חינוך לבטחון

מוצאי ט"ז טבת תשפ"ב – הקלטה

הקלטה לערב חינוך – פנים אל פנים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

עבור ערב-עיון בנושא חינוך שקיימו מוסדות החינוך בירושלים – גני חב"ד תורת חיים, תלמוד תורה תורת חיים ובית הספר היסודי לבנות יעלת חן – הוקלט שיעור קצר ורב-תוכן: בשיעור מדובר על חשיבות ההקפדה על החינוך על טהרת הקדש כהכנה לגאולה; על חינוך לבטחון פעיל – בטחון עצמי מתוקן ושאיפה להצלחה – שהוא עיקר החינוך; וגם על הקשר התלת-דורי בחינוך, כאשר מהסבא מקבלים חינוך לתמימות ומהאבא חינוך לבטחון.

התחזקות בחינוך

שלום לכל ההורים והמורים של התלמידים והתלמידות שלנו. ערב חינוך זה דבר חשוב ביותר, כדי לחזק ולהתחזק בנושא החינוך. כתוב ב"היום יום"[ב] שעל כל הורה להקדיש חצי שעה ביום לחשוב, להתבונן, מה אפשר לעשות כדי לשפר ולחזק את החינוך של הילדים שלנו – שהחינוך יהיה חינוך על טהרת הקדש.

עכשיו אנחנו בפרשת שמות, "ואלה שמות בני ישראל"[ג]. הפסוק ממשיך ומונה את כל יב שבטי י-ה, "ראובן שמעון וגו'". יש מאמר חז"ל: "ראובן ושמעון נחתין וראובן ושמעון סלקין"[ד], יוצאים מהגלות בזכות שלא שינו את שמם. יש עוד כמה דברים שכתוב שלא שינו. כלומר, הם שמרו על המסורת והתחזקו, גם בתנאים קשים של גלות מצרים ושעבוד ומרירות – אף על פי כן הם שמרו על הזהות היהודית, לא שינו את שמם ולא את לשונם וכו', ובזכות השמירה על הזהות והמסורת – אותם ראובן ושמעון שנחתין, ירדו למצרים, הם ראובן ושמעון שסלקין, יוצאים מהגלות, "כי בשמחה תצאו"[ה].

כך אצלנו, בסוף הגלות, עקבתא דעקבתא דמשיחא, ותחלת הגאולה – "הנצנים נראו בארץ... וקול התור נשמע בארצנו"[ו], אבל צריך לדעת שאלה עדיין הרגעים האחרונים שצריך להתחזק בהם כדי לצאת מהגלות ולקבל את פני משיח צדקנו.

עיקר החינוך – בטחון פעיל

הרבי יסד עשרה מבצעים חשובים, כאשר מבצע חינוך – לפי איך שאנחנו מסדרים את המבצעים כנגד עשר הספירות, כחות הנפש[ז] – הוא כנגד הנצח. הרי "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם"[ח], הבנים הם הנצח שלנו, הם העתיד שלנו. הבן נקרא "ברא כרעא דאבוה"[ט], הוא רגל ימין של אביו, ההמשך שלו.

פנימיות ספירת הנצח היא מדת הבטחון. אנחנו מסבירים[י] שיש שני סוגי בטחון – יש בטחון פעיל, שאדם יוזם וקם ועושה דברים, ויש בטחון סביל, שאדם בטוח במאה אחוז בחסדי ה' יתברך, בכך ש"טראכט גוט וועט זיין גוט"[יא] (חשוב טוב – יהיה טוב), שהוא חושב טוב ויהיה טוב בפועל ממש, ה' נמצא עמו ושומר עליו בכל רגע. שני סוגי הבטחון הם נצח והוד.

הנצח, עיקר החינוך, הוא חינוך לבטחון פעיל. בטחון פעיל, במדה מסוימת, הוא בטחון עצמי – שיש לאדם כח נפשי לקום על הרגלים שלו, על רגל ימין שלו, ולעשות דברים חשובים כדי להיטיב עם עם ישראל. צריך ללמוד הרבה-הרבה תורה, ללמוד בשביל "ללמד, לשמור ולעשות"[יב], ללמוד בשמחה ולהפיץ. כל הפעילות הזו צריכה יזמה של בטחון פעיל, שבעצם מבוסס על בטחון עצמי – בטחון "כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל"[יג], שה' נותן לנו את הכח לעשות חיל.

