אמונה ובטחון פרק ז

בע"ה

ה' כסלו תשנ"א – ישיבת עוד יוסף חי, שכם

"היום"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב לתלמידי הישיבה את פרק ז במאמר אמונה ובטחון שבספר לב לדעת. תחילה התעמקו הרב והתלמידים בסיפור המובא בגמרא על יהושע בן לוי שבשליחות אליהו הנביא שאל את המשיח מתי הוא בא. הרב הרחיב להסביר את תיבת "היום" משלל פסוקי תנ"ך, כאשר כולם מתקשרים עם הדרך לגאולה.

א. סיפור רבי יהושע בן לוי, אליהו הנביא והמשיח – שלשה סוגי מודעות

רבי יהושע בן לוי, אליהו הנביא והמשיח

כל אחד יש לו את הספר הזה? ספר חדש. אנחנו בדף עז, עזות דקדושה, עֹז, "מעז יצא מתוק"[ב]. פרק ז של אמונה ובטחון. כתוב ש"עיזי מסגי ברישא"[ג], עיזים הולכים בראש, "ברישא חשוכא והדר נהורא", "עזין שבאומות"[ד]. ה' עז לעמו יתן.

פרק ז

[מתחיל בעצם נושא חדש עכשיו, נושא של הבטחון בביאת המשיח.] רבי[ה] יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי... [רבי יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא עומד על פתח המערה של רשב"י במירון] אמר ליה אימת אתי משיח? [שאל את אליהו הנביא מתי משיח בא] אמר ליה [אמר אליהו הנביא לרבי יהושע בן לוי]: זיל שיילי לדידיה [מה אתה שואל אותי? לך תשאל אותו!].

[אליהו בעצמו לא יודע מתי יבוא משיח?] או שכן או שלא. [הוא אליהו הנביא, למה הוא שלח אותו?] בחידושי אגדות של המהר"ל מפראג יש כמה דרגות יש מודעות. יש את המודעות של כולם, למעלה מכך הוא רבי יהושע בן לוי, למעלה מזה הוא אליהו הנביא, ולמעלה מזה – משיח. [איפה רשב"י כאן?] גם את רשב"י צריך באמת לשלב שם. המעשה היה על הפתח של מערת רשב"י. כל המבנה הזה כתוב בהערה כאן.

לעניננו, הפשט הוא שהמודעות של אליהו הנביא כאן היא ממוצע מחבר בין רבי יהושע בן לוי לבין המשיח. אבל את התשובה בעצמה מתי בא המשיח – אפשר לשמוע רק מפי המשיח בעצמו, לא מאליהו הנביא. כאשר המשיח יהיה כבר בדרך – אליהו הנביא ירוץ לפניו, כמו שהוא רץ לפני אחאב, הוא מתקן זאת בכך שהוא ירוץ לפני המשיח כדי לבשר את בואו של המשיח. אבל לדעת מראש – צריך לשאול ישירות את המשיח, לעלות לאותה רמה של מודעות כמו שיש למשיח.

[למה הכל צריך להיות בפתח המערה דרשב"י? לכאורה רשב"י לא עושה שום דבר פעיל בסיפור הזה, חוץ מהעובדה שזה קרה על ידו. למה זה לא יכול היה להיות בירושלים למשל?] שוב, על כך דיברנו שיש פה הערה ארוכה בנושא זה, מה כאן התפקיד של רשב"י בסיפור. הסוגיה הזאת באה אחרי עוד סוגיה שהיתה בפתח המערה של רשב"י. [כך הוה מעשה] בסדר, רוצים להבין את זה. יש שני סיפורים שם שקרו על פתח המערה, צריך להבין את היחס ביניהם ומה עושה כאן הרשב"י. על פי פשט כל הדבר הזה תלוי ב"בהאי חיבורא דילך יפקון ביה מן גלותא ברחמי"[ו], שכל היציאה מהגלות והתשובה של משיח – "היום", בבטחה גמורה שזה היום ממש, את זה אפשר להבין רק על פי תורתו של רשב"י, ש"כדאי הוא רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק"[ז], לסמוך עליו בענין הגאולה, שיכול להציל את כל העולם כולו[ח]. יש ודאי כאן קשר לרשב"י, אבל זה נושא שדיברנו עליו בהערה.

אליהו מוריד את דברי המשיח לשכל

[אם כן, אליהו אומר לרבי יהושע בן לוי, לך תשאל את המשיח בעצמו. רבי יהושע בן לוי שואל אותו] והיכא יתיב? [אני לא יודע איפה נמצא, איפה הוא יושב, על כך עונה אליהו] אפתחא דרומי [הוא יושב לא כאן אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בר יוחאי, אלא הוא יושב על פתח אחר, פתח של רומי. (כמו לוט שיושב בשער סדום. – זה לא שער זה פתח) פתח זה כמו שער. בנשמת לוט יש באמת את הנצוץ של המשיח].

ומאי סימניה? [איך אני אכיר אותו? איך אזהה אותו? שואל רבי יהושע בן לוי את אליהו הנביא. הוא אומר לו] יתיב ביני עניי סובלי חלאים ([אומר] רש"י: מנוגעים, [הוא יושב בין המנוגעים שם], והוא ג"כ מנוגע דכתיב 'והוא מנוגע מחלינו', וכתיב 'חליינו הוא נשא' [הוא חולה ומנוגע שם]). [איך אפשר להבחין בינו לבין כולם?] וכולן שרו ואסירי בחד זימנא [כולם מתירים, מורידים את התחבושת וקושרים אותה בחזרה, הכל ביחד. מורידים את כל התחבושות מכל הפצעים שלהם, הכל בבת אחת, וקושרים בחזרה] (רש"י: "מתירין כל נגעתן ביחד ומקנחין אותן וחוזרים וקושרים אותםן), ואיהו שרי חד ואסיר חד, [הוא עושה את זה אחד אחד, לא הכל ביחד. למה?] אמר דילמא מבעינא דלא איעכב [אולי אני אתבקש לבוא, כדי שלא להתעכב אני לא רוצה הזמן שיקח לי לקשור את הקשרים בחזרה. אני מחכה כל רגע לבוא ולא רוצה להתעכב. רש"י: ...ואינו מתיר שני נגעים יחד, דסבר אי בעי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים).

מכאן יש כבר רמז מאד ברור, שמה שאחר כך אומר המשיח "היום" הוא לא חושב על היום שלאחר זמן. הוא לא חושב על "היום" כל כך כמו שאליהו הנביא מוריד את זה. אליהו הנביא הוא כאן הממוצע בין הדעות. משיח אומר משהו ברור – "היום", והוא מוריד את זה, הוא מתנה את זה. כל דבר מותנה נקרא להוריד אותו לתוך השכל. "היום" מתי? "אם בקולו תשמעו"[ט], כמו שכתוב כאן בהמשך.

[יש כאן רמז יפה לענין חב"ד בענין 'מתיר אחד וקושר אחד'. לא יודע אם זה שייך לנגעים כל כך, אבל בדרך כלל אלו שנוהגים להניח תפילין דרש"י ור"ת המקובלים קושרים שניהם יחד, אבל חב"ד קושרים אחד אחד] מתירים אחד וקושרים אחד, זה טוב, רמז יפה [כן, זה רמז שלא להתעכב בענינים] ממש יפה. גם כאן, מכך שהוא כל רגע מחכה שהוא לא מוריד שנים ביחד – סימן שהוא חושב ממש כל שניה לבוא, כך הוא מוכן ומזומן.

