חן האמונה

כינוס ילדים יום ה-חן – יום הולדת ע"ח

כ"ח חשון תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

ביום הולדתו התוועד הרב עם ילדי תלמוד-תורה "תורת חיים" מירושלים והסביר להם סודות-עבודה עמוקים השייכים ליום ה-חן של השנה. יש תענוג מיוחד בלימוד דברי החסידות העמוקים ביותר כפי שהם נאמרים בלשון פשוטה לילדי ישראל בדור הגאולה – אשרי הזוכה לכך!

שלום לכל הילדים החמודים, החסידים. שה' יעזור שכולכם תגדלו להיות חסידים, יראי-שמים ולמדנים. שתהיו שלוחים – שכל אחד יהיה שליח להביא את האור של ה' לכל היהודים ולכל העולם.

ביום שהמזל גובר^[ב] יש כח לברך – אז אני מברך את כולם, את כל הילדים וגם את כל הגדולים יותר, שכולנו נזכה לקבל את פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

חן הוי'

המיוחד ביום הזה – כפי שאנחנו מציינים כל שנה – שהוא יום ה-חן של השנה, היום ה-58 מראש השנה (ל ימים של תשרי ו-כח ימים של חדש חשון). הדבר שמציין את כל הצדיקים הגדולים הוא מציאת חן בעיני ה' – כתוב "ונח מצא חן בעיני הוי'"^[ג], אחר כך אברהם אבינו מוצא חן בעיני ה'^[ד], יוסף הצדיק^[ה], משה רבינו^[ו], דוד המלך^[ז]. אנחנו מתפללים שגם אנחנו נזכה למצוא חן בעיני אלקים ואדם – גם בעיני ה' וגם בעיני כולם.

מציאת חן היא סימן שיש השראת אלקות. זו המטרה של החינוך בכלל – כתוב^[ח] ש-חנוך היינו חן-כו, חן הוי', שעל הפנים של כל ילד יהיה חן של ה', שיראו אותו וימצא חן. איך מוצאים חן על פי פשט? שעושים מעשים טובים, שעושים חסד. "חן" הולך יחד עם "חסד"^[ט], הם "מכלול", צירוף מלים שהולכות יחד. יש לכך גם רמז, כמו שמיד נסביר.

מי אני? אמונה בהוי'

הכח הכי עליון בנפש הוא כח אמונה – להאמין בה', להאמין בתורה – והוא גם הכח הכי אחרון של הנפש. בלשון הקבלה והחסידות האמונה היא גם בכתר^[י], שרש האמונה שלנו בה', וגם במלכות^[יא], הספירה האחרונה בעשר הספירות – "כתר עליון איהו כתר מלכות"^[יב]. על כך כתוב "אני ראשון ואני אחרון"^[יג] – ה"אני" האמתי של היהודי הוא היותו מאמין בה' וה"אני" הזה הוא הכח הראשון, הכח העליון, וגם הכח האחרון בנפש של כל אחד מאתנו. כתוב "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"^[יד] – ההתחלה מתחברת עם הסוף והסוף עם ההתחלה, כמו עיגול – והכח שמחבר את ההתחלה עם הסוף הוא האמונה.

יש כאן רמז: יש הרבה פירושים בחסידות מה באמת צריך לחשוב כשאומרים 'אני'^[טו]. כל אחד אומר 'אני', הרבה פעמים ביום, ולפי פשט חושב רק על עצמו. אבל לא טוב לחשוב על עצמך – צריך לחשוב על ה' וגם לחשוב על הזולת. אם כן, מה צריך לחשוב כשאומרים 'אני'? כעת נפרש ש'אני' הוא קיצור, נוטריקון, של אמונה בהוי'. יש במלה אמונה א ו-נ. כמו שתיכף נסביר יותר, האות העיקרית של אמונה היא נ. אחרי ה-א וה-נ באמונה יש את ה-י של שם הוי', האות הראשונה-העיקרית. כל פעם שאומרים 'אני' צריך לחשוב שה'אני' היינו שאני מאמין בה' ובתורה, וכח האמונה הוא הכח העליון והכח התחתון בנפש שלי, "אני ראשון ואני אחרון".