המחנך צריך לחשוב, להתבונן, שמטרת החינוך והמשימה של המחנך – ההורה, המורה וכל מחנך – היא לחזק את הבטחון הטוב של הילד כך שירצה לפעול, ירצה ללמוד טוב, להבין טוב, לפעול בעולם. צריך לחנך את הילד שירצה להצליח. ההצלחה הזו היא להשכיל בדרכי ה'. על משיח כתוב "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[יד]. "ישכיל" פירושו יצליח[טו]. "ישכיל" הוא גם שכל טוב, בחינוך נותנים את השכל הטוב, "אור השכל"[טז] של התורה בכלל ושל החסידות בפרט, ועם השכל הטוב הזה אנחנו מצליחים בחיים. חנוך בגימטריא ארבע פעמים – ממוצע כל אות – אהיה[יז] (שהוא גם חנוך במספר קטן!), החינוך לשאיפה-למחשבה ולבטחון ש'אהיה גדול!'[יח]. שוב, הכל שייך לספירת הנצח – רגל ימין. זהו החינוך.

יחסי סבא-נכד עם המחונך

נאמר נקודה אחת שקשורה לפרשת השבוע: כמו ש"ראובן ושמעון נחתין וראובן ושמעון סלקין", כך גם כל יב שבטי י-ה וכל "שבעים נפש יוצאי ירך יעקב"[יט] – כולם ירדו למצרים והצאצאים שלהם עלו ממצרים עם רכוש גדול של ניצוצות שהיו חבויים במצרים והוציאו אותם[כ]. ה' עושה הכל מתוכנן בשביל שנצא ברכוש גדול[כא], רווח גדול, "ירידה צורך עליה [באין ערוך]"[כב].

מי הנכד הראשון של יעקב אבינו? הבן הראשון הוא ראובן, עליו נאמר "נחתין" ו"סלקין", והנכד הראשון נקרא חנוך[כג], לשון חינוך. יש בתורה ארבעה חנוך[כד] – חנוך בן קין (הנכד הראשון באנושות[כה]), חנוך בן ירד (הדור השביעי לאדם הראשון דרך שת, שאנחנו מצאצאיו), חנוך בן מדין[כו] (נכד אברהם) וחנוך בן ראובן, הנכד הראשון של יעקב[כז].

כתוב[כח] שסבא חייב גם בחינוך הנכדים שלו, כמו שהוא חייב בחינוך הבנים שלו – "בני בנים הרי הם כבנים"[כט], קרויים בנים ממש. יש משהו מיוחד ביחס של סבא ונכד. כך כל מחנך, אף שייתכן שהוא אברך צעיר שכעת נכנס לכתה, צריך ללמוד מסבא ונכד את היחס המיוחד למחונך – יחס שנלמד מיעקב[ל] ובכור נכדיו.

למדנו לאחרונה[לא] שבכחות הנפש יעקב אבינו הוא מדת התמימות, כמו שכתוב בו (בהיותו 'תלמיד ישיבה') "ויעקב איש תם יֹשב אהלים"[לב] (יושב ומתמיד באהלי תורה, של שם ועבר[לג]). את התמימות צריך הילד לקבל מהסבא שלו. התמימות היא פנימיות ספירת ההוד, הבטחון הסביל הנ"ל. נצח (בטחון פעיל) והוד (בטחון סביל, תמימות) הם "תרין פלגי גופא"[לד] המשלימים לגוף-מציאות אחד (ובדרך מליצה, אם יש לחשוב חצי שעה כל יום אודות החינוך הכשר, החינוך לבטחון פעיל ועצמי כנ"ל, יש להשלים את החצי השני של אותה שעה בחיזוק מדת התמימות – את הבטחון הפעיל צריך לקבל מהאבא ואת הבטחון הסביל מהסבא, כאשר כל הורה ומורה צריך להיות גם 'אבא' וגם 'סבא').

