1

בע"ה

קונטרס העבודה (1)

אור ל-ז שבט ס"ח – בית הרב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ניגנו ניגון, ואחר כך ניגון הכנה של הרבי הרש"ב.

זה היה ניגון הכנה של הרבי הרש"ב, שנלמד היום מתוך דבריו הקדושים. הרבי רש"ב כתב כמה קונטרסים, וקונטרס העבודה הוא האחרון שבהם. התחיל את זה בס"ט וסיים כנראה בעת"ר (כי מצטט ממאמרי עת"ר). זה אחרי שכתב קונטרס התפלה לתמימים, ואחרי קונטרס ומעין ואחרי קונטרס עץ החיים – זה האחרון. אפשר לומר שזה הקונטרס המקביל לקונטרס ההתפעלות של אדמו"ר האמצעי. לכן, כל מי שלומד קונטרס ההתפעלות כדאי שידע, שילמד בעיון, גם את קונטרס העבודה, המקביל שלו.

קונטרס העבודה

מבאר ענין העבודה שבלב זו תפלה, לקרב ולדבק נפשו באלקות ולברר ולזכך את הנה"ב, שעז"נ וידעת היום והשבות אל לבביך, וז"ע ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו'[ב]:

הנה כל העבודה והיגיעה של עובדי ה' בתפלה הוא לבוא למדת האהבה[ג]. כי התפלה כללות ענינה הוא ב' דברים[ד], הא' לקשר ולדבק נפשו באלקות, וזהו מה שתפלה הוא ל' התחברות וכמו התופל כלי חרס[ה] דהיינו התקשרות והתחברות נפשו באלקות, ועש"ז נק' התפלה סולם[ו] וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[ז] ואי' בזהר סולם דא צלותא שע"י הסולם דתפלה מתעלה נר"ן שבנפשו עד שראשו[ח] מגיע השמימה, היינו התקשרות עצמות הנשמה בחי' נשמתא לנשמתא[ט] במקור חוצבה בעצמות אוא"ס ב"ה[י] בתפלת שמו"ע[יא], שגם הנר"ן עולים ונכללים בהתקשרות זאת[יב].

([יג]ועליית והתקשרות הנשמה הוא ע"י העבודה בכל מדרי' שבה בפרט[יד]. תחלה העבוד' דבחי' נפש בבחי' הודאה[טו] וכמ"ש במ"א ענין הביטול דהודאה[טז]. וכן קיום התומ"צ בפו"מ בסו"מ וע"ט, שזהו העבודה דבחי' עשי' כנודע[יז]. וע"י עולה לבחי' היצי'[יח] היינו שיעלה ויגיע להעבודה דבחי' רוח בחי' התפעלות המדות, וגם בחי' נפש מתעלה בזה וכענין התכללות העשי' ביצי'[יט], והיינו דההודאה היא במדרי' עליונה יותר[כ] ובידיעה ביותר איך שצריך להודות והידיעה בהמדרי' שמודה בזה ובבחי' הרגש פנימי יותר[כא] ([כב]גם י"ל דיש הודאה כללית וכמו מודה אני לפניך כו' שהודאה זו אינה במדרי' פרטיות באלקות כ"א הודאה כללית לאלקות וכן הביטל ונתינת עצמותו בהודאה זו אין בזה איזה ענין פרטי כ"א מה שבכללות מציאותו הוא נותן א"ע לאלקות בהודאה זו (ויש בזה יתרון מעלה בעצם נתינת עצמותו שהיא אמיתית יותר מהנתינה באיזה ענין פרטי, והוא לפי שהענין הפרטי הוא למעלה ממדריגתו משא"כ הנתינה לאלקות בכלל (שלמעלה ממדרי' פרטיות) זה קרוב מאד לכאו"א מישראל[כג]. וגם יש בזה יתרון מה שהנתינה הוא בכל מהותו[כד], ולכן באמת הודאה זו[כה] היא יסוד העבודה דכל היום וכמ"ש במ"א) וזה העבודה דעשי' בבחי' נפש שהיא בחי' הודאה כללית לבד (ובפרטיות בתפלה הוא עד ב"ש[כו]). אמנם יש הודאה פרטית היינו במדרי' פרטיות[כז] כמו בענין יחו"ע איך שכולא קמי' כל"ח, דאמיתית השגה זאת היא רק בנשמות גבוהות אשר עבודתם היא בבחי' הביטול דיחו"ע[כח], אך בכאו"א מישראל צ"ל ביטל זה[כט] וכמ"ש בקונטרס עה"ח פ"ז[ל], רק שבדרך כלל הוא בבחי' הודאה לבד ומ"מ בהודאה זו יש בחי' ידיעה והשגה ובחי' הרגש פנימי כו'[לא] וכמש"ש פזו"ח. ועם היות שהידיעה הזאת אינה אמיתית כי אמיתית הידיעה דבחי' יחו"ע היא שבאה בבחי' התאמתות[לב] דוקא שז"ע ראית עין השכל כנודע, ועכ"פ בבחי' השגה פנימית דבחי' פנימיות בינה[לג] (דעש"ז נקרא בינה כלה עילאה בחי' אישתצי גושמא כו' וכמ"ש במ"א[לד]) אבל מה שיודע ומשיג הענין בבחי' חיצוניות ההשגה אין זה השגה אמיתית בענין הזה[לה], מ"מ ה"ז בא בבחי' ידיעה והרגש פנימי[לו] (שבזה יש יתרון בהודאה זו לגבי ההודאה כללית הנ"ל. והיא דרגא בעבודה משא"כ הודאה כללית הנ"ל אינה בחי' דרגא עדיין כ"א הוא יסוד העבודה וראשיתה כו'[לז]) ובחי' הודאה זו י"ל שזהו עליית מדרי' נפש והתכללותה במדרי' הרוח או גם למעלה מזה[לח]).

