שיעור שבועי פרשת תרומה

ו. ד"ה ואשים דברי בפיך תער"ג: טז מדרגות שכל

טז מדרגות מוחין במאמר

נאמר בקיצור את המאמר בע"ב: הווארט במאמר השבוע, שאם מסדרים את הנושאים שלו הוא מאד עשיר, הוא שיש בדיוק 16 מדרגות של שכל המתבארות במאמר זה. הוא לא מדבר על ה-י של י-ה-ו-ה, אבא ואמא עילאין, אלא על ישראל-סבא, תבונה, ישראל זוטא ויעקב. בישראל-סבא ותבונה מסביר שש מדרגות בכל אחד, כבר יב, שתי מדרגות בישראל זוטא ושתי מדרגות ביעקב.

אינטליגנציה רגשית – חוש ולא שכל

כאן המקום בקיצור נמרץ לומר שאף אחת משש עשרה המדרגות של השכל – חושבים, בצדק או שלא בצדק, ששכל בלועזית הוא אינטילגנציה – אינה מה שקוראים היום אינטליגנציה רגשית, ולא חברתית או מערכתית. לא שאני מבטל מושגים אלה, אבל אני רק מבטל את ההקבלה שלהם לדרגה של שכל כפי שמתואר ומוסבר היטב בחסידות. אם איני מבטל אותם, ויש פה 16 מדרגות שכל, ועוד מדרגות יותר גבוהות באבא ואמא עילאין – איפה האינטילגנציה הרגשית? קודם כל, מה היא? היות שמישהו דן בנושא, אנחנו מקדישים לכך את הדבור.

מה היא אינטליגנציה רגשית? יש מושג שלאדם יש חוש במשהו. יש נושא גדול אצלנו, יב חושים, לכל שבט החוש שלו. מה הפשט של אינטליגנציה רגשית? בעברית – לזהות, להעריך ולנהל רגש. אחת הבקורות על כל המושג הזה היא שההגדרות – הרי כל הספור הוא כמה עשרות שנים – לא ברורות וכל פעם משתנות. אפילו מה שאמרנו כעת זו הגדרה משתנה, אך נאמר שפחות או יותר זו ההגדרה המקובלת.

יש מי שחושב שהמושג "אינטליגנציה רגשית" מחליף את המושג איי-קיו (מדד האינטילגנציה המקובל כמאה שנה), או יותר חשוב ממנו – אלה שטויות. ח"ו שאיי-קיו מבטא את עצם האדם, ודאי מוגבל ביותר, אך עדיין מדד יותר חשוב מאשר מדד של כל 'אינטליגנציה' אחרת.

למה צריכים את כל ההגדרות? אולי כדי להמליץ על עבודה מתאימה. הנתון של איי-קיו עדיין הרבה יותר חשוב בשביל זה. למה היו צריכים להמציא את שאר האיטיליגנציות? כי למישהו היה איי-קיו נמוך. כדי לפצות אותו המציאו שיש אינטליגנציה אחרת – אולי שם אתה יותר גבוה. פשיטא שזה כל הסיפור. זה פסול? לא, לכל אחד יש מעלה, ואם אין לך איי-קיו גבוה אולי יש לך משהו אחר. לא פסול, אבל לחשוב שעדיף או מחליף איי-קיו – זה שטויות.

אם רוצים ללמוד על אינטילגנציה – איי-קיו חשוב יותר מכל האחרים, הגם שאינו מדד אמיתי לשכל כנ"ל. אבל מה הן סוגי האינטליגנציה האחרים? חושים. אינטליגנציה רגשית היא חוש ברגש. למשל, חסיד צריך חוש באהבת ישראל. לזהות, להעריך ולנהל רגש – היינו חוש ברגש. אינטיליגנציה חברתית היא חוש בחברה – איך לנהל ולנווט מגעים ומפגשים חברתיים. לכך קוראים חוש במשהו – חשוב מאד וטוב מאד.

אפשר לומר שכל חוש, באיזה דבר שבעולם, הוא סוג באינטליגנציה. אבל שוב, אף אחת מ-16 מדרגות השכל המתבארות כאן – וגם אם תהיינה מליון מדרגות – אינה חוש. חושים הם כמו כשרונות. יש שני סוגי אינטליגנציות רגשיות – כשרונות ותכונות אישיות. נכון מאד, אבל לא לבלבל בין זה לבין אף אחת ממדרגות השכל הטהור. חשוב שיהיו לאנשים חושים – חוש ברגש הוא דבר יפה מאד. חוש ברגש עושה אותך גם 'מבין' – לא שלא משתמשים בביטויים של שכל – כמו שרבי אייזיק אמר שהוא 'מבין' ברוח הקדש. לא אגדיר מבינות זו כסוג מסוים של שכל, רק אומר שיש לו חוש ברוח הקדש. חוש הוא לזהות, להעריך, ובמדה מסוימת גם לנהל (לא רק קונטרול אלא ניהול). זו הקדמה חשובה מאד.

