שפת אמת פרשת וארא תרל'ה

שפת אמת פרשת וארא תרל"ה

יש הרבה העשרות לדברים שכותבים כאן, גם הצ"צ וגם לדברים בהמשך, אז כאן נקרא שני קטעים קצרים של השפת אמת, שהיארצייט שלו היה אתמול, ב-ה שבט. ידוע שאמר שכל מה שכתב זה או מה ששמע מסבו, חידושי הרי"מ, או מה שלמד בכתבי אדמו"ר הזקן. לכן מכל ספרי פולין הוא מהכי קרובים לחב"ד. הוא אומר בסגנון שלו, אבל בראש, במוחין, זה הכי קשור. לכן גם הרבי הקודם אמר לישיבת חב"ד בוורשה שטוב ללמוד עם הפולנים, בעיקר עם חסידי גור, שפת אמת. יש הרבה קטעים שאמר כל שנה, והרבה פעמים חוזר בסגנון שונה. התורה על "ראה נתתיך אלהים לפרעה" כתוב פעמיים, בשתי שנים – מזכיר שוב בפרשתנו, אבל נקרא את הפעמיים בפרשת וארא.

בשנת תרל"ה הוא כותב:

במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה מי זה מלך הכבוד כו' לולי שאמר שלמה זה ביקשו לרוץ ראשו כו' בו"ד אין משתמשין כו' והקב"ה אמר למשה נתתיך אלקים כו'. פי' זה כי זה נק' מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים. כי זה שמכבדין אותו אינו נק' בזה מלך הכבוד. אדרבא הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. וכן הרשעים שהם ברשות לבם נקראו חסרי לב. כי אין להם הלב. רק אדרבא הלב מושל בהם. רק הצדיק שלבו ברשותו הוא יש לו לב. ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד. הודיע זה לבני אדם. כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים. ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה. כי בזה שנותן מלכות לבו"ד. ניכר שהוא המלך. וזהו שהראה הקב"ה למרע"ה כי הי' תמה על הד' מלכיות למה נתן הקב"ה מלוכה להם. וע"ז התירוץ כי אדרבא מזה ניכר מלכותו ית'. כי בו"ד ירא למסור המלכות לאחר כי יטלנו מידו. אבל מלך האמת נותן מלוכה לאחרים. ועכ"ז אין המלוכה יוצא מתחת רשותו. כי הוא המלך באמת. ונק' מלך הכבוד כנ"ל.

נסביר:

במדרש, ראה נתתיך אלהים לפרעה מי זה מלך הכבוד כו' לולי שאמר שלמה זה ביקשו לרוץ ראשו כו' בשר ודם אין משתמשין כו' והקב"ה אמר למשה נתתיך אלקים כו'. זו התחלת המדרש הנ"ל: "התחיל שלמה אומר 'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד'. אמרו לו השערים 'מי הוא זה מלך הכבוד'. אמר להם 'ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה'. כיון שאמר להם כן מיד שככו, אלולי כן בקשו לרוץ את ראשו להמיתו" – שמא מתכוון לעצמו, ח"ו.

מלך הכבוד – שהכבוד בידו לתתו לאחרים

פירוש זה כי זה נקרא מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים – כמו שהסברנו בעל פה לעיל, שאם אתה המלך על הכבוד הוא נמצא בידך לתתו למישהו אחר, וחוץ מהקב"ה אין אף אחד שהוא מלך הכבוד.

כי זה שמכבדין אותו אינו נק' בזה מלך הכבוד, אדרבא הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. אם כולם משתחוים לי איני מלך הכבוד, בדיוק להיפך,"אדרבא הוא מקבל מן הכבוד", הוא בחינת נוקבא, "והכבוד עושהו למלך".

וכן הרשעים שהם ברשות לבם נקראו חסרי לב. כי אין להם הלב רק אדרבא הלב מושל בהם. הייתי יכול לחשוב שרשע שהוא ברשות לבו הוא "כולו לב", כמו כלב שכולו לב[ו], אבל באמת הוא נקרא "חסר לב" – זה שהוא ברשות לבו, נשלט על ידי לבו במאת האחוזים, הוא חסר לב, לא שולט בו בכלל. הוא מצד עצמו חסר לב לחלוטין, חסר רגש, ולכן שולטים עליו הרגשות. זה ווארט חזק. מי שכל הזמן הוא בסערת רגש, סימן שאין לו בכלל רגש – אין לו לב, הוא חסר לב. לכן מבחוץ כל הרגשות שבעולם מתלבשים עליו ומושלים בו.

רק הצדיק שלבו ברשותו הוא יש לו לב. אם כן הוא עושה מהכלב שכולו לב צדיק... אם באמת יש לו לב.

ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד. הודיע זה לבני אדם. שלמה שקבל מה' הוד מלכות וכו', מודיע שה' הוא מלך הכבוד.

אמרנו שלא נעשה הרבה רמזים, אבל רמז יפה: מלך הכבוד עולה 127, רומז לשנות שרה, שבגיל מלך ילדה את יצחק ואז חיה עוד הכבוד שנים – השנים הטובות של "ויהיו חיי שרה". אם כן, חיי שרה הם בסוד מלך הכבוד. מי שמכיר שכל הכבוד הוא רק מהקב"ה. זה קשור למה שכתוב "איזו היא אשה כשרה" – כְּשָׂרָה – "שעושה רצון בעלה". התפקיד שלה הוא להחדיר לבעל שמכבדים אותך כי אין לך בכלל כבוד. התיקון שלך, ה"עזר כנגדו", שתכיר – כמו ששלמה אומר – ש"מי הוא זה מלך הכבוד? הוי' צבאות הוא מלך הכבוד סלה". כל הכבוד בא מה', ואין לך משלך כלל וכלל. שרה נקראה שרי – שר שלי – ואחר כך שרה, שר לכל העולם. רש"י כותב על "אלהים לפרעה" – שר. ממי משה קבל זאת? מי היה הראשון שהיה אלקים לפרעה מצד הקדושה? שרה אמנו, שאמרה למלאך "הך"[ז]. הוא לקח אותה, אבל היא היתה שר ורודה אותו במכות, כמו שמשה רבינו נתן מכות לפרעה. הראשונה שנתנה מכות לפרעה מצד הקדושה היא שרה אמנו. יש לה קשר עצמי עם הביטוי "מלך הכבוד".

כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים. ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה. כי בזה שנותן מלכות לבשר ודם. ניכר שהוא המלך. אם לא היה ממליך מלכים – אפילו מלכי אומות העולם הרשעים – לא היה ניכר שלו המלוכה. מה אפשר ללמוד מזה בפשטות? שמי שהוא מלך בעצם הוא חולק את המלכות. קצת נדמה שהוא לא שומר על ה"מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" – הוא מחלק תפקידים, שולח שלוחים לכל קצוות תבל, עם סמכות של מלכות. זה הסימן ש"לו המלוכה" – "הממליך מלכים".

וזהו שהראה הקב"ה למרע"ה כי היה תמה על הד' מלכיות למה נתן הקב"ה מלוכה להם. משה תמה שיש ארבע מלכויות שישעבדו את עם ישראל בגלות. איך יכול להיות שהקב"ה יתן להם מלכות? כל המלכויות נקראות על שם מצרים, ויש ארבע מלכויות בהסטוריה – איך יתכן שה' יתן להם מלכות?! כך היה תמה משה רבינו.

ועל זה התירוץ כי אדרבא מזה ניכר מלכותו ית' – זה פלא, מלכות ה' ניכרת מזה שנותן מלכות גם למי שמכחיש את מציאותו וכופר בו – רשעי אומות העולם. מי שמתבונן בזה אליבא דאמת מרגיש שזו המלכות האמתית של הקב"ה. כמובן, שבחב"ד יסבירו את זה שיש משהו במלכות שפועלת דרך צמצום. מלכות לא פועלת בדרך קירוב, אלא דווקא בדרך ריחוק, לכן הרבה פעמים חולקת את הכבוד של עצמו למקום הכי גבוה, עם מסך של הסתר והעלם גמור באמצע – שמי שמקבל את המלכות בכלל לא מדוע למקורה, עד שעושה עצמו אלוה לגמרי. זו ההוכחה האמתית של המלכות, שהיא מקיף לגבי מי שמשפיעה לו.

כי בשר ודם ירא למסור המלכות לאחר כי יטלנו מידו – אם מלך בשר ודם יקח מלכות ממישהו אחר הוא יתחרה בו. אבל הקב"ה גם אם נותן את המלכות למי שלוחם נגדו הוא לא פוחד משום דבר.

אבל מלך האמת נותן מלוכה לאחרים – הוא אומר למשה רבינו, אני דווקא נותן מלכות לרשעי אומות העולם כדי לגלות בסוף שאיני פוחד מזה בכלל. לך זה מפריע, אבל לי זה לא מפריע – בסוף מזה גופא מתגלה שאני הוא מלך הכבוד.

ועם כל זה אין המלוכה יוצא מתחת רשותו, כי הוא המלך באמת. ונק' מלך הכבוד כנ"ל. גם כשיש צמצום, והוא נותן מלוכה למי שמכחיש את המציאות שלו, אבל כל הזמן מלכותו באה לו מה'. אפשר להסביר שזה "הצמצום לא כפשוטו".