לחיים לחיים, צריך קצת להתבונן בין פרשה לפרשה. נלמד ניגון חדש, לכבוד שחרור אסירי ציון בציון. יש בתהלים קמ"ו "הוי' מתיר אסורים הוי' פֹקח עורים הוי' זֹקף כפופים הוי' אֹהב צדיקים וגו'" (וצריך להבין, ונתבאר במ"א, איך נכנסו הצדיקים לרשימת המסכנים) – נעשה מזה ניגון. יש לזה גם חלק שני, אבל מספיק ללמוד היום את החלק הראשון.

וע"י אמיתית העבודה בבחי' רוח[לט] ה"ה עולה אח"כ לעולם הבריאה[מ], והיינו שיעלה ויגיע למדרי' נשמה שהיא העבודה דבחי' המוחין וגם בחי' רוח עולה ונכלל בזה כהתכללות היצי' בעולם הבריאה[מא] כו'. והענין הוא דהנה בסש"ב פל"ח ול"ט[מב] מבו' דהעבודה בבחי' דו"ר טבעיים עולה בעולם חיצי' ודו"ר שכליים הם בברי', ולכאורה נראה דהיינו האהוי"ר שבהתגלות הלב הבאה ע"י התבוננות כו', אך באמת נראה הכוונה שם דדו"ר שכליים המה נעלים הרבה יותר מהאוי"ר הנ"ל [היינו מאהוי"ר שעל פי התבוננות סתם, שהם עדיין גילוי אהבה מסותרת, אז מה מאפיין דו"ר שכליים באמת?], והמה מה שבאים בדרך ממילא מההתבוננות בגדולת אוא"ס ב"ה כו'[מג], וממש"ש בפל"ט אך היינו דוקא נשמות ממש[מד] שהן בחי' מוחין דגדלות א"ס ב"ה אבל בחי' הרוח של הצדיקים[מה] וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדו"ר המוסתרת בלב כללות ישראל כו'[מו], הנה ממש"א גבי נשמה שהיא בחי' מוחין דגדלות וממה שכותב בב' חלוקות בחי' הרוח של הצדיקים והעבודה דשאר כל נש"י בדו"ר המוסתרת דהיינו דו"ר טבעיים, נראה בפרטיות המדרי' דנפש רוח ונשמה, דהאהבה המסותרת אשר כך יאתה להן כו' המבו' בסש"ב פט"ז היא בחי' נפש לבד להיות שהאהבה אינה מה שחפץ באמת כ"א בבחי' הסכם לבד[מז] (וגם ההשגה המביאה לזה אינה השגה גמורה[מח]) (והסכם זה אינו כמו ההסכם הנשאר אחר האהבה בתפלה שהוא בבחי' רושם לבד השייך להקיום בפועל כל היום, משא"כ ההסכם דכך יאתה לו[מט] הוא בבחי' חיות והרגש יותר ומ"מ ה"ז רק בבחי' הסכם לא שחפץ באמת כו')[נ] וממש"ש וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כו' נראה שזהו התכללות מבחי' נפש ורוח (ולא כענין התכללות הנ"ל דהיינו שהנפש נכלל בבחי' רוח וכאן הוא התכללות מדריגתן[נא], ר"ל דבהתכללות הנ"ל הנפש הוא בחי' הודאה, רק להיותו עומד בעבודתו במדרגית רוח, או גם למעלה מזה, לכן ההודאה היא במדרי' נעלית כנ"ל, וכאן ההתכללות הוא שהנפש והרוח הן במדרי' אחת[נב], והיינו שזה מדרי' גבוה יותר במדרי' הנפש שהוא כמו בחי' רוח (אבל אין זה אמיתית בחי' הרוח) וזהו התכללות מדריגתן) ומכל מקום הוא בחי' נפש, רק שזהו בחי' נה"י[נג] (שנקרא ג"כ נפש כנודע בענין תלת שליטין אינון מוחא לבא וכבדא שהן חב"ד חג"ת נה"י) שלמעלה מבחי' המל' (שזהו בחי' הודאה).