התפעלות משכל והתפעלות מרגש

למשל: מי שזוכר, יש לנו ברוך ה' שני תלמידים חשובים, שפעם היה ויכוח מה ההבדל ביניהם. הסברנו – לפני שידענו על סוגי ה'אינטליגנציות' – שאצל אחד מהם עיקר הענין הוא להבין רגש, ואצל השני עיקר הענין הוא להתפעל משכל, להרגיש שכל. אם אתה לא יודע, אם לא שמעת בישיבה, אתה יכול לנחש מי הוא מי. יש אחד מהחשובים, שיהיו בריאים, שעיקר הענין שלו שאוהב להתפעל משכל. יש התפעלות מיוקר השכל – כתוב כאן במאמר. יש גאון עולם, הגאון מוילנא, ולאותו אחד יש התפעלות עצומה מהשכל של הגאון. מתוך ההתפעלות יש לו גם בטול – מתבטל בפני הגאון הגדול. יש אחד שמתפעל מאיי-קיו גבוה.

אינטליגנציה של מדבר

יש עוד יהודי, סידיס, שחי לפני כמאה שנה – לא חי הרבה. נכנס להרווארד בגיל 11, ידע עשרות שפות וגם המציא שפה. שערו את האיי-קיו שלו, הכי גבוה שהיה, בין 250 ל-300. בסוף הרשויות באמריקה עשו לו את המות, קברו אותו חיים, ונפטר צעיר – נעבעך – בגיל 46. גם יהודי, כמובן – יהודי משני הצדדים, יהודי מוכשר. אם כבר אמרנו את זה – שהמציא שפה בגיל 11 – מה קשור לאינטליגנציה? האדם נקרא מדבר, זה ההבדל בינו לבין קוף. מי שלומד אנתרופלוגיה (לא נכנס לגילאים, לא מענין אותנו), הם אומרים שעיקר פתוח המח – שקשור לאינטליגנציה – הוא בשני שלבים. בשבילם כל שלב נמדד במליוני שנים.

קודם יש מח בגודל של קוף וצריך להגיע למח בגודל של אדם. מסבירים שהגדילה קרתה בשני שלבים – הזמן לא מענין, אבל השלבים כן משמעותיים. השלב הראשון של גדילת המח הוא עקב הפיכת האדם ליצור חברתי, הפילוסופים קוראים לכך יצור מדיני. התחיל לחיות ביחד עם עוד אנשים, ואז צריך חוש בחברה, אינטליגנציה חברתית, ולשם כך המח שלך צריך לגדול. לא מספיק מח של קוף בשביל להסתדר עם אנשים. לכן בשביל השלב הראשון, שאתה צריך להסתדר עם עוד אנשים, כל החבר'ה כאן, צריך שהמח יגדל.

אחר כך, שלב שני, שהוא העיקר, הוא הלשון, שפה. כדי לדבר, להמציא שפה, המח היה צריך לגדול פי כמה וכמה. לכן, אף על פי שלא 'חסכוני' להחזיק מח גדול (בלשון שלהם), אבל אם חיוני – לצורך השרידה – מה אפשר לעשות, חייבים להגדיל את המח. עיקר גדילת המח הוא עקב הצורך בשפה, בלשון. ההוכחה בשטח למי שיש לו האיי-קיו הכי גדול בעולם היא כשרון של שפות (יותר מאינשטיין, אם כי עדיין הוא המדען הכי גדול בעולם – כל מדידת האינטליגנציה היא משחק, אך עדיין יותר חשובה מכל שאר החושים, שאינם שכל קוגנטיבי כנ"ל).

עיקר הטעות היא שזיהוי התפעלות אינה התפעלות השכל. התפעלות השכל אינה השכלה בהתפעלות – שני דברים שונים לגמרי. לכן אמרנו שיש בתוכנו אחד החברים החשובים שהכי אוהב להבין רגש – לא סוג של שכל, פשוט ההובי שלו, אלא תחום ההתענינות והכשרון שלו, שיש לו חוש ברגש. באמת יכול להיות פרופסור למופת באינטליגנציה רגשית – יש לו חוש ברגש, אך לא נקרא התפעלות השכל וכל שכן שלא נקרא שכל טהור (בכלל ידוע שפרופסורים הם קרים, עם שכל קר – אם כבר יש איזה פרופסור חם יש סיכוי טוב שניתן להשפיע עליו להתקרב לה', הוא עדיין חי). יכול להיות שתוך כדי שמבין רגש הוא גם מתרגש, אבל ההתרגשות אינה אינטליגנציה רגשית, אלא התפעלות של השכל. מה שקוראים אינטליגנציה רגשית היא רק היכולת שלו לחוש רגש, בעצמו או בזולת.