פנים ואחור – חן וחסד

איך הרמז הזה נוגע לסוד ה-חן? נעשה כמה גימטריאות פשוטות. אני מקווה שכולם מצטיינים בחכמת החשבון של התורה. כמה שוה אני? [61] יפה. כמה שוה אמונה? [102] יפה, נכון. כמה שוה בהוי'? 26 ועוד ב, [28], נכון, כמו שהיום 28 בחשון. הרי אמרנו ש-אני קיצור של אמונה בהוי'. אז כמה עולה ביחד? [130]. יפה מאד. 130 שוה חמש פעמים הוי'. כתוב בקבלה שחמש פעמים שם ה' היינו מה ששם ה' מאיר בכל חמש המדות העיקריות של הלב^[טז]. עוד דבר, כל מלה אפשר לכתוב בבחינת פנים ובבחינת אחור. הפנים של שם הוי' הם י-ה-ו-ה ה-ו-ה ו-ה ה – כותבים את כל האותיות, הראשונה נעלמת ונשארות האחרונות וכו'. בקבלה זה סוד ה"פנים" של שם הוי'^[יז]. כמה זה שוה? נעשה יחד: הוי' זה 26, בלי ה-י 16, יחד 42, אחר כך וה זה 11, כבר 53, ובסוף עוד ה, 5, סך הכל שוה 58, בגימטריא חן. כלומר, הפנים של שם הוי' הם החן עצמו. מה לגבי האחור? האחור הוא אותה פעולה אבל הפוך – מתחילים מ-י ומוסיפים כל פעם אות: י י-ה י-ה-ו י-ה-ו-ה. 10 ועוד 15 ועוד 21 ועוד 26, סך הכל שוה בגימטריא עב, מספר מאד חשוב, 72, המלה חסד[יח].

כלומר, מי שרוצה שם הוי' בשלמות, פנים ואחור, הפנים שלו הם חן והאחור שלו הוא חסד. למה החסד הוא אחור? כי אחור הוא המעשה של ה' בתוך המציאות[יט], בתוך העולם. מה שיהודי פועל במציאות, המצוה של ה', הוא החסד שהוא עושה – עוזר לחבר, נותן צדקה, תמיד חושב איזה מעשה טוב אני יכול לעשות. בחסד שלו הוא מגלה, כביכול, את האחור של ה' – איך שה' משגיח על העולם, על המציאות, מיטיב, כמו שתיכף נסביר יותר. אבל הפנים, עיקר הגילוי של עצם הקדושה של ה', הם החן. ושוב, כמה הם יחד? בדיוק אמונה בהוי', 130, חן ו-חסד^[כ], חמש פעמים שם הוי'.

עד כאן משהו לחשוב, להתבונן, ולהכניס עמוק בתוך הנפש, שה'אני' של היהודי – שהוא "אני ראשון ואני אחרון" – הוא אמונה בהוי'. למי שיש אמונה בה' יש חן בפנים וחסד במעשים שלו, בפעולה שלו בעולם.

שתי בחינות בהשגחה פרטית

כעת נלך הלאה. נפתח את "היום יום" של היום. מה שהרבי כתב ב"היום יום" מתאים בדיוק ליום בו הוא כתב. אני אומר כעת בעל פה[כא] – ב"היום יום" של כ"ח חשון, יום ה-חן של השנה, מביא הרבי את דברי הרבי הקודם שמביא בשם הבעל שם טוב הקדוש, מייסד החסידות, שעיקר האמונה שלנו בה' בא לידי ביטוי באמונה בהשגחה פרטית, אמונה שה' נמצא אתנו בעולם, וכל דבר שקורה אתנו וקורה בעולם בכלל – הדבר הכי פעוט שקורה בעולם, איזו נמלה שעולה על עלה^[כב] – הוא בהשגחה עליונה, יש בו כוונה של ה'.

השגחה עליונה אומרת שיש בכל דבר חיות מה' וגם שיש בו טוב – ה' הוא טוב וכל מה שהוא עושה הוא טוב. צריך לראות את הטוב, להבחין בטוב, לראות השגחה פרטית. לפעמים יש דברים שנדמה לי שאינם טובים, אבל מי שיש לו עינים פקוחות, "איזהו חכם הרואה את הנולד"^[כג], יראה שיצא מהם טוב, טוב גם לפרט. כואבת לך האצבע? זה למטרה טובה, להוסיף לך חיות. הדוגמה המפורסמת לכך בחז"ל היא רבי עקיבא, שמאמין ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"^[כד] – ה"חכם הרואה את הנולד" רואה איך יצא מזה דבר טוב (כאשר מהאמונה של רבי עקיבא באים לראיה הבהירה של רבו, נחום איש גמזו, ש"גם זו לטובה"[כה]).

עד כאן המושג השגחה פרטית כמו שאנחנו מכירים, אבל ב"היום יום" נוסף חידוש חשוב – שבהשגחה פרטית יש שתי בחינות, והבעל שם טוב הוסיף עוד ממד בהשגחה פרטית: לא רק שה' משגיח על הדבר הכי קטן שקורה בעולם, על הנמלה ועל העלה, מחיה את הכל ודואג שכל דבר יהיה טוב, אלא עוד יותר – הדבר הכי קטן נוגע לכללות כוונת הבריאה. ה' ברא את כל העולם בשביל שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים^[כו], שה' יתגלה בעולם, ומימוש כוונת ה' תלוי בכל דבר הכי קטן שקורה בעולם. כלומר, מה שקורה נוגע לא רק למי שקורה לו – אם קורה לי נוגע לי – אלא שכל מה שקורה לי נוגע להבאת תכלית הכוונה של בריאת העולם. כלומר, כל הריבוי המופלג של דברים – אין-סוף דברים קורים – קשור ומתחבר יחד. אי אפשר לוותר על הדבר הכי קטן, והכל יחד מגלה את האחדות הפשוטה של ה' למטה, בעולם שלנו – גילוי שנקרא דירה בתחתונים. זהו החידוש של "היום יום" של היום.

