בע"ה

כינוס ילדים (תחילת כתיבת ס"ת) יז אדר

יז אדר סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

שמענו שיר של מענדל'ה, שאחר כך נחזור עליו. היום זה גם יום ההולדת שלו, ונדבר מעט על המסר של הימים הללו. המילים האחרונות ששמענו מהרבי, לעת עתה, הן "ברוב שירה וזמרה" וזה מה שצריך לעשות עד שיהיה מסר האחרון. שירה זמרה = תשסז, זה מיוחד לשנה זו. אין לנו זמן ושנה, ובמיוחד בחדש זה, בו הרבי אמר זאת, יותר מתאים לחשוב על זה ולאמץ את זה בנפש שלנו. מה ההבדל בין שירה וזמרה? איך חז"ל מסבירים זאת? למה הרבי אמר כזה ביטוי, למה לא מספיקה מילה אחת? חז"ל אומרים דבר מאד פשוט, ששירה זה בפה וזמרה זה בכלי. איני יודע כמה ילדים כאן לומדים לנגן על כלי, על פסנתר, על כינור וכו' – אבל לנגן על כלי זה זמרה. מי שמנגן טוב על כלים – כמו שתמיד היה במסורת של עם ישראל, בחתונות ובעוד אירועים שמחים – נקרא כלייזמר (קיצור של כלי-זמר). זמרה זה ללמוד לנגן על כלים. לכן זה גם כן מאד חשוב שכל מי שה' נתן לו חוש וכשרון לנגן – לא לכל אחד יש – שההורים שלו ידאגו שהוא ילמד לנגן על כלי. כמובן לנגן ניגונים חסידיים, לשיר שיר חדש, כי כל הגאולה זה "שירו לה' שיר חדש". חזקיהו מלך יהודה היה נעשה משיח אם היה שר לה' ,ובגלל שלא עשה זאת הוא פספס – רואים כמה חשוב לנגן ולשיר לה'. השירה בפה זה כמו הנשמה והנגינה בכלי זה כמו הגוף, וצריך נשמה בריאה בתוך גוף בריא. כמו שרוצים לראות את הרבי נשמה בתוך גוף, וככה כל מי שיקר לנו אנו רוצים שיהיה נשמה בגוף, כך צריך לשיר בפה ולנגן בכלי. לא רק כשהאדם שר ממש ומזמר על כלים זה שירה וזמרה – גם כשלומדים תורה יש שירה וזמרה. כתוב שהשירה של התורה זה כשלומדים חסידות, כשלומדים נשמתא דאורייתא. כך, המבצע כעת, ללמוד תניא בע"פ – זה "שירו להוי' שיר חדש". כשלומדים הלכות – וכל אחד צריך ללמוד הלכה – זה הזמרה של התורה, מה שצריך לעשות בפועל, יום יום, רגע רגע.

עוד פירוש לשירה וזמרה בחיי היהודי – שירה עולה בגימטריא תפלה. לשיר לה' זה גם להתפלל לה', אז כל מה שמתפללים לה' זה נקרא שירה. לפי זה, זמרה זה לקיים את המצוות בפועל ממש. גם כשמקייים את המצוות ממש, שכל בת מדליקה נר שבת קדש וכל בן מדליק נר חנוכה זה זמרה – יש בזה חפץ, איזה גוף ודבר גשמי. כל המצוות זה מצוות מעשיות, כשלוקחים מטבע ושמים אותו (אפילו) בקופה זה כמו לפרוט על כלי נגינה – כל מצוה זה להפיק איזה תו. כשמתפללים זה שירה לה'. יוצא מזה איזה רעיון מאד יפה, שבשביל להתפלל כמו שצריך, היות שהתפלה זו השירה, ואמרנו שביחס לתורה החסידות זה השירה, אז החיבור מלמד שכדי להתפלל צריך ללמוד חסידות (כפי שבאופן טבעי בשביל לקיים מצוות – זמרה בחיי היום יום – צריך ללמוד את הזמרה של התורה, את הלכות התורה). כשלומדים תניא וחושבים תניא בעל פה לפני שמתפללים, השירה של התפלה היא אחרת לגמרי.

היות שכל פעם אנו נוהגים לספר איזה סיפור, נספר איזה סיפור להמחיש זאת: לפני שאדה"ז נסע לרבי שלו, המגיד ממעזריטש, הוא התלבט לאן לנסוע. הוא לא הכיר את הרבו, ורק שמע שמועות. הוא שמע שבווילנה, אצל הגר"א, לומדים איך ללמוד, ובמעזריטש לומדים איך להתפלל. הוא אמר שב"ה ה' נתן לי חוש וכשרון איך ללמוד תורה, זה אני יודע מעט (אף שאין גבול לתורה), ולהתפלל בכלל לא. עיקר החידוש במעזריטש היה לימוד פנימיות התורה, נשמת התורה, שמזה לומדים איך להתפלל. זה השירה של התורה המלמדת את שירת הנשמה.

שנזכור המילים הללו – שנביא את המשיח "ברוב שירה וזמרה".