מה רצינו מזה? שאם לאותו סידיס היה איי-קיו של 250 או 300, אז איזה איי-קיו היה ליוסף הצדיק שלמד את כל השפות בלילה אחד? איזה איי-קיו היה לשלמה המלך שהיה החכם מכל אדם? זה מאמר מוסגר, שאיי-קיו הוא ודאי תופעה יהודית. יכול להיות שגם אינטליגנציה רגשית היא תופעה יהודית. הכל יהודי, בסופו של דבר, ולאו דוקא שהעיקר המח – אולי העיקר הוא הלב.

טז המדרגות מלמעלה למטה

אחרי כל ההקדמות האלה, שהן חשובות מאד, נעבור בקיצור על המדרגות במאמר, וצריך להבין טוב. נעשה מלמעלה למטה, ולכן נתחיל מסוף המאמר, כי המאמר עולה מלמטה למעלה:

הסוף הוא שמסביר שבפרטיות, ישראל-סבא ותבונה הם הנה"י של אבא ואמא. הפשט הוא שבכללות פרצופי אבא ואמא (חכמה ובינה בכללות), ישראל-סבא ותבונה הם הנה"י המשפיעים מחוץ למוחין למדות (עד כאן הסביר שישראל-סבא ותבונה הם המדות של המוחין בכללות, דהיינו הטיית והמשכת המוחין להשפיע למדות, ועל כן הוא כותב שבפרטיות הם הנה"י של אבא ואמא).

לפי זה יש מעין 'חפיפה' בין דרגות השכל שהוא מסביר במאמר – פרטי הנה"י שהוא מסביר בסוף הם שייכים בעצם לגדר הכללי של הטיית השכל למדות שהסביר קודם. אך לצורך החידוד וההתפרטות לבחינות שונות ומגוונות של שכל המתבארים כאן נפרש על פי הקדמה של האריז"ל שהמוחין של ישראל-סבא ותבונה נעשים מהנה"י של אבא ואמא עילאין (ומכאן יצא שתכונות הנה"י המתבארות כאן הן הפנימיות של עצם הטיית השכל למדות שלהלן נגדיר כחב"ד – מושכל – דישראל-סבא ותבונה, הגדרה שאף היא לא מופיעה בפירוש במאמר, ודוק). בכל אחד מישראל-סבא ותבונה הוא מסביר שלש תכונות שמקבלים מהנה"י דאבא ואמא – ואנחנו נפרש שהכוונה היא למה שישראל-סבא מקבל מנה"י דאבא עילאה ומה שתבונה מקבלת מנה"י דאמא עילאה.

נה"י דאבא: גילוי לעצמו, גילוי לזולתו, מדידת הנקודה

נתחיל מישראל-סבא: אולי הכי טוב לקרוא מתוך הספר. הוא רק כותב שלש תכונות שהן נצח-הוד-יסוד, ונניח שהוא מסביר אותן לפי הסדר. השפעת הנצח דאבא על ישראל-סבא היינו "כח הגילוי לעצמו". אבא ואמא עילאין הם "תחות דיקנא" – שכל שלא בדיוק מודע. על כל המושג של אבא ואמא עילאין נלמד במאמר הבא בע"ה, אבל מה שאפשר לגלות שכל לעצמי – זו התכונה הראשונה של ישראל-סבא, ונאמר שאותה הוא מקבל מהנצח דאבא עילאה. סך הכל נגיע ל-16, וכל אחד הוא סוג של שכל, תכונה אחרת – כח שכלי. יש כח בשכל לגלות את אור השכל העליון לעצמך.

עוד ווארט כאן, שהגילוי לעצמי של השכל בישראל-סבא הוא כדי שיעבור הלאה – להשגה. השגה היא תמיד בבינה, וכאן בתבונה. גילוי לעצמי לצורך השגה.

מה ההוד של ישראל-סבא? יכולת הגילוי לצורך הזולת – גילוי השכל של אבא עילאה. ידוע שכל מה שקשור לחכמה הוא – ביטוי שכותב, אבל לא עושה ממנו ענין לעצמו – "כח ההמצאה" (גם חכמה, וגם ישראל-סבא). יש כלל גדול, במיוחד אצל הרבי הקודם, שחב"ד היינו "כח ההמצאה", "כח ההסברה" ו"כח ההתיישבות" (ישוב הדעת) או לפעמים "כח ההתקשרות". כאן זו התכונה השניה, שבאה מההוד. הוד מקבל מהבינה של אבא עילאה, והולך יחסית לצד שמאל של ישראל-סבא – כח לגלות לזולת, שלשמו צריך להמציא הסבר.

