1

כ"ג אדר ע"ז – צמח-צדק, ירושלים

כנס בנות יעלת-חן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"מסמך גאולה לגאולה" – הזדהות עם אסתר ועם משה

שלום לכולן, לכל הבנות. אנחנו כעת בין פורים לפסח. כתוב שצריכים "למיסמך גאולה לגאולה", להסמיך ולקשר את גאולת פורים וגאולת פסח. גאולת פורים היתה הרבה יותר מאוחר בתולדות עם ישראל, הסיפור של אסתר המלכה ומרדכי היהודי ואיך שתלו את המן הרשע על העץ, ויציאת מצרים היתה הרבה שנים לפני כן. בכל אופן, לפי סדר השנה, צריך להתחיל עם שמחת פורים, השמחה של גאולת פורים עם אסתר המלכה, דמות המופת ששייכת לכל הבנות. כל בת בפורים צריכה להזדהות עם אסתר המלכה, להתחפש לאסתר, ובחג הפסח כולנו מזדהים עם משה רבינו, "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו", השליח שה' שולח לנו להוציא אותנו מהגלות, וגם כעת בסוף הגלות ה' ישלח לנו את מלך המשיח להוציא אותנו מהגלות.

הרבי תמיד אומר ש-משיח הוא שליח ועוד י, עשרת כחות הנפש. הרבי גם אומר שבלב של כל אחד ואחת מאתנו יש ניצוץ של מלך המשיח. קודם כל היהודי מחליט שהוא שליח – כל בן וכל בת צריכים להיות שליחים של הרבי, שליחים של ה' יתברך. אם הוא מקדיש את חייו לשליחות זאת אומרת שהוא מצרף את כל כחות הנפש שלו, שליח ועוד י, והוא הופך להיות משיח – הוא מגלה את ניצוץ המשיח שבו. כשיש מספיק יהודים שמגלים את ניצוץ המשיח שבהם יתגלה המשיח הכולל ויגאל אותנו.

כ"ג אדר – הילולת שני צדיקים

שוב, אנחנו בזמן מאד מיוחד, בין גאולת פורים לגאולת פסח, ומצוה "למיסמך גאולה לגאולה". הכל בהשגחה פרטית, אנחנו בכ"ג אדר. כל ימי אדר הם ימים של עליה, "מרבין בשמחה", והרבי אומר שממשיכים גם אחרי פורים – פורים הוא שיא, אבל גם אחריו מוסיפים ומרבים בשמחה, לכן חסידים נוהגים לשיר ולרקוד כל חדש אדר. אני מניח שאצל כל הבנות וגם בבית ספר יש ניגונים ושירים בכל יום בחדש אדר, "מרבין בשמחה". עיקר השמחה הוא שאנו מאמינים חזק שהגאולה בפתח, אנחנו על סף הגאולה האמתית.

"צריכים לחיות עם הזמן", עם פרשת השבוע וגם עם המאורעות החשובים שקרו לעם ישראל "דבר יום ביומו". ביום הזה – כ"ג אדר – יש כמה דברים מיוחדים. יש כמה צדיקים גדולים של החסידות שהיום יום ההילולא שלהם, ולכן מצוה להזכיר אותם ולומר משהו בשמם.

רבי חיים-חייקא מאמדור

הצדיק הראשון שהיום יום ההילולא שלו הוא אחד מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש. כולנו יודעים שהמגיד ממעזריטש הוא התלמיד המובהק והממשיך, ממלא מקומו של מורנו הבעל שם טוב, ולו היו "ששים גיבורים" – ששים צדיקים שהפיצו את החסידות בעולם.

אחד מגדולי התלמידים שלו הוא רבי חיים, חיים-חייקא מאמדור. הוא היה חבר של אדמו"ר הזקן, יש הרבה סיפורים עליו. הוא היה מתפלל בשיא ההתלהבות וגם הדביק את ההתלהבות בכל החסידים שלו, שהיו מתפללים מאד בהתלהבות – מתאים לחלוקת הסידור היום, שתתפללו לה' מעומק הלב. זה היה הענין שלו, תפלה בהתלהבות (מתוך ביטול פנימי לה').

