סיכום פרצוף עניני המשיח באדמו"ר הזקן

סיימנו ב"ה את הפרצוף שהתחלנו בי"ט כסלו, אז נסכם את מה שנאמר (לפי סדר הספירות):

כתר: משיח הוא "מורח ודאין", כאשר במאור המתגלה בחוש הריח שלו נכללות ובטלות במציאות התורה שבכתב והתורה שבעל פה. אצל ניצוץ משיח של כל יהודי הדבר מתבטא ברגישות לנשמת הזולת – להריח מה חסר לזולת[1].

חכמה: משיח מגלה רזין דרזין דאורייתא – גילוי תעלומות חכמה שבסוד "פנימיות אבא פנימיות עתיק" (בסוד "מדי חדש בחדשו", חידושים טבעיים בתוך חידושים נסיים) עד שאין צורך ללמוד את חלק הנגלה שבתורה כי יוכלל ממילא בנסתר[2].

בינה: בחינת משיח היא הכח לפנות אל ה' פנים בתפלה (ההיפך מ"פנו אלי עורף ולא פנים") – להתפלל שה' יתגלה גם אם לשם כך צריך שאני אעדר מהמציאות[3].

דעת: בחינת משיח היא מה ש"גדול שימושה של תורה יותר מלמודה" הנותן כח לעמוד על דעת הרב (גם לפני "ארבעים שנין") והוא סגולה ליראת שמים[4].

חסד: מדתו המיוחדת של המשיח היא "ארך אפים" – מדת הסבלנות – ועל כן נאמר בו "כוסי רויה" (המשכת הכתר למלכות דרך החסד)[5].

גבורה: ניצוץ משיח מתעורר בברכת "גואל ישראל" – בה שם הוי' בניקוד הגבורה – וברוחניות יש גאולה בכל תפלה[6].

תפארת: משיח הוא בחינת בית – מקיף דיחידה, ה-ם הסתומה של הצלם (בהקבלת צלם למזון-לבוש-בית) – ומחשבתו תמיד לעשות בית לה' יתברך[7].

נצח: משיח הוא "בר נפלא" לפי שעה ומתקיים בו "שבע יפול צדיק וקם"[8].

הוד: במשיח מתקיים "גלה כבוד מלכותך עלינו" – גילוי מלכות דא"ס בהוד שבהוד ששרשו בהוד דעתיקא (ובנפש היינו עבודת התמימות, הודיה ואמונה פשוטה – ושמירה מכעס והקפדה)[9].

יסוד: במשיח יתקיים "עתידים צדיקים שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש" ומחיצתם תהיה לפנים ממחיצת מלאכי השרת (דבר המתבטא בעבודת ה' ותיקון עולם ללא צורך במלאכים)[10].

מלכות: אצל משיח יתקיים "ואריה כבקר יאכל תבן" כי תסתיים עבודת הבירורים והמלכות דאצילות כבר לא תברר ותעלה את העולמות התחתונים אלא כולם ישתוו בפני האור הגדול שיתגלה[11].

ולסיכום:

	כתר "מורח ודאין"
חכמה גילוי רזין דרזין דאורייתא	בינה פניה אל ה' פנים
דעת "גדול שמושה של תורה יותר מלמודה"
חסד "ארך אפים" – "כוסי רויה"	גבורה "גואל ישראל"
	תפארת "כתפארת אדם לשבת בית"
נצח "שבע יפול צדיק וקם"	הוד "גלה כבוד מלכותך עלינו" בהוד שבהוד
יסוד "עתידים צדיקים שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש"
	מלכות "ואריה כבקר יאכל תבן"