ט"ו בשבט ע"א – כפר חב"ד

ברית שניאור-כדורי שניאורסון

א. דרשת השם שניאור כדורי

לחיים לחיים, שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, בגדלות, בהרחבה. לחיים לחיים.

יש לנו כאן, ב"ה, עוד "משיחי". כתוב שכל ילד הוא בחינת משיח, "אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן"[א]. יש עוד ניצוץ של משיח, כל ילד שנולד "עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", ואז בן דוד בא. מתקרבים. יהי רצון שזה יהיה מספיק, ברגע הזה.

רבי מאיר היה דורש שמות[ב], רבי מאיר הוא מאיר עיני חכמים בהלכה ובדור שלנו גם בפנימיות התורה. רבי מאיר אמר על עצמו שהוא משיח – התנא היחיד שקרא על עצמו משיח[ג], כידוע שמאיר ר"ת "רוח אפינו משיח הוי'". לרשב"י נאמר "בהאי חבורא דילך, ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" – משיח יבוא בזכות חיבור הזהר. רבי עקיבא אמר שיש אחד שאפשר להצביע עליו שהוא משיח, בר כוכבא. כולם היו משיחיים. רבי עקיבא מצביע על משיח, רשב"י אומר שהספר שלי יביא משיח, ורבי מאיר אמר שאני משיח – והוא זה שדורש שמות. לכן צריך ללכת בדרכו בקדש ולדרוש שמות. יש פה שם שיתכן שזו הפעם הראשונה מאז בריאת העולם שיש את צרוף השמות האלה, וזה חידוש נפלא ביותר. ודאי זה חידוש כל כך נפלא שהקב"ה צוחק והמשיח צוחק, ואז משיח בא, מתוך צחוק.

פנים שונות של ה' לפי סוג הלימוד

בפרשת שבוע המדרש אומר על מתן תורה, שהקב"ה נגלה כ"זקן מלא רחמים", כך מביא רש"י, והמדרש אומר שלקב"ה יש פנים שונות[ד]. אנחנו למודי ה', "למודי הוי'". יש שיחה של הרבי הקודם מה ההבדל בין חסידים ללא-חסידים, שלא-חסידים 'אני לומד תורה', 'איך לערן תורה', אבל אצל חסידים התורה מלמדת אותי, כי אנחנו "למודי הוי'". אני רק פותח ספר, ויש לי מורה פרטי – הקב"ה. כך חסיד לומד תורה, אבל תלוי איזה חלק בתורה הוא לומד, כך המורה מראה לו פנים.

כתוב במדרש[ה] שאם אדם לומד מקרא הקב"ה מראה לו פנים זועפות, לא נכנס להסביר למה. אם הוא לומד משנה הקב"ה מסתכל עליו בפנים בינוניות, אם הוא לומד גמרא הקב"ה מלמד אותו בפנים מסבירות, אבל אם הוא לומד אגדה – שזה קבלה וחסידות – אז הקב"ה פונה ומסתכל עליו בפנים שוחקות. חסידות מעוררת שחוק, גם אצל המורה. כשרוצים ללמד חסידות צריכים ללכת בדרכו של ה', "והלכת בדרכיו", מה הוא מראה לנו פנים שוחקות כאשר מלמד חסידות כך אנחנו צריכים ללמד בפנים שוחקות.

מהו הצחוק? משיח. משיח הוא בחינת צחוק, "צחוק עשה לי אלהים" על ידי כל הבירורים וכל הצרות שעם ישראל סבל, מתוך זה נעשה צחוק אחד גדול. "צחוק עשה לי אלהים" – על ידי מדת הדין, "פחד יצחק". לעתיד לבא אומרים ליצחק "כי אתה אבינו". כל דבר שמעורר פנים שוחקות זה ניצוץ משיח, וכך היה לנו היום, וימשיך לעולם ועד. יש לנו שניאור כדורי, שהקב"ה יאיר לו פנים שוחקות, והקב"ה יאיר להורים שלו היקרים וכל בני המשפחה פנים שוחקות בכל הענינים, בגשמיות וברוחניות. ואם יש פנים שוחקות מהקב"ה אז יש לנו כבר את הגאולה האמתית והשלמה. כל זה הקדמה, לומר שיש כאן משהו יפה ביותר.