חיים וחסד ויקהל: תיקון הדעת אחרי חטא העגל

יש ספר שהוא כתב שנקרא "חיים וחסד". נאמר משהו קודם כל על פרשת שבוע, שיש מצוה "לחיות עם הזמן" כנ"ל – "ויקהל משה". משה רבינו עושה קהילות, מתי? בשבת. מכאן הרבי לומד שיש מצוה בכל שבת לעשות קהילות,  ללמוד תורה ולהתחזק בדרך ה'. לומדים זאת מ"ויקהל משה". כתוב שהוא הקהיל את "כל עדת בני ישראל" – לא 'קהל ישראל' או 'עם ישראל'. זה הדיוק הראשון שמדייק בעל ההילולא שלנו[ב], ש-עדת אותיות דעת, הדעת של עם ישראל.

הפרשה הקודמת היא פרשת כי תשא בה כתוב הדבר הכי עגום שקרה לעם ישראל, שאחרי ששמענו את ה' אומר "אנכי הוי' אלהיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" נפלנו מאגרא רמה לבירא עמיקתא ועשינו עגל זהב. עיקר חטא העגל היה כי לא האמנו שמשה רבינו עתיד לחזור ולהביא אותנו לארץ ישראל. משה רבינו הוא הדעת של עם ישראל. כמו שאמרנו קודם שבכל אחד יש ניצוץ משיח, כתוב בתניא שלכל אחד יש בנשמה ניצוץ של משה רבינו. מהו הניצוץ של משה רבינו? מסביר אדמו"ר הזקן בפירוש שהוא הדעת שלי, היכולת שלי להתקשר לה' ולהכיר שהוא נמצא אתנו, להכיר בהשגחה הפרטית של ה', בכך שהוא בכל מקום, להכיר שה' הוא עצם הטוב ולכן כל מה שהוא עושה הוא טוב. גם אם לא נראה לי שמשהו טוב, ה' עשה אותו וה' כולו טוב אז הכל טוב. זו הדעת שמקבלים ממשה רבינו. אבל כשחטאו בחטא העגל פגמו בנפש בדעת.

כשאדם פוגם, פוגע, בדעת שלו – מה קורה? הוא שוכח. כתוב בתורה "השמר לך פן תשכח את הוי' אלהיך". למה יש לנו מצוות לעשות? כל המצוות הן כדי שנזכור כל הזמן, שתהיה לנוכח עינינו, הנוכחות של ה'. גם שנתפלל, כמו הפסוק שברכנו אתכן שצריך לשפוך כמים לבכן נוכח פני ה' – צריך להרגיש תמיד נוכח פני ה'. מי שמרגיש כך יש לו דעת. אבל כשעושים עבירה, במיוחד עבירה חמורה כמו חטא העגל שקראנו עליו בשבת, גורמים לשכחה – פוגמים בדעת ושוכחים את ה'. כעת משה רבינו צריך להחזיר את הדעת, לכן הוא מקהיל אותנו – הוא מחבר אותנו ומלמד אותנו תורה, "את כל עדת בני ישראל", כדי שנגיע ונחזור לדעת.

תיקון הדעת בסוד השבת – עשית מלאכה בדרך ממילא בימות החול

כשיש לאדם דעת, דבקות, הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה בעצם ה' עושה – הוא לא עושה כלום. לכן בפסוק הבא כתוב "ששת ימים תֵעשה מלאכה". לא כתוב "תַעשה מלאכה". במקום אחר כתוב שצריך לעבוד כל השבוע, ואפילו לומדים בחז"ל שיש מצוה לעבוד כל השבוע, ובשבת לנוח. אבל כאן כתוב משהו אחר, שלא כתוב בשום מקום אחר בתורה, לא כתוב "ששת ימים תַעשה מלאכה" אלא "תֵעשה מלאכה", כאילו המלאכה נעשית בדרך ממילא, מעצמה, בלי השתדלות. אבל בכל אופן, אני עובד! אלא מה? אם הדעת מתוקנת – זו הדעת של משה רבינו, ואנחנו צריכים מאד להיות קשורים למשה רבינו, הוא מקהיל אותנו ומכניס בנו דעת – אז כל המלאכה במשך השבוע, התפקיד שלנו, שנקרא גם עבודת הבירורים, נעשה כאילו מאליו וממילא. שוב, אנחנו מרגישים כל הזמן שהכל בסיעתא דשמיא, בעזרת ה' יתברך, לא אני עשיתי.