צריך מאד לדייק בלשון שלו, ויצא שכל התכונה השניה של ישראל-סבא – ההסברים – כאשר יגיעו לתבונה יעברו עוד עיבוד (הכל כאן כמו מכונת עיבוד, עם הרבה שלבים), ישתנו וישתכללו. באבא יש את עצם הכח לגלות שכל לעצמי, על מנת שגם אתפוס ואבין אותו. אחר כך יש כח לגלות שכל כדי להסביר הלאה, ואז כבר צריך להלביש אותו באיזה הסבר ראשוני – צריך כח המצאה, איך אני הולך להסביר את השכל. זה כח שני בישראל-סבא.

אחר כך יש כח שלישי, שהזכרנו קודם – לקחת נקודה של שכל ולמדוד אותה ("זרת"). כח הגלוי לעצמי אמרנו שבנצח (הוא לא כותב בפירוש), כח הגלוי לזולת תוך כדי המצאת הסבר ראשוני מצד ההוד, וכח מדידת הנקודה במינון מתאים הוא היסוד. אלה הנה"י מאבא לישראל-סבא.

חב"ד דישסו"ת – הטית השכל מהתאמתות ומהשגה

אחר כך יש חב"ד-חג"ת-נה"י של ישראל-סבא בפני עצמו: החב"ד, שהוא עצם השכל גם של ישראל-סבא וגם של תבונה, הם מה שהוא כתב קודם בפרק שלם – הטית השכל. יש בתוך השכל הטיה לחסד, כמו אצל בית הלל, או הטיה לגבורה, כמו בית שמאי. הוא כותב שאין בהטית השכל שום התפעלות, גם לא התפעלות של שכל. מה שהשכל מחייב מדה – כלומר, שיש בו הטיה למדה מסוימת – זו תכונה שכלית נטו. כמובן, מובן מאליו, שאין לכך ולאינטליגנציה רגשית שום דבר משותף, כי זה שכל בלבד (ללא שום מציאות של מדה רגשית בפועל) – הטית השכל למדה. היות שזה שכל טהור לכן אנחנו אומרים שזה דרגת המושכל של ישראל-סבא.

מה ההבדל בין הטית השכל בישראל-סבא להטית השכל בתבונה? ההבדל מאיפה בא – מהתאמתות החכמה או מהשגת הבינה, כך הוא כותב. חכמה ובינה כאן הם גם אבא ואמא עילאין. בישראל-סבא הטית השכל לחסד או לדין באה מההתאמתות, שהדבר התאמת אצלו כך וכך, ולכן השכל נוטה לפסוק כך או כך. ההתאמתות היא באבא, אבל ההטיה היא מוחין של ישראל-סבא. אם ההטיה באה מכח ההתאמתות היא מצד ישראל-סבא, אבל אם ההטיה לחסד או דין באה מתוך השגת השכל – התאמתות היא ראיה והשגה היא שמיעה – היא החב"ד של תבונה. מה הדוגמה של התאמתות השכל והטית השכל למדה מסוימת הבאה ממנה? הדוגמה המפורסמת של "שתיק רב", אותה מביא כאן.

חגתנה"י דישראל־סבא ותבונה: דבקות והתפעלות השכל

אחר כך יש חג"ת-נה"י של כל אחד – נעשה שניהם יחד, ואז נחזור לנה"י שהתבונה מקבלת מאמא עילאה. חג"ת-נה"י שבישראל-סבא ותבונה היינו התפעלות שכלית – לא רק הטיה. יש התפעלות בשכל והתפעלות בלב. מה ההבדל? הוא כותב שהתפעלות בשכל היא בדקות, זו המלה בה משתמש. גם בשכל וגם בלב יש מה שנקרא למעלה מהחזה ולמטה מהחזה. מה שלמעלה מהחזה מכוסה ומה שלמטה מהחזה גלוי. בנפש, ההבדל הוא אם ההתפעלות היא בדרך ממילא ובלתי ומורגש או שכן מורגש – מעל החזה לא מורגש ולמטה מהחזה מורגש. גם כאן וגם כאן, גם בישראל-סבא וגם בתבונה, יש התפעלות לא-מורגשת של השכל ויש התפעלות מורגשת של השכל.

