רמ"ח אותיות (רכה-רלא)

בע"ה

שבת פרשת פינחס כ"ד תמוז ע"ח – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

איפה היינו ברמ"ח? [רכה]

רכה.  ענייני 'חיוב'

רכה. רש"ג סיפר שבשנת תרמ"ג היה בליובאוויטש בימי האבלות על אדמו"ר מוהר"ש [היו את שני הבנים שלו, הבכור הרז"א, רבי זלמן אהרן, והשני הרבי הרש"ב, ושניהם עלו 'חיוב' לעמוד], ובליל ר"ח [שאלו את הרז"א] מדוע לא תפללו ערבית,

[שניהם לא עלו לעמוד בליל ראש חדש, וזה לכאורה דבר תמוה. בשבת ויום טוב לא עולים, כי אלה ימי שמחה, על שבת כתוב "וביום שמחתכם", לכן לא נוהגים בהם מנהגי אבלות. אבל על ראש חדש לא מצינו שזה יום שמחה, ונוהגים בו מנהגי אבלות, ולמה הם לא עלו לעמוד?

והשיב לו הרז"א: אני יודע מאבי הכ"ם [הריני כפרת משכבו] כשהיה אבל על אאזמו"ר [הצמח צדק] – לא היה מתפלל בראש חודש לפני העמוד.

אם כן זו הנהגה של רביים, לא לעלות גם בראש חדש לפני העמוד. יוצא שגם ראש חדש הוא יום שמחה, איך אפשר להסביר זאת? ראש חדש מלשון התחדשות – בחכמה; יום טוב הוא בבינה, כיון שהוא יום שמחה, ויותר משמחה – הוא חדוה, כמו שכתוב "חדות הוי' היא מעזכם". שבת היא גם בחכמה, אבל חז"ל לימדו שגם קשור לשמחה "וביום שמחתכם". מה זה חכמה? בטול, אבל כתוב על חכמה ובינה שהם תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין, חכמה ובינה הולכים יחד, ולכן כיון שראש חדש בחכמה הוא קשור גם לבינה, הבטול צריך להיות קשור לשמחה, ולכן גם בו הם לא עלו לעמוד. אנחנו בראש חדש עושים סעודת ראש חדש.

עוד סיפר רז"א, שפ"א א' אבל אחד בליל שבת קודש הברכו השני, ואמר המהר"ש שעוד לא הי' כן...

מנהג הספרדים לומר "ברכו" גם בסוף ערבית בכל ימות השבוע. בחב"ד לא נוהגים כן, אלא רק בליל שבת אומרים עוד "ברכו". פעם אחת אבל אמר "ברכו" השני בשבת, ואמר הרבי מהר"ש שלא נהגו לעשות כך, כי זהו אבלות בשבת. על כל פנים רואים כאן קשר בין שבת ור"ח בקשר לאבלות.

רכו. כיבוד הבית

פעם למדנו את כל האותיות של ווארטים מר' הלל. לא זוכר אם למדנו גם את האות הזאת. נקרא אותה שוב:

רכו. ר' הלל שיכבדו ביתו [כשעושים נקיון וספונג'ה] תחלה מהדלת והיו מכבדים את החול לאמצע הבית ומשם לזורקו משם החוצה, שאמר "דער אויבן אן איז דארט וואו די מזוזות איז"

התרגום כאן לא מדויק. שמנקים מלמעלה למטה, והמקום הכי עליון בבית הוא המזוזות. כלומר יוצא שכל הבית הוא כמין שקע שמתחיל מלמעלה, מהמזוזה. ראינו באחת האותיות הקודמות שלר' הלל היה קשר למזוזה, כשהיה מנשק אותה היה מתנענע בדבקות.

מזזות אותיות זז מות, אפשר שכל הלכלוך הוא בחינה של מות, ולכן דוקא מהמזוזה מתחילים לאסוף את כל החול לאמצע הבית ומשם מוציאים וזורקים אותו החוצה. (זה כמו הנקודה האמצעית) כן, כתוב שהקב"ה צמצם את האור אין סוף לנקודה אחת אמצעית וברא את העולם, כך כאן, כמובן שנשאר רשימו. זה הרגש חסידי של ר' הלל.

רכז. בלבי צפנתי

רכז. רח"א בן אדמוה"ז [היו לאדמו"ר הזקן שלשה בנים: אדמו"ר האמצעי, ר' חיים אברהם, ור' משה.] לא הי' חפץ לחזור דא"ח בפני הקהל [זה היה אחרי שאח שלו אדמו"ר האמצעי הסתלק, והיה הוא אמינא למנות אותו כרבי, והוא לא הסכים]. ופ"א בהפצירם בו מאד עד שקשה לו להשתמט והבטיחם שיחזור. והתקבצו כולם בחדרו וישב על כסאו ושהה זמן רב, ואחר כך אמר בקול רם בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, והלך משם...