ורמז: יעקב, הסבא של כולנו, מתחיל ב-י; בכורו, ראובן, מתחיל ב-ר; הנכד הראשון, חנוך, מתחיל ב-ח – ר"ת ירח. כתוב שאנחנו, עם ישראל כולו, נמשלים לירח – "מונין ללבנה"[לה] ו"דומין ללבנה"[לו] ו"עתידין להתחדש כמותה"[לז]. יש זמנים שהירח יותר חשוך ויש זמנים שהוא נולד מחדש ומאיר, עד שנזכה לזמן שהירח יאיר ולא ירד יותר, רק "סלקין" בלי "נחתין". זו הפעולה של חינוך שלשת הדורות האלה, שסימנם ירח.

בטחון בשלשה דורות

נסיים בגימטריא יפה: כל אחד מהדורות האלה הוא כפולה של 7, "כל השביעין חביבין"[לח]. החנוך השני הוא גם הדור השביעי מאדם הראשון (כנ"ל), וגם כתוב[לט] שהוא הרבי הרוחני של משה רבינו, שנולד בפרשת השבוע, בזכות שמירת המסורת של עם ישראל ("נצח ישראל לא ישקר וגו'").

מה הכפולות? יעקב (182) עולה שבע פעמים שם הוי'. ראובן (259) שוה שבע פעמים לז, ה-יחידה שבנפש. בקבלה לז הוא גם חלק המילוי של שם הוי' ב"ה במילוי סג. מה לגבי חנוך (84)? הוא שבע פעמים זה, נבואת משה רבינו באספקלריא המאירה[מ], "זה הדבר אשר צוה הוי'"[מא]. 84 הוא גם משולש בשלשה ממדים, סכום כל המשולשים מאחד עד 7. מי שלומד קבלה יודע ש-פד הוא גם מספר של תיקון הברית[מב]. כל השמות כאן הם כפולות חשובות של המספר 7. ראשית החינוך היא מיום הלידה, שבו "משביעין אותו תהי צדיק וכו'"[מג], לשון שבע (החביב, חינוך לשמירת שבת קדש) ולשון שובע (בכחות נפש ושפע אלוקי), כמבואר בדא"ח[מד].

נחבר את השמות של הדורות: קודם כל, יעקב-ראובן עולה אמת. זהו אחד מפירושי "תתן אמת ליעקב"[מה] – לצרף ליעקב את בנו הבכור ראובן. באותו אופן, ראובן-חנוך עולה ז פעמים ז פעמים ז, 7 בחזקת 3 ("גשם נדבות תניף אלהים"[מו]). כשמחברים את כל השלשה יחד, הסבא והאבא והנכד – סוד "[מידי אביר יעקב משם רֹעה] אבן ישראל"[מז], אב-בן-נכד[מח] – מקבלים 525, 7 פעמים בטחון[מט].

יוצא מכאן שכל המשך הדורות, ה"ברא כרעא דאבוה", ספירת הנצח, החינוך שממשיך את הדורות והוא הבטחון של עם ישראל, שגם ש"נחתין" "סלקין", "בשמחה תצאו" – הכל תלוי בחיזוק מדת הבטחון. יש זמנים שכמובן צריך רק לסמוך על הקב"ה (בתמימות) שהכל יהיה טוב, הבטחון הסביל, אבל עיקר החינוך הוא לחנך את הילד לבטחון עצמי ש"הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל". לא לומר ח"ו "כחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא לדעת ברור ש"הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל".

ברכת סיום

יהי רצון שכל הילדים, גם הבנים וגם הבנות, יהיו חילים נאמנים בצבאות הוי' (השם הקדוש "הוי' צבאות" הוא בקבלה השם של ספירת הנצח[נ]) – יעשו חיל וילכו מחיל אל חיל בלי הפסק[נא], עם רגל ימין חזקה, עומדת יציבה על הארץ, ארצנו הקדושה, שלמות הארץ. שנזכה לשלמות הארץ ושלמות העם על ידי שלמות התורה, שמקבלים בפשטות בכתה. "ובא לציון גואל", שנזכה תיכף ומיד ממש להיות "ראובן ושמעון סלקין" (בגימטריא גאולת ישראל). שהערב יהיה בהצלחה רבה, בברכת "ופרצת"[נב].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• בזכות החינוך הכשר יוצאים מהגלות.
• עיקר החינוך הוא לבטחון פעיל (פנימיות ספירת הנצח) – בטחון עצמי מתוקן ושאיפה להצליח.
• כל מחנך צריך ללמוד יחס למחונך מיחס של סבא לנכד.
• מהסבא מקבלים את התמימות ומהאבא את הבטחון.