פרצוף יעקב אבינו

ה' כסלו תשע"זירושליםלא מוגה

אור ל-ה' כסלו ע"ז – ירושלים

פרצוף יעקב אבינו

שיעור חדש כסלו באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

א. יעקב אבינו – נשמת העולם

יעקב אבינו – רחמים ואמונה

ברוכים הבאים לכולם, כאן וסביב העולם. הערב נדבר על יעקב אבינו, השלישי באבות. החל מקריאת התורה שנקרא השבוע, פרשת ויצא, הפרשיות עוסקות ביעקב אבינו. יש לנו שלשה אבות – אברהם, יצחק ויעקב. לכל אחד מהם יש מדה רוחנית ורגשית פרטית. מדתו של אברהם היא אהבה, חסד. מדת יצחק היא יראה, יראת ה' (ה' בעצמו מכונה "פחד יצחק"). מוסבר בחסידות שיראה היא רגישות – רגישות לרצון ה' ("יראת חטא"), רגישות לנשמות אחרות (לא לחטוא – להחסיר יחס אוהב – לזולת. חטא הוא לשון חסרון). אדם רגיש מתחשב (שרש היראה הוא ב"מוחין"), לא פוגע ברגשות של אנשים אחרים.

האב השלישי – שכעת נתחיל ללמוד עליו בתורה, בשבועות הקרובים – הוא יעקב אבינו, שנקרא "הבחיר שבאבות"[ב], יש בו משהו מאד יחודי, והשבוע ננסה להבין מה מייחד את יעקב יותר מהאבות שלפניו עד שהוא נקרא "הבחיר שבאבות" (מלשון נבחר).

מדתו של יעקב היא רחמים. בספר התניא [ג], של הרבי הראשון מחב"ד, הוא מזהה את מדת יעקב גם עם אמונה. כתוב שם שהמדות העיקריות הן אהבה ויראה, מדות אברהם ויצחק, מהם נולדות שאר המדות בעבודת ה' שהן ענפי האהבה והיראה, אבל על יעקב הוא לא כותב שמדתו רחמים אלא שמדתו אמונה [ד]. צריך להבין זאת, כי המאמין הראשון הוא אברהם אבינו שנקרא "ראש כל המאמינים"[ה], אז למה מדת האמונה שייכת ליעקב יותר אפילו מלאברהם [ו]? זה אחד הדברים שננסה להבין הערב.

אברהם-יצחק-יעקב – בריאה-בחירה-אמונה

נתחיל ממה שהאריז"ל, גדול המקובלים, אומר על יעקב אבינו. הוא אומר [ז] שיעקב אבינו הוא הנשמה הפנימית של כל הבריאה כולה. דבר מאד חזק, שלכל העולם יש נשמה פנימית, והנשמה הפנימית של כל הבריאה היא נשמת יעקב אבינו.

הכח האלקי לברוא יש מאין בא מאברהם. כך דורשים חז"ל [ח] על "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"[ט] – באברהם, שהעולם נברא במדת האהבה והחסד של אברהם. בריאת משהו חדש היא באמצעות אהבה, הכח של שרש נשמת אברהם.

מה לגבי יצחק? זה הכח של הבורא להוציא את הבריאה מתוך עצמו, לתת לה מציאות עצמאית ובחירה חפשית. כל התורה מבוססת על כך שיש בחירה חפשית בין טוב לרע, וזה בא מכח נשמת יצחק. אם הקב"ה, הבורא, ממלא הכל אין בחירה חפשית. כדי לאפשר בחירה חפשית הבורא צריך להתעלם מהבריאה וזהו הכח של יצחק, סוד הצמצום (מדת הדין, שממנה שכר ועונש, לדון איש ואיש לפי מעשיו, לפי הבחירה החפשית שלו).

אז, אחרי הבריאה עצמה מכחו של אברהם, וההעלם שמאפשר בחירה מכחו של יצחק, בא השלישי הנבחר, יעקב אבינו [י]. אמרנו שהמדה של יעקב היא אמונה. אחת המשמעויות העיקריות של אמונת יעקב היא האמונה שכל מה שקורה בחיים שלי הוא בהשגחה ולטובה – "גם זו לטובה". כפי שנסביר בהמשך, גלגול עיקרי של יעקב אבינו הוא רבי עקיבא – עמוד התורה שבעל פה, כמו שמשה רבינו הוא עמוד התורה שבכתב – לכן שמו עקיבא מורכב מאותיות יעקב (עם ה-א שהיא הכולל), לכן מאד ברור שרבי עקיבא הוא חזרה של יעקב אבינו, שבא לקשר את התורה שבעל פה עם התורה שבכתב שנתנה על ידי משה ("משה מלגאו יעקב מלבר"). רבי עקיבא אמר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"[יא]. זו אחת האמרות החשובות והמרכזיות שלו, מבין עוד אמירות חשובות ומרכזיות שלו [יב]. אולי הכי חשובה היא ש"'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה", אבל עוד מאמר מאד חשוב של רבי עקיבא הוא "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" – כל מה שה' עושה הוא לטובה. רבו של רבי עקיבא הוא נחום איש גמזו, שאמר "גם זו לטובה"[יג]. צריך אמונה חזקה כדי להאמין ולהתקשר לכך שגם מה שלא נראה טוב בעומק שלו הוא טוב, וגם אם לא נראה לי כך כרגע, אך ככל שאני חזק באמונתי כעת שהוא לטובה כך בקרוב ממש יתגלה לי כמה הוא טוב כל מה שה' עושה לי ולנו [יד].

יעקב – נשמת כל הבריאה

מה אמרנו כעת? שהאריז"ל מלמד אותנו שיעקב הוא הנשמה של הבריאה לאחר שהיא נבראה. הבריאה היא דרך שרש נשמת אברהם, ולאדם נתנת בחירה חפשית דרך העלם הבורא מהבריאה, שרש נשמת יצחק, והנשמה של כולנו יחד, כל עולם – יש הרבה עולמות, בקבלה מדברים בעיקר על ארבעה עולמות כלליים (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה), ויש נשמה אחת שחורזת אותם – היא נשמת יעקב [טו]. מה הביטוי שלה? האמונה שכל מה שקורה הוא בסופו של דבר לטובה (כלומר לשם תיקון המציאות שתאיר בה אור ה' כי טוב. חותם מעשה בראשית הוא: "אשר ברא [אברהם] אלהים [יצחק] לעשות [לתקן, יעקב]". התיקון הוא הטוב האמיתי והנצחי. יעקב אבינו נקרא "בעל עולם התיקון").

מה הכוונה שיעקב הוא הנשמה של העולם? זאת אומרת שכל נשמה – לא רק נשמה יהודית, אלא הנשמות של כל האנושות (כפי שדובר גם בשיעורים הקודמים כאן) – קשורות ושייכות לנשמה הכללית הפנימית של הבריאה, ואם הן עושות את כל הדרך פנימה, לעומק המציאות שהם נמצאים בה, הן תמצאנה את יעקב. הוא שם, בתוך כל אחד. כעת מדברים לכל העולם: אם אתה באמת נכנס עמוק מספיק לתוך המציאות שלך, אתה מגיע ליעקב ורוצה להזדהות עם היעקב שבתוכך ובתוך העולם שלך, זה יעורר בך מוטיביציה להתקרב לעם ישראל, לבחיר שבאבות ישראל, ואולי אפילו תרצה להתגייר. זהו הדבר הראשון ביחס ליעקב, שהאריז"ל אומר שהוא הנשמה של כל העולם.

נקודת הבחירה – הבחירה ביעקב ("הבחיר שבאבות") על פני עשו

נקדים עוד שליעקב יש אח תאום, עשו, שהוא המנגד שלו, ה"לעומת זה" שלו. בנשמה, שני התאומים מייצגים את שני היצרים שיש לכל אחד בלב – היצר הטוב, היצר לעשות דברים טובים ולרחם על כולם; והיצר הרע, לעשות דברים רעים, להתמקד באגו ולהשתלט על הזולת. שני האחים האלה נמצאים בקונפליקט, אבל בסופו של דבר, כאשר יבוא משיח בקרוב, יהיה שלום בין שני האחים. האב הנבחר הוא מי שיש לו תאום רשע. דווקא לאב הנבחר יש אח תאום שמתנגד לו, שמתעמת עמו. הבחירה והגדולה היא כשיש אח תאום שמנגד לך לגמרי ואתה ממשיך להאבק בו עד שישלים איתך, זה עושה אותך נבחר (ביחס לאביך וזקנך).

אמרנו קודם שאם יעקב הוא נשמת הבריאה והנשמה הפרטית שבתוך הנשמה שלך, הבחירה שיש לך היא אם להכנס לפנימיות שלך, לממד הפנימי, ולהגיע ליעקב, או להסתפק במודעות עצמית חיצונית, ואז אתה פוגש את האח המתנגד עשו. זו הבחירה שלך – בחירה ששייכת לכח שמקבלים מיצחק, האב שצריך לבחור בין שני בניו התאומים, יעקב ועשו.