אדמו"ר הזקן – רופא עינים

שניאור הוא על שם אדמו"ר הזקן. יש ווארט של ר' אייזיק מהומיל, ה'משכיל' הגדול ביותר בחב"ד. יש לו מכתב שכתב לחבר ילדות טוב, שהיה לו לפני שהיה חסיד, ואותו חבר טוב נשאר מתנגד והוא כותב לו כמה מכתבים להסביר לו מה זה חסידות ומי הוא אדמו"ר הזקן. במכתב אחד הוא כותב שאדמו"ר הזקן הוא רופא עינים. זה מתאים לשניאור, לשון אור, שני אורות.

רופא עינים הכוונה שיש את העינים הבשריות שלנו, בעלמא דין, בעלמא דשקרא בו רואים את השקר – עולם לשון הסתר והעלם אלקות, "ואותֹתינו לא ראינו" – אז צריך רופא עינים שירפא לנו את העינים. זה מה שהרבי אמר, שהיום חסרה רק פקיחת העינים. למה לא מצליחים? כנראה זקוקים לרופא עינים. גם הרבי אמר, שצריכים רפואה, בדרך התורה (בפרשה הבאה) – "'ורפא ירפא' מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות", והרשות לרפאות את העינים ניתנה לאדמו"ר הזקן, לשניאור. זה הקדמה לשניאור.

הרב כדורי – פנים שוחקות

כדורי, שלא ידעתי עד הרגע הזה שיכול להיות שם פרטי. כולנו יודעים שיש הרב כדורי ע"ה, ושם זה שם משפחה, אבל אני שומע מדוד שזה שם הסבא. אם כן, זה שם פרטי. דברנו על "פנים שוחקות". מן הסתם אנחנו זוכרים שאין תמונה יחד עם הרבי של אחד שהוא צוחק בפנים שוחקות כמו התמונה של הרב כדורי בא לרבי, הוא עבר בדולרים, ואז הרבי אמר לו – קוראים לך כדורי, ושהתורה שלך תתפשט על כל כדור הארץ, ואז הוא פתח את פיו וצחק. כדאי שזה יהיה בחדר של הילד, התמונה של הרבי עם הרב כדורי שוחק. פנים שוחקות כאלה לא ראיתי. יש באמת תמונה של הרבי הריי"צ צוחק, משהו מופלא ביותר. כאן יש תמונה מופלאה של פנים שוחקות של הרב כדורי. מה עורר את הצחוק? שהרבי דרש את השם שלו. הרבי, גם כמו רבי מאיר, דורש שמות.

מענין לענין, אבא של הרבי דרש שמות, והרבי לפני הנשיאות בכל התוועדות שישב עם החסידים – במיוחד בצרפת, ובעוד מקומות – היה פונה לכולם, ודורש את השמות שלהם אחד אחד. את זה הוא קבל מאבא שלו. הוא גם עשה גימטריאות, אבא שלו עשה גימטריאות, אבל יותר מזה – דרשת השמות. אחרי הנשיאות צריך להיות רבי, עושים קצת סוויצ', אבל "זרוק חוטרא אעיקריה קאי", ולכן בשנים האחרונות הרבי חזר לדרך אביו ודרכו שלו, בהרבה רמזים וכו'. בשנתיים האחרונות, ה"דבר מלכות", רואים קצת חזרה ל"עיקריה קאי".

כדור הארץ, כדורים בקבלה

בכל אופן, הענין של דרשת שמות הוא משהו חזק ומיוחד ביותר. כאן הרבי אמר לגבי השם כדור, ששייך לכדור הארץ. הוא היה יכול לומר לו שכל הנכדים ישחקו בכדורים, אבל את זה הוא לא אמר – הוא אמר שהתורה שלך תתפשט ותקיף את כל כדור הארץ. אם הרבי משתמש בבטוי כזה – יש כזה בטוי? מה המקור של המלה "כדור" בתור יקום – שכל היקום הוא כדור?

