החכמה המטהרת

שיעורים בספר סוד ה' ליראיו | שער הוי' בחכמה – פרק י"ד-ט"ו

ז' אדר ב' תשמ"ו – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את פרקים יד-טו בשער הוי' בחכמה, ולמעשה סיים את הלימוד בשער זה. בתחילת השיעור סיכם הרב את הנלמד עד כה – ארבע מדרגות "הוי' בחכמה" עם פיתוחן לשש עשרה מדרגות. לאחר מכן (פרק יד) עסק הרב במיצוב שש עשרה המדרגות לעשר מדרגות, תוך הסבר כיצד נכללות המדרגות זו בזו. בהמשך השיעור (פרק טו) עסק ברמזי חכמה בהקשר של טהרה ותקוה, כאשר תכלית הכל היא הטהרה.

א. פיתוח שש עשרה מדרגות של "הוי' בחכמה"

ארבע מדרגות הוי' בחכמה

נגנו נגון.

אנחנו לקראת סיום השער "הוי' בחכמה" בפרק י"ד. מפרק ט' עד פרק י"ג למדנו[ב] שיש 16 מדרגות בפרטיות בחכמה. קודם התחלנו עם ארבע מדרגות של חכמה כנגד שם הוי', כאשר יה, "הנסתרת להוי' אלהינו"[ג], הן לפני הצמצום הראשון, שתי מדרגות של חכמת התורה – חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה; ו-וה, "והנגלת לנו ולבנינו", הן שתי מדרגות של חכמת ההשתלשלות – חכמה עילאה וחכמה תתאה של השתלשלות.

אחר כך למדנו שבכל אחת מארבע המדרגות אפשר להתבונן שהיא כלולה בעצמה מארבע. כדאי – לפני שנתחיל היום – לראות את הקיצורים. קודם כל, הקיצור הכללי הוא בפרק ג. הכלל הוא שיש חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה. כל ההסבר כאן הוא מתוך מאמרי רבי הלל מפאריטש[ד] כמעט במפורש. אז יה הן חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה.

י"חָכְמָה עִלָּאָה" שֶׁל תּוֹרָה שַׁעֲשׁוּעִים הָעַצְמִיִּים, אוֹר הַמֵּאִיר לְעַצְמוֹ

ה"חָכְמָה תַּתָּאָה" שֶׁל תּוֹרָה "הַשְׁעָרָה בְּכֹחַ" מַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן שֶׁל "אוֹר הַמֵּאִיר לְזוּלָתוֹ"

ו"חָכְמָה עִלָּאָה" שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת "אַיִן" שֶׁבִּפְנִימִיּוֹת חָכְמָה דַּאֲצִילוּת

ה"חָכְמָה תַּתָּאָה" שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת כֹּחַ הַחָכְמָה הַמְּצָרֵף אֶת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר

ריבוע מגלה את ההתכללות

החל מפרק ט' למדנו שבכל אחת מארבע המדרגות יש גם כן ארבע כנגד שם "הוי' בחכמה". תסתכלו בפרק ט. [באמת, בכל מדרגה יש אין סוף מדרגות, למה לקחת רק ארבע? זו התכללות א', אפשר באמת להתבונן יותר. אבל ברגע שרואים שיש התכללות פעם ראשונה זה כבר מתגלה ענין ההתכללות. כמו שלמדנו פעם שברגע שעושים רבוע יש תיקון. אני יכול לעשות גם כן מעוקב, ואני יכול לעשות את זה בארבעה ממדים. כל התכללות נוספת היא כמו להוסיף ממד. אם יש לי ארבע בתחילה ואני מתבונן שיש בכל אחת מהארבע עוד ארבע – עשיתי ריבוע, 4 פעמים 4. אם כן, ריבוע כבר מגלה את ההתכללות. אם אני אעשה עוד הפעם פעמים ארבע יהיו 64, וזה יהיה כבר 4 בחזקת 3, וכבר יהיה קוביה של 4. אם אני אעשה עוד פעם התכללות, אני אוסיף עוד ממד והוא יהיה ארבעה ממדים, וככה עד אין סוף. אבל ברגע שהוספתי ממד אחד, כלומר שעשיתי ריבוע, כבר גיליתי התכללות, שנקרא תיקון, וממילא זהו יסוד התיקון, שיכול ללכת הלאה.

כמה מושגים שלא יהיו לי, אם יש לי שלשה מושגים, ברגע שאני מתבונן שכל אחד מהשלושה כולל את כל השלשה – 3 פעמים 3 יוצא 9 – עשיתי ריבוע, 3 על 3. הריבוע הוא כבר גילוי של התכללות. אם אני מתבונן הלאה, שבכל אחד מה-9 יש עוד הפעם התכללות של כל ה-3 בכל אחד, זה להוסיף עוד ממד עליו, זה לעשות מהריבוע קוביה. ואני יכול תמיד לעשות עוד התכללות ועוד התכללות, 10 פעמים 10 פעמים 10. 10 פעמים 10 זה ריבוע – 100. אם אני מוסיף עוד התכללות יוצא 1000, שהוא קוביה, 10 בשלשה ממדים. אבל ברגע שעשיתי ריבוע כבר עשיתי את ענין ההתכללות, שזהו עיקר התיקון. לכן המספר ריבוע בתורה הוא המספר-הצורה הכי חשובה, אפילו יותר מחזקת 3, הוא יותר גבוה מחזקות. כמובן שתמיד אפשר לעשות עוד התכללות ועוד התכללות, אבל עיקרון ההתכללות מתגלה בפעם הראשונה שעושים אותה, כלומר שיש ריבוע. אם כן, זה מה שכאן עשינו.

סיכום פרקים ז'-י"ג

קודם כל, אולי כדאי גם לראות מה היה בפרקים ז' ו-ח'. בפרק ז' הסברנו שארבע המדרגות הללו הן מהות המהות, מציאות המהות, מהות המציאות ומציאות המציאות. כלומר, בדרך כלל יש שני דברים: מהות היא לפני הצמצום ומציאות היא אחרי הצמצום. אבל גם על פי התכללות, כל אחד יש לו את שניהם – את מהות המהות, שהיא השעשועים העצמיים, ואת מציאות המהות של ההשערה בכח. וגם במציאות ישנה מהות המציאות, שהיא האין, ויש את מציאות המציאות, שהיא השורש האלקי של היש, כלומר צרופי האותיות שמהוות ומחיות ומקיימות את היש, בסוד "כח הפועל בנפעל" – זו מציאות המציאות. אז זה היה דבר-נושא שלם של פרק זה.