סוד קפיצת הדרך – ללכת ישר

[מה כתוב כאן בהמשך הסיפור?] אזל לגביה [הלך רבי יהושע בן לוי אל המשיח ומצא אותו שם].

גם כן, איך הוא הלך? במטוס? איך הוא הגיע ממירון לרומי? [באוניה] באוניה?! הוא גם כן חזר מיד לאליהו הנביא. גם הלך וגם חזר מיד [לא מיד, ממה שאומר "שקורי משקר לי" קא משמע לן שעבר זמן ולא באותו היום] זו קושיא של אחד מהמפרשים. יש מפרש שמקשה את זה באמת. תכף נראה את הקושיא שלו, שאומר שכאן משמע שהוא חזר באותו יום, אז מי אמר שלא יבוא היום? עוד היום גדול, יכול עדיין לבוא! [אפשר להגיד שרשב"י היה מהיכלא דמשיחא] כאן זה מדרש שכמעט אומר על פי פשט שהדבר הזה קרה למעלה. או שזה קרה למעלה לגמרי, או שאפילו אם זה קרה למטה זה קרה בקפיצת הדרך.

יש כאן סוד, שאת הסוד הזה של קפיצת הדרך נסביר את זה בהמשך. זה קרה בסוד של קפיצת הדרך. כל הסוד של הגאולה הוא קפיצת הדרך [מהיכי תיתי שזה בא בקפיצת הדרך?] לא כתוב שהוא נסע באוניה, כתוב "אזל לגביה", הלך אצלו, כמו שאני הולך מפה לשם. נדמה לי שרש"י אומר בפירוש[י] שזה הפתח בשמים שמכוון כנגד רומי, שהכל קורה בשמים. ככה רש"י אומר לא? זה רש"י בפירוש. [דיון בין התלמידים] תסתכל ברש"י. זה כמו שהלל שאל קודם, מי אומר שאליהו כל הזמן נמצא שם, על פתח רשב"י? כל הזמן אליהו נמצא שם? [כתוב "אשכח"] כן, איך זה מתחיל? הוא מצא אותו פעם אחת שם, כשהוא חזר הוא גם מצא אותו שם, אז מה? הוא חיכה לו כמה שבועות? כמה חודשים? הוא מצא אותו עומד שם, אז מה? כל הזמן הוא עומד שם?! [הוא עומד שם, זכה רבי יהושע בן לוי שראה אותו] אליהו לא קבוע, אליהו נוסע לכל מקום.

[כשהוא חזר לאליהו לא כתוב שהוא מצא אותו על הפתח של המערה] כתוב רק שהוא חזר [לא כתוב שהוא היה בפתח המערה] כן, אבל זה ברור, כתוב "אתא לגבי אליהו", הוא לא מוצא אותו כל יום. כמו שכתוב בהתחלה, איפה הוא נמצא? מסתמא הוא נמצא באותו מקום. ככה המשמעות הפשוטה. הוא ידע שהוא מחכה לו שם. משמע מכל הסיפור הזה שאליהו אומר לו 'לך תשאל אותו ותבוא ותאמר לי', שזה ממש בן-רגע כל הסיפור הזה, שאני מחכה לך, לך תשאל אותו ותספר לי מה שהוא אמר. בינתיים הוא מחכה לו.

[רש"י אומר: "נראה למורי לא בפתח העיר ממש, אלא גן עדן הוא כנגד כנגד כל העולם, וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר, משיח שרוי"] אם כן, זה סיפור שמתרחש בגן עדן אפילו, לפי רש"י. ממילא זה לא לוקח זמן. אפילו אם זה כן למטה, אז הוא בסוד קפיצת הדרך, כמו שהסברנו במקום אחר באריכות, רק נאמר בקיצור. קפיצת הדרך זה להיכנס לממד אחר, ולכן אתה מגיע מאד מהר ליעד שהוא רחוק בבחינת המקום, הממד בעולם [מה זאת אומרת ממד אחר? יוצאים גשמית מהעולם הזה?] בא תסתכל נעם זה מעניין בשבילך. מה הסוד של קפיצת הדרך? כל המציאות עקומה, כידוע היום שהיקום עקום. היות שהיקום עקום – אנחנו הולכים ישר ככה. אבל אם היינו יכולים להיכנס לממד אחר, כמו שהיינו רוצים להגיע מכאן לכאן, אז בעולם שלנו צריכים ללכת מסביב כדי להגיע מכאן לכאן, אבל אם היה לנו מקום ולא יודעים שמסביב, אי אפשר להרגיש שאתה הולך מסביב, ככה הולכים ישר. מה שבשבילנו ישר מירושלים לתל אביב, משכם לירושלים, מבחינת ממד אחר זה ללכת מסביב מסביב. אבל אם אפשר להיכנס לממד אחר, כלומר לעלות מהטבע אז הולכים ישר. אם הולכים באמת ישר – מגיעים מיד, אין בכלל מרחב. יכול להיות שזה כל כך עקום, כמו שיש כמה מאמרי חז"ל שכמה שזה עקום זה ממש סמוך [כמה שהעולם יותר עקום ככה יותר קל לקפוץ ממקום למקום] כן ודאי, יותר קרוב, וכשנכנסים לעוד ממד אז יותר קרוב. [השאלה איך נכנסים לממד הזה?] באמת ככל שהעולם מתעקם במשך הזמן אז יותר קל להיכנס לזה.

[אם זה היה רק אז – ניחא, אבל אפילו הרש"ש היה עושה קפיצת הדרך, זה לא דבר קדמון עד כדי התנאים] ודאי. עיקר הסוד של קפיצת הדרך זה הכח של הבעל שם טוב. המושג קפיצת הדרך מכל הניסים זהו ה-מופת העיקרי של הבעל שם טוב. כל ענין החסידות הוא סוד קפיצת הדרך, כמו שנסביר בהמשך. עיקר קפיצת הדרך הוא קפיצת הדרך למשיח. זה הסוד של דרך ארוכה וקצרה[יא], לדעת שהדרך הארוכה, אם רק נכנסים לממד אחר, כמה שיותר ארוך, מממד אחר זה נעשה יותר קצר, הכי קצר. [עשו את זה על ידי הזכרת השם?] הזכרת השם, או כונת השם או כונת המקור של השם, שזה עצמות ה', נסביר תכף בהמשך. עיקר החסידות רוצה להביא אותנו לקפיצת הדרך. הקפיצת הדרך המוחלטת ביותר היא המענה של המשיח לרבי יהושע בן לוי.

משיח שקרן?

