פוסטים של הרב יצחק גינזבורג ברשת X

טו אלול – בזמן היחוד

סימן השנה הבאה עלינו לטובה: תהא שנת פרו ורבו.

ראינו ש"פרו ורבו" = 500. 500 = נר נר - כל נר הוא "נר הוי' נשמת אדם" - נר-נשמת האיש ונר-נשמת האשה.

בזמן היחוד, על האיש והאשה להעלות כל אחד את הנר שלו "עד שתהא שלהבת עולה מאליה [בדרך ממילא. מאליה אותיות אלהים - 'אני אמרתי אלהים אתם']".

"רשפיה [של אהבת האיש והאשה] רשפי אש שלהבת יה [י של איש ו-ה של אשה - "שכינה [המכונה אש - אש קדש] ביניהם"].

שלהבת עולה "[ואהבת את הוי' אלהיך] בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". שלש דרגות של אהבה, שלהבת הנר, כנגד ה"נהורא אוכמא" (הנאחז בפתילה, בגוף, סוד החשמל של הנר), ה"נהורא חיוורא" (אור הנר עצמו שמעל ל"נהורא אוכמא", האש של הנר), ה"נגה לו סביב" (המקיף את ה"נהורא חיוורא" כהילה מסביב), שהם כנגד נפש רוח נשמה כנודע. הכל דרגות של אהבה.

והנה, חשמל אש נגה = שלהבת = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"!

מעל לנגה (נשמה) יש זהר, האור הממלא את חלל החדר-הבית. והוא סוד ה"שלום בית" שעושה הנר (נר שבת קדש, מצות האשה - "ביתו זו אשתו", "כתפארת אדם לשבת בית").

נגה = 58. אש = 301. חשמל = 378. נמשיך את הסדרה ונראה שיש רק עוד שני מספריים חיוביים בסדרה: 289 34. והנה, ממוצע חמשת המספרים החיוביים בסדרה   = 212 = זהר!

הזהר היינו סוד שני המקיפים חיה-יחידה שמעל לנר"נ של הנשמה. החיה היינו האור-זהר המתגלה לעין כנ"ל - "יהי אור ויהי אור". היחידה היינו האור הנעלם, הגנוז בעצם החשוך - "האור [= זהר] כי טוב [לגנזו לצדיקים לע"ל שבכל דור ודור, בתוך התורה]".

ביחס לפרצוף ז"א הזהר הגלוי היינו אור התבונה (המתגלה במוחין דז"א), ואילו הזהר העליון היינו "זיהרא דאמא עילאה" אליו זכו חנוך, משה, רשב"י כו'.

[חנוך הוא סוד "[והמשכילים יזהירו כ]זהר הרקיע", סוד רקיעא תמינאה דאמא עילאה. יומו המיוחד של משה הוא ז אדר (בו הוא נולד ונפטר [ושוב נולד]) = זהר. כל רבי אמיתי, החל מרשב"י, הוא בסוד זהר = רבי].

חשמל אש נגה זהר = 949 = אהבה פעמים חכמה = אהבת ישראל ("כלל גדול בתורה").

מצות אהבת ישראל: "ואהבת לרעך כמוך אני הוי'". על ידי אהבת ישראל זוכים להתעצם עם "אני הוי'", להדמות אליו יתברך, עצם בעצם.

והנה, "אני" (לשון "ראשית אוני") בהכאת אותיות - א פעמים נ פעמים י = 500 = "פרו ורבו", ואילו הוי' ב"ה בהכאת אותיות - י פעמים ה פעמים ו פעמים ה = 1500 = 3 פעמים "פרו ורבו". נמצא שבחשבון זה "אני הוי'" = 2000 (סוד ה-ב רבתי של בראשית כנ"ל -"ראשית אוני" = 2000, סוד "אלפיים שנה קדמה תורה לעולם", "אאלפך חכמה אאלפך בינה", יחוד אבא ואמא שקדמה לששת ימי בראשית כנגד ו"ק ואף הולידה אותם, וד"ל).

והנה, ראינו לעיל שיש ד פעמים "פרו ורבו" בתורה = 2000, הכל בסוד "אני הוי'" הנאמר במצות אהבת ישראל כנ"ל.

אני אותיות אין. ה"אין" הראשון בתורה ("הכל הולך אחר הפתיחה") הוא "ואדם אין". והנה, פלא, מלה זו היא המלה ה500 בתורה (אין בהכאת אותיות כנ"ל, בגימטריא "פרו ורבו")!

ההופעה הראשונה של המלה "אני" בתורה היא רק אחר כך בברית הקשת (הכתובה בהמשך למצות "פרו ורבו", פעמיים, הנאמרה לנח ולבניו), שבקבלה רומזת לאבר ברית המילה, כח הרביה שבאדם - "אשר אני נתן ביני וביניכם", כאשר "אני" בהכאת אותיות = "נתן"!

נמצא ש2000 = "נתן" פנים ואחור -  "פרו ורבו" הוא מתנה מן השמים!

ועוד מלמדנו שעל כל או"א מבני הזוג לתת את ה"אני" שלו לבן/בת זוגו, שרק אז זוכים להתחבר באמת, "והיו לבשר אחד" בולד הנולד (כפירוש רש"י).

ועוד ידוע ש"פרו ורבו" הוא כח האין סוף שבאדם (ובנפש כל חי), גילוי של "לפני הצמצום" (לפני המצאות כל אחד להיות "אני" בפני עצמו). והיינו אמיתית הסוד של "אני הוי'", היינו "אני הוי' לא שניתי" מאין (אין סוף) ליש, וד"ל.

כב אלול – כי עמך הסליחה

"כי עמך הסליחה", "כי אל טוב וסלח אתה". "עמך" ממש (לא עמך טפל לך), אתה טוב וסלח בעצם, הסליחה היא גילוי עצמותך, וזה מה שאנו מבקשים בסליחות - עד כאן "מלך בשדה", כעת תתגלה עצמותך ממש בסליחה ('סליחה, מה שקבלתי עד עכשו זה עדיין לא מה שבקשתי - 'ועמך [כאן במשמעות של טפל] לא חפצתי', 'אנא נסיב מלכא').