אחר כך הסברנו לגבי הדבר בעצמו – החפצא היא היכולת שלו, הכח שלו, האין שלו במציאות, והפועל שלו. כלומר, יש יכולת וכח במהות, זה עוד לא במציאות, ויש אין ופועל במציאות. אז אלו גם היו כללים.

אחר כך מפרק ט' התחלנו להסביר את המבנה על פי התבוננות פרטית, שבכל אחת מהארבע יש את כל הארבע. אז ראינו שבחכמה עילאה של תורה יש ארבע מדרגות. אני רק קורא את הקיצור:

י  חָכְמָה הַנֶּעֱלֶמֶת בְּהֶעְלֵם הָעַצְמִי בִּבְחִינַת יָחִיד

ה  שַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים מִגִּלּוּי יְכָלְתּוֹ הַבְּלִי גְּבוּל

ו הִתְעוֹרְרוּת רָצוֹן פָּשׁוּט לְהֵטִיב

ה מַחֲשֶׁבֶת "אָנָּא אֱמְלוֹךְ"

זה הכל חכמה עילאה של תורה. אחר כך בחכמה תתאה של תורה יש גם כן ארבע מדרגות: החכמה שבמלבוש, החכמה שבאויר קדמון, החכמה שב"אדם קדמאה סתימאה", והחכמה שבאדם קדמון סתם.

אחר כך, בפרק י"א מוסברות ארבע מדרגות בחכמה עילאה של השתלשלות, כלומר, בבחינת האין של המציאות: יש את החכמה שבפרצוף הגולגלתא. הכל מדובר כאן בעולם האצילות, עולם האצילות הוא האין של עולמות בי"ע. אז יש החכמה, ובמיוחד עיקר האין הוא עד החכמה עילאה שבו. מהחכמה שבכתר עד חכמה עילאה הוא האין של חכמה עילאה של השתלשלות. זה גם במיוחד מתוך מאמר של רבי הלל, שמסביר בפרטיות ארבע המדרגות הללו. יש את החכמה שבפרצופא גולגלתא, שהיא חכמה שבמקור הרצון, ויש כח המשכיל, שזה חכמה סתימאה שבכתר, ויש המזל שהוא "נצר חסד"[ה], מזל העליון. על כך כתוב "אַין מזל לישראל"[ו], ויש גילוי חכמה עילאה בעולם האצילות. זה הכל חכמה עילאה של השתלשלות.

אחר כך פרק י"ב עוסק בחכמה תתאה של השתלשלות. פשוט איך שחכמה תתאה יורדת מיסוד ומלכות של חכמה עילאה עד שמגיעה למלכות להיות הכח בה לצרף את אותיות הדיבור של עשרה מאמרות שבהם נבראו שמים וארץ. זה שוב מתוך המאמר הראשון בפלח הרימון, שמוסבר שם על חכמה תתאה, שעתידה להופיע בתור הכח שמצרף אותיות הדיבור, איך שהיא עצמה כלולה קודם בחכמה עילאה ויורדת דרך כל פרצופי האצילות. אז קודם יש את השורש של חכמה תתאה ביסוד ומלכות, חכמה עילאה דאצילות. אחר כך יש התגלות חכמה תתאה ביסוד ומלכות של בינה עילאה בעולם האצילות. אחר כך נמשכת חכמה תתאה על ידי המדות, בפרט היסוד, של עולם האצילות. ובסוף, עיקר החכמה תתאה היא במלכות, הכח לצרף את האותיות של עשרה המאמרות, חכמה תתאה במלכות דאצילות כח המצרף את אותיות הדבור העליון בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

בסדר, עד כאן קיצור של 16 מדרגות. ואחר כך קשרנו-הסברנו זאת בפרק י"ג במציאת תבת משיח, שזה היה נושא בפני עצמו.

ב. מיצוב עשר מדרגות של "הוי' בחכמה"

שיר פשוט-כפול-משולש-מרובע

אחרי שהרחבנו קצת, התחלנו מ-4 ומ-4 הגענו ל-16. אבל יש ענין כללי, שכאשר מתחילים ב-4 ועושים ריבוע ל-16 אפשר לחזור קצת מ-16 ל-10. זה גם מבנה כללי. מה זה 10? 10 הוא המשולש של 4, 16 הוא הריבוע של 4. זהו הסוד של שם הוי' בכל מקום. שם הוי' הוא י, המשולש של 4, כלומר 1, 2, 3, 4, ו-הוה הן 16, הריבוע של 4. כידוע, עיקר המבנה של שם הוי' הוא משולש של 4 על גבי ריבוע של 4. אם כן, אחרי שעשינו ריבוע של 4 אפשר לחזור ולהתבונן איך אפשר קצת לצמצם את ה-16 ולעשות ממנו 10. מה שאנחנו אומרים עכשיו הוא כלל: כל פעם שיש 16 עושים ממנו בחזרה 10. איך עושים את זה? זה מה שכתוב כאן בפרק י"ד:

וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מַדְרֵגוֹת כַּנַ"ל, הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה נִכְלָלוֹת בְּעֶשֶׂר, בְּסוֹד "שִׁיר פָּשׁוּט"

מה זה 10? בקבלה הוא "שיר פשוט", "שיר כפול", "שיר משולש", "שיר מרובע", כמבואר בספר הזהר[ז] ומובא בחסידות, בחב"ד[ח], במיוחד בליקוטי מוהר"ן[ט]. זהו אחד הדברים החשובים בליקוטי מוהר"ן. רבי נחמן נותן סימן של "הרם כשפר"[י] על ארבע מדרגות אלו. כאשר עושים מ-16 10, או שעושים מ-4 10 זה נקרא פשוט-כפול-משולש-מרובע, וכל פעם זה נקרא שיר. כתוב בחסידות[יא] שהשיר הוא על שם גילוי התענוג. יש "שיר פשוט" ו"שיר כפול". "שיר פשוט" הוא תענוג פשוט, "שיר כפול" הוא תענוג שמורכב בחכמה ובינה, זה כפול. ו"שיר משולש" הוא תענוג שמורכב במדות הלב, חסד גבורה תפארת, ברגש, זה נקרא ענג שברגש, זהו שיר משולש. "שיר משולש" הוא ענג שברגש, ו"שיר כפול" הוא ענג שבשכל, ו"שיר כפול" הוא ענג פשוט, למעלה מטעם ודעת. שיר מרובע הוא ענג שבדיבור, הנהי"ם בכללות נקרא דיבור.

