלים, שבהם המלה "אכן": פסוק אחד מתחיל "אני אמרתי אלהים אתם", שמכאן האריז"ל לומד שהנפש השנית בישראל היא חלק אלו-ה ממעל ממש. האריז"ל לומד מהפסוק הזה בתהלים, שכל יהודי אמור להיות אלקים ובאמת הוא "חלק אלוק ממעל ממש", "ובני עליון כֻלכם", "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפֹלו"[11] וכל זה בשל חטא אדם הראשון. אם אדם הראשון לא היה חוטא הוא היה חי חיים נצחיים. האריז"ל מסביר שגם כעת "אני אמרתי" – "אני חפצתי" – שתהיו כאדם הראשון לפני החטא.

יש עוד "אכן" כללי בתהלים, כל פעם כשיהודי עומד בתפלה, שלש פעמים ביום – כל פעם שהוא רוצה לדבר עם קונו, כתוב "אכן שמע אלהים הקשיב לקול תפלתי"[12]. כל פעם שיהודי פונה לקב"ה מהלב, בתפלה ("עבודה שבלב"), הקב"ה שומע אותו – זו אמת וזה חידוש. כל פעם שכתוב "אכן" הפירוש אמת שהיא אמת מפתיעה.

הקבלת הפרצוף

אמרנו עד כאן 2 בתורה ועוד 5 בנ"ך – "אכן אתה אל מסתתר", "אכן רוח היא באנוש", "אכן חלינו הוא נשא", "אכן כאדם תמותון", "אכן שמע אלהים". ז"פ אכן שוה מלכות עם הכולל. כעת נעשה הקבלה – חכמת הקבלה על שם ההקבלה. נסדר אותם כנגד הז"ת, ז הספירות התחתונות, ז המדות מחסד עד מלכות:

יסוד: "אכן יש הוי' במקום הזה"

נתחיל מהשנים של התורה: "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ו"אכן נודע הדבר". אמרנו שה"אכן" הראשון הוא סוד הברית, ולכן ראוי לשים אותו במקום הברית, היסוד של הפרצוף. הברית, ספירת היסוד, מקבלת מפנימיות הכתר, "ואנכי לא ידעתי", אמונה פשוטה (פנימיות ספירת היסוד היא מדת האמת – "איהו אמת ואיהי אמונה" כשאר "אשת חיל עטרת בעלה"). עוד יותר, מהי המלה "יש" בקבלה? פרצוף היסוד של אלב"ם. ה"צדיק יסוד עולם" נקרא "היש האמתי". "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" נכוון ביסוד.

מלכות: "אכן נודע הדבר"

אחרי "אכן נודע הדבר" כתוב "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרֹג את משה" – הגיע ישר למלכות, עלמא דאתגליא. הדבר הזה, שאמור להיות בסוד נודע, ומי שמע עליו? המלך. מיד התפרסם בפייסבוק, בכל הרשתות החברתיות, והראשון שהתרשם היה המלך שבאמת רדף אותו, בקש להרגו. אם כן, "אכן נודע הדבר" היינו כנגד המלכות, הגילוי למלכות (ובפנימיות רמוז ב"אכן" זה תיקון המלכות, כאשר סודו האמיתי של משה רבינו יוודע למלכות, יכניע את קליפת מלכות הרשעה וייסד במקומה את המלכות דקדושה).

לפי זה, שני ה"אכן" שכתובים בתורה הם כנגד יסוד ומלכות – זיווג. "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ו"אכן נודע הדבר" (סתם "דבר" – "הדבר" – הוא דבר המלכות). מה זה "נודע הדבר"? נודע מי עשה את התג-מחיר. משה רבינו עשה תג-מחיר רציני, לא כמו היום... "ראשית דרכו של גואל ישראל"[13], "אכן נודע הדבר".

חסד: "אכן אתה אל מסתתר"

נחזור למה ששרנו "אכן אתה אל מסתתר". כתוב "אתה כהן לעולם" – "אתה" הוא אמירה לנוכח, גם בחינת אתגליא, וכתוב בקבלה שהולך על חסד (בחינת "כהן"). גם שם א-ל הוא חסד ("חסד אל כל היום"). לכן אמרנו שעיקר תיקון החסד (בשלבי 'תיקון המדינה') – כשם שה' נותן לנו את הארץ בחסד כך עלינו להחזיק בארץ, בשלימותה, ולדאוג שלכל אחד מישראל תהיה נחלה בארץ (וכן להעסיק כאן בארץ יהודים, לתת להם פרנסה) – הכל ביטוי של אהבת ישראל, חסד. אבל "אכן אתה אל מסתתר" עד ש"אלהי ישראל מושיע". בכל ספירה יש את הדבר עצמו ויש את הקליפה שאוחזת בדבר ומסתירה אותו. "אכן אתה אל" – גם "אתה" הוא חסד וגם "אל" הוא חסד, וכתוב כאן ש"אכן אתה אל מסתתר", כנגד ספירת החסד, כאשר אורו (האור שנברא ביום אחד של מעשה בראשית, יום החסד) מוסתר.

