פרק יא - אור וכלי

בְּאַרְבַּע בְּחִינוֹת מִסְפָּר דִּכְלָלוּת הַפָּסוּק: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף-עֲשִׂיתִיו" שֶׁכְּנֶגֶד אבי"ע, כִּמְבוֹאָר בִּכְלָלֵי הַשְּׁעָרִים כְּלָל ז', ג' הַבְּחִינוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁכְּנֶגֶד אֲצִילוּת-בְּרִיאָה-יְצִירָה עוֹלוֹת בְּיַחַד ג פְּעָמִים אוֹר בְּהַכָּאָה  שֶׁהוּא כְּלִי בְּרִבּוּעַ כְּלָלִי, וְהוּא יִחוּד אוֹר וּכְלִי. הַמִּסְפָּר קָטָן מִסְפָּרִי, שֶׁכְּנֶגֶד הָעֲשִׂיָּה, עוֹלֶה מב סוֹד "שֵׁם שֶׁל מב אוֹתִיּוֹת" שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. וְהַיְינוּ "אַף-עֲשִׂיתִיו", שֶׁבַּ"עֲשִׂיָּה" דַּוְקָא, עִיקַּר גִּלּוּי הָאֱלֹקוּת שֶׁהוּא שֵׁם מב, סוֹד "וְדִבַּרְתָּ בָּם"[יב].

נסיים את השער שלנו. הגענו עד פרק יא. הפרק הזה מבוסס על רמז מן הפסוק הראשון שבו פתחנו את השער – "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"[יג]:

בְּאַרְבַּע בְּחִינוֹת מִסְפָּר דִּכְלָלוּת הַפָּסוּק: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף-עֲשִׂיתִיו" שֶׁכְּנֶגֶד אבי"ע, כִּמְבוֹאָר בִּכְלָלֵי הַשְּׁעָרִים כְּלָל ז',

בתחלת הספר הסברנו[יד], שיש ארבע בחינות של חשבון בלשון הקדש, כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה. מספר הכרחי הוא הבטוי בו מכנה הרמ"ק[טו] את חשבון המספר הרגיל של גימטריה. מספר סדורי הוא חשבון האותיות מ-א=1 עד ת=22. מספר קטן הוא חשבון על פיו כל אות היא מ-1 עד 9, והוא נקרא גם אי"ק בכ"ר. מספר קטן מספרי הוא חשבון שיוצא לאחר שעשית חשבון של 'מספר קטן' ואתה מגלגל את התוצאה שוב, עד שאתה מגיע לתוצאה של מספר מ-1 עד 9.

ארבעת סוגי החשבון עצמם מכוונים כנגד ארבע אותיות שם הוי', כאשר הראיה לכך היא דברי ספר הזהר[טז], שמספר קטן נקרא "מספר זעירא דמ"ט", המלאך של עולם היצירה. על פי זה, המספר ההכרחי הוא כנגד האצילות, המספר הסדורי כנגד הבריאה, המספר הקטן הוא ביצירה (כדברי הזהר) והמספר קטן מספרי הוא כנגד המלכות.

לאחר שעושים את חשבון הרמז בכל אחת מן הדרכים הללו ניתן שוב לחבר את כל התוצאות לרמז נוסף. למשל: המילה חן עולה במספר הכרחי 58 (מידד), במספר סדורי 22, במספר קטן 13, ובמספר קטן מספרי הוא 4. כאשר מחברים את שלשת המדרגות התחתונות, שכנגד עולמות בי"ע, הן עולות יחד 39 (אלדד) [הזוג אלדד מידד הוא גם משה יהושע במספר קטן].

לענינינו, אם נקח את כל הפסוק "כל הנקרא בשמי וכו'" ונעלה אותו בכל דרכי החשבון [זה מתבקש, שכן ארבעת צורות החשבון עצמן הן כנגד ארבע עולמות אבי"ע שבפסוק]:

ג' הַבְּחִינוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת [של החשבון] שֶׁכְּנֶגֶד אֲצִילוּת-בְּרִיאָה-יְצִירָה עוֹלוֹת בְּיַחַד [3600, שזה] ג פְּעָמִים אוֹר בְּהַכָּאָה [א פעמים ו פעמים ר עולה 1200, והוא עולה התפשטות. ג פעמים התפשטות עולה אור בהכאה. הכל יחד] שֶׁהוּא כְּלִי בְּרִבּוּעַ כְּלָלִי, וְהוּא יִחוּד אוֹר וּכְלִי.