מי שלומד בעץ חיים רואה הרבה את המושגים עגולים ויושר. המושג עגול הוא רק בשני ממדים וכדור בשלשה ממדים. אבל יש בקבלה, במיוחד בעמק המלך ובעוד מקומות, שהבטוי הוא "כדור טהירו עילאה" וגם "כדור טהירו תתאה". אם כבר רוצים לבחור לאיזה כדור – יש שני כדורים בקבלה, אחד של טהירו עילאה ושני שהוא טהירו תתאה. היות שנתנה לנו הרשות לבחור איזה כדור שאנחנו רוצים, נלך על כדור טהירו עילאה – שהילד יהיה שייך אליו. הרי כתוב "נשמה שנתת בי טהורה היא". כתוב בחסידות ששרש הנשמה הוא טהירו עילאה. לא כתוב הבטוי "כדור טהירו עילאה", שהוא בטוי מקורי בקבלה. זה לא רק עיגול, אלא כדור בשלשה ממדים. אם הזכרנו את רבי אייזיק, במיוחד במאמר השפלות והשמחה קרוב להתחלה, הוא לא משתמש בבטוי עיגולים – עיגולי א"ק שיצאו מהקו – אלא מסביר לצייר דווקא כדור בתוך כדור (כשמסביר לצייר לפי חסידות).

אם כן, המושג כדור הוא משהו עתיק יומין. ודאי כשהרב כדורי שמע מהרבי מייד קישר, במודע או שלא במודע, שלא מדובר על סתם כדור הארץ אלא על כל היקום, היקום (כדור טהירו תתאה) והטרום-יקום (כדור טהירו עילאה). הזהר – ש"בהאי חבורא דילך וכו'" – מתחיל "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה", הכל מתחיל שם, בהתפשטות רצון האין סוף לפני הצמצום. אם כן, זה סוד הכדור.

אדה"ז עוזר לראות את 'שניאור' בתוך 'כדורי' של טהירו עילאה

נחזור למכתב של ר' אייזיק, שכותב לחבר שלו שאדה"ז הוא רופא עינים[ו]. הוא מסביר לו בשביל מה צריך רופא עינים. קודם אמרנו פשט, שאם אני לא רואה טוב – שיש חשך בעינים או שקר בעינים – צריך מישהו שיעזור לי לפקוח בעינים ולא לחיות בחשך ובשקר. אבל הוא מסביר יותר טוב, שאם יש גלגל – גם עיגול, כמו סיבוב של צבעים, שמסתובב מאד מאד מהר – אז מי שבחוץ לא רואה את הצורות שעל הגלגל, אלא רק לבן. אם יש שם את כל הגוונים, והוא מסתובב מהר, רואים לבן (זה נכון מדעית). הוא לא מבחין בשום פרט. הוא מדבר על פרט וכלל – אני רואה איזה כלל, בלי פרט.

ידוע הווארט, מאדה"ז עצמו, שכל החידוש של חסידות חב"ד הוא "התבוננות פרטית". כולם, כל תלמידי הבעש"ט, מתבוננים, אבל ההבדל שאצל כולם יש התבוננות כללית ובחב"ד התבוננות פרטית. רק אז אדם יוצא מעצמו לגמרי, וכאשר הוא מתלבש בתוך הענין לגמרי יש סיכוי שבדרך ארוכה וקצרה יפעל עליו לעורר את הנקודה הפנימית שבלב, רק כך. אצל רוב האנשים התבוננות כללית מולידה רק דמיונות שוא.

ר' אייזיק כותב שכולם מתבוננים על ה' ורואים רק לבן, אבל לא רואים שום פרט. מה יהיה אם מישהו יקח אותך ויכניס אותם – כך הוא מסביר – לתוך הגלגל שמסתובב, ואתה תתפוס אותו תדר בדיוק של הסיבוב? אז יש לך סיכוי לראות את הפרטים. רק כשאתה תסתובב יחד עם הגלגל, אותה מהירות ואותו תדר, או שאתה תכנס לתוך הגלגל – תתגלגל איתו, אז תראה את כל הפרטים.

הוא אומר את זה על כדור טהירו עילאה, פתיחת הזהר הקדוש – "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה", כל פרטי הפרטים של מה שהיה והוה ויהיה חקוקים בעולם המלבוש, בטהירו עילאה. אז אדה"ז הוא רופא עינים שמכניס אותך לתוך המקום הזה. השניאור מכניס אותוך לתוך הכדורי, עד שאתה רואה את כל פרטי הפרטים שיש בכדור. אז באמת האדם מתבטל – רק מתוך התבוננות פרטית מתבטלים – וכשהוא מתבטל האור חודר לו פנימה, בדרך ארוכה וקצרה. זה ההסבר של רבי אייזיק.

