"כסאות למשפט כסאות לבית דוד"

בע"ה

סעודת משיח תשפ"ג – כפ"ח

סעודת משיח (ח"ד)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

הטעימה השניה מסעודת משיח, בה מבואר פסוק מפרק התהלים החדש של הרבי מליובאוויטש (החל מי"א ניסן השנה), נוגעת גם היא לתיקון המשפט ותיקון המלכות.

"מקום הניחו לנו"

אנחנו רגילים לדבר בשביעי של פסח על הפרק החדש של הרבי, שמתחיל מי"א ניסן. כל שנה מוציאים קובץ י"א ניסן עם תורות על הפרק החדש של הרבי מהאריז"ל, הבעל שם טוב והמגיד וכל רבותינו נשיאינו, וגם השנה הוציאו קובץ על פרק קכ"ב. יש שם פסוק אחד שאין עליו שום ביאור מאף אחד מהדורות – "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד"[ב]. זהו פסוק אחד לפני ארבעת הפסוקים שמסיימים את הפרק, עליהם הלחנו את הניגון לפרק החדש. ברור שדברו על הפסוק הזה, אבל הביאורים לא הגיעו לחסידי חב"ד בדור הזה...

בכל אופן, אם בהשגחה פרטית יש פסוק בלי ביאור ברור שעליו אנחנו צריכים לדבר, "מקום הניחו לנו להתגדר בו"[ג]. [פעם הרב הסביר[ד] שאין בלקוטי תורה דרושים לפרשת שופטים כי את הדרשות בפרשת המלך ותיקון עניני הציבור שיש בפרשת שופטים השאירו לדור שלנו – הדור שצריך לעסוק בכינון ותיקון מלכות ישראל. גם זה פסוק של משפט ומלכות שמתאים לאותו ענין.]

ארבעה כסאות – ארבע כוסות

קודם כל, נקשור את הפסוק לסעודת משיח שאנחנו נמצאים בה עכשיו. ידועה התקנה של הרבי הרש"ב לשתות ארבע כוסות בסעודת משיח[ה], כמו שאנחנו שותים ארבע כוסות בליל הסדר. כמה כסאות יש בפסוק? "מיעוט רבים שנים"[ו] ולכן יש ארבעה כסאות – שני "כסאות למשפט" ושני "כסאות לבית דוד". חז"ל אומרים שאדם ניכר "בכוסו, בכיסו ובכעסו"[ז] – יש ארבע כוסות, ארבעה כיסאות (לשון כיס[ח]) ולפי זה כנראה יש גם ארבעה כעסים.

עוד משהו במאמר מוסגר: בעשר השירות שאמרנו בליל שביעי של פסח היתה גם שירת יהושע, שעיקרה "שמש בגבעון דום"[ט]. נדרוש שמי שרוצה להיות גבור כמו שמשון ("שמש") צריך גביע ("גבעון") מלא דם-ענבים ("דום")... כוונה בשתית גביעי היין בפסח ובכל השנה.

"כסאות למשפט"

מהם שני "כסאות למשפט"? בראש השנה, יום המשפט, דרשו חז"ל[י] על "עלה אלהים בתרועה הוי' בקול שופר"[יא] שכאשר ישראל תוקעים בשופר ה' עומד מכסא דין ("עלה אלהים [שם הדין] בתרועה") ויושב על כסא רחמים ("הוי' [שם הרחמים, נמשך] בקול שופר"). גם כשה' יושב על כסא רחמים הוא שופט את העולם ביום המשפט, כמו שחותמים בכל עשרת ימי תשובה את ברכת המשפט ב"המלך המשפט" וכמו שחותמים את ברכת "אתה קדוש" בר"ה וביו"כ בפסוק "ויגבה הוי' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה"[יב].

אם כן, רואים שבמשפט גופא יש שני כסאות, "כסאות למשפט", שהם "כסא דין" ו"כסא רחמים". יש כאן אסמכתא למה שאנחנו מסבירים הרבה פעמים[יג] על שני הממדים במשפט: לפי הנגלה שבתורה משפט פירושו דין, כפי שחז"ל קוראים לפרשת משפטים "פרשת דינים"[יד]. לעומת זאת, בפנימיות התורה אנחנו לומדים ש"משפט רחמי"[טו], המשפט הוא רחמים, על אף שבחיצוניות "אין מרחמים בדין"[טז]. הדין הוא חיצוניות המשפט, הממד הפשוט של משפט, ואילו הרחמים הם הממד הפנימי של המשפט. בתקיעת שופר עוברים מהממד החיצוני של המשפט, כסא דין, לממד הפנימי של המשפט, כסא רחמים ושני אלה הם "כסאות למשפט".

"כסאות לבית דוד"

איך אפשר להסביר מהם שני "כסאות לבית דוד"? [קיסר ופלג-קיסר[יז]?] אלה שתי בחינות של דוד בביאת המשיח. בהשקפה ראשונה חשבתי שאפשר להסביר פשוט שיש את הכסא של דוד בעצמו ואת הכסא "לבית דוד", למלכים שממשיכים את דוד, כשהראשון והעיקרי הוא בנו שלמה המלך (הרמוז בביטוי "כי שמה"), בו כתוב "וישב שלמה על כסא הוי' למלך תחת דויד אביו"[יח]. צריך להסביר שכמו שב"כסאות למשפט" יש "כסא דין" ו"כסא רחמים" כך גם ב"כסאות לבית דוד" יש את שתי הבחינות – הכסא של דוד המלך, שהכין את בית המקדש, הוא יחסית "כסא דין", שהרי נאמר לו "דם לרב שפכת ומלחמות גדֹלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארץ לפני"[יט], ואילו כסא שלמה, שבנה את בית המקדש, הוא יחסית "כסא רחמים", "הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו"[כ]. כך חשבתי להסביר במחשבה הראשונה.

אחר כך חשבתי שאפשר להסביר ש"כסאות לבית דוד" הם שני כסאות בהנהגה של המלך: כמו שתמיד מסבירים[כא], בהתחלה "בנין המלכות מן הגבורות"[כב] אבל התכלית של המלכות היא המשכת החסד, "חסדי דוד הנאמנים"[כג]. כסא אחד של המלך הוא "כסא דין", כאשר הוא לשפוט את העם ב"דינא דמלכותא דינא"[כד]. מוסבר[כה] שב"דינא דמלכותא דינא" ה"דינא" הראשון הוא "דינא קשיא" וה"דינא" השני הוא "דינא רפיא" (בממד הזמן "דינא קשיא" ו"דינא רפיא" היינו שני ימי ראש השנה[כו]). אם כן, כבר בדין המלך יש יתרון ביחס ל"כסא דין" של "כסאות למשפט", משום שסתם "כסא דין" של מעלה הוא "דינא קשיא" אך "כסא דין" של המלך הוא כבר "דינא רפיא". אכן, התכלית היא שהמלך ישב על כסא חסד, "והוכן בחסד כסא"[כז], ואז ההנהגה של המלך היא השפעה של חסד לכל באופן שוה וללא כל דין – הנהגת חסד שיש בה יתרון גם ביחס ל"כסא רחמים" של מעלה, חסד לכל ללא כל הגבלה[כח].

שנזכה לתיקון המשפט ולתיקון המלכות בשלמות – "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• העמקה בפנימיות תיקון המלכות היא ה"מקום הניחו לנו אבותינו להתגדר בו" של דורנו.
• "כסאות למשפט" הם כסא הדין וכסא הרחמים במשפט ה'.
• "כסאות לבית דוד" הם משפט המלך (ב"דינא רפיא") והחסד שלו לכל.