1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (94)

ד"ה "בראשית ברא" (1)

כ"ח אדר ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגנו את הניגון החדש לפרק קי"ד.

היום אנחנו מתחילים מאמר חדש, "בראשית ברא אלהים", לכבוד ראש חדש ניסן שלפי רבי יהושע הוא גם בריאת העולם.

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ופירש מורנו הבעל שם טוב נ"ע דבראשית [הכוונה] דתחלת העבודה [ה"בראשית" של עבודת ה' של יהודי] היא ברא אלקים ["ברא" לשון גילוי, כמו יציאה לבר, ו"אלהים" הוא שם הצמצום, שם של העלם וצמצום אלקות בעולם, אלהים בגימטריא הטבע, שהאלקות טבועה כביכול בתוך העולם, עולם לשון העלם. ואם כן, "ברא אלהים"] היינו לגלות הכוונה [הפנימית] דשם אלקים [יהודי צריך לדעת שיש בעולם העלם והסתר אלקות, והתפקיד שלי הוא לגלות את ה'. הווארט הזה הוא המקור למשל של המגיד ורבי ברוך ממעזיבוז, שכל העולם הוא כמו משחק מחבואים – ה' מתחבא, כמו ילדים שמשחקים – ועלינו לחפש אותו. המקור הוא ווארט של הבעל שם טוב בעצמו, שצריך לדעת שה' מסתתר בעולם הזה ועלינו לחפש אותו ולגלות אותו. חוץ מהפשט שמחפשים את ה' ומגלים אותו מתוך המחבואים שלו, יש כוונה פנימית בכך שה' ברא את העולם בצמצום והסתר. הכוונה היא באמת הגילוי שאחר כך, ובכל אופן יש בכך כוונה עמוקה – "כי לא מחשבתי מחשבתיכם" – ועלינו להתבונן במציאות ועוד לפני שמגיעים לתכלית של גילוי ה' צריך להבין שיש כוונה בסיפור הזה ולגלות את הכוונה.]

והוא [איך מגלים את הכוונה? הוא יפרש שמגלים את הכוונה על ידי] את השמים ואת הארץ [שמתבוננים במציאות של השמים ושל הארץ.], דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא ע"י ההתבוננות בשמים ובארץ, דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא על ידי ההתבוננות בשמים ובארץ, את השמים הם הנבראים דצבא השמים [השמש, הירח והכוכבים וגם המלאכים.] ואת הארץ הם הנבראים דצבא הארץ [כל הדצח"מ שיש בארץ. על ידי שמתבוננים בכל מה שיש בשמים ובכל מה שיש בארץ, עם הכוונה הזו שההתבוננות היא כדי לגלות מה הכוונה כאן, מה ה' רוצה בהסתר – אז מגלים את הכוונה של שם אלקים, סוד הצמצום. הווארט הזה של הבעל שם טוב מאד מתאים לחסידות חב"ד, כי הוא אומר תכל'ס שראשית עבודת ה' היא התבוננות – להתבונן במציאות כדי לגלות את הכוונה בשם אלקים.

יש כאן רמז יפה, שעלינו לגלות "הכונה דשם אלהים" (כתוב 'הכוונה', אך על פי דקדוק רק ו אחת) – הכונה בגימטריא אלהים בגימטריא הטבע. גם המלה השניה – צורה בלשון תרגום, "דשם" – שוה ד"פ הכונה וכו', יחד ידוע של 1:4. אם כן, כל הביטוי "הכונה דשם אלהים" עולה ו"פ אלהים, שם אלקים פנים ואחור (א אל אלה אלהי אלהים אלהים להים הים ים ם), ו פעמים כנגד "ברא-שית" (שיזכיר בהמשך). בכל מעשה בראשית יש לב פעמים שם אלקים, כנגד לב נתיבות חכמה, אבל רק ב"יום אחד" של מעשה בראשית יש ו פעמים שם אלקים. ("בראשית ברא אלהים" עולה רבי ישראל בעל שם טוב) עולה רב ישראל בעל שם טוב, אבל עוד יותר חלק – כי על הבעש"ט בדרך כלל אומרים רבי או הרב – שעולה רב ששת. (ד פעמים אלקים זה אבי"ע, אבל מה יכול להיות חמישי?) לפעמים מחלקים בין עולם העשיה הגשמי לעולם העשיה הרוחני, והששי הוא לפני הצמצום.],

ובהם ועל ידם יודעים ומשיגים הכוונה דשם אלקים [עד כאן מהבעל שם טוב.],

וביאר כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק נ"ע [שההילולא שלו גם בחדש הקרוב, ב-י"ג ניסן, כמו הבית יוסף.] דבתיבת בראשית יש שלשה פירושים,