גבורה: "אכן שמע אלהים הקשיב לקול תפלתי"

אחר כך עמוד התפלה, שמאל, בחינת יצחק, וגם שם א-להים בגבורה. בפסוק "אכן אתה אל מסתתר" יש "חסד אל כל היום" ובפסוק התפלה – העמוד של יצחק אבינו – כתוב שם אלקים, "אכן שמע אלהים הקשיב לקול תפלתי". גם חוש השמיעה שייך ליראה של יצחק, כמ"ש "הוי' שמעתי שמעך יראתי" (מקור השמיעה, ההבנה, הוא בספירת הבינה, מקום ה"עבודה שבלב [עבודת ההתבוננות] זו תפלה [בפה, בסוד 'מי זאת עולה מן המדבר' כפי פירוש הבעל שם טוב כנודע]", והרי "אני בינה לי גבורה [= יראה]"). לכן נשים את ה"אכן" הזה בגבורה.

תפארת: "אכן רוח היא באנוש"

איפה היא "רוח" בקבלה? רוח היא תפארת. לכן "אכן רוח היא באנוש" – פסוק מאד חיובי, רוח הקדש שנחה על המנהיג האמתי של הדור, משה רבינו שבדור (משיח שבדור, בגימטריא אליהוא בן ברכאל כנ"ל). "נשמת שדי תבינם" בבינה, אבל יסוד אמא מסתיים בתפארת ז"א, סוד "בינה לבא". כל הפסוק, "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם" = לב (תפארת) פעמים "אכן"[14]! לכן נכוון פסוק זה בתפארת.

נצח: "אכן כאדם תמותון"

אחר כך נשארו לנו שני פסוקים, אחד בתהלים ואחד בישעיהו, של קושי ונפילה – "אכן כאדם תמותון" ו"אכן חלינו הוא נשא". "אכן אתה אל מסתתר" מסתיר את החסד ו"אכן כאדם תמותון" מסתיר את "אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", שתחיו חיים נצחיים, ספירת הנצח. קלקלתם ובגלל החטא "כאדם [הראשון] תמותון". ה' רצה שהוא יחיה חיים נצחיים אבל "אכן כאדם תמותון". לכן הפסוק הזה הוא כנגד הנצח, מזכיר חיים נצחיים, ויש בו איזה גרעין של יכולת לתקן את הנצח. היות ש"אכן" הוא "בקושטא" ו"קושטא קאי", נצח הוא רגל ימין, מכח הסוד של "אכן" אפשר לתקן גם את ה"כאדם תמותון" (ב"אכן" הזה יש רמז נוסף: "אכן כאדם תמותון" נוטריקון "אכן", הכל "אכן", "בקושטא", וממילא יש כאן את גרעין התיקון, נקודת האמת – א מחיה מת כנודע). הוא אוחז בפסוק הקודם, "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם. אכן [עדיין אלהים אתם, אבל היות שחטאתם] כאדם תמותון [אבל 'אין דבר העומד בפני התשובה', 'יעשה תשובה ויתכפר לו' בלי שום קרבן וכו', ולכן יכול לתקן את הנצח. וכן 'אין דבר העומד בפני הרצון' – "אכן כאדם תמותון" = רצון רצון רצון, ודוק]".

הוד: "אכן חלינו הוא נשא"

"אכן חלינו הוא נשא" שייך להוד, המקום שנאחז בו חולי (בסוד "הודי נהפך עלי למשחית" "כל היום דוה"), המכוון כנגד מערכת החיסון. ה"אכן" של המשיח שסובל את החולי, אך לא מת ממנו ח"ו – אדרבא, בסוף כתוב "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח", הכל כי הוא מקבל על עצמו לכפר את חטא עם ישראל, או לפי פשט רש"י עם ישראל מקבל על עצמו לכפר על כל חטאי באי עולם. הגוים אומרים "אכן חלינו הוא [עם ישראל] נשא ומכאֹבנו סבלם". עוד יותר מתאים להוד, שם יש גוים – "הודי נהפך עלי למשחית".

סיכום

אם כן, יש פה איזה פרצוף מאד נחמד של "אכן" – שנים מהתורה וחמשה מהנ"ך. אפשר להתבונן יפה בשבע פעמים "אכן", "בקושטא", כנגד ה-ז תחתונות:

חסד "אכן אתה אל מסתתר"		גבורה "אכן שמע אלהים"
	תפארת "אכן רוח היא באנוש"
נצח "אכן כאדם תמותון"		הוד "אכן חלינו הוא נשא"
	יסוד "אכן יש הוי' במקום הזה"
	מלכות "אכן נודע הדבר"

שרש היסוד הוא ברדל"א, "ואנכי לא ידעתי", ושרש התפארת באמא ופנימיות אמא, רוח הקדש, דעת, דעת דכתר ולמעלה-מעלה. התכלית היא להגיע למלכות – מה שנריה וכולנו רוצים – ולתקן את "אכן נודע הדבר"[15]. משה רבינו אומר ובורח, אבל אנחנו לא נברח. עד כאן דרוש ה"אכן", קשור ליום ולברית ולשם של הרך הנימול.