כאשר האדם זוכה על ידי דבקות ל"ששת ימים תֵעשה מלאכה", כשבא יום השבת הוא מרגיש לגמרי קשור למשה רבינו. יום השבת הוא יום השביעי ומשה רבינו הוא הדור השביעי לאברהם אבינו. על משה רבינו כתוב המאמר המפורסם "כל השביעין חביבין". יום השבת הוא יום של התגלות עצומה של נוכחות ה', לא עושים שום דבר. שבת היא מעין עולם הבא כאשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. יש פרק בתהלים שהוא "מזמור שיר ליום השבת". כתוב שראשי התיבות של "מזמור שיר ליום השבת" הם למשה, כמו שכתוב בתהלים "תפלה למשה איש האלהים". היו צדיקים שאמרו שבשבת צריך בעיקר לשיר, "מזמור שיר ליום השבת", וכשמתקשרים לשבת ושרים בשבת מקבלים גילוי עצום של משה רבינו, כי "מזמור שיר ליום השבת" ר"ת למשה. הכל מתחיל מזה שכל הזמן, כל השבוע, יש תיקון הדעת שמשה עשה לנו.

בשבת הראשונה הוא הקהיל אותנו, עשה לנו תיקון הדעת, תיקון מה שהתקלקל בחטא בפרשת כי תשא, ואז יש "ששת ימים תֵעשה מלאכה" מעצמה, ואז זוכים לשלמות הגילוי של נשמת משה רבינו בשבת הבאה. על זה כתוב "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד הן נגאלין" – השבת הראשונה משה מקהיל אותנו ומחזיר לנו את הדעת שפגמנו בה על ידי התורה שהוא מלמד אותנו, ואחר כך במשך השבוע המלאכה נעשית מעצמה כי מרגישים שה' אתנו, שהכל רק ה' והכל נעשה כאילו בדרך ממילא, ואז בשבת השניה זוכים לשלמות ההתגלות של משה רבינו, שהיא בעצם התגלות מלך המשיח. כל שבת יכולה להיות גם הראשונה וגם השניה.

עד כאן אמרנו ווארט אחד בשם בעל ההילולא של היום, שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, רבי חיים-חייקא מאמדורא.

בעל חידושי הרי"מ מגור – מקור שמו יצחק-מאיר

יש עוד צדיק גדול שהיום ההילולא שלו, הוא אפילו עוד יותר מפורסם אצל חסידים – בעל חידושי הרי"מ. שמו יצחק-מאיר. יצחק הוא על שם רבי לוי יצחק מברדיטשוב. בלילה שלפני הברית לומדים תורה. האבא של יצחק-מאיר, שהיה רב חשוב, כאשר למד את התיקון בלילה לפני הברית הוא קצת נרדם. אז בא לו הרבי הראשון שלו, בעל הקדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב שכולנו מכירים, ואמר לו שהילד שנולד הוא קדוש מאד, יהיה גדול בישראל, ולכן הוא מבקש שיקרא לו על שמו.

למה הוא לא קרא לו לוי-יצחק אלא רק יצחק? כי אבא של בעל חידושי הרי"מ היה חסיד גדול של המגיד מקוז'ניץ, הוא גם חתן אותו, וכאשר הוא חתן אותם הוא אמר לו ולאשתו – אשתו היתה יתומה שהמגיד מקוז'ניץ גדל בתוך הבית, ילדה שבאה ממשפחה מאד מיוחסת אבל היתה יתומה, וכשהיא הגיעה לפרקה המגיד דאג לה ולקח את אחד מגדולי הרבנים וחתן אותה, וגם הבטיח לה – שיוולד להם בן שיאיר את עיני כל ישראל. לכן, עוד לפני ההתגלות של רבי לוי יצחק מברידטשוב לאבא בלילה לפני הברית, שני ההורים החליטו שיקראו לילד מאיר. המגיד חזר כמה פעמים בימי ההריון על כך. הוא קרא לאמא לחדרו, וכל פעם שהיא נכנסה לחדר בהריון הוא קם – למה? הוא אמר שאיני קם בפניך, אלא בפני העובר שבבטן שלך, שעתיד להיות גדול בישראל ולהאיר את עיני ישראל.

כל פעם הוא אמר שיאיר את עיני ישראל, לכן ההורים קבלו החלטה מראש שיקראו לו מאיר. אבל כעת נתגלה רבי לוי יצחק מברדיטשוב ובקש שיקראו על שמו, אז ברגע האחרון לפני הברית הם החליטו לצרף את שני השמות – השם שהחליטו, מאיר, עם השם יצחק של רבי לוי-יצחק. היום זה שם מאד נפוץ, במיוחד אצל חסידי גור, כי הרבי הזה ייסד את חסידות גור.