[הפירוש הראשון, שמיד רואים כשלומדים "שנים מקרא ואחד תרגום" הוא:] הת"א פירש בראשית בקדמין [שייך במיוחד ל"'בראשית' – בשביל התורה שנקראת ראשית", כי על התורה כתוב "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" – התורה היא בחינת קדם. ה' ברא את העולם בתורה, שהיתה כלי אומנתו, והעיקר בשביל התורה – "אנכי עשיתי ארץ [בשביל] ואדם עליה [בשביל] בראתי [שיקיים תריג מצוות]".] דפירושו כתר [באיזה מערכת קדם הוא כתר? יש מערכת שלמה, פרצוף שלם, בו "קדם" הוא הכתר. הוא לא מביא את הפרצוף, כי פשט שקדם הוא כתר – מה שקדום – אבל באיזה פרצוף אומרים זאת במיוחד? בתורה כתוב "קדם" פעם ראשונה "בגן עדן מקדם" – גן הוא המלכות, עדן הוא החכמה ו"מקדם" הוא הכתר. מה משלים שם? "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" – נהר הוא בינה. המערכת הפשוטה שקדם הוא כתר, עדן חכמה, נהר בינה – והוא יורד דרך המדות, שם הוא מתחלק לנחלים, ו"כל הנחלים הולכים אל הים", ים המלכות, שהוא הגן עצמו. בתוך הכתר אנחנו יודעים שיש ג רישין שבכתר, אמונה-תענוג-רצון בנפש, וכנראה כל אחד מהם הוא בחינת קדם. רק בתוך הקדם יש שלש מדרגות – אמונה, רדל"א; תענוג, רישא דאין; רצון, רישא דאריך.]

והת"י [כאן הכוונה תרגום ירושלמי, אף שבדרך כלל ת"י היינו תרגום יונתן] פי' בראשית בחוכמתא [תרגום יונתן פרש "מן אולא", כפי שאנחנו מסבירים במ"א שיש שלשה תרגומים לבראשית. בתרגום ירושלמי כתוב "בחוכמתא" – כתוב "בחוכמא", אבל בכל הספה"ק מצוטט כנ"ל. בתרגום יונתן כתוב "מן אולא" (בערבית אוול זה ראשון). שלשת התרגומים הם שלש מדרגות – "בקדמין" כתר, "בחוכמתא" חכמה ו"מן אולא" (שלא מזכיר כאן) מעבר ביניהם. יש לנו רמז יפהפה, שכאשר מחברים יחד את שלשת התרגומים – בקדמין (206), מן אולא (128), בחוכמא (77) – עולים 411, תהו, יש מאין. הרמב"ן מסביר שהמלה היחידה שבלשון הקדש שמשמעה יש מאין היא בריאה. אבל כאן הצ"צ לא מדבר על שלשה תרגומים אלא על שלשה פירושים.] דפירושו בחכמה [כפשוט. הפסוק של קדם הוא "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" והפסוק של בחכמה הוא "ראשית חכמה וגו'". הוא לא מביא את הפסוק, אבל מביא הוכחה ממאחז"ל:] כמ"ש בראשית נמי מאמר הוא [מה ההוכחה? חז"ל אומרים "בעשרה מאמרות נברא העולם", וכאשר סופרים אותם מוצאים רק תשעה, לכן אומרים ש"בראשית נמי מאמר" – מלמד שהוא חלק מעשרת המאמרות, עשר הספירות. הכתר, קדם, הוא "חד ולא בחושבן" (כמו י"א ניסן), ואילו "בראשית נמי מאמר" הוא כבר החכמה, הכלל שכולל את שאר המאמרות והוא הראשון שבהם. (להגיד ש"בראשית" הוא מאמר זה פירוש נוסף, שיש כאן אמירה.) נכון, כתוב ש"'בראשית' נמי מאמר" הוא "מאמר סתום". כל המאמרות הבאות הן "מאמר פתוח", כמו מ פתוחה, ו"'בראשית' נמי מאמר" הוא "מאמר סתום", כמו ם סתומה, מאמר פנימי שכולל את הכל בלב. המאמר הסתום הוא גם סוד ה-ם הסתומה של משיח, "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ", שכתוב על "פלא יועץ", מלך המשיח, פלא אותיות אלף.],

ורז"ל פירשו [בזהר] בראשית ברא שית דפירושו הששה מדות [וכמו בהרבה מאמרי חסידות, הפירוש שברא את העולם על ידי שש המדות – כמו שחכמה היינו "כלם בחכמה עשית" – ברא-שש, שהרגע רמזנו שהם גם שש פעמים אלקים ביום הראשון של מעשה בראשית. השש היינו מדות הלב, מחסד עד יסוד.