רמזי אבה (אכן במ"ק)

רק נשלים, אמרנו ש-­אכן במספר קטן הוא אבה. אפשר לראות בזה התחלה של סדרה רבועית, 1, 2, 5, ואז המספר הבא יהיה 10, ואחריו 17, 26 – הוי'. זו בעצם סדרת הרבועים עם הכולל,n ברבוע פלוס 1. המלה אבה מאד מתאימה לברית מילה – אבר ה-­אבה, שייך לאברהם אבינו, אבר-מה, שם שקבל בברית מילה.

אך יש משהו יותר מופלא מזה: אבה הוא שרש של אהבה (כמבואר בדא"ח – על פי פשט, השרש של אהבה הוא אהב). אצלנו סדרת האהבה היא המספרים שכל שנים הם 'חתך הזהב' של הבא – 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13 וכו'. היחס בין מספר למספר הבא אחריו מתקרב מאד מהר ליחס האי-רציונאלי של חתך זהב. 1, 2, 5 היינו דילוג בסדרת מספרי האהבה. לפי זה המספר הבא יהיה 13. אחר כך 34, 89, 233 וכו' – כל מספר שני בסדרת האהבה. המספר הבא, 13, אהבה, הוא בסוד "גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות".

איפה מופיע בתורה שלוקחים את סדרת האהבה ומדלגים? אולי מישהו שמע או זוכר – יש אותיות מסוימות בלשון הקדש שמספר אותיות המילוי שלהן עד אין סוף עושה בדיוק את הדילוג הזה בסדרת האהבה. למשל, האות ה – שאברהם אבינו קבל בברית המילה. ה – 1, הא – 2 (אותיות), הא אלף – 5, הא אלף אלף למד פא – 13 אותיות, אם נמלא שוב יש 34 אותיות, ואם נמלא שוב יש 89 (חנוכה אותיות), אם נמלא שוב יש 233 (עץ החיים) אותיות. יש שתי אותיות כאלה – ה ו-­פ. יש אותיות שנותנות את הדילוג השני – 1, 3, 8, 21, 55 וכו'. האות החשובה ביותר היא א: א – 1, אלף – 3, אלף למד פא – 8, אלף למד פא למד מם דלת פא אלף – 21 אותיות וכו'. זה אחד הדברים הכי מופלאים שיש בגימטריא בתורה. כל זה היה רק לומר את הקשר בין מילה, ברית מילה, ל-­אבה, אכן במספר קטן.

עד כאן הדרוש של "אכן". לחיים לחיים.

נגנו "שאמיל".

ב. כוונות א-ל וישראל בתפלת עמידה

רמזי בנימין

לחיים לחיים. בשם בנימין – שם הרך הנימול – יש שתי נונין, יש גם רמז להורים וגם רמז לחת"ת שקראנו היום בתורה, מצוה "לחיות עם הזמן". ראשי התיבות של ההורים (נריה נעמי[16]) הם נ-נ, האות השניה והאחרונה של בנימין. אם כן, בנימין כולל את האבא והאמא. באמצע, בין הנונין, יש אותיות ימי – "יודע הוי' ימי תמימִם". מה זה קשור לחת"ת של היום? היום היה כתוב שיצחק אבינו מצא מאה שערים, "ויברכהו הוי'", וכתוב שהם נ-נ שערים. חמשים שערים שמענו, מאה לא שמענו?! מאה שערים הם נ שערים ועוד נ שערים – נ שערים באמא עילאה, בינה, ו-­נ שערים באמא תתאה, מלכות. יש ה עילאה ויש ה תתאה (נ במספר קטן = ה). קשור גם לפרק החדש שלנו – הכל קשור בהשגחה עליונה – שכתוב "לפני שמש ינון [כתיב: ינין[17]] שמו", נ-נ. עד כאן רמז להורים בשם הילד.

רמזי יום הלידה ויום הברית

יום הלידה הוא בכלל יום גדול ביותר, יום ה-­נ של השנה. יום ההולדת, המזל גובר של התינוק, הוא ב­כ' מרחשון, יום ה-­נ של השנה, שער הנון. צריך להתבונן איך שלרבי הרש"ב קוראים כעת בנימין... כנראה שככה זה, זה השם החדש של הרבי הרש"ב נכון להיום (הערך הממוצע של שלום-דב-בער-בנימין = צדיק, "בנימין הצדיק"[18]). זה ה"מזל גובר" שלו.