אזל לגביה. אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי [רבי יהושע בן לוי אומר למשיח "שלום עליך רבי ומורי"]. אמר ליה: שלום עליך בר ליואי. אמר ליה: לאימת אתי מר? אמר ליה: היום! [סימן קריאה. זה לא כתוב בגמרא, אבל זה פשוט הסימן קריאה. היום ממש] אתא לגביה אליהו אמר ליה [הוא בא לאליהו, ואליהו שאל אותו]: מאי אמר לך [מה הוא אמר לך]? אמר ליה:... שקורי קא שקר בי [הוא שיקר בי] דאמר לי היום אתינא ולא אתא [הוא אמר לי שהיום הוא בא ולא בא]. אמר ליה: הכי אמר לך [הוא התכוון כך, הוא התכוון לפסוק בתהלים] 'היום [אבל זה מותנה 'היום' הזה], אם בקולו תשמעו'.

[הוא התלונן לאליהו שהמשיח שקרן] כן, הוא התלונן לאליהו שהמשיח שקרן [הוא לא אומר לא הבנתי? על רש"י לא היה מעיז להגיד ככה] לא על אליהו, על משיח. הוא אומר לאליהו שמשיח הוא שקרן [רבי יהושע בן לוי על רש"י שחי אלף שנים אחריו לא היה מעיז להגיד ככה, אז על משיח?] כן. זה הפרק הזה. מה זה משיח שקרן? מה זה הענין הזה שמשיח הוא מצטייר ומתדמה לשקרן? [משיח שקר] כן, משיח שקר, משיח שקרן, זה הסוד של הפרק הזה. [כל רגע שמשיח לא בא זה נקרא משיחות שקר?] כן, כאילו שהוא משקר, לא מאמת. הפירוש המילה אמת הוא לאמת הבטחה[יב]. אמת אצלנו היא פנימיות ספירת היסוד[יג]. למה? היות שספירת היסוד מאמתת את ההבטחות. האדם כל הזמן מבטיח, הנצח וההוד נקראים "בטחות"[יד], והיסוד מקיים, הוא מאמת את ההבטחה. אם היסוד לא מקיים ולא מאמת – הוא משקר. לכן כל המושג אמת ושקר הוא בברית. או שמשקרים את הברית, לא מקיימים את ההבטחה, לא מיישמים אותה, או שמאמתים אותה. אז באמת כל רגע שמשיח לא בא אזי כאילו הוא משקר. לא מקיים את ההבטחה. זה שייך ליוסף, בחינת משיח בן יוסף שבמשיח, האמת לעומת השקר שלו.

ב. להיכנס לראש של המשיח

משיח – "היום"; אליהו – "אם בקולו תשמעו"

כששאל רבי יהושע בן לוי את פי המשיח "לאימת אתי מר", ענהו המשיח (בבטחה גמורה [המשיח אמר לו חד וחלק, חד משמעי]) – "היום". כאשר לא בא המשיח באותו יום פרש אליהו הנביא לריב"ל שכונת המשיח היתה – היום [איזה "היום"? יש פסוק: היום], אם בקולו תשמעו.  קודם כל רואים שאליהו כאן הוא פשרן. מה ששאלת בהתחלה למה אליהו לא אמר לו ישר. אם אליהו היה אומר לו ישר מה אליהו היה אומר לו? [היום] לא, הוא היה אומר "אם בקולו תשמעו". לא צריך "היום" בכלל. בשביל מה צריך "היום"? מספיק לומר לו "אם בקולו תשמעו", אם נהיה בסדר המשיח יבוא.

עוד הפעם, לפי הראש של אליהו כל המילה "היום" מיותרת לגמרי, בשביל מה צריך לומר "היום"? תאמר אם תהיו בסדר המשיח יבוא. לכן אליהו לא רוצה לומר ישר, אלא הוא רצה שרבי יהושע בן לוי ישמע מפי המשיח, איך המשיח  אומר את זה. מה הניסוח, מה הסגנון של משיח לענין הזה, שהוא עתיד לפרש לאחר קושיא חמורה נגד המשיח שהוא שקרן. הוא שולח אותו למשיח בעצמו. המשיח בעצמו אומר לו "היום", בלי שום תנאי, שום דבר. אחר כך הוא צריך להגיע חזרה לאליהו הנביא ולומר לו, ואחר כך הוא אומר לו 'לא, "היום אם בקולו תשמעו"'.

מה שהרווחנו ממשיח זה רק את "היום". וכל הענין של "אם בקולו תשמעו" כאילו מחליש את כל הענין, בגלל שכל הדגש שם הוא שמשיח בטוח שהוא יבוא היום, זה פשט. אליהו פשוט מפשר את הענין, שופך מים פושרים. אצל משיח זה רותח, חם, מים חמים, ואליהו הנביא שופך לזה מים קרים, עושה מהם פושרים – "אם בקולו תשמעו" [אם רבי יהושע בן לוי חזר באותו יום אז עוד היום גדול] זה הקושיא, זה ההערה כאן. שואל את זה בעל אוצר בלום על העין יעקב.

שאלת הבעל שם טוב את המשיח

היה עוד אחד ששאל את המשיח מתי הוא בא. זה היה הבעל שם טוב ששאל אותו מתי אתה בא – "אימתי קאתי מר"[טו], והוא ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה"[טז]. כתוב שלבעל שם טוב היתה חלישות הדעת מתי הדבר הזה יכול להיות, כמה זמן זה יקח לו. עד שהמשיח מסר לו שמות קדושים, ענינים וסגולות שקצת הניח את דעתו, נתקררה דעתו קצת. ודאי שיש קשר בין הדברים – בין התשובה של רבי יהושע בן לוי המסופרת בחז"ל, לבין התשובה של המשיח לבעל שם טוב. באמת לבעל שם טוב הוא לכתחילה מתְנה, הוא לא אומר שוב "היום", אלא הוא אומר "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", הוא אומר את התנאי ולא את "היום". הוא כל כך לא אומר את "היום", עד שהבעל שם טוב חושב בדיוק ההפך – שמי יודע מתי זה יהיה, אולי עוד אלף שנים חס ושלום.

כל הראש של המשיח הוא ראש בדיוק הפוך [כבר הכירו את הגמרא. הבעל שם טוב לא שאל אותו מתי אתה בא, הוא שאל אותו מתי קורה המצב הזה של "אם בקולו תשמעו", במה זה תלוי, זה מה ששואל] מסבירים זאת כמעט ככה בחסידות. אומרים שהבעל שם טוב כבר טען שהתנאי של "אם בקולו תשמעו" כבר התקיים, אנחנו כבר לאחר קיום התנאי הזה. בדורות הקודמים הראשונים כבר התקיים התנאי של "אם בקולו תשמעו". היו מספיק יהודים יראים ושלמים ששמעו בקול ה'. על פי פשט זה לא עתיד להתקיים יותר טוב מאשר מה שהתקיים עד עכשיו. אם כן, אין מה לחכות יותר לתנאי הזה, התנאי הזה נגמר.