ב. פרצוף התכונות של יעקב אבינו

מה שנעשה כעת הוא לנסות להתבונן ב-10 או 11 תכונות יחודיות של יעקב אבינו ולראות איך הן מקבילות לעץ החיים של הקבלה, עץ הספירות, האורות, הצנורות-הערוצים, דרכם ה' ברא את העולם וממשיך לברוא אותו ולהיטיב לכל הברואים. מה שנעשה הוא התבוננות בסיסית בקבלה וחסידות, נעבור על כל הספירות ונראה איך כל אחת קשורה באופן יחודי ליעקב. בתוך ההתבוננות הזו נגלה כמה מהגלגולים העיקריים של יעקב.

כתר: "ויקרא לו אל אלהי ישראל"

הספירה העליונה בין עשר הספירות נקראת כתר. כל הספירות, כל הצנורות והאורות של הבריאה, מופיעות בנפש כי האדם נברא "בצלם אלהים". הכתר מקביל לעל-מודע של הנפש, והוא מתחלק לשלשה ראשים-כחות – אמונה, תענוג ורצון – כולם כחות על-מודע. הכתר מתבטא בכך שיעקב הוא היחיד באבות, והנשמה היחידה בתנ"ך, שכתוב שה' קרא לו בשם ה' – "ויקרא לו אל אלהי ישראל"[טז]. הקב"ה, שנקרא "אלהי ישראל" – אלקיו של יעקב, שנקרא ישראל – קרא לו "אל", שם ה' הכי פשוט, בן שתי אותיות [יז]. על השם הזה כתוב "חסד אל כל היום"[יח], הוא שייך למדת החסד, והוא גם שייך למדות הרחמים של הכתר, הלא-מודע, כי הראשונה בין יג מדות הרחמים, השם הכולל שלהן, היא שם א-ל – "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת וגו'"[יט]. בשם הזה הקב"ה קרא ליעקב.

מה זאת אומרת להקרא א-ל? הרי יעקב הוא לא ה'. זאת אומרת שה' ממלא את יעקב בכח אלקי. מדברים בתורה על נשמות שהן אלקיות, כפי שקוראים לאר"י ז"ל (לא מהתנ"ך, לפני רק כ-500 שנה) – האלקי רבינו יצחק. לכל יהודי יש נשמה אלקית, אבל מי שאצלו מתגלה לחלוטין הממד האלקי של נשמתו הוא צדיק מאד-מאד גדול, זה משהו יחודי. הקב"ה קרא ליעקב א-ל, וזה אומר שכאשר אתה מתקשר לצדיק הזה, כנשמה כללית, אתה חווה אלקות. לא שהוא אלקים [כ], אבל התקשרות אליו היא ראית האלקות דרך יעקב. נשמת יעקב היא הנשמה הכי כוללת מבין כל הנשמות, ודיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד של ה'[כא]. התכונה הזו, של שיקוף האלקות, היא הכתר. יעקב מגלה אלקות לכל מי שמתבונן בו, מתקרב אליו.

חכמה: "בֹראך יעקב ויֹצרך ישראל"

מה הדבר הבא? הדבר הכי גדול שה' עשה ואנחנו יודעים עליו הוא בריאת העולם [כב], והוא ממשיך לברוא את העולם בכל רגע – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"[כג]. מה שאמרנו, שה' קרא ליעקב א-ל, כתוב בחומש, "זכרו תורת משה עבדי". אכן בנביא ישעיהו כתוב שיש ליעקב כח של בריאה – "ועתה כה אמר הוי' בֹראך יעקב ויֹצרך ישראל"[כד], הבורא שלך הוא יעקב והיוצר שלך הוא ישראל, שמו השני והגבוה יותר של יעקב. איך מפרשים את הפסוק הזה בישעיהו? חז"ל אומרים על הפסוק שהקב"ה אומר "עולמי עולמי [כה], אומר לך מי בראך? מי יצרך? יעקב בראך, ישראל יצרך"[כו]. מה זה אומר?! מדרש מאד חידתי, ביטוי מאד חידתי.

שרש ברא בעברית הוא גם מלשון בריאות. האריז"ל מפרש את "בראשית ברא" כ'בראשית הבריא'. בתחלת בריאת העולם, יש מאין, התחוללה (בהתאם לתכנית האלקית) שבירת הכלים – השבירה בעולם התהו. נשמת יעקב, נשמת הבריאה כפי שאמרנו, היא הנשמה של עולם התיקון, יעקב נקרא "בעל עולם התיקון"[כז]. כל היעודים שלנו בעולמנו הם העבודה של יעקב לברוא מחדש, להבריא, את עולם התהו שנשבר. כשאומרים שיעקב בורא את העולם הכוונה שהוא מבריא את העולם – מביא את העולם למצב של תיקון.

מאיזה כח בנשמה באים ההבראה והתיקון? מכח החכמה. הזהר אומר על הפסוק מתהלים "מה רבו מעשיך הוי' כלם בחכמה עשית", שאת הכל עושים-מתקנים בכח החכמה [כח]. למה החכמה היא סוד וכח של תיקון? השבירה באה מהישות והאנכיות (כל מלך מז' מלכין קדמאין דמיתו אמר "אנא אמלוך"). הזכרנו קודם את עשו, התאום הרשע של יעקב, ואמרנו שהוא מבטא את האגו, הישות, האנכיות, שהם היפוך החכמה – הכח הפנימי של החכמה הוא בטול. בכח בטול היש, ההפוך מהישות, ניתן לתקן ולהבריא את המציאות השבורה. הכח לתקן את הבריאה, לחדש אותה בדרך טובה, היא הכח של יעקב, כח החכמה.

בינה: גן עדן

הספירה הבאה היא בינה. בינה בזהר, ובכלל בקבלה ובחסידות, נקראת עולם הבא או גן עדן. כתוב בזהר [כט] שיעקב עצמו הוא הסוד של גן עדן, יותר מכל נשמה אחרת בתנ"ך [ל]. בשבת שעברה, אתמול, קראנו בתורה על כך שיעקב אבינו בא וקבל את הברכות מאביו יצחק, שחשב שזהו עשו. הוא חשד, מתוך הדבור שלו, שזהו יעקב, ואחד הדברים שנתנו לו השראה, חשק ואהבה כדי לברך את בנו שבא אליו הוא שיחד אתו נכנס לחדר ריח גן עדן [לא]. יעקב עצמו הוא הסוד של גן עדן והוא נותן לסביבה שלו ריח גן עדן.

כמה שוה בגימטריא ריח גן עדן? 395, הגימטריא של נשמה. בקבלה המלה נשמה מקבילה בספירות לבינה, אמא, העולם הבא. לא רק שיש כאן שויון בגימטריא בין ריח גן עדן לנשמה, אלא שאותו מספר שוה בדיוק רבי עקיבא, שאמרנו קודם שהוא הגלגול העיקרי של יעקב אבינו. רבי עקיבא עצמו בא ביולוגית מעשו, הוא "בן גרים". כפי שאמרנו קודם, גר הוא מי שחודר לפנימיות המציאות, הפנימיות שלו עצמו, פוגש את יעקב אבינו ומזדהה עמו. כזה הוא רבי עקיבא, והוא עצמו שוה ריח גן עדן.

דעת: משה בפנימיות יעקב

כעת אמרנו את שלש הספירות הראשונות, העליונות, בבריאת העולם ובנשמה. אמרנו שיתכן שנגיע ל-11 תכונות, כי ספירת הכתר הלא-מודעת משתקפת במודע בספירה רביעית, ספירת הדעת. דעת היא כח היחוד, ההתקשרות והרכוז בנשמה. אצל יעקב יש משהו מיוחד בדעת, כי הדעת היא הנשמה הפנימית שבתוכו. יעקב עצמו הוא התפארת. הספירות של עץ החיים מסודרות בשלשה קוים – ימין, שמאל ואמצע. היחוד של יעקב הוא שייכותו לקו האמצעי. שלשת הקוים הם גם תזה, אנטיתזה וסינתזה – הכח של קו האמצעי הוא סינתזה.

הקו האמצעי מתחיל מהכתר. אחר כך הכתר משתקף בדעת, שבתורה היא גם הכח של זיווג, נישואין, כח היחוד שמתבטא ביחוד עם עוד נשמה. הקו האמצעי ממשיך לתפארת – הספירה שבדרך כלל מקבילה ליעקב – ויורד ליסוד, מדתו של יוסף, בנו של יעקב, ובסוף מגיע למלכות, מדת דוד המלך. זהו הקו האמצעי. אם כן, הנשמה של התפארת היא הדעת, הנשמה של יעקב ויעקב הוא הנשמה של המציאות.

