להוולד מחדש

ד' אייר תשפ"ב – רשימת הרב

קדושת לוי במדבר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

כותב הקדושת לוי בריש פרשתנו:

"שאו את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם כו'... ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני ויתילדו על משפחותם לבית אבותם". ופירש רש"י ז"ל "'ויתילדו' הביאו ספר יחוסיהם".

ולי נראה לפרש כפשוטו, "ויתילדו" לשון לידה. כי ידוע הוא שאומות העולם מתיחסים אחר אמם, ולכן נקראו "לאומים". מה שאין כן אומה הישראלית, אחר שקבלו התורה ועשו את המשכן וכליו זכו להתיחס אחר משפחות אביהם, כנודע סוד הדבר. וזהו "ויתילדו", נולד להם דבר חדש. וזהו "למשפחותם לבית אבותם", שיתיחסו אחר משפחות אביהם.

וזהו "שאו את ראש בני ישראל", "שאו" מלשון התנשאות והרמה. "למשפחותם לבית אבותם", היינו שזכו אחר קבלת התורה ועשיות המשכן וכליו להתיחס אחר אביהם.

"סוד הדבר" של המעבר מיחוס אחר האם ליחוס אחר האב הוא עליה ממוחין דאמא למוחין דאבא. קודם מתן תורה גם עם ישראל היה בבחינת אומה (לשון אמא) – כאמור ביעקב ועשו ברחם האם רבקה "ולאֹם מלאֹם יאמץ"[ב] (במענה ל"ותלך לדרֹש את הוי'"[ג], בבחינת מוחין דאמא, בסוד "בכל לבי דרשתיך"[ד] שבבינה[ה]) – אך בעקבות מתן תורה ("אורייתא מחכמה נפקת"[ו]) אנו עולים למוחין דאבא.

העליה הזו, ממוחין דאמא למוחין דאבא, היא יציאה מהיותנו חלק מהאנושות (צאצאי "אם כל חי"[ז]) להתייחסות אחרי האבות הקדושים, מעבר מחשך ("'במחשכים הושיבני' זה תלמודה של בבל"[ח]) לאור (ברק החכמה)[ט], מהמשכות אחרי הלב ("בינה לבא"[י]) לשליטת המח ("חכמה מוחא")[יא] ועליה מהנהגה של אמא-טבע להנהגה נסית[יב] (המעבר ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד[יג]).

אכן, אפשר לפרש את דברי רש"י גם לאור פירוש הקדושת לוי, לפי הסיפור הידוע אודות הרב המגיד ממעזריטש נ"ע, שבילדותו נשרף בית הוריו וכשראה את צער אמו על כך שנשרפה מגלת היחוס שלהם הוא אמר לה שלא תצטער וכעת 'היחוס יתחיל ממני' – בני ישראל "הביאו ספרי יחוסיהם" הקודמים על מנת לשרוף אותם[יד] ולהתחיל יחוס חדש... (ורמז למעבר היחוס ממוחין דאמא למוחין דאבא בשמות הורי המגיד – אמו חוה, "אם כל חי" הכללית של האנושות, ואביו אברהם, האבא היהודי הראשון, כנ"ל). אל מול צער האם, מצד מוחין דאמא, מבטיח המגיד לעלות ליחוס חדש מצד מוחין דאבא (כשעיקר יחוסו עתיד להיות מצד אביו הרוחני, מורנו הבעל שם טוב).

מוחין דאבא מאירים בשבת ולכן זוכים להם "אחר קבלת התורה ועשיות המשכן וכליו", שהרי "לכולי עלמא בשבת נתנה תורה"[טו] ועשית המשכן היא השראת השכינה למטה בארץ על ידי משה רבינו השביעי-החביב[טז], סוד השבת (ואף שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת[יז], וממנה נלמדו כל איסורי שבת[יח], עבודת המשכן נעשית גם בשבת[יט]) – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[כ] (בסוד "הוי' בחכמה יסד ארץ"[כא], "אבא יסד ברתא"[כב], לתקן מכח הארת החכמה את "נקודת ציון", נקודת הרעותא דלבא דכנסת ישראל[כג]). והרמז הידוע[כד]: "שאו את ראש" היינו העלאת אותיות ראש לאותיות הבאות אחריהן – אותיות שבת.