היום, יום הברית, שהוא גם "מזל גובר" – הבן איש חי אומר שצריכים לחגוג את יום הברית כל שנה, הרבי אומר שצריך לחגוג את יום הלידה, שניהם "מזל גובר", יש לומר שהמזל העליון גובר ביום הלידה ("אין מזל לישראל") והמזל התחתון גובר ביום הברית (יום הברית הוא יום ה"מזל הגובר" של אברהם אבינו, בו התגלה ש"אכן יש הוי' במקום הזה", שה' בוחר בגוף היהודי) – הוא יום ה-­נאו של השנה. מאד מתאים להורים. חשמונאי אותיות משיח-נאו. נאו עולה "אל הוי'". יום ההולדת נ ויום הברית נאו, "אל הוי' ויאר לנו", 'אנו רוצים משיח נאו', היום, היינט, ברגע הזה. כעת כבר הכנסנו ליום ה-חן, אבל הברית היתה ביום ה-­נאו.

בעל יסוד העבודה: "אל אדון על כל המעשים" הוא תירוץ על כל הקושיות

יש ווארט שרצינו לומר ב-­יא חשון, יום ה-­אם של השנה, יום הפטירה של רחל אמנו וגם יום ההולדת של בנימין הצדיק. אם כבר קוראים לו בנימין בהקשר לזמן, חדש חשון הוא החדש של בנימין. בנימין הצדיק, בנימין המקורי, נולד ב-­יא מרחשון. באותו יום של לידת בנימין יש גם הסתלקות של כמה צדיקים גדולים מאד – רבי מנחם-נחום מטשרנוביל וגם רבי אברהם בעל יסוד העבודה, הסבא קדישא מסלונים.

יש ווארט מאד נחמד שלו שרצינו לספר אז ולא הספקנו. הוא אמר ש"אל אדון על כל המעשים" הוא התירוץ על כל הקושיות שיש בעולם. יש לך איזו קושיא – קושיא בגמרא, קושיא באמונה, קושיא בהשקפה, סתם קושיא – אז התירוץ של כל הקושיות הוא "אל אדון על כל המעשים". כך הוא אמר. זה טוב שיש תירוץ, תמיד יש תירוץ – אם יש קושיא יש תירוץ, והתירוץ הוא "אל אדון על כל המעשים".

זה משהו גדול ביותר, צריך להתבונן במלים האלה. א-ל הוא שם א-ל, אבל כאן התואר שלו הוא "אדון על כל המעשים". "אל אדון על כל המעשים. ברוך ומבורך וגו'" שאומרים בשבת הוא במקום "אל ברוך וגו'" שאומרים ביום חול – "אל אדון על כל המעשים" הוא המאמר של האות א, "אל", ביום חול יש רק מלה אחת ובשבת מתפשט למאמר שלם. לוקחים את שם א-ל ומרחיבים אותו, אומרים שהוא "אדון על כל המעשים", זה התירוץ על כל הקושיות.

אם כן, הוספנו לשם א-ל המקורי "אדון על כל המעשים", ששוה 676, הוי' ברבוע. אם כן, "אל אדון על כל המעשים" היינו "אל הוי'", ולא סתם הוי' אלא הוי' ברבוע. "אל הוי' ויאר לנו" כתוב בתנ"ך, בסוף הלל. הרבי אמר ש-­נאו שוה "אל הוי'", צירוף שם החסד ושם הרחמים, "יעקב אשר פדה את אברהם". זה היום, יום הברית. כמו שיום הברית הוא יום ה-­57, "אל הוי'", אם נקח את ה-­הוי' ונעלה אותו ברבוע – "הוי' הוי' אל [רחום וחנון וגו']", "הוי' הוי'" לפני שם "אל", ואפשר לפרש ש"הוי' הוי'" היינו הוי' ברבוע (כמו ש"אהיה אשר אהיה" רומז לשם אהיה ברבוע = אמת). סך הכל השם א-ל ועוד הוי' ברבוע עולה "אל אדון על כל המעשים", וזה התירוץ על כל הקושיות[19]. ואידך פירושא הוא – זיל גמור.

שם א-ל בכל הספירות

אם כבר הגענו לזה, וגם דברנו על "אכן אתה אל מסתתר" – גם עם שם א-ל – נעשה עוד משהו יפה: שם א-ל הוא בחסד, אבל יכול להיות כמעט כל ספירה – יש פסוק של א-ל ששייך לכל ספירה (גם כתוב אצלנו, בשכינה ביניהם[20]). יש שם א-ל בחסד, "חסד אל". א-ל הוא השם יתברך סתם, יותר מאלקים ויותר מהוי'.