כעת אמרנו עוד משהו על נשמה – נשמה היא הנקודה האמצעית של הקו האמצעי, האמצע של האמצע. אבל לנשמה הזו יש נשמה. מי היא הנשמה של הנשמה? בין הנשמות שבתורה הנשמה של יעקב היא משה רבינו [לב]. משה רבינו נתן לנו את התורה, שנקראת עץ החיים. משה רבינו שייך לספירת הדעת, הכח לדעת את ה' – זה מה שהתורה היא הכח והאפשרות לדעת את ה', להתקשר אליו ולהתאחד עמו.

המלה הראשונה בתורה היא "בראשית", ולא כתוב ראשית-מה. בדרך כלל בתנ"ך המלה "ראשית" נסמכת והסומך מסביר בהתחלה של מה מדובר. באנגלית זה נשמע בסדר ("In the beginning…"), אבל בעברית המלה "בראשית" היא בעייתית, היא צריכה מלה נוספת שמבהירה בתחלת מה. חז"ל מפרשים, ורש"י מביא זאת בתחלת פירושו על התורה, שהכוונה בהתחלה של משהו שידוע לנו, משהו שנקרא בתנ"ך "ראשית", ומביא שתי דוגמאות בתנ"ך למה שנקרא ראשית – התורה (שנקראת "ראשית דרכו"[לג] של ה') וישראל (שנקראים "ראשית תבואתֹה"[לד] של ה'). רש"י אומר שהמלה הראשונה בתורה יכולה ללמד אותנו מה הסבה של הבריאה – בשביל התורה ובשביל ישראל, כל ישראל, אבל במיוחד נשמת יעקב-ישראל שכוללת הכל. איך שני אלה הולכים יחד? כפי שאמרנו קודם. על התורה נאמר "זכרו תורת משה עבדי"[לה] – זכרו ודעו והתחברו לתורה שלמד משה רבינו, שהוא הנשמה הפנימית של יעקב עצמו. התורה היא נשמת ישראל וישראל הוא נשמת העולם [לו].

לפני שיעקב נפטר כתוב "ויתחזק ישראל". כמו שנראה בהמשך, חז"ל אומרים ש"יעקב אבינו לא מת", אבל בפשט הוא שוכב על ערש דוי ולפני פטירתו כתוב "ויתחזק ישראל וישב על המטה"[לז] ושהוא ישב על המטה. איך האריז"ל [לח] מסביר זאת? שהוא התחזק ועלה לשרש נשמתו. יעקב הוא שרש הנשמה של כל העולם, אבל לו עצמו יש שרש נשמה, משה רבינו. למשה יש גימטריא שהאריז"ל אומר, הוא שוה חזק-חזק-חזק, וכיעקב התחזק הכוונה שהוא התחבר לנשמה הפנימית שלו, נשמת משה. בספירות פירוש הדבר הוא שהוא מעלה את עצמו מתפארת לדעת, במאמץ מודע להתייחד עם ה', לדעת את ה'. זו הדעת המיוחדת של יעקב אבינו.

חסד: תיקון גילוי העריות שבחטא עץ הדעת

המדה הבאה היא חסד ואהבה. חסד היא מדת אברהם אבינו [לט], אבל גם בכך יש ביעקב משהו יחודי שאין באברהם. הזהר [מ] אומר שכל אחד משלשת האבות תקן בימי חייו ממד של חטא אדם הראשון. אנחנו יודעים שחטא אדם הראשון הוא אכילת פרי עץ הדעת, אבל החכמים המעמיקים בסיפורי התורה מוצאים שלשה אלמנטים בחטא הקדמון שמקבילים לשלש העבירות החמורות בתורה – עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. באכילה מעץ הדעת היה ממד של עבודה זרה, שאדם הראשון לא האמין בבורא עולם ובכך שאכל הוא עבד עבודה זרה. היה בו ממד של רצח – הרצח המפורש הראשון היה של בנו, קין שהרג את הבל, אבל כבר היה קודם ממד של שפיכות דמים באכילה מעץ הדעת. היה באכילה מעץ הדעת גם ממד של גילוי עריות, חטא מיני.

מכיון שחטא אדם הראשון, החטא הכולל בתורה, כלל את שלש העבירות החמורות בתורה, עליהם יש צווי של "יהרג ואל יעבור" – עדיף למות ולא לעבור על אחת משלש העבירות האלה (רק שלש אלה) – שלשת האבות שבאים לתקן את חטא עץ הדעת צריכים להתייחס לשלשת הרכיבים האלה בחטא עץ הדעת.

מאד ברור מי מהאבות תקן כל אחד – הענין מובא מהזהר ומוסבר בעומק בכתבי האריז"ל: אברהם הוא הראשון ששבר את אלילי אביו תרח, והקדיש את כל חייו ללמד לאנושות את המונותאיזם ולהתנגד לעבודה זרה. לכן מאד ברור שאברהם בא לתקן את רכיב העבודה זרה בחטא עץ הדעת. יצחק אבינו אהב את עשו שהוא אב-טפוס של רוצח בתורה. מה זה אומר? שהיעוד שלו הוא לתקן את רכיב הרצח. האיש שאחריותו היא שלא יהיו רוצחים בחברה הוא המלך, לכן כתוב שבנין המלכות הוא מהגבורה, מדת יצחק. הרמב"ם מסביר שהתפקיד הראשי של המלך הוא לדאוג שלא יהיו רוצחים [מא]. שוב, יצחק תקן את רכיב הרצח בחטא אדם הראשון. כעת מגיעים ליעקב, הבחיר שבאבות, הוא תקן את הרכיב של גילוי עריות, החלק המיני של החטא. הוא היחיד באבות, כפי שנסביר בהמשך, ש"מטתו שלמה". כל ילדיו צדיקים בכך שהם מולידים-יוצרים את עם ישראל. עד יעקב אבינו, אצל אברהם ויצחק, לא היה עם יהודי, אבל מיעקב מתחיל העם – זה הפשט של היותו ה"בחיר שבאבות". בכך הוא תקן את רכיב גילוי העריות בחטא אדם הראשון.

אבל איך שהסברנו כעת יש לנו בעיה קטנה: כאשר מקבילים את האבות לשלשת החטאים, בהתאם לשלשת הקוים של הספירות, שפיכות דמים אכן שייכת לשמאל, לגבורה, מתאים לשרש נשמת יצחק, אבל עבודה זרה היא פגם של הדעת, הקו האמצעי, וגילוי עריות הוא אהבה נפולה, כח החסד, הימין. לפי זה, תיקון גילוי עריות צריך להיות שייך לאברהם ותיקון עבודה זרה ליעקב – אבל זה הפוך, כפי שהוסבר שאברהם הוא שמתקן את העבודה הזרה ויעקב את העריות. זו דוגמה למה שנקרא בקבלה "אחליפו דוכתייהו", שלפעמים יש חילוף במקומות-הקבלות. כאן, בהקשר המסוים הזה, יעקב הוא לימין ואברהם הוא באמצע (ועל דרך זה, מוסבר לפעמים בחסידות שעמוד התורה, השייך ליעקב, הוא בקו ימין, "תורת חסד", ואילו עמוד הגמילות-חסדים, השייך לאברהם, הוא בקו האמצעי, "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים"). כעת, כשאנחנו מתבוננים בעשר הספירות של אישיות יעקב עצמה, הפרצוף של יעקב, תיקון גילוי עריות הוא האהבה-החסד שלו.

איפה רואים שיש אצל יעקב אהבה שאין אצל האבות האחרים? באהבתו לנשותיו. יעקב הוא היחיד בין האבות שכתובה בו אהבה ממבט ראשון [מב] – האהבה שלו לרחל [מג]. זו אהבה עצומה, אהבה שנתנה לו כח לעבוד שבע שנים ועוד שבע שנים באשתו. מדתו של אברהם היא אהבה, הוא ודאי אהב את אשתו, אבל לא כתוב כך בפירוש. על יצחק כתוב שהוא התחתן עם רבקה ואז שהוא אהב אותה. אבל על יעקב כתוב שוב ושוב, כמה פעמים, עד כמה היתה גדולה אהבתו לרחל, מהרגע הראשון שהוא ראה אותה. זו הדוגמה לכך שיעקב שייך למדת האהבה, ובאהבה הזו עצמה – אהבה קדושה – הוא מסוגל לתקן את רכיב גילוי העריות בחטא אדם הראשון. זהו החסד היחודי, האהבה היחודית, של יעקב אבינו [מד].

גבורה: יחוד יראה-נורא

הספירה הבאה היא גבורה. הגבורה של יעקב חייבת לבוא לו מאביו יצחק, מ"פחד יצחק" – היא משהו בתוכו (מדת הגבורה שבפרצוף השלם של יעקב), אך שבאה אליו ממדתו העצמית של יצחק אביו. הפנימיות של הגבורה היא פחד, יראה (גבורה = יראה).