כאן יש ארבע מדרגות – חג"ת ונה"י של ישראל-סבא ושל תבונה. ההבדל הוא אם מדובר בהתפעלות או בדבקות. בתבונה אני קורא לכך התפעלות השכל ובישראל-סבא דבקות השכל. הצדיק שבדבקות המחשבה – כנ"ל בנעם אלימלך – הוא מצד ישראל-סבא. יש דבקות השכל בלי שום הרגש ויש התפעלות השכל בלי שום הרגש, ויש התפעלות עם הרגש. השכל שמוליד התפעלות עם הרגש נמוך יותר מהשכל שמוליד התפעלות בלי הרגש. התפעלות השכל עם הרגש היא מיוקר השכל, כמו מי שמתפעל מחכמים כנ"ל – "יקרה היא מפנינים". התפעלות השכל עם תחושת יוקר השכל היא בנה"י (סוד "כל הון יקר ונעים" כמבואר במ"א). התפעלות משכל אינה השכל המוליד את ההתפעלות, ואנחנו רוצים כאן מדרגות של שכל. מה ההבדל? כל התפעלות היא תוצאה של שכל. יש שכל פנימי שמוליד, גם בתוך השכל, התפעלות מהשכל. מאחורי כל התפעלות יש סיבה – שכל אמתי, שכל נטו. בישראל-סבא יש שכל פנימי שמוליד דבקות המחשבה בלתי-מורגשת ויש שכל יותר חיצוני שמוליד דבקות מורגשת. מה המורגש שם? יוקר השכל. כך בישראל-סבא, ואותו דבר בתבונה – יש שכל פנימי של השגה, של בינה, שמוליד התפעלות בלתי-מורגשת בתבונה, ולכך אנו קוראים חג"ת דתבונה, והנה"י דתבונה היינו שכל שמוליד התפעלות מורגשת מיוקר השכל.

תבונה – כח הקליטה (תפיסה וקליטה)

אמרנו עד כאן 9 מדרגות, וצריך להשלים שלש מדרגות שהתבונה מקבלת מנה"י דאמא עילאה: קודם כל, איך רבי הלל בביאורו לשער היחוד של אדמו"ר האמצעי מסביר תבונה? הזכרנו שתבנית בפרשה קשורה לתבונה. עצם הדבר שבבינה יש שתי מלים בלשה"ק, תבונה ובינה, הוא תופעה חשובה – בחכמה אין תופעה כזו. כבר אומר דרשני, אומר שיחסית חכמה היא משהו אחדותי ובבינה יש באמת שתי בחינות, שתי מלים. העיקר הוא הלשון. יש בינה ותבונה, אמא עילאה ותבונה.

אם רוצים לעשות שני יחודים צריכים לומר את המלה 'חכמה' פעמיים. כלומר, אם רוצים לייצג במלים של שכל את אבא ואמא עילאין וישראל-סבא ותבונה יהיה חכמה-בינה-חכמה-תבונה, שעולה יחד הוי' ברבוע. חכמה-בינה-חכמה-תבונה הם עצמם י-ה-ו-ה, אבא-אמא-ישראל-סבא-תבונה, כך אומר האריז"ל, ובאמת יחד עולה הוי' ברבוע (ממוצע כל מלה הוא אחד ברבוע).

איך מסבירים תבונה, במלה אחת, בלי כל אריכות המאמר כאן? תבונה היא כח הקליטה. גם כאן, הדבר הראשון שהוא אומר – כנראה מה שהתבונה מקבלת מהנצח דאמא עילאה – הוא הקליטה הפנימית. היא קולטת את הנה"י דאבא שבישראל-סבא. כמו שכתוב תמיד שגבורות דאבא נעשים חסדים של אמא וחסדים של אמא נעשים גבורות דאבא – קולטת את מה שנוגע בה.

נאמר ווארט חשוב: כתוב שאבא ואמא עילאין הם אברהם ושרה – אברהם זורק חצים, כמו ברק המבריק על השכל, ושרה תופסת אותם. הכח לתפוס את החץ באויר גבוה מהכח לירות אותו (כפי שדברנו בשבוע שעבר) – כח לתפוס את הברק, שלא יתעלם שוב אל תוך הלא-מודע. כאן במאמר של הרבי רש"ב תפיסה היא מינוח חיצוני. אצל רבי הלל (הנ"ל) התפיסה באמא עילאה – קודם צריך לתפוס את הברק, משהו נסי. קליטה היא פחות נסית, כח חשוב אך לא נס. לכן היכולת לתפוס את הברק היא אמא עילאה, והכח לקלוט את השכל הוא תבונה. כאן מתכוון בפשט שתפיסה חיצונית יחסית לקליטה – לא מדרגה בפני עצמה, אלא רק הקדמה לקליטה.

נה"י דאמא: קליטה, שינוי, זיהוי המדה הפוטנציאלית

מה שהתבונה קולטת את אבא – ודאי בצד הימין שלה, הנצח שלה. אחר כך אומר תכונה שניה, שנשים בהוד כי מקביל לתכונה השניה של ישראל-סבא, שלוקחת את ההסברים עבור הזולת, מעבדת אותם, משנה אותם ומוסיפה להם נפח (כולל שינוי, שבכך הווארט העיקרי). אפשר לקרוא לשְנות, אבל מהמשך והקיצור ברור שהכוונה לשנות (לעשות שינוי). אם אבא ואמא עילאין הם אברהם ושרה, כתוב שישראל-סבא ותבונה הם יצחק ורבקה. קודם רבקה קולטת את יצחק, ואחר כך משנה את ההסברים שלו איך שהיא מבינה – זה הזיווג האידיאלי, "שוין בקומתן". זו התכונה השניה של תבונה, לשנות כדי להשפיע למטה. התכונה השלישית – הכי יפה, הכי חידוש, והכי אפשר לבלבל בינה לבין אינטליגנציה רגשית – היא מה שכותב בסוגריים, שיש הרבה שכלים ולא ברור איזו מדה מתחייבת מהשכל. כלל גדול בתורה שאין שכל שבהעלם, בפנימיות, אין בו מדה בפוטנציאל. היכולת לדעת בכל שכל מה המדה שמתחייבת היא היסוד.