יש שם א-ל במלכות. מלכות היא מספר משוכלל (שסכום כל מחלקיו שוה לו) – 1 פחות מז"פ אכן כנ"ל – משולש א-ל, 16 פעמים א-ל. בדרך כלל אומרים שהשם של המלכות הוא שם אדנות, מלכות היא אדון, אבל המספר מלכות – מכל שמות הקדש – קשור דווקא לשם א-ל. להקים כאן מלכות ישראל, שזה היעד והמגמה שלנו, שיהיה נאו, קשור לשם א-ל – "אל דעות הוי'", נשיאת הפכים. זה קשור לכך שבשבת לוקחים את הא-ל ומרחיבים אותו ל"אל אדון על כל המעשים" – א-ל כולל את ה"אדון", אדנות היא במלכות. האדנות כאן היא הקרי של שם הוי' – נכתב הוי' ונקרא א-דני. הכל יוצא מ"אל אדון על כל המעשים" ("מעשים" היינו תיקונים, סוד "אשר ברא אלהים לעשות", סיום מעשה בראשית – "לעשות" = אל פעמים הוי').

עשר הופעות שם א-ל בתפלת שמונה עשרה

כעת נראה משהו יפהפה, נסתכל בסידור ביחד: השאלה כמה פעמים כתוב שם א-ל בשמונה עשרה (של חול). זה כמובן קשור לכולם, גם גברים וגם נשים – כל אחד אומר שמונה עשרה, תפלת עמידה, תפלת לחש, תפלת האצילות. סתם תפלה היא שמונה עשרה, ו"ואני תפלה" כתוב על מלכות. הייתי חושב שיהיה שם א­דני, אבל יש הרבה יותר א-ל בשמונה עשרה – התכלית היא "חסדי דוד הנאמנים", שהחסדים יזרמו דרך המלכות לכולם, מלכות היא א-ל במשולש. זו כוונה כשנלך כעת להתפלל, שה' יעזור שנזכור זאת עד התפלה.

יש עשר פעמים א-ל בתפלה – "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה". "העשירי יהיה קדש להוי'". בכלל אומר דרשני, אנשי כנסת הגדולה קבעו במטבע התפלה שיהיה י"פ א-ל – דבר חשוב. י"פ אל שוה יש. אם כתוב "יש הוי'", אז כמו ש"אל אדון על כל המעשים" עולה "אל הוי'" כש­הוי' ברבוע, ככה "יש הוי'" היינו "אל הוי'" כשמונים י"פ אל.

פירוט עשר ההופעות

מהן עשר ההופעות? "האל [הגדול הגבור והנורא]" – מלת סיכום אחרי "הוי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" היא "האל". יש כאן משמעות של כללות גילוי האלקות לנו ולאבותינו, שהכל נכלל בתוך "האל". אחר כך שוב מפרטים, "הגדול הגבור והנורא", ושוב אומרים "אל עליון" – מקפיצים למעלה, לכתר, כמו שאומרים בכוונות. הסגולה של הברכה הראשונה של שמונה עשרה – שצריך לכוון בה – העיקר המפתיע של הברכה הראשונה הוא ודאי הבטוי "אל עליון" (שעולה עמנו-אל, שמו של מלך המשיח). את כל השאר אני מבין. כך גם בכוונות, השיא – ה"זרקא" בטעמי המקרא שידרוש המשיח, הטעם הראשון שידרוש הוא "זרקא", שזורקים את המלכות לכתר "אל על", כמו שכתוב בתקוני זהר. זה הטעם הראשון, המקורי, עיקר הדרוש של מלך המשיח – שיסביר וימחיש איך זורקים את המלכות עד לכתר. [אברהם 'המציא' את הבטוי "אל עליון".] מלכי צדק (לשון מלכות וכן "צדק מלכותא קדישא") קדם לו ואמר פעמיים "אל עליון", אך אברהם הוסיף והקדים ל"אל עליון" את שם העצם, שם הוי' ב"ה – "הרמתי ידי אל הוי' אל עליון קנה שמים וארץ". דברנו על זה לפני כמה שיעורים.

הפעם השלישית היא "האל הקדוש" – מה שמחליפים בעשרת ימי תשובה, לכן בהם יש רק ט"פ א-ל. "האל הקדוש" מסיים את ג' הברכות הראשונות, שמתחילות מ"האל" ומגיעות ל"האל".

אחר כך, אולי התופעה הכי מענינת, היא המקום הבא: הברכות האמצעיות מסודרות לפי הספירות, כפי שאומר האריז"ל.  סלח לנו בחסד, גואל ישראל בגבורה, רפאנו בתפארת, ברכת השנים בנצח וכו', יורד עד מלכות ואז מתחיל לעלות. בברכות של חסד-גבורה-תפארת-נצח, מחסד עד נצח, ענף החסד, הסיום הוא א-ל. בסלח לנו אומרים "כי א-­ל טוב וסלח אתה". בגואל ישראל אומרים "כי א-ל גואל חזק אתה". בברכת רפואה אומרים "כי א-ל מלך רופא נאמן ורחמן אתה", בברכת השנים "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים". אם חז"ל אהבו נוסח זה, שבסוף כל ברכה מסיימים "כי א-ל... אתה...", שיעשו כך בכל הברכות, אבל משום מה בא רק בברכות האלה, ורצוף, זו אחר זו – ארבע ברכות רצופות באותה מטבע, "כי א-ל... אתה...". משהו שאומר דרשני לגמרי.

