נועם אלימלך תולדות

כ"ט חשון תשפ"א – רשימת הרב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כתב הנעם אלימלך:

ויעתר יצחק כו' נ"ל דהנה שלשה אלה בני חיי ומזוני צריך אתערותא דלתתא שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם צורך לעולם ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע אותם לעולם. אבל אם לא יהיה אתערותא דלתתא בלתי אפשרי שיושפעו לעולם # גם אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה'. כ"א שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם נשפעים לעולם #

וזהו שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא # רוצה לומר לאו בזכות וצלילות של אדם לבד תליא מילתא. אלא במזלא לשון יזל מים מדליו רוצה לומר אלא על ידי הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני.

וזהו על כל קרבנך תקריב מלח. מזלא גימט' לחם דהיינו מזוני. ולחם אותיות מלח. ואמר הכתוב על כל קרבנך רוצה לומר בכל זאת שאתה מקרב את העולמות העליונים על ידי צדקתך וקדושתך על כל זאת תקריב מלח פירוש תתן דעתך להקריב ולהשפיע לחם היינו מזוני.

והנה יצחק אבינו עליו השלום היה כל מחשבותיו קדושים כולו לה' דהיינו לשבח ולתהילה להשם יתברך ברוך הוא # דאצל הצדיקים גם התפילה שהם מתפללים נקרא תהילה ולא היה עולה על מחשבתו להתפלל על זרע בעולם באופן הנ"ל רק כל מגמותיו ותפילותיו היה לה' כנ"ל וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח רוצה לומר זה היה התנגדות למחשבת אשתו שהיא היתה חושבת בכוונה הנ"ל שהזרע הוא צורך לעולם וזהו כי עקרה היא רוצה לומר שהיתה מעלה המחשבה זאת על דעתה. ויעתר לו ה' פירוש שהשם יתברך הפך את רצון יצחק מכוונתו הראשונה. להכוונה הנ"ל ויעתר הוא ע"ד שאמרו חז"ל למה נמשלו הצדיקים לעתר מה עתר מהפך התבואה בגורן. ונמצא עתר הוא לשון הפך שהשם יתברך עושה רצון להצדיק וזהו רצון יראיו יעשה רוצה לומר שעושה רצון ליראיו # ואז כאשר הפך ה' את רצון יצחק שיהיה כוונתו על הזרע כנ"ל. ותהר רבקה אשתו רוצה לומר אז ידע שהורתה אשתו ולא כן מתחילה לא ידע מזה כלל כי היה דבוק כולו בה'.

מאצילות לבי"ע

בני, חיי ומזוני – הצריכים אתערותא דלתתא – מכוונים כנגד העולמות התחתונים בי"ע, בהם יש מודעות עצמית של יש ודבר נפרד (בסוד "ומשם יפרד" לאחר היציאה מאצילות) וממילא ישנם צרכים 'לגרמיה': בני בעולם הבריאה – הבן נקרא בארמית ברא, לשון בריאה. חיי בעולם היצירה – העולם בו מקננות המדות, שעיקרן "תפארת גופא" (בה שורה ה"רוח חיים"). מזוני בעולם העשיה – בו יש לעשות חיל בפרנסה ועליו נאמר "[כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו] אף עשיתיו", מעבר לצרכים החשובים של בנים ובריאות צריכים גם פרנסה... אך זו באה לאדם ביגיעה ובאף ("בזעת אפך תאכל לחם") מאז קללת אדם הראשון (שבשל חטאו ירדו העולמות ממדרגתם ונתהווה עולם העשיה שלנו).

שלשת הצרכים נכללים ב"בראשית ברא": בריאת העולם היא 'יציאה לבר' מהיחוד של עולם האצילות – לדעת מה צרכי העולמות התחתונים ולדאוג להם. ידוע מר"א אבולעפיא ש"בראשית" עולה "שלשה דברים יחד", והיינו שלשת הדברים – בני חיי מזוני – הנכללים ב"ברא" (שפירושו בן, כנ"ל, אך נכללים בו גם המזוני – בר לשון מזון – וממילא גם החיי, שהרי "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני" ו"כי יהב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהב"[ב]).

העולמות התחתונים בי"ע הם בסוד הוה של שם הוי' ב"ה – עולמות של "כל הוה נפסד", בהם שולט חוק האנטרופיה. אכן, הצדיק שייך מצד עצמו לעולם האצילות, ה-י שבשם – הוא שייך לנצח והמציאות החולפת לא 'מענינת' אותו. אכן, מכיון שבני חיי ומזוני דורשים אתערותא דלתתא – תשומת לב לקיומם ולצורך הבריות אליהם – הצדיק לא יכול להתפלל עליהם ולהמשיכם בלי שינוי מודעות וירידה שלו מאצילות. מצד עצמו, האיש הצדיק "איהו בנצח", עוסק בחיים הנצחיים, ורק מצד אשתו, ש"איהי בהוד", העוסקת במציאות החולפת, מתהפכת וכלה (בסוד "הודי נהפך עלי למשחית"), הוא נותן את דעתו על המציאות התחתונה.