יצא לנו שכל פירוש קשור למספר – 11 ("חד ולא בחושבן"), 10 ("בראשית נמי מאמר" שכולל הכל), 6 (ברא-שית). יחד עולה זך, שלש בחזקת שלש, ועם האחרון – הכולל, השביעי, המלכות-השבת – כבר עולה כח, כמספר אותיות הפסוק הראשון, משולש 7. על הפסוק הראשון אומר רש"י "כח מעשיו הגיד לעמו".],

וכל השלשה פירושים נכונים ואמיתיים באמת לאמיתתם [הוא מדגיש – קצת חידוש – שהכל כאן אמת צרופה, ה"חד ולא בחושבן", העשר והשש. אם נאמר ש"חד ולא בחשבן" הוא לא 11 אלא אחד שאינו מנוי (לעומת "אחד המנוי" שבכלל ה-10), אז הרמז יהיה 1-10-6, טוב, ר"ת "את השמים ואת הארץ". השרש של "ברא אלהים", שעולה טוב ברבוע.], דמהות ועצם ההתהוות הוא בקדמין מצד הכתר שהוא האור שלמעלה מהשתלשלות [מכח הכתר, שהוא סוד החפץ – "כל אשר חפץ הוי' עשה". "חפץ" מחבר את כל שלשת הראשים שבכתר, רצון שיש בו תענוג וכו'.], ובהשגה זו ["בראשית" לפי תרגום אונקלוס, "בקדמין", ההבנה שעצם מהות ההתהוות הוא מהכתר.] מבינים גם כן לגלות את הכוונה הפנימית דשם אלקים היינו ההעלם דכתר [אור הכתר, "אף על גב דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם איהו קדם עילת העילות".], וכמבואר בפרדס דכתר [עם כל האור שלו וכל החפץ שלו.] הוא ההעלם הראשון על האין סוף [כתוב שמכל ראשי הכתר, עיקר מה שמעלים הוא הראש האחרון – רישא דאריך, כח הרצון – כמו שכתוב בהמשך תרס"ו שרצון משמעו חסרון. אם אני רוצה משהו – סימן שחסר לי משהו וצריך למלא. גם בא"ס אומרים שיש רצון של "אנא אמלוך", רצון הפשוט להיטיב, רצון המוחלט – יש הרבה מדרגות רצון – אבל בעומק עצם המושג רצון אומר חסרון. הוא מתרץ בס"ו שאצל ה' רצון אינו חסרון, אבל יש משהו בעצם המושג רצון שמשמעו חסרון, ואצלי כל רצון הוא העלם והסתר על גילוי ה', על אור אין סוף. באין סוף אין רצון – הכל בסדר. כמו שכתוב על צדיקים שאצלם הכל בסדר – שאם ה' היה נותן לי להנהיג את העולם הייתי עושה בדיוק כמוהו, כפי שאמר אדמו"ר הזקן כל ימיו וכפי שאמר רבי לוי יצחק בזמנים מסוימים. בזמנים אחרים רבי לוי יצחק אמר שהיה מנהיג אחרת – יש לי רצון, רוצה כאן מלכות ישראל, רוצה תנועת דרך חיים. תנועה היא רצון, דחף לעשות משהו – בעיני בשר יש חסרון, אני רוצה משהו. עצם הרצון מסתיר על האין-סוף, כי באין סוף הכל בסדר, הכל טוב, "אני הוי' לא שניתי", לא צריך לרצון שום דבר. בכל אופן, שאתה תמשיך לרצות להוציא את העלון וכל אחד ימשיך לרצות מה שהוא צריך לרצות – זה הווארט, שצריך להבין את הכוונה בהעלם והסתר של הכתר, להבין למה ה' רוצה, רצון שהוא העלם והסתר על האין סוף. יש בכך כוונה, כלומר, צריכים זאת, זה דבר טוב. זו הכוונה בפירוש הראשון, "בראשית" – "בקדמין".],

