חמשה סוגי מרור

בע"ה

סעודת משיח תשפ"א – כפ"ח

סעודת משיח (ח"ד)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

סעודת משיח היא מנקודות-השיא של כל השנה, ומתוועדים בה באריכות בריבוי ניגונים ודברי תורה. בדרך כלל מוקדשת אחת השיחות גם לסוגיא ב'נגלה'. בשנה שעברה התארכו הדברים, ובפרק האחרון של סעודת משיח – בעומק הלילה – הוסברה בקיצור משנה ממסכת פסחים על דרך החסידות.

דעת המרור

בקשו שנאמר משהו בנגלה (כנהוג) –אז נלמד משנה ונסביר אותה לפי חסידות. נצא ידי חובת נגלה בלשון המשנה – משנה היא נגלה...

המאכלים העיקריים בהם מחויבים בליל הסדר הם מצה, יין ומרור. המצה והיין מכוונים כנגד החכמה והבינה[ב] (ובשרשם בכתר, כנגד האמונה והתענוג) והמרור הוא כנגד הדעת[ג]. המרור בחיים בא כנסיון, וכשעומדים בנסיון זוכים לדעת, כמו שמוסבר בחסידות[ד] על הפסוק "כי מנסה הוי' אלהיכם אתכם לדעת"[ה]. כתוב[ו] שאי אפשר להשיג דעת בלי מרירות – רק המרירות מקנה דעת אמתית.

כמו שדברנו קצת אתמול בערב[ז], חכמה ובינה יכולות להיות מפוזרות – אדם יכול להיות גאון גדול, אבל לא לדעת בשביל מה ה' נתן לו את הכשרונות שלו ולבזבז אותם על דברים שאינם שייכים אליו. הדעת מלמדת את האדם להתמקד, לדעת במה עליו להשקיע ולמה עליו להתחבר, ולדעת הזו זוכים רק על ידי מרירות.

חמשה סוגי מרור

המשנה[ח] אומרת שישנם חמשה סוגי מרור:

ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעֻלשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור.

לפי ההסבר שהמרור הוא כנגד הדעת, ברור שחמשת סוגי המרור הם כנגד ה גבורות שבדעת[ט]. בחיים וחסד[י] מוסברים רק ארבעה מסוגי המרור. ליתר דיוק, מוסברים שלשה סוגים והרביעי הוא פשוט:

חזרת היא לשון חזרה בתשובה – תכלית הנסיון. הגמרא מסבירה – "מהי חזרת? חסא. מאי חסא? דחס רחמנא עילוון"[יא]. זו הגבורה שכנגד החסד (הגבורה הראשונה כאן) – כאשר תוך כדי הנסיון מורגש שה' חס עלינו.

הסוד של העולשין (הגבורה של הגבורה) לא מוסבר בחיים וחסד.

תמכא שייך להרגשה שה' תומך בנו. איך מרגישים במרירות את התמיכה של ה'? כאשר המרירות תומכת את המתיקות – כמו שמוסיפים לבשר חריף, אוכלים אותו עם חריין – על דרך "הרע כסא לטוב"[יב], יסוד חשוב של הבעל שם טוב. זו הגבורה שכנגד התפארת – המקום בו יש התכללות של גוונים וטעמים שמצטרפים לתמונה אחת של שלמות, כשגם המרירות תומכת את המתיקות.

חרחבינא פותח ב-חר, לשון חרון אף (כמו "שפוך חמתך" של ליל הסדר, כפי שהסברנו אתמול[יג]) ו-חבינא הוא לשון חובה. בנפש היינו הכעס של האדם על עצמו על שהוא חייבא (רשע ובעל חוב), "רגזו ואל תחטאו"[יד]. על ידי חרון אף זה מנצחים את הרוע, היינו הגבורה של הנצח.

המין האחרון נקרא בפירוש מרור – לא צריך להסביר אותו, ברור שהוא המרירות הכי תקיפה, הגבורה של ההוד.

עד כאן.

[שיר המעלות. האפ-קאזאק. ברכת המזון, ערבית והבדלה.]