מכאן רואים למה צרוף זה אלקי ומשיחי לגמרי. [שאלה: מה זה היו"ד של כדורי?] שיהיה הכדור שלי, לא שלך, מיינער כדור. ילדים רבים על כדור. [שאלה: אם נכנסים לכדור אפשר לקבל סחורחרת] להיפך, אם אתה רואה רק לבן אין סחרחורת, או אם אתה בפנים, גם אין סחרחורת. כשאתה עדיין בקצת ריחוק, אבל מסתכל, אז אפשר לקבל סחרחורת.

ב. עשרת הדברות

לוחות הברית – אותיות החקיקה, טהירו עילאה

זה העיקר. נעבור לפרשת שבוע, פרשת מתן תורה, עשרת הדברות. יש הרבה פרטים. גם אפשר לראות את הלוחות. דברנו על כדור, וכעת נדבר על לוחות הברית. אפשר להסתכל מרחוק ולראות לוחות, אבן. כתוב שזה אותיות החקיקה, שהן גם אותיות לפני הצמצום – אותיות החקיקה של לוחות הברית הן אותיות של כדור טהירו עילאה. אותיות הקו של אש שחורה על גבי אש לבנה, של קלף הס"ת, הן אותיות של כדור טהירו תתאה. זה ההסבר הפשוט בחסידות להבדל בין אותיות חקיקה לאותיות הכתיבה – אותיות חקיקה זה טהירו עילאה ואותיות כתיבה הן אותיות טהירו תתאה. שוב, מה שרבי אייזיק שבח את אדה"ז – שיכול להביא אותנו לראות את אותיות טהירו עילאה, שזה שה' שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. זה קשור ללוחות הברית, שהן אותיות החקיקה.

ידוע שיש כתר אותיות בשני לוחות הברית. תריג מצוות ועוד ז מצוות דרבנן[ז] או ז מצוות בני נח[ח]. יש עוד כמה הסברים ל-ז הנוספים, אבל הכי מקובל היום שזה תריג מצוות דאורייתא ו-ז מצוות דרבנן, הרמוזות באותיות "אשר לרעך" – ז אותיות הרומזות שה' נותן לאדם, כח שניתן לדרבנן[ט] [אמנם הכי מקובל להקביל "אשר לרעך" למצוות דרבנן, או למצוות בני נח, אבל יש במדרש[י] עוד שיטה – תריג מצוות ועוד שבעת ימי בראשית. יתכן שזו השיטה המקורית, כי זה המקור בחז"ל. גם ז מצוות בני נח קשורות ל-ז ימי בראשית, מילין דהדיוט, אבל גם מצוות דרבנן מושרש במעשה בראשית].

עיון באות עין

אמרנו שחב"ד זו התבוננות פרטית – שלא מספיק להתבונן בכלל, אלא צריך התבוננות פרטית. יש לאדמו"ר האמצעי שער היחוד, שהשער העיקרי שבו הוא "קונטרס ההתבוננות" (נכתב אחרי "קונטרס ההתפעלות"). כתוב ב"היום יום" שזה ספר המפתח לכל העולמות, כל סדר השתלשלות, עם הפרטים. בקונטרס ההתבוננות הוא אומר שבלשון חז"ל המלה התבוננות היא "עיון". כל מה שמתבוננים על התבוננות – השם המקורי הוא עיון. מי שלומד גמרא צריך לעיין. בחז"ל יש עיון תפלה טוב ועיון תפלה לא טוב[יא], על הטוב יש קונטרס של אדהאמ"צ – עיון תפלה. זה חב"ד, להתבונן בתפלה. עוד פעם, הסגנון של אדה"ז הוא שלהתבוננות של חב"ד קוראים עיון.

עיון שייך לאות עין. אמרנו שאדה"ז הוא רופא עינים. שניאור זה אור – אור עינים. כשמתבוננים בתורה בסוד האותיות הדבר הראשון להתבונן הוא איפה מיקומי העי"ן בתורה. יש גם כמה מאמרי חז"ל שלומדים זאת. צריך לעיין איפה יש עי"ן, לעיין בעי"ן. צריך לעיין בכל אות, בכל דבר, בכל פרט, אבל יש משהו מיוחד בעיון באות עי"ן. זה צריך לפקוח את העינים. כנראה שדרך העינים – העין, גם במשמעות וגם בלבוש – יש בעין משמעות של אין. אצל רבי מאיר יש כתנות אור באל"ף, כי העי"ן הוא הלבוש של אל"ף. אם באמת פותחים עינים ומעיינים טוב בעי"ן רואים את האל"ף, אור האין סוף, השניאור שזורח דרך העינים.