שואלים למה באמת הוא צריך לשאול בכלל? הוא לא יודע את הגמרא? הוא לא יודע את כל הסוגיה כאן? [מתי זה קורה? זו סברא טובה, הוא בא ואומר לו כדאי לך להסתפק במה שיש עד עכשיו כי יותר טוב כבר לא יהיה] זהו, בדיוק. [אם אחרי כל זה המשיח הציב עוד תנאי אז מי אמר שכשיתמלא התנאי הזה לא יצוץ עוד תנאי?] זה מה שפעל אצל הבעל שם טוב חלישות הדעת, אין הכי נמי, חלשה דעתו מכך. התנאי הוא עד כדי כך שהתלמידים בחוץ יוכלו לעשות עליית נשמה כמו שאתה עושה – מתי זה יכול להיות? [האם אנחנו יכולים לבוא למשיח ולומר לו גם כן, אותו דבר עם החסידות, שיפוצו מעינותיך חוצה שזה כבר התקיים ב"ה] זה מה שהרבי אומר, זה כבר היה [שכזה טוב כבר לא יהיה] לא יודע [אז מה התנאי החדש?] ההסבר איך שמסבירים את זה [האמת שזה עוד לא היה, ראיתי הרצאות בחב"ד שמסבירים שצריך ברחוב ממש] בסדר, אבל כבר הגיעו להונג קונג והונללו, הגיעו כבר לכל מיני מקומות רחוקים [למדרחוב. לרמת אביב לא הגיעו... להגיע ליהודים הפשוטים, לדתיים] עד כאן, אין הכי נמי...

ההסבר הוא כך: בעצם צריך להבין שהמשיח באמת לא משנה בדיבור. מהתשובה של המשיח לבעל שם טוב משמע  שזה משהו אחר לגמרי ואפילו הפוך מהתשובה לרבי יהושע בן לוי. הווארט הוא שמה שכתוב בחז"ל זו האמת המוחלטת, שהמשיח אומר "היום", אבל יש פה בעיה עם ה"היום" הזה. אפילו אחד גדול, הרב הכי גדול, הרבנים הראשיים שהם שומעים "היום" והוא לא בא היום, אזי הם חושבים שהוא שקרן, תופסים את המשיח כשקרן. מה הבעיה? יש פה בעיה יסודית שאליהו הנביא מנסה לתקן, אבל הוא לא מתקן אותה לגמרי, שזה באמת לקשר בין המודעות של משיח לבין המודעות של רבי יהושע בן לוי.

לשדר על אותו הגל עם המשיח

מה אליהו הנביא עושה כאן? הוא מנסה לתווך בין הראש של המשיח לבין הראש של רבי יהושע בן לוי, שרבי יהושע בן לוי לא יתפוס את המשיח כשקרן. כשהראש של המשיח מתקבל אצל הרב הכי גדול כשקר, בא אליהו הנביא ועושה פשט'ל – "היום אם בקולו תשמעו". מה זה "לכשיפוצו מעינותיך חוצה"? כתוב שם באגרת "מה שלימדתי אותך". כלומר, שכל ה"יפוצו מעינותיך חוצה", המעינות של החסידות, מה שהבעל שם טוב למד מהמשיח, זה נקרא המודעות של המשיח, הראש של המשיח. המשיח אומר שאני עדיין אומר "היום", אני עדיין לא חוזר בי, ו"היום" ממש, אפילו בלי התוספת של "אם בקולו תשמעו", אני אומר "היום"! אבל מה הבעיה? שאתם לא מבינים, אתם לא משדרים על אותו גל שאני משדר.

יש פה קצר תקשורת בינינו, יש קצר תהומי של תקשורת בין הראש של המשיח לבין הראש של הדור, אפילו הרבנים הכי גדולים בדור. כל זמן שיש קצר תקשורת אז באמת יש מה שמעכב את המשיח, לא שום דבר אחר. אליהו הנביא באמת ניסה, הוא מנסה להיות המתקן של הקצר בתקשורת [אז "אם בקולו תשמעו" קאי על המשיח, לא על הקב"ה, לכאורה] זה פירוש אחד. על פי פשט "אם בקולו תשמעו" הולך על הקב"ה. יש פירוש אחד ש"אם בקולו תשמעו" שהכוונה לקול המשיח, לשמוע מה שהוא אומר, שהוא אומר "היום" – "אם בקולו תשמעו", להבין מה הפירוש "היום" הזה שהוא אומר. מה הבטחון שלו הגמור שהוא בא הרגע ממש, "היום" ממש? אם אתם רואים שהיום הוא לא בא ואתם אומרים שהוא שקרן – סימן שאתם לא משדרים על אותו גל של המשיח. זו הבעיה. אם כן, מה זה "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", זה פשוט הפצת סוד "היום". כמו "היום יום"[יז]. להפיץ את הענין, את הראש הזה של משיח שהוא "היום".

[משיח יכול היה לבוא לפני שהבעל שם טוב קיבל את התשובה הזאת?] ודאי, הוא יכול לבוא ברגע שאנחנו לא נקרא לו שקרן, לא ננדה אותו. מה שהוא שם מנודה בשער רומי, זה גם כן חלינו, "הוא מחֹלל מפשעינו", "חלינו הוא נשא". כל מה שהוא חולה שם זה בגללנו. [מה היה חסר לו? "יפוצו מעינותיך חוצה" זה התשובה וזה התנאי] הווארט הוא שמה זה "מעינותיך" בכלל? זה לא רק "אם בקולו תשמעו", זה הרבה יותר מסוים, ש"מעינותיך חוצה" "מה שלימדתי אותך", כלומר הראש שלי, התורה שלי, תורת משיח. אני אבוא כשילמדו את התורה שלי, כשיחשבו כמו שאני חושב. לא "אם בקולו תשמעו" על פי פשט, שהוא להיות יהודי שומר מצות. המשיח אומר לא – ש"יפוצו מעינותיך חוצה" "מה שלימדתי אותך", תורת משיח צריכה ללכת לפניו.

[לפני הבעל שם טוב לא היתה תורת משיח?] לא עד כדי כך, היה ליחידי סגולה. כתוב שליחידי סגולה תמיד היה, אבל זה לא הגיע החוצה. [אז לא היה שייך שמשיח יבוא, לפני שהבעל שם טוב התגלה?] לפני הגילוי זה היה אצל יחידי סגולה. [לא היה שייך שיבוא המשיח לפני הבעל שם טוב? – בהוא אמינא כן, אבל במסקנה לא] במסקנה לא, רואים שלא בא. [לפני שהבעש"ט שאל לא היה שייך שיבוא משיח? – לפני הבעש"ט לא היה אף אחד ששאל. – היה את רבי יהושע בן לוי. – אבל מאז עד אז... דיון בין התלמידים] כמו שהוא אומר...

[החסידות לא היתה קיימת לפני הבעש"ט?] רק ליחידי סגולה. רואים שבאמת הוא לא הגיע. [אז הוא לא יכל להגיע?] היה יכול להגיע בדרך נס. יש תמיד למעלה איזה כלל שלא נאמר, אפשר להמשיך את הענין בדרך נס ממקום עוד יותר גבוה. [הוא לא יכול להגיע לאנשים פשוטים?] כל הענין של הבעש"ט זה לגלות את היהודי הפשוט, לחשוף את היהודי הפשוט. [תורת החסידות היתה נסתרת?] כן, גם הזהר היה נסתר לפני החסידות, הזהר היה נסתר אלף שנה. [אז במשך האלף שנה האלה לא היה יכול להגיע משיח?] מה כתוב בזהר? כתוב בזהר שבספר הזה יצאו מן הגלות ברחמים[יח], דהיינו שבלי הספר הזה יכול לבוא משיח עם דינים, עם מלחמות וכל מיני דברים קשים, דינים קשים, עכשיו עם הספר הזה משיח יכול לבוא ברחמים, כך כתוב בזהר. יש כל מיני דרכים איך שמשיח יבוא, הוא רוצה לבוא בצורה הכי טובה.