לכן באמת מתאים לפסוק שמביא רבי נחמן "הרם כשפר קולך". השופר נכלל בקול. הוא נותן רמז ש"כשפר" – כתוב חסר ו – ראשי תבות כפול, שלש, כלומר משולש, פשוט, מרובע, זה רמז של רבי נחמן. זה מרומז במלה "כשפר". אז באמת "כפול" הוא ענג שבשכל. לפי המלה שפר. המשולש, ה-ש, הוא ענג שברגש, ה-פ הוא ענג פשוט, ענג שבכתר, והמרובע הוא ענג שבנהי"ם בכללות, אבל בפרט נקרא בחסידות ענג שבדיבור, שאדם מדבר יש לו ענג מדיבור, מהבעה, זה נקרא "שיר מרובע". שיר הוא עיגול, לכן זה תענוג, והשיר שייך לכך – "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר"[יב]. אז אם כן, זה תמיד המבנה היסודי של הקבלה, של ארבע מדרגות, 1, 2, 3, 4, שהן 10.

התפרטות וכלליות

אם יש לנו 16 – איך מצמצמים אותן שוב ל-10?

(כַּאֲשֶׁר הַ־ד הָעֶלְיוֹנוֹת נִכְלָלוֹת בְּ־א,

צריך לחזור ולהתבונן שבעצם ארבע המדרגות הראשונות כוללות את שתי המדרגות בחסידות שנקראו יחיד-אחד. ארבע המדרגות הראשונות של חכמה, הראשונה היתה חכמה נעלמת בבחינת יחיד ממש, ואחר כך השעשועים העצמיים הם מעבר בין יחיד לאחד. הרצון להטיב ומחשבת "אנא אמלוך" הם כבר מדרגת אחד בחסידות. אם כן, כל ארבע המדרגות הראשונות הן יחיד-אחד. אם זה יחיד-אחד אז הן בעצם דבר אחד. צריך לחזור ולהתבונן שחלילה לעשות מזה יותר מאחד, הרי הכל אחדות פשוטה, אז את הארבע שעשינו צריך להחזיר לאחד, שהכל אחד בסוד "שיר פשוט", הכל אחדות פשוטה, הכל ענג פשוט.

קודם, וזה בכלל יסוד גדול בהתבוננות, שבהתבוננות צריכה להיות התפרטות, שבלי התפרטות אין תפיסה. צריך למעט את החלקים על מנת לתפוס אותם, אבל אחר כך צריכה להיות החזרה המתאימה ליותר כלליות על מנת להמשיך עוד אור. ההתפרטות היא לעשות ריבוי כלים ומיעוט אור. זה כמו שכתוב בחסידות[יג] ששבירת הכלים היא ריבוי אורות ומיעוט כלים אז צריך מיד לעשות ריבוי כלים על ידי התפרטות וממילא יש מיעוט אור, ואז אפשר לתפוס את האור. אבל בשביל להמשיך עוד אור צריך כאילו לחזור בי קצת מההתרבות, קצת לחזור על מנת להרבות את האור, להמשיך עוד אור אחרי שיש תיקון, זה כלל גדול. אבל אני לא חוזר למיעוט כלים כמו קודם. זה כמו בדיוק היחס הזה – מ-4 ל-16 ולחזור ל-10. לחזור ל-10 היינו שמכל ה-4 צריך לעשות דבר פשוט. לחזור להתבונן שארבע המדרגות הראשונות היו אחדות פשוטה, הכל היה יחיד-אחד.

מ-4 ל-16, ומ-16 ל-10

שֶׁהֲרֵי הַכֹּל אַחְדוּת פְּשׁוּטָה מַמָּשׁ קֹדֶם בְּחִינַת הַ"הַשְׁעָרָה בְּכֹחַ", כִּבְיָכוֹל);

כל ארבע המדרגות הראשונות היו לפני שה' אפילו משער את העולמות, לפני שהוא אפילו משער בכח מה שעתיד להיות בפועל. מארבע המדרגות הראשונות צריך לעשות אחד, להחזיר אותן לאחד, שזו אחדות פשוטה. ארבע המדרגות השניות צריך להחזיר ל"כפול", לשתים. למה? קודם כל, ארבע הראשונות – "שיר פשוט" – הכוונה ענג פשוט כמו שהסברנו, ארבע השניות הן "שיר כפול", ענג כפול, כלומר ענג שהוא מורכב מחכמה ובינה, בכללות. מהן חכמה ובינה בכללות? זו המחשבה הקדומה שלפני הצמצום, ואותה מחשבה שאחרי הצמצום. כמו שהסברנו במדרגה השניה, היא עוברת מקדמון לאדם קדמון, שלמדנו בפרק י, כשחילקנו את המדרגה השניה לארבע, אבל אמרנו שבעצם היא עוברת את הצמצום. המדרגה הראשונה היא חיבור שתי המדרגות יחיד-אחד, שבעצם הכל אחדות אמתית. המדרגה השניה עוברת על ידי הצמצום מקדמון שלפני הצמצום לאדם קדמון, מההשערה בכח לפני הצמצום הראשון עד המחשבה הקדומה של אדם קדמון, בה "כולם נסקרים בסקירה אחת", שהכל נסקר ביחד. אז אם כן בעצם במדרגה השניה יש שני מצבים, לכן זה "שיר כפול". אלו שני מצבים של מחשבה, כלומר של שכל. אף על פי שהכל כאן חכמה, אבל יש חכמה שהיא בעיקר בבחינת ענג. החכמה שבבחינת יחיד ואחד היא אור אין סוף, אור אין סוף כולו ענג ורצון. עכשיו זו חכמה שבבחינת השערה, שיש השערה בכח לפני הצמצום ויש המחשבה קדומה של אדם קדמון אחרי הצמצום.

