'חזקה' של תפלה

בע"ה

אור לח"י תשרי תשפ"א – הקלטה

מתוך ברכה לבת-מצוה לנכדה חיה-מושקא תחי' בלוך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בברכה לבבית לבת-מצוה של נכדה הסביר הרב 'ווארט' של מורנו הבעל שם טוב ביחס לימים החותמים את חג הסוכות – הושענא-רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה – ימים היוצרים 'חזקה' של תפלה, הממשיכה בכל תפלות השנה.

אחד הימים החשובים בשנה הוא הושענא-רבה[ב]. הושענא רבה הוא גמר החתימה הטובה לשנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל – כל אחד ואחד, כל משפחה ומשפחה, כל עיר ועיר, כל מדינה ומדינה וכל העולם כולו.

יש ווארט מאד יפה של הבעל שם טוב ששייך ליום זה: הוא אומר[ג] שיש שלשה ימים רצופים, שלישיה מיוחדת, שמסוגלים לכוונת הלב בתפלה. שלשת הימים הם דווקא היכן שנוהג יום טוב שני של גלויות – בחוץ לארץ, איפה שאת זוכה להיות שלוחה. ידוע שהרביים הפליגו במעלה הגדולה של יו"ט שני של גלויות, שאנו, בני ארץ ישראל, לא זוכים לה[ד]. אם כן, בסוף סוכות, "זמן שמחתנו", יש שלשה ימים, 'חזקה', של ימים טובים – הושענא-רבה (שקובע ברכה לעצמו, מכל ימי חג הסוכות), שמיני עצרת ושמחת תורה.

הבעש"ט אומר שהימים האלה מסוגלים במיוחד לעורר את כוונת הלב בתפלה לה'. בהושענא-רבה מוסיפים הרבה תפלות. בסיום כל התפלות מבקשים משיח ואומרים "קול מבשר מבשר ואומר" – מגיעים לשיא של גאולה ומשיח, הכל בדרך של תפלה מלב עמוק שאנחנו מתפללים, פונים לקב"ה. אחר כך, בשמיני עצרת, מתפללים את תפלת הגשם. תפלה חשובה ומיוחדת, שכתוב שבה כל הנשמות שעתידות להוולד בשנה הזו – נכנסות לעיבור. מתפלת הגשם בשמיני עצרת מתחיל כל תהליך ההריון והלידה – גם של ילדים ממש, בגשמיות, וגם בכלל כל המעשים הטובים שלנו, התולדות של הצדיקים ("ועמך כֻלם צדיקים"[ה]). כעת, כשאת בת מצוה, את עושה תולדות, מצוות ומעשים טובים – הכל מתחיל להתעבר בתפלת הגשם, בשמיני עצרת. אחר כך, בשמחת תורה – שמחה פורצת גדר, השיא של "זמן שמחתנו" – יש תפלות מיוחדות שנזכה להרגיש אחד עם התורה, "יש ששים רבוא אותיות לתורה" ראשי תבות ישראל[ו], שנרגיש ש"ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד"[ז]. כל יום קובע ברכה לעצמו, אבל הם יוצרים רצף.

זהו רקע להבין מה שאומר הבעש"ט. הוא אומר שהזכיה של יהודי לכוון היטב בתפלות שלשת הימים האלה דווקא – מהושענא-רבה עד שמחת תורה – היא סגולה שכל התפלות במשך השנה תהיינה בכוונה ראויה וטובה. ה'חזקה' של שלשת ימי התפלה[ח] היא סגולה שכל הזמן היהודי יוכל לכוון נכון, להיות מרוכז נכון, לפתוח את הלב נכון – "שפכי כמים לבך נֹכח פני א-דני"[ט] – הכל מתחיל מהושענא-רבה.

יש כאן שני סדרים אפשריים: או ששלשת הימים הם בדרך של מלמטה למעלה, שכל יום בונה על היום הקודם, או שדווקא הושענא-רבה הוא השיא, "הכל הולך אחר הפתיחה"[י], ומתפלות הושענא-רבה יורדים לתפלת הגשם בשמיני עצרת ולתפלות, שמתבטאות גם בריקודים, ב"שמחה פורצת את כל הגדרים"[יא], של שמחת תורה.

שוב, הכל מתחיל מהושענא-רבה, יום מסוגל ביותר לפתוח את הלב ולזכות שתמיד יהיה לב פתוח להתפלל לה', לשיר לה', וממילא בטוח שה' יענה וימשיך את כל הברכות, את כל השפע.