לפני שנמשיך, נאמר מאיפה לוקח רעיון זה. מסתמא ממה שכתוב בחסידות שיש התבוננות בשביל אהבה ויש התבוננות בשביל יראה – סימן שיש שכל לשם אהבה ויש שכל לשם יראה. מכך אפשר לעשות כלל גדול, שבכל שכל שבעולם יש מדה בפוטנציאל. לא כל אחד מכיר ויודע. הוא אומר שיש תכונה של תבונה – שאנחנו אומרים שהיא היסוד של התבונה (סוד המקוה בכתבי האריז"ל – כוונה טובה למי שטובל במקוה בבקר) – יכולת זיהוי בכל שכל של המדה שמתחייבת ממנו.

בין זיהוי מדות נעלמות לניווט בעולם הרגש הגלוי

לכאורה זה הכי דומה להגדרה של אינטליגנציה רגשית, ובכל אופן זה לא זה בכלל, כי הגדרת אינטליגנציה רגשית אינה לזהות מדות שעדיין לא קיימות במציאות, אלא רק לנווט את דרכך בעולם הרגש, לשחות נכון בעולם שכולו מלא רגשות בפועל. כל מיני רגשות – יש פה אנשים, אחד אוהב והשני שונא. איך אני מסתדר איתם? איך אני צריך לדבר? יש פה שני אנשים בצבור, אחד אוהב להרוג ערבים והשני שונא את זה, אחד אומר שזה קדוש ה' והשני אומר שזה חלול ה', אז מה אני צריך לעשות? זה לא שכל אלא יותר רגש. לאחד יש רגש פצפיסטי ואחד אקטיביסט. כדי להתמודד עם הצבור, ש"כשם שאין פרצופיהם שוים כך אין דעותיהם שוות", צריך להגדיל את המח – צריך להסתדר, לאזן, ולשם כך צריך חוש.

זו הדוגמה לחוש ברגש שכבר קיים. אפילו לגבי עצמי, איך מסבירים אינטליגנציה רגשית – שאני מודע לכך שאני מתרגש. זה עוד כלל גדול שלא אמרנו, שכל סוגי האינטליגנציות האלה נגזרות ממודעות עצמית ותלויות בה – יסוד היסודות שלהם – הכל "עץ הדעת טוב ורע" והחטא שלו, הכל קשור לצד השני. להיות מודע למה שאני חווה עכשיו, כמו "יש מי שאוהב". אם אני מודע לרגשות עצמי, שכעת אני באהבה או ביראה, אוכל להיות מודע לרגשות כולם, ואז להסתדר, לזהות, להעריך ולנהל את כל עולם הרגשות.

אבל גם הנקודה השלישית כאן – שהכי דומה – אינה ענין זה בכלל. אומר שהיות שחלק מכל שכל הוא מדה מסוימת, יש לי חוש להכיר את המדה המתחייבת מתוך השכל. איני משתדל לחוות אותה במודעות עצמית, אלא רק סוג של הכרה – שכל, לא חויה. רק ידיעה איזו מדה אמורה לצאת מהשכל – שכל זה הוא באמת ראשית חוש ברגש. אם כן, עד כאן השלמנו 12 מדרגות של ישראל-סבא ותבונה.

ישראל זוטא – התפעלות בלתי מורגשת

לגבי ישראל זוטא ויעקב – שניהם התפעלות בלב, כל 4 המדרגות. שתי המדרגות העליונות, כל ישראל זוטא, הן יחסית התפעלות הלב בלתי-מורגשת, ואילו ביעקב ההתפעלות מורגשת – "עץ החיים" ו"עץ הדעת". לדרגה העליונה בישראל זוטא הוא קורא "התפעלות מעומק השכל". בשכל היתה "התפעלות מיוקר השכל" וכאן מעומק השכל – קשור, אבל חשוב לדייק. יש התפעלות מעומק השכל, אך היא בלתי מורגשת. ההתפעלות מיוקר השכל היתה יותר גבוהה, אבל מורגשת. ההתפעלות מעומק השכל, שמביאה את רשב"י לגחון ולנשק מישהו ("גחין ונשיק"), היינו "מה שמתפעל בלבו מעומק המושג" – זו המדרגה העליונה של ישראל זוטא. המדרגה היותר נמוכה היא אהבה. יש שכל שאתה מתבונן בו, שייך לאהבה, ובאמת מעורר בלב אהבה – לא רק בשכל – אבל האהבה עדיין כלולה ומכוסה ביסוד אמא, ההתבוננות, ולכן אינך מרגיש במודע "יש מי שאוהב". זו המדרגה הנמוכה של ישראל זוטא. אמרנו שהתפעלות, אבל כל התפעלות באה משכל – מעומק המושג באה התפעלות מעומק המושג. מהשכל הפנימי באה התפעלות מהשכל הפנימי, אבל השכל מכסה – ישראל זוטא.