"שִׁיר כָּפוּל" [ו"שיר כפול" הוא בעיקר ענג שבשכל, כלומר ענג שבמחשבה כביכול] (כַּאֲשֶׁר הַ־ד הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁבִּבְחִינַת "כֹּחַ" נִכְלָלוֹת בַּ־ב בְּסוֹד ג שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם [המלבוש, אויר קדמון ו"אדם קדמאה סתימאה"] וְ-א שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם [אדם קדמון] כַּנַ"ל);

אם כן, ה-ג של ה-ד בעצם דבר אחד, קדמון, וה-א האחרון הוא כבר בפני עצמו, אדם קדמון, שאחרי הצמצום. זה בסוד חלוקת המלה משיח, והחילוף בין אותיות ש ו-י, ברמז שלמדנו בפעם הקודמת.

אם כך, צריך להתבונן שצריך לצמצם את ארבע השלישיות ל-3; את ארבע הראשונות צריך להחזיר ל-2, ל"שיר כפול"; את ארבע השלישיות שבבחינת אין צריך להחזיר ל-3, לראות שבעצם זה "שיר משולש"; וכמובן ארבע האחרונות נשארות ארבע, שזה "שיר מרובע". אז על ידי כך, בכל מקום מחזירים את ה-16 ל-10.

מה זה "שיר משולש"?

"שִׁיר מְשֻׁלָּשׁ" (כַּאֲשֶׁר הַחָכְמָה שֶׁבְּפַרְצוּף הַגֻּלְגֻּלְתָּא וְכֹחַ הַמַּשְׂכִּיל נֶחֱשָׁבִים לְאֶחָד,

החכמה שבפרצוף הגולגלתא היא המרוצה בעצם הנפש או בעצם הנפש של האצילות, מדובר בעולם האצילות, לכיוון החכמה. הכח המשכיל, החכמה סתימאה שבכתר, הוא מקור אינסופי של השכלות בפועל. בחסידות[יד] קוראים לשתי מדרגות אלו: תהום רבה ומעין הסתום שבתוכו. אחר כך, המזל העליון נקרא "גידים שבארץ", גידי הארץ שמהתהום אל פני האדמה, וחכמה גלויה היא כבר המעין גלוי, על פני האדמה. אם מתבוננים בכך מגלים שהארבע הן בעצם שלש, בגלל שהמעין הסתום הוא בעצם חלק מהתהום, הוא לא מחוץ לו, כמו שהמח הסתום בתוך הגולגלתא. המזל-הגידים של הארץ הם כמו שערות הדיקנא, מחוץ לגולגלתא, וכל שכן אבא שיונק מהמזל ודאי פרצוף בפני עצמו.

אם כן, לפי דימוי הקבלה יש גולגלתא ובתוכה מוחא סתימאה, שהוא אחד מתיקוני הגולגלתא. כלומר, הוא חלק מהגולגלתא. הדיקנא אינה חלק מהגולגלתא, אלא היא המזל העליון, כמו גידי הארץ, שיוצא מתחום הגולגלתא. הגולגלתא נגמרת בחיך העליון, כמבואר בהלכות טרפות[טו], שהגולגולת כוללת את כל הראש, אבל הדיקנא, במיוחד המזל העליון, מהסנטר ולמטה, שזה הלחי התחתון, מחוץ לתיקוני גולגלתא. לכן ז תיקוני גולגלתא ו-יג תיקוני דיקנא הם שני תיקונים אחרים. יג תיקוני דיקנא כולם מחוץ ל-ז תיקוני גולגלתא. מה שאין כן מוחא סתימאה בוא עצמו התיקון השני מתיקוני גולגלתא. החכמה הגלויה היא פרצוף אבא, שיושב ומלביש את זרוע ימין של אריך, והוא לגמרי פרצוף בפני עצמו.

אז אם מתבוננים על פי הקבלה באמת רואים שבארבע המדרגות הללו יש חלוקה טבעית ועצמית ל-3. כיון שמוחא סתימאה כלול בתוך הגולגלתא, והמזל הוא ענין וכח בפני עצמו, וגם חכמה עילאה דבר בפני עצמו.

לפי משל המים עוד יותר ברור. כתוב בחסידות, שהגולגלתא היא התהום ומוחא סתימאה הוא מעין חתום או מעין סתום בתוך התהום. כלומר, התעוררות בתוך התהום. הוא ממש בתוך התהום, אי אפשר להבחין בינו ובין התהום בכלל. אחר כך, יש גידי הארץ שמובילים את המים מאותו מעין חתום אל פני האדמה. ובסוף המעין הגלוי. אז ברור שיש פה שלשה מצבים: התהום עם המעין הסתום שבתוכו; גידי הארץ; ובסוף המעין הגלוי, ולכן ברור שאפשר להחזיר את ה-4 ל-3. זה נקרא "שיר משולש". ממילא מובן שכל מערכת האין של המציאות היא חכמה שברגש, ביחס לחכמה של קדמון ולחכמה של יחיד-אחד. החכמה של קדמון היא ענג שבשכל, שכל בעצם, לכן היא שייכת עדיין לתורה. זה נקרא חכמה תתאה של תורה, והחכמה שהיא אחדות פשוטה לגמרי ביחיד-אחד היא חכמה עילאה של תורה. כאן זהו אין של מציאות, שבעצם יש כבר רגש. למה? בגלל שהוא מתחיל ב-ז תיקוני גולגלתא. ז תיקוני גולגלתא הם המדות של עתיק. כל מה שמדובר כאן הוא מהמדות של עתיק ולמטה, זה הכל רגש בעצם.