שוב, הוא עדיין אומר "היום". כל הזמן הוא אומר "היום", כל יום הוא אומר "היום", כל יום נדמה לרבי יהושע בן לוי שהוא שקרן. [יש גמרא בסנהדרין בחלק[יט] יש את הסוגיה מתי יבוא הגאולה, אומר שם, שאומר שם "רזי לי רזי לי"[כ]] זה פסוק "רזי לי רזי לי אוי לי", זה הפסוק. [המשיח לא נותן שום קצבה לכאורה, הוא אומר "היום", אבל לא אומר זמן מסוים] "היום" זה עכשיו ממש, ברגע הזה, נאו. הפירוש למילה "היום" הוא נאו. [בכל זאת, מכל הימים יש יום אחד, בסופו של דבר כשנביט לאחור אחרי שיבוא משיח נאמר משיח בא ביום זה וזה. אם הוא יבוא בה' כסלו, כולם יזכרו בכל שנה, בה' כסלו בא המשיח] אין הכי נמי, זה לא שייך לתאריך. תאריך הוא מלשון אריכות, זה מאריך את ביאת המשיח. זה "היום" בלי תאריך [דיון בין התלמידים].

החג של המשיח – כל יום ויום

מה רוצים לומר פה? הנקודה הראשונה כאן היא שה"יפוצו מעינותיך חוצה" – התשובה של המשיח לבעל שם טוב – הכוונה להפיץ את המודעות של "היום", על כל רוחב המשמעות של המילה "היום". לא רק הפסוק "היום אם בקולו תשמעו", החל מהפסוק "היום אם בקולו תשמעו", ועל כל "היום" שיש בתורה. מתוך ההנחה שכאשר המשיח אמר "היום", אז על פי פשט הוא התכוון לפשט של המילה "היום", לא התכוון לשום פסוק. משיח אומר "היום", הוא התכוון היום, בלשון המדוברת, בלישנא דאינשי, בלי פסוקים. בא אליהו הנביא ואומר פסוק – "היום אם בקולו תשמעו". אבל אם כבר נאמר שכן, שמשיח בעל רוח הקדש וכו', ומתכוון לפסוק או פסוקים, אז אם הוא אומר לי סתם "היום", הוא מתכוון לכל "היום" שיש בתורה. הסך הכל של כל "היום" שיש בכל התורה כולה הוא הפשט של המילה "היום". כולל הפסוק "היום אם בקולו תשמעו", והחל ממנו, , אבל יש הרבה "היום", וכל פעם שכתוב "היום" יש רמז לביאת המשיח. זה בכלל סוד גדול ביותר. שאם מצרפים יחד את כל הסודות וכל הענינים לגבי משהו, כמו כל המדרשים לגבי איזה פסוק בתורה שדיברנו קודם, אז אם באמת אפשר להגיע לסך הכל של הכל, אז זה הפשט, חוזרים לפשט. לכן אם אפשר להרחיב את היריעה לגמרי נתבונן במילה "היום" המופיעה בעוד פסוקים בתורה.

הפשט של המילה "היום" הוא היום ממש, מה שאין כן כאן שאמרנו קודם שמי שרוצה להשיג את משיח ואומר "היום אם בקולו תשמעו" זה נקרא היום שלאחר זמן. ודאי שאין היום שלאחר זמן. "היום" זה היום ממש, אין היום שלאחר זמן. הלל עכשיו אמר משהו מאד יפה גם כן. הוא רוצה לקבוע יום העצמאות של ביאת המשיח, אז הוא שואל למה המשיח לא אמר תאריך, צריך תאריך, אני כבר רוצה לכתוב בלוח שלי, זה יום ביאת המשיח, לקבוע כל שנה ושנה, לעשות חג. רוצים לעשות חג של ביאת המשיח. בשביל לעשות חג צריך תאריך מסוים. יש לומר שהמשיח לא רוצה חג, שבא באיזה יום מסוים, הוא רוצה [לבוא], לא רק שרוצה לבוא, הוא רוצה שזה יהיה כל יום. כל יום הוא ביאת המשיח. היום זה ביאת המשיח. הוא רוצה כל הזמן שביאת המשיח זה "היום", זה לא רק ה' כסלו. שיבוא בה' כסלו, שיבוא היום. אז החג של המשיח הוא כל רגע ורגע, זה החג של המשיח. לא איזה תאריך מסוים.

"היום" – נאו

זה גופא, אם אפשר להגיע לראש כזה, למודעות כזאת, זה נקרא ביאת המשיח שהמשיח בא. זה ה"נאו". המילוי של המילה היום זה בגימטריא נאו (57), ככה הרבי אמר לכתוב זה נאו [זה 57][כא], כן זה המילוי של המילה היום. [היום זה 61], המילוי, רק החלק הנסתר הוא אותיות א וד ו ם. היום במילוי הוא הא יוד וו מם, ורק החלק הנסתר כפי שנקרא, מה שבעיבור, בלי אותיות ה י ו ם, אלא א של ה, והוד של הי, והו של הו, והם של הם [כמה זה עולה?] 57, זה נאו. [דיון בין התלמידים] יש 9 מילואים. [וד של י?] כן, וד של י. א של ה, וד של י, ו של ו [זהו? זה לא ו א ו?] יש שלש צורות, מה שהוא התכוון, אפשר לכתוב את זה ואו או וו או ויו. אם נכתוב את זה ואו אז לא צריך את הא של הה, ואפשר לומר שהמילוי של יום זה נאו. אבל אם רוצים שהמילוי של היום יעלה נאו, אז הא זה של הה ולא צריך א בו, אלא זה וו. זהו אחד מהמילואים. זה מה שהוא התכוון שיש כמה צורות איך למלא. הצורה הזאת נקראת הפשט של המילוי. במילואים הפשט הוא שכותבים ה – הא, וכותבים ו – וו, כמו שכתוב בתורה וו – "ווי העמודים"[כב], בה' כתוב  "הא לכם זרע"[כג]. בתורה כתוב המילה ה – "הא", והמילה ו כתובה וו. זה הפשט של המילואים האלה. [שם מ"ה] לא, זה חצי מ"ה וחצי ב"ן. הה זה של מ"ה, והו זה של ב"ן.

ג. פסוקי "היום" בתנ"ך

"אני היום ילדתיך" – לידת המשיח

כאן הנקודה היא שביאת המשיח היינו הפצת המודעות של "היום", הפצת "היום". החל מהפסוק הזה, אבל יש המון פסוקים, כמו שכתוב כאן בעמוד השני. אם תסתכלו כאן בסעיף הזה, הפסוק שהכי מרמז לכך וקרוב לדעתו של משיח שאומר "היום" הוא הפסוק בתחלת תהלים:

הפסוק שנוגע ביותר למשיח עצמו (ומה שהיה, מן הסתם, בפשטות כונתו [אם כבר אליהו רוצה לומר איזה פסוק שמשיח התכוון לומר כשהוא אמר "היום", אם אני בודק את כל הפסוקים בתורה שכתוב "היום", זה לא "היום אם בקולו תשמעו", אלא]) הוא "אספרה אל חק, ה' אמר לי בני אתה אני (עולה) היום ילדתיך".