אחר כך אין זאת עד סוף כל הברכות האמצעיות ולא עד בכלל, יש עוד פעם אחת בסוף – "כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה" בשומע קולנו. בארבע הברכות כנגד חסד-גבורה-תפארת-נצח יש ואחר כך אין עוד עד הסוף, יש 4 ו-­1. עד כאן יש סך הכל 8 פעמים שם א-ל וצריך עוד 2 – "האל ישועתנו" ו"האל הטוב" – בהוד של שלש הברכות האחרונות (ברכת ההודיה), המכוונות כנגד נצח-הוד-יסוד. שלש הראשונות הן חסד-גבורה-תפארת. בברכות הראשונות ובברכת ההודיה יש בכל אחת "האל" פעמיים. זו תופעה שאיני זוכר מי שיציין, ודאי משהו שאומר דרשני – י"פ א-ל בשמונה עשרה, עם סדר מאד מענין.

בנין המלכות בעשר הופעות א-ל

י"פ א-ל עולה יש ("אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" כנ"ל). אבל כעת נעשה חשבון לפי איך שכתוב. לפעמים "האל" ולפעמים "אל" ופעם אחת עם תואר – עיקרי וחשוב – "אל עליון". לכן הרמז הוא האל, אל עליון, האל, אל, אל, אל, אל, אל, האל, האל. כדי להקל על עצמנו נעשה את החשבון – ד"פ ה, י"פ אל ועוד עליון. עליון ועוד ד"פ ה עולה 186, ו"פ אל, מקום (ו קצוות), אז סך הכל עולה יו פעמים אל (בהיות יו הנקודה האמצעית של אל), משולש א-ל, מלכות. זו כוונה מופלאה ביותר. ככה בתפלת שמונה עשרה בונים את המלכות, עם י"פ א-ל.

עשר הופעות ישראל בתפלת שמונה עשרה

רק כדי להשלים, עוד דבר מאד חשוב בנושא הזה: מה השם העצמי שלנו? ישראל. שם ה' שיש לנו הוא א-ל, וכך ה' קרא ליעקב אבינו – "ויקרא לו אל אלהי ישראל", ברור שלשון נופל על לשון. ישׁר-ישׂר, "כי שרית", אבל השם שנשאר בו הוא א-ל, כמו המלאכים עם סיומות השמות שלהם בשם אל. יש שמות שיש בהן איזה בחינה של הוי' – יהושע וכיו"ב, וביהודה יש את כל אותיות הוי' – אבל בכל אופן השם העצמי שלנו הוא ישראל, עם שם א-ל.

כמה ישראל יש בשמונה עשרה? בדיוק י"פ ישראל ("גואל ישראל" "רופא חולי עמו ישראל" "מקבץ נדחי עמו ישראל" "ועל זקני עמך בית ישראל" ועוד ג"פ "ישראל" ב"רצה" ועוד ג"פ "ישראל" ב"שים שלום"), כנגד י"פ א-ל (אל ישראל = כב פעמים הוי'). לא באותו מקום, כמובן, אבל סך הכל יש י"פ ישראל בשמונה עשרה של חול כנגד י"פ א-ל. פלאי פלאים.

באיזה שתי ברכות אומרים גם א-ל וגם ישראל? בגבורה ובתפארת ("כי אל גואל חזק אתה. ברוך אתה הוי' גואל ישראל" "כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. ברוך אתה הוי' רופא חולי עמו ישראל"). הכי חרוז בברכת הגאולה, כי יש גם א-ל, גם ישראל וגם גואל:

"רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ. וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד. גּוֹאֵל יִשְֹרָאֵל" – יש ד"פ אֵל, אל-גואל-גואל-ישראל. בברכת הרפואה יש א-ל וישראל. שמונה פעמים אומרים את הברת א-ל בארבע הברכות הרצופות מחסד לאברהם עד נצח, ענף אברהם, סך הכל ח"פ אל עולה אברהם. מהתופעות הכי יפות של שמונה עשרה מה שיש בו י"פ א-ל וי"פ ישראל.

ג. "בכל" – כוונת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

כח הברית – "כל" – הכנה לשליחות

נעבור לעניני הברית: הברית היא כדי לעשות את הילד – בנימין הצדיק – שליח. כתוב בזהר שהיסוד-הצדיק הוא השליח. אם כן, כל מי שזוכה להימול הוא מוכשר מעתה להיות שליח של ה'. כמו שכל חסיד הוא חיל – לכן נריה אמר קודם שכל ילד הוא חיל, חיל של מלך המשיח, חיל בצבאות ה' – ככה ברית המילה עושה מכל אחד שליח. בהשגחה פרטית אתמול היה "צאתכם לשלום" לאחד החברים שלנו, שיצא לשליחות להודו – כעת הם באויר – שתהיה להם שליחות מוצלחת ביותר, ש"מהם יראו וכן יעשו", שכולם יצאו לשליחות.

