פרק ו - רמזים

עַצְמוּת הַמְתָּקָה הַבְדָּלָה הַכְנָעָה עוֹלֶה בן פְּעָמִים הוי' ב"ה, ב פְּעָמִים הוי' ב"ה בְּרִבּוּעַ כְּלָלִי (בְּסוֹד "בְּיָהּ הוי'", שְׁלֵמוּת שֵׁם הוי' ב"ה בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת יה הַכּוֹלְלוֹת, וְכֵן יֵשׁ שְׁלֵמוּת שֵׁם הוי' ב"ה בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וה הַכּוֹלְלוֹת).

נגנו נגון

בפעם הקודמת למדנו על שלשת המדרגות הכנעה, הבדלה, המתקה ולמעלה משלשתם – עצמות. עצמות היא גלוי העצם והתכללות בו, עבודה שבלשון ספר הזהר נקראת "לאשתאבא בגופא דמלכא"[קצג]. המתקה היא השראת אור האלקות. הבדלה היא להבדיל בין קדש לחול שהיא עבודת הנשמות הקשורה בתורה. תורה היא סוד החבל המקשר בין שרש הנשמה ובין הארתה המתלבשת בגוף, והעבודה של אותו חבל היא לצור קשר בין הנשמות. הכנעה היא עבודת האדם ביחס לנפש הבהמית, ביחס ל'אני' הטבעי שלו. זהו בטול היש הנפרד. מה שמתבטל הוא הכובד שמכביד ומושך את האדם לכיוון מטה, וכאשר הוא מתבטל יכולים העולמות לעלות למעלה. עבודה זו נקרא 'עלית העולמות' על ידי בטול היש.

ככל שמבטלים את היש כך פועלים את עלית העולמות. ככל שמגלים את הפנימיות של הנשמות – את חוט ההתקשרות שביניהם – כך פועלים יותר הבדלה, להורות את הדרך בין הקדש ובין החול. כאשר האלקות מתגלה ממתיק האור את הדינים, ומרגישים איך כל מה שה' עושה הוא לטובה ואין רע. להרגיש עולם הבא בעולם הזה, שהכל הוא טוב ושפע של אור, זו המתקה, בעוד שלהרגיש שאתה נכלל בה' זה משהו אחר, זו הארת העצמות. בהמתקה יש השראה גדולה של אור ה', שבתוכה אתה נמשך אליו. זה נקרא 'אהבה רבה', שהיהודי חי בתוך האור, אבל זה לא להיכלל לגמרי בתוך העצמות – "לאשתאבא בגופא דמלכא". זו כבר המדרגה הרביעית שכנגד האות י שבשם הוי' ב"ה.

הפרק הבא גם הוא פרק של רמזים:

עַצְמוּת הַמְתָּקָה הַבְדָּלָה הַכְנָעָה עוֹלֶה בן פְּעָמִים הוי' ב"ה, [שהוא עולה גם ל-] ב פְּעָמִים הוי' ב"ה בְּרִבּוּעַ כְּלָלִי

מה מלמד אותנו רמז מספרי זה? פעמיים רבוע מצוירים כך: יש רבוע שלם (26²) למעלה ורבוע שלם (26²) למטה. אנחנו יודעים ששם הוי' מחולק לשתי מדרגות: אותיות יה שלמעלה הן יחודא עילאה, ואילו אותיות וה שלמטה הן יחודא תתאה. למדנו בעבר מאמר של ר' הלל[קצד], בו הוא מסביר שבכל אחד מן היחודים יש את כל שם הוי' המלא. בלשון הקבלה: שם הוי' המלא שבתוך אותיות יה כולל את פרצופי אבא ואמא עילאין, ישראל סבא ותבונה. שם הוי' המלא של אותיות וה כולל את פרצופי ישראל ולאה, יעקב ורחל.