הפסוק אומר, ש"אני" – בגימטריא "היום" – "היום ילדתיך"[כד]. כלומר, שאתה נולד, ביאת המשיח נקראת לידה[כה], לידת המשיח, הוא נולד מתוך החבלים שלו. הפסוק אומר "אני היום ילדתיך", הכוונה היא היום. אם יש פסוק שזה ממש פשט מה שהמשיח אומר את המילה "היום" זה הפסוק הזה. [מה הכונה נולד?] נולד זה הביאה שלו. לידת המשיח נקראת ביאת המשיח. עד שהוא נולד יש חבלים. זה נקרא חבלי משיח[כו], וכשהוא נולד זה נקרא ביאת המשיח. [לידה פיזית?] לידה רוחנית, שהדור מוליד אותו, כמו שיציאת מצרים נקראת לידה[כז], לידת העם, גלות מצרים נקראת "כור הברזל"[כח], זה כמו רחם, צר, ויציאת מצרים היא לידה. כך ביאת המשיח היא לידה מתוך המיצרים. [כמו בסיפור עם הפרה שגעתה והיה בזה רמז על לידת משיח[כט]. מה זה נולד משיח? בכל דור נולד משיח] בסדר, גם מצד המשיח הוא נולד כל רגע. זה מה שהוא אומר "היום", שם בסיפור של הפרה הוא לידה רוחנית, שנשמתו נולדה, ואנחנו לא זכינו שיוולד למטה.

[היא היתה קיימת מששת הימים, השם של משיח או הנשמה] השם של משיח, לא מששת הימים, לפני בריאת העולם כתוב, אחד מהדברים שלפני בריאת העולם[ל]. [זה לא המשיח עצמו, זה שם] זה הנשמה שלו. הלידה של פרה שהיתה בזמן חורבן בית שני היא ודאי שלב של התגלות, אבל זו עדיין רק התגלות למעלה. אבל מצד המשיח הוא מרגיש שהוא נולד היום. למה הקב"ה מבטיח לו? מה שהמשיח בוטח שיבוא "היום" הוא לא בוטח על עצמו, הוא בוטח על הקב"ה, ש"ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך". על זה הוא סומך, על הפסוק הזה. הוא מתכוון שאני בא היום, הרי ה' אמר לי שאני בא היום.

משיח – הבעל שם טוב (אהבה); אליהו הנביא – אדמו"ר הזקן (התבוננות)

בא נראה פה את ההמשך:

ויש לומר שתורת מורנו הבעש"ט זי"ע, תורת החסידות (המעוררת לתשובה עילאה [כל המטרה של החסידות היא שנגיע לתשובה עילאה, ואז כאשר עם ישראל חוזר בתשובה משיח בא[לא]. לא תשובה תתאה מתוך יראה ומרירות בנפש, אלא תשובה מאהבה ושמחה בנפש. זה החידוש של החסידות. תשובה כזאת, שהיא תשובה עילאה], תשובה מאהבה, היא נקראת "היום [הפירוש הראשון של "היום" שזה "אם בקולו תשמעו" אומר תשובה עילאה, תשובה מאהבה. למה "היום" זה תשובה מאהבה? בגלל ש] יום היינו בחינת חסד ואהבה כנודע).

את ההבדל בין "היום" לבין "יום" נסביר בהמשך. כתוב בחסידות ש"היום" זה אהבה אינסופית, נקרא "ורב חסד"[לב], ו"יום" סתם בלי ה הידיעה ("היום"), זה חסד סתם. כמו "היום יום", כתוב שכל פעם שיש "היום יום", "היום" הראשון זה לפני הצמצום, כלומר שזה אהבה רבה בלי גבול, ו"יום" זה לאחר הצמצום, אהבה זוטא, אהבה מוגבלת.

ה"יפוצו מעינותיך חוצה" היינו שצריך להפיץ את "היום", את העבודה של "היום". מה זה קודם כל? תשובה עילאה, תשובה מאהבה. איך מגיעים לזה? באמת] אם בקולו תשמעו [מה זה "אם בקולו תשמעו"?] (ענין השמיעה הפנימית – 'דערהער' בל"א – עבודת ההתבוננות ד'שמע ישראל וגו'' ["תשמעו" זה כמו להתבונן ב"שמע ישראל", שמע מלשון הבנה[לג], הבנה על ידי יגיעה של התבוננות], המביאה לקיום כל מצותיו יתברך באמת ובפנימיות [התבוננות היא על מנת שהאדם יקיים את המצות לא סתם, גם לא ברגש חיצוני, שהכל יהיה בפנימיות – גם רגש פנימי, גם שהמעשה יהיה חדור בשכל טוב], הוא ענין תורת חב"ד בפרט)").

לפי זה המשיח הוא כמו הבעל שם טוב, שאומר "היום" סתם, לא מותנה, שזה חסד. הוא אומר שהכל תלוי באהבה. היום הכל זה אהבה, ולא סתם אהבה – אהבה רבה, תשובה מאהבה רבה. אליהו הנביא שמוריד את זה בשכל שלו אומר שזה תלוי בהתבוננות. זה הפשט הראשון – "היום אם בקולו תשמעו". משיח הוא עוד לא אדמו"ר הזקן, עוד לא חב"ד. הוא רק כמו הבעל שם טוב שאומר "היום", אהבה ואור. כמו שהבעל שם טוב שתמיד היה נכנס לחדר היה מדליק עוד נר[לד], אפילו שהיה כבר אור, אומר שהענין שלי זה להרבות אור, עוד אור. איזה אור? אור של אהבה. עיקר האור הוא אהבת ישראל, חיבור שכולנו מחבקים אחד את השני. זה "היום". גם תשובה מאהבה לה', אהבה רבה. עכשיו באה חב"ד ואומרת "היום אם בקולו תשמעו". אליהו הנביא כאן זה כמו אדמו"ר הזקן שבא לאחר הבעל שם טוב, ואומר שזה תלוי ב"דעהרער" ב"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[לה], לפי ערך ההתבוננות כך אפשר להוליד אהבה פנימית בלב.

[מה זה "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי"[לו], מה זה "דור כולו חייב" לפי השמיעה הפנימית? או שבכלל לא שומע] הרמב"ם פוסק שהמשיח יבוא כאשר יחזרו בתשובה, ש"סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין"[לז], זה הפסק של הרמב"ם. הוא לא פוסק את "דור שכולו זכאי או כולו חייב". כמובן כמו כל דבר בתורה אפשר לדרוש זאת בהרבה אופנים, אבל לפי איך שאמרנו קודם הוא הכי פשוט – שאם זה דור שכולו חייב משיח יבוא בקושי, בדינים, לא ברחמים. משיח מתאפק, הוא כן היה יכול לבוא מזמן בדינים קשים, אבל הוא לא רוצה את זה, יותר טוב כל הייסורים של הגלות, כדי שהוא יבוא ברחמים.