כשמתפללים לה' שלש פעמים בכל יום, בברכה הראשונה של עמידה, מתחילים בהזכרת ה' כ"אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב", ומיד אחר כך פונים לה' בתארים "הגדול, הגבור והנורא". מאד ברור, וכך כתוב בקבלה, ש"הגדול" מתייחס ל"אלהי אברהם", "הגבור" מתייחס ל"אלהי יצחק" ו"והנורא" מתייחס ל"אלהי יעקב". לכאורה יש כאן סתירה קטנה, כי "והנורא" נגזר מהמלה יראה, שהסברנו ששייכת ליצחק ולא ליעקב.

מאיזה סיפור לומדים שליעקב יש תפיסה של הקב"ה כ"נורא"? מקריאת התורה של היום, "ראשון" של פרשת ויצא. הזכירו קודם שהחלום הראשון שמסופר עליו בתורה הוא חלום יעקב, "והנה סֻלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו" וה' נצב עליו ומברך את יעקב ב"ופרצת"[מה]. כאשר יעקב מתעורר כתוב שהוא חווה יראה, "ויירא", והוא אמר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים"[מו].

הבעל שם טוב [מז] לוקח את הפסוק הזה ומבין שכאן נמצא אחד הסודות הכי עמוקים בעבודת ה', וקורא ללימוד שכאן "יחוד יראה-נורא", כי כתוב "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה"[מח]. לכן אומרים לפחות שלש פעמים בכל יום שה' הוא "הנורא" בהתייחס ל"אלהי יעקב". הוא הנשמה הפנימית של הבריאה, אבל היחוד שהוא עושה הוא יחוד יראה-נורא. את היראה הוא מקבל מאביו, אבל הוא מוסיף את היחוד שלו עם ה"נורא". זהו לימוד מאד עמוק של הבעל שם טוב, ננסה להסביר אותו הכי פשוט שאפשר: ההסבר הכי פשוט שלו הוא יחוד בין החויה הסובייקטיבית של היראה לבין הגילוי האובייקטיבי של הנורא במציאות. ליעקב יש את כח היחוד, ועומק היחוד הוא היכולת לחבר בין הסובייקט והאובייקט. "נורא" מתאר את ה', באופן אובייקטיבי, ויראה היא החויה הסובייקטיבית שלי. כאשר היראה, החויה הסובייקטיבית שלי, מתייחדת עם המציאות האובייקטיבית של ה' ה"נורא" (נוכחות ה', עצמותו ומהותו יתברך, במציאות שהיתה נסתרת עד כה ופתאום מתגלה, כמו בסיפור של יעקב – "אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי") הבעש"ט קורא לכך "יחוד יראה-נורא". הבעל שם טוב מסביר שיחוד זה הוא הדרך שאנחנו, בני יעקב, מעלים לשרשם העליון את כל הניצוצות שנפלו והתפזרו בבריאה.

אפשר לחשוב שהיחוד בין האובייקט והסובייקט תלוי באהבה, או ברגש אחר בלב, אבל כאן מתגלה שהיחוד הזה הוא הכח שיעקב, בקו האמצעי, מקבל מאביו ששייך לשמאל – הוא לוקח את היראה שלו ומייחד אותה עם הגילוי המוחלט של ה"נורא", גילוי האלקות במציאות שהוא חווה. היחוד הזה, שמתבסס על היראה, הוא היראה-הגבורה בפרצוף של יעקב אבינו עצמו. בעוד שבועיים נקרא בתורה את פרשת "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". המלה "מגורי" בעברית היא גם מלה נרדפת לפחד ("מגור מסביב"), ולכן מוסבר בחסידות [מט] ש"וישב יעקב בארץ מגורי אביו" היינו שיש לו התיישבות במדת היראה שקבל מאביו. הנטיה האנושית הטבעית היא להרתע מפחד, לברוח (על דרך "וירא העם הינועו ויעמדו מרחוק"), אבל יעקב יושב בנחת וישוב הדעת ביראה של אביו.

תפארת: "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"

הספירה הבאה היא תפארת, המדה שבדרך כלל משויכת ליעקב עצמו. כתוב בקבלה וחסידות שיעקב, יותר משני האבות שלפניו, אברהם ויצחק, הוא כמו אדם הראשון. אמרנו שכל שלשת האבות מתקנים את חטא אדם הראשון, אבל מי שהכי דומה לאדם הראשון לפני החטא הוא יעקב. על כך כתוב "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"[נ] – היפי (תפארת) של יעקב אבינו – הוא הכי יפה בנשמה ובגוף (ובסוד ישראל = אמת יפי) – הוא כמו היפי של אדם הראשון. תפארת היא רחמים, וכמו שאמרנו קודם בשם אדמו"ר הזקן תפארת היא גם האמונה והבטחון שיתגלה שהכל לטובה. היפי של יעקב אבינו מגיע מהיפי של אדם הראשון [נא].

נקודה נוספת: יעקב נקרא "הבריח התיכֹן... מברִח מן הקצה אל הקצה"[נב], הוא הכח לעלות עד הכתר ולרדת עד המלכות. הסברנו שיעקב הוא הפנימיות של כל העולמות וכולם יכולים לחדור לפנימיות שלהם עצמם ולהגיע אליו. זו הנקודה של "הבריח התיכון", שאף שהוא התפארת – שהיא מדה פרטית – יעקב הוא פנימיות כל העולמות. בריח הוא גם לשון ברח, "ברח לך אל מקומך"[נג] שאומרים אפילו לבלעם הרשע וכל שכן לכל יהודי, שיחזור לשרש שלו. לכל דבר יש שרש בבריח, בפנימיות של יעקב, התפארת. יעקב בתפארת נקרא "עמודא דאמצעיתא", הוא כללות הקו האמצעי.

נצח: "כי שרית עם אנשים ועם אלהים ותוכל"

הספירה הבאה היא נצח. המשמעות של נצח היא נצחון וגם נצחיות, חיים נצחיים. יעקב נלחם עם שרו של עשו, אחיו התאום הרשע, ונצח אותו. אחרי הנצחון הוא כפה את המלאך לברך אותו והוא נתן לו שם אחר – ישראל. המשמעות של ישראל היא "כי שרית עם אלהים [כחות אלקיים, מלאכים] ועם אנשים ותוכל"[נד], שם של נצחון על אנשים ועל מלאכים. לשם ישראל יש הרבה משמעויות עמוקות, אבל המשמעות הפשוטה של השם הזה שייכת לספירת הנצח, השם המיוחד שנתן ליעקב אבינו כי נצח אנשים ומלאכים. זהו ביטוי, "נצח ישראל"[נה] (בהשגחה פרטית אנחנו יושבים במקום שנקרא כך). שמואל הנביא הוא שאמר "נצח ישראל"[נו], ביטוי שקושר במיוחד שם של ספירה לשם ישראל [נז].

על יעקב אבינו גם כתוב שהוא חי חיים נצחיים, מה שלא כתוב באבות שלפניו – "יעקב אבינו לא מת"[נח] ("מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" – "זרעו בחיים" היינו "ברא כרעא דאבוה", בחינת נצח כנודע), "אמת ליעקב" אותיות יעקב לא מת. זהו הכח המיוחד של יעקב בנצח.

הוד: "יעקב איש תם"

הכח הבא הוא הוד, שפנימיותו היא תמימות. בהמשך לדובר לעיל אודות הקשר בין משה ליעקב, על משה רבינו כתובה תכונה עצמית מפורשת בתורה – ענוה, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"[נט]. משה הוא הנשמה הפנימית של יעקב שהוא עצמו הנשמה של כל הבריאה. כיוצא בכך, גם על יעקב אבינו כתובה בתורה מדה מפורשת, כאשר הוא עוד היה צעיר כתוב עליו "יעקב איש תם"[ס]. זה הדבר הראשון שאנחנו יודעים על יעקב, שהוא יהודי פשוט ותמים [סא]. השרש של יהודי הוא הוד, והתמימות היא המאפיין של יהודי – שהוא תמים ופשוט ועוסק בתורה, "איש תם יֹשב אהלים"[סב]. כשאתה תמים אתה מתמסר למשהו בכל לבך.

יסוד: "מטתו שלמה"

הספירה הבאה היא יסוד, הכח של פריה ורביה, אות ברית קדש. על כך אמרנו קודם שיעקב הוא היחיד באבות ש"מטתו שלמה"[סג], כל הבנים שלו קדושים, "ועמך כֻלם צדיקים". "אלה תלדות יעקב יוסף" – כל תולדותיו של יעקב נולדו מכחו של יוסף (הכלול ביעקב גם טרם נולד יוסף). יוסף (שביעקב) הוא ה"צדיק יסוד עולם" (של יעקב) כנודע. יעקב השלים את כח ההולדה שלו. זה גם קשור לאהבה שלו, התיקון של רכיב גילוי העריות בחטא אדם הראשון, אבל אהבה היא חסד והכח של ההולדה הוא ספירת היסוד. יעקב גם מצטיין בתיקון הברית, שהרי לא ראה קרי מימיו והטפה הראשונה שלו – ממנה נולד ראובן, "ראשית אוני"[סד] – יצאה ממנו בגיל פד [סה], מספר מובהק של תיקון הברית [סו]. פנימיות מדת היסוד היא מדת האמת, בסוד "תתן אמת ליעקב"[סז] המתפרש 'תתן יוסף ליעקב'.