אם כן, מה עשינו? בארבע הראשונות עשינו מכל הארבע אחד; מארבע השניות עשינו משלש העליונות אחד, והתחתון בפני עצמו, אז זה נעשה שתים, וכך באמת הסדר; בארבע השלישיות עשינו משתי הראשונות אחד. תמיד המדרגות העליונות יותר באחדות. בארבע השניות שלוש המדרגות הראשונות הן אחד, ו-ה תתאה בפני עצמה. בארבע השלישיות יה ביחד, כמו "תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין"[טז], וכל אחת מה-וה בפני עצמה. אם כן, הארבע השלישיות חוזרות להיות שלש. בסוף, ארבע האחרונות נשארות ארבע.

פלא-אלף-יו"ד

כאמור, גלגלתא וכח המשכיל נחשבים לאחד:

שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם בִּבְחִינַת "פֶּלֶא", כַּמְּבֹאָר בַּחֲסִידוּת – שֵׂכֶל מֻפְלָא וְנֶעֱלָם מִכָּל רַעֲיוֹן – מָה שֶׁאֵין כֵּן הַמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּסוֹד "אָלֶף",

זה גם כן ישר מתוך כתבי רבי הלל מפאריטש בשער היחוד פרק א' בביאור שלו. הוא מסביר שהחכמה של פרצוף הגולגלתא וחכמה סתימאה שבכתר שניהם פלא. אחר כך המזל הופך את אותיות פלא להיות אלף. אלף היא למטה מפלא, אלף זה מלשון לאלף. כלומר, הוא מלמד וממשיך את הפלא לתוך החכמה עילאה, להברקה הראשונה של המודע.

שֶׁמְּאַלֵּף וּמַמְשִׁיךְ מִבְּחִינַת פֶּלֶא לִבְחִינַת גִּלוּי נְקֻדַּת הַיּוּד בְּחָכְמָה עִלָּאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה", וְהַחָכְמָה עִלָּאָה הִיא בִּבְחִינַת יוּד. פֶּלֶא אָלֶף יוּד ר"ת "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" — "א"ת 'יָדֶךָ' אֶלָּא 'יוּדֶיךָ'" כַּנּוֹדָע ודָ"ל);

זה כלל בחסידות[יז] שיש קודם פלא ואחר כך אלף ואחר כך יוד. הפלא הוא שתי החכמות של גולגלתא ומוחא סתימאה,  ה-יה של ארבע המדרגות השלישיות. כלומר, הכל בכתר. המדרגה של המזל, שזה ה"נצר חסד", היא ה-ו של שם הוי' השלישי, אז זה כבר אלף, ועל זה כתוב "נצר חסד לאלפים", שהוא מאלף, "אאלפך חכמה אאלפך בינה"[יח]. הנקודה שמתגלה בחכמה היא נקודת ה-י, כלומר "ברק המבריק על השכל"[יט], ראשית הגילוי של החכמה הגלויה היא נקודה אחת של י.

ראשי התבות של פלא-אלף-יוד הם כמו הראשי תבות "פותח את ידך"[כ], שזה שם קדוש בקבלה[כא], שהוא בגימטריא שילוב הוי' ואדנ-י כידוע, ואמן. זהו בדיוק בסוד "פותח את ידך", בגלל שכל סוד פלא-אלף-יו"ד זהואה בשביל לפתוח את ה-י, ככתוב "'פותח את ידך' – אל תקרי ידיך אלא יודיך". לפתוח את ה-י פרושו לגלות חכמה חדשה, נקודה חדשה של חכמה, בסוד פלא-אלף-יו"ד, שזה "פותח את ידך".

אם כן, מה עשינו? מארבע השלישיות עשינו שלש.

"שִׁיר מְרֻבָּע" (הוי' דַּאֲצִילוּת כַּנַ"ל).

אם כן, עכשיו עשינו כלל למבנה של 16 איך מחזירים אותו ל-10. [פלא תמיד לפני אלף?] כן, בדרך כלל פלא לפני אלף במובן של אולפן. פלא הוא דבר מופלא מן האולפן, אולפן זה לאלף, אפשר לאלף רק דבר שאפשר לספור אותו, לקלוט אותו, ופלא הוא דבר שאי אפשר לקלוט. אם הכוונה לפירוש אחר, שאלף היא "אלופו של עולם"[כב], אז זה פירוש אחר, והוא יכול להיות אפילו יותר גבוה מפלא. אבל כאן אלף הוא מלשון לאלף, והוא ודאי למטה מפלא.

חכמה בעצם וחכמה של מדות

נִמְצָא שֶׁבְּ"עֶשֶׂר סְפִירוֹת" הַחָכְמָה בִּכְלָלוּתָהּ, הַג"ר (ג [ספירות ה]רִאשׁוֹנוֹת [של החכמה] – כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה שֶׁבָּהּ) הֵן כְּנֶגֶד חָכְמָה שֶׁל תּוֹרָה (בְּסוֹד "שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם" – "אַלְפַּיִם שָׁנָה קָדְמָה תּוֹרָה לָעוֹלָם" – "אַלְפַּיִם" כְּנֶגֶד "אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה" "אֲאַלֶּפְךָ בִּינָה", וְהַכֶּתֶר עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן לְיַחֲדָן, וְהוּא לְמַעְלָה מִכָּל בְּחִינַת זְמַן לְגַמְרֵי [שאי אפשר לומר עליו אלפים שנה, "שעשועים יום יום"], שֶׁהֲרֵי שָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת יָחִיד מַמָּשׁ כַּנַ"ל ודָ"ל), בְּחִינַת יה שֶׁבְּחָכְמָה בִּכְלָל כַּנַ"ל,

אז יוצא בדיוק טוב לפי הכלל הראשון. עכשיו אנחנו חוזרים עוד יותר, ברגע שעשינו מזה 10 אפשר לראות עוד יותר קשר עם הכלל של 4. היה לנו 4 ו-16 ועכשיו 10. ה-10 הוא קצת צמצום של ה-16, לכאורה ה-10 יותר קרוב ל-16, אבל באמת אפשר לראות ב-10 את המודל או המבנה הראשון של 4. בגלל שברגע שזה 10 – ה-3 הראשונות שהיו 4, ו-4 עכשיו זה רק 3, זה כמו ג"ר, וג"ר תמיד כנגד יה. אז רואים בפירוש ששלש הראשונות הן כנגד יה, מה שהיה בכללות. כאשר ה-א, שהיא הכתר עכשיו, כנגד כל המדרגות של יחיד-אחד, שזה בפשטות, ה"שיר פשוט", ושתי המדרגות שהן הצמצום של שם הוי' השני הן כנגד ההשערה בכח, שזה מחשבה, כמו שהתחלנו להסביר קודם, זה חכמה.