לכן אמרו חז"ל ש"בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא". ענינו של האיש-הצדיק מצד עצמו הוא "זכות" – זכות וצלילות של עולם האצילות (כידוע שנבואת משה ב"זה" היא 'זכות הראיה' של עולם האצילות). ענינה של האשה היא מזל (שהוא גם של אשה...) – המשכה כלפי מטה, בסוד "יזל מים מדליו". אכן "אשה כשרה עושה רצון בעלה" – אשה מוכשרת עושה-מעצבת את רצונו של הבעל וממשיכה אותו לקיים בעצמו "נחות דרגא וסיב איתתא", לרדת ממקומו בעולם האצילות (אצל וסמוך לאור האלקי) ולהמיר את רצונו לינוק מלמעלה ברצון לזיווג והשפעה כלפי מטה[ג].

איש-זכות אשה-מזל = 1127 = 49 פע' 23 (הר"ת = 49, הס"ת 735 = 15 פע' 49. הרוס"ת = 784 = 28, כח-יחי, ברבוע = פעלת צדיק. האמ"ת = 343 = 7 בחזקת 3, כצאת השמש בגבורתו, שבעתים כאור שבעת הימים). 1127 = והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד - האיש והאשה הם הוי' שמו. איש-הוי' (הוי' איש מלחמה, הוי' שמו) אשה-שמו = 989 = 23 פע' 43 וביחד עם 1127 = 2116 = 46 ברבוע = 4 פע' 529, תענוג, 23 ברבוע. וכן, זכות היינו הוי' ואילו מזל היינו שמו - זכות הוי' מזל שמו = 882 = אמת אמת = הרבוע הכפול של אהיה.

זכות וצלילות כו'. זכות לשון הזדככות (זכות הראיה בחכמה וזכוך לעומת בטול בבינה), צלילות-דעת (= יצחק ברצו"ש). זכות צלילות = 999, לפני אחד מה את סופר, אל שדי במי' כו', סוד שכבת זרע שמכח האשה נמשכת אליה להיות זרעא חייא וקיימא.

האשה היא בחי' לחם - את הלחם אשר הוא אוכל, וכן מלח, הנותן טעם באוכל (מי שבאצילות אין לו שום טעם באוכל, כידוע הסיפור של אדה"ז עם מלח...). פשט של קרבן היינו מסירת המציאות לגבוה, החזרת היש לאין (תורת המגיד), אצילות - רזא דקרבנא עולה עד רזא דא"ס (אצילות הכללית). מלח שיהיה שוב (לא כמו חטא נדב ואביהוא שבאמת לא היתה להם אשה). באשה גופא ה-אש היינו הקרבן שנקרא אש וה-ה של אשה היינו המלח, העוגן, שוב לאחד למטה בבחו"מ רויחי.

תהלה היינו יהל אור האצילות.

מזל מלכות דאצילות הממשיכה לבי"ע, ראש לשואלים. אך נעוצה בכתר (כתר עליון איהו כתר מלכות) היינו סוד גילוי יג מדות הרחמים (סוד המזל, מזל עליון ומזל תחתון, לחו"ב, וי"ג מזלות בכלל - יג פע' מזל = יראת שמים של אשה יראת ה' היא תתהלל, גם את התהלה, אור-יפי האצילות, היא ממשיכה למטה בהוה נפסד של בני חיי מזוני) במלכות דוקא סוד יפי האשה (אין אשה אלא ליפי) כמבואר בדא"ח.

ראה לקוטי שושנה ד"ה רצון יראיו יעשה, ה' עושה רצון לצדיק בגשמיות כדי ששועתם של העולם בענינים אלו ישמעו ויומשכו מלמעלה.

עתר לשון היפוך, על יצחק לההפך להיות רבקה כו', בטול האיש למחשבת-רצון האשה. דוקא זה הוא ענין דירה בתחתונים, כך הקב"ה רוצה להבטל לרצון ישראל, זו התאוה שלו בבריאת העולם.

אם תפלתו שגורה בפיו היא מקובלת, היינו שהוא רוצה באמת (נגד טבעו הראשון [ שבע שני = אמת, אשה מזרעת תחלה) על מה שהוא מתפלל (לנכח אשתו).