מלכות: "ידו אֹחזת בעקב עשו" – מלכות ישראל

הספירה האחרונה היא מה שהיינו צריכים להסביר ראשון, כי היא שייכת לפשט של השם יעקב. למה הוא נקרא יעקב? כי "ידו אֹחזת בעקב עשו"[סח]. השם ישראל הוא אותיות לי-ראש, 'יש לי ראש' או 'אני בראש', אני הראשון, על-הגובה, נצחתי. אבל יעקב בא מלשון עקב, הניגוד של הראש ממנו בא השם ישראל. למה יעקב נקרא עקב? כי כאשר הוא נולד, הדבר הראשון שראו – את השם נותנים לפי מה שההורים [סט] רואים-חווים כשהתינוק נולד – הוא שידו אוחזת בעקב עשו. למה הוא תפס את העקב של עשו? אחד הפירושים שחז"ל אומרים [ע] שהוא באמת היה הראשון ליצירה, ולכן רצה להוולד ראשון, להיות הבכור, ולכן הוא מנסה למנוע מעשו לצאת מהרחם ראשון.

אבל הפירוש העמוקמד הוא שעשו שייך למלכות, הוא המלכות של העולם הזה, כח הממשלה על החברה, ויעקב אומר 'אני רוצה להיות המושל', זו מלכות ישראל. אני יודע, כבר ממאבק התאומים ברחם, שאחי עשו, שבינתים הוא רשע, יהיה הראשון שימלוך. אבל בהקדם האפשרי, ברגע הראשון שאוכל, אני אקח ממנו את המלכות. חז"ל מסבירים ש"וידו אוחזת בעקב עשו" היינו שבסוף מלכות הרשעה, מלכות עשו, יעקב, שמייצג את כל מלכי ישראל הטובים והקדושים, ימרוד במלכות זו ויעשה מהפכה. עוד לפני סיום מלכותו של עשו יעקב יקח אותה ממנו והוא יסכים. לפי זה העקב מסמן את סיום מלכות הרשעה ותחלת המלכות הקדושה, שהיא ביאת המשיח. זו המלכות בפרצוף של יעקב אבינו [עא].

סיכום

ולסיכום הפרצוף:

	כתר "ויקרא לו אל אלהי ישראל"
חכמה "בֹראך יעקב ויֹצרך ישראל"		בינה גן עדן
	דעת משה מלגאו יעקב מלבר
חסד תיקון ג"ע בחטא אדה"ר		גבורה יחוד יראה-נורא
	תפארת שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר
נצח "כי שרית עם אלהים ועם אנשים"		הוד "יעקב איש תם"
	יסוד "מטתו שלמה"
	מלכות "וידו אֹחזת בעקב עשו"

ג. גלגולי יעקב

הגלגול הבא – רבינו הקדוש

מה שעשינו הערב הוא התבוננות במדות של יעקב אבינו. לא הגענו לגלגולים הרבים של יעקב אבינו. כעת יהיה אפשר לשאול שאלות ונשמח לענות. רק נאמר שהגלגול הבא של יעקב, אחרי רבי עקיבא, הוא רבינו הקדוש, נשיא ישראל, והוא היה החבר הטוב של אנטונינוס קיסר רומי, שהוא גלגול של עשו והוא התגייר בסתר בסוף ימיו. הוא דוגמה לכך שהתיקון המושלם של יעקב, שבסוף הוא יכול להשפיע על אחיו הרשע עד שאפילו קיסר רומי מתאחד אתו ואפילו מתגייר.

[מכאן ואילך נאמר במענה לשאלות ובהשלמות אחרי השיעור.]

שמו של רבינו הקדוש הוא יהודה, רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, קודקס החוקים של כל התורה שבעל פה שנתנה לנו. כתוב שכל המשנה היא אליבא דרבי עקיבא, אבל מי שכתב והפיץ אותה בישראל הוא רבי יהודה הנשיא. הוא דור שביעי להלל, בן אחר בן. הוא בנו של רבן שמעון בן גמליאל. אחת הסיבות הסודיות העמוקות לכך שהוא ואנטינינוס היו כה קרובים, כמו אחים, היא שהאמהות שלהם החליפו אותם בלידתם כדי להציל את חיי רבי יהודה הנשיא וכל אחד מהם ינק חלב מאמו של השני. אנטונינוס התגייר כי הוא ינק לזמן מאשה יהודיה, אשתו של רבן שמעון בן גמליאל, לכן הנשמות שלהן כל כך קרובות.

יעקב ועשו – רבי עקיבא וטורנוסרופוס (ראשית התיקון)

נרחיב יותר: הגלגול הראשון והעיקרי של יעקב הוא רבי עקיבא. גם לו היתה נשמה-מתנגדת, טורנוסרופוס הרשע, שהיה כאן בארץ ישראל בזמן מרד בר כוכבא, בר כוזיבא. הוא רצה במותו של רבי עקיבא ובסוף הוא גרם לו. אבל הסיפור המדהים, שאולי ראוי להקדיש לו שיעור שלם, שאשתו התגיירה – זו אשת המצביא הרומי בארץ ישראל – ולא רק זאת אלא שהיא נשאה לרבי עקיבא. זהו סיפור מדהים שקרה בזמן התנאים, לפני כתיבת המשנה. בסיפור הזה עשו עצמו לא נתקן, אבל אשתו התגיירה. בדור השלישי עשו עצמו נתקן. יש בתיקון שלשה שלבים.

בדור הראשון יעקב נלחם בעשו, ורק ברגע הפגישה שלהם בפרשת "וישלח" קורה משהו לא טבעי לעשו, והוא מחבק את יעקב אחיו באהבה באמת. זה משהו יחודי, יוצא מהכלל הרגיל. בדור הבא עשו ויעקב ממשיכים להלחם, עד שעשו הורג את יעקב בגלגולו כרבי עקיבא. כתוב שהיה להם ויכוח פילוסופי, שדנו בפסוקי התורה. מה קרה? נספר בקיצור, הם התווכחו ויכוחים חזקים ותמיד רבי עקיבא נצח. זה קרה שוב ושוב, עד שטורנוסרופוס היה מאד עצבני על רבי עקיבא. פעם אחת כשטורנוסרופוס בא הביתה עצוב אשתו שאלה אותו מה הסבה והוא אמר לה שכל פעם כשאנחנו מדברים רבי עקיבא מנצח, והפעם הזו הויכוח היה גם בנוכחות הקיסר. אשת טורנוסרופוס אמרה שאני יודעת שאלקיהם של אלו שונא זמה. לכן היא הציעה לבעלה שיתן לה רשות לפתות את רבי עקיבא ואם היא תצליח הוא יאבד את הקשר שלו עם ה', כי ה' שונא זמה, ואז הוא יפסיד. רואים כאן ראש גויי (א גויישע קאפ), שהוא הרשה לאשתו לפתות את רבי עקיבא.

כשהיא הלכה והראתה חלק מהגוף שלה – שוק (לשון תשוקה כנודע) – לרבי עקיבא הוא "רק ושחק ובכה". היא שאלה אותו "מה זה?". הוא אמר שאסביר לך שנים מתוך שלשת הדברים, אבל לא את שלשתם. את השלישי אסביר לך פעם אחרת... ירקתי כי את באה מ"טפה סרוחה", מטפת זרע, ובכיתי כי היפי שלך עתיד לבלות בקרקע. למה צחקתי לא אסביר לך כעת. כשהיא, אשת-עשו, שמעה זאת – שהוא ראה את ההתחלה שלה ואת הסוף שלה, ולכן הוא ירק ובכה, למה הוא צחק באמצע הוא לא הסביר – היא התפעלה והתגיירה. הוא צחק כי ראה ברוח הקדש שהוא עתיד לשאת אותה, את אשת-עשו [עב]. בכל אופן, זה שלב אחד של תיקון, אפילו שבסוף רבי עקיבא נרצח על ידי טורנוסרופוס. טורנוסרופוס חרש את הר הבית, זה היה ששים שנה אחרי החורבן, בזמן מרד בר כוכבא.

יעקב ועשו – רבי יהודה ואנטונינוס (שלמות התיקון)

ארבעים שנה אחר כך היה רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, שהיה חבר טוב של אנטונינוס קיסר. הוא לא היה רק שליט פלשתינה מטעם הקיסרות הרומית, כמו טורנוסרופוס, אלא קיסר רומי עצמו. הוא היה כה קשור לרבינו הקדוש עד שהם היו כמו אחים. בשרש הם באמת אחים, וכעת הם באמת באהבת אחים, הוא התקרב ליהדות ובסוף הוא אפילו התגייר בסתר. להיסטוריונים יש שלש דעות במי מדובר, כי לכל הקיסרים באותה תקופה קראו אנטונינוס, הוא אחד מהם [עג]. אחד משלשת אלה, ולפי התלמוד ירושלמי [עד] אכן התגייר בסתר.

רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, אמר [עה] שיש לו חלק לעולם הבא – מובן מזה שהם יהיו שם יחד, שתמיד יהיו בקשר. כאשר הוא מת, בחיי רבינו הקדוש, רבי היה בצער עמוק ואמר "נתפרדה חבילה"[עו]. היה ביניהם קשר מאד עמוק, ולקשר כזה צריך להגיע כעת, בדור שלנו. בדור שלנו, על כך דברנו בהתחלת השיעור, שגם הלא-יהודיים עצמם צריכים להגיע לפנימיות שלהם – התאום שלהם הוא יעקב, והוא הנשמה הפנימית שבתוכם, בתוך כל העולם, והם צריכים להתחבר ליעקב שבתוכם כמו שאנטונינוס התחבר לרבינו הקדוש. זו אחת ההבטחות שאנחנו צריכים להתפלל עליהן ולחפש אותן בדור האחרון.

הכנעה-הבדלה-המתקה בגלגולי יעקב ביחס לעשו

בשלשת הגלגולים הללו – יעקב אבינו, רבי עקיבא ורבי יהודה [עז] – יש תהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה (חש-מל-מל, כאשר ה"חש" כאן הוא בדור האבות וה"מל-מל" בדורות התנאים):

יעקב יחסית "חש" בגלגול הזה. כתוב בכתבי האריז"ל [עח] שחטא יעקב היה שהשתחוה לעשו, חטא חמור, והיחיד שיכול לתקן זאת הוא בנימין שלא היה שם. לכן "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", שמבנימין, מתקן את יעקב. זו דוגמה שדווקא בקבלה יש תקיפות גדולה נגד הקליפה הרבה יותר מהנגלה, כמו רבי שמעון לעומת רבי יהודה (כמו היום שמי שבאמת שייך לפנימיות התורה הוא בכלא, לא מסתובב חפשי...). גם רבי עקיבא, כל החיים התגרה בטורנוסרופוס, שהיה מנצח אותו וצוחק עליו.

פעם אחת טורנוסרופוס שאל אותו למה כתוב בתורה שלכם שה' שונא אותי, "ואת עשו שנאתי", והוא אמר שיבוא מחר ויספר לו. כשהוא בא מחר הוא שאל את רבי עקיבא בלעג מה חלמת בלילה, שלא יכולת לענות לי אתמול, ורבי עקיבא אמר שחלם שהיו לו שני כלבים שלאחד קראו רופוס ולשני קראו רופינא. טורנוסרופוס התרגז מאד ואמר לרבי עקיבא שחייב מיתה, כי מכנה את כלביו בחלום על שמו ועל שם אשתו (זה המקור היחיד ששם אשתו היה רופינא [עט]). אמר לו למה הדבר דומה, הרי הקב"ה עושה שמים וארץ ואתה משתחוה לפסל במקומו, וקורא את הפסל על שם הקב"ה, על אחת כמה וכמה שה' כועס ושונא אותך [פ].

החטא של יעקב הוא ההשתחויה לעשו, ורבי עקיבא הכי התגרה ברומאים ובכך תקן את חטא יעקב. רבי קצת חזר בו, כי המדרש מספר [פא] שהיה כותב אגרות לאנטונינוס, והסופר שלו כתב מרבינו הקדוש נשיא ישראל לקיסר רומי ("מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס"), והוא תקן אותו שיכתוב מעבדך הנאמן לקיסר ("מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס"). אמר לו הסופר – כל כך אתה מבזה עצמך, נשיא בישראל? השיב לו שכמו יעקב ביחס לעשו, שאמר "כה תאמרו לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב". כאן בפירוש שהם יעקב ועשו, חוץ מהדרוש של חז"ל [פב] ש"שני גוים בבטנך" הם רבי ואנטונינוס. על כך האר"י לא אומר שחטא חמור כמו שהשתחוה, אך בכל זאת זו הכנעה. רבי עקיבא הוא הבדלה, מתגרה בשטן ממש, כמו במרד בר כוכבא – הוא כמו עובדיה הנביא שהיה גר אדומי, שבא מאדום ומתגרה בהם (גר לשון מתגרה). רבי, שהוא מיוחס, הוא כנראה קצת יותר בעל נגלה וחוזר לכאילו-כניעה. אבל נלמד זכות שלא משתחוה לו. אדרבא, אנטונינוס רצה להשתחוות לו, שרבי יעלה למטה על גביו ורבי לא הרשה לו משום כבוד מלכותסד. בכל אופן, כותב לו ככה כי ברוח הקדש על הדור שלנו, שחוזרת האחוה הטובה והוא יתגייר, אפשר לגייר אותו וזה לא נורא. למה? כי כשאתה מכבד אותו, כמו שכתוב בתורה אור של אדמו"ר הזקן שעשו הוא אורות מרובים דתהו, ואם הוא מוכן לגאולה, מוכן להתחבר ליעקב, זו תכלית הנוסחא המשיחית של "אורות דתהו אבל בכלים דתיקון", ולשם כך מותר לומר "כה תאמרו לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב".

יחס יעקב ללאה

שאלה: אם התיקון של יעקב הוא אהבה, ובמיוחד ביחס לרחל, מה עם שלש הנשים האחרות, לאה זלפה ובלהה, ואם התיקון שלו הוא אהבה למה לאה – הזיווג של ישראל – נקראת שנואה?

תשובה: זו שאלה טובה. אכן יש ארבע הנשים, את כולן נושא יעקב בפרשת ויצא, הפרשה השביעית-החביבה [פג], בה גם נולדים 11 מבין 12 השבטים, וגם דינה אחותם [פד] (והמשך הסיפור מופיע בפרשות הבאות, שנקרא בהמשך חדש כסלו). בכל אופן, יש בעיקר שתי נשים, כי על פי קבלה, וכך גם על פי פשט, שתי השפחות נכללו בשתי הגבירות שלהן, לאה ורחל, הגדולה והקטנה. האריז"ל מסביר שתי סבות פשוטות למה יעקב התאהב ברחל ולא בלאה, חוץ מכך שלבן נתן לו את לאה בלי שהיה מודע לכך, שכבר מסביר למה הרגש שלו לא היה חם כלפי לאה כמו כלפי רחל. הסבר אחד שלאה היא מעליו, הוא לא מבין אותה, בעוד רחל מקבילה לו. לאהוב זה גם להשיג, כמו בזיווג של איש ואשה בנישואין, שכדי להוליד צריכה להיות, אהבה והשגה-קליטה, להשיג אחד את השני, להבין את אחד את השני (שיהיה שיג ושיח אחד עם השני).יעקב היה בדרגה של רחל, אז הוא הבין אותה ואהב אותה, אבל לאה היא מעליו, הוא לא הבין אותה. זה הסבר אחד. בהמשך הוא כן 'קלט' את לאה. מענין שלא כתוב בתורה שלאה מתה – כל האבות והאמהות כתוב שמתו (הכתוב רומז למיתת רבקה – "[ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון] ויקרא שמו אלון בכות", ראה רש"י) חוץ מלאה. על יעקב כתוב שהוא מת אך חז"ל מפרשים שלא באמת מת, אבל על לאה כלל לא כתוב שמתה. יש משהו נצחי בלאה יותר מרחל (ושאר האבות והאמהות).

ההסבר השני שרחל היא האישיות שמייצגת את המלכות. אמרנו קודם שיעקב נקרא כך כי הוא אוחז בעקב עשו, במלכות שלו, הוא רוצה להגשים את מלכות ישראל המתוקנת בהקדם האפשרי – אתה, עשו, הראשון, ויעקב הוא השני, והוא רוצה ומתאמץ שהחילוף יקרה בהקדם האפשרי. דבר חשוב שאנחנו צריכים ללמוד מיעקב. עצם המלכות הוא שרש נשמת רחל, ולכן הוא אהב אותו. רחל היא פרצוף שלם וממשי בקבלה, בעוד לאה היא לא פרצוף עצמאי שלם אלא רק הארה מפרצוף אמא. זו סבה להבדל בהתייחסות.

אשת טורנוסרופוס – גלגול לאה

מה עם לאה בדור שלנו? שאלה חשובה. בקבלה כל תפלה היא יחוד בין יעקב לאחת מנשותיו. יש תפלה שכל ענינה הוא יחוד יעקב ורחל ויש תפלה שהיא יחוד יעקב ולאה. דבר מאד מיוחד בפני עצמו. ששה מהשבטים וגם דינה הם ילדי לאה, משיח (בן דוד) בא מלאה (דרך יהודה) ומשה רבינו בא מלאה (דרך לוי). מה זה אומר? בסיפור שספרנו קודם, על טורנוסרופוס ואשתו שנשאה לרבי עקיבא, היא היתה אשתו השניה של רבי עקיבא. אשתו הראשונה של רבי עקיבא היא רחל, זו אחת הסבות שברור שהוא גלגול של יעקב – הוא יעקב ואשתו רחל, הוא התאהב ברחל ורחל התאהבה בו. אז מי היא אשת טורנוסרופוס שהתגיירה? כתוב שהיא התיקון של לאה, לכן היא צריכה להנשא לו [פה].