חן – חכמה ואמונה

שתי הבחינות האלה של השגחה פרטית נתפסות באופן שונה:

את הבחינה הראשונה – שכל מה שה' עושה הוא טוב – אפשר לראות. ליהודי יש עינים טובות, צריך לראות את הנולד, שמכל דבר יצא משהו טוב שה' עושה. הבחינה השניה – שהדבר הכי קטן, כמו שאני מזיז את האצבע, הוא חיוני, חשוב ועיקרי כדי להשלים את כל המטרה שה' ברא את העולם, מאז ששת ימי בראשית, תכלית כוונת הבריאה – נתפסת רק באמונה. איני יכול לראות זאת ממש, אלא רק להאמין באמונה פשוטה. כמו שאמרנו, יש ריבוי אין סוף של דברים שקורים בעולם והכל בשביל מטרה אחת – לגלות שה' אחד. ריבוי ואחדות הם שני הפכים, והחיבור שלהם נקרא נשיאת הפכים. התפיסה שהריבוי הוא בשביל הגילוי של האחדות הפשוטה היא אמונה פשוטה.

כתוב בחסידות[כז] שהאותיות ח ו-ן של חן, הסוד של היום, יום ה-חן, הן חכמה ואמונה[כח]. ה-ח היא חכמה – אנחנו חכמים^[כט], כל יהודי הוא "חכם הרואה את הנולד" של הטוב שיוצא מכל דבר במציאות. ה-ן הפשוטה, כמו שכבר אמרנו, היא אמונה פשוטה – ן פשוטה שהיא גם למעלה מהחכמה וגם למטה ממנה. האמונה היא הראיה של "אני ראשון ואני אחרון", שנותנת את ההבנה או ההרגשה – למרות שאי אפשר בדיוק להבין – שכל דבר קטן חשוב וחיוני לקידום המטרה האלקית של "דירה בתחתונים", והיא לא תהיה בלעדיו. אם כן, "היום יום" של היום הכי מתאים ליום ה-חן של השנה, שיש בהשגחה פרטית שתי בחינות.

שנזכה לראות את החן של כל ילד. החן תלוי בחינוך הטוב שמקבלים עכשיו, חינוך לתורה וחסידות כמו שמקבלים כאן הילדים. כמו שהרבי אומר לפקוח את העינים ולראות משיח^[ל], המסר של היום הוא שדבר ראשון, ה-ח של ה-חן, צריך לפקוח את העינים ולראות בכל דבר שקורה בעולם שה' עושה אתו ושהוא טוב, הכי טוב. כאשר אני יודע זאת – הדבר גם יתגלה בטוב הנראה והנגלה[לא]. דבר שני, אמונה, ה-ן הפשוטה של ה-חן – לדעת שכל רגע, כל נשימה, כל מה שקורה, הוא באמת בשביל "להביא לימות המשיח"^[לב], לקדם את המטרה של ה' שהיא משיח וגאולה ותחית המתים, והעיקר "דירה בתחתונים", הגילוי של אחדות הוי', "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"^[לג].

ה' יעזור שבזכות היום הזה, ובזכות הכינוס שלנו כאן, שעושים ״הקהל" – נזכה לגילוי של משיח, לגילוי של "דירה בתחתונים, ושלכל אחד יהיה חן, הגילוי של חכמה ואמונה.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• החן, בו הצטיינו כל הצדיקים, הוא סימן להשראה אלקית.
• תכלית החנוך היא שבכל תלמיד יתגלה חן הוי'.
• באמירת 'אני' יש לכוון – אמונה בהוי'.
• המאמין בה' זוכה לחן וחסד – חן בפנים, הפנימיות, וחסד האחור, הפעולה במציאות.
• עיקר האמונה בה' מתבטא בהשגחה פרטית.
• האמונה בהשגחה פרטית היא אמונה שה' מחיה כל דבר – וממילא כל דבר הוא לטובה.
• הבעל שם טוב הוסיף ממד לאמונה בהשגחה פרטית: אמונה שכל פרט נוגע לתכלית כוונת הבריאה – "דירה בתחתונים".
• כל הפרטים מגלים את אחדות ה' בעולם.
• יש להיות "חכם הרואה את הנולד" הטוב מכל מאורע ולהאמין שהכל נוגע לתכלית הבריאה.
• חן היינו חכמה ואמונה.