חידושי הרי"מ: "זכר עמלק" – גנבת הזכרון מעם ישראל

נאמר משהו שהוא אמר בהקשר לשבת "זכור" וקשור למה שאמרנו קודם: בשבת זכור אנחנו קוראים בתורה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". הוא שואל, המלה "זכר" היא מלה מאד חשובה, מאד מקודשת – "זכר" היינו כח הזכרון, כח מאד מקודש, מח הזכרון הוא מח החכמה, ויש בו גם דעת. איך בכלל מגיע לעמלק "זכר"?! צריך לומר 'תמחה את עמלק'. מאין מגיע לעמלק הדבר הגדול הזה שנקרא "זכר"?! הרי כל הפרשה הזו מתחילה "זכור את אשר עשה לך עמלק" – אנחנו צריכים לזכור, זכרון שייך לנשמות עם ישראל, מאין מגיע לו עצם המושג "זכר"?

הוא אומר[ג] דבר מאד פשוט, שעמלק עוד לפני כל שאר הדברים הרעים שיש לו, הקליפות שלו, עוד לפני ש-עמלק בגימטריא ספק (כפי שאמר הבעל שם טוב), קודם כל צריך לדעת שעמלק הוא גנב. כל אחד צריך לזהות את העמלק בתוך הלב שלו כדי למחות אותו, לבטל אותו. קודם כל עמלק הוא גנב, מה הכוונה? שהוא גונב את הזכר מעם ישראל. זכר היינו מדרגה גדולה בקדושה, שייכת לעם ישראל, ומאיפה יש לעמלק "זכר" שצריך למחות? הוא גנב אותו מעם ישראל!

צריך להבין מה זה, איך הוא יכול לגנוב? אפשר לגנוב מאתנו משהו רק אם יש לנו נקודת תורפה, נקודה חלשה, בדבר הזה גופא, שנותנת לו אפשרות לינוק, לקבל ולגנוב מאתנו. הוא אומר דבר שקשור לתורה הקודמת שאמרנו: שאם יהודי שוכח את ה' לרגע – כמו שהסברנו קודם, שכל העבירות שבתורה הן פשוט שכחת ה'. ידוע מאמר חז"ל חשוב, שאדמו"ר הזקן עושה ממנו כלל גדול בספר התניא, ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". אי אפשר לעשות עבירה אלא אם כן האדם קצת יוצא מדעתו, מאבד כיוון, שוכח, ורק אז הוא יכול ח"ו לעשות עבירה. ברגע שיהודי שוכח זו ההזדמנות לעמלק לחדור ולגנוב – כמו גנב במחתרת, שחודר פנימה וגונב משהו. הוא גונב את הזכרון כי היהודי הסיח דעת מהזכרון באותו רגע. איך מוחים אותו? אני צריך להתחזק בזכרון. כך הפרשה אומרת – "זכור... לא תשכח". על ידי הזכור והלא תשכח של הפרשה מוחים את זכרו, כי הזכר לא שייך לו בעצם אלא שייך לנו. לשם כך צריך לחזק את הדעת, לא לשכוח.

סיכום וחבור שני דברי התורה

אם כן, אמרנו שני דברי תורה שקשורים אחד לשני: היהודי בעיקר צריך לדעת את ה'. הזמן הכי חשוב ביום לדעת את ה' הוא שעת תפלה, כשמתפללים לקדוש ברוך הוא, כששופכים שיח – "שפכי כמים לבך נוכח פני א-דני". על ידי חיזוק הזכרון, שאני זוכר את ה' ומרגיש השגחה פרטית, וגם מרגיש שכל מה שאני עושה הוא בדרך ממילא, כי ה' אתי והוא עושה את הכל, אין שמחה יותר גדולה מזה. מי שמרגיש כך שמח מאד, ועם ההרגשה הזו אנחנו מסמיכים ומחברים את גאולת פורים עם גאולת פסח. נמשיך לשמוח בשמחת פורים, שיהיה "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", שעיקר השונא הוא עמלק, וכך נכנס לגאולה האמתית והשלמה עם מלך המשיח, שהוא משה רבינו שיבוא ויגאל אותנו שוב, אבל יותר מפעם ראשונה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", נפלאות ביחס למה שהיה בפעם הראשונה.

שכולן תצלחנה מאד בלימודים, שכל אחת תהיה "נר להאיר לרבים" ו"עבדו את הוי' בשמחה", ברוב שירה וריקודים. לחיים לחיים.