זו גם שאלה על רבי עקיבא, למה הוא נושא עוד אשה? רבי עקיבא הוא יעקב, והוא אוהב את אשתו רחל, אבל כעת לאה גם מתגלגלת באשה הלא-יהודיה הכי יפה בעולם ומנסה לפתות אותו. כתוב שלאה היתה מיועדת להנשא לעשו, והיא בכתה שלא תפול בגורלו של עשו עד שהבכי קלקל קצת את היפי הטבעי שלה. בגלגול השני, כשהיא היתה אשת טורנוסרופוס, רבי עקיבא בכה שיפיה יבלה בארץ אבל היא לא בכתה, היא היתה מאד יפה והיא כן נשאה לעשו. זה סוד מאד עמוק שהאריז"ל מסביר בענין זה. רבי עקיבא נשא את אשת טורנוסרופוס והתייחס אליה באהבה רבה. לאה כבר לא שנואה אלא אהובה.

שרשי אשת טורנוסרופוס בתמנע ואביגיל

עוד נושא חשוב מאד: לאשת טורנוסרופוס יש עוד שני שרשים (הם לא מוזכרים באריז"ל [פו], אבל אלה דברים מאד ברורים ופשוטים). יש לה שרש גם בתמנע, שכתוב שבקשה להתגייר ולהנשא ליעקב, אבל הייתה שייכת עדיין לקליפה, כמו מודעות טבעית. לכן יעקב דחה אותה וזה לזכותו, אך היה בכך גם חסרון. מה קרה לנשמה זו? הלכה והתחתנה עם אליפז בן עשו ונולד עמלק. ברור שהיא צריכה לחזור בתיקון. יש לומר שאשת טורנוסרופוס נשואה לאליפז בתחלה, הוא טורנוסרופוס, וחוזר כל הסיפור – היא מנסה לפתות את רבי עקיבא שהוא יעקב, כפי שתמנע עסקה בזנות (חז"ל מציינים), ובסוף היא מתגיירת וכעת סוף כל סוף יעקב (רבי עקיבא) מסכים, לכתחילה, באהבה, לשאת אותה לאשה.

תמנע = י פעמים 56, בגימטריא אביגיל. כתוב בכתבי האריז"ל ששתי הטפות הראשונות, ה"רוחא דשביק" יעקב בלאה ורחל, חזרו כשתי אביגיל – אביגיל אשת נבל הכרמלי, שנשאת בסוף לדוד (סיפור דומה, שהיתה נשואה לרשע ובסוף נשאת לדוד המלך), ואביגיל אחות דוד המלך. האריז"ל אומר שהטפה הראשונה של יעקב, הרוחא שלו בלאה, היא אביגיל אשת נבל, אביגיל הנביאה שכנגד ספירת ההוד. כשהוא נשא את אביגיל בדמיון כאילו נשא את אחותו – הוא לקח אשת רשע, ורואה בה גם את אחותו, נישואין שנקראים "חסד". חז"ל אומרים שהיא גלתה את שוקה שהוא ההוד, ההוד (של המלכות) שנפגם במאבק השר עם יעקב. אביגיל אחות דוד היא הטפה מה"רוחא" של יעקב ברחל, שעיקרה יצאה לבנימין ונשארה רק הארה לאחות דוד (ועיקר אביגיל היא הנביאה, שיצאה דווקא מלאה).

אביגיל היא עשירית תמנע, אבל איך אני יודע שהיא שייכת לאשת טורנוסרופוס? שתיהן היו נשואות לרשע ואז לצדיק, אבל עיקר הרמז הוא בכך שהפיתוי זהה בגילוי השוק. כנראה בגילוי השוק היה איזה תיקון, כי הפגם בהוד הוא כיעור ההוד וכאן הוא שיא היפי, שדוד המלך הלך שלש פרסאות לאור שוקה של אביגיל. רבי עקיבא, במקום ללכת שלש פרסאות, עשה שלש פעולות – רק שחק ובכה.

בכל אופן, יוצא שלאשת טורנוסרופוס שרש בלאה, בתמנע ובאביגיל [פז]. לאה עצמה שרשה בחוה ראשונה – לכן היתה צריכה להנשא לעשו. חוה הראשונה חזרה לעפרה, חוזר ל"בכה" על כך שעתידה לבלות בעפר. חוה ראשונה גם הפכה להיות לילית, קשורה לעשו-אדום. יעקב לא הסכים להתחתן עם תמנע, ועם לאה התחתן בעל כרחו. כעת חוזרת לאה עם תמנע ועם הרוחא שהשאיר בלאה, אביגיל, הכל באשת טורנוסרופוס [פח].

ד. שאלות ותשובות

ברכות עשו ליעקב

שאלה: למה ברכות יעקב ועשו כה דומות, כשבשתיהן מופיעים "טל השמים" ו"משמני הארץ"?

תשובה: יצחק חשב שהוא מברך את עשו, שלו שייך העולם הזה, בעוד ליעקב שייך העולם הבא. לכן הוא ברך אותו בברכת העולם הזה. זה באמת מה שיעקב רצה, המציאות הרוחנית כבר היתה שייכת לו והוא רצה לחבר אותה למציאות הגשמית. זו כוונת הברכה. כתוב שברכות יצחק ליעקב, כשהוא חשב שזהו עשו, הן הברכות הכי נעלות בכל התורה, שהעולם הרוחני ממלא לגמרי את כל העולם הגשמי, זו תכלית הבריאה.

קשיי יעקב – תיקון אדם הראשון

שאלה: אם ענינו של יעקב הוא לראות שהכל לטובה, כפי שהרב הזכיר בתחלת השיעור, מדוע הוא אמר לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי"?

תשובה: זו שאלה טובה, שחשבנו עליה כשאמרנו את השיעור הערב. כל האבות מתקנים בימי חייהם משהו מחטא אדם הראשון, אבל מי שהכי קרוב לאדם הראשון ושתקן את העצמיות שלו הוא יעקב (עליו נאמר "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון" כנ"ל). אדם הראשון חי 130 שנה אחרי החטא בנפרד מאשתו, מפחד להביא ילדים אחרי שהוא חטא ואחרי שהבן הראשון שלו הרג את הבן השני. זה עצמו היה חטא נורא. במשך השנים האלה אדם הראשון פגם בברית וכל השדים והמזיקים בעולם נולדו מאדם ב-130 שנים הללו. יעקב אבינו היה צריך לעמול לתקן את השנים האלה ולהפוך אותן לטובה (כי הכל לטובה). ב-130 השנים הראשונות שלו הוא תקן את אותן 130 שנה ומכיון שבשנים האלו הוא היה צריך לעמול לתקן את השנים האלה של אדם הראשון נאמר עליהן שהיו "מעט ורעים"[פט]. אחר כך הוא הגיע לשנים הטובות, 17 שנים – 17 בגימטריא טוב. אצל אדם הראשון אחרי 130 שנה נולד שת, ממנו הושתת העולם (זת לשון יסוד, "צדיק יסוד עולם", "אמרו צדיק כי טוב"), ולכן אצל יעקב אבינו אלו היו 17 השנים הטובות.

אמירת "כי אתה אבינו" ליצחק על ידי בחינתו של יעקב

שאלה: אמרת שיעקב הוא ה"בחיר שבאבות", אז למה לעתיד לבוא נאמר דווקא ליצחק "כי אתה אבינו"?

תשובה: זו גם שאלה מצוינת. יש שלשה בתי מקדש, כנגד שלשת האבות. בית ראשון הוא הבית של אברהם, בית שני הוא הבית של יצחק – ושני הבתים האלה נחרבו, זה אומר שהם לא מושלמים – והבית השלישי, הנצחי, הוא כנגד יעקב. ה' ברא את העולם כדי שתהיה לו דירה בתחתונים, והדירה הזו היא בית שלישי שלא ייחרב. שני הבתים הראשונים לא היו בתים לה' בשלמות. בבית הזה של יעקב, ההשראה של הקב"ה קשורה לדמות של אביו יצחק. דברנו קודם על יחוד יראה-נורא, החיבור בין החויה הסובייקטיבית למציאות האובייקטיבית, הופעת ה' בבריאה והתגובה אליה. בעתיד, כשאני קורא ליצחק "כי אתה אבינו", אני יעקב. אם אני קורא לה', לאבא האולטימטיבי, יצחק – אני יעקב. הבית, הכלי, המקום, הוא המקום של מודעות יעקב, ובמודעות הזו הוא פונה ליצחק "כי אתה אבינו". על כך בדיוק כתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", הוא גר בחויה-במודעות של אביו באופן מיושב, הוא מיישב אותו ועושה לו בית בשלמות.