יעקב – התפעלות מורגשת

המדרגה הכי נמוכה היא יעקב, שיש מודעות עצמית, בשתי מדרגות. או התפעלות מחיצוניות השכל – אבל שכל – שמוליד אצלי אהבה מורגשת, "יש מי שאוהב", דרך צמצום שנקרא נקודת ה"בכן". שוב, אני מתבונן במשהו, בשכל, שהוא חיצוני לגבי השכל של ישראל זוטא. הסימן שחיצוני הוא שכדי להוליד את הרגש שנגזר ממנו הוא מצטמצם לנקודה שנקראת ה"בכן", והיא מעוררת את האהבה שלי – אהבה מורגשת של "יש מי שאוהב". משהו למטה מכך שהוא פסוק בתורה, "לאהבה את הוי' אלהיך כי הוא חייך" – לא שהשכל הוא עמוק ומורכב ואני מצמצם לנקודת "בכן", אלא אהבה שנולדה לכתחילה רק מטעם קצר ולא מהתבוננות רחבה. כמו "כי הוא חייך" – ה' הוא החיים, כדאי לחיות, אני רוצה לחיות, וממילא יש לי משיכה לה' שהוא החיים שלי. הוא אומר שמדרגה זו היא כמו פסק הלכה, שהמדה מתעוררת מתוך טעם פשוט וקצר. יתכן שאחרי הרבה התבוננות הגעתי לאיזה טעם, אבל הלב שלי לא מרגיש אפילו מרחוק את מה שעומד מאחורי הטעם.

צריך ללמוד טוב את המאמר, וב"בכן" משמע שיש לי על כל פנים מרחוק את תחושת רחבות ההתפעלות שהצטמצמה לנקודת ה"בכן" – יש הרבה יותר אור ההתבוננות, אך עדיין מלמעלה, לכן אני מרגיש עצמי אוהב.

סיכום

אלה שתי מדרגות האהבה של יעקב, ולמעלה מכך שתי מדרגות לא מורגשות – עץ החיים – של ישראל זוטא. למעלה מכך שש מדרגות של תבונה ושש מדרגות של ישראל-סבא, שהכי מענין הנה"י שמקבלים מאבא ואמא בכל אחד מהם.

שוב, בקיצור, בישראל-סבא היינו כח הגלוי לעצמו, המצאת ההסבר לזולת, ומדידת הנקודה. בתבונה – כח הקליטה, פיתוח ושינוי ההסבר לזולת, והיכולת לזהות בכל שכל את המדה המתחייבת ממנו. עד כאן המאמר, ולסיכום:

קבלת ישראל-סבא מנצח דאבא עילאה	כח הגילוי לעצמו
קבלת ישראל-סבא מהוד דאבא עילאה	כח המצאת הסברים לזולתו
קבלת ישראל-סבא מיסוד דאבא עילאה	מדידת הנקודה
חב"ד דישראל-סבא	הטית השכל מצד ההתאמתות
חג"ת דישראל-סבא	דבקות השכל הלא-מורגשת
נה"י דישראל-סבא	דבקות השכל המורגשת (ביוקר השכל)
קבלת תבונה מנצח דאמא עילאה	קליטת ישראל-סבא
קבלת תבונה מהוד דאמא עילאה	שכלול ושינוי ההסברים לזולת
קבלת תבונה מיסוד דאמא עילאה	זיהוי המדה הנמצאת בכח בכל שכל
חב"ד דתבונה	הטית השכל מצד ההשגה
חג"ת דתבונה	התפעלות השכל הלא-מורגשת
נה"י דתבונה	התפעלות השכל המורגשת (מיוקר השכל)
מדרגה עליונה בישראל זוטא	התפעלות הלב הבלתי-מורגשת מעומק השכל
מדרגה תחתונה בישראל זוטא	אהבה בלתי-מורגשת
מדרגה עליונה ביעקב	התפעלות הלב מה"בכן" – קיצור השכל הרחב
מדרגה תחתונה ביעקב	התפעלות הלב משכל קצר

[הוספה:]

פרצוף סוגי מוחין כנגד י-ה-ו-ה

עוד גימטריא ששייכת למאמר בע"ב: הוא אומר שיש מוחין של יעקב, סוג של התפעלות, מוחין שמולידים התפעלות בלב, ויש מוחין יותר גבוהים, שגם מולידים התפעלות בלב, שנקראים "ישראל זוטא". למעלה מזה יש את עצם המוחין, וגם בהם יש התפעלות – ישראל-סבא ותבונה – ויש אבא ואמא עילאין.