	יחודא עילאה [יה]	יחודא תתאה [וה]
י	אבא עילאה	ישראל
ה	אמא עילאה	לאה
ו	ישראל סבא	יעקב
ה	תבונה	רחל

נפרט: אותיות יה שבשם הם כנגד הספירות חכמה ובינה, ובמערכת הפרצופים הם פרצופי אבא ואמא. אבל בחלוקה יותר מפורטת מתחלק כל פרצוף לשנים: פרצוף אבא מתחלק לפרצופי 'אבא עילאה' ו'ישראל סבא', כנגד אותיות י ו-ו שבשם, ופרצוף אמא מתחלק לפרצופי 'אמא עילאה' ו'תבונה', כנגד אותיות ה עילאה ו-ה תתאה שבשם. זהו שם הוי' היוצא מאותיות יה. אותו הדבר באותיות וה שבשם: בדרך כלל אותיות וה הן כנגד מדות ודבור [כלומר, אותיות ההבעה], אבל כאשר הן מתחלקות ומתפרטות מתגלה גם השכל של המדות כפרצוף בפני עצמו, שזהו פרצוף ישראל – ישראל אותיות לי ראש – ואילו אותיות המחשבה המביעות את השכל הפנימי, מתגלות כפרצוף מלא הנקרא פרצוף לאה.

חסרים כמה משפטים

...עם נטיה שכלית לאיזו מדה שהיא, להקל או להחמיר. מוסבר בחסידות, שעובדת היות בית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים אינה רק רגש בלב, אלא זו נטיה בתוך השכל עצמו לכאן או לכאן. זה נקרא ישראל סבא ותבונה, שהם כנגד אותיות וה שבשכל. עצם הנטיה היא פרצוף ישראל סבא והבעת הנטיה לעצמו, התפיסה והקליטה שלה, היא פרצוף תבונה. לעומתם, שכל מופשט לגמרי, שלמעלה מכל נטיה שהיא, הם פרצופי אבא ואמא עילאין – אותיות יה שבתוך אותיות יה[קצה].

זו ההתכללות הכפולה שיש בשני חצאי שם הוי', והיא:

(בְּסוֹד "בְּיָהּ הוי'" [שבתוך אותיות יה יש שם הוי' שלם], שְׁלֵמוּת שֵׁם הוי' ב"ה בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת יה הַכּוֹלְלוֹת [שהן פרצופי אבא ואמא עילאין, ישראל סבא ותבונה], וְכֵן יֵשׁ שְׁלֵמוּת שֵׁם הוי' ב"ה בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וה הַכּוֹלְלוֹת [שהן פרצופי ישראל ולאה, יעקב ורחל]).

כל הרעיון הזה רמוז בסכום ארבעת המדרגות הכנעה הבדלה המתקה עצמות. שוב, מה ההבדל בין עצמות להמתקה? המתקה היא כאשר אור ה' מאיר עליך, וכשאור ה' מאיר עליך הוא פועל המתקת דינים, שאתה רואה איך "אך טוב וחסד ירדפוני"[קצו], ואילו עצמות היא כאשר אתה נשאב ונכלל בתוך ה'. לכן הם זוג, הזוג של מעלה. גם הכנעה והבדלה הם זוג, זוג של מטה. הבדלה היא תקון המציאות מצד התגלות הארת הנשמה כפי שהיא מלובשת בתוך הגוף, באמצעות חבל התקשרות מלמעלה. זה נקרא 'התלבשות', ואילו כאשר אתה עסוק בתקון הנפש החיצונית שלך זו עבודת ההכנעה.

את הרמז של פַּעֲמָיִם שם הוי' אפשר לדרוש על שתי המילים "הוי' | הוי'"[קצז] המופיעות לפני יג מדות הרחמים, שבין שתיהן יש "פסיק טעמא בגויה"[קצח]. בדרך כלל מוסבר בחסידות[קצט], שהפסיק מרמז אל הצמצום הראשון, המפסיק בין אור אין סוף שלפניו לבין אור אין סוף שאחריו. זה בדיוק מה שיוסבר בפרק הבא על שרשי המדרגות שלנו. שרש מדרגת ההבדלה – התלבשות הארת הנשמה בתוך הגוף – הוא באור הקו שבוקע אל תוך החלל שנוצר על ידי הצמצום, ואילו שרש ההכנעה הוא מציאות כל העולמות. לפי זה, עבודות ההבדלה וההכנעה נכללות בשם הוי' השני שמאיר לאחר הצמצום, ואילו שתי המדרגות העליונות – המתקה וגלוי העצם – נכללות בשם הוי' הראשון המאיר לפניו.