[למה הריחוק מעורר חסד? לכאורה ככל שעובר הזמן זה יותר דינים] יותר דינים אצלנו, זה לא דיני ביאת משיח, דיני ביאת המשיח מי יודע מה זה. [השואה זה לא דיני ביאת משיח?] השואה זה בחינה כזאת. כל פעם אנחנו מאחלים לעצמנו רחמים. זה גם דבר פשוט, כל פעם שהגלות מתארכת אזי "לפום צערא אגרא"[לח] – עוצמת ביאת המשיח תהיה יותר באין ערוך. זה פשוט, שבסוף זה יהיה כדאי לנו[לט]. עכשיו אנחנו צריכים לרצות לוותר על הכדאיות, לא רוצים עוד רגע של גלות כדי שביאת משיח יהיה עוד יותר גדול, אני מוותר על הרכוש עוד יותר גדול. אבל כל יום שעובר זה צריך להיות ודאי שעכשיו כשמשיח יבוא זה באין ערוך יותר, בעוצמה יותר גדולה. [ממה נפשך? אם זה טוב שהגלות תימשך אז מה מבקשים על משיח?] זה הפרדוקס, שאני צריך לדעת שבסוף כל יום נוסף הוא עושה עוד יותר ביאת המשיח, אבל אני מוותר על זה, זה הדבר והיפוכו. אנחנו רוצים משיח עכשיו, לא רוצים לסבול יותר את המצב העכשווי.

אם כן, "היום" הוא בעל שם טוב טהור, ו"אם בקולו תשמעו" זה להרכיב עליו את אדמו"ר הזקן, על מנת להמשיך את הפנימיות שלו. אבל בכל זאת אצלנו זה כאילו להוריד את זה. יותר כיף רק ללכת על "היום" בלי ה"אם בקולו תשמעו". בכל זאת, לשכלו של רבי יהושע בן לוי ככה חייבים. כך אליהו הנביא, שהוא כאן המפשר-המתווך, מוריד את זה לשכל שלו. גם רבי יהושע בן לוי בעצמו לא יכול לדבר ישירות עם המשיח, לא יכול לשדר על אותו גל של המשיח. הוא צריך את הממוצע הזה.

"חסד אל כל היום"; "חי חי הוא יודך כמני היום" – הודיה על החסדים מגבירה אותם

[אם כן, עיקר ה"יפוצו מעינותיך חוצה" הוא להפיץ את ה"היום", ש"היום" זה ענין של אהבה ואור, מדת החסד והאהבה] הינה הפצת האמת הפנימית שבפסוק [כמו שאמרנו קודם יש הרבה פסוקים של "היום", שכל פעם שיש "היום" זהו רמז על ביאת המשיח ולעבודה של מה יביא לנו את המשיח] "חסד אל כל היום" [חסידות, "היום" זה חסידות – "חסד אל כל היום"], שמזה נמשכת ההכרה והעבודה של "חי חי הוא יודך כמני היום וד"ל.

זה נקרא התקון של חזקיהו המלך, שהיה ראוי להיות משיח רק שהוא לא שר שירה[מ], אבל יש מקום שהוא כן שר שירה. השירה שלו זה הפסוק "חי חי הוא יודך כמני היום"[מא].  זו שירה שחזקיה שר אחרי שהוא נרפא, כשה' הוסיף לו 15 שנה, כמנין הוד, אז הוא שר את השירה שלו "חי חי הוא יודך כמוני היום". [מי זה היה?] חזקיהו המלך שהוא בחינת משיח. הפסוק הזה הוא בלשון הפיוט בימים נוראים במחזור של האשכנזים, לא יודע אם גם אצל הספרדים. יש את זה במחזור, "חי חי הוא יודך" – "חי חי יודוך". הפסוק אומר "חי חי הוא יודך כמוני היום", במחזור כתוב "חי חי יודוך". [מה אומר הפסוק הזה?] כתוב בחסידות שההוד הוא המחזור של החסד.

מה זה "היום"? אחד מהרמזים של "היום" זה ה חסדים. "יום" זה חסד[מב], "ה‑יום" הוא ההתפשטות מתוך הדעת. בדעת יש עטרא דחסדים, הכתר של החסד, המקור של החסד. משם מתפשטים ה חסדים, מחסד עד הוד, ובהוד יש אור חוזר – החסד שבהוד הוא האור חוזר המשלים את המעגל של החסד שבחסד. הוא מחדש את המעגל. על פי פשט על כל טובה שנותנים לך אתה מודה. אם אתה לא מודה אתה מפסיק את השפע של החסד. ככל שאתה מודה אתה מגביר את החסד. כל סוד החסד, בשביל להגיע ל"חסד אל כל היום", שכל הזמן תהיה זרימה גוברת והולכת של חסדים, וממילא של יציאה מהגלות ברחמים – הכל תלוי בהכרת החסד והודיה לחסד. "חי חי הוא יודך כמוני היום", כלומר שה"חי חי הוא יודך כמוני היום" זה האור חוזר של "חסד אל כל היום".

לכן קמים בבוקר והדבר הראשון שאומרים הוא "מודה אני לפניך מלך חי וקים", מודים. ההודיה הזאת צריכה ללוות את האדם, כמו שכתוב שהחסד מלווה את כל הימים – "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[מג]. החסד מלווה ומתלווה לכל שאר ההנהגות של הקב"ה. לכן כל הנהגה, אפילו הנהגה קשה, מי שיש לו עינים ולב הוא מרגיש שיש כאן חסד, זה נקרא "יומא דאזיל עם כולהו יומין", הוא מלווה את כולם. אז ככה ה"מודה אני" של האדם צריך ללוות את האדם במשך כל היום כולו, שעל כל דבר שקורה צריך להודות.

זו עבודה של "היום". אנחנו מתחילים להסביר מה העבודה של "היום". אם ניכנס לראש של "היום" ניכנס למודעות של המשיח וממילא המשיח יבוא. כל הווארט כאן הוא שכדי שהמשיח יבוא צריך להיכנס לתוך הראש של "היום", על כל המשמעות של "היום", כמובן החל מהפשט שאנחנו בטוחים שהמשיח יבוא נאו, היום ממש. ["מודה אני" בגימטריא ינון, שמו של המשיח] כן.

"ואבוא היום אל העין" – סוד קפיצת הדרך

ועוד יש לרמז במה שגלה הבעש"ט זי"ע שהשם הקדוש של "קפיצת הדרך" [מה שדיברנו קודם שהכח של החסידות, המופת של החסידות היא המופת של קפיצת הדרך. זה כתוב פעם ראשונה אצל אליעזר, אחר כך כתוב אצל יעקב אבינו בפרשת השבוע, אבל השרש של קפיצת הדרך הוא אליעזר עבד אברהם] (דהיינו "קפיצת הדרך" לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו ["היום" הזה אומר קפיצת הדרך (אצל יעקב לא היתה קפיצת הדרך) אצל יעקב כן, "קפיצת הארץ" [לא קפצה לו. שאלה למה לאליעזר קפצה ואצל יעקב לא קפצה] לא, זה כן קפצה בחזרה. הוא הלך לחרן ואחר כך כשהוא התחיל לחזור, הוא אמר 'עברתי על מקום שאבותי התפללו שם ואני לא התפללתי', אז הוא חזר, אז קפצה לו הארץ[מד]])

[צריך לקפוץ לגאולה.] יוצא מהפסוק [אצל אליעזר שמספר את הסיפור לבתואל ולבן הוא אומר] "ואבוא היום אל העין", [ומה זה "עין"? מה יעקב עשה כשהוא הגיע לעין? לבאר? ("ויגל את האבן"[מה]) היה צריך להוריד את האבן. אם נחבר את שני הדברים ביחד, זה בחינת "גל עיני"[מו], "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". מהו "נפלאות מתורתך"? תורת משיח. זה "ואבא היום אל העין"[מז], ביאת המשיח. עין זה גם באר, עין זה עינים, ועין זה גם כן המגוון של כל הצבעים. בחז"ל[מח] עין זה גוון. אפילו בתנ"ך זה אחד הפירושים של "כעין החשמל"[מט], גוון. כמו שבכל עין יש גוון אחר, צבע אחר, ככה המילה עין היא צבע. זה נקרא כל הספקרטום, כל הגוונים כולם נקרא עינים.