לחיים לחיים. ניגנו שוב "ה' מתיר אסורים".

והאהוי"ר שבהתגלות הלב שבאה מההתבוננות בגדולת ה' שאוהב את ה' וחפץ באמת לדבקה בו בתשוקה מורגשת בלב זהו בחי' רוח[נד], וההתבוננות בזה הוא במדרי' באלקות ששיך בהם השגה[נה] והוא בהאור וחיות אלקי הבא בבחי' התלבשות בעולם להוות ולהחיות את העולמות[נו] ובד"כ בבחי' ממכ"ע שבכ"ז שייך בחי' השגה גמורה כמ"ש בלקו"ת ד"ה וידעת דרוה"ר, והעבודה בזה הוא לייגע א"ע ביגיעת נפש[נז] ויגיעת בשר[נח] בהשגה והתבוננות זו לידע ולהשיג הענינים היטב לא בידיעה כללית לבד[נט] כ"א בידיעה פרטית ועמוקה בעומק ואמיתת הענינים האלו ויתקע ויקשר דעתו בחוזק בזה[ס] להיות הענין נרגש היטב במוחו ולבו ועי"ז יתעורר באהבה אמיתית לה' ית' ובתשוקה מורגשת בהתגלות לבו לדבקה בו ית'[סא]. והנה עם היות דעבודה זו היא בבחי' המוחין[סב] בבחי' השגה והתבוננות טובה[סג] כנ"ל מ"מ ה"ז בחי' רוח להיות שהעיקר כאן הוא התעוררות המדות שבלב, וההתבוננות היא לעורר את המדות[סד]. והגם שהוא בהשגה גמורה ובהעמקת הדעת מ"מ כ"ז הוא בחי' חיצוניות המוחין[סה] כמו שהן בלבושי השגה[סו] שזהו בחי' המוחין השייכים אל המדות. ועמ"ש בסי' בשבת ברכות בפסוק השמים מספרים[סז] ועמ"ש בדרוש תקעו עת"ר ד"ה וזאת התרומה. והביטול בזה הוא הביטול שבבחי' המדות דהיינו ביטול היש לא הביטול דמוחין שלמעלה מבחי' ביטול היש לבד כו'[סח] (וזו היא עבודה שבלב[סט] שעז"נ וידעת היום והשבות אל לבביך דוקא[ע], דאהוי"ר שבהתגלות הלב הן מצות האוי"ר שנצטוינו עליהם[עא]. והן השייכים לקיום התו"מ רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כמ"ש בסש"ב פ"ד ופ"מ ובכ"ד, ובהם וע"י דוקא הוא בירור וזיכוך הנה"ב[עב], והוא מדת כל אדם[עג] אשר כאו"א מחויב[עד] לידע את ה' לייגע את עצמו בהשגה והתבוננות כדבעי למהוי ולהעמיק דעתו בחוזק ולהתעורר באהבה וחפיצה ותשוקה מורגשת בלב להיות לבו חפץ באמת באלקות[עה] (ועי"ז הוא בירור וזיכוך הנה"ב כו'[עו]) ולדבקה בו ע"י קיום התורה והמצות[עז] כו').

עד כאן הסברנו הערב, שלכל אחד יש נפש-רוח, ועוד צריך להסביר נשמה ונשמתא לנשמתא. כל זה בתוך סוגריים. אחר כך, בעמ' 10, חוזר לשטף הדברים.