אותיות עי"ן בעשרת הדברות

כל זה הקדמה. אמרנו שבעשרת הדברות יש כתר אותיות. כמה פעמים יש את האות ע? יש שני לוחות הברית, לוח ימין ה' חסדים ולוח שמאל ה' גבורות. בלוח הימין, שזה ה' חסדים, בפרשת יתרו – אבל בתוך כתר האותיות – יש כב עינין, והרמז הוא שכל עי"ן היא כנגד אות אחת מהאלף בית. העין היא אשנב, חלון, לראות את כל אותיות התורה. לכן בצד ימין יש כב אותיות עי"ן.

בלוח שמאל יש בכלל הרבה פחות אותיות, ושם יש ז"פ עי"ן, בשתי הדברות האחרונות. ב"לא תרצח ולא תגנב ולא תנאף" אין עי"ן. יש ב"לא תענה ברעך עד שקר", שלש עי"נין, ואחר כך בדיבור האחרון, "העשירי יהיה קדש להוי'", כולל את כל הדברות ב"לא תחמד" (כך אומרים המפרשים), יש 4. "אלה עיני הוי' המה משוטטים בכל הארץ". המושג שבע עינים הוא פסוק של השגחה פרטית, כביכול לקב"ה יש שבע עינים שמשוטטות ורואת כל מה שיש בעולם.

עשרה אברים כנגד עשרת הדברות

כתוב ברבינו בחיי[יב], ובעוד מקומות בקבלת הראשונים, שאם כי יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שכוללים את כל האברים כולם, אבל יש עשרה אברים ראשיים, והם כנגד עשרת הדברות. בלי להסביר רק נאמר איך שכתוב בקבלה הראשונה. כתוב "שאנכי" – עינים, "לא יהיה לך" – אזנים, "לא תשא" – פה, "זכור" – מח, "כבד את אביך" – הידים. "לא תרצח" – הכבד. "לא תנאף" – ברית מילה. יש שלש בריתות, וכעת באים מברית מילה. שמירת הברית היא כמובן תיקון של הדבור השביעי מבין עשרת הדברות. אחר כך "לא תגנב" כנגד הרגלים ו"לא תענה רעך עד שקר" זה העינים. כאן יש ווארט, עדות זה שהפה מעיד מה שרואה, וב"לא תענה ברעך עד שקר" יש שלש עינ"ין, מה שאין לפני כן. אחר כך, אחרון אחרון חביב-חמוד, "לא תחמד".

שוב, התורה היא חמדה גנוזה, כל התורה. הדבור האחרון הוא כנגד הכליות. היום יש הרבה בעיות בכליות, ולפי ההקבלה הזו הכל בעיה של "לא תחמד". צריך לתקן את ה"לא תחמד" (כמו שדובר באריכות בהתוועדות הקודמת).

צריך לדרוש סמוכים. מה סמוך ל"לא תחמד"? בשתי הדברות האחרונות התשיעי והעשירי יחד – כמו דור התשיעי והעשירי שהם אותו אחד, סמוכים – ושם יש דין ש"קרא לתשיעי עשירי מקודש". אם כי "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה", בכל זאת "קרא לתשיעי עשירי מקודש". הם הולכים יחד, ושם יש את שבע העינים שצריך לתקן.

המשך: אותיות עי"ן בלוחות

דרך אגב, בפרשת ואתחנן, שיש הרבה שינויים, יש יותר אותיות בכלל ויותר עי"נין בפרט, בלוח שמאל נשארות שבע עי"נין, אבל בלוח ימין יש שם כו עי"נין. הממוצע הוא כד. מי שפעם פתח ספר עץ חיים באקראי ודפדף יגיע למקום עם ציורים, ואם לא קוראים אז רק מסתכלים בתמונות. תמונה עיקרית שם היא שם הוי' בציור עינים. זה עולם הנקודים, מאור העינים – צריך לתקנו, "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", תיקון של אדה"ז שהוא רופא עינים. פעם מישהו אפילו שאל את הרבי איך להסביר, כנראה. שם יש כד עינים – לכל קו שיש שלש עינים. יש שמונה קוים, כפול שלש יש כד עינים. זהו מאמר מוסגר שרק בלוח ימין יש ממוצע כד עינים.