אלו ג הפירושים של המילה עין: באר (מעין), עינים (פשוט בגלל שהוא מדמע, העין מדמעת, לכן זה כמו באר, כמו מעין) [זה לא הפוך? בגלל שהבאר מדמעת לכן קוראים לה עין?] אפשר ככה או ככה, אי אפשר לדעת מה קדם למה. על פי פשט אולי העין הזאת קדמה, כמו שאתה אומר, הבאר היא גם כן כמו עין. הפירוש השלישי הוא שעין זה צבע. [מה זה מלאך מלא עינים?] יכול להיות הרבה צבעים. כתוב "ואבוא היום אל העין"] בסוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" וד"ל.

את הסוד של קפיצת הדרך צריך ללמוד באריכות מה זה קפיצת הדרך. זה גם כן "היום", שהמילה הזאת "היום" היא הסוד של קפיצת הדרך. הבעל שם טוב אומר שמראשי התבות של הפסוק "ואבוא היום אל העין", והאה, יוצא השם של קפיצת הדרך. אם כן, "היום" שייך לביאת המשיח, קפיצת הדרך למשיח.

"היום אתם יוצאים בחדש האביב" – גאולת "היום"

ואזי [יש עוד פסוק: "היום אתם יוצאים בחדש האביב"[נ]. זה גם כן פשט. כל הפסוקים האלה של "היום" זה ממש פשט אומר ביאת המשיח] – "היום אתם יוצאים (מגלות מצרים, שכל הגלויות נקראות על שם [גלות] מצרים, שמיצרים לישראל [כך חז"ל אומרים[נא]]) [אז לצאת ממצרים שהוא מהגלות בכלל – נקרא "היום", "היום אתם יוצאים] בחדש האביב".

"היום" – סעודות שבת כסעודת משיח

וכן יש לרמז במה ששלש סעודות דשבת נלמדו מג"פ תבת "היום".

יש עוד משהו מאד חשוב בחז"ל[נב] שלומדים מ"היום". את החיוב לאדם לאכול ג' סעודות בשבת לומדים ממה שכתוב שלש פעמים המילה "היום" – "אכלוהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאהו בשדה"[נג]. כל סעודת שבת זהו סוד גילוי משיח, לכן מתי אומרים את הפסוק "היום אם בקולו תשמעו"? זה הפרק הראשון של קבלת שבת. כדי לקבל את השבת יש את התנאי של "אם בקולו תשמעו". אבל כשנכנסים לשבת זה ג פעמים "היום" – "היום"-"היום"-"היום", בלי "אם בקולו תשמעו". בקבלת שבת זה "היום אם בקולו תשמעו", אחר כך זה "אכלוהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאהו בשדה", מכאן ג סעודות של שבת, שסעודות שבת הן כמו סעודת משיח, סעודת לויתן.

"וידעת היום" – מצוה משיחית לדעת את ה'

יש עוד דבר חשוב ב"היום": כל הנ"ל הוא בסוד "וידעת היום וגו'... [והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת] אין עוד". [צריך לדעת את "היום". אם כן, בתור מצוה, המצוה הכי משיחית שיש בתורה, שבמצוה הזאת תלויה ביאת המשיח זה לדעת את הסוד של "היום". לדעת את "היום" זה לדעת "כי הוי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"[נד].]

"היום יום" – "באורך נראה אור"

ו[גם כן הוא] בסוד "היום יום" (וכמבואר בדא"ח [אמרנו זאת קודם, שכאשר כתוב "היום יום", כמו "היום יום אחד לעמר" – הכוונה באמירת "היום" היא שזה] קאי על עצמות אוא"ס ב"ה שלפני הצמצום הראשון, בחינת "באורך" העצמי [כתוב "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור"[נה]. "יום" זה "אור"[נו], אבל "היום" זה "אורך". "אורך" נקרא לפני הצמצום. "נראה אור" הוא לאחר הצמצום, זה נקרא "יום" סתם. כתוב ש"היום יום" זה בסוד "באורך נראה אור", "היום" הוא "באורך", ואילו "יום" סתם, לאחר הצמצום הוא "נראה אור"], ואילו "יום" קאי על גילוי אורו יתברך לאחר הצמצום – "נראה אור" וד"ל).

"חדש האביב" – חדש החדשים

[מה זה "בחדש האביב"?] "בחדש האביב" על פי פשט זה ניסן. [כן, אבל על פי "היום" זה צריך להיות באביב?] על פי "היום", החדש של האביב נקרא "החדש הזה לכם ראש חדשים", בעבודת ה' חדש האביב נקרא התחדשות. אביב הוא התחדשות, נקרא חדש ההתחדשות. כל פעם שהאדם מתחדש, כמו "תתחדש כנשר נעוריכי"[נז], הוא חדש האביב. זה גם כן אומר מתי מגיעים ל"היום", לצאת מן הגלות? על ידי התחדשות, התחדשות תמידית. "היום אתם יוצאים בחדש האביב".

[מה הפירוש חדש, אם אביב זה התחדשות?] כמו שכתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים", יש הרבה חודשים וצריך להיות ראש חדשים. "החדש הזה לכם ראש חדשים", מקור ההתחדשות – "חדש האביב", חדש כל החדשים, חדש החדשים, כמו שיש "קדש קדשים" יש "חדש החדשים" שזה ניסן, "חדש האביב". [ניסן זה אתערותא דלעילא, נכון?] נכון, זה נקרא "באבי הנחל"[נח]. נלמד על כך בהערות יותר. יש "היום" גם בתשרי, "אתם נצבים היום"[נט] ["יום כפור"] לא, המילה "ה-יום". כתוב "אתם נצבים היום כלכם", וכתוב בזהר שזהו "יומא רבה דראש השנה"[ס] ["ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על הוי'"[סא]] נכון, לומדים זאת מאיוב שזהו ראש השנה. אם כן, יש "היום" שהוא ניסן ויש "היום" שהוא תשרי. אלו באמת שתי הדעות של רבי אליעזר ורבי יהושע. יש מחלוקת אם הגאולה תהיה בניסן או בתשרי[סב]. רבי יהושע אומר בניסן ורבי אליעזר אומר בתשרי. לכל אחד יש לו בחינת "היום", יש את "היום" הזה, ש"היום אתם יוצאים", שהוא יותר שייך לרבי יהושע, ויש את "אתם נצבים היום כלכם", הפסוק ששייך לרבי אליעזר, "היום" של ראש השנה.