בכללות התורה נקראת "שעשועים יום יום"[כג], "ואהיה שעשועים יום יום". ב"יום יום" יש שני פירושים, כמובא בחסידות. הפירוש העיקרי[כד] הוא מה שכתוב כאן, ש"יום יום" הם חכמה ובינה. על כך כתוב בחז"ל "אלפים שנה קדמה תורה לבריאת העולם"[כה]. בריאת העולם היא שש – "ששת ימים עשה הוי'"[כו]. ששת ימים הם המדות ויש עוד יומיים, אבל היומיים שלפני-למעלה מששת הימים הם חכמה ובינה. לפי זה, הכתר שבבחינת יחיד אינו בגדר זמן כלל, אי אפשר לומר אפילו יום של הקב"ה, שזו אחדות פשוטה.

ממילא מה מובן מכאן? שכל חכמת התורה היא חכמה בעצם, חכמה וכתר. זה חידוש, שלא היה לנו קודם כל כך. קודם היה לנו רק שהחכמה של תורה היא יה, שהוא שכל ביחס ל-וה, וכאן יוצא לנו שהג"ר של עשר הספירות של חכמה הם מה שעכשיו בנינו, שזו החכמה של התורה. כלומר, זה גם כתר וגם חכמה ובינה של חכמה, וכל החכמה השייכת להשתלשלות העולמות היא חכמה של מדות יחסית לחכמת התורה, בגלל שכל מציאות העולמות היא מדות, "בששת ימים".

והז"ת (ז תַּחְתּוֹנוֹת — חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת שֶׁבָּהּ [של חכמה]) הֵן כְּנֶגֶד חָכְמָה שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת [כלומר שחסד גבורה ותפארת הן שלש המדרגות של אין, של החכמה עילאה של השתלשלות, ואילו נהי"ם נכללו בשיר המרובע שהוא הענג שבדיבור, חכמה תתאה של השתלשלות] (שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית), בְּחִינַת וה שֶׁבְּחָכְמָה בִּכְלָל כַּנַ"ל.

ג. חכמה-טהרה-תקוה

חכמת האלקות וחכמת התורה

מה יצא לנו כאן מפרק י"ד? שהיו לנו 16 מדרגות של חכמה וחזרנו ל-10 מדרגות של חכמה, וראינו שב-10 מדרגות של חכמה 3 העליונות בפני עצמן, שהן חכמה של תורה, ו-7 תחתונות בפני עצמן, שהן חכמה של השתלשלות. ממילא מאד מתאים למפורסם[כז] שיש 7 חכמות בעולם, רק שיש בזה חקירה. יש כמה ספרים שמונים את החכמה השביעית חכמת האלקות, או חכמת התורה. לפי זה – זה לא צודק מאה אחוז – יוצא שיש שבע חכמות של עולם, ובתוך התורה יש שלש מדרגות של חכמה, שזה ג"ר שלמעלה מהז"ת לגמרי. רק מה? שיש ודאי חכמה אלקית בתוך העולמות. כלומר, ראית הכח האלקי שפועל את הבריאה ודאי שייכת גם כן לחכמה של עולמות.

כשמדברים על שבע חכמות יש ספרים שמונים את חכמת הרפואה וחכמת התשבורת וכו' וכו', כל מיני חכמות, וזה תמיד נמשל למנורה בבית המקדש, והחכמה השביעית היא כמו הנר המערבי או הנר האמצעי לפי שתי השיטות[כח], ולפעמים הוא מכונה חכמת האלקות. אז אם זו חכמת אלקות היא בכל זאת שייך לאחת מהשבע. כאן לעניננו, זו חכמת האלקות כמו שהיא מתגלה בעולם, כמו שיש בורא עולם, כמו לחקור את הבריאה יש מאין, לחקור את הסודות של "ממלא כל עלמין", שזה מהקו ולמטה, אז זה באמת חכמת אלקות שלמטה מחכמת התורה. חכמת התורה בעצם היא חכמת אלקות לפני הצמצום, הג"ר, ה"שעשועים יום יום". זה נושא בפני עצמו ללמוד על השבע חכמות. רק זה היה דרך אגב שיש כאן שבע חכמות של עולם ויש שלש חכמות של תורה, כך יצא לנו הכלל של הפרק הקודם.

חכמת הטהרה

נותר לנו עכשיו לסיים את כל השער בפרק ט"ו עם רמזים של שלש פעמים חכמה ושבע פעמים חכמה:

וְהִנֵּה ג פְּעָמִים חָכְמָה עוֹלֶה טָהֳרָה [חכמה כידוע מהמספרים הכי חשובים בסוד מעשה בראשית, בכל התורה כולה, הראשוני ה-22], בְּסוֹד טְהִירוּ עִלָּאָה שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם וּטְהִירוּ תַּתָּאָה שֶׁל אָדָם קַדְמוֹן, שֶׁהַכֹּל הוּא בְּסוֹד חָכְמָה שֶׁל תּוֹרָה.