כלל גדול שלומדים במאמר שיש בכללות ארבע דרגות של מוחין (בפרטות כל מדרגה מתחלקת לעוד פרטים) – אבא ואמא עילאין כנגד ה-י של שם הוי' בכללות (כפי שיסביר בפירוש במאמר הבא); ישראל-סבא ותבונה כנגד ה של שם הוי'; ישראל זוטא ה-ו של שם הוי'; ויעקב – כתוב בכתבי האריז"ל, אף שלא מביא – הוא בן הזוג של רחל ונכלל בדרגה הכללית שלה (בסוד קול ודבור), כנגד ה תתאה של שם הוי'. ארבע דרגות מוחין כנגד י-ה-ו-ה, פשוט ביותר ויסודי ביותר:

י	אבא ואמא עילאין
ה	ישראל-סבא ותבונה
ו	ישראל-זוטא ולאה
ה	יעקב ורחל

ישראל כולל את חמש המדרגות

היות שיעקב על שם יעקב, ויש שתי מדרגות ישראל – השם שיעקב קבל, אותיות לי-ראש – צריך לומר שגם אבא ואמא עילאין קשורים לאיזה שם, חוץ מהאותיות של קבלה, פרצוף אבא עילאה (כולל גם אמא עילאה).

יש מאמרים בחסידות, במיוחד של רבי הלל, שמסבירים שאבא ואמא עילאין הם אברהם ושרה. אנחנו נקח רק את שם האב – אברהם. איך אני יודע שבאמת אברהם הוא עצם המוחין, מוחין בעצם? כי כתוב שאברהם, עוד לפני שקבל את ה-ה, נקרא אברם על שם "שכל הנעלם מכל רעיון". גם אחרי שהוא קבל את ה-ה, היא רק פעלה שיוכל לגלות את "השכל הנעלם מכל רעיון", כמבואר באריכות בדא"ח. אברהם בעצם, בתור שכל, הוא "השכל הנעלם מכל רעיון". אז מאד מתאים שנשים את אברהם במקום הכי גבוה, כנגד ה-י של השכלים. אחר כך יש ישראל-סבא, ישראל זוטא ויעקב.

כתוב בכתבי האריז"ל עוד סוד, שהוא לא מביא במאמר אך צריך להוסיף. יש לעם ישראל עוד שם – ישרון. איפה הוא נמצא? במאמר כותב שישראל זוטא מהחזה ולמעלה ויעקב מהמחזה ולמטה. באותיות פשוטות, אצלנו בחסידות, מהחזה ולמעלה היינו ללא מודעות עצמית ומהחזה ולמטה עם מודעות עצמית. אבל מי שמכיר טוב את כתבי האריז"ל יודע שפרצוף יעקב אינו הז"א עצמו, אלא פרצוף שמתהוה מהארת יסוד אבא (שארוך כו') שמאירה ובונה פרצוף מחוצה לז"א מהחזה ולמטה. מה עם החלק מהחזה ולמטה של הז"א עצמו? יש בכתבי האריז"ל שכותב שהחלק הזה נקרא "ישֻרון". כלומר, יעקב מקביל לישרון, אלא שישרון הוא חלק מהז"א עצמו ואילו יעקב פרצוף מיוחד מקביל לו מבחוץ. כלומר, אפשר לומר שיש ישרון בתוך יעקב, למעלה ישראל זוטא, יותר למעלה ישראל-סבא ועוד יותר למעלה אברהם, "האדם הגדול בענקים".

אם נעשה את חשבון כל השמות (מלמעלה למטה: אברהם ישראל-סבא ישראל-זוטא ישרון-יעקב) ונחלק לארבע – יש ארבע מדרגות בכלל – נראה שהממוצע הוא "ישראל", השם הכללי ביותר של עם ישראל (וגם של שלשת האבות, חז"ל למדו שגם אברהם נקרא ישראל וגם יצחק נקרא ישראל, משא"כ ביחס לשם יעקב).

חלוקת (צילומי) דולרים

יש צ'ופר הערב: יש מישהו שהיה אמור להסביר את המופת. אחד שקבל דולר מהרבי, שהרבי נתן וברך ברפואה שלמה, וכך כתוב עליו. כמובן לא משחרר את הדולר המקורי, אבל אותו יהודי, שגר בשכונה זו לקח וצלם את הדולר עם הכיתוב, וטוען שגם הצילום הוא סגולה. הראיה שיש לו כמה ספורי מופת שרצה לספר אבל כבר הלך. כל מי שמעונין בדולר כזה עד שיגמר שיבוא.