אחד הדברים שכתובים גם בחז"ל ממש[יג], ששם הוי' מופיע רק בלוח ימין, ואין שם הוי' בלוח שמאל. אפילו כתוב, יש מדרש, שמין שאל למה הקב"ה לא נמצא בלוח שמאל. ענו לו שהקב"ה לא נמצא בין מרצחים ונואפים וגנבים וכו' – שם לא נאה לו להמצא, בין כל ה'שמאלנים'. שמו של הקב"ה מופיע רק אצל ה'ימניים'. זה מדרש חז"ל.

שוב, בלוחות השניות, של ואתחנן, יש באמת כו עי"נין בלוח ימין, וכאן אצלנו כב. מה ההבדל בין ה-כב מול ה-ז? כב היינו כב אותיות, וגם ב-ז צריכים קשר לאותיות. כתוב שבין ה-כב אותיות יש ז אותיות כפולות – בגד כפרת, גם בחלוקה ל-3 ו-4. כפולות היינו דגש ורפה, חסד וגבורה, שהרפה זה החסד והדגש זה הגבורה. יש מדות קשוחות, "קשה כארז", ויש מדות רכות, "רך כקנה" – "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז". היות שלוח ימין זה חסדים ושמאל זה גבורות, אז יש את כל ה-בגדכפר"ת בלוח ימין, אבל הרפויות, ו-ז הכפולות הדגושות מופיעות שוב כגבורות קשות בלוח שמאל. לכן פה יש כב ופה יש ז [על שבע עינים יש שני פסוקים – "המה משוטטים" ו"עיניו משטטות", כנגד הדגש והרפה. ה"עינין דכורין" הן בלוח הימני, בין כב האותיות, ודווקא ה"עינין נוקבין" בלוח השמאלי, בשתי הדברות האחרונות. יש הרבה חסידות על היחס ביניהם].

שוב, כל ה-ז מתחלקות ל-3 ו-4, בג"ד בדבור התשיעי – הדור התשיעי – "לא תענה ברעך עד שקר", והדור-הדבור העשירי הוא כפר"ת. כל דבור מופיע בדור אחד (קשר בין דבר לדור מופיע הרבה, כמו "דבר אחד לדור" או "דבר צוה לאלף דור"), והדבור העשירי, שתיקונו בדור העשירי, הוא "לא תחמד". שם יש את ה-כפר"ת, תיקון הכפֹּרת על ארון הקדש.

כל זה היה ווארט אחד, ששניאור כדורי הוא רופא העינים, אדה"ז, שמביא אותנו לתוך מה שהקב"ה שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, שזה "גליף גליפו", אותיות החקיקה, ואיפה חקק? בטהירו עילאה, ב"כדורי". זה שרש הנשמה של כל יהודי בעולם. נאמר "לחיים", שיהיה לנו כל הסגולות של שניאור-כדורי, שיהיה חסיד-ירא שמים-למדן, כמו שהרבי רוצה, ושיהיה שליח, יחד עם ההורים שלו, שלוחים לזרז את ביאת המשיח.

הקשר בין העינים לכליות

מה הקשר בין עינים לכליות? זה ווארט חשוב מאד, שדווקא אלה הולכים יחד. כתוב מפורש שהכליות הן שתי עינים, כליות פרצוף פנימי מלובשות בעיני הפרצוף החיצוני. כשז"א מתלבש במלכות, למשל, כליות הפרצוף הפנימי מתלבשות בעיני המלכות. שתי הכליות הן ממש כשתי עינים בתוך הגוף, וזה הופך להיות העינים של הפרצוף הבא.

הפרצופים הם גם כמו דורות. כלומר, שהכליות של דוד (האבא) הופכות להיות העינים של שניאור כדורי. זה סוד בקבלה, שהכליות של הדור הקודם – הפרצוף הקודם – הופכות להיות העינים של הדור הבא.