דברנו על כך שהשליחות הראשונה בתורה היא מה שאברהם שלח את אליעזר וגם יצחק שלח את אליעזר לקדש לו אשה (כמסקנת הפוסקים שהרבי מביא בשיחה). הפסוק שנאמר לפני השליחות הוא "ואברהם זקן בא בימים [עד אברהם לא היה זקנה, הקדושת לוי מסביר שזקנה היא הכח להמשיך מלמעלה מסדר ההשתלשלות, סוד יג בריתות שנכרתו על המילה כנגד יג תקוני דיקנא דאריך אנפין] והוי' ברך את אברהם בכל" ואז מגיעה עיקר השליחות בתורה – שליחות ליחד מה ו-­בן, יצחק ורבקה (= ברית!), מהם יוצא עם ישראל.

דברנו באריכות איך כל שליחות באה מכח המלה "בכל" – על ידי שה' מברך את אברהם ב"בכל" יש כח לעשות שליח, "שלוחו של אדם כמותו ממש", ושיצליח בשליחותו. כל אחד – כל יהודי, כל תלמיד, כל ילד – הוא בחינת שליחות. פתחנו את הגמרא וראינו שיש שם יא פירושים למלה "בכל" ועשינו מהם פרצוף, אמרנו שצריך את כל הפירושים האלה כדי להיות מוכשר, מוכן ומזומן, לשליחות – גם להיות שליח וגם להיות משלח.

עד כאן אמרנו אתמול, אבל היה משהו חשוב מאד שלא אמרנו. קודם כל, הכי פשט, המלה "כל" בזהר היא ברית – שליח הוא ברית וגם "כל" הוא ברית, "כי כל בשמים ובארץ", "דאחיד בשמיא ובארעא". השם של הברית הוא שם ה-­טוב, אהוה (ראשי תבות "את השמים ואת הארץ").

"בכל" – מעלת יחודא תתאה

יש עוד רמז חשוב שלא אמרנו. קודם אמרנו כוונות יפות בשמונה עשרה וכעת נאמר כוונה מאד יפה בקריאת שמע: יש בכל-מכל-כל, "בכל" אצל אברהם, "מכל" אצל יצחק ו"כל" אצל יעקב. "הכל הולך אחר הפתיחה", יש שבע דרשות על המלה "בכל" ועוד ארבע דרשות על "בכל, מכל, כל".

המלה בכל – ששוה בן, כמו שרש"י כותב – רומזת ליחודא תתאה. הרבי אמר ששער היחוד והאמונה הוא דוגמה בחסידות שמותר ומצוה ללמד לגוים. רצו לדעת מה מתאים ללמד גוים, והוא אמר שהיות שהגוי מצווה באמונה מתאים שילמד שער היחוד והאמונה בתניא קדישא. משהו נפלא. אני מבין שמתאים לו יחודא תתאה, אבל יש שם גם יחודא עילאה. כתוב שיש חידוש ביחודא תתאה, שאומרים בשקט, שאין ביחודא עילאה. יחודא עילאה הוא בחינת "הוי' אלהי השמים", שהיה לפני אברהם אבינו, אבל יחודא תתאה מוסיף "אלהי הארץ", החידוש של אברהם אבינו. זה חידוש, עליו כתוב "והארץ נתן לבני אדם", כפי שלמדנו במאמר הבקר.

"בכל" – "ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד"

ביחודא עילאה וגם יחודא תתאה חלוקת המלים היא 2-2-2. ביחודא עילאה פשוט – "שמע ישראל, הוי' אלהינו, הוי' אחד". כתוב ש"הוי' אלהינו הוי' אחד" בעצמם כנגד י-ה-ו-ה, יחודא עילאה בשם הוי' הוא "הוי' אלהינו", אבא ואמא, ויחודא תתאה שבתוך יחודא עילאה, שם הוי', הוא "הוי' אחד", ז"א ונוקבא. נמצא ש"שמע ישראל" בעתיק ואריך. בכל אופן, גם בלי הכוונה הזו, שש המלים האלה מחולקות 2-2-2, לא חייב להיות כך.