זה לכאורה נגד הכלל שאבא שלו אמר, כאשר אחד החסידים שלו שהוא שלח לחזור חסידות ברבים, אמר שאינו יכול כי הוא חושש שזה יביא לו גאוה, אדה"ז אמר לו "תהיה בצל ותחזור חסידות", לא משנה אם זה יביא לך גאוה הרי שתחזור חסידות ברבים, "בריש גלי", כמו שאמר לנו הרבי. אך כאן משמע הפוך, שהבן של אדה"ז סרב לחזור חסידות, והביא את הפסוק מתהלים "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך", ששומר את הדברי תורה בלב "למען לא אחטא לך", אחטא זה גם מלשון חסרון וגם מלשון החטאה למטרה. מה אפשר לומר על זה? זה דוגמא לכך שאין כלל שאין בו יוצא מן הכלל. ר' חיים אברהם היה יוצא מן הכלל, אחד כזה שהרבי אומר לו "אתה יוצא מן הכלל". גם אפשר שהחילוק הוא אם יש אנשים או שאין אנשים. כאן אצל ר' חיים אברהם הרי היו עוד אנשים , כמו אחיין שלו הצמח צדק, שיכלו לקבל את ההנהגה, לכן סרב. אבל אם אין מישהו אחר הרי 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', ועל זה נאמר "תהיה בצל ותחזור חסידות".

[יש כאן בפסוק ר"ת בצל...] צריך לחפש רמזים בפסוק הזה. רק לא אחטא כמה שוה? [50, לך] כן, זה לך לך (ביחד זה שלמות של 100), הפוך ממה שעשה אברהם, שהוא הלך ופרסם אלקות ברבים, וכאן הוא שומר את זה בלב. [זה היה מאמר החסידות הכי קצר, רק דבור המתחיל...] כן, כנראה לא רצה להעמיס על החוזרים מסופר על כאלה שהגיעו לרבי ושמעו (או זכרו) רק את הדבור המתחיל.

רכח. חלונות בבית אפל

רכח. כשנתמנה רבי יוסף יצחק בן אדמו"ר הצמח צדק לאדמו"ר בערי פולין

על שמו נקרא הרבי הריי"צ, שהיה הנכד שלו. הוא התחתן עם בת של אדמו"ר מפולין בהסכמת אביו הצמח צדק, וכמו כל אברך הוא גר ליד השווער שלו אחרי החתונה, ואם השווער אדמו"ר פולין הוא רוצה שגם האיידם שלו יהיה כך, והוא נהיה אדמו"ר פולין. דבר זה שנהיה אדמו"ר פולין היה למורת רוח אביו הצמח צדק, שהרי זו לא הדרך של חב"ד,

כתב לו הצמח צדק למנעו מזה: שצריך האדם להיות תמיד בשפל המדריגה ולא להיות ראש.

משפט חשוב, קשור לעבודת השפלות שאנחנו מדברים עליה. אמרנו שמי שסידר את האותיות כאן דאג שיהיה קשר בין האותיות, והאות הזאת קשורה לאות הקודמת, שר' חיים אברהם לא רצה להיות רבי, וכאן הבן של הצ"צ נהיה רבי והצ"צ כותב לו שהוא צריך להיות בשפל המדרגה ולא ראש.

עוד במכתב: בית אפל – אין פותחים בו חלונות לראות הנגע

דבר זה כתוב בדיני נגעים – שאם יש בית אפל, מתחת לקרקע, ויודעים שיש שם נגע רק שלא ראו אותו – הרי הוא נחשב טהור, ולא פותחים בו חלונות כדי לראות את הנגע, שאם יעשו כך יטמאו אותו, אלא משאירים אותו ככה, והצמח צדק רמז לו בזה שאם האדם נסתר ולא מתפרסם – לא רואים את הנגעים שלו, אבל אם הוא מתפרסם – רואים את הנגעים שלו. כנראה שהרבי הריי"צ שנקרא על שמו מתקן אותו, בעבודת המסירות נפש שלו, על מה שהוא נהיה אדמו"ר פולין.

רכט. סיני בלי תורה

רכט. פ"א אמר הצ"צ חסידות כל כך בחשאי עד ששום אדם לא שמעו.

מי האדמו"ר מהבעל שם טוב שהיו לו הכי הרבה חסידים? יש אומרים שזה השפת אמת, אבל זה לא נכון, זה הצמח צדק, היו לו 600,000 חסידים, מעל לחצי מליון חסידים (אחר כך כולם התפזרו בין הילדים שלו), והנה מגיעים אל הצמח צדק מאות אלפי חסידים והרבי מדבר בשקט ולא שומעים כלום.

ונצטערו החסידים באומרם שמאחר כל המסירות נפש שלהם על הנסיעה לליובאוויטש [גם היום יש טרחה אבל פעם היה הרבה יותר], לבסוף לא שמעו כלום, ואמר ר"ה: אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו [מהגדה של פסח. (ש. כאן הוא נתן את התורה, רק לא קבלנו) הוא נתן אותה אבל לא לנו, אולי למלאכים].

רל. הקושיות הקליפות

רל. ר' פסח ממאלאסטאווקע [היה עוד מחסידי אדמוה"ז] אמר שבמשך כל השנה הוא מקבץ שאלות לשאול האדמו"ר בדא"ח, ומיד בהכנסו ליחידות מתיישבים כל קושיותיו ואין צריך לשאול. ופירש רש"ג, שהקושיות מצד הקליפה, וכשבא להחדר ששורה בו השכינה ונרגשת [כאן בגרסה כתוב "בגופו", זה חשוב.] בגופו בנפשו, לכן מתבטלים הקליפות ומתיישבים הקושיות.

התפללו מנחה.