המספר הכללי עולה שלש פעמים אור וכן כלי בהתכללות. כל המושג כלי הוא מושג של התכללות, וגם המושג רבוע הוא מושג של התכללות. אם כן, יש כאן התכללות שבהתכללות.

הַמִּסְפָּר קָטָן מִסְפָּרִי, שֶׁ[הוא החשבון ש]שֶׁכְּנֶגֶד הָעֲשִׂיָּה, עוֹלֶה מב סוֹד "שֵׁם שֶׁל מב אוֹתִיּוֹת" שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. וְהַיְינוּ "אַף-עֲשִׂיתִיו", שֶׁבַּ"עֲשִׂיָּה" דַּוְקָא, עִיקַּר גִּלּוּי הָאֱלֹקוּת שֶׁהוּא שֵׁם מב, סוֹד "וְדִבַּרְתָּ בָּם".

"ודברת בם"[יז] הוא הגלוי של "אורייתא וקוב"ה כולא חד"[יח], גלוי אלוקות של אותיות התורה שבה נברא העולם.

שאלה: מה הפשט של שם של מב?

תשובה: שם מב הוא כנגד מב האותיות הראשונות של התורה, מן האות ב במילה בראשית ועד האות ב במילה בהו. בפסוק הראשון של התורה יש כח אותיות: "בראשית ברא אלקים" הן יד אותיות, והסיום: "את השמים ואת הארץ" הן יד אותיות נוספות. אלו שתי ידות, כאשר במספר מב יש ג פעמים יד. לכן אני סופר בפסוק הבא רק עד האות ה-יד, ואז אני מגיע שוב אל האות הראשונה בתורה – אל האות ב. יש באמצע רק עוד אות ב אחת, האות השביעית במילה ברא [ג פעמים ב זה כמו ו פעמים א שיש בפסוק הראשון. זו האסמכתא בחז"ל ל"שית אלפי שני הוי עלמא"[יט], כאשר כל א רומזת לאֶלֶף שנים]. כאשר מחליפים את מב האותיות הללו – כמו שמבוארת הדרך בזה אצל הרמ"ק[כ] – יוצא השם הזה, שממנו יצאה בראשי תבות תפלת "אנא בכח".

חוץ מזה, שם מב קשור עם סוד הפסוק "אהיה אשר אהיה"[כא] – ב פעמים אהיה. כמו כן, מב עולה אלוה, כמו בבטוי "חלק אלוה ממעל ממש"[כב], ובחסידות מובא שהוא כנוי אל העצמות. כמו כן, מב הוא מספר האותיות בשם הוי' (4) עם מספר אותיות המלוי (10) עם מספר אותיות מלוי המלוי שלו (28), כאשר הסדר הוא שיש יד אותיות בשם עצמו עם מלויו, עוד יד אותיות נוספות במלוי המלוי של אותיות יה ועוד יד אותיות נוספות במלוי המלוי של אותיות וה[כג]. שלשת הפעמים יד הם כנגד "יד הגדולה"[כד], "יד החזקה"[כה], "יד רמה"[כו]. כך זה יוצא במלויי עב, סג ו-מה של שם הוי' [ספר התניא נקרא ספר של בינונים (838) והוא עולה מלוי המלוי של שם הוי' במלוי מה, ללא השרש].

[על פי פשט המילה 'בהו' היא חלק מן התהו, מן השבירה, אבל לפי כתבי האריז"ל האות ב במילה בהו היא כבר התחלת התקון. תהו היא השבירה, אבל בהו עולה אחד והוא כמו המלך השמיני, המלך הדר, שכתוב יחד עם כל מלכי התהו שקדמו לו. גם הפסוק הראשון הוא פסוק שמתאר את התקון, כאשר השבירה היא רמוזה ב-יג האותיות של המילים "והארץ היתה תהו ו..."].