מה לגבי יחודא תתאה, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? לא כל כך פשוט, כי אפשר לומר ש"ברוך שם כבוד מלכותו" הכל רצף, ורק "לעולם ועד" עוד יחידה. אבל היות שמקביל ליחודא עילאה אז צריך לומר שמתחלק "ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד". יש רמז – הרמז שהלל ליברמן הי"ד הכי אהב, וכתוב בספרים קדמונים – ש"שם כבוד מלכותו" הולך יחד, ראשי תבות שכם, שייך גם ל"כי אז אהפֹך וגו' לעבדו שכם אחד". קשור ליוסף הצדיק בפרט (בחינת ברית מילה), "שכם אחד על אחיך". היינו חבור "שם כבוד מלכותו". בכל אופן, יש גם חלוקת 2-2-2 כמו ביחודא עילאה. איך אומרים בקיצור? "שמע ישראל" ו"ברוך שם". "ברוך שם" בפני עצמו, "כבוד מלכותו" בפני עצמו ו"לעולם ועד" בפני עצמו.

אם נחלק כך את יחודא תתאה, ראשי התבות יהיו בכל – "ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד". זה רמז מאד יפה. "בת היתה לו" – יחודא תתאה – "ו'בכל' שמה". "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" הוא 'מאמר' של בכל. לא רק ש"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" אלא גם עם הבת. למה אומרים בלחש? צניעות של בת (וכמסופר בגמרא לגבי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש המשל של בת מלך שהריחה כו'[21]).

סדרת חלוקת יחודא תתאה לשלשה זוגות

נראה עוד משהו: גם ביחודא עילאה, אם נחלק 2-2-2, וגם ביחודא תתאה 2-2-2, "שמע ישראל" יותר מ"הוי' אלהינו" שיותר מ"הוי' אחד" ו"ברוך שם" יותר מ"כבוד מלכותו" שיותר מ"לעולם ועד". תופעה של ירידה במספרים. היות שכך, אפשר לעשות סדרה רבועית ולחשב אם יש עוד מספר חיובי עוד לפני "ברוך שם". נעשה יחד.

קודם כל, כמה שוה כל יחודא תתאה? יחודא עילאה אנחנו יודעים – 1118. יחודא תתאה הוא 1358, 1000 ועוד משיח, אלף אורות (שקבל משה רבינו במתן תורה, סוד נשמת ישראל בעל שם טוב) שנתנו ל-­משיח. נעשה את התרגיל, ומה שיוצא כל כך יפה שכדאי שנראה על הלוח יחד:

358	568	534	256
	210-	34	278
	244-	244-

568 (ברוך שם), 534 (כבוד מלכותו), 256 (לעולם ועד, אהרן, 16 ברבוע). ההפרשים: 34, 278. הבסיס – 244-. ההפרש הבא 210-, אז המספר הבא בסדרה (המספר שלפני "ברוך שם") יהיה 568 מינוס 210 = 358 (המספר החיובי הנוסף היחיד שיש בסדרה הזו, כי משני הצדדים כל שאר המספרים שליליים) = משיח! כאילו כתוב 'משיח: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'! אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", משיח: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". יש שמהרהרים אם מותר להכניס משיח בין יחודא עילאה ליחודא תתאה. את הפסוק השני אומרים בשקט... משיח חושבים בשקט, מי שיודע לעשות חשבונות. ראינו ש"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" גם עולה משיח, בתוספת אלף אורות.

ארבעת המספרים החיוביים בסדרה עולים יחד 1716 – כבר כפולת שם הוי', 66 פעמים הוי'. בפסוק שלפני כן כתוב "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". אז אומרים "ברוך שם" כדי שמתוך יחודא עילאה, "אין עוד מלבדו", יהיה אפשר לומר "ואהבת". הריז'ינער כשהיה ילד שאל את אדמו"ר הזקן איך אחרי שאומרים "הוי' אחד" אפשר לומר "ואהבת"? על מי אתה מצוה?! אדמו"ר הזקן אמר לחסידיו איך זה שהם לא שאלו את השאלה הזאת, וכל החסידות שלו תירוץ על זה. באמצעות "ברוך שם" אפשר להגיע מ"שמע" ל"ואהבת". עיקר התכלית היא להגיע מ"[שמע ישראל] הוי' אלהינו" ל"[ואהבת את] הוי' אלהיך", שעולה 66, כלומר, משיח ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד עולה הוי' פעמים אלהיך. יחודא עילאה הוא הוי' פעמים גדול (1118), והפסוק השני עם משיח בהתחלה עולה הוי' פעמים 66. הכל יחד 109 פעמים הוי', דוד המלך (מלכא משיחא) פעמים הוי'.

משהו יפהפה. הכל יצא מכך שכח השליחות – הכח של הברית –  הוא "ברוך שם, כבוד מלכותו, לעולם ועד", ראשי תבות בכל. לעשות מה' "אלהי הארץ", ואז יוצאים לשליחות. ביחודא עילאה ה' הוא "אלהי השמים", אך כדי לצאת לשליחות צריך יחודא תתאה – אז ה' מתגלה למטה, בכל המדרגות, גם לגוים.

עד כאן הדרוש. אם כן, אמרנו כוונה יפה של שמונה עשרה וגם כוונה חשובה בקריאת שמע – קשור לברית מילה. לחיים לחיים.

עובד, תנגן "או קנה" לכבוד בעל הברית.