כתוב בקבלה[כט] ש"טהירו עילאה" הוא אור אין סוף שלפני הצמצום. טהרה מלשון טהירו, "כעצם השמים לטהר"[ל]. בשעת מתן תורה באמת ראו זאת, המושג טוהר קשור לתורה. דרך אגב, ההסבר שלא כתוב כאן הוא, שכל מה שקשור לטהרה – כמו סדר טהרות בששה סדרי משנה, שחז"ל אומרים שהוא דעת[לא], "חכמה ודעת"[לב], ודעת זה רוח הקודש[לג] – הוא החכמה הכי מופשטת מהמציאות. כתוב שחכמה שתופסת מה זה טהור ומה זה טמא – היא לא חכמה של המציאות בכלל. יש כל מיני חכמות בתורה שקשורות עם המציאות, אבל דוקא הנושא הזה בתורה גופא, של טהרה, שזה סדר טהרות, קשור עם בנין בית המקדש, וזה נקרא דעת, דעת זה רוח הקודש, אז היא חכמת התורה במדרגה הכי מופשטת. היא דנה במציאות לא-מציאות. אם כבר היא רק דנה במציאות של המהות. הנושא של הטהרה הוא לכל היותר מציאות המהות, אבל לא מציאות, ואפילו לא מהות המציאות. מהות המציאות הסברנו שזהו האין האלוקי, חכמת האלקות שאמרנו קודם ששייכת לעולם, אבל ה"טהירו", שזה "עצם השמים לטהר", קשור לחויה של מתן תורה, זה לפני הצמצום. אור אין סוף שלפני הצמצום נקרא "טהירו עילאה", וכשהוא יורד אחרי הצמצום, אותה מדרגה גופא בסוד המחשבה הקדומה דאדם קדמון, הפרט האחרון שלו אחרי הצמצום, הוא "טהירו תתאה".

רמזי טהרה ותקוה

וְ־ז פְּעָמִים חָכְמָה עוֹלֶה תִּקְוָה, בְּסוֹד "פֶּתַח תִּקְוָה" שֶׁבְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם לָבֹא לִתְקוּנָם הַכְּלָלִי עַל יְדֵי הַחָכְמָה, בְּסוֹד "חָכְמוֹת בַּחוּץ תְּרֻנָּה" כַּנַ"ל.

סיימנו את כל השער, ופתאום עברנו מחכמה לשתי מלים אחרות. זה קצת כמו הסגנון של רבי נחמן, שממושג אחד פתאום, על ידי רמז או קשר, עוברים למושג שלכאורה אחר לגמרי. בכל זאת מזהים אותו. זה נקרא אצל ר' נחמן בחינות. יצא לנו שכל החכמה של התורה היא בחינת טהרה, וכל החכמה האמתית של העולמות היא תקוה. אז אם כן, מחכמה יצאו לנו עוד שתי מלים-מושגים – טהרה ותקוה.

עכשיו, אם לוקחים את המלים הללו, טהרה ותקוה, ומעלים אותן במספר סידורי רואים שטהרה – ה-ט נשארת ט, ואותיות הרה, כמו "הרה וילדת יחדיו"[לד], הן ל:

בְּמִסְפַּר סִדּוּרִי טָהֳרָה עוֹלֶה טַל –

טהרה היא ט הרה, כמו הריון של תשעה חודשי לידה. כתוב שתשעה החודשים הם טל שבועות. יש פסוק "טל ילדותיך"[לה], כתוב בקבלה שיש טל שבועות של הריון.

ג פְּעָמִים אֶחָד (שֶׁשּׁוֹרֶה בַּחָכְמָה) [כתוב בחסידות מהמגיד[לו] ש"אחד האמת שורה בחכמה"] – וְתִקְוָה [במספר סידורי – כאן רואים את הקשר ההדוק בין טהרה לבין תקוה] עוֹלֶה בֶּן [הבן שנולד מהטל, "טל ילדותיך", מהטהרה. הבן זה הו"ק, והוא] – ד פְּעָמִים אֶחָד. בְּיַחַד עוֹלוֹת [טהרה תקוה – ז פעמים אחד, שעולה אחד במספר משולש – בדיוק כמנין השם הקדוש בקבלה שהיה לנו קודם] פאי [ראשי תבות פלא אלף יו"ד, "פותח את ידך"] כַּנַ"ל, שֶׁהוּא שׁלוּב הוי' אַדני — יִחוּד חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה [כתוב שחכמה עילאה היא הוי', וחכמה תתאה היא א-דני].

עוד פעולה חשבונית בין המלים טהרה ותקוה: הרי בכל אחת מהן – טהרה תקוה – יש ארבע אותיות, אז אפשר לעשות הכאה פרטית עליהן – ט פעמים ת, ה פעמים ק, ר פעמים ו, ה פעמים ה. כיון שאלו ערכים מספריים גדולים כמו 400 וכו', יותר נח לעשות זאת על מספר סידורי:

וְהִנֵּה טָהֳרָה תִּקְוָה בְּהַכָּאָה פְּרָטִית דְּמִסְפָּר סִדּוּרִי (ט פְּעָמִים כב (ת בְּמִסְפַּר סִדּוּרִי) וְכוּ') עוֹלֶה ו פְּעָמִים חָכְמָה [זה גם פלא, שאין שום סבה שיהיה קשור לחכמה], לְרַמֵּז לְשֵׁשׁ בְּחִינוֹת הַנּוֹתָרוֹת כַּנַ"ל (א בִּבְחִינַת "אַיִן"; ב בִּבְחִינַת "כֹּחַ"; ג בִּבְחִינַת "יְכֹלֶת" כַּנַ"ל),

כשצמצמנו מ-16 ל-10 כללנו או העלמנו-הסתרנו 6 מדרגות של חכמה, כיון שבמדרגת היכולת של יחיד-אחד הסתרנו 3, עשינו מ-4 – 1, במדרגת הכח הסתרנו 2, עשינו מ-4 – 2, במדרגת האין הסתרנו 1, עשינו מ-4 – 3. אז ממילא היו 6 חכמות נעלמות. אם כן, מה קרה לנו כאן? התחלנו מ-10 פעמים חכמה (3 פעמים חכמה היא טהרה, 7 פעמים חכמה היא תקוה), ואותן מלים בהכאה פרטית יוצאות 6 פעמים חכמה, שאלו ה-6 חכמות הנעלמות. כך צמצמנו מ-16 ל-10 כמבואר לעיל.

