מאמר כא - בסכות תשבו (ב - בין חיות להתלהבות)

ב. ד"ה "בסכות תשבו" תער"ג (2): בין חיות להתלהבות

שלהבת – התלהבות

הנקודה המוסברת במאמר היא שיש התלהבות ויש חיות. יש התלהבות במדות, המשל הכי חזק הוא האהבה בין הדוד והרעיה. הנמשל הוא הקב"ה וכנס"י, אך שלמה ידע איזה משל לבחור. חסידים אומרים שאם שלמה היה חסיד היה כותב את שה"ש על רבי וחסיד במקום על חתן וכלה, אך אפשר בכל אופן ללמד זכות על כך שבחר בחתן וכלה.

שלהבת היא לשון להב. יש רמז בקבלה ש-שלהבת היינו הבל (השרש) בתוך שת (שהוא "תחת הבל כי הרגו קין", מקור כמעט מפורש בתורה לגלגול נשמות – דבר פשוט). האריז"ל אומר שהר"ת של משה הם משה-שת-הבל – הוא גלגול של שת ושת הוא גלגול של הבל, והסדר בשמו של משה הוא למפרע. לגבי אדם, האר"י אומר שהוא אדם-דוד-משיח, בסדר ישר, אך משה הוא משה-שת-הבל למפרע. אם כן, בשביל להשלים את ה-שלהבת צריך להוסיף את משה – הוא "איש האלהים" הפועל (באמצעות אהרן אחיו – "וידבר הוי' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת וגו'") את ה"שלהבת עולה מאליה" – הוא ה"שכינה ביניהם", המוחין, י-ה, שפועל את ה"עולה מאליה", העלאת כל הניצוצות ("עולה מאליה" ר"ת עם – "אין מלך [משה – 'ויהי בישרון מלך'] בלא עם", וד"ל). בספר יצירה הלשון היא "שלהבת קשורה בגחלת" – גחלת בגימטריא אמת, "משה אמת ותורתו אמת", והשלהבת קשורה למשה הפועל בה העלאה "מאליה". בכל אופן, במאמר מדבר על התלהבות – שייך לשלהבת.

חיות (מצד המוחין) – יסוד המים; התלהבות (מצד המדות) – יסוד האש

אתה הולך להתחתן הערב, אולי אתה מתלהב מכך, ואולי אתה חי זאת – יש לך חיות. הוא מסביר במאמר שאלה שתי בחינות שונות. כמובן, בערב החתונה צריכה להיות גם יראה – "יראת הוי' לחיים" – אך נניח אותה בצד. יראה לא סותרת חיות ולא התלהבות, אך נדבר על הרגש היותר חיובי בהדיא. אפשר להתלהב ממשהו ואפשר לחיות אותו, ומה ההבדל? הוא מסביר נקודה פשוטה, שחיות היינו המוחין שמשפיעים במדות. הכל מדובר על המדות, שיש בהן חיות ושהן מתלהבות. הוא אומר שהחיות במדות הן מצד המוחין. הוא לא כותב בפירוש, אך מתכוון שהחיות היא מיסוד המים ה"מצמיחים כל מיני תענוג" (כן מזכיר את המלה "תענוג") – שיש תחושת ענג וחויה ברגש, שחי מלחלוחית המוחין. התלהבות, לעומתה, כשמה כן היא – היא אש ולא מים. צריכה להיות אש קדש, כמו אש הקדש של האיש והאשה כאשר השכינה ביניהם.

בכל אופן, ההתלהבות היא על שם האש ולא על שם המוחין, יה. גם ההתלהבות היא חיות, אך כדי להבחין נקראת בשם אחר, והוא מסביר שההתלהבות היא החיות של המדה מצד עצמה – אני אוהב אותך. יש במדה עצמה, בלי שכל, חיות, ולחיות זו קוראים התלהבות. כמו שהבעל שם טוב רצה שבאהבת ישראל יהודי יתלהב מהאהבה, לחבק אותו וכו'. הוא רצה גם חיות, לכן יצא ממנו גם חב"ד.