מה ההסבר עוד יותר על פי חסידות? כליות יועצות, כליות זה עצה (כמו עץ, ט"ו בשבט, עץ החיים) – לפי עצת ההורים, איך ההורים נותנים עצה טובה, ככה ההסתכלות של הילדים. העינים של הילדים הן לפי הכליות של ההורים, העצות הטובות של ההורים – "עצה טובה קמשמע לן", מעצת כליות נעשית הסתכלות ופקיחת עינים של הדור הבא. בסדר הזה העינים הן לפני הכליות, וצריך אור חוזר – קודם כליות ואחר כך עינים, מגיעים לסוף אז חוזרים. המלכות של האור ישר היא הכתר של אור חוזר.

הבטוי "לב חומד" הוא קשר בין הדבור הראשון והאחרון, לפי הקבלה זו (של עשרת האברים). הדבור הראשון הוא הלב, והרבי הרש"ב כותב שהיחידה שבנפש שורה בלב, ולא במח. בכל אופן, שבת היא מוחין דאבא, זה המח. העינים רואות – "לא תענה" – ואחר כך הלב ("אנכי") חומד (ב"לא תחמד").

בזהר כתוב שלכל דבור יש יוצא מהכלל, אבל הכלל הגדול שאסור לרצוח. אם כתוב "לא תרצח" אז אסור לרצוח. אבל ב"לא תחמד" זה אחרת, יש חמדה רעה ויש חמדה טובה. צריך להיות "לב חומד". מי ששומר מ"אנכי" עד "לא תחמד" זוכה ל"עין רואה ולב חומד" של הקדושה.

השלמה: רמזים נוספים באותיות עי"ן של עשרת הדברות

כמו שיש י' ווין ב"לא תחמד" בפרשת יתרו, כך יש י' עי"נין ב"לא יהיה לך", הדבור השני. בדבור הראשון יש רק י"ן אחת, "עבדים", שהיא האות ה-לז. אם סופרים ממנה עוד כג אותיות (יחידה-חיה) מגיעים לעי"ן הבאה, של "על פני". בפסוק "לא יהיה לך" זו האות ה-19 (הנקודה האמצעית של 37; 37 = חכמה במספר סדורי, 19 = חכמה במספר קטן). 19 זה חוה ו-23 חדוה. 37 ו-23 זה חתך זהב של 60 – העי"ן השניה היא האות ה-60 מההתחלה. 37-60 חתך זהב של מהיטבאל.

בדבור האחרון, "לא תחמד", יש ד' עי"נין. אפשר לדרוש על העי"נין של שתי הדברות האחרונות – "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה [כתיב וארבע, נגמר ב-ע] לא ידעתים". חיבור המיקומים של ד' העינין ב"לא תחמד" עולה 113, מספר השראה, רבע של תחמד.

ב"לא תענה" יש ממש פנינה: יש שם רק 15 אותיות, ואם סופרים שלש עינין הן 4, 9, 11 – יחד 24. אמרנו שיש סוד של שם הוי' עם 24 עי"נין. אם סופרים מהסוף הן 5, 7, 12 – שגם עולה יחד 24. זו תופעה נדירה מאד. העי"נין כאן הן עיקר העי"נים של כל עשרת הדברות (לפי ההקבלה של רבינו בחיי). לא רק זה, אלא אם אני עושה את המשולש או הריבוע של המיקומים האלה גם יוצא אותו מספר משני הכיוונים. משולש 4-9-11 שוה 11 ברבוע, ומשולש 5-7-12 (לא אמור להיות אותו דבר) גם שוה 11 ברבוע. ממילא אותו הדבר יהיה גם ברבועים שלהם. הסימטריה המתמטית העמוקה כאן היא משהו די מופלא. אם אני מחבר 24 (מיקומי "לא תענה") עם 113 (מיקומי "לא תחמד") עולה 137 – המספר של סוד הקבלה. אם אני מתחיל לספור את כולם, גם את "לא תחמד", מ"לא תענה" – כי מתייחסים כיחידה אחת – צריך להוסיף עוד 60, עוד ד"פ 15 אותיות "לא תענה", ואז מיקומי "לא תחמד" יהיו 173 ("גל עיני", "אנכי הוי' אלהיך"), ויחד עם מיקומי "לא תענה" יהיה 197, מספר אותיות יום אחד של מעשה בראשית.