ובראשית בחוכמתא דההתהוות הוא על ידי עשרה דברים [לכן הביא את מאחז"ל "'בראשית' נמי מאמר",] וראשיתן [של העשרה] ספירת החכמה שהיא ראשית ההשתלשלות [לפעמים כתוב בחסידות שחכמה היא עדיין לפני סדר השתלשלות, שמתחיל מבינה. חכמה היא האור, ראשית הגילוי, שלפני השליבה הראשונה של סדר השתלשלות. כאן אומר שחכמה היא ראשית ההשתלשלות, אבל עדיין יש הבדל – היא "מאמר סתום" והשלבים שאחריה הם בגדר "מאמר פתוח". כאן משמע שעשרה מאמרות הם עשר ספירות מחכמה עד מלכות ו"בראשית" היינו החכמה. יש שיטה אחרת, שהמאמר הראשון הוא כתר. יש על שתי השיטות מאמר ראשון ועמוק ב"פלח הרמון" בראשית, מי שרוצה שיסתכל שם. הוא רוצה להסביר שהחכמה כוללת עשר. יש מאמר של רבי אייזיק, שה' טבע בעצם ההגיון – לא רק בעצם המציאות – שגילוי כולל עשר, הוא ה-י של שם הוי', החכמה. החכמה היא ה-י של שם הוי', עשר, חוץ מזה שהיא ספירה ראשונה. בתוך כל נקודה של גילוי יש עשרה ממדים. כמו באיזו תיאורית מיתרים, שבכל התהוות יש עשרה ממדים. פעם חשבו שעשרה ממדים הם מקום וזמן יחד, וכעת יותר נוטים לחשוב שיש עשרה ממדי מקום ועוד "חד ולא בחושבן" של זמן. כל התיאוריה הזו לא מוכחת בכלל, אבל המתמטיקה שלה טובה. רבי אייזיק כבר אמר בזמנו שכל נקודת גילוי כוללת עשר, וכך כותב כאן. בדרך כלל חכמה נקראת ראשית הגילוי, וכאן נקראת ראשית ההשתלשלות. בינה נקראת ראשית המציאות וחכמה וראשית הגילוי – גילוי לפני שיש מציאות של משהו ממשי. חכמה ובינה הן "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין".], ובה ועל ידה [ההתבוננות בפירוש התרגום ירושלמי] מגלים את הכוונה דשם אלקים שהוא ההעלם דהשגה דבינה על נקודת ההשכלה דחכמה [כאשר אני אומר חכמה איני מתכוון רק לחכמה אלא לכל השכל, כל החב"ד. הייתי יכול לומר שהחכמה עצמה מסתירה על הכתר, אבל כאן ניחא לו לומר שהיות שחכמה היא ראשית הגילוי, יש בה אור, אך מיד באה הבינה – "תרין ריעין דלא מתפרשין", בלי תפיסת הבינה ברק החכמה יתעלם חזרה – והבינה תופסת את הברק ובכך גופא מסתירה אותו, מתעלם הברק הראשוני. בלי התפיסה הברק היה נעלם עד שלא היתה נשארת אפילו הארה של השגה, ועם התפיסה הענין מובן – יש הארה – אבל עוצמת האור נעלמת. גם בכך יש כוונה, שה' בורא כך שברגע שיש הברקת חכמה יש מיד השגה של הבינה שמעלימה עליה. זו ההתבוננות של "בחכמתא". שוב, החידוש כאן שלא כותב שהחכמה מסתירה על הכתר אלא שהבינה מסתירה על החכמה.],

ובראשית ברא שית [פירוש הזהר] דההתהוות בפועל [שתי המדרגות הראשונות, מצד הכתר ומצד החכמה, הן עדיין בכח. אם רוצים לחלק, הכתר הוא יכולת והחכמה היא כח, חכמה אותיות כח-מה. הבריאה בפועל היא מצד השית, מצד המדות. גם דבר חשוב ביותר, שיש בריאה בפועל, התהוות בפועל,] כפי שעלה ברצונו ית' שיהיו עולמות בי"ע בע"ג [עולמות נפרדים, עם מודעות עצמית. בשביל מה זה טוב? למה ה' רוצה עולמות תחתונים נפרדים? כבר מתחיל לגלות את הכוונה:] ושע"י עבודת נש"י בתומ"צ [שאנחנו עובדים את ה', כמו עבד שמקיים ביגיעה לעשות את רצון האדון,] יזדככו להיות כלים ראוים לקבל האורות העליונים שהם מדודים על פי מאמר קו המדה [ביטוי מקורי בקבלה, "מאמר קו המדה", בגימטריא אמת – תורת אמת בה ה' מודד את המציאות.] ו[לא רק מה שמדוד על ידי "מאמר קו המדה", אלא על ידי עבודתנו והזדככותנו וזיכוך העולמות פועלים גם ]להוסיף להמשיך האורות שלמעלה מהשתלשלות [לא רק את אור "בחכמתא", ראשית ההשתלשלות, אלא גם את אור הכתר, "בקדמין". המשכת האור לעולם הוא לעשותו "דירה בתחתונים", ועושים זאת על ידי המשכת האור לתוכנו ושאנו ממשיכים אותו לעולמות – הזדככות שלנו וזיכוך העולמות.], הנה כל זה [היכולת להמשיך כל הנ"ל] הוא לפי שהתהוות העולמות בפועל הוא על ידי המדות דוקא [ולכן העיקר הוא לזכך את המדות שלנו, לזכך את עצמנו להיות כלים ראויים.] וכמ"ש [בתהלים, בפסוק שאומרים בתחנון כשנופלים אפים.] זכור רחמיך [הוי'] וחסדיך כי מעולם המה [ה' ברא מתחילה את העולמות ברחמים וחסד.], וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה [שהעולם נבנה ממדת החסד, המדה הראשונה מבין המדות, עליה נאמר "יומם יצוה הוי' חסדו", "יומא דאזיל עם כולהו יומין" – כל הששה נכללים בחסד, ביום הראשון של מעשה בראשית שכנגד החסד וכולל הכל.],