רבי ברוך ממעזיבוז ורבי לוי-יצחק מברדיטשוב

כדי להדגים נספר סיפור, שמתאים לחתן שלנו לדעתי, שרבי לוי-יצחק מברדיטשוב פעם בקר אצל רבי ברוך ממעזיבוז, הנכד של הבעל שם טוב. אם יש דוגמה בחסידות של צדיק שמתפלל בהתלהבות, עד כדי יציאה מהכלים לגמרי, היא הברדיטשובר. כשהוא התפלל היה בהתלהבות עצומה, קולות וברקים, תנועות. הרבי ר' ברוך, שהוא פולישער – לא חב"ד (לכאורה, לפי ההתנגדות שלו לאדמו"ר הזקן, מאד לא חב"ד) – ואף על פי כן לא היתה דרכו להתלהב בחיצוניות ולא היה ניחא לו. פעם אחת רבי לוי-יצחק בקר אצל הרבי ר' ברוך, וכדרכו הוא התפלל ברוב ההתלהבות, יוצא מהכלים, צועק, בוכה, מדבר לה' ספונטני בתוך התפלה – כדרכו בקדש. אחרי שהוא גמר את התפלה שלו בהתלהבות עצומה הוא פונה לרבי ר' ברוך ושואל – איך עשיתי? איך היתה התפלה שלי? רבי ברוך הסתכל עליו ואמר – עשית טוב, אבל היית יכול לעשות אותו הדבר בשקט.

אפשר לחשוב שזו דוגמה שהברדיטשובר התפלל בהתלהבות והרבי ר' ברוך אמר שאפשר עם חיות, בלי התלהבות, אבל זה לא יהיה נכון, כי חיות אמתית היא חב"ד – שיש המון-המון מים ("מים רבים" של קדושה) של השפעה מפנימיות המוחין. כל כתבי האריז"ל הם להמשיך מוחין לז"א. ובכל אופן, עם כל הכבוד, הרבי ר' ברוך אינו חב"ד – עדיין פולני – ואף על פי כן הוא אמר שאפשר לעשות אותו דבר בשקט. איך נסביר?

חיות המדה עצמה – האלקות שבכלי הספירה (השמות שאינם נמחקים)

קודם כל צריך להסביר על פי קבלה מה שלא כתוב במאמר בפירוש – מה זאת אומרת שלמידה יש חיות בפני עצמה, בלי השפעת השכל? צריך לומר שהיינו על דרך המובא בקבלה וחסידות שלכל ספירה יש את השם העצמי של הספירה, שהוא האלקות שבכלי של הספירה. האור שנמשך הוא שמות הוי', אך שם א-ל בחסד וכו' הוא החיות הפרטית של כל מדה בפני עצמה – החיות של הכלים. לכאורה לכך מתכוון, אף שלא מסביר, במושג חיות של המדה בפני עצמה. מי שמתלהב באהבה – אהבת חתן וכלה, כל אהבה – יש בכך גילוי של שם א-ל, "חסד אל כל היום". התלהבות של יראה היא שם אלקים, וכך הלאה – ההתלהבות של המדה בפני עצמה היא השמות, שעיקרם השמות שמתחילים א-ל. יש פסוק "מי כמכה באלים הוי'", וההסבר העמוק בחסידות הוא ש"אלים" היינו שם א-ל ושם א-להים (וכן א-לוה, ושאר ההטיות), שמות ה', אך כמה שהם קדש – "מי כמכה באלים הוי'", לא דומה לשם הוי', שם המיוחד, שם המפורש, שם העצם.

לפי מה שאנחנו מסבירים כעת, שם הוי' היינו המשכת מוחין פנימיים, על דרך גילוי יה בתוך ה-אש של האיש וה-אש של האשה. האש היא גם קדש. אפשר לומר שהתלהבות החתן היא ההתלהבות של שם א-ל, "זכר חסדו", והתלהבות הכלה היא של שם אלקים, "אני אמרתי אלהים אתם" (שפועל גם "שלהבת עולה מאליה" כנ"ל), ואף על פי כן לא דומה לאור של שם הוי'.

רבי ברוך ורבי לוי-יצחק – חב"ד שבמדות והמדות שבמדות

איפה המדרגה של רבי ברוך בסיפור? צריך לומר שגם בהתלהבות יש התלהבות חיצונית ויש התלהבות יותר פנימית. גם בשם א-ל של החסד, יש א-ל ברעש גדול ויש א-ל בשקט. אפשר לומר שבתוך שם א-ל גופא יש שיעור קומה, המדות שלו וגם המוחין שלו – לא המוחין שנמשכים, י-ה או שם הוי', אלא חב"ד שבמדות. גם למדות בפני עצמן, עוד לפני המשכת מוחין, יש את כל עשר הספירות.

כתוב בכתבי האריז"ל שבכל מקום פנימיות היינו חב"ד וחיצוניות היינו מדות, וגם במדה עצמה יש פנימיות וחיצוניות. יש שער בעץ חיים שנקרא "שער הפנימיות והחיצוניות", ובמקום אחד האריז"ל אומר שהוא השער העיקרי בכל העץ חיים. שם מוסבר הענין של פנימיות וחיצוניות לפי ערכין. ידוע שעיקר חידוש האריז"ל הוא התלבשות (אחרי ההשתלשלות של הרמ"ק), ובכך יש אין ספור מדרגות של פנימיות וחיצוניות אחד בשני, הכל לפי ערכין (כפי שהיה גם בתניא לפני כמה ימים).