עליית שש האחרונות לשש הראשונות

עוד רמז: ה-10 עצמן, לא רק שיש 6 נעלמות בתוכן, אפשר לומר שהן עצמן מצטמצמות ונכלולת ב-6:

וְכֵן לְרַמֵּז שֶׂהַ־י הַנָּ"ל נִכְלְלוּ בְּ־ו, כַּאֲשֶׁר הַ־ד שֶׁל "חָכְמָה תַּתָּאָה" יִתְעַלּוּ וְיֻכְלְלוּ בְּשָׁרְשָׁן, בְּסוֹד עֲלִיַּת בן בְּסג [כתוב ששם בן, ה תתאה שבשם, עולה בשרשו לשם סג], "פֹּעַל" בְּ"כֹחַ" [וזה יהיה] לֶעָתִיד לָבֹא [אז לא יהיה יותר בן בפני עצמו, וממילא ה-10 יחזרו ל-6, בגלל ש-4 האחרונות יתעלו בתוך הבינה ולא יהיה 4 אחרונות], בְּסוֹד "בְּרֵאשִׁית" – בְּחוֹכְמָא" – "בָּרָא שִׁית".

לעתיד לבוא יתגלה באופן נעלה יותר 6. כתוב[לז] ש"בראשית" הוא ברא שית. היום ה"ברא שית" הם שש התחתונות, אבל לעתיד לבוא ה"ברא שית" – כתוב שבראשית גם מרמז לעתיד לבוא – יהיו שש הראשונות. כידוע, אמא עילאה למשל היא האות ס, שנקראת לעתיד לבוא[לח]. למה ס? בגלל שזה שש. כתוב בכתבי האריז"ל שאלו שש הספירות העליונות של אמא, ה-ס שלעתיד לבוא. ואיך החלוקה? ל-1, 2, 3 – כתר, חכמה ובינה וחג"ת.

זהו עוד פירוש איך משתי המלים טהרה תקוה, שזה 10 פעמים חכמה, על פי הפעולה החשבונית הזאת חוזר להיות 6 פעמים חכמה. או לרמז על העלמת 6 המדרגות בתוך ה-10, או לרמז שה-10 עצמן לעתיד לבא יחזרו להיות 6, בסוד "בראשית" שלעתיד לבוא. ה"בראשית" של עכשיו הן 6 האחרונות, "ברא שית", ולעתיד לבוא יהיו 6 הראשונות. איך? שה-4, הרגליים, יתעלו. 4 אחרונות נקראות הרגליים, ולעתיד לבוא יעלו הרגליים ויוכללו בשורש. כתוב[לט] שבהריון זה בדיוק להפך, הראש נכלל בתוך הרגליים, כמו עובר ברחם, עליו כתוב שהראש כפול וכפוף ונכלל בתוך הרגליים, הראש בטל בתוך הרגליים, אבל לעתיד לבוא הרגליים יתעלו לתוך הגוף.

כמו הבעטלער האחרון של ה-ז' בעטלר'ס, שאין לו רגליים, שלא מסופר עליו בגלל, ששייך לביאת המשיח, כמו שמשון. יכול להיות בזה פגם, שהוא חיגר. אכן, בעולם הזה הוא נראה פגם, אבל זה הסוד של לעתיד לבוא. כתוב[מ] שלעתיד לבוא הקב"ה יעשה לצדיקים כנפים לעוף.

הכל חוזר לטהרה

אם כן, על פי הפעולה של טהרה כפול תקוה בהכאה פרטית של מספר סידורי יצא ו פעמים חכמה. כיון שטהרה עצמה עולה 3 פעמים חכמה – אותן 6 פעמים חכמה הן פעמיים טהרה. אז טהרה תקוה חזרו על ידי הפעולה הזאת לטהרה טהרה, שהכל טהרה. כאמור, טהרה היא חכמת התורה. כלומר, הכל חוזר להיות טהרה. קודם היו טהרה-תקוה, אבל עכשיו התקוה עצמה חוזרת להיות טהרה, ומה שנשאר בסוף-בסוף זה רק טהרה-טהרה.

וְהוּא ב פְּעָמִים טָהֳרָה – יִחוּד הַכֹּל בְּסוֹד טְהִירוּ עִלָּאָה וּטְהִירוּ תַּתָּאָה כַּנַ"ל "לִמְהַוֵּי אֶחָד בְּאֶחָד",

כלומר, כל מה שאחרי הצמצום חוזר ל"טהירו תתאה" בבחינת אחדות המחשבה הקדומה דאדם קדמון, וכל מה שלפני הצמצום נמשך אליו מלמעלה למטה בסוד "טהירו עילאה" לקראת "טהירו תתאה" – "למהוי אחד באחד"[מא], כמו בשבת.

בְּסוֹד "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד",

יש פסוק[מב] שמהטמא יוצא טהור. כל מה שלמטה מ"טהירו תתאה" טמא יחסית, בגלל שאם יש "טהירו עילאה" ו"טהירו תתאה" משמע שכל מה שלמטה מ"טהירו תתאה" כבר אינו טהירו בכלל, ואם אינו טהירו – הוא טמא. אבל כתוב "מי יתן טהור מטמא לא אחד", שעל ידי ה"אחד" חוזר הטמא להיות טהור, כמו אברהם מתרח[מג]. אם כן, תקוה כוללת טהור וטמא. כאשר כל התקוה עולה וכל ארבע המדרגות של רגל התקוה עולות – על זה כתוב "מי יתן טהור מטמא לא אחד".

כַּאֲשֶׁר "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא" [פסוק אצל מצורע, שאם הכל הופך להיות לבן הכל טהור, אף על פי שקודם זה היה טמא], בְּתִקּוּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת בְּקָרוֹב מַמָּשׁ, אכי"ר.

אם כן, בזה סיימנו את השער "הוי' בחכמה", כאשר הנקודה האחרונה היתה שהחכמה בעצמה מביאה את כל העולם לטהרה, היא מטהרת. כמו שכתוב שהמים של המבול, "מי נח", שבאו לטהר את הארץ[מד], וכתוב בזהר שהמים של המבול אלו מי החכמה. לכן כתוב בזהר[מה] על הפסוק "בשנת שש מאות שנה לחיי נח" שהכוונה לשנת ת"ר לאלף הששי, שאז יבקעו ויפתחו כל מעינות החכמה – "מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו"[מו] – שזה שפע אין סופי של חכמה. כתוב שהשפע של החכמה בא לטהר את הארץ, כמו המים של נח, שזה מקוה. אם כן, זה הסיום של "הוי' בחכמה", שתכלית החכמה היא טהרה בכל מקום, "כלו הפך לבן טהור הוא"[מז].