עד כאן להיום. למדנו שיש שלשה פירושים ב"בראשית" והבעל שם טוב אומר שצריכים לגלות את הכוונה בכל הפרושים הללו – כוונת העלם הכתר, כוונת העלם החכמה והבינה וכוונת המדות. דווקא בפירוש השלישי, הכי נמוך, יש את התכלית. כך הוא ימשיך להסביר, נקודה מאד חשובה שנשאיר למחר, שיש בעלי מדרגה ויש בעלי מעלה – שלא דווקא בעל המדרגה הוא בעל מעלה. החכם הכי גדול הוא בעל מדרגה – גאון, בעל רוח הקדש – ודווקא ליהודי פשוט יש מעלה עצמית שאין לבעל המדרגה. יש מדרגות ויש מעלות. הוא אומר ששני הפירושים הראשונים – בקדמין ובחוכמתא – הן מדרגות, אבל "עולם חסד יבנה", תיקון הלב, הוא מעלה, שיותר חשובה מכל המדרגות.

וממוצא דבר אנו יודעים דעם היות דההתהוות דבקדמין וההתהוות דבחוכמתא הם נעלים במדריגתן על ההתהוות דברא שית שהיא ההתהוות בפועל, אבל באמת הנה לא זו בלבד דאופן התהוות זו בפועל הוא התכלית האמיתית, הנה לבד זאת הרי פועל זה משלים את הבחוכמתא ואת הבקדמין, וכלל ידוע אשר המשלים הוא גבוה במעלתו העצמית לגבי אותה המדריגה שהוא משלים אותה, כי מעלה ומדריגה הם שני תוארים מיוחדים ולכן הנה מציאות דהפחות במדריגה יהיה נעלה במעלתו על הגבוה במדריגה, וכמו שאנו אורים במוחש בטבעי בני אדם בסוגי בעלי שכל או בני תורה, וסוגי אנשים פשוטים, דסוגי בני תורה ובעלי שכל הם גבוהים ונעלים במדריגתן על סוגי אנשים פשוטים, אמנם כל זה הוא רק במדריגתן, והיינו להיות שהם יודעי תורה ובעלי שכל הנה הם עומדים במדריגה גבוה ונעלה שהן המה בעלי מדריגה, אבל אין זה הוראה כלל שהן בעלי מעלה, ועם היות דעצם מהות ענין המדריגה הגבוה צריכה לפעול מהות ענין המעלה ועל דרך דחכמת אדם תאיר פניו דהעוסקים במושכלות פניהם מאירים להיותם מזדככים על ידי ההתעסקות במושכלות, ואין זה שעוסקים בזה אלא שבא בדרך ממילא אשר כן היה צריך להיות גם בבעלי מדריגה דמצד עצם מדריגתן צריכים להיות בעלי מעלה, אבל באמת אינו כן להיותם תוארים מיוחדים ולכן הנה בסוג אנשים פשוטים עמצאים יותר בעלי מעלה מבסוג בעלי מדריגה,כמו מעלת התמימות שישנה בסוג דאנשים פשוטים וכן המשמעת פנימית לבני תורה והעולה על כולנה הפלאת מעלת האמונה פשוטה בה' ובתורתו של הסוג דאנשים פשוטים, הרי שהפחות במדריגה יש לו יתרון במעלתו על הנעלה במדריגה,