צריך לומר שרבי ברוך ורבי לוי-יצחק הם מדות, אך רבי ברוך הוא הפנימיות שלהן ורבי לוי-יצחק החיצוניות. לכאורה התלהבות בשקט נשמעת סתירה, איך אפשר להתלהב בשקט? יש פולישער רבי שמאד מתלהב – אם לא מתלהב אינו רבי פולני – אך עושה זאת בשקט (כמו שרבי נחמן אמר על עצמו). צעקה בשקט אינה בדיוק התלהבות, אלא החב"ד של ההתלהבות (לא חיות אמיתית). יש גם ענין לצעוק בקול, כי מברר את הגוף, את הנפש הבהמית. ביכולת להמשיך התלהבות אלקית גם באברי הגוף יש ענין, אותו מפספסים כאשר מתלהבים בשקט. כל אחד כבודו במקומו – לכל אחד המעלה והעילוי שלו.

התלהבות וחיות – "שלם וחצי"

הווארט הוא שיש התלהבות לעומת חיות, שהן אש לעומת מים (דבר שלא אומר בפירוש, אך זו הכוונה כנ"ל) – הוא דבר מאד חשוב. יש רמז יפה בגימטריא (נראה אם החתן יכול לעשות, עד כמה מתלהב – אם מתלהב מאד בחיצוניות אי אפשר לעשות, אם מתלהב בשקט אפשר) – כמה שוה התלהבות וכמה חיות? התלהבות עולה 848 ו-חיות 424 (= משיח בן דוד) – יחס של "שלם וחצי". יש פה קשר מאד בולט, יחס של "שלם וחצי", כלומר שבכל התלהבות יש שתי חיות – גם את רבי לוי-יצחק וגם את הרבי ר' ברוך. "שלם וחצי" היינו קשת שיורה חצים, אך הדוגמה העיקרית היא שקדש הקדשים הוא חצי במדותיו מהקדש – יש הרבה דוגמאות שה"חצי" הוא קדש הקדשים והקדש הוא ה"שלם". כך ודאי בענין של חיות לעומת התלהבות – החיות היא שם הוי', מוחין פנימיים.

מה שאמרנו קודם הוא עוד נקודה, הכי חשובה – שמוחין לא שוללים התלהבות, לא לחשוב שחב"דניק לא מתלהב, אך ההתלהבות היא "שלהבת עולה מאליה", בלי שום מודעות. יש שלהבת, לא מותרים עליה ח"ו, אך היא עולה מאליה כי יש הרבה חיות של מוחין דגדלות. זו ברכה לחתן וכלה, שהגימטריא הזו תתקיים, שכל הגימטריאות שנאמר היום תתקיימנה – שכל הזמן תהיה "שנה טובה ומתוקה" וכל הזמן תהיה "שלהבת עולה מאליה".

קדש הקדשים – מעין מבית ה'; קדש – יקד אש

איך יודעים שקדש הקדשים הוא מים וקדש הוא אש? סתם קדש הוא אש, חז"ל דורשים קדש כיקד-אש. לכאורה הייתי חושב שקדש הקדשים הוא 'אש האשים', אך באמת הוא דוקא מים – "ומעין מבית הוי'", עיקר היעוד של המקדש השלישי, יוצא מקדש הקדשים, לפני ולפנים. דוקא קדש הקדשים הוא מקור של "מים חיים מירושלם". בקדש הקדשים "מקום הארון אינו מן המדה", הכל נשיאת הפכים, המים גם חמים (מקוה חם) וגם "כמים קרים על נפש עיפה". יש שני כרובים על הארון. הארון הוא תורה, ואני מבין שהתורה היא מים – "אין מים אלא תורה", אם כי שהתורה נתנה מתוך האש, מקיף של אש. הכרובים לכאורה הם אהבה, אש, אך הם "תמתי"-תאומתי הנעוץ ב"אחתי". ב"אחתי רעיתי יונתי תמתי" עיקר האש היא "רעיתי" ואילו "אחתי" אהבה כמים, ו"תמתי" היינו תאומה – כתר אחד לשניהם – עוד יותר אחות מאחות, קדש הקדשים של האחוה. אפילו בתוך המלה "תמים" שדברנו עליה אתמול – "יעקב איש תם ישב אהלים" (תם ישב אהלים אותיות תמים ישב אהל) – יש מים. זו השלמה.