הסעודה הראשונה בשבת – סעודת יצחק (בנין המלכות מהגבורות)

שאלה: למדנו על שלשת האבות והם מקבילים לשלש סעודות שבת. הייתי חושב שהסעודה הראשונה היא של אברהם, השניה של יצחק והשלישית של יעקב. אבל לומדים שהסעודה הראשונה היא של יצחק. למה?

תשובה: גם זו שאלה מאד טובה. הסעודה הראשונה נקראת "סעודתא דחקל תפוחין קדישין", כינוי למדרגת המלכות. מתחילים את שבת מהמלכות, כי בכל ששת ימי החול עבדנו קשה ועשינו כמיטב יכולתנו להעלות ניצוצות למדרגה התחתונה של האצילות (העולם של מודעות אלקית), ספירת המלכות. הסעודה הראשונה היא של המלכות. אמרנו קודם שהמלכות נבנית מהגבורה, מדתו של יצחק, לכן – אף שבין הספירות הוא גבורה, הוא מהאבות שייך למלכות ולכן הסעודה הראשונה בשבת היא סעודת יצחק (והוא זה שיצא לשוח בשדה – חקל תפוחין קדישין – שם הוא התפלל על אשה, בחינת מלכות). סעודת היום של שבת שייכת לאהבה, אברהם אבינו, וסעודה שלישית, שיש בה גילוי של אמונה – גילוי עצם האמונה שיכול להפוך את הרע-לכאורה לטוב – היא הסעודה של יעקב, שיא השבת.

קנית הבכורה לפני מתן תורה

שאלה: איך בפרשת תולדות יעקב היה מסוגל לקנות את הבכורה? אם בכור הוא כמו כהן, ואי אפשר לקנות כהונה, איך אפשר לקנות בכורה?

תשובה: יש הרבה בדיחות יהודיות על אנשים שרוצים לקנות כהונה... כמו שאמרנו קודם, באמת יעקב היה הבכור, כי הוא היה מטפה ראשונה, ראשון ליצירה, והוא רק נולד שני. מכיון שהוא היה אמור להוולד ראשון הוא היה יכול לקנות את הבכורה. זו גם הסבה לכך שעשו ותר על הבכורה, כי באמת היא לא היתה שייכת לו. אחרי שהתורה ניתנה אין סיטואציה בה אפשר לקנות בכורה/כהונה, אבל לפני מתן תורה, כשזו אכן היתה האמת, זה היה אפשרי.

סיפורי התורה שבכתב – מקום לבחירה חפשית

שאלה: אם יעקב באמת היה אמור להוולד ראשון, ואם מדתו היא אמת, למה בפשט הפשוט של התורה (לא בפירוש הפנימי שמספר סיפור אחר לגמרי) עשו ולבן נראים בסדר – לא רואים בתורה שבכתב מה שלומדים עליהם בתורה שבעל פה – ויעקב מתואר בעמדה הוא נראה כ'בחור הרע' בלקיחת הברכה וקנית הבכורה ולקיחת צאן לבן? למה התורה שבכתב נותנת תמונה שונה ממה שהיה?

תשובה: על תורה שבכתב כתוב שנתנה "מפי הגבורה". גבורה, כמו שהסברנו הערב, היא שרש נשמת יצחק – הצמצום שהוא העלם הבורא מהבריאה. ביחס לתורה שבכתב היינו העלם המניעים הפסיכולוגיים העמוקים שעומדים מאחורי המאורעות בתורה. התורה שבכתב מתארת דברים שקורים אבל את המניעים הפסיכולוגיים וההצדקות היא לא מתארת. לשם כך באה התורה שבעל פה, שמתארת את הממד הפנימי והעמוק שהמציאות בשטח מכסה עליו. ה' רוצה שהתורה תתאר את הדברים פשוט, כפי שנראים בעין חיצונית. למה? כדי לאפשר לך בחירה חפשית. אם יהיה ברור מי הבחור הטוב ומי הבחור הרע אנשים יתמגנטו לטוב. לכן לא כל כך ברור בקריאה הפשוטה והראשונית מי הבחור הטוב. קוראים שעשו היה איש שדה, עם חץ וקשת, אז אולי ילד קטן יתלהב ממנו יותר מאשר מיעקב שרק יושב בחדר ולומד תורה. זה לא נשמע כל כך מעורר השראה כמו עשו...

בסופו של דבר, הענין הוא שהתורה שבכתב נותנת לנו בחירה חפשית, וזה הענין שהתורה שבכתב נתנה "מפי הגבורה", ממדתו של יצחק שנותן בחירה חפשית. התורה שבעל פה שייכת יותר ליעקב עצמו. כל התורה שייכת לו, אבל תורה שבכתב נתנה "מפי הגבורה". תורה שבעל פה אומרת לנו שוב ושוב שאם נדמה לך שהצדיק חטא אתה טועה. אתה קורא בפשט ונדמה לך שדוד חטא אבל אתה טועה. בפשט אתה קורא על חטאים של צדיקים, והתורה שבעל פה אומרת שזה לא כפשוטו. אבל התדמית המתקבלת מהתורה שבכתב מאד חשובה, חשוב לדעת שעל פני השטח הצדיק אולי חוטא, זה נותן בחירה.

התמודדות עם אסונות – בדיקת מזוזות ואמונה בהשגחה הפרטית

שאלה: מה משפחה או אדם צריכים לעשות אם יש רצף של אסונות או מות בתוך תקופה קצרה? האם מתאים לבדוק מזוזות גם אם המשפחה מפוזרת במקומות רחוקים?

תשובה: נתפלל שזה לא יקרה. אבל כמובן אם ח"ו יש כזו סיטואציה הדבר הפרקטי הראשון לעשות הוא לבדוק את המזוזות. למזוזות יש כח להגן על הבית ועל המשפחה. לא משנה, אפילו אם המשפחה מפוזרת בכל העולם, שכל אחד במקום שלו ובבית שלו יהיה בטוח שכל המזוזות (וגם התפילין) כשרות.

איננו יכולים לדעת את הסודות של ה' במה שהוא עושה בהשגחתו הפרטית. זה קשור למה שדברנו בשיעור, האמונה בהשגחה פרטית שראינו אצל יעקב אבינו, שהכל טוב אפילו שאיננו רואים זאת. זו הסבה שכה קשה להמשיך להחזיק באמונה אחרי שזה קורה, והדוגמה הכי קרובה וגדולה לכך היא השואה, שהרבה אנשים אבדו את האמונה, אבל הכח להחזיק באמונה בכל מצב הוא בדיוק מה שהסברנו על שרש נשמת יעקב אבינו, דבר הקשור גם לרחמים על נשמות אחרות. זו האמונה ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", האמונה שמתבטאת במאמרו של רבי עקיבא, שכל מה שה' עושה הוא טוב, אפילו אם הוא לא נראה כך. כתוב בתניא שאם מתחזקים באמונה זו מאד בקרוב יתגלה הטוב האלקי שיש במה שכעת נראה כמו רע ומכאן ואילך נראה רק דברים טובים.

מלחמת אחרית הימים

שאלה: האם יהודים מאמינים או שכתוב בתורה על ה'ארמגדון', מלחמה כלל-עולמית באחרית הימים? אם כן, איפה המקום הכי בטוח להיות?

תשובה: בתורה מלחמה זו נקראת מלחמת גוג ומגוג, שסמוכה לביאת המשיח, לפניה או מיד אחריה (לפי הרמב"ם על פי כמה מדרשי חז"ל). אבל הרבה גדולי ישראל, כולל הרבי מליובאוויטש, אמרו שמלחמת גוג ומגוג כבר עברה (אולי בשואה, שהזכרנו קודם). כעת אנחנו מאמינים חזק – וככל שמאמינים בכל התוקף כך אכן יקרה – שודאי משיח יבוא בקרוב ולכל העולם יהיה אך טוב בחסד וברחמים. לכן אתה יכול להיות איפה שאתה, אבל אם אתה רוצה להיות במקום הכי טוב ובטוח – אם אין לך שליחות בחו"ל דווקא – אתה מוזמן להצטרף אלינו כאן בארץ הקדש.

'נבואת' דניאל – רוח הקדש בעולם העשיה

שאלה: למה ספר דניאל נכתב בכתובים, אף שרואים מהספר שדניאל היה נביא?

תשובה: ספר דניאל לא נכתב בנבואה אלא ברוח הקדש. מדברים על נבואת דניאל, אבל ההגדרה הנכונה היא רוח הקדש. בקבלה כתוב שכל החזונות של דניאל שייכים לעולם העשיה, העולם הנמוך בין ארבעת העולמות, אבל הוא עשה את כל הדרך עד לכתר של עולם העשיה (אך לא לעולמות הגבוהים יותר, בהם היו הנביאים האחרים). זו הסבה שהספר שלו הוא בכתובים ולא בנביאים.